תושבי רשפון השתלטו על נחלה של שכניהם והקימו משתלה

הבעלים של הקרקע ממנה בוצעה הפלישה טען כי הוא לא נמצא שם ושוכריו אחראים להסגת הגבול. ביהמ"ש קבע שהאחריות היא שלו ועליו לפנות לפנות את הקרקע

בית משפט השלום בפתח תקוה קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגישו בעלים של קרקע במושב רשפון נגד הבעלים של הנחלה הגובלת בהם, בטענה כי האחרון פלש לשטחם, השכיר אותו לאחרים ואפשר לשוכרים להקים בה מבנים בניגוד לחוק. השופטת עדנה יוסף-קוזין דחתה את ניסיון הנתבע להתחמק מאחריות וחייבה אותו להתפנות משטח התובעים עד תחילת מרץ 2023.

במסגרת התביעה שהוגשה בפברואר 2019 לבית המשפט טענו התובעים כי השתלטות הנתבע על הקרקע שלהם נמשכת לא פחות מ-15 שנה. לטענתם, הנתבע השכיר חלק מהקרקע שלהם לצדדים שלישיים, גבה מהם שכירות, סיפק להם מים וחשמל וחסם את הגישה למקרקעי התובעים באמצעות שער חשמלי. הם הוסיפו כי הנתבע אפשר להקים במקום שכונת מגורים הכוללת 8 מבנים בניגוד לחוק.

ואולם, הנתבע ניסה להרחיק עצמו מכל האירוע. הוא סיפר שהוא כלל לא גר באזור. בשלב מסוים טען שהפולשים אינם שוכרים מטעמו, והוסיף שהוא לא הכתובת לתביעה כי אחיו מטפל בנכס המושכר. בהמשך הוא טען שלנחלה בכלל אין בעלים, ובמרץ האחרון אף ביקש להסיר את חברותו מאגודת היישוב.

מכל מקום טען הנתבע כי בפועל הפלישה אושרה על ידי הבעלים הקודמים של הקרקעות. לדבריו, הוריו המנוחים קיבלו בזמנו היתר לגדל גידולים חקלאיים מהבעלים הקודמים של נחלת התובעים.

לא רשאי לעצום עיניים

לצורך בירור התביעה מינתה השופטת יוסף-קוזין מודד מוסמך. הממצאים שעלו מחוות דעתו הצביעו בבירור על פלישה של חלק מבית מגורים, חצרות וסככות שונות, משתלה ושטח לתמרון הרכבים של השוכרים. כמו כן, חלק מהקרקע של התובעים כותרה בסוללת עפר וקירות בטון באופן שחוסם את המעבר אליה.

משהוכחה הפלישה, ניגשה השופטת לבחון את זהות הבעלים של הנחלה ה"פולשת". היא ציינה שהנחלה רשומה על שם אמו המנוחה של הנתבע, שאישר כי הוא היורש היחיד שלה. בהתאם לכך דחתה השופטת את טענת הנתבע לפיה לנחלה אין בעלים, וקבעה שהוכח כי לאחר מות הוריו – הוא הוא הבעלים.

השופטת אף דחתה את ניסיונו של הנתבע להתרחק מאחריות. חרף טענותיו לפיהן הוא לא גר ברשפון ולא מקבל דמי שכירות מהפולשים, במהלך חקירתו הוא נשבר והודה כי בנה בית בנחלה ומשכיר אותו כבר למעלה מעשור.

הטענה שאחיו של הנתבע מטפל בנכס נדחתה בנימוק שהועלתה בשלב מאוחר. מעבר לזה כתבה השופטת כי "יש קושי לקבל שלמרות היותו היורש היחיד אין לנתבע יד ורגל בהשכרת הנחלה למחזיקים השונים במקרקעיו".

השופטת הוסיפה שהנתבע גם לא הציג מסמכים בסיסיים כמו צו ירושה. באופן כללי גרסתו ביחס לזכויותיו בקרקע חלקית ובמצב זה, קשה לתת אמון בטענותיו השונות.

היא סיכמה כי נסיבות המקרה מצביעות על הנתבע כבעל הזכויות והשליטה בנחלה. בנסיבות אלה, הוא לא רשאי לעצום את עיניו ביחס למעשי הפלישה של שוכריו והוא חייב לנקוט אמצעים למניעתם.

לפיכך השופטת חייבה את הנתבע לפנות את הנחלה של התובעים – לרבות הסרת המבנים הלא חוקיים שנבנו עליה – עד תחילת מרץ 2023.

כמו כן הוא חויב לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 25,000 בתוספת הוצאות משפט.

• ב"כ התובעים: עו"ד שי עובד
• ב"כ הנתבע: עו"ד גיורא אלדן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין