א. מבוא וטענות הצדדים
1.תביעה לפינוי וסילוק יד ממקרקעין.
2.התובעים הם בעלי המקרקעין בגוש 6675 חלקות 64 ו- 65 בישוב רשפון ("מקרקעי התובעים"). מקרקעי התובעים גובלים במקרקעין גוש 6675 חלקה 489. לטענת התובעים, הנתבע הוא בעל הזכויות במקרקעין הגובלים ("מקרקעי הנתבע" או "נחלת הנתבע").
3.לטענת התובעים, צדדים שלישיים אשר מחזיקים במקרקעי הנתבע מטעמו, פלשו ממקרקעיו אל מקרקעי התובעים ("המחזיקים" או "הפולשים"). לטענת התובעים, הנתבע פלש למקרקעיהם כ- 15 שנים ואף יותר. לטענתם, הנתבע השכיר לפולשים חלק ממקרקעי התובעים, גבה מהם דמי שכירות, סיפק להם מים וחשמל, וחסם את הכניסה לחלק ממקרקעי התובעים אליהם פלשו הפולשים, באמצעות שער חשמלי. לטענתם, הנתבע אפשר הקמת שכונת מגורים במקום, הכוללת 8 מבנים בניגוד לחוק. עד התביעה, מר יוסי זמיר, טען כי הפולשים הודו בפניו כי הם יושבים במקרקעין בהסכמת הנתבע. לטענתו, הוא דרש מהם לפנות את המקרקעין וסורב. (פרוט' עמ' 17 ש' 25-27, עמ' 18, ש' 6-8).
4.התובעים עתרו לפיצול סעדים לצורך הגשת תובענה כספית.
5.לטענת הנתבע, הפלישה הנטענת בוצעה, אם בוצעה, על ידי המחזיקים בפועל שאינם מחזיקים מטעמו. לטענתו, הוא כלל לא מתגורר במקום ולא הוא, אלא אחיו, מר יהושע אבולעפיה, מטפל בנכס. על כן, הוא אינו הנתבע הראוי והנכון. הנתבע טען כי המחזיקים שילמו בעבר עבור זכות מעבר במקרקעי הנתבע, אך בשנתיים האחרונות הנתבע חדל לגבות מהמחזיקים תשלום עבור זכות המעבר. לטענתו, הוא ואמו ז"ל לפניו לא גבו דמי שכירות מהמחזיקים.
6.לטענת הנתבע, במשך 50 שנה בעלי מקרקעי התובעים הסכימו, במפורש או בהתנהגות, כי אחרים יחזיקו במקרקעין. לטענתו, השקעת משפחתו בתשתיות חשמל ומים במקרקעין הפיקה תועלת לתובעים וחסכה תשלומי מס רכוש על קרקע שהוכרזה כחקלאית.
ב. עדים
7.התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית של גב' נעמי דהרי (תובעת 10), ומר יוסי זמיר (תובע 2). הנתבע הגיש תצהיר במסגרת בקשת הרשות להתגונן. תצהירו זה שימש גם כתצהיר עדותו הראשית. שלושת העדים העידו גם בחקירה נגדית.
8.בית המשפט מינה מומחה מטעמו, מודד, מר דרור בן נתן, אשר נתן חוות דעת מיום 18.10.2021.
ג. דיון
ג(1) זכות התובעים במקרקעיהם
9.התובעים צרפו לכתב התביעה העתקי נסחי רישום מפנקס הזכויות בלשכת רישום המקרקעין נכון ליום 3.2.2019. על פי נסחי רישום המקרקעין, תובעים 1-3 הם הבעלים של גוש 6675 חלקה 64, ותובעים 4-6, ו- 8-10 הם הבעלים של חלקה 65 באותו גוש. בהתאם לסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו...". הנתבע לא הביא ראיה הסותרת את האמור בנסחי הרישום. (ראו סעיף 5 לתצהירו אשר תומך בטענות התובעים). לפיכך, תובעים 1-3 ו- 4-6 הוכיחו בעלותם במקרקעין נושא התביעה.
10.אשר לתובעת 7, גב' דינה אפרתי, על פי שאילתת רשם החברות, גב' אפרתי היא הבעלים של החברה "חלקה 65 בגוש 6675 בע"מ" שהיא הבעלים הרשום של הזכויות בחלקה 65. לתובעת 7, אפוא, זכויות במקרקעין באמצעות החברה כאמור. עם זאת, מאחר שלא היא הבעלים הרשום, בעל הדין הרלבנטי לתביעה הוא החברה שבבעלותה ולא היא אישית. משהחברה שבבעלותה לא צורפה כתובעת, דין תביעתה של תובעת 7 להידחות.
ג(2) הפלישה למקרקעי התובעים
11.לאור המחלוקת בין הצדדים ביחס להיקף הפלישה למקרקעי התובעים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, מודד, מר דרור בן נתן, אשר נתן חוות דעת מיום 18.10.2021. המומחה קבע בחוות דעתו:
א.בפגישה עם הצדדים טרם המדידה, טענו התובעים כי הנתבע פלש לחלקות 64 ו- 65. הנתבע לא הכחיש זאת אך טען שהפלישה בוצעה על ידי שוכרים שלו ואין לו יכולת לפנותם. (סעיף 4).
ב.הממצאים: קיימת פלישה של קצה בית מגורים, חצרות וסככות שונות, משתלה אתר פסולת משתלה ופסולת אסבסט, ושטח מיושר בחלקה 64 שהוסכם, בפגישה מקדימה על ידי הצדדים, שהוא משמש לתמרון הרכבים של השוכרים של הנתבע ולכניסה למשתלה. (סעיף 6.4).
12.לחוות הדעת צורף התרשים המובא להלן, אשר ממחיש ומשקף את הפלישה ממקרקעי הנתבע למקרקעי התובעים (הפלישה סומנה בצבע):
13.התצלומים אשר צורפו לכתב התביעה ולתצהיר הנתבע תומכים במסקנות המומחה מטעם בית המשפט.
14.גב' דהרי העידה כי השוכרים במקרקעי הנתבע פלשו לחלק החלקה שבבעלותה, ונמנע ממנה להיכנס אליו משום שנבנתה סביבו "סוללה". (פרוט' עמ' 13 ש' 28-29, עמ' 15 ש' 2-4). התרשים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט תומך בעדותה בדבר העמדת סוללת עפר ולוחות בטון אשר חוסמים מעבר אל חלקות התובעים. עוד מופיע בתרשים סימון של שער שמיקומו צמוד למקרקעי התובעים (באזור חלקה 65), וקיים שטח נרחב (מסומן באות ט') המיועד לתמרון מכוניות. התרשים סותר את טענת הנתבע בסעיף 7 לתצהירו כי השער מצוי בכניסה לנחלה וכי הוא לא "כלא" כל חלק מחלקות התובעים.
ג(3) אחריות הנתבע
15.כאמור בהודעת רשות מקרקעי ישראל מיום 11.6.2020, בעלי הזכויות במקרקעי הנתבע הרשומים ברמ"י הם אבולעפיה ציון והלה ז"ל, הוריו המנוחים של הנתבע. בהודעה נאמר כי העברת זכויות לאחר פטירה כפופה להוראות הסכם משבצת, ובכלל זה הוראה לפיה הנחלה יכולה להימסר לאדם אחד בלבד לרבות בן זוג. הנתבע אישר בעדותו בחקירה נגדית כי הנחלה רשומה על שם אמו ז"ל. כן אישר כי לאחר פטירת אמו ניתן צו ירושה, וכי על פי צו הירושה הוא היורש היחיד של אמו המנוחה. (פרוט' עמ' 26 ש' 6-7, 12-13, ש' 29-32).
16.אין שחר, אפוא, לטענתו של הנתבע בעדותו, לפיה לנחלה כלל אין בעלים (פרוט' עמ' 25 ש' 11-12). הזכויות במקרקעין רשומות על שם הוריו המנוחים של הנתבע, ובהיותו היורש היחיד של אמו ז"ל, הרי שהזכאות לזכויות במקרקעין היא שלו. תימוכין למסקנה זו מצויים בעדות הנתבע בדיון בבקשת הרשות להתגונן, שם אמר כי הוא היורש של הזכויות במקרקעין וכי הוא אף רשום ברמ"י כבן ממשיך. (פרוט' עמ' 2 ש' 22-29).
17.בתצהירו שצורף לבקשת הרשות להתגונן (תצהיר אשר היווה גם את תצהיר עדותו הראשית של הנתבע), בהתייחסו למחזיקים אשר פלשו למקרקעי התובעים, הנתבע הצהיר: "כל המחזיקים השונים, ללא יוצא מן הכלל, קיבלו זכות מעבר דרך הנחלה לשטח המוחזק על ידם מאמי הלה אבולעפיה ז"ל, עוד שנים בטרם הלכה לעולמה בשנת 2009. כל הפלישות הנטענות על ידי המחזיקים בוצעו, ככל שבוצעו, על ידם." (סעיף 9). כן הצהיר: "כל המחזיקים הנ"ל שילמו לנו בעבר עבור זכות מעבר דרך נחלתנו לשטח שהוחזק על ידם. בשנתיים האחרונות חדלתי מלגבות כסף בעבור זכות המעבר הנ"ל." (סעיף 14).
18.בעדותו בדיון בבקשת הרשות להתגונן הנתבע אישר כי אמו המנוחה סיפקה מים וחשמל למחזיקים. (פרוט' עמ' 3 ש' 5-6). בעדותו בדיון ההוכחות אמר כי אמו ז"ל נתנה למחזיקים רשות לעבור בנחלת הנתבע, כי היא גבתה מהם תשלום עבור המעבר במקרקעין, וכי היא גבתה מהם תשלומים עבור מים וחשמל. (פרוט' עמ' 27 ש' 28-29, עמ' 29 ש' 22, 26-29). כן העיד כי הוא מכיר את המחזיקים במקרקעין בשמותיהם וכי הם נמצאים שם שנים רבות. (פרוט' עמ' 28 ש' 27-28). עדי התביעה העידו בתצהיריהם כי בכניסה למקרקעי הנתבע מצוי שער חשמלי וכי הפולשים נכנסים ויוצאים משער זה באופן יום יומי.
19.לאור האמור, אותם צדדי ג' אשר מחזיקים במקרקעין בנחלת הנתבע, ואשר מבצעים את הפלישה למקרקעי התובעים מתוך מקרקעי הנתבע, מחזיקים במקרקעין המצויים בנחלת הנתבע מכוח רשות שניתנה להם על ידי אמו המנוחה של הנתבע. האם המנוחה גם גבתה מהמחזיקים תשלומים בגין הרשות להחזיק במקרקעין ("דמי מעבר"). בנוסף סיפקה להם מים וחשמל וגבתה מהם תשלום עבורם. לאחר פטירת האם בשנת 2009 המחזיקים המשיכו להחזיק במקרקעין מכוח רשותו של הנתבע עצמו. הנתבע המשיך לגבות מהם תשלומים כאמור לפחות עד מועד הגשת התובענה, והוא מאפשר להם את הכניסה למקרקעיו דרך שער כניסה. (ראו גם סעיפים 6 ו- 11 לתצהיר גב' דהרי, פרוט' עמ' 19 ש' 2-4).
20.בעדותו בחקירה נגדית הנתבע טען כי גילה לאחרונה שלנחלה אין בעלים, כי אין לו זכויות בנחלה, ולכן ביקש להסיר אותו כחבר אגודה ברשפון (פרוט' עמ' 25 ש' 12-17). כשנשאל אם הוא מקבל דמי שכירות משוכרים בנחלה טען: "אני לא מקבל שום שכירות, לא גר ברשפון, ולא מחזיק בקרקע". בהמשך חקירתו הנגדית התברר כי הנתבע לא מדייק בטענותיו. הנתבע אישר כי בשנות ה- 90 הוא עצמו בנה בנחלה בית שאותו הוא עצמו משכיר לצדדי ג' משנת 2009 ואילך תמורת דמי שכירות. (פרוט' עמ' 25 ש' 25-28, 32-35, עמ' 26 ש' 1-3). גם ביחס למעמדו כיורש הנתבע טען טענות סותרות. במקום אחד טען כי הוא "חלק מיורשי אמו המנוחה", לאחר מכן שינה גרסה וטען כי הוא יורש יחיד אך אחיו יורש אתו מכוח הסכם ביניהם, וכי הוא נתן לאחיו חלק מהנחלה. (פרוט' עמ' 26 ש' 26-34, עמ' 27 ש' 1-7). טענותיו הנ"ל הן בסתירה לעדותו בדיון בבקשת הרשות להתגונן שם, כאמור, טען כי ירש את אמו וכי הוא בן ממשיך.
21.כשהתבקש להסביר מדוע תצהירו נכתב בלשון רבים הנתבע טען כי התכוון למשפחתו וכי לא הוא גבה כספים מהפולשים. הנתבע טען: "בביטוי לנו אני מתכוון לאני כחלק מהמשפחה אבל זה לא אני שעושה את הפעילות, אמי ז"ל גבתה כסף מאנשים שעוב[ר]ים דרך הנחלה שלה והיא גבתה מים וחשמל, ואחרי שעזבתי יהושוע לקח את הפיקוד והחשבונות הם על שמו". (פרוט' עמ' 27, ש' 28-30). טענתו היא בסתירה לסעיף 14 לתצהירו, שם הודה כי הוא עצמו גבה כספים ותשלומים מהמחזיקים במקרקעיו. גם טענתו, לפיה אחיו מנהל את הנכס לא מהימנה בהיותה טענה מאוחרת שכלל לא נזכרה בתצהיר הנתבע. נוסף לכך, יש קושי לקבל שלמרות היותו היורש היחיד אין לנתבע יד ורגל בהשכרת הנחלה למחזיקים השונים במקרקעיו. (ראו פרוט' עמ' 27 ש' 30-35, עמ' 28 ש' 1-10, וכן עדותו, לפיה הוא מכיר את הפולשים וכי ידוע לו שהם מקבלים אספקת מים וחשמל מהנחלה, עמ' 28 ש' 27-28, עמ' 29 ש' 26-29),
22.הנתבע לא סיפק גרסה שלמה ונכונה ביחס לזכויותיו במקרקעין, והוא נמנע מלהציג מסמכים בסיסיים כגון צו הירושה וההסכם הנטען בינו לבין אחיו. הוא גם טען באופן מגמתי טענות שאינן אמת על מנת להרחיק עצמו מאחריותו לנעשה במקרקעיו. התנהלותו זו, טענותיו הסותרות בעניינים מהותיים, והעובדה שהסתיר מידע מהותי רלבנטי, מצביעים על היעדר מהימנותו, ויש קושי של ממש לסמוך על אמרי פיו.
23.סיכומו של נושא מעמד הנתבע, הנתבע הוא היורש היחיד של אמו המנוחה. הוא משכיר נכס המצוי בנחלה וגובה מהשוכרים דמי שכירות. החל משנת 2009 (לאחר פטירת אמו), הוא המשיך לתת רשות למחזיקים השונים במקרקעין להחזיק בהם, ואף גבה מהם תשלומים שונים במשך כ- 10 שנים לפחות. בנסיבות אלה, מתבקשת המסקנה כי הנתבע הוא בעל הזכויות בנחלה ובידו השליטה על הנעשה בה. הסרתו מחברות באגודת היישוב אינה מלמדת כי אין לו זכויות בנחלה. גם לא ניתן גם להתעלם מהעובדה שהנתבע הוא זה שביקש את הסרתו בחודש מרץ 2022, (ראו הודעת האגודה שצורפה לבקשה מיום 7.4.2022), וקרוב לוודאי שביקש הסרתו לצורך ההליך המשפטי המתנהל.
24.לטענת הנתבע, הוא לא אחראי לפלישה למקרקעי התובעים משום שהפולשים הם שפלשו למקרקעי התובעים על דעת עצמם. כמפורט להלן, דין הטענה להידחות.
25.סעיף 15 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע: "בסימן זה, "מחזיק" – בין שהשליטה הישירה במקרקעין היא בידיו ובין שהשליטה הישירה בהם היא בידי אדם המחזיק מטעמו." כאמור בספרו של י' ויסמן "דיני קניין – החזקה ושימוש" (תשס"ו), סעיף 15 לחוק המקרקעין "מצביע על כך שהן המחזיק הישיר הן המחזיק העקיף הם בגדר מחזיקים בעיני החוק. ... עבודות ההכנה של חוק המקרקעין מגלות כי הדוגמה שחשבו עליה בעת הדיון בהבחנה שבין מחזיק ישיר למחזיק עקיף הייתה שכירות. ראו במשכיר כדוגמה למחזיק העקיף, ובשוכר כמחזיק הישיר ...". וכן: "כדי שהחזקתו של אדם תהא מטעמו של אחר אין זה אפוא תנאי שהמחזיק יהא כפוף בהחזקתו להוראותיו של אותו אחר; די בכך שהחזקתו היא מכוח הסכמתו של אותו אחר." (עמ' 23 סעיף 7.16).
26.מכוח הרשות שהעניק לפולשים להחזיק במקרקעין, על אף מודעותו לפלישה למקרקעין השכנים, הנתבע הוא מחזיק עקיף במקרקעין נושא התביעה, הם המקרקעין אליהם פלשו המחזיקים בנחלתו. הפלישה למקרקעי התובעים בוצעה וממשיכה להתבצע מתוך נחלת הנתבע. כנחזה בתשריט המודד, לולא רשות הנתבע לאותם מחזיקים להחזיק בנחלתו, הפלישה למקרקעי התובעים לא הייתה מתרחשת. לכן, ומבלי לגרוע מאחריות הפולשים, הנתבע אחראי כלפי התובעים. אפילו הנתבע לא מתגורר במקום, מכוח היותו בעל הזכויות במקרקעין, הוא אחראי לנעשה בהם, וככל שמתבצעים בהם או מתוכם או באמצעותם מעשים שאינם כדין או מעשים מזיקים, חובה עליו לנקוט בצעדים הנדרשים למניעתם, והוא אינו רשאי לעצום עיניו לנעשה או לנקוט בשב ואל תעשה. בהיותו בעל הזכויות במקרקעין בידו הכוח לגרום למחזיקים במקרקעיו לחדול מהפלישה, אם על ידי הנחיית המחזיקים לחדול מעשות כן, אם על ידי ביטול הרשות להחזקת המקרקעין והשימוש בהם, ואם על ידי פינוי הפולשים ממקרקעיו.
27.לצד האמור לעיל יש לציין כי גם בהתנהלות התובעים יש קושי. זהות המחזיקים הישירים במקרקעי התובעים (הפולשים) ידועה לתובעים ולכל הפחות היה בידיהם לברר את פרטיהם ללא קושי. למרות זאת, התובעים נמנעו מלצרפם כנתבעים בתביעה. הימנעות התובעים מלצרף לתביעתם את הפולשים למקרקעיהם היא כשל מהותי בתביעה, שכן לא ניתן לבצע פסק דין של פינוי שיינתן נגד הנתבע, ישירות נגד המחזיקים הפולשים. במילים אחרות: סעד של פינוי שיינתן נגד המחזיק העקיף בלבד, הוא הנתבע, עלול להתברר כלא יעיל אם המחזיקים יסרבו לפנות את המקרקעין. (ראו תא"ק (תל אביב-יפו) 8017-05-15 רשות מקרקעי ישראל נ' שלמה ימין (18.10.2017), סעיפים 22-24).
ג(4) טענת הנתבע לחזקה בהסכמה
28.לטענת הנתבע, במשך כ- 50 שנים אפשרו הבעלים הקודמים של מקרקעי התובעים למשפחת הנתבע או לאחרים להחזיק במקרקעי התובעים בהסכמה מפורשת או בשתיקה. לטענתו, הוריו המנוחים קיבלו לפני שנים היתר לגדל גידולים חקלאיים מבעלים קודמים של מקרקעי התובעים. (סעיפים 18, 29 לתצהיר הנתבע. פרוט' עמ' 28 ש' 13-23). מנגד טענו התובעים כי הם לא אישרו ולא התירו לנתבע לעשות שימוש במקרקעיהם.
29.הנתבע טען טענותיו הנ"ל בעלמא ללא כל ראיה תומכת. נוסף לכך, טענתו להחזקת המקרקעין נושא התובענה מכוח הסכמת בעליהם, היא בסתירה לעמדתו, לפיה הוא כלל לא קשור למקרקעין ולא אחראי למעשיהם של המחזיקים הפולשים. הנתבע גם לא סיפק כל הסבר כיצד היתר לגדל גידולים חקלאיים במקרקעי התובעים שניתן, כדבריו, למשפחתו מבעלי המקרקעין בעבר, מצדיק את החזקת מקרקעי התובעים על ידי המחזיקים כיום. על כל פנים, אפילו בעלים קודמים של המקרקעין התירו את השימוש במקרקעין במעשה או מחדל, התובעים, שהם הבעלים הנוכחיים של המקרקעין, רשאים להביא את הרשות לכלל סיום ולדרוש את פינוי המקרקעין.
ד. סוף דבר
30.תביעת תובעים 1-3 ו- 4-6 מתקבלת.
31.הנתבע יפנה את המקרקעין נושא התובענה: גוש 6675 חלקות 64 ו- 65, המצויים ברשפון, כמצוין בתרשים המומחה מטעם בית המשפט, וכן יסלק כל בניה או מחוברים או מיטלטלין המצויים בהם. הפינוי יבוצע על ידי הנתבע עד 1.3.2023.
32.ניתן לתובעים היתר לפיצול סעדים (לתובענה כספית).
33.הנתבע ישלם לתובעים 1-3 ו- 4-6 את הוצאות המשפט כולל אגרת בית המשפט ושכר מומחים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם, ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ש"ח.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, א' טבת תשפ"ג, 25 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.
