פלוני נ' מדינת ישראל ואח'

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שלטענת התובעות נגרמו לאביהן המנוח בעת אשפוזו, כתוצאה מרשלנות רפואית וכן לפיצוי בגין פגיעה נטענת באוטונומיה.

בנוסף עותרות התובעות לחיוב הנתבעים על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה–1965, ביחס לאמרות שנכתבו לגביהן ברשומה הרפואית של המנוח.

מאחר וב"כ הנתבעים הודיע כי הנתבעת 1 אינה מתנערת מאחריות ביחס לאיזה מן הנתבעים, ומאחר והנתבעים 3 ו-4 העידו כי ההחלטה בדבר ביצוע הביופסיה הייתה החלטה משותפת, לא תיערך הבחנה בדיון ובפסק הדין בין הנתבעים.

רקע וגדר המחלוקת

1. המנוח, יליד 1929, אובחן בשנת 2015 כחולה בסרטן כליות גרורתי מסוג Renal cell carcinoma (דרגה 4), שהתייצג בצורה אגרסיבית מתקדמת ומפושטת כבר בשלב האבחון. המנוח טופל במחלקה האונקולוגית ובהמשך גם במרפאת אי ספיקת לב, שנגרמה, כפי הנראה, נוכח תופעות הלוואי כתוצאה מהטיפול האימונולוגי.

2. ביום 27.6.2016, לאחר שגם לאחר ניקוזים מילעוריים שנעשו במהלך חודש יוני 2016 המשיכו להצטבר בחלל בית החזה הימני של המנוח נוזלים בכמות משמעותית ובאופן מהיר, ועל רקע מצוקה נשימתית שהתפתחה עקב הצטברות הנוזל הפלאורלי בחלל הריאות, אושפז המנוח במחלקה לניתוחי חזה לצורך ביצוע פלוירודוזיס (להלן: "פלוירודוזיס" "טלקאז'" או: "הפרוצדורה").

   הפעולה האמורה, אליה הופנה המנוח ע"י המחלקה האונקולוגית, נועדה להקל על המצוקה הנשימתית של המנוח, ובמסגרת ביצועה לאחר ניקוז הנוזלים שהצטברו, מוחדר לחלל הפלאורלי חומר מטרש, בדרך כלל טלק, במטרה להביא להידבקות של קרומי הריאה לדופן בית החזה, ולהיעלמות החלל הפלאורלי, ולמנוע על ידי כך, הצטברות נוזל פלאורלי נוסף.

3. ביום 28.6.2016 בוצעה הפרוצדורה על ידי הנתבעים 3 ו-4, בגישה טורקוסקופית. במהלך ביצועה, נטלו הנתבעים מהמנוח ביופסיות מנגעים בקרומי הריאה,, ובעקבות נטילתן החל דימום שחייב פתיחה של בית החזה לצורך עצירתו. לפי דו"ח הניתוח נשאבו 3,000 סמ"ק נוזל פלאורלי צלול ונמדדה כמות משוערת של 500 סמ"ק אובדן דם. נוכח האמור, ובשל הצורך לייצב את מצב החירום, לא ניתן היה להשלים את ביצוע הטלקאז'.

   במהלך האשפוז, שוב הצטברו נוזלים בריאותיו של המנוח וביום 12.7.2016 בוצע לו ניקור פלאורלי, במחלקה על מנת להקל על המצוקה הנשימתית.

   ביום 14.7.2016 המנוח שוחרר לביתו, בהמשך הוא הובא לבית החולים על רקע מצוקה נשימתית פעמיים נוספות, בימים 22.7.2016 ו-24.7.201, ולאחר שחרורו האחרון, גסס בביתו עד לפטירתו ביום 20.08.2016.

4. לטענת התובעות, בנותיו ויורשותיו של המנוח, התרשלו הנתבעים בעצם ההחלטה על נטילת ביופסיות ובכך שלא הסתפקו בביצוע הליך הטלקאז', שלשמו הופנה המנוח. על פי הטענה, אף שבעת ביצוע הפעולה, על פי חוות דעת מומחה מטעמן (עמ' 14 לחוות הדעת), עמדה תוחלת החיים של המנוח, לאחר ששני קווי טיפול בו כשלו, על בין שבועות ספורים ועד 2-3 חודשים, הפרוצדורה שבוצעה בו ביום 28.6.2016, שנועדה אך ורק לתת לו איכות חיים מספקת, ולהקל על מצוקתו הנשימתית עם ביצוע הטלקאז', לא בוצעה בסופו של יום בשל הדימום שנגרם עם לקיחת הביופסיות המיותרות, היא גרמה לו לסבל רב, והפכה אותו לסיעודי, עד למותו בייסורים ביום 10.8.2016. לטענתן, ביצוע הביופסיות היה מיותר, חסר תכלית וסיכן את המנוח.

5. בנוסף, התובעות טוענות לפגיעה כפולה באוטונומיה של המנוח. ראשית- בכך שלא הוסבר להן ולמנוח, כי בכוונת הנתבעים לבצע ביופסיה במנוח, תוך כדי פעולת הטלקאז', וממילא לטענתן, לא הוסברו להם הסיכונים הכרוכים בביצוע הביופסיה; ופעם נוספת- בביצוע ניקור פלואורלי למנוח, לניקוז נוזלים שהצטברו בריאותיו ביום 12.7.2016, במהלך אשפוזו, כשלטענתן, הפעולה נעשתה בניגוד לרצונו, בשעת לילה, תוך מודעות לסירוב המפורש של הבת לאשר את ביצוע הפעולה, תוך ניצול העובדה שבתו לא שהתה לצידו ותוך פגיעה באוטונומיה שלו.

6. טענה שלישית שבפי התובעות עילתה בעוולת לשון הרע, שלטענתן עוולו כלפיהם הנתבעים או מי מהם, בכתיבת אמרות שנכתבו ברשומה הרפואית של המנוח, ביחס אליהן, לפיהן הן "מאד חרדתיות" "בעלות קשיים רגשיים" "ומבצעות מניפולציות" (מוצגים 10,32,ו-19 למוצגי התובעות), כפי שיפורט להלן.