לפני תביעה לנזקי גוף בעילה של רשלנות רפואית, עקב מתן טיפולי שיניים רשלניים, שגרמו לפגיעה עצבית. מאחר והנתבע מודה באחריותו לנזקי התובע נותר לדון בשאלת גובה הנזק.
רקע וטענות הצדדים
1.התובע יליד 1958 הגיש תביעה בעילה לרשלנות רפואית. בחודש 5/2018 פנה התובע לטיפול רפואי אצל הנתבע, לצורך טיפול בשני שניים תחתונות אחריות מצד שמאל באמצעות שתלים. לאחר בדיקה מסר לו הנתבע כי, יש צורך לעקור את שיניים 34 + 35 ואת השורשים של שיניים 36 + 37, זאת מבלי להסביר לו את הסיכונים הכרוכים בכך, לרבות פגיעה עצבית או קליטת השתלים. הנתבע ביצע את הטיפול, ובמהלך קדיחת הלסת חש בכאבים עזים ותחושת זרמים. כך גם במהל יתר הטיפול ולאחריו. במהלך הימים שלאחר הטיפול פנה התובע לנתבע והתלונן על כאבים, זרמים רדימות בשפה אך הלה הרגיע אותו ומסר לו כי מדובר בתופעה ידועה שתחלוף. משלא חלפו הכאבים פנה התובע לבית חולים רמב"ם ובצילום פנרומי התגלה כי אחד השתלים פגע בעצב הלסת התחתונה.
2.התובע תמך את תביעתו בחוות דעתו ש ד"ר ברק אשר קבע כי הנתבע התרשל בעת ביצוע הפרוצדורה. תחילה עמד על כך שהרשומה שניהל הנתבע הייתה לקויה וחלקית עוד הוסיף כי על אף תלונת הכאב בעת הקידוח הנתבע לא הפסיק את הטיפול ובצע צילום רנטגן. עלה מצילומים מאוחרים שהנתבע חדר לתעלה המנדיבולרית. ד"ר ברק קבע כי נכותו של התובע היא בשיעור 20%.
הנתבע, הכחיש בכתב ההגנה את אחריותו, הגיש חוות דעת נגדית שנערכה על יד ד,ר יואב גרוסמן, שקבע כי התובע לא הביע התנגדות לטיפול. עוד קבע כי לא היה אירוע של כאב במהלך הטיפול. ד"ר גרוסמן קבע כי נכותו הצמיתה של התובע היא בשיעור 5%.
בשל הפערים בין חוות הדעת מיניתי מטעם בית המשפט את פרופ' סאמר סרוג'י (להלן: המומחה ). המומחה קבע בחוות דעתו כי התוכנית הטיפולית שהציע הנתבע הייתה סבירה. יחד עם זאת, היה צורך להשתמש בשתל קצר יותר מהשתל שנבחר על ידי הנתבע לגבי שן 35, וכי השתל שנבחר על ידו הוא שגרם לפגיעה העצבית. כמו כן, התובע לא הוחתם על טופס הסכמה לניתוח, ולאחר ביצוע הניתוח לא ניתנה תרופה מתאימה לשיפור הפרוגנוזה. המומחה קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין פגיעה חלקית בתחושה בשפה התחתונה.
3.שני הצדדים בחרו שלא לחקור את המומחה ולמעשה השלימו עם קביעותיו. ביום 12.7.23 נשמעו עדויות התובע והנתבע. בסוף ישיבת ההוכחות הודה בא כוח הנתבע באחריות הנתבע לנזקי התובע. הצדדים הגישו סיכומים בכתב בהם טענו תגובה הנזק בלבד.
הכרעה ודיון
4.לאור האמור לעיל ברי כי דין התביעה להתקבל. הדיון להלן יעסוק בשאלת גובה הנזק.
הנכות התפקודית
5.לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני סבור כי טענות התובע למגבלות בגין הנכות שנותרה לו הן מופרזות ומוגזמות. התובע מטיל של מלוא יהבו בגין מצבו הבריאותי הכולל על הנכות שנקבעה לו על יד המומחה. לטענתו לפני המקרה היה "בן אדם סוס" ולאחר הטיפול מצבו התדרדר עד למצב שאין לו חיים (ראו: דיון מיום 5.6.23 עמ' 1 ש' 19 – 20). התובע מתעלם מכך שעד גיל 49 היו לו 8 צינתורי לב, ניתו מעקפים, נפגע בתאונת דרכים בעקבותיה סבל משבר ברגל שקובע על ידי פלטינות, וכן סבל מכאבי גב כרוניים.
התובע טען כי לפני הטיפול היה ספורטאי. מרים משקולות, ומתאמן כל יום 3 שעות. לטענות כעת אם הוא מרים 10 ק"ג הוא חוטף זבנגים של חשמל (עמ' 3). מפליא שמידע זה לא מסר התובע למומחה אלא רק התלונן על כאבים וזרמים. מכל מקום יחסו מגבלות פיזיות של חוס יכולת להרים משאות, וייחוסם לנכות של חוסר תחושה בשפה, אינה מתקבלת על הדעת בלשו המעטה וכל המוסיף גורע. הראיה כשעומת התובע עם מסמך רפואי בו רשום שמזה 20 שנה אינו עובד בשל אותה תאונת דרכים נאלץ התובע להודות (לאחר מספר שאלות עליהן השיב בצורה מתחמקת) בנכונות הרישום.
6.לאור האמור לעיל אני קובע כי ערב הטיפול התובע לא עבד, בשל תאונת דרכים וניתוח לב שאירעו לפני כן, זאת בנוסף על מחלות נוספות מהם סבל התובע וכפי שהוא מודה בסיכומיו. מאידך ובנסיבותיו של התובע אין לנכות שנגרמה משמעות תפקודית מבחינת יכולתו לעבוד, שכן ממלא התובע לא עבד ובגילו כיום (בן 65) אין זה סביר כי יעבוד בעתיד. בנוסף אופי הנכות לבדה אינו גורם למגבלה, ולא תרם כהוא זה לחוסר התעסוקה של התובע, גם לא באופן חלקי.
כאב וסבל
7.בשים לב לשיעור הנכות, משך הטיפולים, גילו של התובע, הכאבים שפגיעה עצבית בלסת יכולה להסב אני פוסק בגין כאב וסבל סך של 40,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.
הנתבעת מבקשת להפחית מסכום הכאב וסבל מאחר ולטענתה התובע העיד לא אמת והפריז בדרישותיו. אמנם התובע הביא את עניינו על דרך ההפרזה כפי שקבעתי לעיל. אולם לא אוכל לקבוע כי התובע עשה כן בזדון, בשים לב לתחלואה הנפשית ממנה סובל (delusional disorder), שמשמעותה הבסיסית שהאדם מאמין בנכונות משהו שאינו אמת.
בא כוח התובע הפנה מאידך לפסק דין שניתן בת.א. (שלום תל-אביב) 28939-04-14 פלוני נ' ד"ר מוחמד בוחארי [פורסם בנבו] שלטענתו נפסק בו פיצוי בגין כאב וסבל על סך של 70,000 ₪ בנכות דומה. אולם על אף קווי הדמיון הכלליים בין אותו מקרה למקרה הניצב לפני עדין קיימים הבדלים שמצדיקים אבחנה. שם התובע היה יליד 1986, צעיר בהרבה מהתובע כאן, ולא היו לו מחלוק רקע נוספות. בנוסף התובע שם בסל גם מחוסר תחושה בלשון בעוד שכאן התובע סובל מחוסר תחושה בשפה. אינני מזלזל חלילה בנכות אך נראה לי כי בפגיעה בתחושה בלשון שפגעה גם בחוש הטעם שם, יש ליחס משמעות גדולה יותר מבחינת אובדן הנאות חיים. לכן אני סבור כי פסקתי סכום העולה על סכומים אחרים שפוסקים באופן שגרתי בגין נכות של 10% בגילו של התובע, אך יחד עם זאת אין בכוחי להגיע לסכום שביקש התובע.
הוצאות ועזרה
8.התובע טוען כי לאחר הטיפול הוא נזקק לעזרת הזולת ובעיקר של בני משפחתו, והוא יזדקק לעזרה בעתיד. אני מקבל באופן חלקי את הטענה במובן זה שבתקופת ההחלמה לאחר הטיפול, התובע נזקק לעזרה חלקית של בני משפחה. מאחר ולא הוצאו בפועל כספי בגין רכיב זה אני פוסק על דרך האומדנא סך של 4,000 ₪ בגין עזרה לעבר. לאחר מכן ולעתיד הנכות אינה מצדיקה פסיק עזרה.
9.באשר להוצאות הדיון יתחלק לשניים. טענה ראשונה שמעלה התובע נוגעת להוצאות שאמור להוציא בגין טיפולי שיניים מתקנים, וכן הוצאות בגין טיפול תרופתי. טענה שניה היא הוצאות שהוציא בעבר ויוציא בעתיד בגין צריכת קנאביס רפואי ברישיון.
בגין הוצאות טיפול משקם טוען התובע כי המומחה מטעמו ד"ר ברק והן המומחה מטעם הנתבע ד"ר גרוסמן קבעו כי על התובע יהיה לבצע שתלים חדשים בשיניים 34 + 35. לכן התובע דורש כי בעבור כך סך של 40,000 ₪, הכוללים החלפת שתלים אלו כל 10 – 15 שנה.
המומחה בתשובות לשאלות הבהרה קבע כי הפרוגנוזה לגבי שיניים 34 ו- 35 היא לא טובה וקיים צורך לעקור אותם ולבצע טיפול משקם בין יתר האפשרויות על גבי שתלים. בסיכומי הנתבע לא מצאתי תשובה לטענת התובע. יחד עם זאת, יש לפצות את התובע בגין החלפה אחת, שכן לגבי יתר ההחלפות העתידיות, התובע ממלא היה נזקק להחליף, ללא קשר לטיב הטיפול שנתן הנתבע, עקב בלאי טבעי. בהתאם לקביעת ד"ר גרוסמן העלות מסתכמת לסך של 11,900 ₪. בהתאם לד"ר ברק העלות מסתכמת לסך של 14,400 ₪ (לא כללית ניתח לעיבוי הרכס שציין ד"ר ברק שכן ניתוח כזה אינו קשור לרשלנות הנתבע אלא למצבו של התובע). פרופ' סרוג'י לא התייחס לעלות בחוות דעתו. לכן אני פוסק על דרך המיצוע סך של 12,650 ₪, מאחר והרופאים לא נחקרו, ובשים לב לפערים הזניחים בין חוות הדעת בעניין זה.
התובע טוען בסיכומיו כי הוא טופל ועדין מטופל בטיפול תרופתי כמו טגרוטל או סימבולטה אך לא דורש בסיכומיו פיצוי נפרד בעבור תרופות אלו אלא עובר לדון בהוצאות בעבור קנאביס רפואי.
10.באשר לקנאביס הרפואי התובע טוען כי הגיש בקשה לקבלת היתר לקנאביס רפואי לאחר הטיפולים נשוא התביעה. התובע מפנה לתיעוד הרפואי שם מאוזכר נושא הצריכה של קנאביס לצד אזכור של כאבים בפנים. התובע טוען כי בתחילה הוא הוציא סך ממוצע לחודש של 400 ₪ בעבור כמות של 20 מ"ג, אך בהמשך ההוצאות האמירו לסך חודשי ל כ- 1,200 ₪. לכן התובע מבקש לבצע חישוב לפי 800 ₪ לחודש כאשר יש ליחס מתוכם 30% לכאבים בגין הנכות העצבית והיתרה ליתר תחלואיו.
הנתבע טוען בסיכומי כי הקנאביס ניתן לתובע בשל הבעיות בגב ולכן אינו קשור לטיולי השיניים. כמו כן אין הנמצא תיעוד הקושר בין כאבי השיניים למתן קנאביס רפואי. רק לקראת הדיון מצא לנכון להביא תיעוד רפואי אשר נאמר בו כי התובע מקבל קנאביס עקב טיפולי השיניים, כאשר תיעוד זה מנוגד לתיעוד הקודם.
11.התובע הפנה בסיכומיו לפסק דין שניתן על ידי בת.א. (שלום חיפה) 67620-03-17 פלונית נ' חלבי [פורסם בנבו], בו התייחסת לתנאים לפסיקת הוצאות בגין צריכת קנאביס רפואי. בין יתר התנאים קבעתי כי תנאי סף הוא שבידי הנפגע היתר לצרוך קנאביס רפואי. תנאי נוסף הוא שהתובע הביא חוות דעת אשר קובעת קשר בין הנכות לבין הצורך בשימוש בקנאביס רפואי. בע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד סא(3) 310 (2006) דן בית משפט העליון בשאלה האם להכיר לנפגע בהוצאות שהוציא על שירותי מין. הנשיא ברק פסק כי במקרה הספציפי לא הונחה תשתית ראייתית המלמדת על צורך שאין בלתו לסיפוק צורכי המין של הנפגע. הודגש כי לא הובאה חוות דעת רפואית שתוכיח כנדרש את ההכרח בהיזקקות לשירותי ליווי (בית משפט לא הסתפק בקביעה זו אלא המשיך ודן בשאלה האם ראוי להכיר בהוצאה מסוג זה בהיבט של תקנת הציבור).
בענייננו התובע לא הביא חוות דעת מטעמו הקובעת התוויה לשימוש בקנאביס רפואי. יתרה מכך גם המומחה מטעם בית המשפט לא נדרש לסוגיה זו וממלא לא קבע צורך זה.
בנוסף, עיון בתיק משרד הבריאות שצורף למוצגי הנתבעת מעלה כי בטופס הבקשה שהגיש התובע למתן היתר לצריכת קנאביס רפואי, הסיבה שצוינה כאבים בעמוד שדרה צווארי ומותני. לא צוינה הסיבה של כאבים בגין פגיעה עצבית בפנים. נכון שבתיעוד רפואי מאוחר יותר מקופת חולים צוין כי התובע גם מכאב עצבי לצד העובדה שהוא מקבל קנאביס אך אין די באזכור זה כדי להקים את הקשר הסיבתי הנדרש לצורך הכרה בהוצאות הקנאביס בגין אותה פגיעה עצבית. לכן לא אפסוק בגין הוצאות קנאביס כתוצאה מהנכות שנותרה בגין הטיפול נשוא התביעה. לא הוכח כי אם הייתה הנכות שנקבע לבדה עומדת היה מאושר לתובע שימוש בהוצאות קנאביס רפואי, ולא היו הרופאים המטפלים מסתפקים בתרופות השגרתיות להקלת כאב.
מאידך יש לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין נסיעות לקבלת טיפול רפואי בעבר ובעתיד בסך מוערך של 2,500 ₪.
סיכום ותוצאה
12.לסיכום מסתכמים נזקי התובע לסך של 59,050 ₪. לסכום זה יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 17.5% בתוספת מע"מ, בשים לב להודאת הנתבע בחבות וחסכון בזמן שיפוט נוסף לצד שכנגד ולבית המשפט, וכן החזר הוצאות בגין אגרה ראשונה, הוצאות חוות דעת מטעם התובע ששולם לד"ר ברק, וחלקו של התובע בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט. ככל שיתעוררו מחלוקות בעניין זה התובע יהיה רשאי להגיש בקשה לשומת הוצאות.
בשל החיסכון בזמן שיפוטי וניהול הדיון בדרך מקוצרת יחסית יתרת האגרה תהיה בשיעור שליש.
מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום, ט' אב תשפ"ג, 27 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
