שמואלוב נ' גרסימוב ואח'

לפניי תביעה שטרית אשר עסקת היסוד הנטענת בה הינה הלוואה חוץ בנקאית בסך 90,000 ₪. לפי הטענה, ההלוואה ניתנה על ידי בנה של התובעת לבנם של הנתבעים, והנתבע 1 ערב לה באמצעות משיכת השיק נשוא התביעה.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים

1. מקורה של התביעה הינו בבקשה לביצוע שטר שהוגשה על ידי התובעת נגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). השטר הינו שיק על סך 90,000 ₪, לפקודת התובעת, המשוך מחשבונם המשותף של הנתבעים, עם חתימה הנחזית כחתימת הנתבעת. הבקשה הוגשה כבקשה רגילה לביצוע שטר, מבלי שצוין בה שמדובר בשיק ביטחון להבטחת החזר הלוואה. בהתנגדות טען הנתבע כי מדובר בשיק שנגנב מתוך פנקס שיקים של הנתבעים, כי החתימה מזויפת וכן כי הוא אינו מכיר כלל את הזוכה. במקביל לכך הגיש הנתבע תלונה במשטרה.

2. לאחר הגשת ההתנגדות והעברת התיק לבית המשפט, הגישה התובעת הודעה בדבר הסכמתה למתן רשות להתגונן, וכן ביקשה להוסיף את אשתו של הנתבע, אולגה גרסימוב, כנתבעת נוספת (להלן: "הנתבעת"). בהודעה זו צוין לראשונה כי מדובר בשיק ביטחון להבטחת החזר הלוואה בסך 90,000 ₪, שניתנה על ידי בנה של התובעת ישראל שמואלוב (להלן: "המלווה") לבנם של הנתבע ואשתו, מקסים גרסימוב (להלן: "הלווה"). כן צוין, כי הנתבע מסר את השיק אישית לידי המלווה, וכי השיק משוך מחשבונם המשותף של הנתבע ואשתו, ולפיכך החתימה שעל גבי השיק, היא בכל מקרה חתימה בהרשאה.

3. בדיון הראשון שהתקיים בתיק מינה בית המשפט (כב' הרשמת הבכירה, כיום השופטת, איילת הרץ-טופז-אחיעזר) בהסכמת הצדדים, מומחה לכתבי יד, עו"ד יונתן נפתלי, שהתבקש לבחון האם החתימה על גבי השיק הינה חתימת הנתבע או אשתו.

4. בחוות הדעת הראשונה שהגיש המומחה, צוין כי מבדיקת סכום השיק בספרות 90,000 עולה כי בוצעה כתיבה עוקבת על הספרות בדיו בגוון כהה יותר ובו הספרה 9 הייתה במקור ככל הנראה 1. כתיבה עוקבת נמצאה גם בתאריך. המומחה העלה שתי אפשרויות ביחס לחתימה שבמחלוקת: ראשית, שמדובר בזיוף, ושנית חתימת האדם עצמו בנסיבות לא נוחות כגון על מצע מאוד לא נוח. עם זאת, לדידו, סביר יותר שמדובר בזיוף ולפיכך קיימת אפשרות סבירה כי חתימת המחלוקת לא נחתמה על ידי הנתבעת. המומחה ציין בנוסף כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהנתבע הוא שכתב את השיק וחיקה את חתימת אשתו, אולם לצורך הגעה למסקנה ברמת ודאות גבוהה יותר זאת יש לבחון דוגמאות כתב אקראיות לגביו.

5. בהמשך, לאחר דיון נוסף בתיק שהתקיים לפניי, הותר לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן שבגדרו צורפה אשתו של הנתבע כנתבעת נוספת, וכן התבקש המומחה ליתן חוות דעת משלימה, שבה יבחן האם חתימת המחלוקת היא חתימת הנתבע או חתימת המלווה, בנה של התובעת.

6. בחוות דעתו השניה ציין המומחה כי קרוב מאוד לוודאי שהמלווה חתם את שם הנמשך "שמואלוב תמרה" ואת הסכום במילים בשיק המחלוקת. ביחס לסכום בספרות ולתאריך, נמצאה זהות בחלק מתכונות הכתב של ספרות אלה לכתב היד של המלווה. מסקנת המומחה היתה כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהמלווה ביצע כתיבה עוקבת על הסכום במילים לרבות תיקון הספרה 1 לספרה 9 וכן ביצע כתיבה עוקבת על ספרות התאריך בשיק המחלוקת. בנוגע לחתימת המחלוקת, ציין המומחה כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהמלווה חתם עליה אך גם לא ניתן לשלול את האפשרות שהנתבע חתם עליה. בנתונים הקיימים יש זהות רבה יותר בין חתימת המחלוקת לבין חתימות המלווה, אולם לצד זאת ציין המומחה כי חרף בקשתו לא קיבל מהנתבע דוגמאות כתב אקראיות ובנוסף חתימת המחלוקת כתובה באופן איטי ומלאכותי דבר המקשה על ניתוח תכונות התנועה והמהירות.

המומחה הוסיף וציין כי ספרות הסכום, התאריך וחתימת המחלוקת נכתבו תחילה בדיו אחרת בגוון בהיר ובמכשיר כתיבה שיוצר קו דק יותר משאר הפרטים, כאשר על ספרות הסכום והתאריך בוצעה כתיבה עוקבת. במענה לשאלות הבהרה, הבהיר המומחה, בין הייתר, כי אין בחוות הדעת קביעה כי המלווה ביצע את התיקון אלא רק כי לא ניתן לשלול אפשרות כזו.