ת"א 17794-10-09 ק' נ' עירית תל-אביב-יפו ואח'

תובענה כספית שעניינה פעולות עיקול ומכירה, שביצעו הנתבעים בנכס המצוי ברחוב אלנבי 119 תל אביב (גוש: 6937 חלקה: 51 תת חלקה: 17; להלן – הנכס).

התובע, הבעלים של הנכס (להלן – התובע), הוא תושב חוץ, אזרח בריטי, עזב את הארץ בשנת 1986.

נתבעת 1 היא עיריית תל אביב (להלן – נתבעת 1 או העירייה). נתבע 2 הוא כונס נכסים (להלן – נתבע 2), שמונה על ידי נתבעת 1 לגביית חוב לכאורי של התובע כלפיה.

ביום 12.11.2002, נרשם שעבוד על זכויות התובע בנכס לטובת נתבעת 1. השעבוד נרשם לנוכח חוב לכאורי של התובע כלפי העירייה בגין ארנונה ואגרת מים, שלא שולמו (להלן – החוב). נכון ליום רישום השעבוד עמד החוב על סך של 30,870 ₪. נתבעת 1 ונתבע 2 (להלן יחד – הנתבעים), נקטו מספר פעולות לגביית החוב. להלן תמצית פעולות:

ביום 29.1.2003, בוצע על ידי קבלן העירייה ניסיון לתפיסת מיטלטלין בנכס. ניסיון זה נכשל כאשר התברר, שלא ניתן היה לזהות בוודאות את בעל הנכס.

ביום 11.2.2003, נעשה ניסיון למסירת מכתב התראה בטרם מכירת הנכס, בכתובת אלנבי 119 תל אביב. המכתב לא נמסר שכן התברר, שהתובע אינו בארץ.

ביום 20.5.2003, פתח נתבע 2, בשמה של נתבעת 1, תיק הוצאה לפועל בגין חובו של התובע והגיש "בקשה למימוש משכנתא/משכון" על הנכס.

ביום 27.7.2003, נמסרו מסמכי אזהרה בתיק ההוצאה לפועל לידי גב' ג.ז., אחותו של התובע.

ביום 22.9.2003, הגישה גב' זהביאן, הודעה לתיק ההוצאה לפועל לפיה, היא אחותו של התובע, אך אינה מתגוררת עימו ולכן הוחזרו מסמכי האזהרה שנמסרו לה.

לאחר מספר בקשות שהגיש נתבע 2 בתיק ההוצאה לפועל לביצוע תחליף המצאה, ניתנה החלטה על ידי ראש ההוצאה לפועל לפיה, יש לצרף לבקשת תחליף ההמצאה תדפיס כניסות ויציאות של התובע מן הארץ. מתדפיס, שהוצא ביום 8.3.2006, עלה, שהתובע יצא את הארץ ביום 15.2.2006 ומאז לא חזר (נכון ליום הוצאת התדפיס), וחדל להיות תושב הארץ החל מיום 25.6.1986.

ביום 28.5.2006, על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל, בוצע לתובע תחליף המצאה על ידי הדבקה בכתובת הרשומה של התובע במשרד הפנים, ברח' דרך נמיר 122, בתל אביב (להלן – הכתובת הרשומה), פרסום בעיתון יומי נפוץ והדבקה על לוח המודעות בבית המשפט.

ביום 4.10.2006, לאחר שאף גורם לא נדרש ולא הגיב לאזהרות בגין מכירת הנכס, ולפי החלטת ראש ההוצאה הפועל, נרשם בפנקסי המקרקעין צו מינוי של נתבע 2 ככונס נכסים על הנכס לצורך מכירתו.

ביום 23.6.2009, לאחר הערכת שווי בידי שמאי והליך התמחרות, הועברה החזקה בנכס לידי צד ג', שרכש את הנכס מידי הנתבע 2 בסך של 80,000 ₪.

לאחר מכירת הנכס על ידי נתבע 2, פעלה נתבעת 1 לגביה מנהלית של יתרת החוב הלכאורי של התובע, שהצטבר לאורך השנים לסך של 270,716.84 ₪ (נכון ליום 22.10.2009).

ביום 20.7.2009, עיקלה נתבעת 1 סך של 91,599 ₪ מחשבון הבנק של התובע.

תמצית טענות התובע

התובע טוען, שאינו יודע את מקור החוב שהצטבר בגין הנכס וכי בשנים שבין 2000-2009 כלל לא היה חייב בתשלום ארנונה. לטענתו, בשנים 2000-2005, לא החזיק בפועל בנכס, אלא השכירו לשוכרים שונים, שהיו אמורים לשאת בתשלום הארנונה, כקבוע בהסכמי השכירות עימם. הסכמים אלו הופקדו בידי נתבעת 1. לגבי השנים שבין 2005 ועד לשנת 2009, טוען התובע, שהיה פטור מתשלום ארנונה בשל שריפה שנגרמה בנכס ולאחר שנתבעת 1 הכריזה על הנכס כמסוכן ולא ראוי לשימוש.

עוד טוען התובע, כי פעולות הנתבעים באשר לאופן ההתראה לגבי החוב וההליכים נגדו, כמו גם אופן מימוש הנכס עולות כדי התרשלות ומחדל, אשר גרמו לו נזקים רבים ומיותרים. פעולות העיקול, מימוש הנכס ומכירתו נעשו ללא ידיעתו ומבלי שידע על החוב הנטען. התובע לא קיבל לידיו כל דרישת תשלום, וההמצאות בוצעו לכתובת שאין לו קשר אליה מזה עשרות שנים.