בני זוג שרכשו חברה מידיד קרוב שלהם ביטלו את ההסכם 10 חודשים לאחר מכן בטענה כי הסתיר מהם את מצבה הגרוע. תביעה שהגיש המוכר לאכיפת ההסכם התקבלה.
השופט תומר אורינוב קיבל לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד חבר קרוב שלו לשעבר ואשתו. השניים רכשו מהתובע ב-2016 את החברה שלו, המספקת שירותי רפואה, תוך התחייבות לפרוע את כל חובותיה. לאחר שביטלו את ההסכם הגיש המוכר תביעה לאכיפתו. טענת הנתבעים כי התובע הטעה אותם כשלא גילה להם שהחברה בגירעון נדחתה.
התובע סיפר כי לפני כשלוש וחצי שנים רכש הנתבע את החברה שהייתה בבעלותו, ש.ר.פ מכונים רפואיים, המספקת שירותי רפואה ראשוניים ובדיקות לספורטאים. משיקולים אישיים הנתבע לא חתם בעצמו על הסכם רכישת המניות אלא באמצעות אשתו.
בתמורה לא נדרש הנתבע לשלם סכום כסף כלשהו אלא נטל על עצמו לפרוע את התחייבויות החברה.
ב-2017 הודיעו לו הנתבע ואשתו על ביטוח ההסכם ללא הצד׳קה. התובע הדגיש כי ההסכם נכרת כדין, בתום לב ללא הטעיה, הסתרת מידע או ניצול מצוקה, לאחר שנפרשו בפני הנתבעים כל הנתונים הרלוונטיים ולאחר שנמסר להם שהחברה היא גרעונית והנתבעים ערכו בעצמם בדיקות כלכליות מקיפות בנוגע למצבה.
הוא הוסיף כי הנתבעים ביטלו את ההסכם משיקולים של חוסר כדאיות בעסקה, לאחר שהחברה לא הניבה להם את הרווחים להם ציפו, כתוצאה מהניהול הכושל שלהם.
הנתבעים טענו כי התובע הונה אותם בכך שהציג להם מצגים שקריים ביחס לפעילות החברה, הן ביחס להיקפי העבודה הצפויים והן ביחס לחובות החברה. לטענתם, התובע הסתיר מהם את העובדה שהחברה היא גרעונית וניצל את מצוקת הנתבע שקם משבעה על אביו ימים ספורים לפני החתימה על ההסכם.
ידעו שהמצב בעייתי
השופט תומר אורינוב מבית משפט השלום באילת דחה את עמדת הנתבעים. הוא קבע כי מחומר הראיות עולה שהנתבעים ידעו לפני חתימת ההסכם שמצבה הפיננסי של החברה בעייתי. כמו כן, הנתבעת הצהירה שניתנה לה הזדמנות לבדוק את מצבה הפיננסי של החברה ושהיא בדקה אותו ומצאה אותו מתאים לדרישותיה ולמטרותיה.
השופט הוסיף כי טענות הנתבעים בדבר טעות, הטעיה והסתרת עובדות ומסמכים אינן אמינות. חומר הראיות מוכיח שהתובע לא הסתיר מהנתבעים את העובדה שהחברה היא גרעונית והשניים ידעו שחברה אחרת בבעלותו הזרימה לה כספים. ״אין צורך בתואר במנהל עסקים כדי להבין את משמעות אותן העברות״, כתב בהקשר זה.
כמו כן, הנתבע הודה בחקירתו בסוג של פליטת פה כי התובע הבהיר לו שאם הוא רוצה משכורת עליו להזרים לחברה כסף מכיסו הפרטי. הוא גם התקשה לספק גרסה עקבית ואמינה באשר למועד שבו, לטענתו, נודע לו לראשונה על מצבה הכספי הגרוע של החברה.
״הנתבעים לא הוטעו בנוגע למצבה הפיננסי של החברה ואף ידעו כי היא גרעונית, ולמרות זאת רכשו את השליטה המלאה בה. לכך מצטרפת תשתית ראייתית המוכיחה כי הנתבעים כשלו בניהולה של החברה ולא פעלו לממש את הפוטנציאל העסקי שלה, מה שהוביל לאובדן רווחים״, כתב.
השופט סיכם כי הסיבה לביטול ההסכמים הייתה אכזבת הנתבעים מהפער בין התשואות שקיוו להשיג בחברה לבין התשואות בפועל. מדובר בטעות בכדאיות העסקה שאינה עילה לביטול הסכמים.
בנסיבות אלה הורה השופט על אכיפת ההסכמים. במקביל חויבו הנתבעים בהשבת 50,000 שקל ששילמו התובעים במקומם על חשבון ההלוואות שנטלה החברה.
הנתבעים חויבו בשכ״ט עו״ד בשיעור 17% מהסכום והוצאות בסך 4,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד שמואל מיכאל
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין