ת"א 13614-08-10 ג. ואח' נ' עיריית בת ים ואח'

רקע

בפניי תביעתה של הגב' ל.ג. ילידת שנת 1951 (להלן: "התובעת") אשר נפגעה לטענתה ביום 19.03.08 במהלך עיסוקה כמרכזת קשישים במועדון הממוקם בבית הספר "תחיה" (להלן: "בית הספר") אשר בבעלותה של עריית בת ים (להלן: "הנתבעת 1"). לטענתה במהלך הפעלת הקשישים החלו עבודות בנייה בסמוך למתחם והתובעת לבקשת המשתתפים נאלצה לבקש את הפסקת העבודות עד לסיום ההפעלה. בשובה חזרה למועדון מעדה התובעת על פסולת בנין אשר הונחה בדרכה ולא הייתה מצויה שם קודם לכן. התביעה הוגשה אף כנגד איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") בהיותה החברה המבטחת של הנתבעת 1.

הנתבעות שלחו הודעת צד ג' כלפי חברת פוליטן ספורט בע"מ (להלן: "המקבלת 1") בטענה כי היא החברה אשר הייתה אמונה על עבודות הבנייה במקום ובמועדים המצוינים בתביעה, וכן כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המקבלת 2") החברה המבטחת של המקבלת 1.

דיון והכרעה בטענות הצדדים

שאלת החבות

העוולה הרלוונטית לענייננו כפי שנטענה ע"י התביעה היא עוולת הרשלנות. על מנת להקימה נדרשת התביעה להוכיח כי מתקיימות חובת הזהירות המושגית והקונקרטית בין המזיק לניזוק, כמוכן נדרשת התביעה להוכיח כי חובה זו הופרה על ידי המזיק, ובשלב אחרון עליה להוכיח כי הפרה זו היא שגרמה לנזק הנטען (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113, 122).

חובת הזהירות המושגית

במסגרת בחינת חובת הזהירות המושגית נבחן האם מתקיימת החובה להיזהר בין סוג המזיק לסוג הניזוק, כאשר הבחינה היא אבסטרקטית ונערכת בלא להתחשב בנסיבותיו הספציפיות של העניין שבפנינו. לענייננו אין חולק כי קמה חובת זהירות מושגית בין עריית בת ים- תופסת המקרקעין שבשטחו ממוקם בית הספר, לבין התובעת ומבקרי המועדון. סע' 37 לפקודת הנזיקין התשכ"ח- 1968 (להלן: "פקנ"ז") קובע באומרו:

"האחריות לפי סעיפים 35 ו-36 של בעל מקרקעין או של תופשם, בשל מצבם של המקרקעין, תחזוקתם או תיקונם, לא תחול כלפי מי שנכנס למקרקעין כמסיג גבול, אלא אם הוכיח התובע שנכנס בתום לב ובלי כוונה לעבור עבירה או לעשות עוולה".

מהסעיף עולה כי כל עוד והנכנס למקרקעין אינו נכנס בתורת "מסיג גבול" הרי שקמה כלפיו אחריותם של בעל המקרקעין והתופש אותן, נמצא כי בענייננו מאחר והתובעת שהתה ברחבת בית הספר כדין, אזי קמה אחריותן של הנתבעות כלפיה.