ניו אייג' טק בע"מ ואח' נ' איי. סקיור בע"מ ואח'

פתח דבר

1. התובעת 1, חברת ניו אייג' טק בע"מ, היא חברה פרטית הרשומה בישראל (להלן: "ניו אייג' טק"). התובע 2, מר מישל דוידי, הוא המנהל והבעלים של ניו אייג' טק (להלן: "מישל"). הנתבעת 1, חברת איי סקיור בע"מ, היא חברה פרטית (להלן: "איי סקיור"). הנתבעים 2 ו- 3, מר אייל אחיאל ומר אמיר עדני (להלן: "אייל" ו"אמיר" בהתאמה) הם הבעלים והמנהלים של איי סקיור.

    

   בין התובעים לבין איי סקיור נכרת ביום 6.3.12 הסכם. תביעה זו נסובה על טענת התובעים להפרת ההסכם בידי איי סקיור, להרמת מסך כנגד אייל ואמיר ולהטלת אחריות אישית עליהם.

    

   טענות הצדדים

    

   תמצית טענות התובעים

    

2. הנתבעים הציגו מצגי שווא בנוגע לפעילותה הפיננסית ומצבה של איי סקיור. איי סקיור הוצגה כבעלת פרויקטים רבים ומוצרים מצוינים, אשר לה הסכמי הפצה בלעדיים עם מספר רב של ספקים.

   אך הנתבעים ניהלו משא ומתן בחוסר תום לב תוך הסתרת מידע מהותי בדבר מצבה הפיננסי האמיתי של איי סקיור.

    

   בדיעבד התברר, כי איי סקיור היתה בהפסדים, ללא מגמת שיפור, וללא צפי לרווחיות בעתיד. נתונים אלה הוסתרו מהתובעים. עוד התברר, כי אין לאיי סקיור חוזי הפצה בלעדיים, ורשימת הספקים שהוצגה היתה תרמית ומצג שווא. הנתבעים הפרו את ההסכם ונמנעו מלמסור דו"חות פעילות ועדכונים על מצבה הכספי של איי סקיור.

    

   ניסיון הנתבעים להטיל דופי בהתנהלות מישל – אין לו במה להיאחז. גם רשלנות חמורה אינה פוטרת המוכר מאחריות לתוצאות אי גילוי פרטים מהותיים עובר לכריתת ההסכם.

    

   התובעים מילאו את כל התחייבויותיהם על פי ההסכם, והעבירו לידי איי סקיור את סכום ההלוואה, המשיכו להזרים כספים לאיי סקיור, והעסיקו את אייל. אך איי סקיור הפרה את ההסכם, לא השיבה ההלוואה, ולא העבירה את פעילותה.

    

   איי סקיור לא העבירה רווחים שהפיקה שהיו מיועדים לכיסוי ההלוואה. הנתבעים לא המחו תשלומי לקוחות לטובת התובעים ואף לא נתנו הוראות לבנקים ולחברות אשראי לביצוע המחאה של התשלומים.

    

   הנתבעים המשיכו לשרת לקוחות, מנעו מהתובעים קשר עם יצרנים וספקים, לא קיבלו את הסכמת הספקים להמחאת הזכויות לניו איי' טק, ואף לא עדכנו את לקוחות איי סקיור בהעברת הפעילות כנדרש. זאת חרף התחייבותם האישית של אייל ואמיר על פי ההסכם.

    

   הנתבעים לא העבירו לתובעים את רשימת עדכוני התוכנה ואת רשימת העסקאות הפוטנציאליות – חרף התחייבויותיהם. הנתבעים אף לא העבירו את ספרי איי סקיור וחשבונותיה לעיון התובעים, חרף התחייבותם. במסגרת ההליך הציגו איי סקיור חשבונות בלתי אמינים, והתגלו סתירות בין הטבלה שצורפה על ידי הנתבעים לבין תיעוד אחד שהוצג. בנוסף, אייל הפר את הסכם העבודה ואת הסכם הסודיות שנכרתו עימו.

    

   משמודים הנתבעים שנטלו ההלוואה חל הכלל בדבר "הודאה והדחה". נטל השכנוע הועבר לכתפי הנתבעים ואלו כשלו מלהרימו.

    

   טענת הנתבעים כי אין המדובר בהסכם הלוואה, כי אם בהסכם מכר מנוגדת להסכם ולראיות שהוצגו. לפי ההסכם, רק העברת כספים פוזיטיבית תיחשב להחזר ההלוואה. משזו לא בוצעה הרי שלא התקבלה מצד הנתבעים כל תמורה.

    

   טענת הנתבעים כי ביצעו עסקאות נוספות ללא קשר להסכם, שלא היו מחוייבים להציג לניו אייג' טק מנוגדת להסכם.

    

   פעולות ההטעיה והתרמית בהן נקטו אייל ואמיר מצדיקות הרמת המסך נגדם והטלת אחריות אישית עליהם. אייל ואמיר הסתירו פרטים מהותיים בשלב המו"מ, ומסרו הצהרות כוזבות. זאת על אף שהיו מודעים למצבה של איי סקיור ולכך שפעילותה ריקה מתוכן.

    

   לאור האמור, ראוי לראות בהסכם כמבוטל ולהשיב לידי התובעים כספי ההלוואה ובפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם.

    

   מטעם התובעים העידו מישל בעצמו, וכן רו"ח אבירם קריו, גב' ורד מסלוק- הועסקה בחב' איי סקיור טק, מר עמיר לקר- מטעם חב' ליד פיתוח ארגוני ואבטחת מידע בע"מ.

    

   תמצית טענות הנתבעים

    

3. ההסכם לא הופר והוא תקף. טענות התובעים הן ניסיון להשתחרר מההסכם. הנתבעים מסרו את כל המידע, המסמכים בקשר לאיי סקיור, לרבות דו"חות כספיים. התובעים היו מיוצגים ע"י עו"ד ונועצו עם רו"ח קודם לחתימת ההסכם.

    

   התובעים לא הוכיחו כי התקשרו בהסכם כתוצאה מטעות או הטעיה. לא קיים קשר סיבתי בין הטעות הנטענת להתקשרות בהסכם, ולא הוכח כי המצגים שהוצגו בפני התובעים הם מצגי שווא המהווים תרמית.

    

   התובעים פעלו בעורמה על מנת למגר הנתבעים מההסכם תוך עשיית רווח מפעילותה של איי סקיור מחד גיסא וקבלת ההלוואה חזרה מאידך גיסא.

    

   התחקות אחר מהות העסקה מעלה כי עסקינן בעסקת מכר. ההסכם הוא מסוג Non Recource. למעט שיעבוד איי סקיור, אין כל עילת תביעה אישית כנגד הנתבעים. התובעים דרשו כי תוכן ההסכם יוותר סודי, על מנת לשמור על שרשרת השיווק הנהוגה בענף.

    

   הנתבעים הציגו את אישורי היצרנים להמחאת זכויות איי סקיור לניו אייג' טק כנדרש. לראיה שהתובעים העבירו את התשלום הראשון לפי ההסכם.

    

   בניגוד לטענת התובעים היו הסכמי הפצה שהועברו, והתקיימו מכירות בהיקף של 76,000 דולר ארה"ב. החשבוניות אשר הונפקו בגינם ע"י הנתבעים בוצעו בדרך זו מאחר ומישל לא עמד בהתחייבותו ולא הקים מערך חשבונאי מתאים. מישל אישר הדבר בחקירתו. בנוסף לכך בוצעו מכירות נוספות בסך של מאות אלפי שקלים אשר תמורתן שויכה למישל.

    

   התובעים קיבלו את כל חוזי ההפצה, וכן מוצרים שנמכרו. טענות מישל בדבר אי קבלת המוצרים, היעדר הסכמים וכן היעדר בלעדיות – לא גובו בראיות. אף התגלו סתירות בעדותו בעניין.

    

   לאחר כארבעה חודשים הנפיק מישל חשבוניות על שמה של ניו אייג' טק ולא על שמה של איי סקיור טק וזאת בניגוד להסכם, בדרך להברחת כספים שהיו אמורים להתחלק בין הצדדים.

    

   מישל נמנע מלהביא את עורך הדין אשר ייצג אותו וניהל המו"מ בטרם כריתת ההסכם לעדות. על כן יש לזקוף זאת לחובתו.

    

   התנהלות מישל היא שהובילה את איי סקיור טק להידרדרות כלכלית. מישל יצר מצג בפני הספקים בחו"ל כאילו הפעילות נרכשה על ידו באמצעות ניו אייג' טק תוך הפרת שרשרת המכירה. תוצאת התנהלות זו הייתה הוצאת מכתבי דחייה מטעם הספקים אשר הנתבעים היו עמם בקשר חוזי.

    

   אין לקבל את טענת התובעים כאילו אייל ואמיר התעשרו שלא כדין. התובעים לא הציגו כל ראשית ראיה המבססת הרמת מסך. סעד של הרמת מסך הוא סעד קיצוני ומרחיק לכת, המביא לביטול האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. במקרה זה הסעד אינו מוצדק מאחר שלא התקיימו העילות המפורטות בסעיף 6 לחוק החברות. אף אין מקום לייחס לאייל ולאמיר אחריות במישור הנזיקי, מאחר שלא הוכחה התקיימות היסודות להטלת חבות אישית.

    

   מטעם הנתבעים העידו הנתבעים בעצמם.

    

   דיון והכרעה

    

4. ביום 6.3.12 התקשרו התובעים ואיי סקיור בהסכם, נושא כותרת "הסכם הלוואה" (להלן: "ההסכם"). הצדדים חלוקים בדבר נסיבות כריתת ההסכם, המצגים שהוצגו קודם לכריתת ההסכם, התחייבויות הצדדים לפי ההסכם וקיומן בפועל. עוד חלוקים הצדדים בשאלת הפרת ההסכם והשלכותיה, כמו גם בשאלה האם יש בסיס להורות בנסיבות המקרה על הרמת מסך והטלת אחריות אישית על אייל ואמיר. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדיהם ועיינתי בכל שהובא לפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

    

   התובעים הלוו לאיי סקיור הלוואה בתנאי Non-Recourse

    

5. במסגרת ההסכם התחייבו ניו אייג' טק ומישל להלוות לאיי סקיור הלוואה בסך של 450,000 ₪ בתוספת מע"מ בתנאי "Non-Recourse". מועד פירעון ההלוואה הוגדר בסעיף 2.5 להסכם כשלושים יום ממועד העברת התשלום הראשון בגין ההלוואה, או בעת מכירת פעילות איי סקיור, כדלקמן:

    

   "2.5. "מועד פירעון ההלוואה" – עד 30 חודשים מיום העברת התשלום הראשון, כמפורט בסעיף 6.1.1 להסכם זה, או בעת מכירת פעילות החברה מן הלווה למלווה, לפי המוקדם.

    

   הצדדים הסכימו, כי פעילותה העסקית של איי סקיור תשמש כבטוחה להחזר ההלוואה, וכי במקרה של אי פירעון, תועבר פעילות איי סקיור לתובעים (ראו בהקדמה להסכם, ה- "והואיל" השלישי).

    

   בסעיף 5.9 להסכם הסכימו הצדדים, כי במהלך תקופת ההלוואה, לא תיחשב העברת פעילות איי סקיור לתובעים כפירעון, כדלקמן:

    

   "5.9 למען הסר ספק, אין בהעברת הפעילות העסקית בתקופת ההלוואה כדי להוות פירעון חלקי ו/או מלא של קרן ההלוואה, אשר ייזקף לטובת הלווה אך ורק במקרה של העברת כספים פוזיטיבית להחזר ההלוואה, שלא מכספי הפעילות העסקית שתתבצע על ידי המלווה, ובהתאם להוראות הסכם זה לעניין החזר ההלוואה ותנאיה."

    

   לצד זאת, נקבע בסעיף 7.1 להסכם, כי ככל שלא תיפרע ההלוואה במועד, תיחשב העברת הפעילות העסקית של איי סקיור לתובעים כפירעון, ובלשון הסעיף:

    

   "7.1. ההלוואה היא NON RECOURSE ולפיכך היה ועד למועד פירעון ההלוואה לא פרע הלווה את חובו כלפי המלווה, תועבר פעילותה העסקית של החברה מן הלווה למלווה, והעברת הפעילות העסקית תחשב כפירעון ההלוואה."

    

   בנוסף, נקבע בסעיף 7.2 להסכם, כי שמורה לאיי סקיור האפשרות למכור את פעילותה תחת פירעון ההלוואה, עוד טרם חלוף מועד הפירעון, כדלקמן:

    

   "7.2. על אף האמור בסעיף 7.1 לעיל, מובהר בזאת כי הלווה רשאי להחליט בכל עת, גם אם טרם הגיע מועד פירעון ההלוואה, כי ברצונו למכור את פעילות החברה למלווה, במקום לפרוע את ההלוואה למלווה. במידה והפעילות העסקית תימכר ללווה, כאמור בסעיף זה לעיל, יהיה זה בכפוף לכך כי כל סכום הקרן כהגדרתה בהסכם זה תועבר במלואה לידיו של הלווה, וזאת בתנאי שהתקבלו כל הסכמות הצדדים השלישיים כאמור בסעיף 6.1.2 לעיל"

    

   עוד נקבע בסעיף 7.3 להסכם, כי במקרה בו יסתיים ההליך המשפטי בת"א 45526-06-11 ללא מניעה או הגבלה על זכות איי סקיור להעברת פעילותה, יהיו התובעים רשאים להודיע על רצונם לקבלת פעילותה איי סקיור, וכי העברת הבעלות תיחשב כפירעון ההלוואה, כדלקמן:

    

   "7.3. ככל שיסתיים ההליך המשפטי לפי סעיף 3.5 לעיל ללא כל מניעה ו/ או הגבלה על זכויות הלוואה ו/ או על העברת הפעילות העסקית באופן מוחלט, סופי ומלא, יהיה רשאי המלווה להודיע ללווה על רצונו לקבל לבעלותו את הפעילות העסקית באופן בלתי חוזר, ובמקרה זה ישלימו הצדדים לאלתר את קבלת הסכמות הצדדים השלישיים, ככל שטרם הושלמה, הלווה יהיה פטור מהחזר ההלוואה והפעילות העסקית תועבר לבעלות המלווה".

    

6. הצדדים חלוקים בפרשנות ההסכם, האם הוא הסכם להלוואת כספים מהתובעים לאיי סקיור, כטענת התובעים, או שמא הסכם מכר, להעברת פעילותה של איי סקיור לתובעים, כטענת הנתבעים. אך לשון ההסכם נהירה, ואינה טעונה ביאור. כעולה מתניות ההסכם, שעיקרן צוטטו לעיל, התובעים הלוו כספים לאיי סקיור, והיא התחייבה לפירעונם. לצד זאת הסכימו הצדדים, כי אם ההלוואה לא תיפרע במועד, תיחשב העברת פעילות איי סקיור כפירעון ההלוואה, וכי הן לאיי סקיור והן לתובעים האפשרות למכירת פעילות איי סקיור לתובעים, תחת פירעון ההלוואה.

    

   בהתאם להוראות ההסכם העבירו התובעים לאיי סקיור את ההלוואה בסך של 450,000 ₪ בתוספת מע"מ. אך, כפי שאפרט להלן, איי סקיור לא קיימה את התחייבויותיה החוזיות לפי ההסכם, לא פרעה את ההלוואה ולא העבירה את פעילותה במלואה לתובעים.

    

   פעילות איי סקיור לא הועברה לתובעים במלואה

    

7. לטענת הנתבעים, פעילות איי סקיור הועברה לתובעים, ובכך הגיעה אל סיומה התחייבותה של איי סקיור על פי ההסכם. טענה זו לא הועלתה במפורש עד לשלב ההוכחות. בכתב התביעה אמנם טענו הנתבעים כי ההלוואה שניטלה היתה הלוואת Non Recourse, והפנו להוראת ההסכם, לפיה היה ועד למועד פירעון ההלוואה לא תיפרע ההלוואה תועבר פעילותה העסקית של איי סקיור לתובעים (למשל, בסעיפים 10, 71 לכתב ההגנה). אך הנתבעים בחרו להתנסח בעמימות, ונמנעו מלטעון ברחל בתך הקטנה להעברה בפועל של פעילות איי סקיור לתובעים. גם בתצהיריהם נמנעו הנתבעים מלטעון במפורש להעברת פעילות איי סקיור לתובעים.

    

   רק בחקירתו הנגדית טען אמיר באופן ברור, כי פעילותה של איי סקיור הועברה במלואה לתובעים, ובלשונו (במענה לשאלה: "איזה התחייבות הייתה מצדה של איי סיקיור בע"מ ע"פ ההסכם?): "להעביר את כל הפעילות לאיי סיקיור החדשה ... ברגע שהעבירה את הפעילות מבחינתנו בהסכם סיימנו את העניין" (עמ' 54, שורות 26, 29).

    

   אך בניגוד לגרסתו זו של אמיר, טען אייל בחקירתו, כי הנתבעים התכוונו לפרוע את ההלוואה, על דרך התקזזות בין יתרת ההלוואה לבין כספים שהגיעו לאיי סקיור, ולא להעביר את פעילות איי סקיור, ובלשונו: "היינו חייבים להחזיר את ההלוואה. זאת לא הלוואה. הוצאנו חשבוניות ע"ח מישל. מצד שני מישל היה אמור לשלם לי שכר, רכב. הוצאנו חשבוניות עבורו ואת השכר שלי אני קיבלתי מהחברה שלי ואז היינו צריכים להתקזז בין מה שאנו חייבים לתובעת לבין מה שהגיע לנו כאיי סקיור." (עמ' 59, שורות 7 – 10). הוא אף העיד, כי ראה במישל משקיע, וכי קיווה כי באמצעות השקעתו אפשר יהיה למנף את פעילות איי סקיור ובדרך זאת לפרוע את ההלוואה, ובלשונו (במענה לשאלה: "איך חשבת שתוכל להחזיר את ההלוואה?): "רצינו להגיע למקום בו יבוא משקיע ויתן השקעה של איש מכירות של שיווק וכל מה שסיכמנו בהסכם ... כל הרעיון של ההסכם הזה הוא לבוא ולקחת את מה שאנחנו לא הצלחנו להרים כי אמיר לא רצה להשקיע יותר, ואמר שצריך שותף עסקי שירים את החברה ... כל מה שרצינו זה החיבור הזה שהוא ישקיע על שיווק ונרים את העסק הזה במוצרים שלנו. זאת הסיבה לפרוק." (עמ' 59, שורות 30 – 32, עמ' 60, שורות 1 – 3, וכן שורות 15 – 17). רק בהמשך חקירתו שינה אייל את גרסתו וטען, כי למעשה בהתאם להסכם התקשרו הצדדים בעסקת מכר של פעילות איי סקיור, ובלשונו "קראנו לזה הלוואה בגלל נושא התביעה שהייתה, אבל בפועל זה עסקת מכר של הפעילות" (עמ' 68, שורה 3).

    

   פערים אלו בין הגרסאות שמסרו הנתבעים בכתב הגנתם, בתצהיריהם ובחקירותיהם מעמידים כשלעצמם בספק את הטענה להעברת מלוא פעילות איי סקיור. למעלה מכך, הנתבעים לא הפריכו את ראיות התובעים לכך שפעילות איי סקיור לא הועברה במלואה, אודותיהן ארחיב להלן.

    

8. פעילות איי סקיור התבססה על הסכמי הפצה של מוצרים עם ספקים, שהועברו לתובעים. רשימת הספקים הוגדרה בסעיף 3.2 להסכם כדלקמן:

    

   "3.2. רשימת הספקים עמם קשור הלווה בהסכמים ואשר חלים עליו במועד חתימת הסכם זה הם כאמור בנספח "ב" להסכם זה. הלווה מצהיר כי קיים ומקיים את כל התנאים המהותיים של ההסכמים האמורים ולא קיבל כל התראה בדבר אי קיום ההסכמים או בדבר ביטול מי מהם".

    

   הרשימה שצורפה להסכם מנתה שישה עשר ספקים שלטענת איי סקיור היו קשורים עימה בהסכמי הפצה (להלן: "רשימת הספקים").

    

   אך בפועל, לא הוצגו די ראיות להעברת מלוא ההסכמים עם הספקים הכלולים ברשימת הספקים לתובעים, ואף הוכח, כי איי סקיור הפרה התחייבויותיה על פי ההסכם לפירעון חובותיה לספקים ולהמחאת זכויותיה לתובעים, תוך הכשלת העברת פעילותה.

    

   איי סקיור לא קיימה קשרי מסחר עם חלק מהספקים 

    

9. לטענת התובעים, הנתבעים לא הציגו הסכמי הפצה עם כל הספקים שנכללו ברשימת הספקים, ובדיעבד התברר, כי איי סקיור כלל לא קיימה קשרים עסקיים עם החברות Voltage, Lumension, Trustwave, Sophos/Utimaco, Bloxx, אף שאלה כלולות ברשימת הספקים.

    

   מטעם התובעים אף העיד מר עמיר לקר, הבעלים של חברת ליד פיתוח ארגוני ואבטחת מידע בע"מ (להלן: "עמיר" ו- "ליד", בהתאמה). עמיר העיד, כי בניגוד למצג שיצרה איי סקיור כאילו היא מייצגת את Sophos/Utimaco, הרי שבפועל ליד ייצגה בלעדית את חברת Utimaco, שנרכשה על ידי Sophos, וכי מעת רכישת Utimaco בידי Sophosהמשיכה ליד לייצג באופן בלעדי הן את מוצרי Utimaco והן את מוצרי Sophos (סעיף 5 לתצהיר עמיר). אף כי בחקירתו הנגדית חזר בו, ואישר כי אין לליד הסכם בלעדיות עם Utimaco / Sophosאף כי טען כי ליד מייצגת חברות אלה (עמ' 27, שורות 6-4).

    

10. טענות התובעים לכך שלא הוצגו הסכמי הפצה עם כל הספקים שנכללו ברשימת הספקים ולאי קיום קשרים עסקיים עם חלק מהספקים שהופיעו ברשימת הספקים לא נסתרו על ידי הנתבעים.

     

    במסגרת הליך זה הציגו הנתבעים הסכמים חתומים עם שמונה ספקים בלבד מבין שישה עשר הספקים המופיעים ברשימת הספקים (ההסכמים עם החברות Cymtec, Cyberoam, AirTight, Barracuda, Bloxx, Titus, Barclay, Securenvoy). לא הוצגו הסכמים עם שבעה מבין הספקים המופיעים ברשימת הספקים (החברות Restorepoint, Proofpoint, Lumension, Trustwave, Sophos/Utimaco, Layer7tech וכן Imation). בנוסף, הוצג העמוד הראשון להסכם עם חברת Voltage, אך לא צורפו יתר עמודי ההסכם וכן לא צורפו חתימות של הסכם זה. כמו כן הוצגו שני הסכם חתום עם ספק נוסף שלא נכלל ברשימת הספקים (חברת Tadasoft). משמע שלא הוצגו הסכמים עם ארבעה מבין חמשת הספקים שהתובעים טענו כי לא התקיימה פעילות עסקית עימם.

     

    זאת ועוד, בהסכם לא הופיעה התייחסות מפורשת לסוגיית בלעדיות הסכמי ההפצה עם הספקים. אך הנתבעים עצמם אישרו בעדותם, כי הציגו את ההסכמים כהסכמי הפצה בבלעדיות, כך העיד אייל בחקירתו (במענה לשאלה: " ההסכמים שהיו לך הם הסכמי הפצה בלעדיים?"): "כל ההסכמים האלה. אנחנו היינו יחידים שמכרנו אותם. לשאלתך אני משיב שכן" (עמ' 63, שורות 5 – 6). אך בפועל – מרבית ההסכמים היו להפצה ללא בלעדיות (ההסכמים עם Titus, Barracuda, Securenvoy, Cymtec, AirTight, Bloxx, Barclay, Tadasoft ו- Voltage).

     

    הנתבעים התקשו להסביר את פשר אי הצגתם של חלק מההסכמים עם הספקים, ואף מסרו גרסאות סותרות בעניין. אמיר טען בחקירתו, כי מלוא ההסכמים עם כל שישה עשר הספקים שפורטו ברשימת הספקים הוצגו לתובעים (עמ' 52, שורה 1). אייל, מנגד, לא הכחיש בחקירתו כי חלק מההסכמים לא הוצגו, אך טען כי כל ההסכמים קיימים, וכי הוא מנוע מהצגתם לתובעים מאחר שמישל שלל ממנו ומאמיר גישה לדואר האלקטרוני, שם היו שמורים ההסכמים (למשל, בחקירת אייל בעמ' 63, שורות 11 – 12). אך לא השתכנעתי מטענה זו.

     

    אייל טען, כי גישתו לדואר האלקטרוני נחסמה בחודש אוגוסט 2012. אך כעולה מהתשתית הראייתית שהוצגה התובעים דרשו מהנתבעים את ההסכמים זמן רב קודם לחסימת הגישה לדואר האלקטרוני, אך על אף שבשלב זה לנתבעים היתה גישה לדואר האלקטרוני, הם לא מסרו לתובעים את כל ההסכמים. כך, ביום 1.3.12 שלח אייל למישל הודעת דוא"ל, לה צירף רק שבעה מההסכמים, כפי שאישר אייל בהודעת הדוא"ל, בזו הלשון: "מישל אלה חלק מהחוזים על כולם יש חתימות ממני ומהספק במשרד וחלק אצלי יש הכל עם 2 החתימות של הספקים ושלי אני יכול לבוא ביום ראשון להראות לך הכל שוב הכל טוב ויפה אבל הבסיס הוא הקשר איתם והמכירות".

     

    גם פניותיהם הנוספות של התובעים להצגת מלוא ההסכמים, קודם לחסימת הגישה לדואר האלקטרוני – לא נענו (ראו, בין היתר, בפניותיהם של מישל ושל ורד לאייל בעניין בחודש יולי 2012, והעימות שהתקיים בין מישל לאייל כפי שתועד בתמליל פגישה מיום 24.7.12, בו קבל מישל על כך שלא הוצגו לו כל ההסכמים, ואייל הודה בכך והתחייב להציגם, בעמ' 9, שורה 11). אייל לא סיפק כל הסבר לכך שגם במועדים אלה לא הוצגו ההסכמים, על אף שלדבריו היו בשלב זה ברשותו.

     

    אף לא השתכנעתי מהטענה כי לנתבעים לא היה כל גיבוי של התיעוד היחיד לפעילותה העסקית של איי סקיור, בדמות שישה עשר ההסכמים עם הספקים, וכי אלה נשמרו בדואר האלקטרוני בלבד. טענה זו מנוגדת לתירוץ שמסר אייל למישל בהודעת הדוא"ל מיום 1.3.12 לאי המצאת כל ההסכמים, לפיו חלק מהמסמכים אינם בפורמט דיגיטלי, ומצויים אצלו במשרד, כמצוטט לעיל. משמע שתחילה תירץ אייל את אי המצאת מלוא ההסכמים בטענה כי חלקם אינם מצויים ברשותו בפורמט דיגיטלי, ובהמשך תירץ אייל את אי הצגת מלוא ההסכמים בטענה כי כולם בפורמט דיגיטלי שמורים בתיבת הדואר האלקטרוני. תירוצים סותרים אלה שומטים הקרקע תחת טענתו.

     

    בנוסף, לא סופק כל הסבר משכנע כיצד, חרף חסימת הגישה לדואר האלקטרוני, הצליחו הנתבעים להציג רק חלק מההסכמים ולא את כולם.

     

    על כן אין בחסימת הגישה לדואר האלקטרוני כדי להצדיק את אי הצגת מלוא ההסכמים חרף בקשותיהם החוזרות של התובעים. לא ניתן להימנע מהרושם, כי בחירת הנתבעים שלא למסור את ההסכמים נועדה לחפות על כך שבפועל לא היו הסכמים עם כל הספקים, בניגוד למצג שיצרו.

     

11. הנתבעים אף לא הפריכו את טענות התובעים כי איי סקיור לא ייצגה את Sophos/Utimaco ממועד רכישת Utimaco בידי Sophos. בתצהיריהם נמנעו הנתבעים מהתייחסות מפורשת לעניין, והסתפקו בטענה כי Utimaco יוצגה בידי איי סקיור שלא בבלעדיות, תוך התעלמות מוחלטת מהטענות בנוגע ל- Sophos (ראו, בין היתר, בסעיף 30 לתצהיר אמיר). עצם הטענה כי Utimaco יוצגה שלא בבלעדיות תמוהה נוכח טענת אייל כי היתה בלעדיות בהפצה, ומכל מקום, בהיעדר התייחסות מצד הנתבעים ל- Sophos ניתן להבין כי למעשה לא היה כל הסכם הפצה עימה.

     

    מעבר לכך, וכאמור, הנתבעים לא הציגו הסכם עם Sophos/Utimaco, או כל ראיה אחרת להפצת מוצרי Sophos/Utimaco בתקופה זו. אייל אף הודה בשיחתו עם מישל מיום 24.7.12 כי "יש בעיה" עם Sophos, וכי בשלב זה לא קיים הסכם עם Sophos (עמ' 2 לתמליל השיחה, בשורות 9 – 10, עמ' 32, שורה 14). כתימוכין בטענותיהם הציגו הנתבעים הודעת דוא"ל מיום 19.5.09 מטעם מנהל המכירות האזורי של Sophos על נכונותה של Sophos לשקול הפצת מוצריה בידי איי סקיור, אך הודעה זו אינה מלמדת על התקשרות חוזית עם Sophos/Utimaco כפי טענת הנתבעים.

     

    בנוסף, הנתבעים התקשו ליתן הסבר לכך שחרף טענות אייל לבלעדיות ההפצה, מרבית ההסכמים שהוצגו היו ללא בלעדיות. כשנחקר על כך טען אייל (במענה לשאלה: "אם כתוב שזה ללא בלעדיות?"): "מבחינתי אני מסתכל על זה שאנו בלעדיים אין אף הפצה אחרת שמכרה אותם ככה" (עמ' עמ' 63, שורות 7 – 8). אך הטענה כי בפועל לא הופצו המוצרים על ידי גורמים נוספים אינה מצדיקה, כשלעצמה, את המצג שהציג אייל כאילו מדובר בהסכמים בבלעדיות. אין בה אף כדי להסביר במה התייחדה פעילותה של איי סקיור, אם אכן לא היתה כל מניעה לתובעים להתקשר ישירות עם הספקים בהסכמים, שלא באמצעות איי סקיור.

     

12. לטענת הנתבעים, התובעים עצמם אישרו את קבלת כל ההסכמים, וזאת בהודעת דוא"ל ששלח מישל לאייל ביום 7.7.12. אך מדובר בהודעה קצרה ועניינית, בה ביקש מישל מאייל לקבל את מלוא ההסכמים, הן אלו שנשלחו בדוא"ל והן את ההסכמים המקוריים, כדלקמן: "או קיי תשלח את המילים ואת המוקריםם (כך במקור) תביא לי שיהיה לי מסודר". אין לראות בהודעה זו משום אישור לקבלת מלוא ההסכמים. עוד הפנו הנתבעים, להודעת דוא"ל מטעם ורד מסלוק, אשת הקשר מטעם התובעים (להלן: "ורד") מיום 19.7.12. אך בהודעה זו ורד לא אישרה קבלת ההסכמים, אלא הנחתה על תיוק "כל ההסכמים/חוזה עם ספקים לספריית "הסכמים"", תוך שהיא מזכירה לאייל את הצורך בהעלאת כל ההסכמים החתומים, כדלקמן: "אייל, מזכירה לך להעלות את ההסכמים החתומים עוד היום, אני פשוט רוצה לסגור דברים ולדעת שזה מאחורינו ולהמשיך הלאה". הודעת דוא"ל זו רק מחזקת את טענת התובעים כי הנתבעים לא העבירו להם את מלוא ההסכמים.

     

    עוד הפנו הנתבעים להצהרות התובעים בסעיף 4.3 להסכם, לפיהן ביצעו בדיקות של ההסכמים עם הספקים עוד קודם לכריתת ההסכם, וכי לא תהיינה להן כל טענות לנתבעים בעניין, בזו הלשון:

     

    "4.

    המלווה מצהיר ומתחייב בזאת כלפי החברה, ובלעי המניות הקיימים בחברה כדלקמן:

    ...

    4.3. כי בדק את כל הצהרות ומצגי החברה כמפורט בהסכם זה לעיל ואת פעילותה העסקית של החברה, וביצע את כל הבדיקות אשר היו נחוצות לדעתו על מנת להתקשר בהסכם זה, לרבות נוכח ההליך המשפטי כמפורט בסעיף 3.5. להסכם זה וביצע בדיקה ביחס להסכמים עם כל אחד מהצדדים האחרים להסכמי הפעילות העסקית (לעיל ולהלן: "הצדדים השלישיים", "הספקים", "היצרנים"). וכי כל הפעילות העסקית לרבות הזכויות והחובות הנובעות מן ההסכמים יועברו אליו כבטוחה למתן החזר ההלוואה, במצבם AS IS מן הלווה, ולפיכך המלווה מצהיר ומתחייב כי, אין ולא תהיה לו כל טענה בקשר עם התקשרות זו בהסכם זה- כלפי החברה ו/או כלפי בעלי המניות הקיימים בה ו/או כלפי כל מי מטעמם של אלה ו/או כלפי כל אדם או גוף בעל זיקה אליהם, בכפוף לביצוע האמור בהסכם זה לעניין קבלת אישור הצדדים השלישיים להעברת הפעילות".

     

    אך בהיעדר כל ראיה לכך שאיי סקיור העבירה את כל ההסכמים לתובעים, ונוכח הרושם בדבר המצג החלקי שהוצג לתובעים, אין די בהצהרת התובעים כי בדקו את ההסכמים עם הספקים כדי לשמוט הקרקע תחת התחייבותה החוזית של איי סקיור להעברת פעילותה העסקית כאמור. לכל היותר יש בכך כדי להצדיק ייחוס אחריות מסויימת לתובעים שהתרשלו בבדיקת המצגים שהוצגו להם, אך לא מעבר לכך.

     

13. בנוסף טענו הנתבעים, כי בפועל בוצעו מכירות של מוצרי איי סקיור בהיקפים של מאות אלפי שקלים, וכי המוצרים שהיו בידי איי סקיור הועברו לידי התובעים. לדברי הנתבעים יש בכך משום ראיה לכך שפעילות איי סקיור הועברה לתובעים. אכן אין חולק כי הועברה פעילות מסויימת לתובעים, כי בוצעו מכירות של מוצרים וכי הופקו הכנסות ממכירות אלה (ראו, בין היתר בחקירת מישל, בעמ' 34, שורות 25 – 26, בעמ' 35, שורות 5 – 8, ובעמ' 37, שורות 1 – 2).

     

    טענה זו תמוהה נוכח העובדה כי הנתבעים לא העבירו לתובעים תקבולים ממכירות במהלך ארבעת החודשים ממועד כריתת ההסכם ועד לפיטוריו של אייל, בטענה להיעדר רווחיות. ואכן, כפי שאפרט בהרחבה להלן, אליבא דגרסת הנתבעים בעצמם, הפעילות שהועברה היתה הפסדית, לא הניבה רווח, ואף הופסקה כליל.

     

    הדבר נלמד מדו"ח מכירות שצירפו הנתבעים (נספח י לתצהירי הנתבעים), לפיו פעילות איי סקיור לא הניבה רווח, בו אדון באריכות בהמשך. הוא עולה בקנה אחד אף עם החשבוניות שצירפו הנתבעים לתצהיריהם (נספח ט לתצהירי הנתבעים). זאת נוכח אישור הנתבעים, כי בחשבוניות אלה נכללו גם עסקאות שבוטלו, כי קיימת חפיפה בין חשבוניות אלה לבין דו"ח המכירות האמור, וכי חלק מהחשבוניות מתייחסות לתקופה שלאחר ביטול ההסכם בידי התובעים. אף לא צורפו כל נתונים בדבר ההוצאות שהוצאו בתהליך הפקת ההכנסות מהפעילות שהוצגה (ראו, בין היתר את החלטתי מיום 28.4.21, שתיעדה את הבהרות הנתבעים ביחס לחשבוניות, בעמ' 72, שורות 16 – 22).

     

    בהיעדר ראיה לקיומם של הסכמי הפצה עם כל הספקים ברשימת הספקים, יש בעובדה כי לא היתה פעילות רווחית לאיי סקיור משום חיזוק הרושם בדבר דלות הפעילות שהועברה לתובעים. זאת בפרט נוכח ההפרות הנוספות שבוצעו על ידי איי סקיור, ואף על ידי אייל ואמיר בעצמם, אודותיהן ארחיב להלן.

     

    עולה, אם כן, כי הנתבעים לא הציגו הסכמים חתומים עם כל הספקים שברשימת הספקים, או כל ראיה אחרת לקיומם של קשרים עסקיים עם ספקים אלה. בכך יש משום אישוש לטענת התובעים כי המצג שהוצג להם בהסכם בדבר היקף פעילות איי סקיור היה מטעה, וכי לא הועברה לידי התובעים מלוא פעילות איי סקיור, כפי שזו הוגדרה בהסכם.

     

    איי סקיור לא פרעה את חובותיה לספקים

     

14. בהתאם לסעיף 6.1.1 להסכם, התשלום הראשון של כספי ההלוואה שהעבירו התובעים לאיי סקיור על סך של 150,000 ₪ נועד לכיסוי חובות כלפי צדדים שלישיים לרבות ספקים ובנקים.

     

    לטענת התובעים, איי סקיור לא הסדירה חובותיה עם מספר מספקיה, ובכך גרמה לאבדן ההתקשרות עימם ולהכשלת העברת פעילותה לתובעים. כך, טענו התובעים, כי חברת Cymtec (מס' 9 ברשימה) סירבה לעבוד עם ניו אייג' טק עקב חובות של איי סקיור שלא נפרעו. כתימוכין בטענתם, צירפו התובעים הודעות דוא"ל שנשלחו לאייל על ידי מנכ"ל Cymtec במהלך החודשים נובמבר, דצמבר 2012. בהודעות אלה הלין מנכ"ל Cymtec על אי פירעון החוב ועל חוסר שיתוף פעולה מצד אייל. מנכ"ל Cymtec תיאר בהודעותיו התנהלות תמוהה של אייל, שלדבריו, "שיחק עם Cymtec משחקים" (בתרגום מהשפה האנגלית), לא ענה לפניותיה המרובות של Cymtec באמצעות דוא"ל וטלפון, ושלח הודעות דוא"ל סתמיות, מבלי להידרש לפירעון החוב, ואף איים בהגשת תביעה (ראו, למשל, בהודעת הדוא"ל מיום 30.12.12).

     

    עוד טענו התובעים לאי הסדרת חוב בסך 46,320.96 דולר ארה"ב לחברת Cyberoam, כעולה ממכתב ב"כ Cyberoam מיום 23.12.12, בו התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים לגביית החוב.

     

    בנוסף, טענו התובעים כי חברת Proofpoint, סירבה לעבוד עם התובעים עקב אי הסדרת חוב, כעולה מחשבונית מס מיום 29.12.11 ע"ס 3,381 דולר ארה"ב, שהפיקה Proofpoint לאיי סקיור, ושלדבריה לא נפרעה, וכן מהודעות דוא"ל מטעם Proofpoint מחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2012 בהן דרישות להסדרת החוב וטענות לחוסר שיתוף פעולה וחוסר מענה מצד אייל.

     

    התובעים טענו כי גם חברת Barracuda סירבה לעבוד עם ניו אייג' טק עקב אי הסדרת חוב. לדבריהם אייל סיפק מסמך מזוייף בו תיעוד להעברה בנקאית של כספים לפירעון חוב איי סקיור ל- Barracuda, כעולה מהודעת דוא"ל מיום 3.12.12 מטעם הנהלת Barracuda, בה מפורטת דרישת חוב ע"ס 4,294 דולר ארה"ב, ומועלית הטענה לזיוף העברת הכספים.

     

15. בסיכומיהם בחרו הנתבעים שלא להתייחס כלל ועיקר לסוגיית הסדרת החובות, ועל כן אני מניחה כי הם זנחו את טענותיהם, ודי בכך כדי להביא לקבלת טענות התובעים. למעלה מן הצורך, הגרסה שמסרו הנתבעים בכתב ההגנה ובעדויותיהם איששה, הלכה למעשה, את עיקרי טענות התובעים.

     

    בכתב ההגנה הודו הנתבעים כי איי סקיור לא פרעה את חובותיה ל- Cyberoam ול- Cymtec. הנתבעים תירצו את אי פירעון החובות בטענה הסתמית של קיומן של " מחלוקות עסקיות כספיות" (סעיף 49 לכתב ההגנה), אך תירוץ זה נטען כלאחר יד, וללא פירוט. בתצהיריהם נמנעו הנתבעים, משום מה, מכל התייחסות לסוגיית החובות Cyberoam ול- Cymtec. רק בחקירתו הנגדית טען אייל, כי המחלוקת עם Cymtec נסובה על כך שזו מכרה לאיי סקיור מכונה שלא עמדה בתנאים שהתחייבה להם. הוא טען כי מחלוקת זו הוסדרה, וכי איי סקיור העבירה ל- Cymtec את הכסף (עמ' 65, שורות 10 – 13). אך אייל לא הציג כל אסמכתא לפירעון החוב. עוד טען אייל בחקירתו הנגדית כי היו בעיות עם המכונות של Cyberoam, כי איי סקיור ניהלה מו"מ להחלפתן, וכי מישל היה מעודכן בעניין (עמ' 63, שורה 21). אך לא הציג כל אסמכתא לדבר. בסיכומיהם, זנחו הנתבעים כל התייחסות לסוגיית חובותיה של איי סקיור. על כן אני קובעת כי טענות התובעים לאי הסדרת החוב ל- Cyberoam ול- Cymtec לא נסתרו.

     

    הנתבעים נמנעו מכל התייחסות בכתב ההגנה לחוב הנטען ל- Proofpoint, זולת הכחשה סתמית של הנטען בכתב התביעה. הנתבעים לא הודו, אך גם לא הכחישו, את קיומו של החוב, ולא הסבירו מדוע החוב לא נפרע. גם בתצהיריהם נמנעו הנתבעים מהתייחסות לעניין. רק בחקירתו הנגדית הודה אייל לראשונה כי החוב ל- Proofpoint לא נפרע, וזאת בשל מחלוקת בגין חיוב כפול על מכירת מוצר ובדרישת Proofpoint כי איי סקיור תבדוק את הדבר. אייל טען כי המחלוקת הוסדרה (עמ' 65, שורות 4 – 5, 15 – 16), אך לא הוצגה אסמכתא לכך, ועל כן יש לראות בהודאת אייל בקיומו של החוב משום חיזוק לטענות התובעים בעניין. בסיכומיהם נמנעו הנתבעים מכל התייחסות לעניין, ועל כן אני מוצאת כי טענות התובעים לאי הסדרת החוב ל- Proofpoint לא נסתרו.

     

    באשר לחוב הנטען ל- Barracuda – בכתב ההגנה הנתבעים לא הכחישו את קיומו, אך טענו כי החוב נוצר בגין עסקת רכש שנחתמה לאחר המועד הקובע בהסכם, ותחת החברה החדשה. הנתבעים אף הכחישו את זיוף אישור העברת הכספים. הם טענו, כי בקשת העברת הכספים לא כובדה ע"י הבנק בשל תזרים המזומנים השלילי של איי סקיור (סעיף 52 לכתב ההגנה). הנתבעים הפנו אצבע מאשימה כלפי מישל, וטענו כי השתהותו מהקמת החברה החדשה, והמשך ניהול הפעילות תחת איי סקיור, היא שגרמה לתזרים מזומנים שלילי, והיא שמנעה את העברת הכספים (סעיף 52 לכתב הגנה). אך בתצהיריהם זנחו הנתבעים טענה זו. לפיכך, ומאחר שהנתבעים הודו כי איי סקיור לא פרעה חובות לספקים אחרים, ולא הכחישו אי פירעון לספק נוסף, איני מוצאת צורך להרחיב בסוגיית החוב ל – Barracuda, שאין בו כדי לשנות מהתמונה הכללית המצטיירת בדבר הפרת הנתבעים את ההסכם, והכשלת העברת פעילות איי סקיור כתוצאה מכך.

     

    סיכומם של דברים, איי סקיור לא פרעה חובותיה, חרף התחייבותה החוזית לעשות כן, ועל אף שתשלום ההלוואה הראשון נועד בדיוק לתכלית זו. איי סקיור התנהלה באופן זה למרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לה להסדרת החובות ופניותיהם המרובות של הספקים השונים בעניין. בכך גרמה איי סקיור לערעור היחסים עם לפחות שלושה מבין שישה עשר ספקיה לכאורה, באופן שהסב נזק להעברת פעילות איי סקיור לתובעים.

     

    הנתבעים המשיכו לקיים פעילות עסקית עצמאית עם ספקים בניגוד להסכם

     

16. לצד העמדת פעילותה של איי סקיור כבטוחה לפירעון ההלוואה לתובעים, התחייבו איי סקיור, וכן אייל ואמיר באופן אישי, בסעיפים 10.2, 10.4 – 10.5 להסכם, לא להתחרות בפעילות איי סקיור שהועברה לתובעים, ואף לא לפנות לצדדים שלישיים, כדלקמן:

     

    "10.2. הלווה (איי סקיור – פ.נ.) ובעליו, מר אמיר עדני ... ומר אייל אחיאל ... (להלן ביחד ולחוד לצרכי סעיף זה בלבד: "הלווים"), מתחייבים בזאת לשמור בסוד ולא להעביר, לא להודיע, לא למסור ו/או לא להביא לידיעת כל אדם ו/או גוף, כל ידיעה, כל נתון וכל מידע, חלקי ו/ או מלא, בין בכתב ובין בעל פה, של פעילות החברה ו/או של הוראות הסכם זה.

    ...

    10.4. הלווים לא יהיו רשאים לפנות למי מהצדדים השלישיים ו/ או מי מטעמם בכל אמצעי שהוא, בתקופת ההסכם, אלא כמפורט בהסכם זה לעיל, ואם תועבר הבעלות בפעילות העסקית לידי המלווה – עד בכלל.

     

    10.5. הלווים לא ייבאו/או ישווקו ו/או יפתחו ו/או ייצרו מוצרים המתחרים במוצרים נשוא הסכם זה, ולא יתקשרו בהסכמים עם חברות ו/או גופים ו/או יחידים המתיימרים להתחרות במוצרים נשוא הסכם זה, וזאת כחלק בלתי נפרד מהוראות הסכם זה ובתמורה המשולמת על ידי המלווה על פיו."

     

    מעבר לכך, התחייבו איי סקיור, אייל ואמיר שלא לעשות שימוש בשמה של איי סקיור, כדלקמן:

     

    "10.6. הלווים לא יעשו שימוש בשם Isecure על הטיותיו בכל צורה שהיא ובכל אמצעי פרסומי ו/או שיווקי, ובכל מקום שבו מופיע שם הלווה."

     

    גם בכתב התחייבות לסודיות ואי-תחרות, עליו חתם אייל במעמד כריתת הסכם העסקתו בידי איי סקיור טק, אודותיו ארחיב להלן, התחייב אייל, בין היתר, שלא לקיים כל מגע עם לקוחות איי סקיור ועם ספקיה, כדלקמן:

     

    "6. הריני לאשר כי בתום תקופת עבודתי ולמשך 12 חודשים לאחר מכן, לא אהיה רשאי לפנות ללקוחות של החברה ו/או של חברתי (איי סקיור – פ.נ.), וכי בתום תקופת עבודתי ולמשך 36 חודשים לאחר מכן לא אהיה רשאי לפנות ליצרנים העובדים עם החברה ו/או עם חברתי ו/או לספקיהן בכל אמצעי שהוא, במישרין ו/או בעקיפין. האמור בסעיף זה – לרבות כל לקוח ו/או ספק אשר ביצע את התקשרות כלשהי עם החברה ו/או עם חברתי בתקופת עבודתי ו/או לפניה, ו/או אשר היה לו כל קשר לחברה ו/או לחברתי, ללא כל יוצא מן הכלל. כן הריני לאשר ולהצהיר כי בתקופת עבודתי בחברה אהיה רשאי לעשות כן אך ורק לצורך ביצוע עבודתי ותפקידי בחברה ולטובת החברה."

     

    לטענת התובעים, הנתבעים הפרו התחייבויות אלה, המשיכו לקיים פעילות עסקית עם ספקי איי סקיור, ואף העבירו את חלק מהפעילות העסקית לצדדים שלישיים. התובעים אף הציגו צילום של אתר האינטרנט של איי סקיור, בו מוצגים הספקים, שאמורים היו לעבור לעבוד עם התובעים, כספקיה של איי סקיור (נספח טז לתצהיר מישל).

     

17. בסיכומיהם נמנעו הנתבעים מכל התייחסות לסוגיית הפרת ההתחייבות שלא להתחרות בפעילות איי סקיור, ועל כן אני מניחה כי זנחו את טענותיהם בעניין, ודי בכך כדי להביא לקבלת טענות התובעים. למעלה מן הצורך, הגרסה שמסרו הנתבעים בכתב ההגנה ובעדויותיהם לא הפריכה את טענות התובעים.

     

    בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים באופן גורף ומפורש את הטענה כי איי סקיור המשיכה לעבוד עם ספקיה לאחר כריתת ההסכם (סעיף 45 לכתב ההגנה). אך בתצהיר אייל, כמו גם בחקירותיהם הנגדיות של אייל ואמיר הודו השניים כי גם לאחר כריתת ההסכם המשיכה איי סקיור לעשות שימוש בשמה, וכי שירתה את ספקיה.

     

    לראשונה בתצהירו, העיד אייל כי איי סקיור המשיכה לעבוד עם ספקיה לאחר כריתת ההסכם, כדלקמן: " ... סוכם עם חיים ועם מזכירתו של מישל ... שבהמשך לפגישה שהתקיימה עם מישל והוסכם כי חברת iSecure תמשיך את פעילותה כמשווקת ולא כמפיצה, תעבוד בהליך מסודר מול חברת Newage וימכרו המוצרים גם דרכנו כך שבפועל חברת איי סיקיור תשווק את מוצרי איי סיקיור טק, אנחנו מאוד רצינו להמשיך ולתחזק את מכירות המוצרים הנ"ל וכל זה בכדי להמשיך ולקבל את העמלות העתידיות" (סעיף 44 לתצהיר). גם בחקירתו חזר אייל על עיקרי הדברים, כדלקמן: " ... הוסכם עם מנכ"ל ניו אייג', חיים פלדמן, וגם בפגישה עם מישל, אייל ואמיר עדני והמזכירה של מישל ... שאנחנו נתנהג כחברת שיווק אינטגרציה עבור המוצרים שנמכרו למישל דרך איי סיקיור. זה היה ההסכם" (עמ' 56, שורות 8 – 13).

     

    גם אמיר הודה בחקירתו, כי אייל ניסה לעבוד כאינטגרטור באיי סקיור לאחר העברת הפעילות הנטענת (עמ' 49, שורות 11 – 12). אמיר אף הודה, כי למרות ההתחייבות שלא לעשות שימוש בשם איי סקיור, המשיך להוציא חשבוניות של איי סקיור בגין שירותים שסיפק "בתחום הרכב" (עמ' 58, שורה 25). אמיר נמנע מלספק תיעוד של חשבוניות אלה, ואישר, כי העביר לתובעים דו"ח תשלומים למע"מ, ממנו מחק תנועות, אותן הגדיר כ"עניינים פרטיים" (שם, שורה 23, וכן ראו במכתב ב"כ הנתבעים מיום 7.10.15, בסעיף יב למכתב, בו אישר כי איי סקיור המשיכה "בניהול פעילויות שאינן נוגעות למהות ההסכם בין הצדדים", כלשונו).

     

    נמצאנו למדים, כי בניגוד להתחייבות הנתבעים, המשיכה איי סקיור לפעול ואף לשתף פעולה עם ספקיה.

     

    הטענה, כי היתה הסכמה על המשך שיתוף הפעולה של איי סקיור עם ספקיה, כמשווקת וכאינטגרטורית הועלתה, כאמור, לראשונה בתצהיר אייל. היא מנוגדת לגרסה המקורית שמסרו הנתבעים בכתב ההגנה לפיה איי סקיור לא שירתה לקוחות כלל. עצם הסתירה בין הגרסה המקורית שמסרו הנתבעים לבין הגרסה החדשה שמסרו אייל ואמיר אומרת דרשני.

     

    אף לגופם של דברים לא השתכנעתי מטענה חדשה זו, העומדת בסתירה להוראות ההסכם המפורשות, ולכתב התחייבות לסודיות ואי-תחרות עליו חתם אייל. במסגרת הוראות אלה התחייבו איי סקיור, אייל ואמיר, שלא לשווק מוצרים המתחרים במוצרים מושא ההסכם, ושלא לעשות שימוש בשמה של איי סקיור. הנתבעים לא הציגו כל ראיה לקיומה של הסכמה לשנות מהוראות ההסכם וכתב ההתחייבות, טענתם נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין, ועל כן דינה להידחות.

     

    לסיכום, הוכח כי הנתבעים הפרו את ההתחייבות שלא להתחרות בפעילות איי סקיור. הנתבעים נמנעו מכל התייחסות לעניין בסיכומיהם, ולא בכדי. הנתבעים שהכחישו תחילה כל שיתופי פעולה עם ספקי איי סקיור הודו בעדויותיהם בהמשך עבודת איי סקיור עם ספקיה, ללא כל ביסוס לטענה הסתמית כי הדבר היה מוסכם על התובעים. הנתבעים אף הודו כי המשיכו לעשות שימוש בשם איי סקיור. בכך איששו הנתבעים את טענת התובעים כי הנתבעים הפרו התחייבותם שלא להתחרות באיי סקיור, והכשילו, הלכה למעשה, את העברת פעילות איי סקיור.

     

    העברת הפצת מוצרי חלק מספקי איי סקיור למפיץ תושב השטחים

     

18. לטענת התובעים, חרף ההתחייבות שלא להתחרות בפעילות איי סקיור, אייל העביר את הפצת מוצרי חלק מספקי איי סקיור למפיץ תושב השטחים, העונה לשם מר רביע, באמצעות חברה שבבעלותו, בשם Port-ST. לדבריהם אייל שיתף פעולה עם מר רביע ועם Port-ST, ושימש כ - CEO של Port-ST. כתימוכין לטענותיהם אלה של התובעים הציגו התובעים הודעת דוא"ל מיום 28.8.12 אותה שלח אמיר לאדם בשם John Pearl, בו הוא מציג עצמו כמי שעובד ביחד עם אייל ב- Port-ST, המתוארת במכתב כחברה אחרת של אייל ואמיר, כדלקמן:

     

     "My name is Amir and I am working with Eyal in our other company "ST-PORT" that specialize in Secure Access Solutions …"

     

    עוד טענו התובעים, כי אייל השתמש בדוא"ל המשוייך לדומיין של Port-ST, בכתובת Eyal@st-port.com. כראיה לטענתם, הציגו התובעים תיעוד מפרופיל LinkedIn בו הציג עצמו אייל כ- CEO של Port-ST. התובעים טענו, כי ספקי איי סקיור - חברת Restorepoint וחברת Titus, הפסיקו את פעילותם עם התובעים ועברו לעבוד עם הנתבעים באמצעות Port-ST.

     

    התובעים טענו, כי גם מוצריה של חברת Cyberoam הועברו להפצה למר רביע, באמצעות חברה נוספת – חברת Cystack. כמו כן טענו, כי מוצרי Titus הועברו, בשלב מסויים, להפצה באמצעות Cystack. כתימוכין בטענותיהם, הציגו התובעים צילום מסך מאתר האינטרנט של Cyberoam, בו מוצגת Cystack כשותפה של Cyberoam, וכן צילום מסך מאתר האינטרנט של Titus, בו מוצגת Cystack כמפיצה של Titus.

     

    לדברי התובעים, הפעילות שהועברה היתה שייכת לאיי סקיור, וההכנסות מפעילות זו אמורות היו לעבור לידי התובעים. אך הנתבעים הפרו את התחייבותם, ושללו מהתובעים את רווחיהם.

     

19. הנתבעים בחרו שלא להתייחס לסוגיה בסיכומיהם, ודי בכך כדי להביא לקבלת טענות התובעים בעניין. גם הגרסה שמסרו בכתב ההגנה מטעמם ובעדויותיהם לא היתה משכנעת.

     

    בכתב ההגנה נמנעו הנתבעים ממסירת כל גרסה בנוגע להעברת מוצרי Restorepoint ו- Titus ל- Port-ST, והסתפקו בהכחשה סתמית ובלתי מפורטת. באשר לטענות בדבר שיתוף הפעולה בין אייל לבין Port-ST, טענו הנתבעים בכלליות, כי Port-ST היא דומיין אינטרנטי בלבד, וכי למיטב ידיעתם לא קיימת חברה עסקית תחת שם זה. טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל הסבר לפשר הצגת Port-ST כאותה חברה אחרת של אייל ואמיר בהודעת הדוא"ל מיום 28.8.12. על פניו טענה זו אף נסתרת בכך שאייל הציג עצמו כ כ- CEO של Port-ST.

     

    גם בתצהיריהם נמנעו הנתבעים ממסירת כל גרסה בתצהיריהם בדבר Port-ST, Cystack, טיב קשריהם עם מר רביע, ובדבר טענות התובעים להעברת מוצרי חלק מהספקים להפצה באמצעות מר רביע. הנתבעים לא התייחסו בתצהיריהם לטענות בדבר העברת מוצרי Restorepoint ו- Titus ל- Port-ST. אייל הסתפק אך בטענה, כי התנהלותו של מישל היא שהביאה להחלטת Restorepoint להפסקת עבודה עם איי סקיור – טענה לה אדרש בהמשך. אך הוא נמנע מלאשר או להכחיש שיתוף פעולה בין Restorepoint ו- Titus ל- Port-ST. הנתבעים אף לא התייחסו בתצהיריהם לטענות בדבר העברת מוצרי Cyberoam ו- Titus להפצה באמצעות Cystack.

     

    בחירתם של הנתבעים לשתוק בכל הנוגע לטענות התובעים לשיתופי פעולה עם מר רביע והחברות שבבעלותו אומרת דרשני, ומלמדת כי יש ממש בטענות התובעים.

     

    רושם זה מתחזק נוכח התשובות שסיפקו אייל ואמיר, לראשונה בחקירותיהם הנגדיות. כאשר עומת אייל עם הודעת הדוא"ל ששלח אמיר מיום 28.8.12, בדבר קיומה של חברה אחרת בשם Port-ST בה עובדים אייל ואמיר, הכחיש בסתמיות את האמור בהודעת הדוא"ל, ובלשונו (במענה לשאלה: "... הייתה לכם עוד חברה במקביל?"): "לא" (עמ' 66, שורה 14). אך אייל לא כפר בעצם משלוח הודעת הדוא"ל. הוא אף לא סיפק כל הסבר לפשר הסתירה בין הכחשתו זו לבין תוכן הודעת הדוא"ל, כמו גם לפשר הפרסום בדף הלינדקין שלו, בו הציג עצמו כמנכ"ל Port-ST. עוד הודה אייל בחקירתו, כי הוא מיודד עם רביע, וכי עבד עימו עבור אתר שהקים, ובלשונו: "אס טי פורט היא לא יישות משפטית או עסקית או חשבונאית. מי שהקים את הדומיין הזה זה בחור פלסטיני, חבר שלי בשם רביע, הם הקימו אתר מיוחד לאנשים שמתעסקים בעולם הסייבר ברשות, וביקש ממני עזרה כי הם כעובדים עם הרשות לא יכולים לקבל תהליכים מול מדינת ישראל ומול חברות, כי הם לא נחשבים למדינה. הוא ביקש ממני עזרה, פתח לי מייל, וביקש ממני לבקש מהם אפשרות לעבוד איתם עבור האתר שהם הקימו. הם רצו שתהיה דיסק און קי מוצפן שיוכלו להיכנס איתו. אין ישות משפטית או חברה כזו." (עמ' 66, שורות 16 – 22).

     

    אייל אף הודה כי הציג עצמו כמנכ"ל Port-ST בלינדקין, ותירץ הדבר בניסיונו לסייע לרביע, אף כי טען כי הנתבעים לא הפיקו רווחים מפעילות Port-ST ובלשונו: " ... זה בסך הכל רשת חברתית שבה אתה מציג את עצמך. עד לפני 4-5 שנים הרשת הזו לא הייתה פופולרית בכלל. הצגתי את זה כי החבר'ה האלה שרציתי לעזור הלם (כך במקור) עם אותו מוצר ספיציפי, רציתי לדבר עם אותו ג'ון שהכרתי משנים קודמות, ולראות איך אני עוזר להם להביא את המוצר. זה לא דרכנו, לא כספים שלנו, לא הצגה שלנו, לא חברה שקמה, אין שם כלום" (עמ' 66, שורות 26 – 30).

     

    אייל הודה, אם כן, כי הכיר את רביע, וכי הוצג כמנכ"ל Port-ST לתכלית של סיוע לרביע בפעילותו העסקית. הודאה זו מעמידה בספק את הטענה כי Port-ST אינה אישיות משפטית, וכי לא היתה תכלית כלכלית למעורבות אייל בה.

     

    באשר לאמיר, כאשר עומת הוא עם הודעת הדוא"ל אותה שלח, ושאת תוכנה לא הכחיש אייל, כפר אמיר באותנטיות ההודעה, ובלשונו: "מכיר, זה העתק של משהו שהדביקו על הלוח, אני לא יודע אם זה אותנטי בכלל. אני לא יודע מי שלח בשם מה. זה לא מייל שמישהו עשה קופי פייסט לתוך מסמך כלשהו" (עמ' 49, שורות 23 – 24), וכן: "אין לי מושג מה זה המייל הזה ומי זה ג'ון פרל, אין לי את המייל של איי אס טי פורט" (שם, שורה 26).

     

    לסיכום, הנתבעים בחרו שלא להתייחס לטענות התובעים בדבר הפצה באמצעות רביע וחברות שבבעלותו בסיכומיהם. אף בכתב ההגנה ובתצהיריהם נמנעו מלהתעמת עם הראיות שהציגו התובעים. הודאת אייל בכך שהיה מיודד עם רביע, ושהציג עצמו כמנכ"ל Port-ST, מאששת את טענות התובעים. עדות זו עולה בקנה אחד עם הודעת הדוא"ל ששלח אמיר, ומעמידה בספק את הכחשתו הסתמית של אמיר אותה. הראיות לשיתופי הפעולה של הנתבעים מחזקות אף הן הרושם כי הנתבעים הפרו ההתחייבות שלא להתחרות באיי סקיור, והכשילו העברת פעילותה.

     

    לא הוצגו אישורי ספקים להמחאת הפעילות

     

20. בהתאם לסעיף 5.3 להסכם, התחייבה איי סקיור לפנות לכל הספקים לקבלת הסכמתם להמחאת זכויותיה והתחייבויותיה לתובעים, כדלקמן:

     

    "5.3. בסמוך למועד החתימה על הסכם זה, הלווה יפנה, לכל מהצדדים השלישיים בבקשה כי יסכים להמחאת כל הזכויות וההתחייבויות של הלווה למלווה ... הפנייה ללווים תיעשה באי מייל שנוסחו מוסכם בין הצדדים, ואשר מצורף להסכם זה כנספח ד' (להלן: "הפנייה"). הלווה יעשה כל מאמץ לקבל את הסכמת הצדדים השלישיים להמחאה כאמור. על אף האמור לעיל, מצהירים הצדדים, כי התנגדות הצדדים השלישיים להמחאת הזכויות והחובות כאמור ו/או סירובם לקבל שירותים מהלווה החדש לא תהווה הפרה של ההסכם ע"י הלווה ובלבד שתתקבל הסכמת שליש לפחות ממספר הצדדים השלישיים, וכי המלווה מצהיר כי הנו מקבל כבטוחה למתן הלוואה כאמור בהסכם זה את הפעילות העסקית, לאחר שביצע את כל הבדיקות הדרושות לו, ולפיכך המלווה מצהיר ומתחייב כי, אין ולא תהיה לו כל טענה בקשר עם התקשרות זו בהסכם זה, כלפי החברה ו/או כלפי כל מי מטעמם של אלה ו/או כלפי כל אדם או גוף בעל זיקה אליהם. ובלבד שהלווה יפעל כמיטב יכולתו על מנת לקבל הסכמת הצדדים השלישיים כאמור."

     

    אך לא הוצגה תשתית ראייתית לכך שהושגו אישורים כנדרש.

     

    לכתב ההגנה צירפו הנתבעים אישורים נטענים מאת שלושה ספקים בלבד - Cyberoam, Titus ו- Sophos (נספח ד לכתב ההגנה). ברם המסמכים שצורפו אינם עולים כדי האישורים הנדרשים.

     

    לא הוצגו ראיות לקיומו של הסכם הפצה עם Sophos, כפי שביארתי לעיל, ועל כן אין להסתפק באישור מטעם Sophos. מסקנה זו מתחייבת אף מנוסח ה"אישור" שהתקבל מטעם Sophos, שצוטט לעיל, בו רק צויין כי פניית אייל הועברה לאנשים המתאימים.

     

    משמע שבפועל הוצגו אישורים להמחאת הזכויות כאמור מטעם שני ספקים בלבד, לכל היותר, על אף שבהתאם לסעיף 5.3 להסכם נדרשה הסכמה של שליש מהספקים, לכל הפחות.

     

21. הנתבעים טענו כי התקבלו אישורים מאת כל הספקים אך לא ביססו טענה זו. הנתבעים לא צירפו אישורים נוספים מעבר לאלה שהוצגו, בתירוץ לפיו כל האישורים היו מצויים בתיבות הדואר האלקטרוני שלהם, וכי מישל חסם את הגישה שלהם לדואר האלקטרוני, ומנע מהם להמציא בכך את האישורים (בחקירת אמיר, בעמ' 52, שורה 16, ובחקירת אייל, בעמ' 65, שורות 25, 27 - 28). אך לא השתכנעתי כי הגיבוי היחיד לפעילות איי סקיור היה שמור בתכתובות דואר אלקטרוני, ואף לא סופק כל הסבר לכך שחלק מהאישורים כן הוצגו, על אף חסימת הגישה לדואר האלקטרוני.

     

    למעלה מכך, טענת הנתבעים נסתרה אף בעדות שמסר אייל בחקירתו הנגדית, לפיה העברת יתרת ההלוואה נעשתה כנגד קבלת שלושת האישורים הראשונים שהוצגו בלבד, וכי רק לאחר העברת יתרת ההלוואה הועברו יתר האישורים, ובלשונו: "קיבלנו את האישורים בתהליך שבו ה-3 אישורים הראשונים בא עו"ד של מישל וביקשו להעביר כבר את כל התשלום. ואחר כך את שאר המיילים מי שניהל את כל ההליך זה אמיר שקיבל אותם, והעביר את זה לעו"ד ולמישל, לא תמיד קיבלתי את המיילים" (עמ' 66, שורות 5 – 7). עדות זו מאששת את טענות התובעים כי לא קיבלו אישורים נוספים, מעבר לשלושת האישורים שהוצגו. עולה ממנה, כי העברת יתרת כספי ההלוואה בוצעה רק לאחר העברת שלושת האישורים, אשר על משקלם עמדתי לעיל.

     

    הנתבעים הפנו להודעת דואל ששלחה ביום 22.3.12 עו"ד ליטל לבנסקי, שייצגה את הנתבעים, המאשרת כי התקבלו אישורי כל הספקים להמחאת הזכויות. אך הודעת דוא"ל זו מוענה לאמיר, ולא למישל או לבא כוחו, ועל כן אין בה כדי להעלות או להוריד. אף לא התרשמתי כי ההודעה נכונה, בפרט נוכח המסרון ששלח אמיר בעצמו למישל ביום 22.3.12, בו כתב אמיר כי התקבל אישור "כמעט מכולם". מסרון זה, המאוחר להודעתה של עו"ד לבנסקי, מלמד כי במועד משלוח הודעת עו"ד לבנסקי טרם התקבלו כל האישורים, חרף האמור בהודעה.

     

    עוד הפנו הנתבעים להוראת סעיף 6.1.2 להסכם, לפיה מלוא הסך של 300,000 ₪ מתוך כספי ההלוואה היה אמור להיות מועבר לידי איי סקיור בהתאם לקצב היחסי של המחאת כל הזכויות וההתחייבויות של איי סקיור לכל אחד מספקי איי סקיור. לדבריהם, העובדה כי התובעים העבירו את יתרת ההלוואה מלמדת כי אכן הוצגו אישורים להמחאת הזכויות כנדרש.

     

    אך בהיעדר ראיה להעברת מלוא האישורים מהספקים על המחאת זכויות איי סקיור לתובעים, ונוכח הפערים בין גרסת הנתבעים לבין התכתובות שהוצגו, לא התרשמתי כי די בהסכמת התובעים להעברת יתרת ההלוואה כדי ללמד על העברת האישורים.

     

    הנתבעים לא שיתפו פעולה עם התובעים ולא הציגו את כל המכירות שבוצעו לאחר כריתת ההסכם

     

22. לאחר כריתת ההסכם המשיכה פעילותה של איי סקיור להתנהל תחת הנהלת החשבונות של איי סקיור. מצב זה נבע מהתמהמהות התובעים מהקמת איי סקיור טק, והקמת מערך חשבונאי וחשבון בנק על שמה, כפי שאבאר להלן. לטענת התובעים, הנתבעים לא העבירו להם את מלוא הרווחים להם היו זכאים ממכירות במהלך תקופה זו, ופניותיהם לנתבעים לקבלת פירוט של העסקאות ורווחים מעסקאות אלה נפלו על אוזניים ערלות (ראו, בין היתר, בסעיף 68 לתצהיר מישל).

     

    אני אכן מתרשמת, כי הנתבעים הציגו תמונה חלקית של היקף העסקאות שבוצעו במהלך תקופה זו. הנתבעים טענו, כי במשך כארבעה חודשים ממועד כריתת ההסכם ועד לפיטוריו של אייל – לא הופק רווח ממשי מפעילות איי סקיור. הם הציגו דו"ח מכירות – טבלת אקסל שנערכה על ידי הנתבעים, בה מפורטים המוצרים שנמכרו, מחיר עלותם, מחיר מכירתם, הרווח, וכן תאריך הסגירה של כל אחת מהעסקאות (להלן: "דו"ח המכירות"). כעולה מדו"ח המכירות, ההכנסות ממכירות במהלך ארבעת החודשים הראשונים עמדו על סך של כ- 76,000 דולר ארה"ב. סך הרווח הגולמי ממכירות אלה עמד על סך של 18,918 דולר ארה"ב בלבד (ראו, בין היתר בהבהרות הנתבעים, כפי שתועדו בהחלטתי מפרוטוקול הדיון מיום 28.4.21, בעמ' 72, שורה 13). אייל אף העיד, כי בתקופת דו"ח המכירות הופק למעשה רווח בסך של "פחות מ- 20,000 ₪" (סעיפים 45 – 46 לתצהיר אייל, וכן בחקירתו, בעמ' 59, שורות 16 – 21).

     

    אך הנתבעים לא הציגו די אסמכתאות לדו"ח המכירות. הנתבעים סירבו להציג לתובעים את ספרי איי סקיור. אמיר אישר הדבר בחקירתו, בה טען, כי לתובעים הוצגו חשבוניות עסקה ודו"חות אקסל בלבד, וכי לכתב ההגנה צורף גם דו"ח תנועות של הבנק (עמ' 48, שורות 20 – 21, וכן ראו במכתבו של ב"כ הנתבעים מיום 7.10.15. בסעיף יב למכתב נטען, כי התובעים אינם זכאים לעיין בספרי איי סקיור במועדים שלאחר הסכם ההתקשרות). זאת על אף הוראות סעיף 9 להסכם, לפיהן ספרי איי סקיור וספרי איי סקיור טק, וכן חשבונותיהן המאושרים, היו אמורים לשמש בכל עת בסיס להתחשבנות בין הצדדים. בחקירתו התעקש תחילה אמיר, כי לא היו מחוייבים בהצגת ספרי איי סקיור, כי אם בהצגת ספרי איי סקיור טק (עמ' 48, שורה 4). אך כשעומת עם לשון ההסכם חזר בו מטענתו, ולמעשה לא סיפק כל הסבר לפשר התנהלות הנתבעים.

     

23. התובעים אף העלו טענות לאי דיוקים שנפלו בדו"ח המכירות, המייצרים רושם מטעה בדבר רווחיות, וטענות אלה לא נסתרו על ידי הנתבעים.

     

    כך, למשל, בדו"ח המכירות הוצגה עסקה בה נמכרו מוצרי המשווקת חברת Cystack. על פי דו"ח המכירות, מחיר המכירה עמד על 8,300 דולר ארה"ב, אך בפועל גילו התובעים חשבונית ממנה עולה כי מחיר המכירה עמד על 9,992 דולר ארה"ב (נספח ב לתצהיר מישל). משמע שהרווח הגולמי שהוצג בדו"ח המכירות נמוך מהרווח הגולמי שהופק בפועל. הנתבעים לא הפריכו טענה זו, ואף איששו אותה. בתצהירו, אישר אייל את אותנטיות החשבונית שהציגו התובעים וטען כי אמיר מסר את החשבונית למישל (סעיף 42 לתצהיר). אייל לא הכחיש את הפער בין החשבונית לבין דו"ח המכירות, ולא סיפק הסבר לפשרו של פער זה, ובכך אישר, הלכה למעשה, כי דו"ח המכירות אינו משקף את המציאות, וכי בפועל התקבלו תקבולים מעבר לאלו שהוצגו.

     

    עם זאת, איני מקבלת את טענת התובעים כי הנתבעים "ניכסו לעצמם" סך של 45,570 דולר ארה"ב ששילמה להם חברת Aztek, כעולה מחשבונית מס מיום 5.4.12, וזאת נוכח החרגת העסקאות עם Aztek שבוצעו לפני מועד חתימת ההסכם מההסכם (כעולה מהנספח להסכם). טענת התובעים, כי מדובר בתשלום שבוצע בגין עסקה שנכרתה לאחר מועד כריתת ההסכם לא הועלתה בכתב התביעה, ודי בכך כדי להביא לדחייתה. למעלה מן הצורך, סמיכות הזמנים בין מועד ביצוע התשלום לכריתת ההסכם עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעים כי מדובר בעסקה שבוצעה קודם לכריתת ההסכם, שהתשלום בגינה ניתן לאחר כריתתו.

     

    מכל מקום, די באמור לעיל כדי לבסס הרושם, כי הנתבעים לא הציגו נתונים מלאים ומשקפים של המכירות שבוצעו על ידיהם לאחר כריתת ההסכם.

     

24. מעבר לכך, התובעים טענו לחוסר שיתוף פעולה מצד הנתבעים לאורך תקופת ההתקשרות. בכלל זה טען מישל, כי הנתבעים לא העבירו לעיונו רשימת עדכוני תוכנה עליה התחייבו מול לקוחות, וכן רשימת העסקאות הפוטנציאליות להן התחייבו (סעיף 63 לתצהיר מישל). בנוסף, טענה ורד כי לא זכתה לשיתוף פעולה מצד אייל, בין היתר במתן קוד כניסה לספקים (סעיף 6 לתצהיר ורד), בהמרת תשתית הדואר האלקטרוני של איי סקיור למערכת הפעלה אחרת (סעיף 9 לתצהיר ורד), בקבלת רשימת לקוחות ואנשי קשר (סעיף 11 לתצהיר ורד) ועוד. גם טענות אלה לא נסתרו.

     

    הנתבעים בחרו שלא להתייחס באופן מפורש בתצהיריהם ובסיכומיהם לטענות התובעים על כך שלא מסרו להם רשימת לקוחות ואנשי קשר ורשימת עדכוני תוכנה. רשימות אלה אף לא הוצגו על ידי הנתבעים במסגרת ההליך, ולמעשה טענות התובעים בעניין לא הופרכו בכל דרך.

     

    גם לטענות ורד בנוגע לשלילת קוד כניסה לספקים ולהחלפת תשתית הדוא"ל בחרו הנתבעים שלא להתייחס בסיכומיהם, ועל כן אני מניחה כי זנחו את טענותיהם בעניין. למעלה מן הצורך, הגרסה שמסרו הנתבעים בתצהיריהם איששה, הלכה למעשה, את טענות התובעים.

     

    אייל הודה בתצהירו כי התמהמה במסירת המידע, ובלשונו: "בהתאם לבקשתו ובהנחייתו של מישל העברתי לורד את הפרטים שנמצאו בתחום אחריותי ובנוסף פניתי ליצרנים וביקשתי מהם להוסיף ולפתוח משתמשים נוספים לפורטלים שלהם, הליך זה נמשך זמן משום שכל תהליך ההיכרות של מישל והעבודה אל מול היצרנים לא נעשו והייתי צריך לבקש מהיצרנים שיאמינו לי שהיא חלק מהפעילות החדשה ועל סמך זה הקימו לורד שם משתמש שתוכל להיכנס לדף השותפים העסקיים של היצרן ולהוציא משם חומרים שממילא קיבלה ממני" (סעיף 25 לתצהיר אייל). עצם הודאת אייל בעיכוב בהסדרת הגישה מאשש את טענותיה של ורד בעניין. באשר לסיבה שמסר אייל לעיכוב, זו לא נתמכה בכל ראיה, לא הוצגה כל פעולה מעשית מצידו של אייל לשכנוע היצרנים להסדרת העניין, ועל כן אין די בעצם העלאת הטענה כדי להצדיק את העיכוב.

     

    אייל אף אישש את הטענה כי הנתבעים לא שיתפו פעולה עם החלפת תשתית הדוא"ל. הוא העיד כי ביום שהעבירו את הנתונים חסמו התובעים את תיבות הדוא"ל, כחלק "ממזימה גדולה להדיר אותנו מפעילות החברה" (סעיף 24.7 לתצהיר). טענה זו תמוהה למדי, שכן אליבא דנתבעים פעילות איי סקיור נמכרה לתובעים, על כן איזו תכלית היתה להדירם מפעילות איי סקיור שכבר לא היתה שלהם. אייל אף הפנה לתכתובת במסרונים בדבר סגירת תיבות הדואר האלקטרוני של אייל ואמיר, שלדבריו נעשתה בסמיכות להחלפת התשתית. אך תכתובות אלה מתייחסות לחודש ספטמבר 2012, והדבר מחזק את הטענה כי אכן במשך חודשים עיכבו הנתבעים את ההחלפה.

     

     

     

    סיכום

     

25. פעילות איי סקיור שהועברה היתה מצומצמת משמעותית מהפעילות שהוצגה בהסכם. הנתבעים לא הציגו הסכמים חתומים עם כל הספקים שברשימת הספקים, או כל ראיה אחרת לקיומם של קשרים עסקיים עם ספקים אלה. איי סקיור לא קיימה את התחייבויותיה החוזיות על פי ההסכם, והכשילה, הלכה למעשה, את העברת הפעילות. איי סקיור לא פרעה חובותיה לספקים על אף שהתשלום הראשון ע"ח ההלוואה הועבר לה לתכלית זו. איי סקיור אף לא הציגה את מלוא האישורים מהספקים על המחאת זכויותיה לתובעים. חרף התחייבותם החוזית של איי סקיור, אייל ואמיר שלא להתחרות בפעילות איי סקיור, ושלא לעשות שימוש באיי סקיור, בפועל, אי סקיור המשיכה לעבוד עם ספקים, והנתבעים המשיכו בקיום שיתופי פעולה עם ספקים. אף לא הוצגו נתונים מלאים ומשקפים של המכירות שבוצעו על ידי הנתבעים לאחר כריתת ההסכם, ושל היקף הכספים שהתקבלו בגין מכירות אלה. בנוסף, הנתבעים לא שיתפו פעולה עם התובעים ולא העבירו להם נתונים בסיסיים כדוגמת רשימות אנשי קשר ולקוחות, רשימת עדכוני תוכנה וקוד כניסה לספקים. התנהלות זו של הנתבעים מבססת את טענת התובעים כי אכן לא הועברה פעילות איי סקיור, תוך הפרת הוראות ההסכם.

     

    לא הוכחה אחריות התובעים להפסקת פעילות איי סקיור

     

26. הנתבעים לא הכחישו, כי סמוך לאחר כריתת ההסכם הופסקה פעילות איי סקיור. אך טענו, כי דווקא מישל הוא שאחראי לתוצאה זו. העיד על כך אמיר בתצהירו, כדלקמן: "בשל דרך התנהלותו של מישל נבלמה הפעילות השיווקית והחלה הידרדרות במספר העסקאות, העסקאות לא יצאו לפועל ויתרה מכך מישל אף הגדיל לעשות ובניגוד גמור להסכם שלח הודעת דוא"ל לכלל הספקים בחו"ל בדבר רכישת הפעילות על ידו באמצעות חברת ניו אייג' שהינה משווק ולא חברת הפצה" (סעיף 25 לתצהיר).

     

    לא מצאתי בטענות אלה ממש. הנתבעים לא הציגו כשלים ממשיים בהתנהלות מישל, שהיה בהם כדי לפגום בפעילותה של איי סקיור.

     

    הנתבעים טענו, כי מישל התמהמה בהקמת איי סקיור טק ומערכה החשבונאי, ובלשון אמיר (סעיפים 19 – 20 לתצהיר): "כחלק מהסכם ההלוואה התחייב מישל להקים ולרשום חברה כדין בישראל, לפתוח חשבון בנק בהתאם וכן להעביר את כלל הפעילות מהמועד הקובע בהסכם ... מישל לא הצליח לעמוד בהתחייבויותיו האמורות בהסכם וכבר בכל הנוגע לסעיף הראשון ביקש את עזרתי בהוצאת חן עסקה עבור עסקאות מכר שונות אשר בוצעו לאחר העברת הפעילות, לאחר 2 חן שהופקו ע"י אייסקיור התרעתי בפניו שאני מבקש כי יעמוד בהתחייבויות ההסכם ושיוציא את החן ...".

     

    אכן, מישל הודה בחקירתו, כי איי סקיור טק הוקמה רק כשלושה שבועות לאחר כריתת ההסכם, כי "לקח זמן" לפתוח חשבון בנק (עמ' 34, שורה 31, עמ' 35, שורה 1), וכי נדרשו כחודשיים להשלמת הקמת המערך החשבונאי (עמ' 42, שורה 10). הוא אף הודה, כי בתקופת הביניים נמכרו חלק מהמוצרים דרך איי סקיור (עמ' 35, שורה 6), ואישר כי במהלך ארבעת החודשים ממועד כריתת ההסכם הונפקו החשבוניות בגין מכירת המוצרים על ידי איי סקיור (עמ' 42, שורה 15).

     

    אך לא הוצגו ראיות לכך שעיכוב זה חיבל בפעילות העסקית או גרם להפסקת התקשרות עם ספקים. טענתם זו של הנתבעים, כי בשל עיכוב זה שובשה הפעילות אף אינה הגיונית, שכן כל עוד הפעילות נותרת באחריותה של איי סקיור, היה בכך כדי להבטיח יציבות מול הספקים ולא להבריחם.

     

    עוד טענו הנתבעים, כי מישל ביצע פעולות שפגעו בפעילות איי סקיור. הם הפנו להודעת דוא"ל ששלח מישל לספקים ביום 28.9.12 בדבר רכישת פעילות איי סקיור בידי ניו אייג' טק. הנתבעים קבלו על כך שמישל אמור היה לעדכן בדבר העברת הפעילות לאיי סקיור טק, וטענו, כי ההודעה גרמה להפסקת הפעילות עם חלק מהספקים. עוד הפנו הנתבעים להודעה נוספת שנשלחה בחודש אוקטובר 2012 לכלל הספקים "בדבר היותו בעל הפעילות תחת חברת ניו אייג", כלשונם (למשל, בסעיף 28 לתצהיר אמיר), אך לא צירפו הודעה זו. מכל מקום, הודעת הדוא"ל מיום 28.9.12 נשלחה כחלוף חודשים ממושכים ממועד כריתת ההסכם (6.3.12), לאחר שורה של הפרות מצד איי סקיור שלא פרעה ההלוואה מחד גיסא ולא העבירה את פעילותה מאידך גיסא, וכתוצאה ממשבר האמון אליו נקלעו הצדדים, כמבואר לעיל. הצורך במשלוח הודעת הדוא"ל היה ברור ומוצדק, אחר שהנתבעים לא הציגו אסמכתאות לעדכון מסודר של כל הספקים ולהסכמתם להמחאת הזכויות, כמבואר לעיל. לאור זאת אין ממש בטענה כי דווקא הודעת דוא"ל זו הכשילה את פעילות איי סקיור.

     

    אף לא השתכנעתי כי בעקבות משלוח הודעת הדוא"ל הופסקה ההתקשרות עם חלק מהספקים. הנתבעים תמכו טענתם זו בהודעת דוא"ל מיום 6.11.12 ששלח מר יקיר נחום מטעם איי סקיור (להלן: "יקיר") ל- Restorepoint, בה מבטא יקיר את אכזבתו מהחלטת Restorepoint להפסקת התקשרותה עם איי סקיור. אך לא הוצגה הודעת Restorepoint בדבר החלטתה להפסקת ההתקשרות כאמור, ולא פורטו הסיבות לכך. על כן אין די בהודעה זו כדי ללמד כי דווקא הודעת הדוא"ל מטעם מישל שנשלחה למעלה מחודש קודם לכן, היא שבבסיס הודעת Restorepoint. אזכיר, בהקשר זה, כי הנתבעים נמנעו ממסירת גרסה במענה לטענת התובעים להעברת מוצרי Restorepoint ל- Port-ST, ובדבר מעורבותו של אייל בעניין. עוד אפנה לתמליל השיחה בין מישל לאייל מיום 24.7.12, בו ציין אייל, כי סירוב Restorepoint לשתף פעולה עם איי סקיור נבע מכך מנפח מכירות דל, ללא קשר לפעילות מישל (עמ' 36 לתמליל, שורות 16 – 17).

     

    על כן לא ניתן להימנע מהרושם, כי מעורבותו של אייל היא שהניעה את Restorepoint לפעול כפי שפעלה, ולא הודעת הדוא"ל של מישל. עוד הציגו הנתבעים הודעת דוא"ל מטעם מנכ"ל ניו אייג' טק, מר חיים פלדמן (להלן: "חיים") מיום 4.11.12 לפיה מארק ואנטוניו הודיעו שאינם מוכנים להעביר את החוזה שנחתם איתם. הנתבעים סתמו ולא פירשו מיהם אותם מארק ואנטוניו. השערתי, כי מארק ואנטוניו היו נציגי Titus (כעולה מנספח יג לתצהיר מישל). אך מאחר שהנתבעים נמנעו מלהפריך את טענת התובעים לשיתוף פעולה בין Titus ל- Port-ST ולהעברת מוצרי Titus להפצה באמצעות Cystack, כמבואר לעיל, אין לקבל טענתם, כי דווקא הודעתו של מישל היא שהכשילה את ההתקשרות עם Titus.

     

    למעלה מכך, לא השתכנעתי מהבעייתיות הכרוכה בעדכון הספקים בדבר העברת הפעילות לניו אייג' טק ולא לאיי סקיור טק. בתצהירו, טען אייל, כי ההבחנה היתה נחוצה מכוח דרישת הספקים, להפריד בין חברת ההפצה למשווק (סעיף 16.3 לתצהיר): "זאת לאור התחייבויות iSecure אל מול חוזי היצרנים שדרך עבודה הינה מערך Tier 2 שבו קיימת שרשרת הפצה שבה היצרן מוכר לחברת הפצה שזו מוכרת למשווק ואלו מוכרים ללקוחות הסופיים. כל שבירה של שרשרת עבודה זו המגובה בהסכמים חתומים תפגע בתנאי ההסכם עם היצרנים שהרי מערך ההפצה לא מוכר ללקוח הסופי אלא דרך משווקים". אמנם במסגרת ההסכם הוסכם על הקמת איי סקיור טק, כחברה נפרדת מניו אייג' טק, ואכן פעילות איי סקיור היתה אמורה להיות מועברת לאיי סקיור טק ולא לניו אייג' טק. אך בהיעדר הפניה קונקרטית לדרישה לביצוע ההבחנה בין חברת ההפצה למשווק בהסכם כלשהו עם מי מהספקים, ובהיעדר ראיה לכך שבשל הודעת מישל בדבר העברת הפעילות לניו אייג' טק הופסקה ההתקשרות עם מי מהספקים, יש להטיל ספק בדבר משקלו של עדכון זה.

     

27. הנתבעים טענו לכשלים נוספים בהתנהלות מישל. אייל טען, כי מישל לא יצר קשר עם נציגי היצרנים לא הציג עצמו בפניהם, ונמנע מלהתייצב לתערוכות מכירות (סעיף 33 לתצהיר). עוד טען אייל, כי מישל פעל "בחוסר מקצועיות, חוסר ידע במוצרים, חוסר ידע בהבנה איך מוציאים הצעות מחיר, איך מחייבים את המוצרים הנמכרים ללקוח, איך עובדים עם המחירונים של היצרנים השונים (סעיף 34 לתצהיר). אך טענות אלה נטענו כלאחר יד, לראשונה בתצהירו של אייל, וזאת ללא אסמכתא או תימוכין, זולת הודעת דוא"ל מטעמו של אייל מיום 19.11.12, בה פירט אייל את טענותיו כלפי מישל. אין די בהודעה זו כשלעצמה כדי ללמד על הכשלים הנטענים. מדובר בהודעה שנשלחה בחודש נובמבר 2012, חודשים לאחר שהתברר כי איי סקיור לא העבירה את פעילותה, ולאחר פיטורי אייל. ההודעה מנותקת מהקשר, לא ברור הרקע למשלוחה ותגובת מישל לה. הפרת ההסכם בידי איי סקיור, שקדמה למשלוח הודעת הדוא"ל, והתנהלותו הבעייתית של אייל, אודותיה אף ארחיב בהמשך, מעמידה כשלעצמה בספק את הטענה לכשלים מצידו של מישל. על כן ההפניה להודעת הדוא"ל מטעמו של אייל מניחה את הטעון הוכחה ואינה מספקת.

     

    בנוסף, העלו הנתבעים טענות בנוגע להסכם ההעסקה שנכרת בין אייל לבין איי סקיור ביום 2.4.12 (להלן: "הסכם ההעסקה"). במסגרת הסכם ההעסקה הופקד אייל על "תחום השיווק והקשר עם הספקים והלקוחות" (סעיף 1(ג) להסכם ההעסקה). אייל הועסק עד לפיטוריו בחודש אוגוסט 2012 (על פי טענת אייל, בהודעת דוא"ל מטעמו מיום 10.10.12). בתצהירו העלה אייל טענות בדבר תנאי העסקתו ובדבר הנסיבות שהובילו לפיטוריו. בכלל זה טען, כי משכורתו לא שולמה במועד, כי לא הוקצה לו רכב וכי מכשיר הטלפון הנייד שלו לא הועבר על חשבון פעילות החברה, כי לא הוקצה משרד לפעילות החברה, וכן כי לא הוקצה איש טכני עבור הפעילות (סעיפים 19 – 20 לתצהיר אייל). עוד טען כי מישל כבל את ידיו מביצוע פעילות עצמאית ומידר אותו מפעילות (סעיף 40).

     

    אך אין בטענות הנתבעים לעניין תנאי ההעסקה כדי להצדיק את הפרת ההסכם בידי איי סקיור, או כדי ללמד על כשלעצמן על אחריות התובעים להכשלת פעילות איי סקיור. אף לא השתכנעתי מטענות אלה. טענות הנתבעים בעניין תנאי העסקת אייל הועלו בכלליות, ללא ביסוס מספק. אף לא הוצגה כל אסמכתא לפניה מצידם של אייל או אמיר לתובעים בעניין בזמן אמת בנוגע לטענות אלה. האסמכתא היחידה שהציג אייל היתה הודעת דוא"ל ששלח ביום 19.11.12, לאחר פיטורי אייל.

     

    למעלה מכך, לעיל פירטתי באריכות שורת מחדלים ומעשים מצד הנתבעים שהכשילו את העברת פעילות איי סקיור, בהם אי הסדרת חובות, הימנעות מביצוע המחאת זכויות איי סקיור לתובעים וקיום פעילות המתחרה בפעילות איי סקיור. הכשלים שתוארו נסובו כולם על תחום הקשר עם הספקים, עליו הופקד אייל.

     

    מהתשתית הראייתית שנסקרה לעיל עולה כי בהזדמנויות שונות הושמעו תלונות מטעם ספקים שונים להתנהלות מזלזלת מצידו של אייל, הימנעות ממענה לפניות ואי כיבוד התחייבויות. התנהלות זו עולה בקנה אחד עם עדותו של מישל על כך שאייל כלל לא טרח להתייצב למשרד, ובלשונו: "הוא לא היה מגיע למשרד, לא היה מחתים כרטיס, לא היה מגיע ללקוחות, לא היה מדבר איתי, רק לקח ולקח" (עמ' 39, שורות 13 – 14).

     

    בחקירתו הודה אייל, כי למעשה התנהל בחוסר מעש במשרד, אף כי האשים את מישל בכך, ובלשונו (עמ' 58, שורות 22 – 24): "רוב הפניות שלי נעשו למישל פנים מול פנים בעל פה. דיברתי עם המנכ"ל שלו לא פעם ולא פעמיים ולא הייתה לי תשובה. הרגשתי שאני מגיע למשרד שם ואין לי עם מי לדבר. הסתובבתי בין האנשים שם פשוט קמתי ולקחתי את המפתח והלכתי הביתה". טענת אייל כי לא היה לו מה לעשות תמוהה. היו לאייל משימות מוגדרות לביצוע, שלא בוצעו ללא כל הסבר מתקבל על הדעת. תחת ביצוען, התנהל אייל באורח סביל שהקשה על העברת פעילות איי סקיור כנדרש.

     

    התנהלותו הסבילה של אייל והכשלים שנגרמו בעודו בתפקיד – מחזקים את טענות התובעים כי אייל לא עמד בהתחייבויותיו על פי הסכם ההעסקה ושומטים הקרקע תחת הטענות שהשמיע כלפי התובעים בקשר לתנאי העסקתו.

     

    טענה נוספת שהעלו הנתבעים כנגד התובעים היא, כי מספר רב מאוד של עסקאות הכוללות את מוצרי איי סקיור עברו למפיצים אחרים ונמכרו בתמורה למאות אלפי ₪. אך בהיעדר ראיות לביצוע התחייבותה החוזית של איי סקיור, בין על דרך פירעון ההלוואה ובין על דרך העברת מלוא פעילותה, אין בעצם האפשרויות העסקיות שעמדו לפתח התובעים לכונן פעילותם, ככל שהיו, כדי ללמד על מחדל כלשהו מצד התובעים.

     

    לסיכום, טענותיהם המרובות של הנתבעים כלפי התובעים בדבר אחריות התובעים לגוויעת פעילות איי סקיור הועלו ללא ביסוס מספק, ואין בהן כדי לשנות מהרושם כי פעילות איי סקיור לא הועברה כמוסכם, וכי הנתבעים תרמו במעשיהם ובמחדליהם לכישלונה.

     

    מצבה הכספי של איי סקיור לא הוסתר מהתובעים

     

28. לטענת התובעים, הנתבעים הסתירו מהם את מצבה הכלכלי העגום של איי סקיור, ויצרו מצג שווא בדבר איתנותה הכלכלית. כתימוכין לטענתם, הפנו התובעים לחוות דעת מומחה שהוגשה מטעמה של איי סקיור במסגרת הליך משפטי שהתנהל בבית המשפט המחוזי בת"א 45526-06-11.

     

    חוות הדעת הוגשה ביום 15.3.12, ונתוניה משקפים את מצבה של איי סקיור עובר לכריתת ההסכם (ביום 6.3.12). נקבע בחוות דעת, בין היתר, כי איי סקיור הפסידה בכל אחת משנות פעילותה, כי אין סימנים למגמת שיפור, וכי לא צפוי רווח בעתיד הנראה לעין. בחוות הדעת אף מצוטטת הערכת אמיר כי לא צפויה רווחיות לאיי סקיור בעתיד הנראה לעין.

     

    התובעים קבלו על כך שחוות הדעת וקביעותיה לא הועברו לידיעתם. הם טענו כי הנתבעים תזמנו את המועד הקובע לביצוע ההסכם (ה- 14.3.12) כך שיתרחש בסמיכות למועד קבלת חוות הדעת. עוד טענו התובעים, כי הנתבעים לא הציגו להם את דוחותיה הכספיים של איי סקיור קודם לכריתת ההסכם, וכי הוצגו להם טבלאות אקסל שערך אייל בדבר צפי לעסקאות עתידיות (pipeline) בלבד. הם טענו, כי רק בדיעבד הבינו כי הוסתר מהם מצבה הכספי של איי סקיור (ראו, בין היתר, בסעיף 34 לתצהיר מישל ובחקירתו הנגדית, בעמ' 31, שורות 11-10).

     

    אך לא השתכנעתי כי הנתבעים הסתירו מהתובעים את מצבה הכספי של איי סקיור קודם להתקשרות בהסכם, או כי נמנעה מהתובעים גישה למידע בדבר מצבה הכספי של איי סקיור.

     

    בשלבי המו"מ לכריתת ההסכם היו התובעים מיוצגים בידי עורך דין וכן קיבלו ייעוץ מרו"ח אברהם קריו (להלן: "רו"ח קריו"). רו"ח קריו הודה בחקירתו באפשרות כי נכח בשתי פגישות עם התובעים בשלב המו"מ (עמ' 24, שורה 22). בתצהירו הכחיש רו"ח קריו כי הוצגו לו דוחותיה הכספיים של איי סקיור בפגישה שקיים (סעיף 6 לתצהיר). אך בחקירתו אישר, כי הוצגו לו כל המסמכים שדרש מאמיר טרם כריתת ההסכם (עמ' 23, שורות 25 – 29), לרבות דוחות כספיים, ובלשונו: "הציג דוחות כספיים, לא כל מה שביקשתי. יש תהליך של דיו-דיליג'נס, בדיקת נאותות, כולל עבודה מעמיקה לפני רכישה, ובמקרה שלנו הוצגו דוחות כספיים בלבד" (עמ' 24, שורות 28 – 29). רו"ח קריו אף אישר, כי הסתפק במסמכים שהוצגו לו ולא דרש הצגת מסמכים נוספים מעבר לכך (שם, שורה 31). גם מישל הודה בחקירתו באפשרות כי דוחותיה הכספיים של איי סקיור הוצגו לו ולרו"ח קריו (עמ' 31, שורה 24). משמע שבניגוד לטענת התובעים, ההחלטה להתקשר בהסכם התקבלה לאחר בחינת דוחותיה הכספיים של איי סקיור בידי רו"ח קריו, ולא על סמך עיון בדוחות האקסל בלבד.

     

    אני מתרשמת כי התובעים היו מודעים למצבה הכספי של איי סקיור, כפי ששוקף בחוות הדעת. רו"ח קריו העיד, כי המליץ למישל לא להתקשר בעסקה (עמ' 24, שורות 6, 8, וכן סעיף 8 לתצהיר). הוא טען כי עימת את מישל עם הסיכונים לעסקה, וכי מישל חתם על ההסכם בניגוד לעצתו, ובלשונו: "הוא השתכנע שההיבטים העסקיים גוברים על הסיכונים שהצגתי לו" (שם, שורה 16). רו"ח קריו אף הבהיר כי להבנתו החלטתו של מישל להתקשר בעסקה, חרף המלצותיו, היתה החלטה מודעת (שם, שורה 18). משמע שהתובעים היו מודעים לסיכונים בהתקשרות בעסקה עם איי סקיור, וחרף המלצותיו של רו"ח קריו, בחרו להתקשר בעסקה. על כן איני מוצאת להשית על הנתבעים את האחריות לבחירת התובעים להתקשר בעסקה.

     

    לא מצאתי פסול בכך שהנתבעים לא גילו את חוות הדעת. חוות הדעת הושתתה על דוחותיה הכספיים של איי סקיור שהוצגו לתובעים. התובעים היו מודעים לקיומו של ההליך המשפטי, במסגרתו ניתנה חוות הדעת (כמפורט בסעיף 3.5 להסכם, וכן ראו בחקירת מישל, בעמ' 33, שורות 7 – 8). נסיבות מתן חוות הדעת לא הוסתרו מהתובעים, ואלה לא הציגו דרישות לגילוי מידע נוסף אודות ההליך המשפטי. על כן אין באי גילויה של חוות הדעת כדי להעלות או להוריד.

     

    לסיכום, הוצגו לתובעים כל הנתונים שהיו דרושים להם לשם קבלת החלטה, בהם דוחותיה הכספיים של איי סקיור. התובעים היו ערים לסיכונים שלפתחם, ועל אף המלצות רו"ח קריו בחרו, מטעמיהם, להתקשר בעסקה. בנסיבות אלה, ובפרט אחר שהתובעים היו ערים לקיומו של ההליך המשפטי, לא היה פסול באי גילוי חוות הדעת.

     

    עם זאת, וכפי שאבאר להלן, יש במצבה הכספי העגום של איי סקיור, כפי שהשתקף מדוחותיה הכספיים ומחוות הדעת, כדי לחזק הרושם, כי גם לאחר העברת פעילותה הנטענת של איי סקיור לא הופקו מפעילות זו רווחים.

     

    לא הוכח כי התובעים הפרו את התחייבויותיהם כלפי הנתבעים

     

29. בהתאם להוראות סעיף 6.1.3 להסכם, איי סקיור היתה זכאית לשיעור של 25% מהרווח הגולמי, בקיזוז סכום ההלוואה בסך של 450,000 ₪, על בסיס רבעוני, ולמשך שלושים חודשים, כדלקמן:

     

    "6.1.3. בתום כל רבעון, החל מן המועד שבו הסך המצטבר השווה ל-25% מן הרווח הגולמי היה גבוה יותר מהסך של 450,000 ₪ (ככל שיהיה גבוה יותר, ולמען הסר ספק – בקיזוז הסך של 450,000 ₪), ועד לתום 30 חודשים ממועד חתימת הסכם זה ההלוואה כהגדרתו לעיל, יערכו הצדדים להסכם זה התחשבנות ביניהם. בתום כל רבעון כאמור יעביר המלווה ללווה את התוספת בגין הסך השוה ל- 25% מן הרווח הגולמי באותו רבעון בתוספת מע"מ."

     

    בכתב ההגנה ובעדויותיהם טענו הנתבעים כי התובעים פעלו להברחת כספים שהיו אמורים להתחלק בין הצדדים. לדבריהם, לאחר הקמת איי סקיור טק הנפיקו התובעים בגין מכירות חשבוניות של ניו אייג' טק, תחת חשבוניות של איי סקיור טק (ראו, בין היתר, בסעיף 21 לתצהיר אמיר). כראיה לכך, צירפו הנתבעים שורה של חשבוניות מס שהופקו על ידי ניו אייג' טק (נספח ט לתצהיר אמיר).

     

    טענות אלה נזנחו כליל בסיכומי הנתבעים, ודי בכך כדי להביא לדחייתן. למעלה מן הצורך, לא מצאתי בהם ממש.

     

    אחר שהתרשמתי כי איי סקיור לא עמדה בהתחייבויותיה החוזיות, ההלוואה לא נפרעה ופעילותה לא הועברה באופן מלא לתובעים, נשמטת הקרקע תחת טענותיהם של הנתבעים להפרת התובעים את ההסכם. לא ניתן היה לצפות מהתובעים להעביר לאיי סקיור נתח מהרווחים כל עוד היא עצמה לא עמדה בהתחייבויותיה.

     

    מעבר לכך, מהתשתית הראייתית שהוצגה אף עולה כי הפעילות המועברת לא הניבה רווח גולמי ששיעור של 25% ממנו גבוה מסכום ההלוואה בסך של 450,000 ₪. כזכור, על פי דו"ח המכירות שהציגו הנתבעים ההכנסות ממכירות במהלך ארבעת החודשים הראשונים ממועד כריתת ההסכם עמדו על סך של כ- 76,000 דולר ארה"ב והרווח הגולמי עמד על סך של 18,918 דולר ארה"ב בלבד. אייל אף העיד, כי בתקופת דו"ח המכירות הופק למעשה רווח בסך של "פחות מ- 20,000 ₪" (סעיפים 45 – 46 לתצהיר אייל, וכן בחקירתו, בעמ' 59, שורות 16 – 21). הנתבעים אף הודו, כי למעשה לא הופק רווח ממשי מהפעילות, וכי הפעילות פסקה, הלכה למעשה, כפי שארחיב להלן. מכאן שלא הופק רווח גולמי בהיקף המזכה את איי סקיור בנתח ממנו.

     

    באשר לחשבוניות ניו אייג' טק שהוצגו, סכימת חשבוניות אלה מלמדת כי שיעור של 25% מהרווח הגולמי שהופק ממכירות אלה אינו עולה על 450,000 ₪ ואף אינו מתקרב לכך. הנתבעים אף אישרו כי קיימת חפיפה מסוימת בין חשבוניות ניו אייג' טק שצורפו בנספח ט לבין העסקאות הכלולות בדו"ח המכירות (ראו בהבהרות הנתבעים שתועדו בהחלטתי מיום 28.4.21, בעמ' 72, שורה 19). כך שלא הוצגו כל ראיות לכך שאיי סקיור היתה זכאית לתקבולים כלשהם בגין מכירות אלה.

     

    לא הוכח, אם כן, כי התובעים הפרו התחייבויותיהם החוזיות כלפי איי סיקור, או כי התנהלותם הסבה נזק כלשהו לאיי סקיור.

     

    הרמת מסך ההתאגדות והטלת אחריות אישית

     

30. אייל ואמיר שימשו כבעלי המניות היחידים וכמנהלים של איי סקיור (ראו בנתוני רשם החברות ליום 20.12.12, שצורפו כנספח א לתביעה). לטענת התובעים, יש לחייב את אייל ואת אמיר לשאת בנזקים שנגרמו בעטיה של הפרת ההסכם בידי איי סקיור, וזאת מכוח דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות. עוד טענו התובעים, כי יש להטיל על אייל ואמיר אחריות אישית נזיקית לנזקיהם.

     

    יש להורות על הרמת מסך כנגד אייל ואמיר

     

31. כלל האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, המעוגן בסעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, עומד בבסיס דיני החברות במשפט הישראלי. החריגים לכלל זה מוסדרים בסעיף 6 לחוק החברות. בהתאם להוראות סעיף 6 הרמת מסך ההתאגדות תתאפשר רק במקרים בהם שימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה, כמבואר בסעיף.

     

    הרמת מסך ההתאגדות נעשית במשורה ובזהירות, ושמורה למקרים חריגים בלבד, מתוך הכרה בחשיבות עקרון האישיות המשפטית הנפרדת (ראו, בין היתר, ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (פורסם במאגרים 22.01.2015); ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, פ''ד סד(1) 398 (2010) (להלן: "עניין נשאשיבי"), פסקה 8 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין ופסקאות 76 – 78 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר (בדעת מיעוט); ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, סג(1) 548 (2009), פסקאות 67 – 70 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה).

     

    אני מתרשמת כי במקרה שלפני מתקיימים התנאים להרמת מסך.

     

    איי סקיור נשלטה במלואה בידי אייל ואמיר. השניים עמדו בקשר ישיר עם מישל במו"מ לקראת כריתת ההסכם ולאורך תקופת קיומו. הם הציגו את איי סקיור כחברה בעלת פעילות הפצה רחבת היקף, הכוללת חוזי התקשרות בלעדיים עם שישה עשר ספקים בינלאומיים. בעבור פעילות זו הלוו התובעים לאיי סקיור סך של 450,000 ₪ בתוספת מע"מ, בהסכם בו התחייבה איי סקיור לפרוע את ההלוואה, או להעביר את מלוא פעילותה לתובעים.

     

    אך הכספים שהועברו לאיי סקיור לא הושבו, והפעילות שהוצגה לא הועברה במלואה. איי סקיור התבררה כקליפה מרוקנת מתוכן ממשי. איי סקיור שימשה כסות לפעילות דלה, שלא הניבה רווח. באמצעותה בוצעו מעשים ומחדלים שהפכו את העברת הפעילות לבלתי אפשרית.

     

    בדיעבד התברר, כי בניגוד למצג שבהסכם לא היו לאיי סקיור חוזי התקשרות עם נתח משמעותי מהספקים שהוצגו. לא ננקטו פעולות הבסיסיות שנדרשו לשם העברת הפעילות הנדרשת, ואף הוכשלה העברת הפעילות. חובות איי סקיור לספקיה לא הוסדרו, על אף הכספים שהעבירו התובעים לתכלית זו ממש, תוך ערעור היחסים על חלק מספקי איי סקיור. אישורי הספקים להמחאת זכויות איי סקיור לתובעים לא התקבלו. איי סקיור המשיכה לעבוד עם ספקיה, תוך הפרת התחייבותם האישית של אייל ואמיר שלא להתחרות בפעילות איי סקיור או לעשות שימוש בשמה של איי סקיור, ובאופן המעמיד בספק את עצם העברת הפעילות הנטענת. אף לא הוצגו דוחות ממצים על ההכנסות שהפיקה איי סקיור ממכירת המוצרים לאחר כריתת ההסכם.

     

    אייל ואמיר סיפקו גרסאות בלתי שיטתיות וסותרות בדבר מהות התחייבויותיה של איי סקיור על פי ההסכם, בדבר ביצוען של התחייבויותיה, ובדבר התנהלותה של איי סקיור לאחר העברת פעילותה הנטענת. הם התקשו להשיב תשובה ברורה לשאלה הפשוטה תמורת מה, בעצם, שולם הסך של 450,000 ₪ בתוספת מע"מ.

     

    העדויות שמסרו השניים איששו הרושם, כי המצג שיצרו בדבר היקף פעילות איי סקיור היה מטעה, כי לאחר שהועבר הסך של 450,000 ₪ חדלו מביצוע פעולות משמעותיות לשם קיום התחייבויותיה החוזיות של איי סקיור, וכי חרף התחייבותם האישית, המשיכו להתחרות בפעילות איי סקיור ולהשתמש בשמה של איי סקיור אף לאחר העברת הפעילות הנטענת, כאילו לא היו הדברים מעולם.

     

    התנהלות זו עולה כדי שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של איי סקיור, באופן פסול, המצדיק כי אייל ואמיר יעמדו באופן אישי מול התובעים.

     

    יש להטיל אחריות אישית על אייל ואמיר

     

32. התובעים עתרו להטלת אחריות אישית על אייל ואמיר במישור הנזיקי, מכוח עוולת גרם הפרת חוזה בהתאם לסעיפים 62 ו- 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], וכן מכוח עוולת הרשלנות, בהתאם לסעיפים 35 – 36 לפקודת הנזיקין.

     

    אחריות אישית במישור הנזיקי תוטל על אורגן של חברה, לרבות נושא משרה בה, במקרה בו מוכח כי האורגן או נושא המשרה קיים את יסודותיה של העוולה הנזיקית המיוחסת לו (עניין נשאשיבי, בפסקה 48; עניין צוק אור, בעמ' 697; רע"א 7875/06 זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים 29.11.2009) בפסקה 12; ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2) 36, 43 (2003)).

     

    במקרה זה, יש מקום לראות באייל ואמיר כנושאים באחריות אישית לביצוע העוולה של גרם הפרת חוזה, בהתאם לסעיף 62 לפקודת הנזיקין, ומכוח הוראות סעיף 12 לפקודת הנזיקין, המטילות אחריות למעשה או מחדל על "המשתף עצמו, מסייע, מייעץ, מפתה, מצווה, מרשה או מאשר אותם", כלשון הסעיף.

     

    הוראת סעיף 12 לפקודת הנזיקין מוחלת גם על אורגנים ונושאי משרה בחברה. מכוחה ניתן לראות בהם כמסייעים לביצוע עוולה ולהטיל עליהם אחריות אישית בנזיקין (עניין נשאשבי, בפסקאות 69 – 70; עניין צוק אור, בעמ' 697; רע"א 10700/05 מ.ד נאור בנין והשקעות בע"מ נ' ניב (פורסם במאגרים 30.3.2006)).

     

    הטלת אחריות לפי סעיף זה כפופה להוכחת קיומו של יסוד נפשי של מודעות של האדם שלקח חלק במעשה שהוביל לנזק לתוצאותיו האפשריות של המעשה (עניין צוק אור, בעמ' 703; ע"א 6871/99 רינת נ' רום (פורסם במאגרים 21.4.2002), פסקה 9). אני מתרשמת כי אייל ואמיר היו מודעים למעשים ולמחדלים שנעשו ולתוצאותיהם האפשריות.

     

    אייל ואמיר היו מעורבים באופן פעיל במו"מ לקראת כריתת ההסכם ובקיומו. הם היו אלה שיצרו את המצג לגבי פעילותה של איי סקיור, הם שהיו אמונים על קיום ההסכם והעברת הפעילות כנדרש, והם התחייבו באופן אישי במסגרת ההסכם שלא להתחרות בפעילות איי סקיור או לעשות שימוש בשמה. אייל ואמיר היו מודעים למעשיה של איי סקיור ולמחדליה. אייל הופקד על תחום הספקים ואף קיבל תשלום על כך. אמיר אף הוא היה מעורב בענייני איי סקיור ובמגעים השוטפים מול הספקים. השניים העמידו עצמם בחזית העשייה של איי סקיור. תירצו את התנהלותה באופן יום יומי ושוטף, פיזרו הבטחות שווא לתובעים ולספקים שלא התקיימו מעולם להעברת הסכמים עם ספקים, להסדרת חובות ולהמחאת זכויות איי סקיור לתובעים, נקטו בפעילות המתחרה בפעילות איי סקיור ועשו שימוש בשמה על אף התחייבותם האישית. יש להטיל עליהם אחריות אישית בגין התנהלות מודעת זו.

     

    מעבר לכך, אני מוצאת להטיל על אייל ואמיר אחריות אישית מכוח עוולת הרשלנות, בהתאם לסעיפים 35 – 36 לפקודת הנזיקין. ככלל, הקמת חובת זהירות של אורגן בחברה או נושא משרה תיעשה במשורה, מתוך כבוד לבחירה החוזית של הצדדים להסכם, בנסיבות בהן אורגנים בחברה ונושאי משרה לא היו צד לו, ובהתחשב בהפרדה בין אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה לבין האורגנים ונושאי המשרה בה (ראו לעניין זה בעניין נשאשיבי, פסקה 53; ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769, 790 (1997), עמ' 791 – 792).

     

    המקרה שלפני נמנה על המקרים המצדיקים הטלת אחריות אישית בנסיבות אלה. אייל ואמיר היו הבעלים היחידים של איי סקיור. מערכת היחסים שקיימו אייל ואמיר עם התובעים היתה הדוקה. התובעים ראו באייל ובאמיר כתובת ישירה לפניותיהם, הם נתנו בהם את אמונם ובטחונם, וסמכו עליהם ועל מצגיהם. אייל ואמיר התחייבו באופן אישי שלא להתחרות בפעילות איי סקיור ושלא לעשות שימוש בשמה. אייל אף הועסק כמנכ"ל איי סקיור טק לצורך ניהול המגעים עם ספקי איי סקיור. אייל הציג עצמו בהסכם ההעסקה כמי ש"עבד ושימש כבעלים ודירקטור" באיי סקיור והתחייב "להביא עימו לעבודה אצל החברה את נסיונו, מקצועיותו וקשריו המקצועיים והאישיים ("והואיל" השלישי להסכם ההעסקה). אך השניים לא עמדו במילתם, הציגו מצגים מטעים, פיזרו הבטחות שלא קוימו, והפרו התחייבויות אישיות שלא להתחרות בפעילות איי סקיור. התנהלותם עולה כדי עוולה מתמשכת של הפרת החוזה, בחוסר תום לב, בנסיבות בהן לא היתה בידי התובעים היכולת לשלוט בנזקיהם או להקטינם משמעותית. בנסיבות אלה, יש מקום לראות בשניים כנושאי חובת זהירות כלפי התובעים וככאלה שהפרו חובה זו.

     

    הסעדים להם זכאים התובעים

     

33. מכוח ההסכם הלוו התובעים לאיי סקיור 450,000 ₪ בתוספת מע"מ. הלוואה זו לא נפרעה, פעילותה של איי סקיור לא הועברה במלואה, ולמעשה התבררה כדלה מאוד. אף הופרו התחייבויות איי סקיור לפירעון חובותיה לספקיה ולקבלת אישורים להמחאת זכויות איי סקיור לתובעים, וכן הופרו התחייבויות איי סקיור ואייל ואמיר שלא להתחרות בפעילות איי סקיור ולחדול לעשות שימוש בשם איי סקיור. נסיבות אלה עולות כדי הפרה יסודית, המצדיקה ביטול ההסכם, בהתאם להוראות סעיפים 7(א), 7(ב) ו- 8 לחוק החוזים ((תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. על כן בדין הודיעו התובעים על ביטול הסכם בשל הפרתו במכתבם מיום 26.12.12.

     

    משבוטל ההסכם כדין, זכאים התובעים להשבת הסך שהעבירו לאיי סקיור, בהתאם להוראות סעיפים 2 ו- 9 לחוק החוזים (תרופות), ולהוראות סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי). מאחר שאין חולק, כי התובעים העבירו את הכספים בשתי פעימות, כך שסך של 174,000 ₪ (150,000 ₪ בתוספת מע"מ) שולם ביום 7.3.12 וסך של 348,000 ₪ (300,000 ₪ בתוספת מע"מ) שולם ביום 25.3.12, יש לחייב את הנתבעים בהשבת סכומים אלה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועדי העברתם לידי איי סקיור ועד למועד תשלומם לתובעים בפועל.

     

    לא התרשמתי כי התובעים קיבלו כל דבר בעל ערך על פי ההסכם, אחר שההלוואה לא נפרעה ולא הועברה פעילות משמעותית.

     

    בתיק לא הוצגו נתונים מספקים בדבר היקף ההכנסות ממכירות לאחר ההתקשרות בהסכם, אך די בתשתית הראייתית שהוצגה כדי לבסס הרושם, כי התובעים לא הפיקו רווחים מהעסקה.

     

    כעולה מגרסת הנתבעים, ובהתאם לדו"ח המכירות, במהלך ארבעת החודשים ממועד כריתת ההסכם (ה- 6.3.12) ועד למועד פיטוריו של אייל ההכנסות ממכירות במהלך חודשים אלה עמדו על סך של כ- 76,000 דולר ארה"ב, והרווח הגולמי עמד על סך של 18,918 דולר ארה"ב. הנתבעים עצמם טענו, כי הרווח הנקי שהופק במהלך תקופה זו הסתכם בפחות מ- 20,000 ₪ (סעיפים 45 – 46 לתצהיר אייל, וכן בעמ' 59, שורות 16 – 21). בתצהירו העיד אייל, כי בחישוב הרווח הנקי לא התחשב בחלק מהוצאות התפעול: "לאחר שבועיים לערך נפגשתי עם מנכ"ל החברה של מישל, חיים ... שאלתי אותו מדוע מישל מבקש שוב ושוב תשלומים בסך יותר מ- 60,000 ₪ על אף שהובהר וסוכם כי הסך הינו פחות מ- 20,000 ₪ ואף לא כללנו הוצאות בנקים, עמלות משלוחים בגלל שלא הואיל להקים את החברה החדשה ועבד על חשבון החברה שלנו ... " (סעיף 46 לתצהיר). אייל אף טען, כי בניכוי כלל ההוצאות התפעוליות לא נותר רווח נקי מהפעילות במהלך תקופה זו, ובלשונו (סעיף 43 לתצהיר): "לאחר כל ההוצאות שהוצאו בפועל הגענו לסכום חוב של כ 20000 וזאת לפני התחשבנות בגין משלוחי הייבוא + הוצאות מימון ובנקים שצמצמו את החוב לכ 0 ₪ לערך ועדיין לא סיימנו את החשבון" (וכן בחקירתו, בעמ' 59, שורות 16 – 21).

     

    גם מהחשבוניות שצירפו הנתבעים לתצהיריהם (נספח ט לתצהירי הנתבעים) לא ניתן להתרשם מפעילות עסקית שהניבה רווח, בפרט נוכח הבהרות הנתבעים, אודותיהן הרחבתי לעיל, כי בחשבוניות אלה נכללו גם עסקאות שבוטלו, וכי קיימת חפיפה מסויימת בין חשבוניות אלה לבין דו"ח המכירות, ובהיעדר נתונים בדבר ההוצאות שהוצאו בתהליך הפקת ההכנסות.

     

    עולה, אם כן, כי לא הופק רווח מהפעילות שהועברה עד לפיטוריו של אייל, וזאת אף מבלי להתחשב בהוצאות הנוספות בהן נשאו התובעים, אודותיהן ארחיב להלן.

     

    הנתבעים אף הודו כי פעילותה של איי סקיור נפסקה כליל, אך טענו כי מישל הוא האחראי לכך, כפי שהעיד אייל: "כשהכל הסתיים ורצינו להבהיר לו כמה הפסדנו שלא נעשתה הפעילות. הוא הוציא מייל. היו הרבה תהליכים שלא מומשו כי הוא לא עשה שום דבר כדי לקדם את זה" (שם, שורות 8 – 9, וכן בסעיפים 47 – 48 לתצהיר אייל וסעיפים 25 – 26 לתצהיר אמיר). טענת הנתבעים כי מישל אחראי לשיתוק הפעילות נדונה לעיל ונדחתה. הודאתם, כי לאחר כריתת ההסכם לא הניבה הפעילות שהועברה הכנסה ממשית מלמדת, כי אין מקום לחיוב התובעים בהשבת סכומים כלשהם.

     

    גם הראיות למצבה הכלכלי העגום של איי סקיור ערב כריתת ההסכם, כמבואר לעיל, מאששות הרושם כי לא הופקו כל רווחים לאחר כריתת ההסכם, שיש לחייב את התובעים בהשבתם.

     

34. לא מצאתי בסיס לחיוב הנתבעים בנזקים נוספים להם טענו התובעים. התובעים טענו, כי נאלצו להפנות משאבים רבים לטיפול בהוצאתו של ההסכם מן הכוח אל הפועל, אותם אמדו בסך של 100,000 ₪. אך טענותיהם בעניין לא בוססו דיין.

     

    התובעים אמנם צירפו חשבוניות של עסקאות שבוצעו לאחר כריתת ההסכם, אך לא סיפקו די נתונים בדבר היקף הוצאותיהם, או בדבר הפסדים שנגרמו להם.

     

    התובעים טענו להוצאות שכר ועמלות ששילמו ליקיר ולעובדת נוספת בשם מאיה (סעיף 88 לתצהיר מישל). אך לא תמכו טענותיהם בפירוט המינימלי הנדרש בדבר גובה השכר והעמלות ששולמו ואף בדבר משך ההעסקה, ולא הציגו כל אסמכתא לטענות אלה. עוד טענו התובעים, כי נאלצו לשלם עבור ייעוץ עסקי בשווי "עשרות אלפי שקלים" (סעיף 89 לתצהיר מישל). התובעים הפנו לשלוש חשבוניות מס שהוציאה "אלול מסלוק יועצים" בשלהי חודשים יוני, יולי ואוגוסט 2012 ע"ס 23,200 ₪ כ"א. אך התובעים לא פירטו את מהות שירותי הייעוץ שניתנו, היקפם וחיוניותם. יש להניח, כי שירותי ייעוץ אלה הם שירותיה של ורד מסלוק. ורד העידה, כי נשכרה על ידי מישל כ"אשת קשר" לצרכי ניהול "הצד הטכני והמכירתי" של ניו אייג' טק (סעיף 2 לתצהיר). אך לא הובהר האם עשייתה התמקדה אך ורק בקידום פעילות איי סקיור, או שמא טיפלה בענייני ניו אייג' טק כמכלול. אף לא הובהר באופן מספק בגין מה שולם הסך הנטען, ולא הוצגו קבלות המעידות על תשלום בפועל.

     

    בסיכומיהם טענו התובעים לראשונה, כי על בית המשפט לאמוד הוצאותיהם על דרך האומדנא. די בעיתוי העלאת הטענה כדי להביא לדחייתה, ומכל מקום בהיעדר תשתית ראייתית כלשהי לעצם קיומו של נזק כנטען, אין זה המקרה המתאים לפיצוי על דרך האומדן (רע"א 3918/19 נחשון ורול נ' קיבוץ להבות הבשן (פורסם במאגרים 18.12.2019), בפסקה 13; ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, נט(5) 193 (2005), בפסקה 21).

     

    בנוסף, טענו התובעים כי יש לפצותם בסך של 50,000 ₪ בגין ביטולי עסקאות בשווי עשרות אלפי ₪ נוכח אי קיום ההסכם (סעיף 90 לתצהיר מישל). אך התובעים לא הציגו כל ראיה לביטולי עסקאות כנטען. האסמכתאות היחידות שהוצגו הן חשבונית זיכוי מיום 6.12.12, מטעם המועצה לחלב בישראל, ע"ס 4,644 ₪ בלבד, וכן הזמנה מטעם חברת Global Tec מיום 22.11.12, ע"ס כ- 5,500 דולר ארה"ב, עליה נרשם בכתב יד "בוטלה עקב חסימת חשבון". שתי האסמכתאות מתייחסות לתקופה שלאחר פיטורי אייל, אחר שהתחוור כי למעשה לא הועברה פעילות, בסמיכות להודעת ביטול ההסכם מטעם התובעים מיום 26.12.12. לא הוכח כל קשר בינן לבין ההסכם, או כל השלכה של הפעילות לפי ההסכם על ביטולן. אף לא הוצגה ראיה לכך שההזמנה שנטען לגביה כי בוטלה – אכן בוטלה. האסמכתאות הדלות שהוצגו ותאריכיהן מאששות הרושם כי אכן לא נגרמו ביטולי עסקאות, לבטח לא בהיקף הנטען, ועל כן דין טענות התובעים בעניין להידחות.

     

    עולה, אם כן, כי לא הוצגה תשתית ראייתית מספקת להוכחת נזקי התובעים או להצדקת חיוב הנתבעים בנשיאה בנזקים אלה. מסקנה זו מתחייבת אף נוכח התנהלות התובעים עצמם, ותרומתם למצב אליו נקלעו, כפי שאבאר בהמשך.

     

35. לטענת התובעים יש לפצות את מישל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל "עקיצתו" בידי הנתבעים, בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות). ככלל, פיצויים בעד נזק לא ממוני לא ייפסקו לתאגיד (ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (פורסם במאגרים 11.11.2010), להלן: "עניין דלג'ו"). ההלכה הפסוקה אמנם הכירה באפשרות כי אורגן של החברה או בעל עניין בה יתבע בשמו פיצוי על נזק לא ממוני שנגרם לו באופן אישי עקב התנהגות מפרה (ע"א 2239/06 אילן אמיר חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' עיריית הרצליה (פורסם במאגרים 28.11.2007), פסקה 17). אך נוכח התנהלות התובעים ותרומתם למצב לו נקלעו, אין הצדקה לפיצוי מישל בגין עגמת נפש.

     

    עוד קודם להתקשרות בהסכם הוצגו לתובעים כל הנתונים שנדרשו על ידיהם, לרבות דוחותיה הכספיים של איי סקיור. רואה החשבון מטעמם המליץ להם שלא להתקשר בעסקה, והם בחרו לעשות כן חרף המלצותיו.

     

    התובעים הצהירו בהסכם, כי בדקו את כל הצהרות איי סקיור ומצגיה, לרבות את ההסכמים עם הספקים, וכי לא תהיינה להן טענה כלפי איי סקיור בעניין. אך בפועל נמנעו מבדיקה ממצה, והתקשרו על אף שלא הוצגו להם כל ההסכמים עם הספקים.

     

    על פי ההסכם סכום ההלוואה אמור היה לעבור לאיי סקיור באופן מדורג. הסך של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ היה אמור לעבור במועד החתימה על ההסכם ולשמש לכיסוי חובות כלפי ספקים (סעיף 6.1.1 להסכם). הסך של 300,000 ₪ בתוספת מע"מ היה אמור לעבור לנאמן בתוך עשרים ואחד יום ממועד כריתת ההסכם ולהגיע לידי איי סקיור "באופן יחסי בהתאם לקצב המחאת כל הזכויות וההתחייבויות ... כלפי כל אחד מהספקים" (סעיף 6.1.2 להסכם). אך כפי שהרחבתי לעיל, התובעים העבירו את מלוא סכום ההלוואה על אף שלא נפרעו חובות איי סקיור, על אף שלא הוצגה המחאת זכויות והתחייבויות של הספקים כנדרש, ולמרות שכלל לא הוצגו להם הסכמי ההתקשרות עם כל הספקים.

     

    זאת ועוד, התובעים הודו, כי התמהמהו בהקמת איי סקיור טק וביצירת מערך חשבונאי וחשבון בנק לה. התנהלותם היא שהובילה לכך שאיי סקיור המשיכה לנהל פעילות מול הספקים והלקוחות, וגרמה לכך שבמקום שחשבוניות בגין עסקאות תופקנה על ידי איי סקיור טק כנדרש, הופקו חשבוניות על ידי איי סקיור, ובהמשך על ידי ניו אייג' טק, באופן שהכשיר הקרקע למחלוקת עם הנתבעים בדבר היקף העסקאות שבוצע על בסיס דו"ח המכירות.

     

    לו היו התובעים נוקטים במשנה זהירות, מוודאים שכל ההסכמים עם הספקים אכן הועברו אליהם, ומתנים את התשלום בהעברתה הסדורה של הפעילות כמוסכם, ופועלים להקמת איי סקיור טק ומערכה החשבונאי, היתה נמנעת התוצאה העגומה של העברת מלוא סכום ההלוואה ללא תמורה, היו מייתרים את חלק מאי הסדרים בגינם הגישו תביעה זו, את עוגמת הנפש שנגרמה ואת ההוצאות שנדרשו להוציא בין אי סדרים אלה, לפי טענתם.

     

    לפיכך, בהיעדר תשתית ראייתית מספקת לנזקי תובעים הנטענים, ונוכח תרומתם לתוצאה לה נקלעו, איני מוצאת לחייב את הנתבעים בפיצוי נוסף, מעבר להשבת סכום ההלוואה כאמור.

     

    סוף דבר

     

36. אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 174,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.3.12 ועד ליום התשלום בפועל, וכן סך של 348,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.3.12 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים שכר עדים, כפי שנפסק במהלך הדיון, אגרת בית משפט, כפי ששולמה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 55,000 ₪.

     

    הסך הכולל ישולם בתוך שלושים יום.

     

    בפסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד התחשבתי בגובה הפיצוי שנפסק, ביחס בינו לבין סכום הפיצוי שנפסק בפועל, במשאבים הרבים שהושקעו בניהול ההליך, ובריבוי הדיונים בו.

     

     

    ניתן היום, ט"ז חשוון תשפ"ב, 22 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.