קולנטרוב ואח' נ' חן

א. מבוא

1.עניינה של התביעה, פיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לטענת תובע 1 ("התובע"), ביום 21.10.2012 הנתבע תקף אותו וגרם לו נזקי גוף.

2.התובע יליד 3.1.1961, שכיר, חשמלאי במקצועו. הנתבע הוא קבלן עבודות בנייה ושיפוצים.

3.הנתבע ביצע בבית ברחוב המעפילים 13 ברמת השרון ("האתר"), עבודות שיפוץ. התובע עבד אצל מר יורם רחמן, אשר ביצע במקום את עבודות החשמל.

4.לגרסת התובע בתצהיר עדותו הראשית, ביום האירוע, 21.10.2012, הוא ביצע באתר עבודות חשמל. בזמן שביצע עבודתו, לפתע הנתבע צעק לעברו להפסיק את עבודתו וכן גידף וקילל אותו. הנתבע דחף את התובע וכן הרים ואחז ניצב באורך 3 מטרים. עקב התקיפה התובע נפל ארצה מעבר לתעלה שהייתה חפורה בסמוך. בשלב זה הנתבע הפסיק את מעשיו. חברו של התובע לעבודה, מר שמחה דוידוב, אשר נכח במקום, פינה את התובע לבית חולים שיבא, תל השומר.

5.הנתבע הכחיש את גרסת התובע ואת התקיפה שיוחסה לו. לטענתו, מעולם לא הייתה לו אינטראקציה אישית עם התובע והוא לא הכיר את התובע בזמן העבודה וגם לא אחריה. לטענת הנתבע, הוא לא זוכר שום אירוע חריג וכתב התביעה הכה בו כרעם ביום בהיר.

6.האירוע הוכר על ידי תובע 2 ("המוסד לביטוח לאומי") כתאונת עבודה והוא תובע מהנתבע את השבת תגמולי דמי פגיעה ששולמו לתובע.

ב. דיון

ב(1) האחריות

7.כמפורט להלן, לאור מכלול הראיות שהובאו במשפט, התובע הרים את הנטל להוכחת התקיפה והחבלה המיוחסים לנתבע.

ב(1)(א) ראיות

8.לגרסת התובע בתצהיר עדותו הראשית, ביום 21.10.2012 הוא ביצע עבודות חשמל באתר. בזמן שביצע עבודתו, לפתע הנתבע צעק לעברו להפסיק את עבודתו וכן גידף וקילל אותו. הנתבע דחף את התובע ואף הרים ואחז ניצב באורך 3 מטרים. עקב התקיפה התובע נפל ארצה מעבר לתעלה שהייתה חפורה בסמוך. בשלב זה הנתבע הפסיק את מעשיו. לטענת התובע, הנתבע ביצע מעשיו ללא התגרות או התייחסות מוקדמת מצד התובע. עוד לדברי התובע, חברו לעבודה, מר שמחה דוידוב, אשר נכח במקום, פינה אותו מהאתר לבית חולים שיבא בתל השומר.

9.בעדותו בחקירה נגדית התובע מסר כי הוא הגיע בבוקר לאתר. מעסיקו, מר רחמן, הורה לו לבצע נקודת חשמל במקום מסוים לפני ביצוע שליכט. לדברי התובע, היה צריך לבצע את אותה נקודה משום שאחרי ביצוע שליכט קשה לבצע תיקון. לדבריו, הנתבע, שהיה במקום, אמר שהתובע ומר דוידוב, שהוא העובד הנוסף שהיה במקום עם התובע, צריכים ללכת הביתה. לדברי התובע, הוא שאל את הנתבע למה. כן אמר בעדותו: "[הנתבע] ישב ואמר 'אתה ככה אתה כזה' אמר מילות לא בסדר. אמרתי לו 'אתה לא בעל הבית שלי יש בעל בית ושבעל הבית אמר לי לבוא לעשות'". (פרוט' עמ' 19 ש' 21-25. עמ' 20 ש' 17).

10.התובע נשאל אם התקשר למעסיקו והתלונן בפניו שלא נותנים לו לעבוד. התובע השיב שהוא חושב שהוא התקשר ושמר רחמן הורה לו לבצע את העבודה כפי שהורה לו לעשות עוד קודם. (פרוט' עמ' 20 ש' 18-19). לדבר התובע, הוא אמר מה הוא עושה, התחיל לבדוק מה צריך לבצע, הנתבע משך אותו בחולצתו ואמר לו שהוא לא עושה את העבודה, התובע אמר שהוא כן מבצע. (פרוט' עמ' 19 ש' 25-27). לדברי התובע, הייתה בליטה והוא נפל על הברזל. לדברי התובע, מר דוידוב פינה אותו לבית החולים. (פרוט' עמ' 20 ש' 17). עוד העיד כי הנתבע אחז בניצב, שהוא קונסטרוקציה של גבס וברזל באורך של 2.5-3 מטרים. לדבריו: "[הנתבע] לקח את הניצב ורצה לתת לי מכות אבל לא נתן לי עם זה מכה." (פרוט' עמ' 21 ש' 16, 31-33).

11.על פי תעודת השחרור של התובע מחדר המיון, בהגיעו לחדר המיון הוא סיפר על האירוע. באנמנזה נכתב: "הותקף ע"י עובד במקום עבודה לפני כשעה וחצי, דחף אותו על פיגום החולה נפל מגובה של עצמו...".

12.התובע גם הגיש תלונה על הנתבע למשטרה יום למחרת האירוע, ב- 22.10.2012. לכתב התביעה צורף אישור בדבר הגשת תלונה בגין האירוע. התלונה, בגין תקיפה הגורמת חבלה ממש, הוגשה בתחנת מסובים. (נספח ב'). בעדותו בחקירה נגדית התובע מסר שלמיטב זכרונו למחרת האירוע הוא הלך למשטרה יחד עם מעסיקו. (פרוט' עמ' 17 ש' 27-עמ' 18 ש' 3).

13.מטעם התובע הוגש תצהיר מעסיקו של התובע, מר רחמן. מר רחמן לא נכח באתר ביום האירוע ולא היה עד לאירוע. לדבריו בתצהירו, ביום האירוע, 21.10.2012, לאחר ששמע שאחד מעובדיו נפגע עקב תקיפה במקום העבודה, הוא הגיע לבית החולים שיבא בתל השומר לבקרו. בבית החולים התובע סיפר למר רחמן כי בזמן שביצע את עבודתו ניגש אליו הנתבע, צעק לעברו להפסיק, קילל וגידף אותו ותקף אותו באמצעות ניצב. לדברי מר רחמן, נאמר לו שכתוצאה מהתקיפה התובע נפל ארצה והזדקק לפינוי מידי לבית החולים.

14.בעדותו בחקירה נגדית מסר מר רחמן כי הוא עבד במקום ארבעה חודשים עד חצי שנה וכמעט בכל הזמן הנתבע עבד באתר במקביל. (פרוט' עמ' 24 ש' 11-14). עוד מסר כי ביום האירוע, לקראת סוף היום, מר דוידוב התקשר אליו, מסר לו שהתובע נפגע וסיפר לו מה קרה. (פרוט' עמ' 24 ש' 34-35).

15.התובע הגיש חוות דעת רפואית בתחום אורתופדיה, ד"ר אילן כהן, (19.4.2016). הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית.

16.בחוות הדעת נאמר כי בעקבות האירוע מושא התובענה התובע פונה לחדר מיון בבית חולים שיבא, בבדיקת התובע נמצאו רגישות בכתף ימין, בברך ימין ובשורש כף יד ימין. בוצעו צילומי רנטגן של ברך ימין ושורש כף יד ימין שלא הדגימו שברים והתובע שוחרר לביתו. כאמור בחוות דעת, התובע המשיך לסבול מכאבים ופנה לאורתופד, בוצעה העמקת הבירור הרפואי על ידי מיפוי עצמות בתאריך 19.11.2012, שהדגים קליטה מוגברת דיפוזית ומדיאלית בברך ימין וקליטה במפרק הרדיו-אולנרי הרחיקני ובקצה האולנה. לאור הממצאים התובע פנה פעם נוספת לחדר המיון בבית החולים שיבא, נבדק ונמצאו רגישות ונפיחות על פני האולנה הדיסטאלית ורגישות בהנעת שורש כף היד. שורש כף היד הימני קובע באמצעות סד גבס. לאחר הסרת הגבס התובע טופל בפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

17.כמפורט בחוות הדעת, בעברו של התובע שבר בשורש יד ימין בגין תאונה מיום 29.11.2001. בגין התאונה משנת 2001 לתובע נכות צמיתה בשיעור 15%. מלוא הנכות כאמור מיוחסת למצב רפואי קודם לתאונה. לאירוע מושא התביעה לא מיוחסת נכות צמיתה.

18.הנתבע אישר שבמועד הרלבנטי הוא ביצע במקום עבודות שיפוצים אך הכחיש את טענות התובע. בתצהירו טען טענות כדלקמן:

א.התובע הגיע לאתר לאחר שהוזמן על ידי בעל הנכס או מי מטעמו לביצוע עבודה בתחום חשמל.

ב.בין העובדים הרבים היה עובד חבוש בידו שעסק בתחום החשמל. בדיעבד, לאחר הגשת התביעה, הנתבע הבין כי היה זה התובע.

ג.התובע עבד תקופה ממושכת באתר, מספר חודשים, וללא ספק עבד עד דצמבר 2012.

ד.התובע היה אדם קולני שצעק הרבה. בהתחלה הנתבע ושאר העובדים ייחסו חשיבות לצעקות, בהמשך הבינו שכך התובע מתנהל ביומיום והפסיקו להתייחס.

ה.בתקופת העבודה במקום היה ביטוח קבלנים לאתר. הפוליסה נעשתה על ידי בעל הקרקע. אם הייתה לתובע פגיעה היה עליו לפנות לחברת הביטוח, דבר שלא נעשה.

ו.לנתבע מעולם לא הייתה אינטראקציה אישית עם התובע, הנתבע לא הכיר את התובע בזמן העבודה וגם לא אחריה.

ז.הנתבע מעסיק עובדים רבים. לאתר הגיעו הרבה קבלנים, מעצבים, אדריכלים ועוד. הנתבע לא זוכר שום אירוע חריג וכתב התביעה הכה בו כרעם ביום בהיר.

ח.הנתבע מעולם לא זומן למשטרה למתן עדות או לחקירה.

ב(1)(ב) דיון

19.כמפורט לעיל בסעיפים 8-10, התובע מסר גרסה מפורטת לאירוע בתצהירו ובעדותו בחקירה הנגדית. לא מצאתי כל סיבה שלא לקבל את עדותו של התובע ככנה ומהימנה.

20.כאמור לעיל בסעיף 11, סמוך לאחר האירוע התובע סיפר בחדר המיון אודות התקיפה במקום העבודה. למחרת האירוע, כעולה מההודעה על הגשת תלונה, התובע הגיש במשטרה תלונה על האירוע נגד הנתבע. מעבידו של התובע, מר רחמן, העיד כי ביום האירוע מר דוידוב דיווח לו שהתובע נפגע עקב תקיפה במקום העבודה, הוא סר לבית החולים על מנת לבקר את התובע והתובע סיפר לו על האירוע ועל התקיפה. כל אלה מבססים את גרסת התובע ותומכים בה.

21.ב"כ הנתבע טען כי בעוד שהתובע טען שהנתבע לא תקף אותו באמצעות הניצב, מר רחמן הצהיר כי התובע מסר לו שהנתבע תקף אותו באמצעות ניצב. אינני סבורה כי הדבר מעיד על היעדר מהימנות. בחקירה הנגדית של התובע ניתן היה לראות שהתובע דובר רוסית ושפת הדיבור שלו בעברית היא ברמה נמוכה. בנסיבות אלה ניתן לייחס את האמרה הנ"ל בתצהיר מר רחמן לאי הבנה תמימה או טעות. עוד יצוין כי העובדה שבחקירתו הנגדית התובע סיפר שהנתבע אחז בניצב אך לא הכה באמצעותו בתובע, תומכת בכך שהתובע מסר עדות מדויקת ומגבירה את מהימנותו.

22.מעבר לתקיפה עצמה, התובע תאר בעדותו התנהגות תוקפנית ושתלטנית מצד הנתבע ושימוש בשפה לא ראויה. בעדותו בחקירה נגדית התובע מסר כי עוד קודם ליום האירוע הנתבע "תמיד היה עצבני על מה שעשינו." (פרוט' עמ' 20 ש' 20-21). כמפורט להן, העדויות, לרבות עדות הנתבע עצמו, תמכו בתיאור התובע ביחס לאופי הנתבע והתנהלותו ובטענתו, לפיה הנתבע גידף אותו.

23.מר רחמן העיד בחקירתו הנגדית: "...מהיום הראשון שהגעתי ראיתי ש[הנתבע] רב עם כולם, גם עם מעצב הפנים, גם עם האדריכל, עם הקונסטרוקטור, עם בעל הבית." (פרוט' עמ' 24 ש' 16-19). עוד אמר: "ביום הראשון שהגעתי לעבודה הזו ראיתי את הוויכוחים...מרוב ויכוחים לא רציתי להשאר שם בכלל כי לא היה אחד שהוא לא רב איתו." (פרוט' עמ' 24 ש' 23-24).

24.בעדותו בחקירה נגדית, כאשר הנתבע נשאל אודות הודעות ששלח למר רחמן אמר: "אני שולח לכל האנשים בעולם איחולים או טובים או לא טובים..." וכן: "שלחתי גם לעוה"ד וגם לדוד, לכל מי שמצאתי לנכון לשלוח בין אם זה איחול טוב ובין אם זה איחול לא טוב." עוד אמר: "זכותי לאחל לכל אדם או איחול טוב או לא טוב וזה לא פלילי." (פרוט' עמ' 31 ש' 1-7, 25). הנתבע אישר כי הוא שלח למר רחמן הודעה שבה כתב: "יום הדין מתקרב וכל יום אני מקטרג עליך ועל הרוסי שמנסים להוציא כסף גזל...". מדובר, לכל הפחות, בניסיון הפחדה מצד הנתבע על מנת להניא את מר רחמן מלהתייצב למתן עדות במשפט. בנסיבות אלה, לא ניתן לשלול שסיבת אי התייצבותו של מר דוידוב, אשר נתן תצהיר מטעם התובע, היא הודעה או הודעות דומות ששלח לו הנתבע. בדיון הנתבע אף הילך אימים על ב"כ התובע. במהלך חקירתו הנגדית על ידה אמר לה: "אני רוצה את הפרטים שלך." (פרוט' עמ' 31 ש' 17-21).

25.לאור מכלול הראיות כאמור לעיל, התובע הרים את הנטל להוכחת גרסתו לתאונה. בהתאם, תוך שאני מעדיפה את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, אני קובעת כי הנתבע דחף את התובע ללא הצדקה וגרם לנפילתו וחבלתו. בכך ביצע הנתבע כלפי התובע עוולה של תקיפה לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין.

ב(2) הנזק

ב(2)(א) הפסדי שכר לעבר

26.לדברי התובע, הוא חזר לעבודתו לאחר שנה. (פרוט' עמ' 18 ש' 26). לדבריו, ידו כאבה והוא לא יכל לעבוד בפטישון וקונגו. (פרוט' עמ' 18 ש' 28).

27.המומחה מטעם התובע קבע בחוות דעתו כי התובע סבל מאי כושר זמני בשיעור 100% עד שובו בפועל לעבודתו. לאחר חזרתו לעבודה, במשך שלושה חודשים נוספים סבל מאי כושר זמני בשיעור 30%.

28.ב"כ הנתבע טען כי בשניים מאישורי המחלה שהגיש התובע מצוין כי חופשת המחלה היא בגין Colitis, אותו אין לייחס לתאונה מושא התביעה. לא ראיתי לקבל את הטענה. אכן הרישום כאמור בשני אישורי המחלה לא ברור. עם זאת, וללא קשר לאישורי המחלה, המומחה הרפואי מטעם התובע נדרש לתקופות אי הכושר הזמני וחיווה דעתו לגביהן לאור מהות הפגיעה של התובע, הטיפול הרפואי ומקצועו של התובע. בנסיבות אלה, אין די בהשמעת הטענה הנ"ל רק בשלב הסיכומים. על הנתבע היה לברר טענה זו על ידי חקירת המומחה הרפואי מטעם התובע, עליה ויתר. לכל הפחות היה עליו לחקור בנקודה זו את התובע. גם זאת לא נעשה על ידו.

29.על פי תלוש השכר למאי 2012 שכרו החודשי הממוצע של התובע היה 5,182 ש"ח. סך הכול לתקופה 22.10.2012 עד 30.9.2013, 11.33 חודשים, זכאי התובע לסך של 58,712 ש"ח, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע תקופה ועד למועד פסק הדין, 63,116 ש"ח.

30.עבור החודשים אוקטובר- נובמבר 2013, בהם התובע עבר והשתכר 3,278 ש"ח לחודש, התובע זכאי לפיצוי בשיעור 30% משכרו, סך הכול עבור חודשיים 3,109 ש"ח, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע תקופה עד למועד פסק הדין, 3,265 ש"ח. בחודש דצמבר 2013 לתובע לא היה הפסד שכר בפועל ולכן אינו זכאי לפיצוי עבור חודש זה.

31.סך כל הפיצוי עבור הפסדי שכר לעבר הוא 66,381 ש"ח.

ב(2)(ב) הוצאות ועזרת צד ג'

32.ידו הימנית של התובע, שהיא ידו הדומיננטית, הייתה נתונה בסד גבס. התובע היה בתקופת אי כושר ממושכת. בנוסף, התובע נזקק לביקורים בחדר מיון, ביקורי רופאים, בדיקות, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. בהתחשב בנסיבות אלה ייפסק לתובע, בדרך אומדן, סכום גלובאלי עבור פיצוי בגין הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג' בעבר, בסך 1,500 ש"ח.

ב(2)(ג) כאב וסבל

33.כאמור בחוות הדעת הרפואית מטעם התובע, בעקבות האירוע מושא התביעה התובע נזקק לפנות פעמיים לחדר מיון לקבלת טיפול. לאחר מיפוי עצמות, שורש כף היד הימני קובע באמצעות סד גבס. בתקופה זו התובע סבל כאבים. עוד, כאמור בחוות הדעת, התובע סבל מאי כושר זמני מלא במשך שנה עד להחלמת היד. לאמור לעיל יש להוסיף את נסיבות התאונה ואת העובדה שהתובע חווה חוויה משפילה ומכאיבה עת הותקף על ידי הנתבע.

34.בנסיבות אלה וכן בהתחשב בגילו של התובע במועד התאונה ומהות הפגיעה, הפיצוי בגין כאב וסבל יועמד על סך של 18,000 ש"ח.

ב(3) תגמולי המוסד לביטוח לאומי

35.כאמור בתעודת עובד הציבור של המוסד לביטוח לאומי, לתובע שולמו דמי פגיעה לתקופה 22.10.2012 עד 28.4.2013. ביום 12.3.2013 שולמו 6,239 ש"ח וביום 28.4.2013 שולמו 5,841 ש"ח. סכומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם, מסתכמים בסך של 13,008 ש"ח. סכום זה ישתלם על ידי הנתבע למוסד לביטוח לאומי מתוך הפיצויים המגיעים לתובע.

36.בהסתמך על פסק הדין שניתן בעב"ל (ארצי) 27751-09-13 המוסד לביטוח לאומי נ' חמידו אלמכאוי (11.12.2016), ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי האירוע מושא התובענה אינו בא בגדר תאונת עבודה. לטענתו, משכך, לכתחילה לא היה צריך המוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע כתאונת עבודה ולשלם לתובע תגמולים, ולכן הוא לא זכאי להשבת הסכומים ששילם לתובע. אינני מקבלת את הטענה. בעניין אלמכאוי היה מדובר בתקיפה שבוצעה על ידי אדם שהיה מעורער בנפשו. על יסוד עובדה זו נקבע כי לא הייתה זיקה בין התוקף לעיסוקו של הנפגע. במקרה דנן הנסיבות שונות. נוכחותו של הנתבע, אדם כשיר נפשית, במקום עבודתו של התובע, לא הייתה אקראית. בנוסף, התנהגות הנתבע כלפי התובע הייתה קשורה לעובדת עבודתו של התובע במקום.

ג. סיכום

37.התובע זכאי לפיצויים כדלקמן:

הפסדי שכר לעבר66,381 ש"ח

כאב וסבל 18,000 ש"ח

הוצאות ועזרת הזולת 1,500 ש"ח

________

סה"כ 85,881 ש"ח

38.מתוך סכום זה, סך של 13,008 ש"ח ישולם למוסד לביטוח לאומי כשיפוי עבור דמי הפגיעה ששילם לתובע. היתרה בסך 72,873 ש"ח תשולם לתובע.

39.הנתבע ישלם לתובע 1, פיצויים בסך של 72,873 ש"ח בצירוף אגרת בית משפט, שכר המומחה מטעם התובע ושכ"ט עו"ד בסך של 17,052 ש"ח.

כמו כן, הנתבע ישלם לתובע 2 סך של 13,008 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 3,043 ש"ח.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ט, 23 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.