פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, בגין שתי תאונות שאירעו לתובע, יליד 1979.

התאונה הראשונה, מיום 10.09.2013, הינה תאונת עבודה, שאירעה בעת שהתובע נהג ברכב המעביד. בזמנים הרלבנטיים לתביעה, היה מבוטח הרכב בביטוח חובה ע"י הנתבעת 2 (להלן: "התאונה הראשונה ").

בתאונה השנייה שאירעה ביום 24.10.13, נפצע התובע, לטענתו, כאשר ידו הימנית נמחצה בין טמבון הרכב, לבין הקיר שבסמוך אליו חנה הרכב, בעת שניסה לעצור את הרכב שהחל להתדרדר (להלן: "התאונה השנייה"). במועד התאונה השנייה, היה רכבו של התובע מבוטח בביטוח חובה ע"י הנתבעת 1. ביחס לתאונה השנייה, קיימת מחלוקת גם בשאלת החבות.

דיון והכרעה

חבות (התאונה השנייה)

הנתבעת 1 (להלן, בפרק זה: "הנתבעת") כופרת בחבות. לטענתה, לא ניתן לקבל את גרסת התובע לקרות התאונה לאור קיומן של סתירות רבות בגרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה, וכן בשל חוסר היתכנות התאונה, בין היתר לאור אופי הפגיעה ביד.

לטענת הנתבעת, מאחר שעדותו הינה עדות יחידה של בעל דין, לא הרים התובע את נטל השכנוע המוטל עליו, ודין התביעה להידחות.

בתצהירו, תיאר התובע את נסיבות התאונה באופן הבא:

"ביום 24.10.13 בחזרה מקניות בשעות הערב, החניתי את הרכב שבבעלותי, מסוג שברולט אופטרה מ.ר. XX-XXX-XX בחניה שליד הבית (מדובר בחניה מסודרת ומשותפת לרחוב שלנו ולבית הספר הסמוך, ובכביש קצת משופע) והלכתי אחורה לכוון הבגאז' כדי להוציא את הקניות. פתאום הרכב התחיל להתדרדר (שמתי את האוטו על ניוטרל ושכחתי לשים ארמברקס), ואני ניסיתי לעצור את האוטו בידיים שלי. לא הצלחתי, עד שהיד שלי נמחצה בין הטמבון לבין קיר אבנים סמוך. ניסיתי בכל כוחי רק להוציא את היד..." (סע' 14 לתצהיר).

בתעודת חדר המיון מיום התאונה (נספח יג' למוצג ת/4), נרשם: "לדבריו ביום קבלתו נחבל מרכב בכף יד ימין בלבד". במדבקה של גיליון המיון ( ת/5) סווגה סיבת הפנייה והקבלה למיון כ"תאונת דרכים".

כידוע, חשיבות רבה נודעת לתיאור נסיבות התאונה בפני הגורם המטפל במוסד הרפואי מיד לאחר קרות התאונה. העובדה שכבר בחדר המיון, זמן קצר לאחר קרות התאונה, ציין התובע כי פציעתו נגרמה מרכב, תומכת בגרסתו באשר לאופן קרות התאונה.