מחלוקת על פרשנות הסכם מ-2001 שעסק בתמורה המגיעה לשמאי שהשיג לבעלי הקרקע זכויות בנייה הוכרעה באחרונה לטובת האחרונים. הערת אזהרה שנרשמה לטובת השמאי תימחק.
בית המשפט המחוזי בלוד קיבל באחרונה עתירה שהגיש בעלי מגרשים במרכז הארץ והורה למחוק הערת אזהרה שנרשמה לטובת שמאי לצורך הבטחת תשלום עבור סיוע בהגדלת זכויות בנייה. בכך, דחתה השופטת הלית סילש את טענת השמאי כי לא קיבל את מלוא השכר שהובטח לו.
בעל קרקע התקשר ב-1990 עם שמאי העוסק בתכנון וניהול נכסים על מנת שיפעל להגדלת זכויות הבנייה בקרקע שלו. בהסכם ביניהם נקבע כי אם השמאי יצליח להשיג זכויות בנייה נוספות הוא יקבל סכום השווה ל-5% משוויין. להבטחת קיום ההסכם נרשמה לטובת השמאי הערת אזהרה על הקרקע.
ב-1998 הגיעה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה להסכם פשרה מול בעל הקרקע. בהסכם העניקה הוועדה לאיש זכויות בנייה נוספות בהיקף של כ-7,000 מ"ר – הישג שהיה תוצאה ישירה של עבודת השמאי. במקביל ומאחר שהשטח בו הייתה החלקה עבר הליך של איחוד וחלוקה, הוקצו לאיש שני מגרשים אחרים תמורת החלקה המקורית.
ב-1999 הגיש השמאי תביעה נגד בעל הקרקע בבית משפט השלום בתל אביב ודרש את תשלום התמורה המגיעה לו בגין תוספת הזכויות.
זמן קצר לאחר מכן בעל הקרקע נפטר. ב-2001 הגיעו יורשיו להסכם פשרה עם השמאי שלפיו ישלמו לו 5% משווי זכויות הבנייה שאישרה הוועדה ב-98'.
במקביל, מכרו היורשים את אחד המגרשים לצד שלישי, ששילם לשמאי מיליון שקל תמורת מחיקת הערת האזהרה על המגרש. בשלב זה סברו היורשים כי מילאו את התחייבויותיהם כלפי השמאי, אך למרבה ההפתעה השמאי לא הסתפק בסכום המכובד ודרש סכום נוסף תמורת זכויות הבניה שהתווספו למגרש השני.
היורשים סירבו לשלם לו סכום נוסף ובתחילת 2015 הם ביקשו מבית המשפט להורות על מחיקת הערת האזהרה על המגרש השני. לטענתם, התשלום שקיבלה השמאי מהרוכש טומן בחובו את מלוא התמורה המגיעה לו מאחר שכל הזכויות הנוספות הוקצו למגרש זה.
השמאי טען מנגד שקיימת אבחנה ברורה מאוד בין שני המגרשים והתמורה שולמה רק עבור הזכויות שנוספו למגרש אחד ולא בגין הזכויות שנוספו למגרש השני.
חישוב אריתמטי
אך השופטת הלית סילש קיבלה את עמדת התובעים. היא פסקה שחישוב התמורה שמגיעה לשמאי קבועה בבירור בהסכם מ-2001 ומדובר בחישוב אריתמטי פשוט.
לדבריה, החלוקה שיצרו רשויות התכנון בין שני המגרשים אינה רלוונטית כלל למערך היחסים בין הצדדים שכן בהסכם הם התייחסו לתוספת זכויות הבנייה הכוללת (כ-7,000 מ"ר) ואף הלכו צעד נוסף וקבעו את אופן חישוב התמורה.
"מקום בו התמורה נגזרת כאחוזים מהיקף זכויות הבנייה הנוספות אין כל חשיבות לשאלה האם התוספת נמצאת במגרש זה או אחר", כתבה השופטת.
היא הוסיפה שבהליך מול הרוכש השמאי עצמו לא חלק על כך שכל זכויות הבנייה הנוספות נכללות במגרש שנרכש וכעת הוא אינו יכול להעלות טענה סותרת.
בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה והורתה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת השמאי תוך חיובו בהוצאות ושכ"ט של 10,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד שמואל אריאלי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שחר הררי
עו"ד אסף לאור
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין