פלוני נ' גלי גיל מרכז לספורט ונופש בקרית מוצקין בע"מ ואח'

תביעה לנזקי גוף.

רקע והמחלוקות

1.התובע יליד 3.7.92 טוען בתביעתו כי ביום 9.7.10 ביקר בפארק מים (להלן: הקאנטרי) אותו הפעילה הנתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת) והמבוטחת בביטוח מתאים ע"י הנתבעת מס' 2 (להלן ביחד : הנתבעות).

בסע' 6 לכתב התביעה התובע תיאר את אירוע התאונה בזו הלשון "התובע עשה שימוש לראשונה במגלשת המים האדומה המהירה ובישיבה....כאשר הגיע בפתאומיות ובמהירות גבוהה מעל עיקול מוגבה במגלשה וכתוצאה מהזרימה החזקה מאוד של המים גרם הדבר להתהפכות גופו של התובע על בטנו כשראשו לכיוון הירידה במהירות ובעוצמה רבה, מבלי שלתובע הייתה אף היכולת לבלום את תאוצתו ומהירותו, ובסיום נחבט ראשו של התובע בחוזקה בקרקעית בריכת הנחיתה".

2.התובע נחבל בראשו ובעזרת אחרים יצא מהבריכה. בעקבות התאונה התובע הובהל לביה"ח רמב"ם בחיפה ועם קבלתו הוא עבר בדיקת CT ראש, ממנה עלה כי לתובע נגרם שבר קווי פרונטלי משמאל, דימום תוך גולגולתי וגם הועלה חשד לשבר בחוליה T1. התובע עבר ניתוח להסרת ההימטומה האפידוראלית משמאל ואחריו אושפז במחלקה לטיפול נמרץ, וכחמישה ימים לאחר התאונה שוחרר לביתו. בהמשך התובע היה במעקב רפואי במסגרת קופ"ח בעיקר בשל כאבי הראש וגם החשד לשבר באחד הזיזים של החוליה T1.

3.התובע הגיש תביעתו הראשונה לביהמ"ש השלום קריות בת"א 11292-02-12, ואת תביעתו תמך בחו"ד רפואית ערוכה ע"י ד"ר האני מולא המומחה לנוירוכירורגיה אשר העריך את נכותו הרפואית בשיעור כ-47%. מנגד, הנתבעות הגישו מטעמן את חו"ד של ד"ר גליקמן מרדכי המומחה באורתופדיה שלא מצא נכות רפואית בתחום התמחותו, ואת חו"ד של ד"ר עאיד מחאג'נה המומחה לנוירולוגיה אשר מצא כי התובע סובל מנכות נוירולוגית בשיעור 5% וגם 5% בשל הצלקת בקרקפת.

בשל פער זה בהערכת נכותו הרפואית של התובע, ביהמ"ש השלום מינה מטעמו את ד"ר נחשון קנולר המומחה לנוירוכירורגיה וזאת בהחלטה שניתנה ביום 14.1.14 (להלן: המומחה). חו"ד המומחה הוגשה ולפיה נותרה אצל התובע נכות רפואית נוירולוגית בשיעור 20%, נכות בשיעור 10% בשל הצלקת המכערת בקרקפת וגם נכות בשיעור 5% בעקבות הגבלה קלה בחלק מתנועות הצוואר.

4.בשלב מאוחר יותר ההליך בביהמ"ש השלום נמחק ולאחר מכן הוגשה התביעה בה עסקינן, כאשר אין חולק בין הצדדים כי הליך זה מתחיל מנקודת ההפסקה של קודמו.

5.הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה, משכך נשמעו ראיות והוגשו סיכומים. מעיון בסיכומים, לרבות סיכומי התשובה שהתובע הגיש, עולה כי הצדדים חלוקים בעניין נסיבות התאונה, שאלת האחריות, הנכות הרפואית וגם באשר לנזק – למחלוקות אלו אדרש להלן תוך סקירת העדויות והראיות ועמידה תמציתית גם על טענות הצדדים.

העובדות כפי שהוכחו

6.אין חולק בין הצדדים כי התובע נחבל בראשו בעקבות גלישה במגלשת המים, המחלוקות ממוקדות בשני היבטים. בראשון, באשר לטענת התובע להתהפכות גופו תוך כדי גלישה, כאשר הנתבעות בדעה כי גרסה זו לא הוכחה ואף אינה הגיונית. השני, עומק המים בבריכת הנחיתה.

7.תחילה נכון להבהיר, כי המדובר הוא במגלשה ישרה עם "במפר" והכוונה לגבשושית באמצע משטח ההחלקה שגורמת לעליה ואח"כ לירידה תלולה יותר. הגולש עולה במדרגות לפסגת המגלשה ומשם מחליק בעזרת זרם מים לאורך המגלשה ועד לבריכת הנחיתה. גם אין חולק בין הצדדים, כי הגלישה אפשרית רק באישור משלח שעמד על משטח גבוהה בסמיכות לפתח המגלשה והשקיף על המתרחש. תפקידו העיקרי של המשלח הוא לוודא שלא תתרחש התנגשות בין הגולשים, בכך שאפשר גלישה אחרי נחיתת הגולש הקודם ואסר גלישה כשראשו של הגולש לכיוון בריכת הנחיתה.

8. בעניין נסיבות הגלישה העידו שניים, התובע וחברו ששמו י' י' ק' (להלן: העד י'). עד זה מסר בתצהירו כי הוא היה הבא בתור לגלוש במגלשה אחרי התובע. העד עמד על משטח ההמתנה בסמוך למשלח והשקיף על המתרחש, או אז הבחין "... התיישב על המגלשה במצב ישיבה והחל בגלישה. בעודי עומד למעלה ומחכה לתורי, ראיתי שכתוצאה מהירידה החדה במגלשה פלוני התהפך על הבטן כשראשו מופנה כלפי מטה"(סע' 3 לתצהיר). ובעדותו לפניי עד זה אשר באופן חד וברור כי במקום היה משלח שלא התיר לאף אחד לגלוש על הבטן עם הראש מקדימה (עמ' 20, ש' 14). העד ניסה להסביר בעדותו את הסיבה להתהפכות התובע ומסר כי הדבר התרחש כשהתובע הגיע לבמפר (עמ' 19, ש' 23); ואשר כי הוא גלש אחרי התובע ולא נפגע ומייחס זאת לצורת הגלישה, שכן העד גלש כשהוא שכוב על גבו ורגליו לכיוון בריכת הנחיתה, ואילו התובע בתנוחת ישיבה כשרגליו מושטות קדימה (עמ' 19, ש' 25).

גם התובע נחקר נגדית בהקשר זה ומסר "אני ישבתי עם רגליים ישרות, היה זרם מים חזק. הגעתי לגבנונית התרוממתי באוויר ואני זוכר את עצמי על הבטן"(עמ' 25, ש' 30).

9.היו עדים אחרים מטעם התובע שהעידו לפניי אולם הם לא ראו את התובע בזמן הגלישה במגלשה. המוזר הוא שהנתבעות לא ראו להביא אף עד גם לא אותו משלח שעבד במקום בזמן ההתרחשות אשר מתפקידו לעקוב אחרי כל גולש כדי לאשר לבא בתור להשתמש במגלשה. משזה תפקידו של המשלח הרי הגיוני וסביר להניח כי ראה במו עיניו את התובע בזמן הגלישה ועמד מקרוב על הנסיבות שהביאו לשינוי התנוחה. לא זו אף זו, ב"כ הנתבעות מסר בדיון שהתקיים ביום 25.3.21, כי היה חוקר שחקר את אירוע התאונה וכי בכוונתו להזמינו לעדות (עמ' 12, ש' 10), אלא שגם חוקר זה לא הובא. הנתבעות לא הביאו עדים רלוונטיים ולא ביקשו להגיש תיעוד כלשהוא כמו דו"ח החקירה ותוצריה בזיקה לנסיבות התאונה (למעט נ/2 שהוא חלק מדו"ח החקירה הכולל עמודים מאתר הפייסבוק של התובע שאינם רלוונטיים לעניין התאונה ונושא האחריות), לא ההודעה אודות התאונה שסביר להניח כי נשלחה לנתבעת מס' 2 (המבטחת) וגם לא הדו"ח שחובה לערוך בעקבות התרחשותה של תאונה קשה בקאנטרי כפי שארחיב בהמשך.

10.הנתבעות נמנעו מהבאת ראיות ועדים אשר בשליטתן והסתפקו בטענה כי גרסת התובע והעד מטעמו למעבר מישיבה לשכיבה על הבטן עם הראש לכיוון בריכת הנחיתה בזמן הגלישה, אינה הגיונית בהסתמכם על חו"ד מקצועית מטעמם הערוכה ע"י אינג' סלים סעדי (להלן: המומחה סעדי) - מהנדס מכונות ובוגר קורס ממוני בטיחות. המומחה סעדי כתב בחו"ד "תנועה כזו מחייבת היווצרות מומנט סיבוב על גבי מרכז הכובד של גוף התובע תוך התגברות על המומנט הנגדי המופעל באמצעות רגליו של התובע המושטות קדימה. ריחוף ומומנט כזה מביא בהכרח לנפילה מהמגלשה ולא לנחיתה על הבטן על מסלול הגלישה"(סע' 23 לחו"ד). והוסיף, כי גרסת התובע אינה הגיונית, מה גם שלא נתמכה בעדות ראיה (סע' 22 לחו"ד).

זו הייתה מסקנתו של המומחה סעדי כאשר מנגד גם התובע הגיש חו"ד מקצועית מאת אשר אסבן אשר בהכשרתו ממונה וקצין בטיחות (להלן: המומחה אסבן). מומחה זה אשר בחו"ד וגם במסגרת עדותו לפניי, כי התיאור בו אוחז התובע בהחלט אפשרי. עד זה הסביר, כי הגלישה מתאפשרת בשל שיפוע המגלשה, והתנועה מואצת יותר בעקבות המים המוזרמים על משטח הגלישה אשר מבטלים כמעט כליל את החיכוך בין גוף הגולש למגלשה. עוד הזכיר המומחה אסבן, כי באמצע מגלשה זו קיים "גיבוה" (במפר) שגורם לגופו של הגולש לרחף באוויר ולהתנתק ממשטח הגלישה. ברגיל ובעקבות כח הכבידה הגולש נוחת שוב על המגלשה, אלא שאפשרי כי בעקבות מהירות הגלישה, זרימת מים חזקה במורד המגלשה כמו גם הבמפר יגרם שינוי למנח גופו של הגולש כפי שהתרחש בעניינו של התובע (עמ' 5 לחו"ד). גם בעדותו לפניי המומחה אסבן עמד על אותם המשתנים אשר לגישתו חברו יחדיו וגרמו לקרות התאונה (עמ' 30, 24).

במסגרת עדותו העד אסבן הפנה לסרטון שבו ניתן לראות את המגלשה בה עסקינן (בצבע אדום). המדובר הוא, כנראה, בסרטון פרסומת של הקאנטרי שבו ניתן לראות את המגלשה . סרטון זה לא הוגש במהלך הדיון ועם זאת הוסכם כי הדיסק יוגש בשלב מאוחר יותר עם העתק לב"כ הנתבעות (עמ' 31, ש' 14-20). ואכן הדיסק הוגש בצירוף להודעת התובע מיום 21.2.22 (מוצג ת/4 מתויק בתיק הנייר). המומחה אסבן, כאמור, הפנה לסרטון זה והעיד "רואים את הקפיצה על הגיבוה הראשון, במגלשה זו יש גיבוה גדול, רואים ממש את ההתנתקות של הגוף"(עמ' 30, ש' 24).

צפיתי בסרטון זה מספר פעמים, ואכן ניתן להבחין בקפיצה קלה של הגולש בהגיעו לאמצע המגלשה שגורמת להתנתקות רגעית ממשטח הגלישה, אלא שבסרטון זה ותוכנו ספק אם ניתן למצוא את ההסבר לשינוי שחל בגלישתו של התובע.

11.אני סבור כי על יסוד התשתית הראייתית שהונחה לפניי התובע כן הוכיח את גרסתו לעניין שינוי תנוחת גופו תוך כדי גלישה. אמנם כטענת הנתבעות והמומחה סעדי נראה על פני הדברים כי ההתהפכות מישיבה כשהרגליים מושטות קדימה לשכיבה על הבטן תוך כדי הגלישה, היא לא שגרתית ואף במידה מסוימת קשה לדמיין את התרחשותה. אך בצד זאת, ניסיון החיים למדנו כי גם תאונות אינן עשויות מקשה אחת, יש כאלה המתיישבות היטב עם שורת ההיגיון ואותן ניתן להסביר בפשטות וגם לעמוד על מכניזם ההתרחשות, ובאחרות קיים קושי בהצבעה על שלבי ומנגנון התאונה. לקושי זה יש ליתן משקל כשמשקפים על כלל הראיות, אולם הוא, לכשעצמו, לא מוביל במקרה זה לדחיית גרסת התובע. ועוד, בהיקשר זה חשוב להבהיר, כי אין לפרש את גרסת התובע כי במסגרת הגלישה ההתהפכות התרחשה דווקא קדימה, היינו - למעבר מישיבה לעמידה על הרגליים ואח"כ לנפילה על הבטן כשהראש מופנה לבריכת הנחיתה - תרחיש עליו סמך המומחה סעדי בחו"ד, שכן זה לא התרחיש היחידי שיכול לגרום לשינוי תנוחת הגולש. כך, למשל, אפשרי כי גופו של התובע הסתובב בציר אופקי לצד בזמן הגלישה. בהקשר זה חשוב להדגיש, כי חוסר יכולת התובע והעד י' לתאר במדויק אשר התרחש נובע מהעובדה שעסקינן באירוע מהיר, כהרף עין, ומכאן הקושי במתן הסבר מדויק – קושי עליו עמד העד י' בזו הלשון:

"ש.לפי מה שאתה מספר הוא למעשה עשה סלטה באוויר ?

ת.לא יודע אם סלטה, אבל בעיקול היה במפר והוא התהפך על הבטן"(עמ' 19, ש' 21-23)

ועל דברים דומים חזר התובע בעדותו לפניי:

"ש.לבית המשפט - אני לא מצליח להבין איך זה קרה.

ת.אני ישבתי עם רגליים ישרות, היה זרם מים חזק. הגעתי לגבנונית התרוממתי באוויר ואני זוכר את עצמי על הבטן.

ש.לבית המשפט - אתה מספר לנו שהרגליים שהיו מושתות [כך במקור – א"ב] קדימה הפכו להיות אחורה.

ת.ירדתי במגלשה ואני זוכר שהתרוממתי באוויר ואז מצאתי את עצמי על הבטן. לא עשיתי את זה בכוונה.

ש.כמה התרוממת באוויר?

ת.לא זוכר." (עמ 25 ש' 29-32, ועמ' 26 ש' 1-6).

12. התובע וגם העד י' הותירו עלי רושם חיובי, וניכר בעדותם כי מסרו את האמת הידועה להם כהווייתה. תימוכין של ממש למסקנתי כי התובע הוכיח את גרסתו אני מוצא , כפי שהקדמתי, במחדלי הנתבעות באי הבאת עדים וראיות שהם בשליטתן. המומחה אסבן מסר לפניי " אני כמעט בטוח שיש תחקיר של האירוע בקאנטרי. הרי ברור שאם הוא היה עושה פעלול או מסובב את עצמו, ברור שהמשלח היה כותב כי בזמן הגלישה הוא קפץ או עשה משהו, זה שאין כלום לקאנטרי זה השיטה שלהם לפחות 20 שנה. אני בא מחברות הביטוח, אני מכיר את זה, יש תחקיר אירוע ויש חקירה ויש טופס הודעה לחברת הביטוח. אני כתבתי את הנהלים האלה. אני כתבתי לקאנטרי את הנהלים האלה. יש עדים, יש מצלמות, פתאום אין כאן כלום."(עמ' 35, ש' 11-18). דברים המקובלים עליי. לא הוגש תחקיר, לא הודעה על תאונה, לא דו"ח חקירה, והנתבעות לא טרחו להעיד את המשלח, שכאמור, היה עד לתאונה מתחילתה ועד סופה. המדובר הוא במחדל משמעותי ולו, במקרה זה, נכון ליתן משקל רב לחובת הנתבעות:" כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה..." (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980), ראו גם ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רם נוף חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ, פסקה 26 והאסמכתאות שם (27.7.08))

הדבר נכון במיוחד בענייננו נוכח קיומה של חובה עפ"י דין לניהול יומן בו ירשמו כל האירועים שאירעו בבריכה כקבוע בתקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה), תשס"ד-2004 (להלן: התקנות) אליהן הפנה התובע בתביעתו. בסע' 23(א) לתקנות נקבע בזו הלשון:

" (א) מחזיק בריכה ינהל יומן לפי הטופס שבתוספת השביעים ובו יירשמו כל האירועים שאירעו בבריכה, לרבות אירועים שבהם טיפל, לפי הענין, מגיש עזרה ראשונה או חובש."

ואירוע המחייב רישום הוגדר בסע' 1 לתקנות כלהלן:

"אירוע" – לרבות מקרה טביעה, פציעה, הפרת הסדר או אירוע פגיעה המוני"

ומעיון בטופס שבתוספת השביעית לתקנות ניתן להיווכח, כפי שגם מסר המומחה אסבן, כי קיימת חובה לרשום ביומן "פירוט האירוע", "הסיבות לאירוע" וגם "עדים לאירוע" - וגם יומן זה לא הוגש.

13. הנתבעות בסיכומיהן טענו כי לעניין המשלח "כשברור לכולם שזהותו אינה ידועה לנתבעות ואינה בשליטת הח"מ"(סע' 5 לסיכומים), והוסיפו כי היה על התובע להעיד את משלח זה שזהותו ידועה לחלק מהעדים שהתובע הביא. בכך הנתבעות לא דייקו. לא ניתן לצאת ידי חובה זו על יסוד הטענה הגורפת כי פרטי העד לא ידועים, במיוחד שעה שקיימת חובה עפ"י דין לתעד בסמוך לאחר האירוע את כל אשר התרחש לרבות פרטי כל העדים. ועוד, ניתן לשקול טענה זו לו הנתבעות טרחו והסבירו מה היו המאמצים שהשקיעו ובאילו פעולות נקטו כדי לעמוד על זהותו של המשלח – אלא שגם בהקשר זה לבד מהטענה הגורפת כי זהות העד לא ידועה לנתבעות, לא נטען ולא הוכח דבר.

גם אם זהות העד ידועה לחלק מעדי התביעה, הדבר לא נוטל מחובת הנתבעות להביא כל עד רלוונטי, במיוחד עד שהעסיקו בזמן התאונה בקאנטרי. התובע כן הביא עדים והרים את הנטל המוטל עליו, והיה מצופה מהנתבעות, לו הגרסה שונה כטענתן, להעיד את המשלח שסביר להניח כי ראה את ההתרחשות מתחילתה ועד סופה, כעד מטעמן - ובחובה זו הנתבעות לא עמדו דבר שיש לזקוף לחובתן.

14.יודגש, כי התובע לא חייב להסיר כל ספק אלא עליו להטות את הכף לכיוון גרסתו כדרוש במאזן ההסתברויות. כשמשקיפים על מכלול הראיות שהובאו ובשים לב לעוצמת מחדליהן של הנתבעות כמו גם הסבריו המשכנעים של המומחה אסבן, אני סבור כי התובע עמד בנטל המוטל עליו ושכנע כי במהלך הגלישה התרחש שינוי שאינו רצוני במנח גופו מישיבה לשכיבה על הבטן כשראשו לכיוון בריכת הנחיתה.

15.עוד מחלוקת עובדתית ניטשה בין הצדדים לעניין עומק המים בבריכת הנחיתה. מטעם התובע העיד גם חבר נוסף ששמו א' י' (להלן: העד א'). עד זה מסר בתצהירו, כי הוא שהקדים את התובע בגלישה. לאחר שהגיע לבריכת הנחיתה והחל מתקדם ליציאה מבריכה זו שמע רעש של חבטה, פנה אחורה והבחין כי התובע לא מצליח להתרומם. העד ואחרים ניגשו לתובע ועזרו לו לצאת מהבריכה (סע' 4 לתצהיר). העד גם הוסיף ותאר בתצהירו "יש לציין כי בריכת הנחיתה שממוקמת בקצה התחתון של המגלשה לא הייתה מלאה במים עד הסוף והיה חסר גובה מים באופן משמעותי"(סע' 6 לתצהיר). העד עמד על גרסתו זו במסגרת חקירתו הנגדית וחזר והדגיש כי מפלס המים בבריכה היה נמוך משמעותית (עמ' 17 ש' 17, עמ' 19, ש' 2).

התובע הגיש את המוצג ת/1, והמדובר הוא ב-6 תמונות המתעדות את בריכת הנחיתה ביום האירוע. תמונות אלו הוגשו באמצעות אחיו של התובע, העד א' מ', אשר מסר בעדותו לפניי כי נעשו ביום התאונה לאחר שהתובע פונה לביה"ח (עמ' 38, ש' 1). אני מאמין לעד זה כי התמונות נעשו בסמוך לאחר האירוע, ודוחה את טענת הנתבעות כי התמונות לא משקפות את המצב ביום התאונה (סע' ג-2 לסיכומים). גם טענה זו נטענה בעלמא, ואני חוזר ומזכיר את היומן שקיימת חובה לערוך ובגדרו יש לתאר כל פרט רלוונטי לרבות גובה מפלס המים בבריכת הנחיתה – יומן זה הנתבעות לא הגישו דבר שבהחלט מהווה חיזוק גם לעדותו של עד זה.

בריכת הנחיתה מרוצפת באריחי קרמיקה במידות 20*20 ס"מ לרבות בדפנות, והעומק המרבי של בריכה זו בסמוך ליציאה מהמגלשה הוא כ - 140 ס"מ (עמ' 4 לחו"ד המומחה אסבן). מעיון בתמונות ניתן להבחין בכך שקו המים היה כשני אריחים מתחת לרום העליון של הבריכה, האריח העליון בצבע לבן ומתחתיו אריח נוסף חשוף בצבע כחול - ומכאן עומק המים באותה הנקודה כ-95 ס"מ. בעניין זה נתגלעה מחלוקת בין המומחים, שכן העד אסבן מסר כי מפלס המים היה בעומק של 95 ס"מ (עמ' 5 לחו"ד), ואילו המומחה סעדי טען כי עומק המים בנחיתה מהמגלשה הוא 115 ס"מ (סע' 3 לתיאור המגלשה בחו"ד), ואני סבור כי מומחה התובע דייק יותר. החשוב בענייננו הוא מפלס המים ביום התאונה עליו ניתן לעמוד מעיון בתמונות כפי שציינתי מקודם, ולא עומק המים האפשרי עד לקצה העליון של האריח הכחול העומד על כ - 115 ס"מ נתון המקובל על המומחה סעדי (עמ' 41, ש' 4); גם לא עומק המים שניתן להעריך מעיון בתמונות ממועדים שונים שנשלפו מהאינטרנט עליהם הסתמך המומחה סעדי ומהם נגזרה מסקנתו – תמונות שאינן רלוונטיות.

16. נתון נוסף הרלוונטי לענייננו הוא ההפרש בין קצה משטח הגלישה למפלס המים ביום התאונה. המומחה אסבן טוען כי ההפרש עומד על כ-50 ס"מ, ובעניין זה אני לא מקבל את הערכתו שנראית על הצד הגבוהה. מעיון בתמונות ניתן לעמוד על כך כי ביום התאונה ההפרש בין קצה משטח הגלישה למפלס המים הוא כ-40 ס"מ, שכן קצה זה נמוך מסף הבריכה כ-5 ס"מ, נתון שאשר גם המומחה אסבן בחו"ד (עמ' 4 לחו"ד). מכאן, הנחיתה לבריכה נעשית מגובהה כ-135 ס"מ מהקרקעית, ובניכוי גובהה מפלס המים שעמד באותם זמנים על כ-95 ס"מ, הרי ההפרש שמתקבל כפי שציינתי מקודם כ-40 ס"מ.

ועוד, כזכור בהתאם לתקנות כל מפעיל של מגלשה מהסוג בה עסקינן מחויב לנהל יומן ובגדרו לציין את פרטי האירוע וגם הסיבות להתרחשותו. בדיקה זו מחייבת גם מדידת עומק המים ביום התאונה ותיעודה ביומן. יומן זה לא חשפו הנתבעות, דבר הנוטל רבות מעמדתן גם בהיקשר זה ואף מהווה תימוכין של ממש למסקנותיי שלעיל שנסמכות על תמונות המתעדות את בריכת הנחיתה ביום התאונה וגם חו"ד אותה ערך המומחה אסבן שהותיר עלי רושם חיובי גם בעדותו.

17.למען הבהירות אציג את המידות ביחס לתחתית הבריכה על ציר אנכי כלהלן:

• סף הבריכה בגובה 140 ס"מ

• נקודת היציאה מהמגלשה בגובה 135 ס"מ

• הקצה התחתון של האריח הלבן כ- 115 ס"מ

• הקצה התחתון של האריח הכחול וגובה מפלס המים ביום התאונה כ-95 ס"מ.

   

• תחתית הבריכה.

   

  יצוין כי לעניין זה, למרות חשיבותו כפי שארחיב בהמשך, לא נדרש המומחה סעדי או למצער דבריו בחו"ד לוקים בעמימות ובחוסר בהירות, מה גם שנקודת המוצא למסקנותיו באשר למפלס המים ביום התאונה מוטעית.

  18. לפני הדיון בשאלת האחריות אתייחס לטענת הנתבעות בסיכומיהן כי לאורך הדרך התובע הציג גרסאות שונות. הנתבעות טענו, כי בסע' 5 לכתב התביעה שהוגש לביהמ"ש השלום נכתב "התובע גלש במגלשה, כשהוא במצב של ישיבה, כתוצאה מזרימת המים החזקה, התובע איבד את שיווי משקלו, התהפך על בטנו, כך שראשו היה בכיוון הירידה.."

  ובתביעה בה עסקינן "..תוך כדי גלישה, כאשר הגיע בפתאומיות ובמהירות גבוהה מעל עיקול מוגבה במגלשה וכתוצאה מהזרימה החזקה מאוד של המים, גרם הדבר להתהפכות גופו של התובע על בטנו...".

  כן הנתבעות הפנו לדו"ח מד"א (נ/3) שנערך ביום האירוע ובו כתוב "בו 18 בריא בד"כ החליק בבריכה ונפל אחורנית, נחבל בראש"

  אף שהניסוחים בתביעות אינם מושלמים, אלא שבעיקרם הם מתארים אותו האירוע. גם הכתוב באישור מד"א לא מערער את גרסת התובע, שכן אין לצפות לתיאור מושלם על דקויות האירוע מתובע שעבר תאונת ראש קשה ואשר כדברי המומחה בתיאור פרטי האירוע בחו"ד "לאחר הנפילה איבד את הכרתו ונצפה פרכוס. מיד לאחר החבלה היה מבולבל ולא זיהה אנשים קרובים לו", וכמובן לא ניתן לצפות כי כותב הדו"ח יקפיד על רישום מדויק של כל הנאמר מפי התובע. איני סבור, כטענת הנתבעות, כי קיימות סתירות מהותית אשר מערערות את גרסת התובע. ושוב, תחת הניסיון לתור אחר סתירות שכולן זניחות, טוב היו עושות הנתבעות לו הציגו את הראיות והעדים שבשליטתן.

  האחריות

  19.התובע טען בתביעתו, כי הנתבעות הפרו את הוראות התקנות. הרלוונטית למקרה זה היא תקנה 20 לתקנות הקובעת:

  " 20.    (א)  מחזיק בריכה יכין נוהלי הפעלה, שימוש ובטיחות למיתקני שעשועי מים וספורט ככל שאלה לא נקבעו בדין, וידאג כי בעלי התפקידים בבריכה יפעלו בהתאם לנהלים אלה.

  (ב)  נוסף על האמור בתקנת משנה (א), שימוש במגלשות מים, תפעולן, ותחזוקתן יהיו בהתאם לת"י 1605; מחזיק בריכה ידאג כי יתקיים פיקוח על הנכנסים והיוצאים ממגלשת מים, וכי חלק בריכת השחיה שבסביבת פתח מגלשת המים בתוך בריכת השחיה פנוי ממתרחצים."

  על ההוראות הרלוונטיות מתקן 1605 (להלן: התקן) עמד המומחה אסבן בחוות דעתו וגם בעדותו לפניי. מומחה זה הסביר כי בהתאם לתקן, שחלקיו הרלוונטיים הוא אף ציטט בחו"ד, עומק המים בבריכה באזור הנחיתה ממתקן שגובה הנפילה ממשטח המגלשה לפני המים הוא עד 20 ס"מ יהיה לפחות 100 ס"מ, ואילו במקום בו גובה הנפילה הוא 60 ס"מ עד למים אזי העומק הבטוח של המים הוא לפחות 180 ס"מ. עוד צוין בתקן, כי בערכי ביניים העומק הדרוש יחושב באופן יחסי (איטרפולציה לינארית). מכאן, שעה שההפרש עומד על כ-40 ס"מ (האמצע בין 20 ל-60) העומק המינימלי של המים אמור להיות לפחות 140 ס"מ.

  מסקנה זו היא צד אחד של המטבע. המומחה סעדי ציין בחוות דעתו כי ברגיל מפלס המים בנקודת הנחיתה עומד על 115 ס"מ, ואילו, כאמור, סף המגלשה בגובה של 20 ס"מ מפני המים. במצב רגיל זה ההפרש עומד על 20 ס"מ ומים בעומק 115 ס"מ כן עומדים בדרישת התקן. אלא שבענייננו, בזמן התאונה בקאנטרי לא דאגו לעומק המים הדרוש ובכך נוצר הפרש של כ-40 ס"מ שאף מחייב, כפי שהקדמתי, כי עומק המים יעמוד על כ-140 ס"מ – דבר שלא התקיים במקרה זה.

  20.הקאנטרי לא דאג למפלס המים הדרוש, בכך התרשל ואף הפר הוראות התקנות וגם התקן, כאשר סביר להניח כי לו פעל כדין תאונה זו הייתה נמנעת. העד אסבן מסר לפניי "אנשים עם הבגדים לוקחים חלק מהמים, אנשים יוצאים מהמדרגות ולוקחים חלק מהמים, יש התאיידות מהשמש, כל הזמן יש הפחתה בגובה המים"(ע"מ' 32, ש' 29-30). כן הוסיף, כי כדי להתגבר על ירידת מפלס המים מקובל להתקין חיישן להזרמת מים לבריכה כל אימת והמפלס יורד תחת הגובה הדרוש או שמתקינים פתחי גלישה בגובה של 120 ס"מ שמזרימים בקביעות מים והעודף עובר לתעלה ייעודית (עמ' 32, ש' 30-33). גם בעניין זה הנתבעות שתקו, לא הזכירו ולו ברמז מה היא השיטה שהונהגה בבריכה הספציפית בה עסקינן, אין יומן, אין אף עד המעורה בפרטים וגם המומחה מטעמן לא טרח להתייחס לנושא זה. לא רק עניין זה נותר אפוף עמימות בשל מחדלי הנתבעות, הרי הם לא ראו ולו ליתן הסבר כלשהו למפלס המים הנמוך ביום התאונה ולגורמים שהביאו למצב דברים זה.

  21.התרשלות הנתבעות במקרה זה היא בולטת ביחוד לנוכח הפרתן לתקנות שתכליתן לשמור על ביטחונם ושלימות גופם של המשתמשים במגלשה. בתקנות אלו נקבעו אמצעי בטיחות חיוניים המיועדים להבטיח בכל מצב כי הגלישה תסב הנאה לגולש ותמנע התרחשותן של תאונות. אמנם כטענת הנתבעות אחרים גלשו ולא נפגעו, אלא שהדבר לא מסיר את האחריות מכתפי הנתבעות להתרחשותה של תאונה זו. על גופו של כל גולש בודד פועלים בכל רגע נתון מספר פקטורים משתנים, כמו עוצמת זרם המים, תנוחת גופו, מהירות הגלישה, גובה מפלס המים בבריכה ועוד נתונים רבים, ומצופה מהנתבעות לנקוט בכל באמצעי הבטיחות להסרת הסכנה לה נחשף כל גולש בהתחשב באותם נתונים משתנים.

  ועוד, לעומק מפלס המים חשיבות מכריעה, שכן הוא מיועד למנוע התנגשות בין גופו של הגולש לקרקעית הבריכה, ומכאן גם מחוקק המשנה עמד בפירוט על העומק הדרוש. מחובת הקאנטרי לקיים אחר התקנות, לפקח מקרוב ולדאוג כי לא תחול נסיגה במפלס המים דבר שעלול לחשוף, אף בהסתברות גבוהה, את הגולשים לסכנה מוחשית לפגיעה בגופם – סכנה צפויה שהתממשותה עלולה לגרום לנזק ניכר. יודגש, כי גם לעניין הפיקוח והמעקב אחרי עומק המים בבריכה הנתבעות לא הביאו ולו בדל של ראיה.

  המדובר בסכנה מוחשית, צפויה לכל מפעיל מגלשה סביר שניתן למנוע אותה באמצעים פשוטים שאף קיבלו ביטוי בהוראה חוקית. הנתבעות לא הסירו סכנה זו, הפרו את הוראות התקנות ובכך גרמו ברשלנותן ובהפרתן להוראה חוקית לקרות התאונה (השוו : ע"א 3124/90‏ סבג‎ ‎נ' אמסלם ואח'‏, פ''ד מט(1) 102)).

  22.מעבר לדרוש אוסיף, כי נראה שהפרת הקאנטרי להוראות חקוקות מפורשות, כמו הקפדה על מפלס מים בגובה הדרוש מהווה נזק ראייתי מובנה. עמימות זו בזיקה לקשר הסיבתי מצדיקה העברת נטל השכנוע לקאנטרי להראות מה היה מצב הדברים ההיפותטי אילולא הפרה זו להוראת התקנות. אף יתרה מכך, אי התיעוד של עומק המים בבריכת הנחיתה בסמוך לאחר התאונה, או אובדנו מהווה בפועל גם נזק ראייתי נפרד (ראו מיני רבים ע"א 3114/12 מנחם ששון נ' משרד הרווחה, פסקאות 27-31 והאסמכתאות שם (13.4.14). אלא שבעניין זה ונוכח מסקנותיי שלעיל איני רואה צורך להרחיב.

  23.מהקביעה כי בהתאם לתשתית הראייתית שהוכחה לפניי שינוי תנוחת גופו של התובע לא הייתה רצונית, נגזרת בהכרח המסקנה כי במקרה זה גם לא ניתן לייחס לתובע אשם תורם. כידוע :" המבחן לקיומו של אשם תורם הינו כפול. על בית המשפט לבחון אם בנסיבות העניין נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה, שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד.." (ע"א 7008/09 ג'אבר עבד אל רחים ואחר נ' משרד החינוך ואח', פסקה 12 (7.9.10)(. לא הוכח כי התובע פעל בניגוד להנחיות המשלח; גם לא הוכח כי הגביר בכל צורה שהיא את הסכנה שבגלישה. התובע התיישב על המגלשה, ותוך כדי גלישה התרחש שינוי במנח גופו שאינו בשליטתו, דבר שהביא לנחיתת ראש בבריכה ולפגיעתו גם בעקבות מפלס המים הנמוך – מסקנה זו זוכה לחיזוק של ממש מהעובדה שהתאונה התרחשה בעקבות הפרת הקאנטרי להוראות חוקיות, דבר המחדד את התרשלות האחרון ומערער במידה רבה את טענות הנתבעות לאשם תורם מצד התובע.

  מעבר לדרוש אוסיף, לו התברר כי שינוי תנוחת גופו של התובע בזמן הגלישה היה יזום ובניגוד להנחיית המשלח, עדיין הדבר לא היה מוביל לדחיית התביעה. גם התרחשות זו הייתה צפויה בעיניו של כל מפעיל קאנטרי סביר לנוכח העובדה שמגלשה זו מיועדת בעיקר לצעירים וקטינים שמנגנוני הבקרה, ההגנה ושיקול הדעת שלהם עדיין אינם בשלים (השוו : ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 802, עמ' 822), ואשר התנהגותם מאופיינת בסקרנות ואף בשובבות (ע"א 6111/03בנימין שרוגו נ' בית הספר כנסת יהודה, פסקה 3 (21.11.05). והעיקר הוא, כפי שהוכח לפניי קיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין אי הקפדת הקאנטרי על עומק המים כקבוע בתקנות ובתקן להתרחשות התאונה, זאת בין אם שינוי מנח גופו של התובע לא היה רצוני ובין אם הדבר נעשה ביוזמתו. לכל היותר במצב דברים זה היה נכון להטיל על התובע אשם תורם, להערכתי בשיעור של כ-30% (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח',פ"ד לז(1), 113, עמ' 149(9.11.82)), אך לא דחיית התביעה.

  24.לסיום פרק זה אדרש בתמצית לאישורי הבטיחות אליהם הפנה המומחה סעדי ואשר צורפו לחוות דעתו. מומחה זה הסביר כי במועד התאונה היה לקאנטרי רישיון עסק תקף, ובמסגרת הליך חידוש הרישיון בוצעו מספר סקרי בטיחות לרבות למגלשה, ולגישתו הדבר מלמד כי לא היו ליקויי בטיחות גם במגלשה זו. המומחה צירף את סקר הבטיחות מיום 17.8.10 הערוך ע"י פ.ל.א בטיחות ורישוי עסקים (נספח ג' לחו"ד). ראשית, באישור זה נמנו שורה ארוכה של ליקויים שמחייבים תיקון, אך בצד זאת אין כל אישור מאוחר לכך שהליקויים תוקנו. שנית, מעיון באישור זה ניתן להיווכח כי אין זכר לבריכת הנחיתה, למפלס המים ולמערכת המזרימה מים לבריכה זו וגם לא לעוצמת זרם המים במגלשה, אשר ספק אם נבדקו. מומחה זה גם צירף אישור מאת המהנדס דוד בלנק מיום 25.8.10, ובאישור נבדקו יציבות שלד המגלשות בלבד דבר שאינו רלוונטי לענייננו ולא יכול להשליך על התוצאה הסופית בהליך זה.

  הנכות הרפואית

  25.הנתבעות לא השלימו עם מסקנותיו וקביעותיו של המומחה וטענותיהן הן רבות. בסיכומיהן הדגישו כי הנכות העיקרית, בשיעור 20%, נקבעה, כפי שהמומחה ציין בחו"ד, בגין "הגבלה בולטת של ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה", וטענו כי זו הגדרה שבמהותה נפשית, כאשר אין למומחה הכשרה בתחום זה. תחילה ולמען הבהירות אציין כי המומחה נדרש בהעריכו נכות רפואית זו לפריט הליקוי שקיבל ביטוי בסע' 34(ג) לתוספת לתקנות  הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956)להלן:התוספת( בנוסחו הקודם, שכן המבחנים עברו מספר שינויים ועדכונים מאז. המומחה עיין במסגרת חקירתו בנוסח המעודכן של התוספת וחזר וציין, כי למרות העדכון נכות רפואית זו נותרת בעינה כאשר פריט הליקוי העדכני המתאים הוא סע' 34(א)(3) לתוספת המקנה אותה הנכות הרפואית. והעיקר הוא, שהמומחה חזר והדגיש כי הנכות הרפואית הנוירולוגית לא נקבעה בגין הפרעה נפשית "השתמשתי בסעיף הזה כסעיף מותאם לתסמונת לאחר חבלת ראש, שהיא תסמונת מוכרת, מתוארת"(עמ' 48, ש' 10-11). כידוע, מומחה כן מוסמך לקבוע נכות בהתאם לסעיף ליקוי מותאם משלא נמצא אחר המתיישב עם ממצאיו. זו סמכות המושתת על נקודת המוצא לפיה המבחנים לא משקפים באופן מושלם כל הגבלה, כאב או ליקוי גופני ונפשי שיכולים להיווצר בעקבות כל מחלת מקצוע או תאונה – סמכות שקיבלה ביטוי בתקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ו-1956. הראיה לכך, הם העדכונים לתוספת שנעשים באופן תדיר כדי לנסות להדביק את ההתפתחות המואצת ברפואה ובמחקר.

  26.הנתבעות טענו, כי מסקנת המומחה לעניין הנכות הנוירולוגית אינה מבוססת, והיא מושתת על תלונות סובייקטיביות, ללא מעקב רפואי או אינדיקציות אובייקטיביות. המומחה אשר בדבריו כי יחס משקל לתלונות התובע והניח כי התובע הוא אדם ישר (עמ' 49, ש' 22); אך בצד זאת הבהיר, כי דברי התובע עברו סינון ובחינה מעמיקה המבוססת על מומחיותו וניסיונו הקליני רב השנים. מכל אלה, התרשמות המומחה הייתה כי התובע צודק ברוב תלונותיו (עמ' 48, ש' 28-29). לא זו אף זו, המומחה חזר והזכיר כי לתלונות רקע רפואי מובהק, שכן "הוא עבר פגיעת מוח לא פשוטה, הוא פרכס, הוא איבד הכרה, הוא נותח"(עמ' 49, 25-26), כן הוסיף "בבדיקה שלו הוא נראה באי שקט, הוא מתלונן על טווח תלונות מתאים.."(עמ' 49, ש' 13-14) – זאת בשונה מתלונות סובייקטיביות התלושות מחבלת הראש הקשה אותה עבר התובע.

  27.עוד טענו הנתבעות, כי המעקב הרפואי הופסק בסמוך לאחר התאונה, וזו ראיה לכך שמצבו של התובע רחוק ממסקנות המומחה. גם טענה זו אין בידי לקבל. המומחה אשר כי אכן לא היה מעקב שוטף ולאחר שחרור התובע מאשפוז הוא היה פעמיים בחדר המיון, אך עובדות אלו לא שוללות וגם לא מערערות את ממצאיו (עמ' 49, ש' 9-10); כן הוסיף, אף שהתובע לא עבר את הטיפול האופטימלי ולא תהליך שיקומי מסודר, ועם זאת לגישתו תוצאות טיפול זה אינן מובטחות "אולי המצב שלו היה משתפר ואולי לא" (עמ' 50, ש' 9). כלומר, נוכח חבלתו הקשה של התובע היה ראוי כי יעבור טיפול יסודי, ואולם מהפסקת הטיפול לא ניתן להסיק כי השלכות החבלה חלפו עם הזמן – וגם הסבר זה מקובל עלי.

  28.הנתבעות הגישו סרטונים (נ/4 הנמצא בתיק הנייר) המלמדים כי התובע לאחר התאונה עבד כזמר ואף שר באירועים, וטוענים כי הדבר שולל את ההנחה לקיומה של "הגבלה בולטת של ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה" כהגדרת סעיף הליקוי בו בחר המומחה. כלומר הנתבעות מבקשות להסיק מתפקודו המאוחר של התובע להיעדר נכות נוירולוגית או לנכות במישור זה ששיעורה נמוך. אחזור ואזכיר, כי הבחירה בסעיף ליקוי זה הייתה מתוך אילוץ וכהתאמה, ואין חובה כי מצבו של התובע יתיישב במדויק עם הגדרה זו. יתרה מכך, וזה העיקר, מאין לנתבעות כי הגבלה בולטת בהתאמה הסוציאלית לא מתיישבת עם עבודה כזמר – עבודה שגם הופסקה כפי שאדרש להלן. המומחה הבהיר ודבריו מתיישבים עם השכל הישר, כי לא כל נכות רפואית מובילה לאי כושר מוחלט, ולא כל נכות רפואית הכוללת בחובה אף דיכאון, חרדה, כאבי ראש והפרעה קוגניטיבית תביא בהכרח להסתגרות הנפגע בביתו ולניתוק קשריו החברתיים "אתה יודע כמה אנשים עובדים שיש להם חרדות, הפרעות קשב וריכוז וכו'? לא כולם מטופלים תרופתית" (עמ' 50, ש' 21).

  המומחה מסר בחקירתו כי בעקבות התאונה התובע סובל, בין היתר, מכאבי ראש, הפרעות ריכוז, סחרחורות, חשש משהות בחברה וקושי להשתלב בחיים (עמ' 48, ש' 14-15). אף שאלה ממצאי המומחה שעמדו ביסוד קביעת הנכות, ולמרות שהתובע אחרי התאונה עבד גם כזמר אם כי בתדירות נמוכה כפי שארחיב בהמשך, עדיין הדבר לא מוביל לתוצאה לה מייחלות הנתבעות לעניין שלילת נכות רפואית זו וגם לא הפחתתה. איני מקבל את טענת הנתבעות נוכח הסברי המומחה המקובלים עליי "גם עם 50% אפשר ללכת לעבוד"(עמ' 49, ש' 3). ושוב, ההשלכה של הנכות נגזרת מעוצמתה, כמו, למשל, שיש קשת של הפרעות נוירולוגיות וחולשות ביד או ברגל מהקלות ביותר ועד לשיתוק המוחלט, כך גם הפרעות נוירולוגיות אחרות. לא בכל מצב בו הנפגע חזר לתפקוד כלשהו הדבר שולל את קיומה של נכות רפואית נוירולוגית ויהיה שיעורה אשר יהיה.

  ועוד, אמנם אין בית המשפט חייב לאמץ חו"ד מומחה מטעמו, במיוחד לאחר שהמומחה נחקר לפניו (רע"א 8575/12 פאינה אדאף נ' חברת אסם בע"מ, פסקה 9 (19.3.13), וביהמ"ש הוא הפוסק האחרון בשאלת הנכות הרפואית; אלא שסטייה ממסקנות מומחה שמונה מטעם ביהמ"ש או דחייתן במישור הרפואי, אפשרית בקיומם של טעמים מיוחדים: " בית המשפט רשאי לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמו או לדחות אותה, בהינתן סיבה משמעותית לעשות כן"(ע"א 3173/12 נחמיה עזרא ואח' נ' גרשון גאריביאן ואח', פס' 18 (4.9.14); ע"א 3166/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (27.4.23).

  שכן הוא המומחה לדבר ומתוקף תפקידו כזרועו הארוכה של ביהמ"ש קיימת חזקה לעניין מקצועיותו, יושרו והאובייקטיביות שלו. ובמקרה זה לא מצאתי טעמים שיצדיקו התערבות בנכות הנוירולוגית.

  29.הנתבעות טענו כי מאותם הסרטונים ניתן להבחין בכך שתנועות הצוואר של התובע הן מלאות, דבר השולל קיומה של נכות אורתופדית. המומחה חזר והסביר בחקירתו כי נמצאה הגבלה קלה בחלק מתנועות הצוואר - הכיפוף קדימה והסיבוב של הצוואר (עמ' 47, 21). לפני המומחה הוצגו קטעים מהסרטונים, והעיד :"לא ראיתי עווית של כאב אבל בכל התנועתיות שלו הוא הסתובב די חופשי לשמאלה ויותר מוגבל לימין, אבל תנועת כיפוף לא ראיתי, במקום 5% אז 4%"(עמ' 48, ש' 1-2). כלומר, אפשרי כי חל שיפור קל בהגבלות שנמצאו וזאת בתנועת הסיבוב לשמאל, דבר המצדיק הפחתה כלשהיא מהנכות הרפואית, ולא מעבר לכך. מכל מקום, אין לי צורך להרחיב מעבר לכך בעניין נכות זו שכן אני משוכנע כי השלכתה על יכולתו של התובע לעבוד וגם תפקודו היא זניחה וחסרת משמעות בדיוק כמו הצלקת בקרקפת. לנכויות רפואיות אלו, בתחום האורתופדי בשיעור 4% והפלסטי בשיעור 10%, יינתן משקל רק בהערכת רכיב הכאב והסבל.

  בסיס השכר והגריעה בכושר ההשתכרות

  30.התובע יליד 3.7.92, וביום התאונה היה בן 18 שנים "בהתחשב בגילו של המשיב עובר לתאונה ובכך שאך נכנס לשוק העבודה (לאחר שחרורו מצה"ל ולאחר טיול ארוך בדרום אמריקה), ברירת המחדל הייתה להעמיד את שכרו על השכר הממוצע במשק נכון ליום פסק הדין" (ע"א 4767/13 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' שבבו נתן, פסקה 8 (25.11.13)) - הלכה הישימה ביתר שאת בעניינו של התובע שבזמן התאונה לא התחיל באף עבודה ולא גילה באותו שלב שאיפה או רצון לעסוק בתחום מסוים.

  בהתאם לראיות שהובאו לפניי התובע עבד כזמר בתדירות נמוכה, והסביר כי הפסיק משלא הצליח להתפרנס ממקצוע זה וגם משום שחזר בתשובה (עמ' 24, ש' 21; ובעמ' 25, ש' 1); והעיקר הוא שלא הונחה תשתית כלשהיא לעניין השתכרותו במקצוע זה. בהתאם לתלושי השכר שהוגשו התובע עובד מאז שנת 2018 כשכיר בעבודות חשמל ומשתכר בממוצע חודשי כ-7,500 ₪ ברוטו (ת/4). למרות זאת, לא ניתן לגזור פוטנציאל השתכרותו של התובע אלמלא התאונה מהכנסתו לאחר התאונה, אותה השתכר במומו (רע"א 4681/17 מוסא אבו זאיד נ' מוחמד אלקאדי ואח', פסקה 4 (31.7.17)), ואין לקבל את טענת התובע לחישוב הפסדי השכר בהתאם להפרש בין השתכרותו בפועל לשכר הממוצע במשק. במקרה זה אני סבור כי בדומה לקטין, המדד הנכון לחישוב הפסד ההשתכרות הוא הנכות הרפואית בתחום הנוירולוגי (ע"א 7548/13 דיווי נ' תורגמן, פסקה 4 (27.1.2014)).

  הנזק

  31.הפסדי השכר בעבר: בעקבות התאונה התובע לא התגייס לשירות צבאי, על-כן הפסדי השכר בעבר בשלושת השנים הראשונות לאחר התאונה יחושבו לפי 70% מהשכר הממוצע במשק.

  התובע הציע בסיכומיו חישוב לפי שכר העומד על סך 12,000 (כאשר השכר הממוצע עומד על סך כ-12,400 ₪) ולפי בסיס שכר זה יערך החישוב באשר להפסדי השכר לעבר ולעתיד.

  תקופת השירות : 12,000*0.7*0.2*36=60480 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה סך 77,700 ₪.

  מתום תקופת השירות ועד היום : 12,000 * 0.2 *117 = 280,800 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה סך 318,387 ₪.

  32.הפסדי השכר בעתיד :

  12,000*0.2*265=636,000 ₪.

  33.הפסדי הפנסיה: באשר לעבר יש להתחשב בשיעור ההפרשות המדורג כפי שנקבע בצו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011, ומכאן לערוך את החישוב לפי ממוצע הפרשות בשיעור 11% (ראו פס"ד של כב' השופטת וילנר בת"א (חי') 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר, פסקאות 31-44 (31.12.13).

  (318,387+77,700)*0.11 =43,569 ₪.

  ואילו לעתיד החישוב כדלקמן:

  636,000*0.125=79,500 ₪.

  34.העזרה וההוצאות: העזרה כמו גם ההוצאות היו בסמוך לאחר התאונה בלבד והן מצומצמות בהיקפן. התובע עצמאי והוא לא זקוק לעזרה כלשהיא, כמו כן לא נגרמו לו הוצאות, למעט לתקופה קצרה הסמוכה לתאונה. על-כן, בראשי נזק אלה, הן בעבר והן בעתיד, סכום הפיצוי יעמוד על סך 25,000 ₪.

  35.כאב וסבל: בשים לב לאשפוז, לנכות הרפואית לרבות בגין ההגבלה המזערית בתנועות הצוואר והצלקת בקרקפת, כמו גם גילו של התובע ביום התאונה והמעקב הרפואי המצומצם שעבר בעקבותיה, הפיצוי בראש נזק זה יעמוד על סך 175,000 ₪.

  סוף דבר

  36.לאור האמור, מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 1,355,156 ₪ בצירוף שכ"ט בשיעור 23.4% הכולל מע"מ.

  37. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פס"ד, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

  המזכירות תמציא פס"ד זה לצדדים

  ניתן היום, א' סיוון תשפ"ג, 21 מאי 2023, בהעדר הצדדים.