גבאי ואח' נ' ממן

עניינה של התביעה בטענות התובע ולפיהן גרם לו הנתבע נזקים כבעל מניות בחברה המשותפת.

רקע כללי

1.הנתבע, (להלן: "כפיר") ייסד את חברת להט החרב ביטחון בע"מ (להלן: "החברה") שעסקה במתן שירותי אבטחה. בשלב מסוים, ביום 17.5.10 רכש התובע, (להלן: "דוד") 50% ממניות החברה. דוד השקיע בחברה סכומים מצטברים בהיקפים של כ – 250,000 ₪ שהוגדרו כהלוואות בעלים (ומאוחר יותר נטען שהושקעו כספים נוספים). בעת התקשרות דוד עם כפיר, דוד היה שכיר במקום עבודה שאינו קשור לחברה ואילו כפיר היה עובד החברה בתפקיד המנהל. בחודש 9/10 פוטר דוד ממקום עבודתו והחל לעבוד בחברה כאשר לשיטת כפיר, דוד נטל על עצמו תפקידים כאלה ואחרים שכן ממילא היה לו זמן פנוי מחד כאשר מאידך, לא היה מדובר בתפקידים רבים לאור היות דוד נעדר כישורים הקשורים לניהול החברה. לשיטת דוד, פעל הוא בחברה ימים כלילות. אין מחלוקת כי דרכה של החברה לא צלחה ובסביבות מאי 2011 הפסיקה כמעט כליל את פעולותיה. לשיטת דוד, מדובר בהאטת פעילות והחברה המשיכה לפעול גם לאחר מכן ואף היו לה הכנסות. לשיטת כפיר מדובר בהפסקת פעילות מוחלטת כאשר באופן מלאכותי ומוסכם, המשיך הוא לפעול באמצעות החברה כנותן שירותים לחברה אחרת הגם שלחברה עצמה לא הייתה כל פעילות. מכל מקום החברה סיימה פעילותה באופן מוחלט בשלהי 2012.

תמצית טענות דוד

2.לטענת דוד, השקיע הוא בחברה כספי ירושה שקיבל, אולם את הכספים האלו כילה כפיר בהתנהלותו, תוך שלאחר שצומצמה פעילות החברה בשנת 2011, כפיר המשיך לפעול בחברה כאשר לדוד לא היה כל חלק פעיל בה ובתוך כך כפיר משך כספים שהתקבלו בחברה לעצמו, כספים שיכלו לשמש להחזר הלוואות הבעלים. לשיטת דוד, בשנת 2012 עמדה יתרתו בחברה על סך 332,000 ₪ ובנוסף פרע הוא מחצית חוב לבנק מזרחי בסך 32,000 ₪ שעל כפיר היה לשלם. דוד מפנה למשיכות כספים רבות שביצע כפיר בשלהי 2011 ובשנת 2012 וטוען כי כפיר בכך הביא להעדר האפשרות להשיב את הלוואות הבעלים. לשיטת דוד כפיר מנע מהחברה וממנו כספים רבים בכך שהביא להפסדים בחברה ומניעת רווחים. דוד טוען כי כפיר מכר את תיקי לקוחות החברה לגורם שלישי ושלשל את הכספים לכיסו. טוען דוד כי כפיר ניצל מעמדו בחברה ורוקן את נכסיה ופעל נגדו במרמה ולכן זכאי הוא לכל הנזקים שנגרמו לו בשל התנהלות זו של כפיר. לפיכך העמיד דוד את תביעתו כנגד כפיר על סך של 400,000 ₪.

תמצית טענות כפיר

3.טוען כפיר כי דוד ביקש להשקיע בחברה, תוך שהוסכם כי כפיר מביא את הידע והמקצועיות ודוד ישקיע כספים וזאת בלי שיעזוב מקום עבודתו כשכיר במקום אחר. טוען כפיר כי נושא שכר או משיכת כספים לדוד לא עמדו על הפרק הגם שכאשר דוד פוטר מעבודתו החל להגיע למשרדי החברה ולמעשה דוד כפה עצמו על החברה כאשר התפקידים שיכול היה לקחת על עצמו היו מעטים ביותר. לטענת כפיר, מצבה של החברה התדרדר בין היתר בשל ערבויות גבוהות שנדרשו על ידי המדינה בסוג זה של עבודה. לפיכך, בסביבות 5/11 הופסקה פעילות החברה ואף כמעט נמכרה לצד שלישי. נטען כי דוד הבין שלא יוכל לקבל חזרה את הלוואת הבעלים והוסכם בין הצדדים כי הגם שהחברה הפסיקה פעילותה, יוכל כפיר להשתמש בפלטפורמה של החברה לפעילות שהינה כקבלן של חברה אחרת וכן הוסכם כי החובות לבנקים יסגרו בצורה משותפת. בתקופה שלאחר 5/11 לא היו כל הכנסות לחברה מלבד פעילות כפיר עבור חברת ש.ע.ל. אשר שילמה לו משכורת כקבלן שהינו יועץ באמצעות החברה. כפיר מסכים שדוד שילם במקומו 32,000 ₪ לבנק המזרחי אולם טען כי פעילותו זו של דוד גרמה לו נזקים ולכן מקזז הוא סכום זה למול הנזקים שדוד גרם. כפיר טען כי בהסכמת דוד, הועבר לקוח אחד, כפר רפאל, בתמורה לתשלום התנאים הסוציאליים של עובדי החברה, (הבראה וחופשה שנתית) ודוחה טענות שהרוויח ממכירת נכסי החברה. בסיכום הדברים טוען כפיר כי למרבה הצער, החברה נקלעה לקשיים והפסדים ומדובר בסיכון שהיה על דוד להביא בחשבון את נכנס כמשקיע לחברה.