רקע וטענות הצדדים
בפני תביעה שהוגשה על פי חוק הפלת"ד. התובע, יליד 1975, טוען שנהג במלגזה בעבודה ונפצע ביום 12.08.13 כשעלה על מכשול בכביש, איבד שליטה ונפל. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ואף העניק לתובע נכות צמיתה בשיעור 19% כשקביעה זו מחייבת בתיק שלנו בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד. הצדדים הגישו תחשיבי נזק וביהמ"ש הציע הצעה אשר לא הבשילה לכדי הסכם פשרה. משלא השכילו הצדדים להגיע להסדר בינם לבין עצמם וגם לא מוכנים להסמיך את בית המשפט להכריע בסכסוך על דרך הפשרה, לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמ' ב').
ב"כ התובע המלומד, טוען כי התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק. ב"כ התובע טוען כי גרסת התובע לקרות התאונה נאמנה ומדויקת ואף התקבלה במשטרת ישראל במסגרת תיק פלא 374977/13 באישור שצורף לתצהיר התובע, דבר שמחזק את השימוש שנעשה ברכב תחבורתי והתקיימה נסיעה ברכב כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. בנוסף התקיים היסוד רכב מנועי כאשר בסוג הרכב מצוין "מלגזה מנוע חשמל". ב"כ התובע מוסיף כי הנתבעת ערכה לפחות 3 דוחות חקירה שלא מצאו שום סתירה בגרסת התובע, וקיבלה את כל המידע מנתבעת 2 אודות קרות התאונה וזו לא הצליחה לסתור את גרסת התובע.
ב"כ הנתבעת המלומד, טוען כי הנטל להוכיח את תביעתו מוטל על כתפי התובע, וזה לא הוכיח את נסיבות פגיעתו ואת קרות התאונה וכי היא נכנסת לגדר תאונת דרכים. בנוסף המדובר בעדות יחידה של בעל דין כמשמעותו בסעיף 54 לפקודת הראיות, כשאין כל אזכור במסמכים רפואיים להתהפכות המלגזה (סעיף 12 לסיכומי הנתבעת). ב"כ הנתבעת מוסיף כי שלל גרסאות התובע פוגעות במהימנותו ואין על הנתבעת חבות בתיק.
דיון והכרעה
סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") מגדיר את המונח "תאונת דרכים":
"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;"
החוק מוסיף ומגדיר, מהו אותו "שימוש ברכב מנועי", המהווה רכיב בהגדרתה הבסיסית של תאונת הדרכים:
מיום 8.1.1985
תיקון מס' 5
ס"ח תשמ"ה מס' 1129 מיום 8.1.1985 עמ' 16
"נזק גוף" – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי; לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים;
"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד"
בגדר השלב הראשון הכרוך בהכרעה בשאלה האם מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעה על פי חוק הפיצויים, על בית המשפט לבחון את קיומם של ששת המרכיבים הבאים של ההגדרה הבסיסית המצויה בסעיף 1 לחוק הפיצויים: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה (ראה: רע"א 8061/95 יצחק עוזר נץ אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532). המלגזה היא רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, והשאלה הנשאלת היא האם התובע הצליח להוכיח את המאורע הנטען והאם יש קשר סיבתי בין הנזק למאורע.
הנתבעת טענה שהתובע נמנע מלהביא עדים שהיו יכולים לתמוך בטענותיו לקרות התאונה ויש בכך בכדי למוטט את גרסתו, כפי שהעיד התובע ( פרוטוקול מיום 21.03.18, שורות 15 – 24 ):
"ש.האם נכון שהיו עדים לפגיעתך, מישהו ראה את הפגיעה?
ת.היו אנשים מבר ההפצה. מישהו היה שם.
ש.הוא ראה מה קרה לך?
ת.חושב שכן. היו שם כמה אנשים בזמן זה לא שמתי לב איזה אנשים.
ש.בחור בשם אלי אתה מכיר?
ת.חשבתי שראה . שאלתי אם ראה.
ש.אלי מחב' בר לדבריך, שאלת אותו אם ראה מה קרה לך הוא אמר שכן?
ת.כן.
ש.חשבת לזמן את אלי שיבוא ויעיד על איך ומה קרה לך?
ת.לא חשבתי על זה. לא זימנתי אותו".
לדידי, התובע, הן בתצהירו, הן בעדותו, הציג תמונה קוהרנטית, שוטפת ואמינה של נסיבות קרות התאונה. גרסת התובע הייתה ברורה ושיקפה נאמנה את קרות התאונה. גרסת התובע אף התקבלה במשטרת ישראל אשר קיימה חקירה בעניין במסגרת תיק פלא 374977/2013, ועל כך ניתן אישור אשר צורף לתצהיר התובע. התאונה אירעה בכביש עירוני – דבר אשר מחזק את גרסת התובע כי נעשה שימוש תחבורתי ברכב, כלומר נתקיימה "נסיעה ברכב" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק. כמו כן, נתקיים היסוד "רכב מנועי" כאשר שבסוג הרכב צוין "מלגזה מנוע חשמל".
ניסיונות הנתבעת לקעקע את גרסת התובע העלו חרס שכן הרישום שנעשה (שלא ע"י התובע, אגב) בגיליון חדר מיון מתיישב עם גרסת התובע בדבר נפילתו – כחלק מהשתלשלות הדברים – בעת אובדן היציבות של המלגזה, שכידוע הינה כלי רכב מסוכן, בלתי יציב, בלתי מוגן בצדדים – ללא דלתות וללא חיפוי צדדי.
אני מקבל את טענת ב"כ התביעה המלומד על כי התובע בהיותו איש פשוט, אשר היה במצוקה רפואית, לא צריך וגם לא יכול לדייק בתיאורים של האירוע נשוא התביעה כתאונת דרכים, במיוחד כאשר לא מדובר בתאונת דרכים טיפוסית, בה קיים יסוד של התנגשות, קל וחומר, כאשר השימוש לא היה בדיוק ב"אוטו" קלאסי אשר מעלה אסוציאציה אצל אדם סביר עם תאונת דרכים.
הנתבעת ערכה דוחות חקירה מיום 25.12.2014, 4.2.15, 30.3.16 כאשר, הדעת נותנת, שלא מצאו כל סתירה בגרסת התובע. הנתבעת בהיותה המבטחת של הנתבעת 2 קיבלה הימנה מלוא המידע אודות קרות התאונה, לרבות הנספח 4 בתצהיר התובע.
הנכות הרפואית והתפקודית
התאונה הוכרה ע"י המל"ל וועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה נכותה צמיתה בשיעור 19%. ב"כ התובע טוען כי הנכות הרפואית אינה משקפת את הנכות התפקודית ויש להעמידה על 30%. בנוסף התובע שהה בתקופת אי כושר מלאה ופוטר לאחר שובו בעקבות מצבו הרפואי. ב"כ התובע טוען כי התובע פנה לשירותי התעסוקה אולם לא נמצאה עבורו עבודה מתאימה, והחל לעבוד בחלוקת דואר אך בשל מוגבלותו הופסקה העסקתו לאחר חודשיים ושכרו עמד על 3,500 ₪. עוד מציין ב"כ התובע כי התובע פנה למחלקת שיקום מקצוע במל"ל אך זה התקשה להשתלב לעבודה שאינה פיזית, בשל כישוריו כפי שהשתקף בציונים נמוכים שקיבל במבחני השיקום נוכח שליטה חלשה בשפה העברית.
ב"כ הנתבעת המלומד, טוען כי ככל שבימה"ש יקבע כי אכן מדובר בתאונת דרכים, הרי נכותו תעמוד כקביעת המל"ל בשיעור 19% נכות רפואית. ב"כ הנתבעת טוען כי התובע מנסה להעצים את פגיעתו התפקודית, למרות שנצפה במעקב שבוצע ע"י המל"ל כמי שמניע את ידו הימנית ללא כל רתיעה ויש לדחות את טענת התובע להגבלה תפקודית.
בנוסף טוען ב"כ הנתבעת כי שכרו של התובע בחברת מ.ג.ע.ר גבוה יותר מהשכר אותו השתכר במועד התאונה מה שמעיד שלתובע אין כל מגבלה תפקודית בגין התאונה או פגיעה בכושר ההשתכרות, משכך על ביהמ"ש לקבוע כי התובע אינו מוגבל בתפקודו.
לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים, בכפוף לטעמים שהובאו לעיל , והפסיקה לפיה הנכות הרפואית משקפת בדרך כלל נאמנה את הנכות התפקודית, ומשלא מצאתי טיעונים כבדי משקל (כולל בסעיפים 6-8 לסיכומי התשובה של התובע), לחרוג מקביעות המל"ל, הנני קובע שנכותו הרפואית של התובע תעמוד בשיעור של 19% ונכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה תהייה גם היא בשיעור 19%.
כאב וסבל
בהתאם להוראות החוק, זכאי התובע לפיצוי בגין כאב וסבל לפי נכות רפואית בשיעור משוקלל של 19% בסך של 32,000 ₪ מעוגל.
הפסד השתכרות לעבר\ לעתיד
ב"כ התובע המלומד טוען כי שכרו הממוצע של התובע הינו בסך של 9,189 ₪. בגין ראש נזק לעבר זכאי התובע לפיצוי בגין 59 חודשים מיום התאונה ועד היום ובניכוי השכר שקיבל במומו (בסך של 49,401 ₪) זכאי התובע לסך של 492,750 ₪. בגין העתיד, ב"כ התובע טוען כי יש להעמיד את בסיס שכרו על סך של 17,000 ₪ ובקיזוז שכרו במומו בסך של 5,274 ₪ מתקבל הפסד בסך של 11,726 ₪. היות והתובע מלגזן, בעל פוטנציאל השתכרות טוב, ונוכח פגיעתו ביד ימין הדומיננטית נפגע כושר השתכרותו. בגין העתיד טוען ב"כ התובע כי יש להעמיד את הפיצוי בסך של 2,871,336 ₪ כאשר מקדם ההיוון הוא 2%.
ב"כ הנתבעת המלומד, טוען כי בגין הפסדי עבר לא הובאו הוכחות להפסדים ואין לקבל את טענת התביעה לפיצוי בראש נזק זה ממועד התאונה ועד היום, ומוצע לפצות בסך של 47,393 ₪ כדמי הפגיעה על בסיס שכר 8,617 ₪ . בגין העתיד ב"כ הנתבעת טוען כי טענת התובע לפיה יש לחשב לפי שכר 17,000 דינה להידחות ללא כל ראיה חיצונית או שנתמכה בחו"ד כלכלית. ב"כ הנתבעת מציין כי לתובע אין כל מגבלה תפקודית ולפי תלושי השכר אחרי התאונה עלה שכרו, משכך אין לפצות בגין ראש נזק זה, ומוצע פיצוי בסך גלובלי של 50,000 ₪. ב"כ הנתבעת מוסיף כי טענת התובע להיוון 2% הינה הרחבת חזית שכן התובע לא טען זאת בכתב התביעה, ולא תמך זאת בחו"ד כלכלית, יתירה מכך ביהמ"ש העליון לא שינה את מדיניותו בסוגיה זו ואין לסטות מן ההלכה הנהוגה כיום.
סבורני כי בגין העבר זכאי התובע לפיצוי בגין תקופת אי הכושר כפי שחישבה הנתבעת בסך מעוגל של 50,000 ₪ המשקפים את הפגיעה מיום התאונה ועד תום אי הכושר. לאחר תקופה זו ניסה התובע להשתלב בעבודות שונות, ואף עבד בשנת 2016 בחברת מ.ג.ע.ר. ושכרו היה נמוך משכרו בעבר אך לא במידה גבוה, ויש להקיש מכך שכושר השתכרותו לא נפגע לחלוטין. בנסיבות העניין סבורני שעלי לפסוק סכום גלובלי של 200,000 ₪ כפיצוי על פגיעה בכושר ההשתכרות, אשר משקפת כמחצית מחישוב אקטוארי לפי נכות תפקודית של 19%, שכר בסיס 9,189 ₪ ו- 2% היוון ל- 24 שנים.
לסכומים דלעיל יש להוסיף פיצוי נוסף בשיעור 12.5% בגין ההפסדים הסוציאליים, כולל פנסיה, שעתידים להיגרם לתובע, בסך 30,000 ₪ מעוגל. (ראו ת.א. 7470/05 מ.ט. ואח' נ' המגן בע"מ ואח', (14.11.11), ות.א. 621/06 יונס ואח' נ' ביטוח ישיר בע"מ ואח' (26.5.11).
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד ונסיעות
ב"כ התובע המלומד, טוען כי התובע נוטל מינונים חריגים של משככי כאבים, ונאלץ כל חודש להוציא מכיסו 200 ₪ לרכישת התרופות והוצאותיו לעבר ולעתיד בגין כך עומדים על 95,200 ₪. בנוסף התובע לוקח טיפולים פסיכולוגים והוצאותיו על דרך האומדנה הינם בסך של 70,000 ₪. ב"כ התובע מוסיף כי לאור החמרה עתידית בתפקודו של התובע והוצאות שיקום זכאי התובע לפיצוי בסך של 64,130 ₪ הכוללים בתוכם החזר על ייעוץ רפואי וחו"ד רפואית. בגין הוצאות נסיעות טוען ב"כ התובע כי התובע נזקק לנסיעות רבות לשיקום וקבלת טיפולים רפואיים ואין ספק כי גם בעתיד יידרש להוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים ומבוקש פיצוי בגין ראש נזק זה סך של 100,000 לעבר ולעתיד. ב"כ הנתבעת טוען כי התובע הוכר כנפגע עבודה ולכן אינו זכאי להחזר הוצאות וכל הוצאותיו זכאי לקבל מהמל"ל הן לעבר ולעתיד, ואין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה.
וכך העיד התובע בקשר לנושא זה (פרוטוקול מיום 21.03.18, עמוד 18 שורות 14 – 18):
"ש.האם עו"ד שלך שמלווה אותך במל"ל הסביר לך שאם יש לך הוצאות רפואיות, נסיעות וכו', שאתה יכול לקבל החזרים מהמל"ל?
ת.כן.
ש.פנית למל"ל לקבל החזרים?
ת.כן.
ש.קיבלת מהם?
ת.אחרי כמה שנים.
ש.כמה קיבלת החזר?
ת.משהו כמו 4,000 ₪.
ש.למה לא סיפרת על כך בתצהירך?
ת.קיבלתי לפני כמה זמן.
לאור הוראות חוק הביטוח הלאומי ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח-1968, מאחר והתאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, זכאי התובע לקבל החזר מהמוסד לביטוח לאומי, בגין הוצאותיו הרפואיות שנגרמו לו עקב התאונה. בשל חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנת 2009 ו-2010) החל מיום 01.01.10 משהועברה האחריות לתוספת השנייה לקופות החולים הוצאות התובע על תרופות משולמות על ידי קופות החולים ובכלל זה גם ההשתתפות העצמית. בגין הוצאות נסיעה ראיתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 10,000 ₪ לעבר ולעתיד.
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד
ב"כ התובע המלומד, טוען כי בתקופה בה שהה התובע בתקופת אי כושר, נזקק לעזרת בני משפחתו ויש לפצות התובע בגין העבר בסך של 50,000 ₪. בגין העתיד טוען ב"כ התובע, עם היחלשות מערכות הגוף והשפעתו הטבעית של הגיל יש לפצות בסך גלובלי של 150,000 ₪.
ב"כ הנתבעת המלומד, טוען כי התובע לא צירף שום מסמך המעיד על הפסד כלשהו בגין ראש נזק זה, ולא זימן לעדות עדים לתמוך בטענותיו. ב"כ הנתבעת טוען כי התובע שב לעבודה פיזית כנהג לאחר התאונה, ומסרט המעקב שבוצע אחר התובע עולה כי התובע מתנהל רגיל וללא שום צורך בעזרה, ואין לפצות התובע בראש נזק זה.
באשר להוצאות העבר הרי שעסקינן בראש נזק מיוחד הדורש הוכחות של ממש בקיומו. יחד עם זאת נפסק לא אחת כי גם עזרת בן בית ככול שחורגת היא מעזרה סבירה תזכה את הנפגע בפיצוי בגינה, ואין בכך שבסופו של יום לא שילם התובע עבורה ולא נתקבלו קבלות בגינה. כך בע"א 5774/95 יצחק שכטר נ' אלה כץ, תק-על 97(3) 919, בעמ' 922 (1997) נקבע כדלהלן:
"כבר נפסק לא אחת על ידי בית משפט זה, שגם כאשר בני משפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא ייהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא יחויב לפצות את הניזוק על העזרה שנזקק לה ושקיבל מהם."
משלקחתי בחשבון את תקופות אי הכושר ע"י המל"ל אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד על סך גלובלי של 18,000 ₪.
סוף דבר
התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים דלעיל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.4% ובניכוי תגמולי מל"ל כחוק (דמי פגיעה בסך של 20,424 ומענק חד פעמי + קצבה זמנית בסך של 109,180 ₪ ) בסך כולל של 129,604 ₪.
אינני סבור שיש להמתין לתביעת ההחמרה כטענת ההגנה. במסגרת הפיצוי לפגיעה בכושר ההשתכרות לא מצאתי לנכון לבצע חישוב אקטוארי מלא, דבר שכשלעצמו "מתקזז" מול "סיכוי עתידי" לקבלת גמלאות נוספות מהמל"ל.
המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום
ניתן היום, ג' אב תשע"ח, 15 יולי 2018, בהעדר הצדדים.
