פלונית נ' פלוני

תביעת פיצויים בגין תקיפה והתעמרות של בן זוג.

1. הנתבע שהיה בן זוגה של התובעת, תקף אותה וגרם לה לשבר בצלע. הוא הועמד לדין פלילי, הורשע בתקיפה ושילם לתובעת על פי גזר הדין פיצוי בסך 5,000 ₪. לטענת התובעת, ההליך הפלילי אינו ממצה את עוולותיו של הנתבע כלפיה, הפיצוי הפלילי אינו משקף את מלוא נזקיה ומכאן תביעתה.

2. לתיק הוגשו תצהירים של התובעת, הנתבע ואמו ומוצגים. כמו כן הוגשה חוות דעת מטעם מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי, אשר קבעה לתובעת נכות זמנית בלבד.

3. עובר לישיבת ההוכחות, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו יסכמו בכתב על יסוד החומר בתיק, ללא צורך בחקירות מצהירים ובית המשפט ייתן פסק דין מנומק. וכך עשו.

4. המחלוקות נסבות על השאלות הבאות: במישור החבות - האם רשאית התובעת לטעון לעובדות החורגות מממצאי ההרשעה והאם הוכיחה שהנתבע התעמר בה. במישור הנזק – מהות הנזק ושיעור הפיצוי.

5. לאחר עיון בתיק, בראיות ובטענות, הגעתי למסקנה שהתובעת אינה מוגבלת בטענותיה אך לא עלה בידה להוכיח שהנתבע התעמר בה. מסקנה נוספת היא שהפיצוי הפלילי אינו משקף את מלוא הנזק ועל הנתבע לשלם לתובעת פיצוי נוסף.

החבות

עובדות שאינן במחלוקת וההליך הפלילי

6. התובעת ילידת 1977, אם חד הורית, הייתה מטופלת בשלושה ילדים קטינים כאשר הכירה את הנתבע. השניים ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך כתשעה חודשים, כאשר בחמשת החודשים האחרונים ועד לתקיפה, התגורר הנתבע עם התובעת וילדיה בדירתה.

ביום 27.3.11, בהיותם בדירה, העיף הנתבע טוסטר לתוך הכיור והפיל מכשיר DVD עם רמקול לעבר הרצפה. באותן נסיבות, הלם בתובעת מספר פעמים באגרופים באזור הצלעות וכתוצאה מכך נחבלה התובעת ונגרם לה שבר בצלע מספר 7. ביום 30.3.11, החל משעה 11:00 בבוקר, התקשר הנתבע לטלפון הנייד של התובעת כ - 20 פעמים, ולא נענה.

7. התובעת הגישה תלונה במשטרה. לאחר חקירה, הוגש נגד הנתבע כתב אישום המייחס לו עבירות של היזק לרכוש במזיד, תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג והטרדה באמצעות מתקן בזק (ת"פ (שלום ת"א) 3227-04-11). במסגרת הסדר טיעון, תוקן כתב האישום על ידי מחיקת שתי עבירות, הנתבע הודה והורשע בתקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג, עבירה לפי סעיפים 380 ו – 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

השופט שגיא, סגן הנשיאה (כתוארו אז) אימץ את המלצת שירות המבחן, נמנע מהטלת מאסר בפועל וגזר על הנתבע 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי כמפורט שם ופיצוי בסך 1,000 ₪ לתובעת.

8. התביעה ערערה על קולת העונש (עפ"ג (מח' – ת"א) 27787-04-12). בית המשפט המחוזי התערב ברכיבי המאסר והפיצוי לתובעת. בנימוקיו ציין כי האירוע מבטא תהליך אלים שיש בו משום הסלמה, רף אלימות גבוה ותוצאות קשות במיוחד. בהמשך התנהגותו של הנתבע, שלא חדל להתקשר אל התובעת, ראה נסיבה לחומרא, המעידה על אובססיביות. משקל רב יוחס להרשעה קודמת של הנתבע בהתנהגות דומה כלפי בת זוג אחרת. בית המשפט ציין כי מזלה של התובעת שיחק לה בכך שהתוצאה הקשה התבטאה "רק" בשבירת צלע. וכן: "לכך אנו מוסיפים גם את תצהירה של נפגעת העבירה. מדובר בתצהיר קשה, שמשקף מסכת של התנהגות אלימה, פיזית ומילולית". סוף דבר, על הנתבע הוטלו 8 חודשי מאסר בפועל והפיצוי לתובעת הוגדל ל - 5,000 ₪.

9. הנתבע לא אמר נואש ופנה לבית המשפט העליון אך בקשתו נדחתה (רע"פ 8323/12).

התובעת אינה כבולה לממצאי ההרשעה

10. טוען הנתבע כי התובעת אינה רשאית להעלות טענות החורגות ממסגרת כתב האישום ומכוון להכתרת התביעה כ"נגררת לפלילים". מעיון פרטני בכל הבקשות והתגובות בתיק ובהליך הפלילי, מתברר שפני הדברים שונים.

11. התובעת הסתבכה בניהול התביעה מראשית הדרך: בכתב התביעה נפרשה יריעה עובדתית רחבה, מעבר לעובדות המהוות את עבירת התקיפה בה הורשע הנתבע. לפיכך התביעה לא הייתה כשירה להתברר במסגרת הסמכות הנגררת כאמור בסעיף 77(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984. במקום לסווג את התביעה כתביעה לנזקי גוף ולשלם אגרה צנועה, קצבה באת כוחה את סכום התביעה וכתוצאה מכך, חויבה התובעת לשלם אגרה בסכום גבוה, המיועד לתביעה כספית. (תקלה זו אותרה על ידי בית המשפט, כאשר התובעת הגישה בקשה לפטור מתשלום מחצית שנייה של אגרה. התקלה תוקנה ביוזמת בית המשפט והתובעת זוכתה בהפרש).

12. תוך כדי ניסיונה לקבל פטור מאגרה, ניסיון שנכשל, הגישה באת כוחה תביעה זהה בתיק הפלילי, מבלי לגלות על התביעה שלפניי. בדיון שהתקיים בפני השופט שגיא ביום 21.5.13, הסכימו הצדדים שהתביעה תימחק תוך שמירה על טענותיהם "בתביעה הנזיקית אשר תוגש". ביום 22.12.14 ביקשה באת כוח התובעת לשנות את כותרת התביעה שלפניי עקב טעות והודיעה כי התביעה מוגשת כ"כספית נזיקית ששולמה עליה אגרה" (להלן: בקשת התובעת). באותו יום הורתה הרשמת להמציא העתק הבקשה / הודעה לידיעת נתבע.