לפני תביעה במסגרתה עתרו התובעים למתן סעד הצהרתי במסגרתו אין הם חבים בחבות כלשהי כלפי הנתבעים וכי דין הערת האזהרה והודעת העיקול, אשר נרשמו לטובת הנתבעים או מי מהם במקרקעין הידועים כגוש 9137 חלקה 106 (להלן: "חלקה 607"), להימחק.
ההערות נרשמו במסגרת ועקב התקשרות חוזית למתן שירותים ביחס למקרקעין על ידי הנתבעים, כמו גם ניהולם של הליכים משפטיים בשנים עברו בין הצדדים.
לטענת התובעים אין מקום להותרת רישום ההערה והעיקול וזאת מקום בו שולם לנתבעים מלוא שכר הטרחה המגיע להם, ואף למעלה מכך, ומשכך פקעה זכותם לשימת יד על חלקה 607.
לטענת הנתבעים, אין מקום להורות על ביטול רישום ההערות קודם שתשולם לידיהם יתרת התמורה המגיעה להם מכוח התקשרות חוזית בין הצדדים אשר מקורה בשנת 1990.
הנתבעים אף הוסיפו והגישו כתב תביעה שכנגד במסגרתו עתרו כי בית המשפט יורה לתובעים להוסיף ולשלם לידיהם את הסך של 905,336 ₪, וזאת כאשר סכום זה כולל בחובו הן את יתרת התמורה והן את הנזק וההוצאות אותם נדרשו הנתבעים לשלם עקב מעשי ומחדלי התובעים.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ונתתי דעתי לעדויות הצדדים ולסיכומיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ודין התביעה שכנגד להידחות. טעמיי להלן;
נתונים עובדתיים
1.התובעים הינם בעלי הזכויות בחלקה 607 וזאת מכוח ירושה.
2.בשנת 1990 התקשר אביהם המנוח של התובעים (להלן: "המנוח") עם הנתבעים בהסכם למתן שירותי שמאות וייעוץ, המתייחס לגוש 8275 חלקה 91 וחלק מחלקה 20 בגוש 8245 (להלן: "המקרקעין או חלקה 91 בהתאמה").
3. במסגרת ההסכם למתן שירותים הוסכם בין המנוח לבין הנתבעים כי בגין זכויות נוספות אשר המנוח יקבל כפועל יוצא של מתן שירותי הנתבעים, יהיו הנתבעים זכאים לקבל סך של 750 דולר ארה"ב כמו גם סכום המשקף 5% משווי הזכויות הנוספות שיתקבלו.
עוד נקבע כי סכומים אלו ישולמו כנגדי אישור הוועדה המחוזית את התוכניות המשביחות. (ראה נספח 1 לתצהיר הנתבעים).
3.ביום 17.2.1998, אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב הסכם פשרה בין הוועד המקומית לתכנון ובנייה, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ומשפחת רונן במסגרתו הוקנו זכויות בנייה נוספות במקרקעין (להלן: "פסק הדין המחוזי").
זה המקום לציין כי הראיות עומדות בקנה אחד עם טענת הנתבעים על פיה היו אלו מאמציהם ופעולם אשר הביאו לקבלתן של תוספות זכויות הבנייה כמפורט בפסק הדין המחוזי, וזאת מעבר לאלו אשר הוקנו על ידי רשויות התכנון קודם לפתיחתו של ההליך המשפטי. מהותית, גם התובעים אינם חולקים על כך.
4. במסגרת פסק הדין המחוזי נזכר כי במסגרת ההליך של איחוד וחלוקה, אותו נקטו וועדות התכנון, הוקצו לתובעים חלקים ממגרש 607 (ראה ה-הואיל הרביעי להסכם), וכי כחלק מהסכם הפשרה הוקצו להם זכויות גם מתוך מגרש 700א'.
עוד נקבע כי התובעים זכאים לקבל זכויות בנייה נוספות בהיקף של 6,930 מ"ר שטחים עיקריים למגורים.
5. בהסכם נקבע כי השמאי מר גרון יקבע, מייד לאחר חתימת ההסכם, עבור איזה חלק מחלקה 91 קיבלו התובעים את מגרש 607 ועבור איזה חלק את מגרש 700א'.
השמאי מר גרון אכן הגיש חוות דעת משלימה, אשר תידון בהמשך.
6.בשנת 1999 פתחו הנתבעים בהליך משפטי כנגד התובעים וזאת בבית משפט השלום בתל-אביב.
במסגרת הליך זה עתרו הנתבעים כי בית המשפט יורה לתובעים (הנתבעים באותו הליך) להוסיף ולשלם לידיהם את שכרם כמפורט בהסכם למתן שירותים משנת 1990, ועל בסיס פסק הדין המחוזי.
7.המנוח נפטר, למרבית הצער, בשנת 2000.
8.ביום 14.11.2001 הגיעו הצדדים לכלל הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרתו הוסכם כי התובעים יוסיפו וישלמו לידי הנתבעים סך של 5% בתוספת מע"מ משווי זכויות הבניה הנוספות אשר הוקצו לחלקה 91 בגוש 8275 אשר כללו 6,930 מ"ר שטחים עיקריים למגורים שהוקנו לנתבעים במסגרת פסק הדין המחוזי, ובכפוף להוראות שונות נוספות אשר נקבעו באותו הסכם פשרה (להלן: "הסכם הפשרה"). (נספח 8 לתצהיר הנתבעים).
9.במהלך מספר שנים לא מבוטל לאחר אישורו של הסכם הפשרה, התנהל בין הצדדים דין ודברים. מעשית ועל אף הנקוב בפסק הדין – לא קיבלו הנתבעים לידיהם סכום כלשהו.
10.בשנת 2000 התקשרו התובעים בהסכם מכר עם חב' גזיאל את אבנר (2007) בע"מ (תקרא להלן: "חב' גזיאל"), במסגרתו מכרו התובעים לחב' גזיאל את חלקה 700א' (להלן: "הסכם חלקה 700א").
(העתק הסכם המכר צורף כנספח 13 לתצהיר הנתבעים).
11.ביום 7.11.2000 הוגשה על ידי חב' גזיאל המרצת פתיחה במסגרתה עתרה החברה כי בית המשפט יורה על מחיקת ההערות הרשומות במקרקעין במגרש 700 א' לזכות הנתבעים.
בהמשך, הגיעו הנתבעים וחב' גזיאל להסכם פשרה במסגרתו שולם לנתבעים סך של כמיליון ₪, והערת האזהרה המתייחסת למגרש 700א', נמחקה. (להלן: "פשרת גזיאל").
12.במהלך השנים חל שינוי ברישום המגרשים כדלהלן:
א.מגרש 700א' נרשם כחלקה 126 בגוש 9139
ב.מגרש 607 נרשם כחלקה 106 בגוש 9137
כאמור, עתירת התובעים הינה למחיקת ההערה בגין חלקה 106 בגוש 9137. הנתבעים והתובעים שכנגד עתרו לחיוב התובעים בתשלום התמורה הנובעת מזכויות הבנייה הנוספות שהוקנו לאותו מגרש.
טענות התובעים
13.לשיטת התובעים, התשלום אותו קיבלו הנתבעים מחב' גזיאל, כולל וטומן בחובו את מלוא התמורה המגיעה לנתבעים, וזאת מקום בו הזכויות הנוספות במקרקעין אשר בגינן נשכרו שירותי הנתבעים מלכתחילה, הוקצו במלואן לחלקה 700א'.
14.עוד נטען על ידי התובעים כי עיון בחוות הדעת של השמאית שמונתה על ידי בית המשפט במסגרת ההליך המשפטי בין הנתבעים לחב' גזיאל מלמד כי חוות הדעת ניתנה על בסיס שטח לבנייה של 6,930 מ"ר, לפי 120 מ"ר לדירה וביחס ל- 56 דירות, כפי העולה מתוך פסק הדין המחוזי, ומשכך אין מקום לתשלום נוסף.
15.עוד נטען על ידי התובעים כי במסגרת ההסכם המקורי לשכירת שירותי הנתבעים לא נקבע כי לסכום המוסכם יווסף מע"מ וכי הנתבעים הטעו את התובעים בעניין זה, ומשכך קיבלו לידיהם סכום העולה על זה המגיע להם.
16.לשיטת התובעים, עיון בהתנהלות ותכתובת קודמת של הנתבעים מלמדת כי גם לשיטתם של אלו האחרונים, התמורה המגיעה להם הייתה נמוכה בהרבה מזו אותה קיבלו בפועל מחב' גזיאל, וממילא תביעתם לקבלת שכר טרחה בשלב זה- התיישנה.
טענות הנתבעים
17.לטענת הנתבעים, הפרו התובעים ברגל גסה את ההסכמות שהיו, בין המקוריות ובין אלו מכוח פסק הדין המחוזי, שעה שפעלו במשך שנים כדי להימנע מתשלום התמורה המגיעה להם.
18.לשיטת הנתבעים, קיימת אבחנה ברורה מאוד בין חלקות 700א' לחלקה 607, ומקום בו שולמה התמורה המגיעה בגין חלקה 700א' בלבד, לא היה מקום להורות על מחיקת הערת האזהרה אלא ביחס לחלקה זו, כפי שאכן נעשה בפועל.
19.הנתבעים סבורים כי אין להתייחס לתשלום שבוצע על ידי חב' גזיאל, אלא כזה המתייחס לחלקה האחרת, וכי על התובעים להוסיף ולשלם לידי הנתבעים את התמורה בגין חלקה 607.
המחלוקת בקליפת אגוז
20.מהותית, הסוגיה המרכזית אליה נדרשתי במסגרת הליך זה הינה כיצד יש לפרש את ההסכם נשוא פסק הדין המחוזי בכל הנושא לתמורה המגיעה לנתבעים, והאם זכויות הבנייה הנוספות מהן נגזרת התמורה המגיעה לנתבעים, יוחסו לחלקה 700א' בלבד, או שמא יש לראותן כאלו אשר חולקו בין חלקות 607 לחלקה 700א'.
נהיר כי ככל שחלק מזכויות הבנייה הנוספות, הנובעות משירותי הנתבעים, יוחס לחלקה 607, זכאים הנתבעים לקבל את התמורה בהתאם להסכמות בין הצדדים, בגין אותו חלק.
בנוסף, היה עלי לתת הדעת לשאלה, האם נוכח היקף התמורה אותה קיבלו הנתבעים ביחס לחלקה 700, , יש עדיין מקום לראות את התובעים, כאלו החבים בתשלום נוסף לנתבעים.
דיון
21.על מנת להעריך ולקבוע מה הייתה כוונת הצדדים מצאתי ליתן את הדעת למגוון רחב ראיות, בראש ובראשונה ההסכמים עצמם.
בהמשך, נתתי את הדעת גם להסכמים מאוחרים, תכתובת בין הצדדים, התנהלותם לאחר חתימת ההסכם בפסק הדין המחוזי, ועדויות הצדדים בפני.
22. במסגרת ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום בע"מ פ"ד מט(2) 265, (להלן: "פסק הדין בעניין אפרופים"), קבע בית המשפט העליון, מפי כב' הנשיא דאז פרופ' א.ברק :
"חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים האינטרסים והתוכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשימם. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם. בעזרתם מגבש הפרשן את אומד דעתם המשותף של הצדדים. המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת, אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו. שאלה זו תתבהר רק בסיומו של התהליך הפרשני."
בפסק הדין בעניין אפרופים נקבע על ידי בית המשפט העליון כי מכלול יחסי הצדדים כפוף לפרשנותו של בית המשפט, וגם במקום שבו החוזה פשוט וברור על פניו, עדיין מוטלת על בית המשפט החובה לבחון את אומד דעתם של הצדדים, ואף לתת לאומד דעתם זה, על בסיס מכלול הנתונים, עדיפות גם על הכתובים.
לעניין זה ראה גם דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות נ' מדינת ישראל פ"ד פא(2) 1, במסגרתו נתנה הדעת להיקף שיקול הדעת של בית המשפט, בפרשנות ההוראות החוזיות.
על אף האמור בפסקי הדין בעניין אפרופים וארגון מגדלי הירקות, נמצאו במהלך השנים גם פסקי דין אשר ביקשו לשוב ולשים דגש מחודש על הוראות החוזה כלשונן.
בעניין זה ניתן לדוגמא למצוא את פסק דינו של כבוד השופט דנציגר בבית המשפט העליון במסגרת ע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ ואח' (פורסם בנבו) , שם נקבע בין היתר:
" יתר על כן, אני סבור כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עיקרון זה מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם הברורה והחד משמעית מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט ..."
כן ראה ע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ, (פורסם בנבו) שם נקבע:
"לאחרונה הבעתי את דעתי לפיה כאשר לשון ההסכם היא מפורשת, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם (ע"א 5856/06) לוי נ' נורקייט בע"מ ([טרם פורסם], [פורסם בנבו], 28.1.08) (להלן – עניין לוי)] ואני סבור כי דברים אלו יפים גם לעניין שבפני."
וכן ע"א 2001/08 (י-ם) דהן עודד נ' כתר הוצאה לאור בע"מ, (פורסם בנבו).
בתיקון מס' 25 לחוק החוזים [חלק כללי] התשל"ג 1973 (להלן: "חוק החוזים") ניתן היה אף לכאורה לראות כדי חיזוק המגמה להטיית כובד המשקל להוראות החוזיות כפשוטן.
המגמה שתוארה לעיל, נדונה פעם נוספת במסגרת דיון בפני כב' בית המשפט העליון בשנת 2012 במסגרת רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חב' לתביעות בע"מ בשם מגדל חב' לביטוח ואח' (פורסם בנבו), כמו גם דנ"א 797/12 ליסטר נ' פרידנברג ואח' (מיום 16.8.12 (פורסם בנבו).
תוך מתן הדעת לכל אלו, דומה כי הכלי הראשון העומד לבחינתו של בית המשפט, הוא אכן החוזה עצמו, על הוראותיו. בהמשך, נבחנות גם הראיות החיצוניות להסכם, תוך שמטרת כולן גם יחד הינה "איתור" כוונתם של הצדדים.
ומן הכלל אל הפרט;
הוראות ההסכמים:
23.ההסכם המקורי למתן השירותים התייחס ל-5% משווי זכויות הבנייה הנוספות אשר יתקבלו בידי בעלי הזכויות, וישולמו לאחר אישור הוועדה המחוזית את הזכויות הנוספות.
ההסכם כולל בדיקת גבולות המגרש החדש אשר יתקבל ומגרש 607, אך אין במסגרת אותו הסכם כל התייחסות למגרש 700א'.
24.במסגרת פסק הדין המחוזי נקבע כי לצורך תיקון חלקה של משפחת רונן בתוכניות מכוח חלקה 91 יהיו התובעים זכאים לקבל, בנוסף לזכויות הבניה אשר ניתנו להם במסגרת טבלת ההקצאות של תב"ע נת/542/א', זכויות בנייה נוספות בהיקף של 6,930 מ"ר שטחים עיקריים למגורים בבניה רוויה למגורים מחולקים לדירות בנות 120 מ"ר שטח עיקרי וסה"כ 58 דירות כפי שנקבע על ידי השמאי מאיר גרון שקבע את קביעתו לאחר שמיעת שמאי מטעם התובעים ושמאי מטעם הועדה המקומית.
תוספת זו הוגדרה בהסכם כ- "הזכויות המשלימות".
עוד נקבע באותו הסכם כי השמאי גרון יקבע מיד לאחר חתימת אותו הסכם בין הצדדים עבור איזה חלק מחלקה 91 קיבלו התובעים את מגרש 607 ועבור איזה חלק קיבלו את מגרש 700א'. (ראה לעניין זה סעיף א' לעמוד 2 להסכם בפסק הדין המחוזי).
25. במסגרת הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 14.11.2011 הוסכם בין הצדדים כי התובעים ישלמו לנתבעים 5% + מע"מ משווי הזכויות הבנייה הנוספות שהוקצו לחלקה 91 , בסך 6,930 מ"ר שטחים עיקריים למגורים שהוקנו לנתבעים בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי.
26. אקדים ואציין כי פסק הדין המחוזי והסכם הפשרה אינם עוסקים בחלוקה של תוספת זכויות הבנייה בין המגרשים, ואינו מחלק את התמורה בין שני המגרשים.
פסק הדין המחוזי (וההסכם אשר אושר במסגרתו) עוסקים בהגדרה איזה חלק מחלקה 91 קיבלו התובעים את מגרש 607 ועבור איזה חלק קיבלו את מגרש 700א'.
הסכם הפשרה מגדיר את דרך חישוב התמורה והיקפה. הא ותו-לא.
27. משכך, נוכח הוראות אותם הסכמים, ככל שהתובעים הניחו מצע ראייתי ממנו ניתן ללמוד כי אכן שילמו את התמורה כנקוב בהסכם הפשרה, די בכך.
באשר לתשלום התמורה, אין כל צורך בפרשנות או בחינה של אומד דעת הצדדים, שכן זו אריתמטית ומבוססת על שלושה נתונים אשר הוגדרו במפורש.
האחד אשר צוין במסגרת הסכם הפשרה עצמו ומתייחס להיקף של 6,930 מ"ר, ושני האחרים אשר ננקבו במסגרת פסק הדין המחוזי, דהיינו 58 יחידות דיור והיקף שטח דירה של 120 מ"ר.
יודגש כי פסק הדין המחוזי צוין ונזכר במסגרת הסכם הפשרה כזה אשר מכוחו הוקנו גם הזכויות לנתבעים.
28. מקום בו התמורה אשר שולמה לנתבעים במסגרת התביעה כנגד חב' גזיאל התבססה על חוות דעת במסגרתה נקבע השווי על בסיס הנתונים הנקובים לעיל (היקף מ"ר, יח' דיור ושטח דירה), קיים קושי של ממש לאמץ את טענות הנתבעים על פיהן הם זכאים לתמורה נוספת.
זה המקום לציין כי אני ערה לטענות הנתבעים במסגרת הסיכומים על פיה הטעם היחידי לעריכת חוות דעתו של השמאי גירון הייתה לצורך חלוקת זכויות הבנייה הנוספות, שאם לא כן , לא היה בה צורך. לא ניתן היה להסיק מדוע נערכה חוות דעת זו ואולם הגדרת החלוקה אינה לעניין זכויות הבנייה הנוספות כי אם מתייחסת לשאלת אופן "המרת" חלקה 91 המקורית לשני המגרשים החדשים.
די בכך כדי להביא לדחיית טענות הנתבעים.
29. בנוסף, באתי לכלל מסקנה כי מהותית – אותה חלוקה בין 607 ל- 700א' אינה רלוונטית כלל למערך היחסים אשר בין התובעים לבין הנתבעים. הדבר היחידי שרלוונטי מבחינת הנתבעים הוא שאלת קבלת התמורה בהתאם להסכמות והוראות הסכם הפשרה. הא ותו-לא.
בניגוד לטענות הנתבעים לא ניתן להורות, נוכח הנקוב בהסכמים כי ההסכמה או הסכם הפשרה התייחס אך ל- 5% מזכויות הבנייה הנוספות בכל חלקה, אלא כי הצדדים הלכה צעד אחד נוסף והגדירו את המשמעות של אותה תמורה ודרך חישובה וזאת במסגרת פסק הדין המחוזי והסכם הפשרה (הגם שלא במסגרת הזמנת העבודה).
מקום בו התמורה נגזרת כאחוזים מהיקף זכויות בנייה נוספות (6930 מ"ר), מס' דירות מוגדר (58), והיקף שטח דירה (120 מ"ר), אין כל חשיבות האם הללו מצויות פיזית במגרש X או מגרש Y, אלא האם הנתבעים קיבלו את התמורה הנובעת מכך בפועל. מקום בו נמצא כי התשובה לכך חיובית, די בכך.
חוות הדעת של השמאי.
30. הנתבעים שבו והפנו לחוות הדעת השמאיות, תוך שהם טוענים כי מאלו ניתן ללמוד על חלוקה של זכויות הבנייה הנוספות בין החלקות, ומשכך גם על זכאותם של הנתבעים לקבל את יתרת התמורה המגיעה להם בגין אותו חלק מתוספת הזכויות אשר יוחס למגרש 607.
כפי שציינתי לעיל, איני סבורה כי החשיבות הינה למיקום הזכויות הנוספות (בהיבט של המגרשים), וודאי מקום בו לא נטען כי קיים פער בהערכת השווי בין שני המגרשים.
החשיבות היחידה הינה היקף התמורה ונתוני הבסיס מהן היא נגזרת.
31. מקום בו אלו הם פני הדברים, מתייתר הצורך לבחינת חוות הדעת השמאיות. עם זאת, ועל מנת שלא יימצא פסק הדין כחסר, מצאתי להוסיף ולהתייחס לחוות הדעת עצמן כמפורט להלן.
מדובר בפועל בשתי חוות דעת. האחת זו של השמאי גרון (עם ההשלמה לה), וזו של הגב' אורית שפט במסגרת תיק גזיאל.
בשורות הבאות יבחנו טענות הצדדים ביחס לאלו.
32. במסגרת פסק הדין המחוזי נקבע כי חלוקת הזכויות בין המגרשים תיקבע על ידי השמאי מר גרון, תוך שנאמר:
"השמאי גרון יקבע מיד לאחר חתימת הסכם זה עבור איזה חלק מחלקה 91, קיבלו רונן את מגרש 607 ועבור איזה חלק קיבלו את מגרש 700א'."
33.ביום 25.2.1998 הושלמה חוות הדעת השמאית של השמאי מר מאיר גרון, על פי הסכם הפשרה שבין משפחת רונן לבין וועדות התכנון, כאשר במסגרת חוות הדעת המשלימה נקבע כדלהלן:
"בהמשך לחוות דעתי בנדון מיום 25.1.98... להלן חוות דעתי:
....
3.לפיכך סה"כ הזכויות הניתנות בתמורה לחלקה 91 ובניכוי הגורמים שצוינו לעיל הם 4812.5 מ"ר + 2,204.15 מ"ר = 7,016.5 מ"ר או'.
4. 4812.5/7016.65 = 68.59% ניתנו במגרש 700א'.
2204.15/7016.65 = 31.41% ניתנו במגרש 607א'. "
(ההדגשה אינה במקור ה.ס.)
34.בהינתן האמור בחוות הדעת המשלימה על השמאי מר גרון, ניתן להסיק כי הזכויות אשר היו לתובעים בחלקה 91, אכן חולקו על ידי רשויות התכנון בין מגרש 607 למגרש 700א'. (ראה נספח 3 לתצהירו של הנתבע 1).
עם זאת, אין לשכוח שני נתונים מהותיים:
א. האחד - זכאות הנתבעים לקבלת תמורה לא הייתה מתוך זכויות התובעים במקרקעין בשלמותן, אלא ל- 5% מתוך זכויות הבנייה הנוספות, דהיינו אלו שמקורן בפעולות הנתבעים, ולא אלו אשר הוקנו במקור על פי טבלאות ההקצאה של רשויות התכנון.
נהיר עם כן כי יש לאבחן בין זכויות מקור לזכויות נוספות, לעניין זכאות הנתבעים.
ב. האחר - יש לאבחן בין שאלת החלוקה של חלקה 91 כשלעצמה בין מגרשים 607 ו- 700א' לבין השאלה האם אותה חלוקה מלמדת גם על חלוקה בשיעורים זהים של זכויות הבנייה הנוספות אשר הוקנו מכוח פסק הדין המחוזי.
כלומר, יש לאבחן בין סוגיית "המרת" חלקה 91 לשני המגרשים, היקף זכויות הבנייה הקיימות בכל אחד מהמגרשים, וחשוב מכך – מקורן של אותן זכויות בנייה, דהיינו האם היו במקור או נבעו מפעולות הנתבעים.
35.לעניין זה ביקשתי להוסיף ולבחון האם ניתן כלל "לצבוע" את מקור זכויות הבנייה, או במילים אחרות האם זכויות הבנייה במגרש 607, הן אלו אשר הוקנו עוד קודם להגשת התביעה לבית המשפט המחוזי, ובמסגרת טבלת ההקצאות המקורית של תב"ע נת/542/א' או שמא מקורן, בין באופן מלא ובין באופן חלקי, בשירות אשר ניתן למנוח על ידי הנתבעים, ואשר בא לידי ביטוי באותו פסק דין.
36.עיון בחוות הדעת המשלימה על השמאי מר גרון מלמדת כי במסגרת סעיף 1 לחוות דעתו הוא הוסיף וציין כדלהלן:
"בהמשך לחוות דעתי בנדון מיום 25.1.98, נתבקשתי לקבוע על פי סעיף 2א' להסכם הפשרה אשר נחתמה ביום 15.2.98 כדלהלן:
"עבור איזה חלק מחלקה 91 קיבלו רונן את מגרש 607 ועבור איזה חלק קבלו את מגרש 700".
בהמשך הוסיף המומחה וציין כדלהלן :
"1. על פי חוות דעתי מיום 25.1.98, הזכויות המשלימות במגרש 700א' הם 6930 מ"ר אך ממטרג' זה, לצורך חישובנו זה, יש לנכות את אותם 44% אשר נוספו בעבור הנחיתות של מגרש 700 על מנת להשוות לזכויות הניתנות במע"ר. לפיכך 6930 מ"ר בניכוי 44% = 4,812.5 מ"ר.
2. על פי מכתבו של מר דנוס מיום 14.1.98, ניתנו שווה ערך 1,439 מ"ר במגרש 607 לפי
החלוקה הבאה:...."
37.כלומר, כפי שצוין לעיל וכפי שגם בא לידי ביטוי במסגרת ההסכמים השונים, מטרת חוות הדעת לא הייתה חלוקת זכויות הבנייה הנוספות בין המגרשים אלא חלוקת הזכויות הכוללת אשר מקורה מחלקה 91 ביניהם. לצורך חלוקה זו מצא נתן השמאי דעתו הן לזכויות הנוספות שהתקבלו, והן לאלו אשר היו במקור.
לא ניתן לקרוא לתוך אותה חוות דעת משלימה כי בהכרח חולקו הזכויות הנוספות, אותם 6930 מ"ר לבנייה, בין מגרשים 700א' ל- 607.
38. לעניין זה יש להוסיף ולתת את הדעת כי חוות הדעת המשלימה מתבססת במידה רבה על הוראות הסכם הפשרה אשר במסגרתן, בפרק של ה"הואיל", קיימת התייחסות לכך שוועדות התכנון מצאו להקצות לתובעים, נוכח תכנית האיחוד והחלוקה את הזכויות במגרש 607, דהיינו כי אלו הוקצו קודם לפעולות הנתבעים המזכות אותם בקבלת התמורה.
חוות הדעת של השמאית הגב' שפט
39.עיון בנספח 15 לתצהירו של מר כהן מלמד כי במסגרת ההליך בתיק ה"פ 60274-10-10 , הגיעו הנתבעים וחב' גזיאל את אבנר (2007) בע"מ להסכמות על פיהן ימנה בית המשפט שמאי אשר יעריך את שווי המקרקעין במועד רכישת הזכויות על ידי חב' גזיאל ובהתאם לקביעתו תשלם החברה לנתבעים 5% משווי השומה בצירוף מע"מ כנגד חשבונית מס כחוק וזאת בתוך 60 יום.
אין חולק כי חב' גזיאל את אבנר (2007) בע"מ שילמה לנתבעים את הסכום המוסכם בהתאם לאותו מתווה.
40.לשיטת התובעים בעובדה זו יש כדי ללמד על סילוק כל טענות ודרישות הנתבעים כנגדם.
מאידך, לשיטת הנתבעים, אלמלא מאמציו של הנתבע והתנהלותו מול הרשויות אשר הביאו להקניית מגרש 700א' למנוח, לא היו התובעים זכאים לקבל דבר מתוך מגרש 700. משכך, ומקום בו בחלוף השנים הוקנו ביחס למגרש 700א' זכויות נוספות, והנתבעים נמנעו מתשלום החוב, יש להורות כי הזכאות של הנתבעים הינה לסכום המלא אשר שולם להם בפועל.
41.בעניין זה נטען על ידי הנתבעים כי מקום בו הייתה התמורה בגין הזכויות הנוספות משולמת לידיהם בשנת 2001, יכול וניתן היה להסתפק באותו חלק של 6,930 מ"ר.
מקום בו הקניית מגרש 700א' לתובעים מקורה במעשי ופעולות הנתבעים, הרי יש מקום לייחס לנתבעים זכאות לקבלת 5% מכלל הזכויות של מגרש 700א', לרבות אלו שהתווספו בעבור השנים.
42.לא מצאתי לקבל טענות אלו של הנתבעים, ואפרט;
43. אקדים ואציין כי ההסכמות בין הצדדים לא כללו תוספת עתידית או התייחסות להשבחה עתידית של המקרקעין.
הנתבעים אף לא טענו ביחס לכך במסגרת ההליך מכוחו נערך הסכם הפשרה.
לא נמצאה, ולא נזכרת כלל זכות לקבלת תמורה נוספת, אם וככל שיוקנו זכויות נוספות לאחר מספר שנים או לאחר שהנתבעים סיימו את מתן השירות, וזאת בין בהסכם, בתכתובת או אפילו דרישה של הנתבעים קודם להליך דנא.
גם במסגרת ישיבת קדם המשפט אשר התקיימה ביום 11.1.2016 טענו הנתבעים באמצעות בא כוחם כי הם זכאים לתמורה הנובע מחלקה 91 וביחס ל- 6,930 מ"ר.
לא הועלתה במסגרת אותו דיון טענה כי קיימת זכאות לאותם 6,900 מ"ר כמו גם תמורה נוספת בגין תוספת זכויות מאוחרת למקרקעין. (לעניין זה ראה עמוד 2 שורות 15-18 לפרוטוקול הדיון). די בכך כדי להביא לדחיית הטענה.
44. בנוסף, מדובר בטענה שלא מצאה ביטוי כלשהו במסגרת ההליך אשר התנהל בין הנתבעים לבין חב' גזיאל. ניתן היה להניח, לכל הפחות, כי סוגיה זו תמצא ביטוי באותו הליך או בהסדר עם אותה חברה.
הנתבעים לא הציגו בפני ראייה כלשהי על פיה נטען על ידם במסגרת ההליך בפני כב' הנשיאה גרסטל בה.פ. 60274-10-10 כי הם זכאים ל- 5% גם מההשבחה שנובעת מחלוף השנים, אלא כי לשיטתם הם דובר על 6930 מ"ר בלבד (לעניין זה ראה עמוד 11 ו-12 לחוות הדעת של השמאית הגב' שפט), דהיינו- הצמדות להוראות הסכם הפשרה.
מקום בו במסגרת ההליך מול חב' גזיאל לא נטען אלא כי הנתבעים זכאים לאתם 5% נוכח הוראות הסכם הפשרה, וללא כל קשר להשבחה פוטנציאלית נוספת, קיים קושי של ממש לקבל את טענותיהם אלו, אשר הועלו בדיעבד.
45. חשוב מכל אלו, עיון בחוות הדעת של השמאית הגב' שפט מלמד כי השינוי היחידי אשר חל בין שנת 2001 לשנת 2008, הוא בדמות תכנית מפורטת לזו שהייתה קודם לכן, ולא הוצגו בפני ראיות מהן ניתן ללמוד כי הוקנו למגרש 700א' זכויות נוספות.
46. למעלה מכך, במסגרת חוות הדעת של השמאי גירון נזכרות 58 יח' דיור בהיקף של 120 מ"ר. במסגרת חוות הדעת של השמאית שפט, נזכרות אותן 58 יחי' דיור, אלא כי שטחן הוערך ב-130 מ"ר.
גם אם תתקבל טענת הנתבעים על פיה הם זכאים ליתרה העודפת, למשמעות של השבחת מגרש 700א' לאורך השנים – עדיין לא היה מקום למתן היקף יחידות דיור יותר מאלו שהיו קיימות ממילא במסגרת פסק הדין של בית המשפט המחוזי (אלא לכל היותר באותם 10 מ')
47. בשולי סוגיה זו אציין כי גם אילו היה מקום לראות את הנתבעים כמי שזכאים לקבלת תמורה הגבוהה מזו של 68.59% מתוך תוספת הזכויות, הרי כי היה על הנתבעים להוסיף ולהוכיח: מהו היקף התוספת שהצטרפה לזכויות במהלך השנים, מה משמעותה בהיבט של זכויות בנייה וכיצד יש "לתרגם" אלו לתמורה המגיעה להם. דבר מאלו לא נעשה.
48.הנתבעים ביקשו להפנות את שימת הלב לאמור בהמרצת הפתיחה אשר הוגשה כנגדם על ידי חב' גזיאל במסגרת ה.פ. 60274-10-10, וזאת כראיה לכך שהתובעים היו מודעים כי המרצת הפתיחה מתייחסת לחלקה 700א' בלבד, ומשכך כי נותר עוד הדיון ביחס למגרש 607 (נספח 14 לתצהיר הנתבע 1).
אין חולק כי המרצת הפתיחה בה פתחה חב' גזיאל התייחסה לחלקה 700א' בלבד.
עם זאת, השאלה אינה אך האם ההליך התייחס לחלקה 700א' או גם לחלקה 607, אלא האם הזכויות הנוספות שהוקנו לתובעים מכוח פעולות ומאמצי הנתבעים, יוחסו למגרש אחד מבין השניים, וממילא – וחשוב מכך, האם שולמה התמורה על בסיס חלוקה זו או אחרת של הזכויות הנוספות.
49.עוד ביקשו הנתבעים להפנות את שימת הלב לעובדה כי במסגרת חוות דעת של השמאית שפט היא מצאה להתייחס למגרש 700א' בלבד. לעניין זה אקדים ואפנה לדבריי דלעיל.
בנוסף, במסגרת אותה חוות דעת נאמר, בין היתר, כי המגרש מהווה מגרש תמורה לזכויות הגוש 8275 חלקה 91, כי מס' יחידות הדיור המוקנות למגרש זה הינן 58 (כפי הקבוע בפסק הדין המחוזי - נספח 2 לתצהיר הנתבעים), כי שטח יחידות דיור ממוצעת הינה 130 מ"ר (כאשר פסק הדין המחוזי התייחס ליחידות דיור בהיקף של כ- 120 מ"ר).
כאמור, אין חולק כי במסגרת הסכם הפשרה התייחסו התובעים והנתבעים לסך כל היקף המטראז' אשר הוקצה לכזה העומד על 6,930 מ"ר.
50. למעשה, במסגרת אותה חוות דעת קיימת התייחסות מפורשת לפסק הדין המחוזי, ובמסגרתה נאמר, בין היתר, כדלהלן:
"בהתאם להסכם פשרה מיום 15.2.1998 בין ד"ר אילן רונן.... לבין הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז וההועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה, מצד שני ושלישי (בהתאמה), הוסכם כי יעוד חלקה 91 על פי תב"ע קודמת נת/100/36, הינו מגורים ולכן השווי הנכנס של חלקה 91 בלוח ההקצאות צריך להיות לפי יעוד מגורים ובהקצאה אשר נעשתה בתכנית נת/542/א' לא התקבלו הזכויות במתאימות לייעוד של חלקה 91.
לצורך תיקון האמור לעיל, הועדה המחוזית והועדה המקומית מסכימות כי בגין חלקה 91 רונן זכאים לקבל בנוסף לזכויות הבניה שניתנו לרונן במסגרת טבלה ההקצאות של תב"ע נת/542/א' , זכויות בנייה נוספות של 6,930 מ"ר שטחים עיקריים למגורים, מחולקים לדירות בנות 120 מ"ר שטח עיקרי ובסה"כ 58 דירות.
על מנת שיכולו לממש את זכויותיה בניה המשלימות הנ"ל מסכימה הוועד המקומית להקצות לרונן 4,331 מ"ר ממגרש 700 (הסמוך לשכונת דורה) ויימשך צפונה עד אשר שטחו 4,331 מ"ר ויסומן כמגרש 700א' בתב"ע נת/542/א'.
על מנת שרונן יוכל לממש את זכויות הבניה המשלימות, יכין רונן תב"ע נקודתית לגבי מגרש 700א'. בתב"ע הנקודתית תהיה צפיפות בנייה של 160%
מגרש 700א' שיוקצה לרונן במסגרת תב"ע נת/542/א' יהיה מגרש נפרד בתב"ע נת/542/א' על מנת שרונן יוכלו לבצע תכנון נקודתי ללא תלות בבעלי הזכויות של יתרת מגרש 700. "
(ההדגשות אינן במקור ה.ס.)
51.דהיינו, דווקא מתוך חוות הדעת אשר הוגשה לצורך ההליך אשר התנהל בין חב' גזיאל לנתבעים, עלה כי גם להבנת המומחית מטעם בית המשפט, הוקנו כל הזכויות המשלימות - למגרש 700א'.
הנתבעים לא הציגו כל ראיה על פיה פנו באותה עת וטענו כי יש להפחית משוויו של מגרש 700 א', סכום כלשהו נוכח ייחוס זכויות משלימות, כאלו ואחרות, למגרש 607.
למעלה מכך, בחוות הדעת קיימת התייחסות לעובדה כי במסגרת הסכם הפשרה הובהר כי מימוש זכויות הבנייה משלימות ייעשה על דרך של הכנת תב"ע נקודתית, וזאת ביחס למגרש 700א' בלבד.
52.בנסיבות אלו, קיימת חוסר סבירות בטענת הנתבעים על פיה יש לראות את מגרש 607 כזה אשר במסגרתו הוקנו לתובעים זכויות עודפות כפועל יוצא של פעולות הנתבעים, בד בבד עם הסכמתם לקבלת 5% מתוך תחשיב המתייחס למגרש 700א' ובמסגרתו מלוא 58 הדירות, אשר שטחן גדול מזה הנזכר במסגרת פסק הדין המחוזי ועל פני שטח כולל של 6,930 מ"ר.
53. דהיינו, הנתבעים אשר טענו במסגרת הליך אחד כי הם זכאים למלוא התמורה בגין פעולותיהם מכוח הסכם הפשרה במסגרת מגרש 700 א', מבקשים לטעון כעת, במסגרת ההליך הנוכחי, כי הם זכאים לסכום נוסף שכן הטבת או תוצאת השירותים אשר ניתנו על ידם, חולקו בפועל בין מגרשים 700 ו- 607, ולא ייוחסו כולן למגרש 700א'.
מדובר בטענות אשר אינן יכולות לדור, זו לצד זו.
ראיות נוספות
54.הצדדים הוסיפו והציגו לעיוני תכתובת שונה אשר הוחלפה בין הצדדים במהלך השנים. איני מתעלמת מכך.
עם זאת, עיון באותה תכתובת מלמד כי אין בה כדי להועיל או לגרוע מטענות מי מהצדדים שעה שהיא מתייחסת לחבות התובעים לשלם לנתבעים 5% משווי זכויות הבנייה הנוספות, אשר הוקנו לתובעים מכוח ועל בסיס פעולות הנתבעים במהלך השנים.
אין במסגרת אותה תכתובת, התייחסות לפער או לאופן החלוקה של התמורה בין מגרש 607 למגרש 700א'.
55.אוסיף ואציין כי גם מקום בו היה נמצא לקבל את כל טענות הנתבעים בדבר זכאותם לקבל זכויות/כספים בהתייחס לחלקה 607, היה על הנתבעים להוסיף ולהוכיח מהו הסכום "הגואל" אשר מקורו בתוספת הזכויות, אל מול אלו אשר היו קיימות קודם לאותו מועד.
לעניין זה יש לזכור כי בניגוד למגרש 700 אשר היה נטול זכויות קודם החתימה על הסכם הפשרה, למגורש 607 היו מוקנות זכויות קודמות.
משאלו הם פני הדברים היה על הנתבעים להוסיף ולבהיר כיצד הגיעו לסכום הנתבע עת בה לא נמצא כי מגיעה לנתבעים לקבל 5% מכלל שווי החלקה, אלא רק בהתייחס לזכויות הנוספות, לפער שבין מה שהתובעים לבד קיבלו כתוצאה מהתוכנית המקורית לבין הזכויות שהוספו באותה עת.
הנתבעים לא הגישו חוות דעת לעניין זה, לא ברור אייך מתרגמים את ה- 31% לסכום עת שהאחוזים הינם משווי הזכויות העודפות, ולא הזכויות במלואן.
56. הצדדים הפנו להסכם מכר קודם בו התקשרו התובעים עם צד שלישי ואשר לא הבשיל בסופו של יום לכלל מימוש ( ההסכם עם ה"ה אפריאט ואבוטבול). לטענת הנתבעים במסגרת הסכם זה אמורים היו הרוכשים לקבל 55/58 יחידות דיור ואילו יתרת 3/58 היחידות הוצעה לנתבע 2 כ"המרה" לתמורה המגיעה לו. (לעניין זה ראה גם סעיפים 58-79 לסיכומי הנתבעים).
גם דרך חישוב זו עוסקת למעשה בכלל יחידות הדיור (58) ובהקנייה של 3 יח"ד לנתבעים המהוות כ- 5%. אף מכך יש כי ללמד על הבנת הצדדים עצמם את היקף התמורה המגיעה לנתבעים.
עדויות
57. מטעם התובעים הוגש תצהירה של התובעת 3. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 2.
כל אחד מהצדדים חזר במסגרת התצהיר על הנקוב בכתבי הטענות, וביקש להוסיף במסגרת הדיון טענות בהיבט האישי.
התובעת 3 טענה כי אביה ובני המשפחה האחרים נתנו אמון בנתבע 2, ולא שיערו כי יפעל על דרך של סירוב למחיקתה של הערת האזהרה והעיקול.
הנתבע 2 ביקש להפנות את שימת הלב לדרך התנהלות התובעים אשר נמנעו בכוונת מכוון מתשלום התמורה במשך שנים ארוכות לאחר ההסכם בבית המשפט המחוזי, ולאחר הסכם הפשרה. כן ביקש הנתבע 2 להפנות את שימת הלב כי גם לאחר שנמכרו הזכויות במגרש 700א' לא טרחו התובעים ליידע אותו בכך, והוא נדרש להליך משפטי כנגד חב' גזיאל על מנת לקבל את התמורה המגיעה לו.
58. מצאתי את עדותה של התובעת 3 כזו אשר המשקל הראייתי שניתן היה לייחס לה, מוגבל.
חלק מהנתונים שצוינו על ידי התובעת 3 במסגרת התצהיר, לא היו אלו אשר מקורם בידיעתה האישית, אלא מנתונים ששמעה ונמסרו לה.
טענות נוספות שהועלו, לדוגמא שאלת ההתקשרות עם חב' גזיאל, נמצאו על ידי כבלתי סבירות וכאלו אשר עמדו בניגוד ברור למסמכים אשר הוצגו בתיק זה.
כך לדוגמא הטענה על פיה לא שולמו כספים לידי הנתבעים במשך שנים, וגם לאחר ההתקשרות עם חב' גזיאל, משום שלא היה מדובר "במכירה סופית", אין בה ממש והיא אף עומדת בניגוד מפורש לפסק דין חלוט שניתן על ידי כב' הנשיאה גרסטל. (נספח 12 לתיק המוצגים של הנתבע).
העובדה כי רק לאחר שהוגשה התביעה על ידי הנתבעים כנגד חב' גזיאל קיבלו הנתבעים את התמורה, ובהינתן הקביעות במסגרת פסק הדין, מצאתי את טענות התובעת 3 ביחס לכך, כחסרות.
בנסיבות אלו יש ממש בטענות הנתבעים במסגרת הסיכומים (סעיף 2). עם זאת, מטרת ההליך הינה הכרעה בשאלת הזכאות של הנתבעים לקבלת תמורה נוספת, ככל שזו מתייחסת למגרש 607, וזאת בלבד.
בנסיבות אלו, ומקום בו הראיות עומדות בקנה אחד עם טענות התובעים, ובניגוד לטענות הנתבעים, לא היה באמור לעיל כדי להביא למסקנה על פיה זכאיים הנתבעים לתמורה נוספת.
59. באשר לעדותו של הנתבע 2, ניתן היה להתרשם כי הוא מבקש להתאים את הנתונים להבנתו או רצונו לקבלת התמורה. כך לעניין הניסיון לייחס חלק מזכויות הבנייה הנוספות למגרש 607 בשל קיומה של חלקה נוספת- חלקה 20, כך לעניין ההצדקה בקבלת תמורה נוספת עקב חלוף הזמן וכך לעניין האבחנה נוכח סוגיית חובת התשלום של היטל השבחה.
בסופו של יום נמנע הנתבע 2 מלהתייחס לסוגיה המהותית על פיה אין חשיבות לאיזה מגרש הוקנו הזכויות הנוספות, אלא מה היקפן, והאם התקבלה התמורה הנובעת מהוראות הסכם הפשרה.
60. אוסיף ואציין כי ביחס לשני הצדדים ניתן היה להניח כי יבקשו לזמן לעדות עדים נוספים, בין אלו אשר נתוני ההתקשרות המקורית בין הצדדים ידועים להם, ובין אם השמאים.
סיכום ביניים:
61. התמורה בגין שירותי הנתבעים, נקבעה בהסכמה בין הצדדים במסגרת ההסכם בשנת 1990. בהמשך, ונוכח פסק הדין המחוזי, הגיעו הצדדים לכלל הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין.
הסכם הפשרה כלל הגדרה מפורשת של התמורה המגיעה לנתבעים, לרבות שטח, מספר יחידות ושטח כל יחידה.
התמורה על בסיס נתונים אלו שולמה בפועל על ידי חב' גזיאל.
62. בהתנהלות התובעים מול הנתבעים במהלך השנים נפלו כשלים לא מעטים והתמורה לא שולמה בהתאם להזמנת העבודה או בהתאם להסכם הפשרה. כמו כן התנהלות התובעים בכל הנוגע לתשלום התמורה לנתבעים מעוררת חוסר נוחות. איני מתעלמת מכך.
עם זאת, התמורה שולמה בסופו של יום, ונוכח טענות הצדדים במסגרת התביעה והתביעה שכנגד, די בכך כדי להביא לקבלת עתירת התובעים ודחיית התביעה שכנגד (ביחס לרכיב העוסק בקבלת התמורה בשיעור של 5% מהיקף הזכויות הנוספות).
63. חוות הדעת אשר צורפו על ידי הנתבעים לתיק בית המשפט לא אך שאינן תומכות בטענות הנתבעים, אלא כי יש בהן (ובמיוחד בזו של הגב' שפט) כדי לחזק את המסקנה על פיה הנתבעים קיבלו לידיהם את מלוא התמורה המוסכמת.
גם הראיות הנוספות אשר צורפו על ידי הצדדים לתיק בית המשפט אינן עומדת בקנה אחד עם טענות הנתבעים.
64. לעניין זה יודגש כי גם אילו היה נמצא, כי זכויות הבנייה הנוספות הוקנו הן למגרש 700א' הן למגרש 607, לא ניתן להתעלם מהתשלום אותו קיבלו הנתבעים מחב' גזיאל, אשר התבסס על נתוני בסיס המהווים את מלוא התמורה המגיעה לנתבעים.
התביעה שכנגד
65.במסגרת התביעה שכנגד עתרו הנתבעים לפסיקתם של סכומים אשר מקורם בשני ראשי נזק מרכזיים:
א.תשלום שכר הטרחה המוסכם בהיקף של 5% משווי זכויות הבנייה הנוספות אשר הוקנו למגרש 607.
ב.נזק אשר מקורו בהוצאות שונות שהוצעו על ידם במהלך השנים עקב המחלוקות בין הצדדים.
66.באשר לתשלום תוספת שכר הטרחה מכוח זכויות הבנייה הנוספות אשר הוקנו למגרש 607, ראה החלטתי לעיל.
67.לעניין הוצאותיהם של הנתבעים, ביקשתי להוסיף לבחון כל אחד מרכיבי התביעה לגופו, וכמפורט להלן;
68.הנתבעים צירפו לתצהירו של הנתבע 1 ראיות שונות במסגרת נספח 19. עיון באלו מלמד כדלהלן:
(1) סך של 23,490 ₪ בגין תשלום לשפט שמאים עבור חוות דעת. (נספח 19א' לתיק המוצגים של הנתבעים.
חוות דעת זו ניתנה במסגרת הליך שנוהל בין הנתבעים לבין חב' גזיאל, במסגרת ה.פ. 22534-12.-10, במסגרתו מצאה כב' הנשיאה השופטת גרסטל להורות כי אינה עושה צו להוצאות.
לא מצאתי מקום לחייב את התובעים בתשלום רכיב נזק זה. אין אני מהווה ערכאת ערעור אחר פסק דינה של כב' הנשיאה, וממילא מדובר בפסק דין אשר הפך חלוט לפני שנים רבות.
זאת ועוד, סוגיית שכר הטרחה והוצאות ההליך נבחנות על ידי המותב אשר נדרש להליך לגופו, ולא על ידי ובמסגרת הליך מאוחר.
(2) סך של 331 ₪ וסך של 811 ₪ אשר שולמו כאגרות במסגרת בקשה למינוי מנהל עיזבון למנוח. (נספחים 19ב' ו- 19ג' לתיק המוצגים של הנתבעים), וכן אגרות עבור פרסום לבקשה.
איני מוצאת לחייב את התובעים בהחזר הוצאות אלו עת כי לא ברור מדוע בחרו הנתבעים לבקשה מינוי זה וממילא לא הובהר מדוע הייתה הצדקה לבקשה כזו.
(3) החזר הוצאות בגין תשלום האגרות במסגרת הליך 91915/99 , כמו גם במסגרת הוצאות בגין הליך בת.א. 2205/95, לרבות תשלום שכרו של עורך הדין גולן.
אקדים ואפנה בעניין זה להחלטתי לעיל ככל שזו מתייחסת להליך המשפטי מול חב' גזיאל.
בנוסף, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי במסגרת ההליך ת.א. 91915/99, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה על פיה יישא כל צד בהוצאותיו. (נספח 8 לתצהירו של הנתבע).
הנתבעים מעולם לא ביקשו לבטל את הסכם הפשרה, אלא עתרו לאכיפתו. בנסיבות אלו, אין מקום לחיוב התובעים בהחזר הוצאות אלו.
(4)הנתבעים עתרו לחיוב התובעים בתשלום סך של 60,000 ₪ בגין שכרה של עוה"ד הילי כהן הררי.
עוד עתרו הנתבעים לפיצוי בגין תשלום סך של 88,175 ₪ עבור שעות עבודה ולפי 250 ₪ לשעת עבודה.
עיון בנספח 19ה' לתצהיר הנתבע 1 מלמד כי מדובר בתלושי שכר חודשי אליו צורפה פרמיה בחודש נובמבר 2011 בשיעור של 60,000 ₪
איני רואה מקום לחייב את התובעים בתשלום סכומים אלו לנתבעים. הטעמים לכך, יפורטו להלן;
המסמכים אשר הוגשו בעניינה של עורכת הדין כהן הררי, הוגשו על ידי הנתבעים עצמם. לא הוגש תצהירה של עורכת הדין והיא לא זומנה לחקירה. המסמכים אינם אלו אשר נערכו על ידי הנתבעים עצמם, ואין הם יכולים להעיד ביחס אליהם מידיעה אישית.
כך באשר להיקף שעות העבודה, כך באשר לתיעוד באשר לנעשה באותן שעות.
לכאורה, מעיון בנספחים ניתן להסיק כי חלקם ניתנו ביחס לשירותים הנוגעים להליכים המשפטיים. ביחס לאלו מקום בו קיימת הוראה על פיה יישא כל צד בהוצאותיו או כי אין צו להוצאות, אין מקום להכללת התשלום במסגרת תביעה זה.
עיון בנספח 19ז' לתצהיר הנתבע 1 מלמד כי לכל הפחות חלק מהסכום (5,400 ₪) הינו בגין אגרות, כאשר עיון בפסק הדין שניתן במסגרת הליך זה מלמד כי ניתנה הנחייה להשיב לידי הנתבעים את המחצית השנייה של האגרה.
בנוסף, בהתייחס לתשלום עבור שעות עבודה, לא הוצגה ולא הוגשה חוות דעת לעניין השכר הראוי אשר בגינו זכאים הנתבעים לקבל פיצוי, ולא ברור האם שעות עבודה אלו יוחסו להליך הנוכחי בלבד.
כל זאת, עוד קודם שנדרשתי להלכתו של כב' בית המשפט העליון לעניין דרך הוכחת טענה להצדקת פסיקתו של פיצוי בגין שכר עבודה , כשכר ראוי ועת כי לא הוגשו תצהירים של עורכי הדין הנזכרים.
(לעניין זה ראה לדוגמא ע"א 136/92 עדיאל ביניש עו"ד נ' דניה סיבוס חב' לבניין בע"מ פ"ד מז(5)114).
אציין כי אני ערה לנספחים שצורפו לתצהירו של הנתבע 2. עם זאת מקום בו נטען למתן שירות על ידי עורך דין, היה מקום כי אותה ראיה תוגש על ידי עורכה.
בהינתן כל אלה, לא מצאתי כי התובעים שכנגד הרימו את הנטל לצורך פסיקתו של סכום זה.
69. נוכח מסקנות פסק הדין איני נדרשת לטענות התובעים לעניין התיישנות התביעה שכנגד. עם זאת, ואך על מנת שלא יימצא פסק הדין כחסר אוסיף ואציין כי נוכח הוראות סעיף 4 לחוק ההתיישנות התשי"ח 1958, עת כי נקבע במסגרת סעיף 4 לחוק כי בתובענה על תביעה שלא התיישנה, לא תשמע טענת התיישנות נגד תביעה שכנגד, מקום בו שתי התביעות הן באותו נושא, או נובעות מאותן נסיבות.
בנסיבות תיק זה, לא היה מקום לקבל את טענות ההתיישנות של התובעים.
סוף דבר
70. התביעה מתקבלת ומכוחה אני מורה על מחיקת הערת האזהרה אשר נרשמה לטובת הנתבעים ביום 7.9.11 לפי שטר 17998/2011/1016 ולפי שטר 17998/2011/1023 בחלקה 106 בגוש 9137 בנתניה.
בהינתן ההסכמה הדיוניות אליה הגיעו הצדדים במסגרת הדיון בפני כב' סגן הנשיא השופט שפסר ביום 24.6.2015, עת כי ההערות נמחקו כנגד הפקדת הסך של 450,000 ₪ (ראה פסיקתא מיום 2.7.2015), ונוכח מסקנות פסק הדין - אני מורה על השבת הסכום שהופקד במלואו לידי התובעים באמצעות בא כוחם.
71. התביעה שכנגד נדחית.
72. בנסיבותיו של תיק זה, ותוך שנתתי דעתי לטענות הצדדים, התנהלות הצדדים בהליך, אני מוצאת להעמיד את שיעור ההוצאות ושכר הטרחה על סכום של 10,000 ₪ בלבד.
המזכירות תוודא המצאת פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר
זכות ערעור בתוך 45 יום.
ניתן היום, כ' אייר תשע"ז, 16 מאי 2017, בהעדר הצדדים.
