לפני תביעה, תביעה שכנגד והודעה לצד ג' בגין הפרה של הסכם למכירת מניות של חברה.
הצדדים להליך
1.לשם הנוחות, יוצגו להלן הצדדים הרלוואנטיים להליך:
התובעת 3 -חברה מאוגדת כדין בישראל ובבעלותה מכון לרפואה פרטית באילת, המספק שירותי רפואה ראשוניים ומבצע בדיקות לספורטאים.
התובע 1 - בעל מניות בתובעת 3.
התובע 2 - בעל מניות בתובעת 3.
הנתבעת 3 -חברה מאוגדת כדין בישראל שהוקמה לצורך הפעלת מרפאה פרטית באשדוד, המיועדת לביצוע בדיקות רפואיות לספורטאים.
בעלי המניות של הנתבעת 3, במעמד הקמתה, היו התובע 2 והתובעת 3 (התובע 2 החזיק ב - 45 ממניות הנתבעת 3, והתובעת 3 החזיקה ב - 55 ממניות הנתבעת 3).
הנתבעת 1 -אשתו של הנתבע 2.
הנתבע 2 -בעלה של הנתבעת 1 וחברו הקרוב של התובע 1.
צד ג' -אחותו של התובע 1 ועורכת דין במקצועה. היא גם הנתבעת 4 בכתב התביעה שכנגד.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
2.ביום 01/05/16 נחתם הסכם בכתב בין התובעת 3 לבין הנתבעת 1, לפיו רכשה הנתבעת 1 מהתובעת 3 את 55 המניות של התובעת 3 בנתבעת 3 (להלן – "ההסכם הכתוב").
בתמורה לרכישה, לא נדרשה הנתבעת 1 לשלם סכום כסף כלשהו, אך התחייבה, בין היתר, ליטול על עצמה את כל ההתחייבויות, לרבות ההתחייבויות הפיננסיות, של הנתבעת 3, בהתאם לחלקה היחסי במניות החברה.
ההסכם הכתוב נוסח על ידי צד ג', ללא תמורה, ונחתם על ידי הנתבעת 1 והתובע 1, בשם התובעת 3.
3. ביום 01/06/16 רכשה הנתבעת 1 גם את מניותיו של התובע 2 בנתבעת 3 (45 מניות), בהסכם נוסף (להלן – "ההסכם השני").
4.ביום 12/03/17 הודיעו הנתבעים לתובעים, בכתב, על ביטול ההסכם הכתוב וההסכם השני.
טיעוני הצדדים
5.לדברי התובעים, הנתבע 2 הביע בפני התובע 1, שהיה חברו הקרוב, את רצונו לרכוש את מניות הנתבעת 3, לאחר שחזה בהצלחת התובע 1 בניהולה של התובעת 3. לפיכך, במהלך תקופה של מספר חודשים התלווה הנתבע 2 לתובע 1 בניהול הנתבעת 3 ובסיומה גיבש החלטה לרכוש את המניות של התובעת 3 בנתבעת 3. מאחר וכוונת הנתבע 2 היתה להתפטר מעבודתו כסוכן מכירות של ציוד רפואי לצורך ניהול הנתבעת 3 ולקבל דמי אבטלה לתקופה ממושכת ככל שניתן, החליטו הנתבעים כי הנתבעת 1 היא זו שתחתום על ההסכם לרכישת מניות הנתבעת 3 אך בפועל הנתבעת 3 תנוהל על ידי הנתבע 2. בהתאם לכך, ביום 01/05/16 נחתם בין הנתבעת 1 לבין התובעת 3 ההסכם הכתוב
התובעים הדגישו, כי ההסכם הכתוב נכרת כדין, בתום לב מוחלט, ללא הטעיה, הסתרת מידע או ניצול מצוקה, לאחר שנפרשו בפני הנתבעים כל הנתונים הרלוואנטיים, לאחר שנמסר לנתבעים כי הנתבעת היא חברה גרעונית, ולאחר שהנתבעים ערכו בעצמם, במשך 3 חודשים, בדיקות כלכליות מקיפות בנוגע למצבה של המרפאה באשדוד.
התובעים הוסיפו וטענו, כי הודעת הביטול של ההסכם הכתוב וההסכם השני באה בחלוף 10 חודשים מיום חתימת ההסכם הכתוב ומשיקולים של חוסר כדאיות בעסקה, שהם תוצאה של ניהול כושל של הנתבעת 3 על ידי הנתבעים, ועל כן, לא קמה כל עילה לביטולם של ההסכמים.
לפיכך, וכעולה מסעיף 54 לסיכומים מטעמם, עתרו התובעים למתן הסעדים הבאים:
א.אכיפה של ההסכם הכתוב וההסכם השני, וכפועל יוצא, לחייב את הנתבעים לפרוע את ההלוואות ושאר ההתחייבויות הכספיות שנטלה על עצמה הנתבעת 3, וכן לפטור את התובעים מערבותם לנתבעת 3 כלפי צדדים שלישיים, ולהסיר את התובעת 3 מרשימת הדירקטורים בנתבעת 3.
ב.חיוב הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בסך של 50,000 ₪, שהוא הסכום אותו שילמו התובעים לטובת פירעון ההלוואות שנטלה הנתבעת 3, וזאת ממועד הפסקת תשלומי ההלוואות על ידי הנתבעים ועד למועד הגשת כתב התביעה המתוקן (יצוין, כי בטופס פתיחת הליך נכתב שסכום התביעה הוא 50,000 ₪; בכתב התביעה נרשם בכתב יד שסכום התביעה הוא 80,000 ₪; האגרה שולמה בגין תביעה כספית בסך 80,000 ₪; אך בסעיף 1 לסיכומי התובעים עתרו התובעים לסעד כספי בסך 50,000 ₪ - אפעל לפי האמור בסיכומי התובעים).
בנוסף, עתרו התובעים להתיר להם לפצל סעדים וכן להורות על הרמת מסך ההתאגדות מעל הנתבעת 3 מחמת שהנתבעים ניהלו את הנתבעת 3 בדרך שנועדה להונות את הנושים שלה.
6.על אף שהנתבעים ביטלו הן את ההסכם הכתוב והן את ההסכם השני, טענותיהם מכוונות רק כנגד ההסכם הכתוב (שהוא המוקדם בזמן). הנתבעים הניחו, ככל הנראה, כי אם יתקבלו טענותיהם ויתבטל ההסכם הכתוב, מניה וביה יתבטל גם ההסכם השני.
הנתבעים טענו, כי התובע 1 הונה אותם בכך שהציג להם מצגים מטעים וחלקיים הן ביחס להיקף הפעילות של הנתבעת 3, הן ביחס להיקפי העבודה הצפויים והן ביחס לחובות החברה, מקורם והיקפם, כמו גם הסתיר מהם את העובדה שהנתבעת 3 היא חברה גרעונית; כמו כן התובע 1 הציג להם מצג שווא כאילו ההלוואות שניטלו הוזרמו לנתבעת 3 בעוד שהן הוזרמו לתובעים; לא הציג להם דו"חות כספיים מבוקרים, או מאזני בוחן של הנתבעת 3; ואם לא די בכך התובע 1 אף ניצל את מצוקת הנתבע 2, שקם משבעה על אביו ימים ספורים לפני חתימת הנתבעת 1 על ההסכם הכתוב.
לדברי הנתבעים, רק מספר חודשים לאחר החתימה על ההסכם הכתוב הגיעו לידיהם הדו"חות הכספיים של הנתבעת 3 ורק אז הם יכלו לעמוד על מצבה הפיננסי האמיתי של הנתבעת 3 ולגלות שהתובע 1 הונה אותם.
לשיטת הנתבעים, ההסכם הכתוב נכרת עקב טעות, הטעיה, רמיה והסתרת עובדות מהותיות, תוך ניצול ציני של החברות שבין התובע 1 לנתבעים, ועל כן, הם הודיעו על ביטול ההסכם הכתוב וההסכם השני, ועתרו לדחות את התביעה נגדם.
הנתבע 2 הוסיף וטען, כי התביעה נעדרת עילה כלפיו, שכן הוא לא חתום על ההסכם הכתוב ולא התחייב כלפי מאן דהוא בהתחייבות כלשהי בהקשר לרכישת המניות בנתבעת 3.
7.במסגרת התביעה שכנגד עתרו הנתבעים 1 ו – 2 להשית על התובעים ועל צד ג' פיצוי כספי בסך של 190,000 ₪, וזאת בגין הנזקים שנגרמו להם בעקבות ביטול ההסכמים, ובכלל זה הכספים שהם נאלצו להזרים לנתבעת 3 לכיסוי חובותיה, בסך של 117,000 ₪, והיווצרות יתרת חובה בבנק בסך של 73,000 ₪.
8.במסגרת ההודעה לצד ג' עתרו הנתבעים לחייב את צד ג' בכל סכום שייפסק לחובתם, ככל שייפסק, במסגרת תביעת התובעים, וזאת בגין התנהלותה הכושלת והרשלנית של צד ג', בתפקידה כעורכת דין, בעריכת ההסכם הכתוב, ובכלל זה העובדה שלא נפגשה עם הנתבעת 1 עובר לעריכת ההסכם הכתוב, לא דרשה ולא קיבלה מסמכים מהותיים ביחס לנתבעת 3, לא ערכה בדיקת נאותות ביחס למצבה של הנתבעת 3, ולא וידאה שהנתבעת 1 הבינה את תוכנו ומהותו של ההסכם הכתוב, והכל תוך ניצול העובדה שהיא אחותו של התובע 1. לטענת הנתבעים, במעשיה ומחדליה אלו הפרה צד ג' את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי לקוחותיה, והפרה זו גרמה לנתבעת 1 להתקשר בהסכם לרכישת מניות ובכך חשפה אותה להלוואות שעליה להחזיר ולנזקים נוספים, כך שככל ותתקבל תביעת התובעים והם יחויבו בתשלום כלשהו, הנתבעים זכאים לשיפוי מצד ג'.
9.צד ג' טענה, כי פעולתה הסתכמה רק בסיוע לצדדים לנסח את ההסכם הכתוב, ללא כל תמורה ומבלי שנחתם הסכם שכר טרחה או יפוי כח, והיא לא נתבקשה לבצע פעולות אחרות, לרבות בדיקת מצבה הפיננסי של הנתבעת 3.
בתוך כך דחתה צד ג' את כל טענות הנתבעים בדבר רשלנותה וחוסר מקצועיותה, וטענה, כי ההסכם הכתוב נוסח במקצועיות, תוך שמירה על חובת הזהירות והנאמנות כלפי שני הצדדים ותוך שצורפו להסכם הכתוב כל הנספחים ותוך שכל המידע הרלוואנטי הוצג לנתבעים. עוד הוסיפה צד ג' וטענה, כי אין קשר סיבתי בין ניסוח ההסכם לבין הנזקים הנטענים על ידי הנתבעים והודעת ביטול ההסכמים הכתובים נעוצה בחוסר כדאיות בעסקה.
לפיכך, עתרה צד ג' לדחות את ההודעה נגדה ולחייב הנתבעים בתשלום הוצאות בסך של 50,000 ₪, שהוא סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק על פי חוק איסור לשון הרע, לו יכלה צד ג' לתבוע את הנתבעים בגין עוולה זו.
המחלוקות בתמצית
10. זיקוק טענות הצדדים מלמד כי שלוש מחלוקות טעונות הכרעה בתיק זה, כמפורט להלן:
האחת - מה מעמדו של הנתבע 2 והאם קמה נגדו עילת תביעה?
השנייה -האם כריתת ההסכם הכתוב היא פרי הטעיה שהטעו התובעים את הנתבעים, ולמצער פרי טעות של הנתבעים, או שמא נעוצה בטעות של הנתבעים בדבר כדאיות העסקה?
השלישית -האם התרשלה צד ג' בתפקידה כעו"ד המייצגת את הצדדים?
דיון והכרעה
עילת התביעה נגד הנתבע 2
11.הנתבע 2 טען, כאמור, כי הוא לא חתום על ההסכם הכתוב או על ההסכם השני, ועל כן לא קמה עילת תביעה נגדו.
12.התובעים טענו, מנגד, כי הנתבע 2 הוא במעמד של בעל מניות בנתבעת 3, זאת מכוח בעלותה של אשתו במניות הנתבעת 3, מכוח תפקידו כמנכ"ל בנתבעת 3 ומכוח מעורבותו הכוללת בפעילות הנתבעת 3.
צד ג' הוסיפה וטענה, כי הגם שהנתבעת 1 רשומה באופן פורמאלי כבעלת המניות בנתבעת 3, הרי ברור לכל בר בי רב שמי "שמוביל את המושכות" בנתבעת 3, כך בלשונה, הוא הנתבע 2.
13. אין חולק, כי על ההסכם הכתוב חתומה רק הנתבעת 1 ולא הנתבע 2.
14.עם זאת, חומר הראיות שהונח לפניי, ואשר יפורט להלן, מוכיח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי במקביל להסכם הכתוב נוצר הסכם נוסף, בעל פה, בין הנתבע 2 לתובעת 3, לפיו רכש הנתבע 2 את המניות של התובעת 3 בנתבעת 3, כאשר תנאי ההסכם בעל - פה זהים לתנאי ההסכם הכתוב.
15.הנתבע 2 הודה בחקירתו הנגדית, כי רכישת המניות של הנתבעת 3 וניהולה היו חלומו.
בשל חשיבותם אביא להלן ציטוט מדברי הנתבע 2 בחקירתו הנגדית לתובע 1:
" . . . אני את שי מכיר ואוהב כמו אח, אהבתי כמו אח, אני ראיתי איך שי מתנהל, איך הוא מצליח, איך הוא גדל, בתמימותי רציתי גם, רציתי להצליח כמוהו, אני יודע שאני יכול להצליח כמוהו . . ." (עמ' 46 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 26-28).
עוד ראו דברי הנתבע 2 בחקירתו הנגדית לצד ג':
"ש.האם נכון ששאלתי אותך 'עופר אתה בטוח שאתה רוצה להיות עצמאי?' אתה זוכר או לא זוכר? כמו חברה שהיא אחות.
ת.יש סיכוי שכן. התשובה שלי הייתה שאני בטוח שזה מה שאמרתי. כי זה היה החלום שלי" (עמ' 65 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 34-36).
(ההדגשות שלי – ת.א.).
לנתבע 2 היתה, אפוא, כוונה ברורה לרכוש את מניות הנתבעת 3 ולנהל אותה, וכוונה זו מעידה על גמירות דעת מצדו.
16.על גמירות הדעת של הנתבע 2 ניתן ללמוד גם מהדברים שמסרה צד ג' בסעיף 7 לתצהיר עדותה הראשית, כמצוטט להלן:
"באחד הימים, לקראת סוף חודש מרץ 2016,, שי ועופר הגיעו לדירתי, בשעות הערב. הם סיפרו לי כי עופר החליט לרכוש את המניות שבבעלות ש.ר.פ. אילת בחברה"
הנתבעים לא סתרו דברים אלו, ואף לא שאלו את צד ג', בחקירתה הנגדית, דבר בעניין זה.
17.זאת ועוד, הנתבע 2 היה מעורב בניסוח ההסכם הכתוב (נספח א' לתצהיר עדות ראשית של צד ג' וכן עדות הנתבע 2, עמ' 68 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 26-27) והוא זה שאישר את הנוסח הסופי של ההסכם הכתוב (עמ' 67 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורה 16). לשון אחרת, הנתבע 2 היה מעורב בקביעת תנאי ההסכם ואישורם.
18.הנתבע 2 הוא זה שהתלווה אל התובע 1, עובר לחתימת ההסכם הכתוב ולכריתת ההסכם בעל - פה, לפגישות עם לקוחות ולפגישות עם רואה החשבון והיועץ העסקי של הנתבעת 3 (סעיפים 31 ו – 61 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 2; עדות הנתבעת 1 עמ' 76 לפרוטוקול מיום 23/06/19 שורה 20 ועמ' 78 שורות 1-4). כמו כן, הנתבע 2 הוא זה שחקר ובדק את פעילות הנתבעת 3 ואף פנה ליועצים עסקיים ומשפטיים עובר לכריתת ההסכמים (סעיפים 64 עד 69 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 2; עדות הנתבעת 1 עמ' 77 לפרוטוקול מיום 23/06/19 שורות 33-34).
19.מעדויות שני הנתבעים עולה, כי הנתבע 2 הוא זה שניהל את הנתבעת 3 למן מועד כריתתו של ההסכם הכתוב (עמ' 61 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 9-10); הוא זה שחתם על הסכם השכירות לשכירת המבנה בו פועלת הנתבעת 3 (עמ' 61 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 14-19); הוא היחיד שנפגש עם לקוחות פוטנציאליים של הנתבעת 3 (עמ' 20 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורה 1 ושורות 5-6; עמ' 76 לפרוטוקול מיום 23/06/19 שורה 20); והוא זה שחתם, בשם הנתבעת 3, על הסכם למתן שירותי בדיקות רפואיות לספורטאים במועדון הספורט אשדוד (עמ' 61 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 20-22).
לעומת מעורבותו העמוקה של הנתבע 2 בניהול הנתבעת 3, מעורבותה של הנתבעת 1 בניהול הנתבעת 3 היתה מינורית, וכלשונה של הנתבעת 1: "היה לי איזושהי נגיעה קטנה, לא עמוקה" (עמ' 77 לפרוטוקול מיום 23/06/19 שורה 25).
גם מעיון בתמלילי השיחות בין לקוחות של הנתבעת 3 לבין התובע 1 עולה, כי מי שניהל את הנתבעת 3 היה לא אחר מאשר הנתבע 2.
במילים אחרות, הנתבע 2 היה הרוח החיה בנתבעת 3.
20.עוד התברר משמיעת הראיות, כי העובדה שהנתבע 2 אינו חתום על ההסכם הכתוב נעוצה אך בשיקולים כלכליים אישיים של הנתבע 2. ובמה דברים אמורים?
הנתבע 2 אישר בחקירתו הנגדית, כי הסיבה שהוא אינו חתום על ההסכם הכתוב היא משום תכניתו להתפטר מעבודתו הקודמת בסמוך למועד החתימה על ההסכם הכתוב ולקבל בששת החודשים שלאחר ההתפטרות (והחתימה על ההסכם הכתוב) דמי אבטלה, דבר שלא היה מתאפשר לו היה חותם בעצמו על ההסכם הכתוב (עמ' 66 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 21-24).
21.בנוסף, חרף טענתו של הנתבע 2, לפיה הוא אינו צד להסכם, הוא בכל זאת מצא לנכון להצטרף כתובע בתביעה שכנגד, שעילתה היא חוזית וענייה שיפוי הנתבעים בגין נזקים שנגרמו להם בעקבות כריתת ההסכם הכתוב.
22.מכלול הראיות דלעיל מוכיח, אפוא, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי בין הנתבע 2 לבין התובעת 3 נכרת הסכם בעל – פה לרכישת מניות של התובעת 3 בנתבעת 3 (להלן – "ההסכם בעל – פה"); זאת במקביל להסכם הכתוב שנכרת בין הנתבעת 1 לתובעת 3. בהקשר זה יוזכר, כי על פי סעיף 23 לחוק החוזים, חוזה יכול להיעשות גם בעל – פה.
23.לחילופין, גם אם לא נכרת הסכם, בעל פה, בין הנתבע 2 לתובעת 3, חומר הראיות דלעיל מוכיח, כי הלכה למעשה הנתבע 2 הוא צד להסכם הכתוב, יחד עם הנתבעת 1, והסיבה שהוא אינו חתום על ההסכם הכתוב נעוצה בשיקולים כלכליים של הנתבעים. מכאן שהשמטת שמו של הנתבע 2 מההסכם הכתוב נעשתה במכוון והיא למראית עין בלבד.
חוזה למראית עין יכול ללבוש שתי צורות: האחת היא חוזה למראית עין שמאחוריו לא מסתתרת כל עסקה משפטית בין הצדדים, וצורה זו מכונה בפסיקה "סימולציה מוחלטת"; השנייה היא חוזה למראית עין שמאחוריו מסתתרת עסקה אחרת ושונה מזו שבחרו הצדדים להציג בחוזה הגלוי, וצורה זו מכונה "סימולציה יחסית" (ע"א 630/78 ביטון ואח' מזרחי, פ"ד לג (2) 582). במקרה של סימולציה יחסית, רק החוזה הגלוי מתבטל ואילו החוזה הנסתר ממשיך לעמוד בתוקפו (ע"א 630/78 הנ"ל; ג' שלו, דיני חוזים – החלק הכללי (תשס"ה – 2005), 259 – 260).
24.בין אם הנתבע 2 התקשר בהסכם בעל פה עם התובעת 3 לרכישת מניותיה של הנתבעת 3, ובין אם השמטת שמו של הנתבע 2 מההסכם הכתוב נעשתה למראית עין בלבד בעוד שהלכה למעשה הוא צד להסכם הכתוב, הרי שקמה נגד הנתבע 2 עילת תביעה.
לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעים בדבר היעדר עילת תביעה נגד הנתבע 2.
הטעיה או טעות
25.הנתבעים טענו כי קמה להם הזכות לבטל את ההסכם הכתוב (ואת ההסכם בעל פה) מכוח טענות של טעות והטעיה, לפי סעיפים 14(א) ו – 15 לחוק החוזים.
26.התובעים טענו, מנגד, כי הטעות הנטענת על ידי הנתבעים היא טעות בכדאיות העסקה וזו אינה מקנה להם את הזכות לבטל את ההסכמים (ההסכם הכתוב, ההסכם השני וההסכם בעל – פה).
27.סעיף 14(א) לחוק החוזים קובע כדלקמן:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה".
סעיף 15 לחוק החוזים קובע כדלקמן:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, 'הטעיה' – לרבות אי – גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
"טעות", לעניין סעיפים 14 ו – 15, מוגדרת בסעיף 14(ד) לחוק החוזים, כדלקמן:
"בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".
ומהי טעות שבכדאיות העסקה?
"החוק איננו כולל הגדרה של המונח 'כדאיות העסקה' והמלומדת שלו ציינה כי הכוונה ל'תשואה, טובת הנאה, תועלת, ערך או שווי, שאדם מתעתד להפיק מעסקה". השאלה מהי טעות בכדאיות העסקה שבה ועלתה בפסיקתו של בית משפט זה ובע"א 2444/90 ארואסטי נ' קאשי, פ"ד מח (2) 513, 527 אימץ בית המשפט לעניין זה את תיאוריית הסיכון שהציע פרופ' פרידמן . . . , לפיה טעות בכדאיות העסקה היא טעות הבאה בגדרי הסיכון שנטל על עצמו צו לחוזה, בין במפורש ובין מכללא, ועליה אין הוא רשאי להסתמך בטענה כי דין החוזה להתבטל בעילה של טעות . . . הסיכון שבו מדובר יכול שיתייחס להתרחשויות או לשינויים שיחולו בעתיד לאחר כריתת החוזה ויכול שיתייחס למצב דברים הקיים בעת כריתת החוזה . . ." (ע"א 7920/13 כרמל נ' טלמון (29/02/16).
![מלבן 2]()
![]()
28.לצורך הכרעה במחלוקת האם מדובר בטעות או הטעיה, או שמא מדובר בטעות בכדאיות העסקה, נפנה תחילה להוראות ההסכם הכתוב עצמו.
29.בחתימתה על ההסכם הכתוב, הצהירה הנתבעת 1, בין היתר, כדלקמן:
"סעיף 4א:ניתנה לה, או למי מטעמה, ההזדמנות לבדוק כל מידע בקשר למכירת המניות וכי היא, או מי מטעמה, בדק ומכיר את מצבה של החברה (הנתבעת 3 על פי ההסכם – ת.א.), ובכלל זה מצבה המשפטי, התחייבויותיה ונכסיה, וכי הוא מצא את מצבה של החברה מתאים לדרישותיה ומטרותיה".
סעיף 4ב:כי לא ניתנו לה כל מצג, הבטחה או התחייבות אחרת, למעט האמור בחוזה זה.
סעיף 4ג:כי היא יודעת שלחברה יש התחייבויות והלוואות בסך כולל של 329,770 אלף ₪ (שלוש מאות עשרים ותשע אלף שבע מאות שבעים ₪) וכי כיום החברה אינה רווחית."
סעיף 4ד:כי היא מוותרת בזאת על כל תביעה, טענה ו/או דרישה כלפי המוכרת בקשר למכירת המניות ו/או מצבה הפיננסי של החברה".
(הדגשות שלי – ת.א.)
30.את הנתבעים, שכן הכוונה לעשות שימוש במונח זה בהסכם היה ידוע לנתבע 2, לכל הפחות, חודש לפני חתימתה של הנתבעת 1 על ההסכם הכתוב.
ביום 01/04/16, ובהמשך לפגישה שנערכה בין הצדדים, שלח התובע 1 לצד ג' ולנתבע 2 מסמך המפרט עניינים שצריכים להיכלל בהסכם הכתוב (נספח א' לתצהיר עדותה של צד ג').
בסעיף 7 לאותו מסמך צוין, כי ההסכם צריך לכלול את ההוראה הבאה:
"ידוע לאדווה שפירא כי כיום החברה אינה רווחית ונמצאת בהתחייבויות מול הבנקים בהלוואות ובאשראי, וכי יש ביכולתם לשפר את הניהול ולשנות את מאזן הרווחים בחברה".
הנתבע 2, שקיבל עותק מהמסמך האמור ואף התבקש להעיר הערות ביחס לאמור בו, לא חלק על השימוש במונח זה.
31.על פי השכל הישר, המונח "אינה רווחית" מגלם בתוכו אחת משתי סיטואציות: או שסך ההוצאות של הנתבעת 3 משתווה לסך ההכנסות שלה, או שסך ההוצאות של הנתבעת 3 עולה על סך ההכנסות שלה. כל אחת מהסיטואציות משקפת מצב פיננסי בעייתי אצל הנתבעת 3.
32.יוצא אפוא, כי הנתבעים ידעו, עובר לחתימה על ההסכם הכתוב (ועובר לכריתת ההסכם בעל – פה), שמצבה הפיננסי של הנתבעת 3 בעייתי.
33.לצד זאת, וכעולה מהוראות ההסכם הכתוב, הנתבעת 1 הצהירה שניתנה לה הזדמנות לבדוק את מצבה הפיננסי של הנתבעת 3, ושהיא בדקה את מצבה הפיננסי של הנתבעת 3 ומצאה אותו מתאים לדרישותיה ולמטרותיה.
34.לכאורה, די בשילוב הוראות אלו כדי להוביל לדחיית טענת הטעות, או ההטעיה, שהעלו הנתבעים.
35.אמרתי לכאורה, שכן לטענת הנתבעים, במהלך הבדיקות שהם ביצעו ביחס לנתבעת 3, התובע 1 הטעה אותם בכך שמסר להם כי החברה מאוזנת, להבדיל מגרעונית, לא העביר לעיונם את מאזני הבוחן והדו"חות המבוקרים של הנתבעת 3 לשנים 2014 – 2015, ואף הסתיר מהם את המידע הבא:
א.קיומן של העברות כספים מהתובעת 3 לנתבעת 3.
ב.קיומן של הלוואות שנטלה הנתבעת 3 מבנק הפועלים.
ג.העלות ללקוח של הבדיקות הרפואיות שביצעה הנתבעת 3.
ד. הסכום המדויק של החובות של הנתבעת 3.
36.לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בראיות שהוגשו, כמו גם בסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה, לפיה דין טענות הנתבעים בדבר טעות, הטעיה והסתרת עובדות ומסמכים להידחות, וזאת מחמת חוסר אמינותן.
המידע שנמסר בנוגע למצבה הפיננסי של הנתבעת 3
37.טענתם המרכזית של הנתבעים היא שהתובע 1 מסר להם מצג שווא, לפיו הנתבעת 3 היא חברה מאוזנת, בעוד שבפועל הנתבעת 3 היתה חברה גרעונית, ובתוך כך אף הסתיר מהם את דבר העברות הכספים מהתובעת 3 לנתבעת 3.
דא עקא, טענות אלו נסתרו בחומר הראיות שהוגש לעיוני.
חומר הראיות, אשר יפורט להלן, מוכיח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי התובע 1 לא הסתיר מהנתבעים את העובדה שהתובעת 3 הזרימה כספים לנתבעת 3, וכפועל יוצא לא הסתיר מהנתבעים את העובדה שנתבעת 3 היא חברה גרעונית.
פניית הנתבע 2 לעו"ד אורגד
38.הראיה המרכזית והמשמעותית המוכיחה שהתובע 1 לא הטעה את הנתבעים בדבר מצבה הפיננסי של הנתבעת 3, היא חליפת הודעות הדואר האלקטרוני בין הנתבע 2 לבין עו"ד יורם אורגד.
39.עובר לחתימה על ההסכם הכתוב (ועובר לכריתת ההסכם בעל – פה) פנה הנתבע 2 לעורך דין יורם אורגד על מנת לקבל ליווי משפטי וכן ייעוץ פיננסי בנוגע לרכישת מניות הנתבעת 3 (נספח 9 לתצהיר עדות ראשית של התובע 1; עדות הנתבע 2, עמ' 46 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורה 16 וכן עמ' 48 לאותו פרוטוקול שורות 12-13).
הנתבע 2 טען, אמנם, כי פנייתו לעו"ד אורגד נעשתה לצורך קבלת יעוץ עסקי בלבד ולא לצורך קבלת שירותים משפטיים, אולם טענתו זו נסתרה מתוך הודעות הדוא"ל שהוחלפו בין הנתבע 2 לעו"ד אורגד, מהן עולה, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי הטיפול של עו"ד אורגד כלל גם מתן שירותים משפטיים (נספח 9 לתצהיר עדות ראשית של התובע 1).
כמו כן, הנתבע 2 מסר הסברים שונים לסיבת פנייתו לעו"ד אורגד. בתצהיר עדותו הראשית טען הנתבע 2, כי פנייתו לעו"ד אורגד נעשתה מתוך רצון לבחון את ההצעה הראשונית שהעלה היועץ העסקי של התובעת 3, ולפיה ימונה הנתבע 2 למנהל של הנתבעת 3 אך בכפוף לכך שיזרים לנתבעת 3 סך של 120,000 ₪ (סעיף 64 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 2). לעומת זאת, במענה לשאלות בית המשפט, טען הנתבע 2 כי פנייתו לעו"ד יורם אורגד נעשתה כדי להשקיט את מצפון הסובבים אותו, שהתריעו בפניו על כך שהתובע 1 מנצל אותו (עמ' 48 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 14-19).
הסתירות בגרסת הנתבע 2 מעידות על חוסר אמינותו.
40.מכל מקום, בהודעת דואר אלקטרוני ששלח הנתבע 2 לעו"ד יורם אורגד ביום 09/02/16, היינו כמעט 3 חודשים לפני החתימה על ההסכם הכתוב, הוא פירט לפני עו"ד אורגד חלק מהנתונים הפיננסיים הנוגעים לנתבעת 3.
בשל חשיבות הדברים, אביא להלן ציטוט מתוך אותה הודעת דואר אלקטרוני, בה פירט הנתבע 2 לעו"ד אורגד את הנתונים הנוגעים לנתבעת 3:
"המקום נפתח לפני כשנתיים והצליח להחזיק עצמו בזכות כמה מרפאות בודדות בחודש . . . .
עקב התנהלות לא נכונה, חלק מהלקוחות זלגו למתחרים. במהלך שבוע שעבר יצאתי למספר פגישות עם 2 השותפים והבנתי שהמצב הפיך וניתן לתיקון. ז"א כל מי שנפגשנו עימו הסכים לחזור לעבוד עם השרפ רק כי שומרים אמונים לעבר ובתנאי שלא יתאכזבו שוב מהשירות.
.
.
.
לאחד השותפים (שהוא חבר שלי המון שנים) יש עסק דומה באילת שמאוד מצליח והוא כיום מעביר כספים מאילת לאשדוד.
היה ניסיון לפני חצי שנה להכניס מישהו שינהל את המקום. החזיקו מנהל ומזכירה במשרה מלאה אך לא ייצרו עבודה.
.
.
.
עקב החובות, ומצב העסק כרגע לא ניתן לגזור לי משכורת וכמו כן גם לא רכב.
(ההדגשות שלי – ת.א.)"
הנתבע 2 ציין, אפוא, לפני עורך דין אורגד, ברחל בתך הקטנה, כי מצבה הפיננסי של הנתבעת 3 אינו מאפשר משיכת משכורת, וכי התובעת 3 מעבירה לנתבעת 3 כספים.
41.הנתבע 2 לא הסתפק בכתיבת הדברים, אלא אף צירף להודעת הדוא"ל קובץ עם פירוט התנועות בחשבון הבנק של הנתבעת 3 לחודשים דצמבר 2015 וינואר 2016 (נספח ו' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 1).
בעמודת היתרה של חודש דצמבר 2015 מופיעה "קפיצה" חישובית, לא מוסברת, מסך של 61,309.04 – (מינוס) ₪ לסך של 46,578.04 – (מינוס) ₪.
"קפיצה" זו הטרידה את עו"ד אורגד והוא פנה לנתבע 2 בשאילתה בעניין זה.
במענה לשאלת עורך דין אורגד, מסר הנתבע 2 לעו"ד אורגד, בהודעת דואר אלקטרוני עובר ליום 22/02/16, כי הוא שוחח עם התובע 1 וזה האחרון הסביר לו ש"הקפיצה" המופיעה בקובץ מקורה בהעברת סכום כסף מהתובעת 3 לנתבעת 3.
בשל חשיבות הדברים שוב אביא להלן ציטוט מהדברים שכתב הנתבעת 2 לעורך דין אורגד:
"שוחחתי עם שי:
בנוגע ל'קפיצות' בדוחות הוא הוריד את כל הסכומים שהעביר מהעסק באילת לטובת אשדוד כדי שאראה את ההכנסות וההוצאות ללא העזרה מאילת. כשהעלתי את הנקודה, פתח את המחשב והתחברנו לחשבון בנק, כל סימני השאלה בסכומים המדוייקים הופיעו שם תחת השם שרפ אילת".
הנה כי כן, בניגוד לטענת הנתבעים (ראו למשל סעיפים 45 ו – 46 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 2), לפיה התובע 1 הסתיר מהם את דבר קיומן של העברות כספים מהתובעת 3 לנתבעת 3, הרי שהודעות הדוא"ל ששלח הנתבע 2 לעו"ד אורגד מוכיחות, ממש בבחינת הודאת בעל דין, שהתובע 1 לא הסתיר מהנתבעים את דבר העברות הכספים שבוצעו מהתובעת 3 לנתבעת 3.
42.לאחר שהנתבע 2 הסביר לעו"ד אורגד על העברות הכספים שבוצעו מהתובעת 3 לנתבעת 3, עו"ד אורגד השיב לנתבע 2, בהודעה מיום 22/02/16, כי:
" . . . זה רק מעיד על הבור התזרימי שהעסק חווה".
המונח "בור תזרימי" מדבר בעד עצמו!
43.בהקשר זה טען הנתבע 1, בחקירתו הנגדית, כי בשעתו לא הבין את משמעותן של אותן העברות כספיות מהתובעת 3 לנתבעת 3, כמו גם את המונח "בור תזרימי", וסבר שמדובר בהתנהלות מקובלת מול בנקים (עמ' 47 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורה 26 ועמ' 48 שורה 28).
אלא שאין בידי לקבל הסבר זה מכמה טעמים:
ראשית, הנתבע 2 הוא בעל תואר ראשון במנהל עסקים (עמ' 45 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורה 31) ואף עבר קורס ליזמות עסקית, ועל כן מוחזק כמי שידע היטב את משמעותן של אותן העברות (ואגב, אין צורך בתואר במנהל עסקים כדי להבין את משמעותן של העברות הכספים בין התובעת 3 לנתבעת).
שנית, לו אכן התקשה הנתבע 2 להבין את משמעות המונח "בור תזרימי" היה מצופה כי יבקש הסבר לכך מעו"ד אורגד. משלא עשה כן, המסקנה המתבקשת היא שהוא הבין היטב את משמעות המונח.
שלישית, הנתבע 2 כתב לעו"ד אורגד, שמטרת ההעברות הכספיות הללו היא מתן עזרה לנתבעת 3 (הודעת דוא"ל מהנתבעת 1 לעו"ד אורגד – נספח 9 לתצהיר עדות ראשית של התובע). משידע אפוא הנתבע 2, כי ההעברות הכספיות מהתובעת 3 לנתבעת 3 נועדו לעזור לנתבעת 3, הוא לא יכול להישמע בטענה שסבר בתמימות כי מטרת ההעברות היא התנהלות מול בנקים.
הנתבעת 2 ידע, אפוא, כי הנתבעת 3 חוותה בור תזרימי וקיבלה עזרה כספית מהתובעת 3.
44.הקובץ המכיל את פירוט תנועות חשבון הבנק של הנתבעת 3, שצורף להודעת הדוא"ל ששלח הנתבע 2 לעו"ד אורגד, מלמד לא רק שהנתבע 2 ידע על העברות הכספים שבוצעו מהתובעת 3 לנתבעת 3, אלא גם ידע שהנתבעת 3 היא חברה גרעונית.
ובמה דברים אמורים?
מעיון בקובץ פירוט התנועות בחשבון הבנק של הנתבעת 3 לחודשים דצמבר 2015 וינואר 2016 עולה, כי יתרת העו"ש של הנתבעת 3 בשני החודשים האמורים נותרה בחובה, כאשר בחודש ינואר 2016 סך החובות של הנתבעת 3 עמד על 45,000 ₪ בעוד שסך ההכנסות שלה עמד על 18,000 ₪ בלבד. נתונים אלו מלמדים על כך שהנתבעת 3 היא חברה גרעונית. הנתבע 2 אישר כי ראה את הנתונים האמורים, בזמן אמת, ואף העבירם לעיונו של עו"ד יורם אורגד (עמ' 64 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 1-8). כיצד אפוא יכול הנתבע 2 להישמע בטענה, שהוצג לו מצג שווא, לפיו הנתבעת 3 היא חברה מאוזנת.
45.הודעות הדוא"ל שהוחלפו בין הנתבע 2 לעו"ד אורגד, והמסמך שצורף להן, מוכיחים, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי ואף מעבר לכך, כי לא זו בלבד שהתובע 1 לא הסתיר מהנתבע 2 את דבר העברות הכספים מהתובעת 3 לנתבעת 3 ולא זו בלבד שהתובע 1 הראה לנתבע 2 את חשבונות הבנק של הנתבעת 3, אלא שהנתבע 2 ידע גם ידע, עובר לחתימה על ההסכם הכתוב, שהנתבעת 3 מפסידה כסף, היינו שהיא חברה גרעונית.
46.לכך יוסף ויצוין, כי הנתבעים לא הביאו לעדות את עו"ד אורגד לתמוך בטענת ההטעיה שהועלתה על ידיהם (סעיף 44 לסיכומי התובע וכן סעיף 64 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 2). משנמנעו הנתבעים מלהעיד מטעמם את עו"ד אורגד, המסקנה המתבקשת היא כי בפגישה שהתקיימה עם עו"ד אורגד ובנוכחות הנתבע 2 והתובע 1, גולה לנתבע 2 מלוא המידע אודות הנתבעת 3. מכל מקום, הנתבע 2 בעצמו אישר כי בתום הפגישה עם עו"ד אורגד, הלה המליץ לצדדים לסגור את הנתבעת 3 ולהקים חברה חדשה, כך שהתובעת 3 תפרע את חובות הנתבעת 3. לאור דבריו אלו של עו"ד אורגד, ניתן להסיק כי במהלך הפגישה חשף התובע 1 בפני הנתבע 2 את כל החובות של הנתבעת 3, שאם לא כן לא היה עו"ד אורגד ממליץ על סגירת הנתבעת 3.
"מסמך העקרונות"
47.ראיה נוספת המוכיחה כי הנתבעים ידעו, עובר לחתימה על ההסכם הכתוב (ועובר לכריתת ההסכם בעל – פה), כי הנתבעת 3 היא חברה גרעונית, היא מסמך ששלח התובע 1 לנתבע 2 ולצד ג', חודש לפני מועד החתימה על ההסכם, ובו פירוט ההוראות שצריכות להיכלל בהסכם הכתוב.
מסמך זה יכונה להלן "מסמך העקרונות" (נספח א' לתצהיר עדות ראשית של צד ג').
48.ויודגש, הנתבע 2 אישר בחקירתו הנגדית שהוא היה שותף לעריכת מסמך העקרונות (עמ' 68 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 26-27) ומכל מקום, על פי הסיפא של מסמך העקרונות, ניתנה לנתבע 2 אפשרות להוסיף נקודות והערות שהוא סבור שחשוב שתכללנה בהסכם הכתוב.
49.במסמך העקרונות מופיעות, בין היתר, ההוראות הבאות:
"6.במהלך (צ.ל. התקופה – ת.א.) הקרובה ו/או לאחר ההתייצבות הכלכלית של ש.ר.פ. מכונים רפואיים, יופרדו פוליסות הביטוח תוכנות משותפות והנהלת החשבונות בין ש.ר.פ. מכונים רפואיים לבין ש.ר.פ. אילת.
7.ידוע לאדווה שפירא כי כיום החברה אינה רווחית ונמצאת בהתחייבויות מול הבנקים בהלוואות ובאשראי, וכי יש ביכולתם לשפר את הניהול ולשנות את מאזן הרווחים בחברה.
8.חברת ש.ר.פ. אילת, תסייע ככל שבידה על מנת, להפוך את חברת ש.ר.פ. מכונים רפואיים רווחית מוקדם ככל האפשר".
(כל ההדגשות שלי – ת.א.)
50.ההוראות המצוטטות לעיל מתוך "מסמך העקרונות" והמודגשות מדברות בעד עצמן, ומוכיחות כי הנתבעים ידעו שהנתבעת 3 היא חברה גרעונית, עוד קודם לחתימה על ההסכם הכתוב (ועוד קודם לכריתת ההסכם בעל – פה).
הראיות הנוספות
51.הודעות הדוא"ל שהוחלפו בין הנתבע 2 לבין עו"ד אורגד ו"מסמך העקרונות" אינן הראיות היחידות המוכיחות שהנתבעים ידעו, עובר לחתימה על ההסכם הכתוב (וכריתת ההסכם בעל – פה), שהנתבעת 3 היא חברה גרעונית.
קיימות ראיות נוספות המוכיחות זאת, שאחת מהן אף עולה כדי הודאת בעל דין.
52.הנתבע 2 אישר, בחקירתו הנגדית, כי ההצעה הראשונית שהוצעה לו על ידי התובעים, לפני זו שגובשה בהסכם הכתוב (ובהסכם בעל – פה), היתה לרכוש 40% ממניות הנתבעת 3 אך זאת בתמורה לתשלום של 120,000 ₪ לתובעים (עמ' 63 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 7-9).
לאחר שאישר הנתבע 2 כי הוצע לו לרכוש 40% מהמניות תמורת תשלום של 120,000 ₪, הוא המשיך והוסיף, כסוג של פליטת פה, את הדברים הבאים, המצוטטים להלן מתוך הפרוטוקול:
"זה היה סוג של אם אתה רוצה משכורת אז תביא . . . " (עמ' 63 לפרוטוקול שורה 11).
לא בכדי, למשמע הדברים המצוטטים נזעק מיד, אם כי מאוחר מדי, בא כוחו של הנתבע 2, וביקש להתנגד לשאלה, תוך שהוא מנסה לתת פרשנות שונה לדבריו הנ"ל של הנתבע 2 ובמקומו של הנתבע 2 (עמ' 63 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 14-15).
הנה כי כן, הנתבע 2 הודה, כאמור בסוג של פליטת פה, כי התובעים הבהירו לו שאם הוא רוצה משכורת עליו להזרים לנתבעת 3 כסף מכיסו הפרטי. זו הוכחה מובהקת לכך שהנתבעים ידעו היטב, עוד קודם לכריתת ההסכם הכתוב וההסכם בעל – פה, שהנתבעת 3 גרעונית ואינה מאפשרת משיכת משכורת עבור הנתבעים.
53.הנתבע 2 גם אישר שחודש לאחר החתימה על ההסכם הכתוב (וכריתת ההסכם בעל – פה), הוא והנתבעת 1 העבירו לנתבעת 3 סך של 60,000 ₪ (עמ' 75 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורה 3 וכן נספח טו' לתצהירו של הנתבע 2). אם הנתבעת 3 לא היתה חברה גרעונית אלא מאוזנת, על שום מה היה צורך להעביר אליה סך של 60,000 ₪?!.
העברת סכום זה על ידי הנתבעים 1 ו – 2 לנתבעת 3 מוכיחה שהנתבעים 1 ו – 2 ידעו היטב שהנתבעת 3 היא חברה גרעונית.
כמו כן, העברת הסכום האמור תומכת בעדות התובע 1, לפיה: "כבר בתחילת המשא ומתן עופר הבין שכחלק מניהול החברה הוא יצטרך להזרים כסף לחברה" (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 18/04/19 שורה 18).
54.זאת ועוד, בניגוד לנטען בכתב ההגנה, הנתבע 2 אישר, הן בתצהירו (סעיף 57) והן בחקירתו הנגדית (עמ' 70 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורה 8), כי עובר לחתימה על ההסכם הכתוב הוא קיבל לעיונו את הדו"ח המבוקר של הנתבעת 3 לשנת 2014.
בדו"ח המבוקר של הנתבעת 3 לשנת 2014 צוין, כי הנתבעת 3 הפסידה סך של כ – 107,000 ₪. במילים אחרות, מהדו"ח המבוקר של הנתבעת 3 עולה, כי הנתבעת 3 היא חברה גרעונית.
משהועבר הדו"ח האמור לעיונו של הנתבע 2 עובר לחתימה על ההסכם הכתוב (ועובר לכריתת ההסכם בעל – פה), נשמט הבסיס תחת טענת הנתבע 2, לפיה הוטעה לחשוב שהנתבעת 3 היא חברה מאוזנת, להבדיל מגרעונית.
55. לא זאת אף זאת, התובע 1 הפגיש את הנתבע 2 עם היועץ העסקי שלו, מר תמיר סמוראי.
מר סמוראי סיפר בתצהיר עדותו הראשית, כי ביום 07/03/16 הוא נפגש עם התובעים ועם הנתבע 2 במשרדו בתל – אביב, כאשר הפגישה התקיימה לבקשת הנתבע 2 על רקע התעניינותו ברכישת מניות הנתבעת 3. לדברי מר סמוראי, בפגישה האמורה הוצגו לפני הנתבע 2 מלוא הנתונים אודות מצבה של הנתבעת 3 ובכלל זה היקף החובות שלה, הכנסותיה, הוצאותיה, רווחיה והפסדיה, הקשיים בפניהם היא ניצבת בפעילותה השוטפת, וכן תיאור הדרכים שיש לנקוט כדי להביא להצלחתה.
הנתבע 2 אישר את קיומה של הפגישה במשרדו של מר סמוראי (סעיף 61 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 2), אך טען, כי בפגישה זו לא הוצג לו מצבה של הנתבעת 3 ורק נדונה האפשרות שהוא ימונה למנהל בשכר של הנתבעת 3 – הצעה שאותה הוא דחה שכן לצורך השתכללותה הוא נדרש להפקיד בנתבעת 3 סך של 120,000 ₪.
דא עקא, דבריו אלו של הנתבע 2 נסתרו בחקירתו הנגדית, עת הוא אישר שבפגישה עם מר סמוראי הוצגו לו נתונים אודות הנתבעת 3 (עמ' 49 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 11-12).
או אז טען הנתבע 2, כי מר סמוראי הציג לפניו נתונים לא מדויקים.
גם טענה זו נעדרת הגיון ואמינות. על פי דברי הנתבע 2, ההצעה הראשונית שהעלה לפניו מר סמוראי היתה שהוא (הנתבע 2) ייתן שירותי ניהול לנתבעת 3 ורק אחר כך ירכוש את מניותיה, אך זאת בכפוף לכך שהוא (הנתבע 2) יזרים לנתבעת 3 סך של 120,000 ₪ (עמ' 49 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 6-7). אם מצבה של הנתבעת 3 מאוזן, על שום מה היה צורך שהנתבע 2 יזרים לה סכום כה משמעותי? עצם דרישה זו מלמד שגם במהלך הפגישה עם מר סמוראי הובהר לנתבע 2 שמצבה הפיננסי של הנתבעת 3 בעייתי, ומכל מקום, הדרישה להזרים סך של 120,000 ₪ היתה צריכה להדליק נורה אדומה אצל הנתבע 2. לא בכדי, על פי דברי הנתבע 2, בעקבות הצעתו זו של מר סמוראי הוא פנה לקבלת ייעוץ עסקי מעו"ד אורגד (סעיף 64 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 2).
56.מעבר לאמור לעיל, הנתבע 2 התקשה לספק גרסה עקבית ואמינה באשר למועד שבו, לטענתו, נודע לו לראשונה על מצבה הכספי הגרוע של הנתבעת 3.
בכתב ההגנה (סעיף 18) ציין הנתבע 2 כי הוא למד על מצבה הפיננסי הגרוע של הנתבעת 3 כבר בעת שהוא רכש רכב חדש מסוג "אאוטלנדר" שעתיד היה לשמשו לצרכי עבודה בנתבעת 3. רכישת רכב זו נעשתה בחודש יולי 2016 (נספח י' לתצהיר עדות ראשית של צד ג'), היינו מספר חודשים לפני שהתקבלו לידיו לראשונה – כך על פי טענתו - ספרי החשבונות של הנתבעת 3.
לעומת זאת, בתצהיר עדותו הראשית טען הנתבע 2, כי הוא למד על מצבה הפיננסי האמיתי של הנתבעת 3 רק מספר שבועות לאחר שהוא קיבל לידיו, בחודש נובמבר 2016, את ספרי החשבונות של הנתבעת 3 (סעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 2).
ובחקירתו הנגדית, השבועות הפכו ל "חודש – חודשיים – שלושה" (עמ' 49 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 16-27).
ריבוי הגרסאות מלמד כי אין באף אחת מהן שמץ של אמת, ומתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים ידעו, עובר לחתימה על ההסכם הכתוב (וכריתת ההסכם בעל - פה), כי הנתבעת 3 גרעונית.
57.הנה כי כן, שלל ראיות מלמד כי הנתבעים ידוע גם ידעו, עובר לכריתת ההסכם הכתוב וההסכם בעל – פה, שהנתבעת 3 היא חברה גרעונית.
הימנעות מהבאת עדים
58.מעבר לכל הראיות שהוצגו לעיל, הנתבעים גם נמנעו מלהעיד עד חשוב לתמיכה בטענת ההטעיה בנוגע למצבה הפיננסי האמיתי של הנתבעת 3.
הנתבע 2 טען, לראשונה בחקירתו הנגדית, כי במועד שאינו זכור לו, הוא פנה ליועץ עסקי בשם רמי וזה האחרון עבר על המסמכים הנוגעים לנתבעת 3 ומסר לו (לנתבע 2) "שמשהו לא נראה לו", כך בלשון הנתבע 2 (עמ' 58 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורה 1).
ספק רב אם יש אמת בטענה זו, שכן בשיחת טלפון שקיים הנתבע 2 עם התובע 1, לאחר כריתת ההסכמים וטרם ביטולם, הוא אמר לתובע 1 שהיועץ העסקי, אליו הוא פנה, יעץ לו שלא להשכיר חדר למתחרה של הנתבעת 3 כדי לא לפגוע במוניטין של הנתבעת 3 (נספח 15 לתצהיר עדות ראשית של התובע 1, שיחה באורך 06:52 דקות, עמ' 4 לתמליל). קשה להלום שאותו יועץ סבר שמצבה הפיננסי של הנתבעת עגום ובאותה נשימה גם חשש לפגיעה במוניטין שלה שעלול להיגרם מהשכרת חדר במבנה השייך לנתבעת 3 למתחרה שלה.
מכל מקום, הנתבע 2 לא הביא לעדות את אותו יועץ בשם רמי להעיד על ממצאיו בנוגע לנתבעת 3 ועל המועד שבו התגלו הממצאים.
הימנעות הנתבע 2 מהבאת אותו יועץ לעדות פועלת לחובת הנתבעים ומחזקת את המסקנה, כי הנתבעים ידעו שהנתבעת 3 היא חברה גרעונית, עוד לפני כריתת ההסכם הכתוב וההסכם בעל - פה (ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, 658-659).
מכל המקובץ, אני דוחה את טענת הנתבעים, לפיה התובעים הסתירו מהם את העובדה שהנתבעת 3 היא חברה גירעונית ו/או הסתירו מהם את דבר העברות הכספים מהתובעת 3 לנתבעת 3. ההיפך הוא הנכון!
מסירת מידע בנוגע ההלוואות לבנק הפועלים
59.טענתם הנוספת של הנתבעים היא, כי התובע 1 הסתיר מהם את דבר קיומן של ההלוואות שנטלה הנתבעת 3 מבנק הפועלים (זאת בנוסף להלוואת המדינה שהיא נטלה באמצעות בנק המזרחי).
אלא שגם טענה זו דינה להידחות מחמת חוסר אמינותה.
60.ראשית, אין לטענה זו זכר בכתבי בי – הדין שהגישו הנתבעים בהליך שבכותרת (כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד). כל שטענו הנתבעים ביחס להלוואות מבנק הפועלים הוא כי הן ניטלו לשימושם של התובעים ולא לשימושה של הנתבעת 3 (ראו למשל, סעיף 69.1.1 לכתב ההגנה). מכאן שהגרסה הנוכחית היא גרסה כבושה שאין ליתן בה אמון.
61.שנית, בקובץ תנועות החשבון של הנתבעת 3 לחודשים דצמבר 2015 וינואר 2016, שאין חולק שהיה בידיו של הנתבע 2, מפורטות הורדות מחשבון הבנק של הנתבעת 3 הן בגין הלוואה לבנק מזרחי (תחת השם "מזרחי הלוואות") והן בגין הלוואה לבנק אחר (תחת השמות "הו"ק הלוואה" ו – "הו"ק הלוואה קרן"). אם בחר הנתבע 2 להתעלם מנתון זה, אין לו אלא להלין על עצמו.
62.שלישית, ביום 01/04/16 שלח התובע 1 לנתבע 2 ולצד ג' הודעת דוא"ל ובו פירוט נתונים שצריכים להופיע בהסכם מכירת המניות (נספח א' לתצהיר עדות ראשית של צד ג').
בסעיף 7 לאותה הודעה צוין כי בין סעיפי ההסכם הכתוב צריכה להיכלל ההוראה הבאה:
"ידוע לאדווה שפירא כי כיום החברה אינה רווחית ונמצאת בהתחייבויות מול הבנקים בהלוואות ובאשראי, וכי יש ביכולתם לשפר את הניהול ולשנות את מאזן הרווחים בחברה".
בציטוט האמור מופיעה המילה "הלוואות" ברבים ומכאן שהנתבע 2 ידע גם ידע, שהנתבעת 3 נטלה יותר מהלוואה אחת (היינו לפחות הלוואה אחת נוספת מעבר להלוואת המדינה).
63.רביעית, בהודעת דואר אלקטרוני שכתב הנתבע 2 לעו"ד אורגד הוא ציין, בהתייחס להלוואות של הנתבעת 3, את הדברים הבאים:
"בנושא ההלוואות שלקחו והן חלק שלהם ומה יקרה בסנריו שלא נצליח והעסק ייסגר? פה הוא כן חושב שחלק ממה שאני צריך לקחת עלי זה סגירת החובות אבל רק מרווחים של העסק אחרי המשכורת שלי. במצב אם העסק ייסגר אז צריך לחשוב איך זה יתחלק".
הנתבע 2 בעצמו דיבר על יותר מהלוואה אחת. כלום כיצד הוא טוען שידע רק על קיומה של הלוואה אחת והיא הלוואת המדינה?!
64.חמישית, הנתבע 2 העביר לעו"ד אורגד לא רק את פירוט תנועות חשבון הבנק של הנתבעת 3 בחודשים דצמבר 2015 וינואר 2016, אלא קובץ נוסף ובו פירוט הכנסות והוצאות של הנתבעת 3 עם הערות שכתב הנתבע 2 בעצמו (הודעת דוא"ל מיום 09/02/16 שצורפה כנספח 6 לתצהיר עדות ראשית של התובע בצירוף עדות הנתבע 2 עמ' 64 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 12-13).
דא עקא, קובץ זה לא צורף לתצהירו של הנתבע 2 ולא הוצג לבית המשפט. אם אכן הסתיר התובע 1 מהנתבעים את דבר קיומה של ההלוואה מבנק הפועלים, ניתן היה למצוא לכך תימוכין בקובץ ההכנסות וההוצאות של הנתבעת 3, שערך הנתבע 2. משנמנעו הנתבעים מלהציג קובץ זה, שהוא בהישג ידם (עדות הנתבע 2 עמ' 64 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורה 15), המסקנה המתבקשת היא שהקובץ סותר את טענת הנתבעים, לפיה הם לא ידעו על קיומן של ההלוואות לבנק הפועלים.
65.שישית, ההסכם הכתוב נחתם, כזכור, ביום 01/05/16 והודעת הביטול של ההסכם הכתוב וההסכם בעל - פה, נשלחה ביום 12/03/17. לא סביר שבמשך 10 חודשים לא גילו הנתבעים את דבר קיומן של ההלוואות לבנק הפועלים, וודאי כאשר אליבא דנתבע 2, היתה לו גישה לצפות בחשבון הבנק של הנתבעת 3 למן מועד החתימה על ההסכם (סעיף 55 לתצהיר עדותו הראשית). נתון זה לבטח התגלה להם בחודש הראשון לאחר החתימה על ההסכם הכתוב וכריתת ההסכם בעל - פה. מדוע, אפוא, המתינו במשך 9 חודשים נוספים כדי להלין על כך שהסתירו מהם את דבר קיומן של ההלוואות לבנק הפועלים?! גם עובדה זו שומטת את הבסיס תחת טענתם האמורה.
מהטעמים המפורטים לעיל, אני דוחה כבלתי מהימנה את טענת הנתבעים, לפיה הם לא ידעו, עובר לחתימה על ההסכם הכתוב והבעל - פה, על קיומן של הלוואות שנטלה הנתבעת 2 מבנק הפועלים.
מסירת מידע אודות עלות ללקוח של הבדיקות הרפואיות
66.הנתבעים הוסיפו וטענו, כי התובע 1 הסתיר מהם את העלות ללקוח של הבדיקות הרפואיות, אותן היתה אמורה הנתבעת 3 לבצע, ועל כן הם לא יכלו להעריך נכונה את הפוטנציאל הכלכלי של הנתבעת 3.
גם דינה של טענה זו להידחות מחמת חוסר אמינותה.
67.לתצהיר עדותו הראשית, צירף התובע 1 טבלה שערך הנתבע 2 ובה סיכם הנתבע 2 את הפגישות שהוא ערך עם לקוחות פוטנציאליים של הנתבעת 3, ובכלל זה את מספר הנבדקים הפוטנציאליים שיכול לספק כל אחד מאותם לקוחות (נספח א' לתצהיר עדותו הראשית של התובע 1).
לטענת הנתבע 2, לא היה בטבלה הנ"ל ערך כלשהו, שכן התובע 1 הסתיר ממנו את העלות לצרכן של הבדיקות הרפואיות שביצעה הנתבעת 3.
בשל חשיבות הדברים, אביא ציטוט מדברי הנתבע 2 בסעיף 32 לתצהיר עדותו הראשית,:
"אכן ערכתי את הטבלה שצורפה כנספח 1 לתצהירו של מר נמימי, אולם בטבלה יש רק פירוט של לקוחות פוטנציאליים ושל כמות הנבדקים שייתכן ויגיעו מאותם לקוחות, אך אין בה מידע חשוב שאותו נמימי הסתיר ממני במכוון והוא היות החברה גרעונית וכן את המחירים שגבתה עבור הבדיקות, שהתגלו כמחירי הפסד (ההדגשות שלי – ת.א.).
על טענתו זו אף חזר הנתבע 2 גם בסעיף 27 לסיכומים מטעמו.
68.אלא שגם בעניין זה מתגלית חוסר אמינותו של הנתבע 2.
בהודעת דואר אלקטרוני ששלח הנתבע 2 לעו"ד אורגד, ביום 09/02/16, כלומר כשלושה חודשים לפני החתימה על ההסכם הכתוב (וכריתת ההסכם בעל – פה), פירט הנתבע 2 בפני עו"ד אורגד את העלות לצרכן של הבדיקות הרפואיות שביצעה הנתבעת 3.
בשל חשיבות הדברים אביא להלן ציטוט מדברי הנתבע 2 לעו"ד אורגד:
"במרפאת ספורט ניתן להגיע ל 70-100 נבדקים במהלך 4 שעות – מחיר לבדיקה: 50 ₪ אקג במנוחה/100 ₪ אקג במאמץ".
69.הוכח, אפוא, שבניגוד לטענת הנתבעים, התובע 1 לא הסתיר מהם את העלות לצרכן של הבדיקות הרפואיות.
משידע הנתבע 2 את עלות הבדיקות – על פי מידע שמסר לו התובע 1 - הוא יכול היה לחשב על נקלה את הפוטנציאל העסקי של הנתבעת 3, על פי הערכת כמות הנבדקים שהוא עשה (נספח 1 לתצהיר עדות ראשית של התובע 1) ובהכפלת עלות הבדיקה לנבדק.
מכל המקובץ, אני דוחה גם טענת הנתבעים, לפיהם התובע 1 הסתיר מהם את העלות ללקוח של הבדיקות הרפואיות שהנתבעת 3 היתה אמורה לבצע.
מסירת מאזן הבוחן לשנת 2015
70.טענה נוספת שהעלו הנתבעים היא שלא הועבר לעיונם, עובר לחתימה על ההסכם הכתוב ועובר לכריתת ההסכם בעל - פה, מאזן בוחן של הנתבעת 3 לשנת 2015.
גם דינה של טענה זו להידחות, ממספר טעמים:
ראשית, בהסכם הכתוב צוין מפורשות שמצורף אליו מאזן בוחן של הנתבעת 3 לשנת 2015. בחתימתה על ההסכם הכתוב אישרה הנתבעת 1 כי המסמך האמור אכן צורף.
שנית, צד ג' אישרה, בחקירתה הנגדית, כי על אף שבמסמך ששלח התובע 1 לנתבע 2 ואליה ביום 01/04/16 צוין שצורף אליו מאזן הבוחן לשנת 2015, הרי שבפועל המסמך לא צורף באותו מועד, אלא נשלח לצדדים ביום 27/04/19, היינו לפני כריתת ההסכם הכתוב (עמ' 88 לפרוטוקול מיום 23/06/19 שורות 2-5). הנתבע 2 אישר את גרסתה זו של צד ג' (עמ' 70 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורה 8).
שלישית, העד תמיר סמוראי, ששימש כיועץ עסקי של התובעת 3, ושעמו נפגש הנתבע 2 עובר לכריתת ההסכמים, העיד כי הוא הציג בפגישה תוצאות עסקיות של הנתבעת 3 ומכאן הוא מסיק שהיה מונח לפניו מאזן בוחן של הנתבעת 3 לשנת 2015 (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 16/12/18 שורות 5-6).עדות זו לא נסתרה.
מכל המקובץ, אני דוחה גם טענת הנתבעים, לפיהם התובע 1 לא העביר לעיונם מאזן בוחן של הנתבעת 3 לשנת 2015.
סכום ההלוואה הנקוב בהסכם
71.טענתם האחרונה של הנתבעים היא כי בהסכם הכתוב נכתב שלנתבעת 3 יש התחייבויות והלוואות בסך כולל של 329,770 ₪, בעוד שבפועל סך ההתחייבויות וההלוואות של הנתבעת 3 עמד, נכון למועד עריכת ההסכם, על סך של כ – 500,000 ₪ וזו ראיה להטעייתם בידי התובעים.
גם בטענה זו אין ממש, וליתר דיוק אין שמץ של אמת.
ראשית, לטענה זו אין זכר בכתבי בי – הדין שהגישו הנתבעים והיא עלתה לראשונה רק בתצהיר עדות ראשית של הנתבע 2. מדובר לא רק בטענה כבושה ועל כן בלתי מהימנה, אלא גם בהרחבת חזית אסורה שדינה להידחות (ראו ע"א 6799/02 יולזרי נ' הבנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח (2) 145, 151).
שנית, לגופה של הטענה, על פי דו"ח מבוקר לשנת 2015 של הנתבעת 3, שנערך על ידי רואה החשבון מטעם הנתבעים, הסתכמו הלוואותיה של הנתבעת 3, נכון ליום 31/12/15, בסך של כ – 341,000 ₪ (עמ' 9 לנספח ד' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 2). מסכום זה יש להפחית את תשלומי ההלוואה בין החודשים ינואר עד מאי 2016 (מועד כריתת ההסכם הכתוב וההסכם בעל - פה), המסתכמים בסך של כ – 40,000 ₪ (על פי חישוב של 10,000 ₪ לחודש, כפי שטען הנתבע 2 בסעיף 40 לתצהיר עדותו הראשית). יוצא אפוא, שנכון למועד החתימה על ההסכם הכתוב (וכריתת ההסכם בעל - פה), סכום ההלוואות היה נמוך יותר מהסכום הנקוב בהסכם הכתוב. בנוסף, הנתבעים לא לקחו בחשבון קיומו של פיקדון בגובה של כ – 70,000 ₪.
שלישית, גם אם נפלה בהסכם הכתוב ובהסכם בעל - פה שגגה בנוגע לסכום ההתחייבויות של הנתבעת 3, שוכנעתי כי הדבר נעשה מטעות חישובית ולא מתוך כוונה להטעות, שהרי התובע 1 העביר לנתבע 2 דפי חשבון של הנתבעת 3, בהם מופיעות כל ההלוואות ויתרת העו"ש של הנתבעת 3, וכן חשף בפניו את תנועות חשבון הבנק של הנתבעת 3 באמצעות המחשב. לו רצו התובעים להטעות את הנתבעים ביחס לסכום ההלוואות, הם היו נמנעים מלהעביר לעיונם את דפי חשבון הבנק של הנתבעת 3.
לא שוכנעתי, אפוא, כי התובעים הטעו את הנתבעים ביחס לסכום החובות של הנתבעת 3.
סוף דבר בנוגע לטענות ההטעיה והטעות
72.טענות הנתבעים בדבר טעות, או הטעיה, נסתרו באמצעות ראיות, שאת חלקן אפשר לכנותן ראיות אובייקטיביות, שכן הן באו מפיו של הנתבע 2 (כמו למשל, הודעותיו לעו"ד אורגד, תשובותיו בחקירה הנגדית ופליטת פה שלו בחקירה על ידי צד ג'). פעם אחר פעם מצאתי את טענות הנתבע 2 כבלתי מהימנות, וגם הופעתו ודרך מסירת עדותו בבית המשפט לא הותירו בי רושם מהימן; זאת בניגוד לתובע 1 שהותיר בו רושם מאוד מהימן ועדותו היתה סדורה ועקבית.
73.מכלול הראיות שהובאו לפני מוכיח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי עובר לחתימה על ההסכם הכתוב וכריתת ההסכם בעל – פה, התובע 1 לא הסתיר מפני הנתבעים את המידע האמיתי אודות מצבה הפיננסי של הנתבעת 3, וגילה להם את דבר העברות הכספים מהתובעת 3 לנתבעת 3, את דבר קיומן של ההלוואות לבנק הפועלים, את עלות הבדיקות הרפואיות שהנתבעת 3 היתה אמורה לגבות, ואת שמות הלקוחות הפוטנציאליים שלה. התובע 1 גם העביר לנתבעים את כל המסמכים הנדרשים ואף הפגיש את הנתבע 2 עם הגורמים הרלוואנטיים ועם לקוחות פוטנציאליים. די בכך כדי להוביל למסקנה שלא היתה כל הטעיה מצד התובע 1.
74.עוד שוכנעתי ממכלול הראיות שהובאו לפני, כי הנתבעים ידעו היטב, עובר לחתימה על ההסכם הכתוב וכריתת ההסכם בעל - פה, שהנתבעת 3 היא חברה גרעונית ושהיא נטלה הלוואות מדינה ולבנק הפועלים, אך האמינו כי יש לה פוטנציאל עסקי טוב. לפיכך, גם טענת הטעות נדחית בזאת.
75.למעלה מן הצורך יוסף ויצוין, כי לא זו בלבד שהתובע 1 לא הטעה את הנתבעים ולא הסתיר מהם מידע אלא הוא אף סייע להם, ללא קבלת תמורה, במגוון רחב של נושאים, גם לאחר כריתת ההסכם הכתוב (וכריתת ההסכם בעל – פה). כך למשל, התובעת 3 מימנה עבור הנתבעת 3 את שירותי הנהלת החשבונות שלה ואת התוכנות הרפואיות, תוכנות השכר, ושירותי הענן (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 16/12/18 שורות 32-34) וכן העניקה לה, ללא תמורה, שירותי מזכירות (עמ' 29 לפרטיכל מיום 18/04/19 שורות 23-26). בנוסף, התובע 1 השתתף בפגישות של הנתבע 1 עם לקוחות פוטנציאליים מבלי לגבות על כך תמורה (עמ' 21 לאותו פרוטוקול שורות 34-35).
טעות בכדאיות העסקה
76.קבעתי לעיל, כי עובר לחתימה על ההסכם הכתוב (ועובר לכריתת ההסכם בעל – פה) הנתבעים לא הוטעו בנוגע למצבה הפיננסי של הנתבעת 3, ואף ידעו כי הנתבעת 3 היא חברה גרעונית, וחרף זאת רכשו את השליטה המלאה בה.
77.לקביעה זו מצטרפת תשתית ראייתית, המוכיחה, כי הנתבעים 1 ו – 2 כשלו בניהולה של הנתבעת 3 ולא פעלו לממש את הפוטנציאל העסקי שלה, דבר שהביא לאובדן רווחים, הכל כמפורט להלן:
77.1.הנתבע 2 לא השיב לפניות של לקוחות קיימים ופוטנציאליים שפנו לנתבעת 3 (תימלולי שיחות של התובע 1 עם לקוחות הנתבעת 3 – נספח 14 לתצהיר עדותו הראשית של התובע 1 וכן עדות הנתבע 2 עמ' 58 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 7 – 10).
77.2.הנתבע 2 לא השכיל להציג לקוח אחד שהוא פנה אליו מיוזמתו, וכלל לא זכר עם אילו לקוחות פוטנציאליים הוא נפגש, אם בכלל (עמ' 54 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 1-3).
77.3.הנתבע 2 דחה הצעה להשכיר למתחרה של הנתבעת 3, ד"ר קפוסטה, חדר במרפאה של הנתבעת 3 תמורת ויתור מצדו של המתחרה על סוג מסוים של בדיקות, אותן תבצע הנתבעת 3 בלבד, דבר שיזכה אותה בנתח פעילות נכבד ויגדיל את הכנסותיה (עמ' 58 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 23-31). הנתבע 2 טען, כי בחורה בשם סיגל אוחנה ממשרד הספורט או הבריאות מסרה לו שבלתי אפשרי שהמתחרה של הנתבעת 3 יעבוד במרפאה של הנתבעת 3 (עמ' 58 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 33-35) ואולם, הנתבע 2 לא הביא לעדות את אותה גב' סיגל אוחנה, כך שטענתו זו לא הוכחה.
77.4.הנתבע 2 לא פעל לצמצום עלויות התפעול של הנתבעת 3, בין היתר בכך שהעסיק מזכירה שאת מקומה יכולה היתה למלא הנתבעת 1.
77.5.הנתבעים לא ניצלו את הסכם החסות שנחתם בין הנתבעת 3 לבין מועדון הספורט אשדוד (עמ' 54 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורה 31 עד עמ' 55 שורה 3).
77.6.הנתבע 2 לא פעל לקידום קשרים עם גופים וגורמים עסקיים שונים, בכללם קופות חולים באזור אשדוד. הנתבע 2 טען, כי פנה למומחה בעניין וזה האחרון מסר לו שמרבית תושבי אשדוד שייכים לקופת חולים מאוחדת ועל כן, אם יבואו להיבדק אצל הנתבעת 3 בהפניית קופת החולים המאוחדת, לא תשולם לנתבעת 3 תוספת על כך, כפי שנהוג עם קופות חולים אחרות (עמ' 55 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 17-21). אלא שהנתבע 2 לא הביא לעדות את אותו מומחה ומשכך לא הוכיח טענתו זו.
78.המסקנה המתבקשת משילוב הראיות דלעיל, היא שהסיבה לביטול ההסכמים (ההסכם הכתוב, ההסכם השני וההסכם בעל – פה) על ידי הנתבעים, בחלוף 10 חודשים ממועד כריתתם, היא אכזבתם מהפער בין התשואות שהם קיוו להפיק מהנתבעת 3 לבין התשואות שהם הפיקו בפועל, היינו טעות בכדאיות העסקה.
כידוע, וכפי שכבר צוטט לעיל, טעות בכדאיות העסקה אינה עילה לביטול הסכמים.
הפרת ההסכם - הסעדים
79.לאור הקביעות האמורות, לא עמדה לנתבעים עילה לביטול ההסכמים, ומשהודיעו על ביטולם, והפסיקו לתפעל את הנתבעת 3 ולפרוע את ההתחייבויות של הנתבעת 3, הרי שהם הפרו את ההסכמים. הפרה זו עולה כדי הפרה יסודית.
80.לאור קביעה זו, ובהתאם לסעיפים 2 ו – 3 לחוק החוזים (תרופות), תשל"ג – 1973, התובעים זכאים לסעד של אכיפה.
לפיכך, אני מורה על אכיפת ההסכמים, על כל המשתמע מכך, לרבות פירעון ההלוואות על ידי הנתבעים, שחרור התובעים מערבותם לנתבעת 3 כלפי צדדים שלישיים, והסרת התובעת 3 מרשימת הדירקטורים בנתבעת 3.
81.בנוסף, זכאים התובעים גם לסעד כספי בשווי התשלומים ששילמו התובעים במקום הנתבעים, על חשבון ההלוואות שנטלה הנתבעת 3, זאת ממועד הפסקת התשלומים על ידי הנתבעים ועד לפירעון מלא של ההלוואות.
בתצהיר שהגיש התובע 1 ביום 22/10/17, במסגרת בקשתו למתן צו עשה זמני, הוא טען שעד לאותו מועד הוא והתובעת 3 שילמו, במקום הנתבעים, סך של 168,683 ₪, על חשבון ההלוואות שנטלה הנתבעת 3.
עדות זו לא נסתרה בראיות כלשהן, והתובע 1 אף לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ הנתבעים.
לפיכך, הוכח שהתובעים שילמו במקום הנתבעים סך של 168,683 ₪ על חשבון ההלוואות שנטלה הנתבעת 3.
עם זאת, משעתרו התובעים בסיכומיהם להשבת סך של 50,000 בלבד על חשבון החזרי ההלוואות, זה הסכום שאפסוק לטובתם.
לפיכך, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, להשיב לתובעים את הסך של 50,000 ₪ על חשבון החזרי ההלוואות של הנתבעת 3.
82.כן אני נעתר לבקשת התובעים לפצל סעדים ומתיר להם לתבוע בעתיד את יתרת החזרי ההלוואות שהם שילמו במקום הנתבעים החל ממועד הפסקת התשלומים על ידי הנתבעים ועד לסילוק סופי ומלא של ההלוואות, והכל בניכוי הסך של 50,000 שנפסקו לטובת התובעים בפסק דין זה.
83.משקבעתי כי ההסכמים שרירים וקיימים, וכי לא היתה לנתבעים עילה בדין לבטלם, הרי שנשמטת עילת התביעה שבבסיס התביעה שכנגד.
על כן, אני דוחה את התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים 1 ו – 2 נגד התובעים ונגד צד ג'.
ההודעה לצד ג'
84.במסגרת ההודעה לצד ג', הנתבעים טענו כי צד ג' פעלה בניגוד עניינים חמור, עת העדיפה את האינטרסים של התובע 1 על פני האינטרסים של הנתבעים, שגם אותם היא ייצגה בעסקת רכישת המניות של הנתבעת 3.
עוד טענו הנתבעים, כי צד ג' התרשלה בתפקידה בכך שלא ווידאה אם התובעים הציגו לנתבעים בשקיפות את מצבה של הנתבעת 3, לא הסבירה לנתבעים את מהות העסקה והסיכונים הכרוכים בה, לא דרשה לקבל את המסמכים המעידים על היקף חובות הנתבעת 3, ולא נכחה במעמד החתימה של הנתבעת 1 על ההסכם הכתוב.
85.צד ג' טענה בכתב ההגנה, כי בסוף חודש מרץ 2016 הגיעו לביתה התובע 1, שהוא אחיה, והנתבע 2, וסיפרו לה כי הנתבע 2 החליט לרכוש את מניות התובעת 3 בנתבעת 3 ללא כל תמורה, כאשר הנתבע 2 נוטל על עצמו את כל התחייבויותיה של התובעת 3 בנתבעת 3. כן טענה צד ג', כי בפגישה זו אישר הנתבע 2 בפניה שהוא בדק את מצבה של הנתבעת 3 ומכיר אותה. השניים אף ביקשו ממנה לערוך את הסכם מכירת המניות על פי עקרונות שיסוכמו ביניהם ויישלחו אליה בדוא"ל. לדברי צד ג', במעמד פגישה זו, הוסיף והסביר הנתבע 2 לצד ג' כי הנתבעת 1 היא זו שתחתום על ההסכם, ובהתאם לכך היא התקשרה אל הנתבעת 1 לוודא עמה עניין זה וקיבלה את אישורה לכך.
צד ג' המשיכה וטענה, כי ביום 01/04/16 שלח התובע 1 אליה ואל הנתבע 2 הודעת דוא"ל ובה ההוראות שצריכות להיכלל בהסכם הכתוב ובהסכם בעל - פה, ובימים 14/04/16 ו – 15/04/16 שלח גם את נספחי החוזה, ובכללם הדו"ח הכספי של הנתבעת 3 לשנת 2014, מסמכי התאגדות הנתבעת 3, יתרת ההלוואות וריכוז יתרות בבנק. בהמשך היא נפגשה פעם אחת נוספת, או פעמיים נוספות, עם התובע 1 ועם הנתבע 2 לצורך גיבוש נוסח סופי של ההסכם הכתוב וההסכם בעל - פה.
לדברי צד ג', כל אחד מהצדדים חתם על ההסכם בנפרד. ביום 15/05/16, הגיעה הנתבעת 2 לביתה של צד ג' לחתום בפניה על טופס העברת מניות, ובמעמד זה עברה צד ג' עם הנתבעת 1 על סעיפי ההסכם הכתוב והיא חתמה עליו.
86.בטרם שאכריע בטענת הרשלנות המיוחסת לצד ג', עלי להכריע בשאלה אם צד ג' נדרשה רק לנסח את הוראות ההסכם הכתוב (וההסכם בעל – פה), או גם לבצע בדיקת נאותות ביחס למצבה של הנתבעת 3 ולדון עם הנתבעים בנוגע למצבה של הנתבעת 3.
87.לאחר שמיעת הראיות שוכנעתי, כי תפקידה של צד ג' התמצה אך בניסוח ההסכם הכתוב (וההסכם בעל – פה), והיא לא נדרשה לבצע בדיקת נאותות ביחס למצבה של הנתבעת 3 ואף לא ליתן לנתבעים ייעוץ עסקי, או לדון עמם ביחס למצבה של הנתבעת 3.
88.אין חולק, כי הנתבעים לא חתמו על ייפוי כח לצד ג' לבצע איזושהי פעולה עבורם (עמ' 74 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורה 22).
89.אין חולק, כי הנתבעים לא חתמו על הסכם שכר טרחה וגם לא שילמו לצד ג' שכר טרחה כלשהו (עמ' 74 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורה 22).
90.אין גם חולק, כי צד ג' לא התעסקה בהגשת המסמכים הנדרשים לרשם החברות, ומי שהיה אמון על כך זה הנתבע 2.
91.צד ג' גם לא טיפלה ולא ייצגה את הנתבעים 1 ו – 2 בהליך רכישת המניות של התובע 2 בנתבעת 3 (עדות הנתבע 2 עמ' 73 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 7-8 ונספח ט' לתצהיר עדות ראשית של צד ג').
92.כמו כן, מ"מסמך העקרונות" (נספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם צד ג') עולה, כי צד ג' ניסחה את ההסכם הכתוב (וההסכם בעל פה) על בסיס ההוראות שנכללו במסמך העקרונות – מסמך שהתובע 1 והנתבע 2 היו שותפים לעריכתו, כפי שכבר צוין לעיל. גם ראיה זו מחזקת את המסקנה כי תפקידה של צד ג' התמצה אך בניסוח ההסכם.
93.זאת ועוד, הנתבע 2 אישר בחקירתו הנגדית, כי: "לא באתי לייעוץ עסקי, אלא רק לעשות הסכם אצל עורך דין (עמ' 66 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורה 13)."
94.על רקע דברים אלו, לא ברור מאין שאובה טענת הנתבעים 1 ו - 2, ולפיה היה על צד ג' לבצע בדיקת נאותות ביחס למצבה הפיננסי של הנתבעת 3 ולדון עמם בנוגע לפעילות הנתבעת 3 ולמצבה הפיננסי.
95.אם לא די בראיות הנ"ל להוכיח שתפקידה של צד ג' התמצה רק בניסוח ההסכם, הרי שהנתבע 2 בעצמו אישר, בחקירתו הנגדית, כי תפקידה של צד ג' 1 התמצה אך בניסוח ההסכם ולא בביצוע בדיקות כלכליות בדבר כדאיות הסקה.
בשל חשיבותם, אביא להלן ציטוט מדברי הנתבע 2 בחקירתו הנגדית (עמ' 66 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 6-9):
"ש.האם נכון שכאשר באת אלי פעם ראשונה, אמרתי שאני רק מנסחת את ההסכם, ושאני לא רצה לרשם החברות ואמרת לי אל תדאגי רוחה את רק מנסחת לנו את ההסכם, היה או לא היה?
ת.היה. ולהוכחה אני טיפלתי בכל הנושא של רשם החברות. אבל רק לנסח את ההסכם? זה לא שירותי קלדנות. אני ציפיתי שמישהו שמבין בזה קצת ישמור עליי. (ההדגשה שלי – ת.א.)"
תשובתו הספונטאנית של הנתבע 2 היתה שתפקידה של צד ג' היה רק לנסח את ההסכם. לאחר שהבין את משמעות תשובתו הראשונית, ניסה בהמשך לתקנה. סבורני, כי לתשובה הספונטאנית יש לתת משקל רב יותר מאשר לתשובה המאוחרת.
מכל מקום, בהמשך עדותו חזר הנתבע 2 וציין, שוב בסוג של פליטת פה, כי תפקידה של צד ג' היה רק לנסח את ההסכם, הכל כמצוטט להלן מתוך הפרוטוקול (עמ' 74 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 26-27):
"כשיצאנו מעו"ד אורגד שאמרתי לשי שאין לי מאיפה להביא 12,000 ₪ הוא אמר לי עזוב, נלך לאחותי והיא תנסח לי משהו. אני לא ביקשתי משהו בחינם" (ההדגשות שלי – ת.א.).
96.מששוכנעתי כי תפקידה של צד ג' היה רק לנסח עבור התובע 1 והנתבעים את ההסכם הכתוב וההסכם בעל – פה, ולא לבצע בדיקות נאותות ביחס למצבה של הנתבעת 3, ומששוכנעתי – מתוך קריאת ההסכם – כי הוא נוסח בשפה ברורה, ובהינתן העובדה שהסכם מסוג בו עסקינן אינו צריך להיחתם דווקא בנוכחות עו"ד, מה גם שצד ג' התקשרה לנתבעת 1 לוודא שהיא חתמה על ההסכם (עדות הנתבע 2, עמ' 67 לפרוטוקול מיום 20/06/19 שורות 1 – 2 ושורה 4), דין טענות הנתבעים בדבר רשלנותה של צד ג' להידחות.
97.למעלה מן הצורך אציין, כי גם אם הייתי מגיע למסקנה שתפקידה של צד ג' היה לבצע בדיקת נאותות ביחס למצבה של הנתבעת 3 ולדון עם הנתבעים 1 ו – 2 על מצבה של הנתבעת 3, גם אז דין טענות הנתבעים בנוגע לרשלנותה של צד ג' להידחות, שעה שקבעתי כי הנתבעים 1 ו – 2 לא רק שלא הוטעו על ידי התובעים בנוגע למצבה של הנתבעת 3, אלא גם ידעו, עובר לכריתת ההסכמים, שהנתבעת 3 היא חברה גרעונית ושהתובעת 3 העבירה לנתבעת 3 כספים לעזור לה לייצב את מצבה הכספי, מה גם שאין חולק כי צד ג' הורתה לתובע 1 להציג בפני הנתבע 1 בשקיפות מלאה את מצבה של הנתבעת 3 (נספח ח' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 2).
98.על חולשת טענות הנתבעים בדבר רשלנותה של צד ג' ניתן ללמוד גם מהעובדה שטענות אלו עלו לראשונה רק לאחר שהתובעים הגישו את התביעה כנגד הנתבעים.
99.לאור כל האמור לעיל, ובהיעדר עילת תביעה כנגד צד ג', אני דוחה גם את ההודעה לצד ג'.
סוף דבר
100.משהוכיחו התובעים, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי ההסכם הכתוב, ההסכם השני וההסכם בעל - פה נכרתו כדין וכי הנתבעים הפרו את ההסכמים הפרה יסודית, זכאים התובעים לסעדים שנתבעו על ידיהם:
א.אכיפת ההסכמים, על כל המשתמע מכך.
ב.השבת סך של 50,000 ₪, ששילמו התובעים במקום הנתבעים על חשבון ההלוואות שנטלה הנתבעת 3.
ג.היתר לפיצול סעדים.
101.בשים לב לכך שהתביעה התקבלה ומנגד נדחתה התביעה שכנגד, ובשים לב לכך שהתנהלו מספר דיונים לשמיעת ראיות, אני קובע כי על הסכום שנפסק לעיל, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 17% בתוספת מע"מ והוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ וכן האגרה ששולמה בעת פתיחת ההליך. על ההוצאה בגין האגרה, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום בקופת בית המשפט ועד לפירעון בפועל.
102.בשים לב לכך שנדחתה ההודעה לצד ג', ובשים לב לכך שטרם שמיעת עדותה של צד ג' הומלץ לנתבעים למחוק את ההודעה לצד ג' אך הם בחרו שלא לעשות כן, אני קובע כי על הנתבעים לשלם לצד ג' שכר טרחת עורך דין והוצאות במשפט בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.
103.בשים לך לכך, שהתובעים שילמו אגרת בית משפט בגין תביע העל סך של 80,000 ₪ אך עתרו בסיכומיהם לסעד כספי בסך של 50,000 ₪, תשיב המזכירות לידי התובעים את הפרש האגרה בהתאם, על פי התקנות. גם חיוב הנתבעים להשיב לידי התובעים את האגרה ששולמה על ידיהם, כפי שהוריתי בסעיף 101 לעיל, מתייחס לאגרה בגין סעד כספי של 50,000 ₪.
מזכירות בית המשפט תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.
זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי.
ניתן היום, כ"ח טבת תש"פ, 25 ינואר 2020, שעה 19:49, בהעדר הצדדים.
