בעת הרלוונטית שימש מר מניש בקשי מנהל מכירות אזורי של בנקיו ME במזרח התיכון, ומאז 2012 הוא משמש כמנהל כללי (managing director) (להלן: "בקשי"). לטענת אמטל, חרף האמור בהסכם ההפצה ובנספח לו, בראשית חודש אפריל שנת 2006 הגיע בקשי לישראל והודיע לה, במפתיע ובניגוד מוחלט להוראות הסכם ההפצה, על סיומו המיידי של ההסכם (ראו סעיף 12 לתצהירו של מר אורן פרץ, מנהל המכירות הארצי של אמטל אותה עת (להלן: "פרץ"); וכן סעיף 12 לתצהירו של מר יוסף אלטרוביץ', מנכ"ל אמטל החל מחודש אוגוסט שנת 2007 (להלן: "אלטרוביץ'")). זאת, לנוכח התקשרותה של בנקיו ME עם מפיץ אחר – גטר. לגישת אמטל, בהודעה זו הפרה בנקיו ME את הבלעדיות שהוקנתה לאמטל בהסכם ההפצה וממילא הופר ההסכם שנחתם עמה; שכן אם חפצה בנקיו בביטול ההסכם, שומה היה עליה להודיע בכתב ומראש לפחות ארבעה חודשים לפני שההסכם התחדש אוטומטית לשנה נוספת שסיומה ביום 31.3.2007. אמטל מוסיפה כי ביום 27.4.2006 שלח אליה בקשי הודעת דוא"ל, במסגרתה סיכם את מערכת היחסים העסקית בת חמש השנים בין הצדדים, והוסיף כי בנקיו החליטה להציע את המותג למפיץ אחר. לכן ביקש מאמטל לחסל את מלאי המוצרים שנמצא בידיה עד ליום 10.5.2006 (מוצג 39 למוצגי אמטל).
לגרסתה של אמטל, הוכחה בלעדיותה בשיווק ובהפצת מוצרי בנקיו, למעט מוצרים שלא הייתה מעוניינת לשווק, כמו, עכברים, מקלדות וטלוויזיות. זאת משום שלא התאימו לפרופיל המוצרים שלה. מוצרים אלה שווקו על ידי חברות אחרות, לרבות גטר, בהתאם להסכם ההפצה (ראו עדות פרץ בעמ' 26 לפרוטוקול 6.4.14 ש' 22-20; עמ' 27, ש' 10-8, 23-17). מכל מקום, לטענתה, הוכח שהייתה לה בלעדיות בכל הנוגע להפצת מסכי מחשב מתוצרת בנקיו (ראו עדות אלטרוביץ' בעמ' 105 לפרוטוקול 23.6.14, ש' 12-10; עמ' 106, ש' 9-5). לעמדת אמטל, מעמדה הבלעדי כמשווקת מוצרי בנקיו בישראל, ובפרט מסכי מחשב מתוצרתה, בא לידי ביטוי בתחום של שיווק ל"דילרים" (עדות פרץ בעמ' 29 לפרוטוקול ש' 10-1; עמ' 36 ש' 8-4); כשב"דילרים", הכוונה היא לרשתות שיווק ולחנויות המוכרות לציבור הרחב, "למישהו שיודע לקנות את הציוד ולמכור אותו הלאה", להבדיל משיווק ללקוחות עסקיים שהם הצרכן הסופי (עמ' 30 לפרוטוקול 6.4.14; ש' 26 עד עמ' 31 ש' 5; ראו גם עמ' 29 ש' 13-12). ויוער כבר בנקודה זו כי עמדה זו היא עמדה "מתפתחת" שכן טענת הבלעדיות שבפי אמטל מלכתחילה לא יוחדה למגזר שיווקי כזה או אחר, והביטוי "דילרים" עלה לראשונה רק בעת שמיעת ההוכחות.
5.כאמור, לטענת אמטל, בהודעה שניתנה לה תחילה בעל-פה בראשית חודש אפריל שנת 2006, הפרה בנקיו ME את הבלעדיות שהוקנתה לאמטל; כך או אחרת, לטענתה, הסכם ההפצה הופר על ידי בנקיו ME וזאת בין אם הקנה לאמטל מעמד בלעדי ובין אם לאו. אמטל מכחישה את הטענה שהופנתה כלפיה, כי פעלה בניגוד עניינים לקידום מכירות של מוצר מתוצרת מתחרה, המותג MAG. לדבריה, היא חתמה על הסכם הפצה עם חברת MAG בשנת 1999 – עובדה שהייתה ידועה היטב לבנקיו ME, והייתה אחת הסיבות לבחירתה של האחרונה באמטל להפצת מוצריה בישראל.
לטענת אמטל, גטר היא שגרמה להפרת הסכם ההפצה שלא כדין, ועל כן נושאת גטר גם היא באחריות לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת הסכם ההפצה. לגישת אמטל, כל יסודות עוולת גרם הפרת חוזה מתקיימים בענייננו: קיומו של חוזה מחייב כדין; הפרת החוזה; וקשר סיבתי בין פעולות גטר לבין הפרת החוזה על ידי בנקיו ME. לטענת אמטל, גטר גרמה לכך שבשנת 2006 (ככל הנראה בחודשים פברואר-מרץ) בנקיו ME התקשרה עמה בהסכם שיווק מסכי מחשב מתוצרתה – התקשרות, שבמסגרתה הועברו לטיפולה של גטר כל קווי המוצרים שאותם נהגה אמטל לשווק – באופן שהביא למעשה לסיומה החד-צדדי של ההתקשרות עם אמטל; וזאת למדה אמטל, בין היתר, מכך שגטר שכרה מנהל פרויקט למוצרי בנקיו עובר לחודש מרץ 2006, טרם ביקורו של בקשי בארץ, כעולה מתכתובת מייל שבין בקשי לבין גטר (מוצג 15 למוצגי גטר). לדברי אמטל, לפי פרסומים שצירפה, מדובר בהסכם שהעניק לגטר מעמד של מפיצה בלעדית (מוצגים 18 ו-20 למוצגי אמטל). וכל זאת, תוך שגטר ידעה על קיומו של הסכם הפצה תקף בין בנקיו ME לאמטל, שבמסגרתו משווקת אמטל מסכי מחשב מתוצרת בנקיו, ואף ידעה כי התקשרותה עם בנקיו נועדה להחליף את ההתקשרות עם אמטל, ומשכך בהכרח, תוביל לסיומה החד צדדי של התקשרות זו, תוך הפרת ההסכם; לכל הפחות מדובר, לטענת אמטל, בעצימת עיניים לאפשרות סיומו שלא כדין של הסכם ההפצה עם אמטל. לגישת אמטל, אין "צידוק מספיק" העומד ביסוד גרימת ההפרה והמצדיק פטור מאחריותה של גטר, באופן הגובר על האינטרס שבהגנה על הקשר החוזי מפני התערבות.
משום ביטול הסכם ההפצה שלא כדין נגרמו לאמטל נזקים, לטענתה, בראש ובראשונה בשיעור הרווחים שנמנעו ממנה. התחשיב המפורט שצירפה מבוסס על נתוני הרווח הגולמי בפועל. לטענת אמטל, נמנעו ממנה רווחים בסך של 2,712,948 ש"ח בגין תקופה של 11 חודשים מיום ההפרה ועד 31.3.2007 – המועד שבו היה אמור הסכם ההפצה להסתיים אלמלא ההפרה; ולסכום זה הוסיפה אמטל את הנזק שנגרם לה לטענתה בגין מכירת מוצרי בנקיו בהפסד – סך של 496,293 ש"ח. עוד טוענת אמטל לפיצוי המגיע לה בגין מלאי "בלתי מכיר", בסך 201,845 ₪; הוצאות תיקון מוצרים שאותן העריכה אמטל בסך 1,429,000 ש"ח, וכן פיצוי בגין פגיעה במוניטין בסך כ- 500,000 ש"ח. לצרכי אגרה העמידה אמטל את סך נזקיה והפיצויים שלטענתה מגיעים לה, על 4,000,000 ש"ח למועד הגשת התביעה.
לבסוף, טוענת אמטל כי בנקיו אסיה הייתה צד להסכם ההפצה לכל דבר ועניין, והעובדה שאינה חתומה פורמאלית על הסכם ההפצה אינה גורעת מטענה זו. לחלופין, מבקשת אמטל לראות את בנקיו אסיה כצד להתקשרות עמה מכוח היותה שולחתה של בנקיו ME.
6.לעומתה, טוענת בנקיו כי לא רק שלא הפרה את ההסכם ההפצה אלא שבהינתן הירידה העקבית והמשמעותית במחזורי מכירות מוצריה על ידי אמטל, החליטה לצרף את גטר כמשווקת נוספת של מוצריה בישראל. לשיטתה של בנקיו, הנחות היסוד שבבסיס התביעה, שלפיהן לאמטל הייתה זכות בלעדיות למכירת מוצרי בנקיו בישראל, וכי ביטולה של זכות זו נעשתה תוך הפרת תנאי ההסכם, הופרכו לחלוטין. לדברי בנקיו, מעולם לא ניתנה בלעדיות לאמטל; זאת, כחלק ממדיניות גלובלית בה דוגלת בנקיו שלפיה יש להימנע ממתן בלעדיות למפיץ כלשהו של מוצריה ברחבי העולם (סעיף 6 לתצהיר בקשי; כן ראו עדות בקשי, למשל, בעמ' 125 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 21-18; עמ' 137 ש' 16-14). זאת ועוד, לדברי בנקיו, בעת ניהול המשא ומתן לקראת כריתת הסכם ההפצה העבירה אמטל טיוטה במסגרתה ביקשה לכלול הוראה בהסכם שתקנה לה זכויות הפצה בלעדיות. ואולם, בנקיו ME סירבה לכך ומחקה את המלה "exclusive" מהטיוטה (נספח ג לתצהיר בקשי; סעיף 9 לתצהיר). לדברי בנקיו, תוכן נספחA שאליו מפנה אמטל מלמד שלבנקיו היו חלופות בישראל. בנקיו טוענת כי, למעשה, אמטל בחרה להתרכז בהפצת מוצרי יצרן אחר: MAG; ומאחר שהיקף המכירות של מוצרי בנקיו ירד באופן דרסטי משנה לשנה, ולאחר שהתריעה על המצב, הודיעה בנקיו על צירוף משווק משמעותי נוסף – גטר.
לטענת בנקיו, בניגוד לעדותו של פרץ, אין בכתבי הטענות ובתצהירים כל אבחנה בין מכירות ל"דילרים" למכירות אחרות. טענה זו, שעלתה רק בחקירת פרץ מעידה, לדעתה, על חוסר המהימנות של עדות פרץ ועל כך שיש לדחות את טענת הבלעדיות מכל וכל. בנקיו מפנה לכך, שעל פי עדותו של פרץ עצמו (למשל, עמ' 28 לפרוטוקול 6.4.14 ש' 26-21), בזמן ההתקשרות עם אמטל, חברות נוספות – לרבות גטר – שיווקו את מוצריה בארץ. כך למשל, חברת קומפיוטר סטור (להלן: "קומפיוטר סטור") שיווקה במועדים הרלוונטיים ועד שנת 2007 מוצרים שונים של בנקיו, ובכללם: טלוויזיות LCD, מסכי פלזמה, מקרנים ועכברים. כך גם חברת אלקטרו קובי; ואף גטר כאמור – אשר משנת 2004 שיווקה מוצרים של בנקיו, כולל מצלמות דיגיטליות ועכברים (סעיף 7 לתצהיר בקשי וכן נספחים א ו-ב לתצהירו).
7.בנקיו טוענת כי היא מעולם לא נתנה הודעה על סיום ההתקשרות בין אמטל לבינה ולא הוחלט כאמור. לדבריה, אמטל נמנעה מלהביא עדים שהיו בקשר עם נציגיה בתקופה הרלוונטית ואי הבאתם עומדת לאמטל לרועץ; העדים שהעידה אמטל לא היו מעורבים בעובדות הרלוונטיות, ועדותם חיזקה דווקא את גרסת בנקיו. לטענת בנקיו, משקרסה עדות פרץ, יש להסיק כי גרסת בנקיו בדבר התקשרותה עם משווק נוסף, היא הגרסה הנכונה והאמיתית. הוכחה לכך היא העדר הטרוניה בעקבות הפגישה שנערכה בחודש ינואר 2006 בין בקשי למנכ"ל אמטל באותה עת, מר אהוד שלייר ז"ל, שבה הודיע בקשי על דבר מינויו של מפיץ נוסף בישראל לנוכח הירידה הדרסטית במכירותיה של אמטל בין השנים 2004 ו-2006. לדברי בנקיו, לאחר פגישה זו לא ביצעה אמטל כל הזמנת רכישה. לכן, כך נטען, אמטל היא זו שגרמה לסיומה של ההתקשרות בכך שחדלה לבצע הזמנות רכישה מבנקיו.
כך או כך, לטענת בנקיו, חובת השיפוי (המוכחשת), הייתה צריכה להיות מחושבת על בסיס רווח נטו, כשרווח הנטו המקובל בענף ה-IT עומד על 3-2 אחוזים (סעיף 36 לתצהיר בקשי); וכי השיפוי צריך שיתייחס לכל היותר לשבעה חודשים, כמקובל בענף (עמ' 152 לפרוטוקול 1.7.14 ש' 11-9). לגישת בנקיו, העובדה שאמטל לא עשתה דבר להקטנת הנזק מאז הפגישה בחודש אפריל שנת 2006, יש בה כדי לצמצם את היקף השיפוי לסכום אפסי. אשר להשבת עלות התיקונים, טוענת בנקיו כי היה על אמטל להעביר את המוצרים הפגומים למעבדת בנקיו בישראל, אצל גטר, וכי משלא פעלה כאמור אין היא זכאית לשיפוי ברכיב זה (עדות בקשי בעמ' 163-162 לפרוטוקול). לדעת בנקיו יש לדחות אף את רכיב התביעה הנוגע למלאי שנותר בידי אמטל. זאת, מאחר שאמטל לא הוכיחה מהו החלק שהצליחה למכור מתוך אותו מלאי.
לבסוף טוענת בנקיו כי לא היה בסיס משפטי לצירופה של בנקיו אסיה לתביעה כנתבעת, שכן ההתקשרות העסקית נעשתה בין אמטל לבין בנקיו ME בלבד. מאחר שמקום מושבה של בנקיוME בדובאי, הועברו הכספים לחשבון על שם בנקיו אסיה בטיוואן, אך החשבוניות הונפקו על ידי בנקיו ME. לפיכך, מדובר רק ב"צינור" להעברת כספים, ואין לבנקיו אסיה כל קשר להליך. לכן, לשיטתה, ממילא יש לדחות על הסף את התביעה נגד בנקיו אסיה. מכל מקום, הטענה כי מדובר בשולחתה של בנקיוME נטענה לראשונה בסיכומיה של אמטל ודי בכך כדי לדחותה.
8.גטר מצטרפת לטענות בנקיו, וטוענת כי משלא הופר ההסכם שנחתם בין אמטל לבין בנקיו ME, ממילא יש לדחות את הטענה שלפיה היא זו שגרמה להפרתו. לטענת גטר, מדובר בתביעת סרק שהוגשה נגדה על ידי אמטל כדי להפעיל עליה לחץ פסול וכדי לפגוע בתחרות ביניהן. בהתאם, היא מבקשת לחייב את אמטל בהוצאותיה בסך של 150,000 ש"ח. לדברי גטר, בין אמטל לבין בנקיו התקיימה מערכת יחסים עסקית ממושכת, אלא שכעבור זמן, היחסים עלו על שרטון. כך, בין היתר, כשהתברר לבנקיו כי אמטל פועלת בניגוד עניינים לקידום מכירות של מוצר מתחרה, תוך הפרת הסכם ההפצה (ראו נספח 1 לתצהיר המשלים מאת מר שי טנא, מנכ"ל גטר בעת הרלוונטית (להלן: "טנא")). גטר מבהירה כי היא משווקת ותיקה של מוצרי בנקיו, וכי בנקיו הציעה לה במהלך שנת 2006 להרחיב את סל המוצרים המשווקים על ידה, לרבות מסכי מחשב. לטענת גטר, בסמוך להודעת בנקיו על צירוף משווק נוסף בישראל, אמטל היא שסירבה להמשיך לשווק את מוצרי בנקיו בישראל.
לדברי גטר, אמטל כשלה בהוכחת יסודות עוולת גרם הפרת חוזה: לא הוכח קיומו של הסכם בלעדיות וממילא לא התקיימה הפרת חוזה כלשהי. בהעדר הוראה בהסכם ההפצה המקנה לאמטל זכויות הפצה בלעדיות או התחייבות מצד בנקיו שלא להפיץ את מוצריה באמצעות גורמים אחרים, טוענת גטר כי יש לדחות את טענת אמטל שלפיה בנקיו "הסכימה" כי אמטל זכאית לבלעדיות "בפועל". גטר מבהירה כי במהלך התקופה הרלוונטית פעלו בישראל משווקים נוספים למוצרי בנקיו, כולל גטר עצמה. ועוד היא מציינת כי בהתכתבויות בין אמטל לגטר בשנת 2006, בהן טענה אמטל לבלעדיות בהפצת מוצרי בנקיו, לא דרשה אמטל שגטר תחדל משיווק איזה ממוצרי בנקיו (נספחים 7 ו-8 לתצהיר טנא). לטענת גטר, די בהתנהלות זו של אמטל כדי להביא לדחיית התביעה נגדה.
גטר מדגישה כי גם אם ניתנה לאמטל התחייבות בנוגע למסכי מחשב מתוצרת בנקיו אין מדובר בבלעדיות. לחלופין, מדובר בבלעדיות למוצר אחד בלבד – מסכי מחשב (מפנה לעדות אלטרוביץ' עמ' 85 לפרוטוקול 23.6.14), וגם זו הופרכה משהוכח כי קומפיוטר סטור שיווקה ומכרה מסכי מחשב במקביל לאמטל בתקופה הרלוונטית (מוצג 6 למוצגי גטר, עמ' 36; עדות בקשי בעמ' 129 לפרוטוקול 1.7.14). מכל מקום, הוברר כי מדובר בשיווק לדילרים בלבד. גטר מציינת כי בניגוד לטענת אמטל, היא שיווקה מוצרים של בנקיו במהלך השנים 2006-2004 גם לדילרים, בהיקפים נרחבים (ראו התצהיר המשלים של טנא). לגישת גטר, בנסיבות אלה וכאשר גם לשיטת אמטל הבלעדיות הנטענת מתייחסת רק למסכי מחשב, אין רלוונטיות לנזקים שנטענו על ידי אמטל בכתב התביעה, שמעולם לא תוקן והוא נעדר פירוט מרכיבי הנזק בהתייחס למוצר זה בלבד. לחלופין, לטענת גטר, בכל מקרה הנזק נמוך בהרבה מזה שנטען על ידי אמטל.
לטענת גטר, מדובר בשוק פתוח, שבו מתקיימת תחרות בריאה בין מספר משווקים, ובמסגרתו חתרה גטר באופן לגיטימי להרחיב את סל מוצריה כדי להשיא רווחים. גטר מבהירה כי היא אינה מפיצה בלעדית. לטענתה, לא ידעה ואף לא היה עליה לדעת על קיומה של בלעדיות (מוכחשת) לאמטל; על סמך ניסיון העבר עם בנקיו, הבינה גטר כי אין כלל אפשרות שתוענק לה בלעדיות. גטר מבהירה כי לא נחתם הסכם בכתב בינה לבין בנקיו, וכי ממילא לא ניתנה לה בלעדיות. לעמדת גטר, שתיקתה של אמטל לאורך שנים ארוכות מלמדת על כך שהבינה כי אין לה כל זכויות הפצה בלעדיות של מוצרי בנקיו בישראל וכי היא אינה זכאית למנוע מצדדים שלישיים להפיץ מוצרים אלה; וכל רצונה של אמטל הוא להתעשר ולזכות בכספים לא לה.
הן בנקיו והן גטר טוענות לשיהוי רב בין מועד ההפרה הלכאורי של הסכם ההפצה בחודש אפריל שנת 2006, לבין מועד הגשת התביעה בשנת 2009.
דיון
9. בהיות בנקיו חברות זרות שמושבן בדובאי ובטיוואן, הן ביקשו לקבוע כי לא בוצעה להן המצאה כדין של כתב התביעה שהגישה אמטל (בש"א 8283/09). בעקבות דיון בבקשה שהתנהל לפני כבוד הרשם ח' ברנר (כתוארו אז). ביום 2.5.2012 הגישו בנקיו הודעה שלפיה הן מקבלות את המלצת בית המשפט "ומבלי להודות בקיומה או אי קיומה של המצאה כדין, להכיר בסמכותו הבינלאומית של בית המשפט הישראלי". הרשם ח' ברנר אישר ביום 4.5.2012 את הודעת בנקיו. התביעה הועברה לטיפולי ביום 18.11.12. חרף הנכונות שהביעו בישיבת קדם משפט מיום 28.1.13 לפנות להליך של גישור, לא השכילו הצדדים לפנות להליך כאמור, ואף לא נתקיימה ביניהם הידברות, הגם שפנו לבית המשפט בבקשה למתן אורכה ליתן להם לעשות כן, חלף הליך של גישור (ראו החלטה מיום 2.5.13). אף ניסיון נוסף בין הצדדים לקיים משא ומתן ביניהם בניסיון להגיע להסכמות שיהיה בהן כדי לסיים את התביעה, לא צלח (ראו החלטה מיום 7.10.13).
10.מטעם אמטל הוגשו תצהיר ותצהיר משלים מאת פרץ, מי שבעת הרלוונטית שימש כמנהל מכירות ארצי של אמטל; וכן תצהיר מאת אלטרוביץ', מי ששימש כמנכ"ל אמטל משנת 2007.
מטעם בנקיו הוגש תצהיר מאת בקשי, מנהל מכירות אזורי של בנקיו במזרח התיכון בעת הרלוונטית, ומאז 2012 הוא משמש כמנהל כללי.
מטעם גטר הוגש תצהיר ותצהיר משלים מאת טנא, מי ששימש כמנכ"ל גטר בעת הרלוונטית.
המצהירים נחקרו על תצהיריהם.
כאמור, השאלות שיש לברר בענייננו הן שתיים: האחת, אם על פי הסכם ההפצה הוענקה לאמטל בלעדיות לשיווק מוצרי בנקיו? והשנייה, אם ההסכם שנחתם עמה הופר – בין אם הוענקה לאמטל בלעדיות ובין אם לאו. אם וככל ששאלות אלה יוכרעו לחיוב, יהיה מקום להוסיף ולברר את טענות אמטל כלפי גטר, וכן בנוגע לנזק שנגרם לאמטל כפי טענתה. להלן אבחן שאלות אלו כסדרן.
המסגרת הנורמטיבית
11.השאלה המשפטית שביסוד התובענה דנן היא שאלה של פרשנות חוזה. מטרתו של הליך הפרשנות הוא לחשוף את אומד דעתם של הצדדים לחוזה בעת כריתתו (ראו: ע"א 6041/15 האמה בע"מ נ' מילר, דברי כבוד השופט י' דנציגר בפסקה 33 (25.9.2016)). כידוע, שני מקורות עיקריים משמשים את הפרשן בתהליך הפרשנות: לשון החוזה ונסיבות כריתתו. דיו רב נשפך בעשרות השנים האחרונות על יחסי הכוחות ויחסי הגומלין שבין שני המקורות הפרשניים הללו (ראו דבריי ב-ע"א 841/15 פנורמה הצפון חברה לבנייה בע"מ נ' פלוני, בפסקה 10 וההפניות שם (23.5.2016)); ובין היתר בשאלה אם התהליך הפרשני הוא דו-שלבי (הנע מן הלשון אל הנסיבות) או חד שלבי (היזון חוזר בין לשון ונסיבות) (ראו למשל: ע"א 6253/03 כפר מל"ל, מושב להתיישבות חקלאית שיתופית נ' הרמן (27.6.2005)). ואולם בענייננו אין צורך להיכנס לעובי הקורה, שכן הן הלשון והן הנסיבות מובילות לתוצאה פרשנית אחת ויחידה.
עם זאת יצוין, כי על פי ההלכה הנוהגת, מקום שבו לשונו של החוזה היא ברורה וחד-משמעית ומלמדת באופן מפורש על אומד דעתם של הצדדים, אזי ידה תהא על העליונה בתהליך הפרשני (ראו: דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006). כך גם מורה סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, מאז שתוקן בשנת 2011:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
12.על פי ההלכה הנוהגת מקדמת דנא, חילופי דברים וטיוטות שהוכנו על ידי הצדדים במהלך משא ומתן חוזי הינם בגדר אותן נסיבות העשויות לשמש את הפרשן במלאכת פרשנות החוזה:
"כלל הוא, שחוזה מתפרש לפי אומד דעתם של הצדדים, וכי אומד זה נלמד קודם כול מתוכן החוזה גופו...
באותה רוח נאמר (מפי השופט ברק) בע"א 554/83, בעמ' 304, כי לשם בירור אומד דעתם של המתקשרים בחוזה: 'המקור האמין ביותר, ועל-כן גם ראש וראשון לכולם, הוא החוזה עצמו. אך אין הוא המקור היחיד. רשאי בית-המשפט - מקום שהחוזה עצמו אין בו כדי להצביע על אומד דעתם של הצדדים - לפנות לנסיבות, כלומר למסגרת העובדתית שבמהלכה נכרת החוזה' (ההדגשה שלי - מ' ב"פ).כדברי השופט ש' לוין בע"א 380/81, בעמ' 664:
'בהיות הוראות ההסכם... בלתי ברורות... רשאי בית המשפט להיזקק לשלבים הקודמים של המגעים בין בעלי הדין כדי להתחקות על כוונתם...' (ההדגשה שלי - מ' ב"פ)". (ראו: דברי כבוד המשנה לנשיאה מ' בן-פורת ב-ע"א 191/85 מדינת ישראל נ' חברת נוה שוסטר בע"מ, פ"ד מב(1) 573, 579 (1988)).
וראו גם: רע"א 5061/11 פלוני נ' פלוני (24.11.2011), שם הבהיר כבוד השופט א' רובינשטיין (כתוארו אז) כי "הפסיקה הכירה באפשרות להסתמך על מחיקות והשמטות בטיוטות החוזה ככלי פרשני".
יצוין בהקשר זה, כי נדרשת מן הפרשן זהירות, ועליו להישמר "מפני האפשרות שבמסווה של פרשנות יבקש להוסיף לחוזה שנחתם בין הצדדים הוראות שלא הוסכמו, אך הופיעו או נזכרו בדרך זו או אחרת במהלך המשא ומתן או במסגרת טיוטה שהוכנה על ידי אחד הצדדים" (ראו: דניאל פרידמן "פרשנות חוזה", דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג 240-239 (2003)). ואולם כפי שיובהר בהמשך, אין יסוד לחשש מסוג זה בנסיבות המקרה דנן.
מן הכלל אל הפרט
13.אקדים ראשית לאחרית ואומר כבר כעת כי במקרה דנן הגעתי לכלל מסקנה כי לא רק שלשונו של הסכם ההפצה והנספח לו מלמדת כי לא הוקנתה לאמטל זכות בלעדיות להפצת מוצרי בנקיו, לרבות מסכי מחשב מתוצרתה, אלא שגם נסיבות העניין מלמדות על כך שלא הוקנתה לאמטל אותה בלעדיות לה היא טוענת. כן שוכנעתי כי ההסכם עם אמטל לא הופר. אבאר.
האם הוענקה לאמטל בלעדיות?
14.כאמור, כדי להכריע בשאלה אם ניתנה בלעדיות לאמטל, יש לבחון תחילה את לשון הסכם ההפצה שבין אמטל לבין בנקיו:
בסעיף 3 להסכם ההפצה שנחתם בין אמטל לבין בנקיו ME ביום 28.4.2003, נכתב כך:
"3. Duration of the Contract
3.1 Amtel shall continue to operate as the marketer and distributor of the Products in the Territory for a period of one year, commencing on 1.4.2003 and until 31.3.2004 (hereinafter – "the First Term").
3.2.1 At the end of the First Term, this Agreement shall be automatically extended for an additional term of one year and so forth and so on, each time for an additional term of one year, unless one of the Parties gives 4 months' written notice to the other Party that he does not wish to renew the Agreement, at the end of the First Term or any of the additional terms".
בנספח A להסכם ההפצה שבו פורטו המוצרים שיופצו על ידי אמטל, נכתב כי ככל שבנקיו תציג מוצרים חדשים, היא תציע אותם לאמטל בעדיפות ראשונה; לאמטל ניתנו שלושה חודשים כדי להחליט אם היא מעוניינת להפיץ מוצרים אלה:
"Any new products introduced by BENQ, BENQ will offer those products to Amtel as first priority. Amtel will have a maximum of 3 month to decide if they are willing to distribute those products".
יובהר, כי אין בהסכם ההפצה ואף לא בנספח לו כל ביטוי לבלעדיות שניתנה לאמטל בשיווק ובהפצת מוצרי בנקיו, ממילא גם לא להפצת מסכי מחשב, כפי שנטען על ידי אמטל במהלך משפט ההוכחות. עובדה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח המגעים שהתנהלו בין הצדדים עובר לחתימת ההסכם, באופן שבו בטיוטה שהעבירה אמטל לבנקיו, ביקשה אמטל לכלול הוראה בהסכם שתקנה לה זכויות הפצה בלעדיות, אך בנקיו ME סירבה לכך ומחקה את המלה "בלעדיות" – "exclusive" מהטיוטה. בעניין זה הצהיר בקשי בסעיף 9 לתצהירו:
"At the beginning Amtel asked to receive exclusivity and even wrote it is [in] draft but according to our global policy we rejected it and erase [erased] it in the draft".
בקשי הפנה לטיוטה להסכם, נספח 3 לתצהירו:
"3. Duration of the contract
3.1 Amtel shall continue to operate as the exclusive marketer and distributor of the Products in the Territory for a period of two one years, commencing on 1.4.2003 and until 31.3.20054 (hereinafter-"the First Term")".
15.זאת ועוד, כשנשאל פרץ לעניין הבלעדיות, עמדתו היתה כי בפועל, או באופן מעשי, הייתה לאמטל בלעדיות על הפצת מוצרי בנקיו (עמ' 25 לפרוטוקול 6.4.14, ש' 21-19; עמ' 27, ש' 4-1; עמ' 33 ש' 14-13). ומכאן ניתן ללמוד שבכל מקרה לא כך הוסכם מלכתחילה. לא זו אף זו, בהתייחסו במהלך חקירתו הנגדית לרשימת המוצרים המצוינת בנספח A שצורף להסכם ההפצה, ציין פרץ (על אף שלא ציין זאת בתצהירו) כי:
"... למרות שהיו גם מוצרים שקיבלנו אותם מהמשווק, ואנחנו גם הסכמנו שחברות אחרות ישווקו את זה כי לא התאים לפרופיל המוצרים של חברת אמטל" (עמ' 26, לפרוטוקול 6.4.14, ש' 22-20).
פרץ הוסיף בעניין זה כי:
"במידה ואנחנו לא היינו מעוניינים לשווק מוצר מסוים, קרי היה מוצר שנקרא עכברים ומקלדות...אז לצורך העניין, מוצרים מסוימים כאלה שווקו דרך גטר למשל קומפיוטר סטור" (עמ' 27, לפרוטוקול 6.4.14, ש' 10-8).
פרץ הבהיר כי את המוצרים הרשומים בנספח להסכם ההפצה שיווקה אמטל בלעדית, אך היו מוצרים שאמטל לא הייתה מעוניינת לשווק. לכן "במקרה הזה נקודתית חברת גטר שיווקה אותם, זה הכל" (עמ' 27 לפרוטוקול 6.4.14, ש' 23-17; ראה גם: ע' 28 ש' 26-21). עם זאת, ובשונה מן העמדה המובהקת שהביעה אמטל, שלפיה ניתנה לה בלעדיות מוחלטת להפצת המוצרים שבנספח – במהלך חקירתו הדגיש פרץ כי כשהוא מדבר על בלעדיות, "מדברים על בלעדיות לעולם של הדילרים" (ההדגשה שלי, ע'ב') (עמ' 28 לפרוטוקול 6.4.14, ש' 17-16; ראו גם עמ' 62 ש' 29-28; עמ' 68 ש' 26-25). ב-"דילרים", הכוונה היא, לדברי פרץ, ל"רשתות שיווק, אתרי סחר, לקוח שיודע לקנות ציוד ולהעביר לעוד יד..." (עמ' 29 לפרוטוקול 6.4.14, ש' 13-12). פרץ הבהיר חד משמעית, כי כשדיבר על בלעדיות, התייחס אך ורק לנושא של מכירה לדילרים (עמ' 29 לפרוטוקול 6.4.14, ש' 4-1; ראו גם: עמ' 30, ש' 9-4; עמ' 32 ש' 11-6; עמ' 36, ש' 5-4).
יצוין בנקודה זו כי פרץ הפסיק לעבוד באמטל בסוף פברואר שנת 2006, כשבמהלך מרץ-אפריל שנה זו ביצע חפיפה למחליפו (עמ' 56 לפרוטוקול 6.4.14, ש' 29-8); ורק בחודש ספטמבר שנת 2007 חזר לעבוד באמטל (עמ' 57 לפרוטוקול 6.4.14, ש' 6-5). פרץ הסביר את חוסר ידיעתו לגבי הנסיבות שאפפו את פרוץ הסכסוך בכך שבאותה תקופה היה "מחוץ לחברה" (עמ' 70 לפרוטוקול 6.4.14, ש' 28), הגם שלאחר מכן חזר לעבוד בשורות אמטל. בנסיבות אלה, מעבר לעובדה שגרסתו של פרץ אינה קוהרנטית עם גרסת אמטל – קיים קושי לסמוך עליה גם כשהיא לעצמה.
אלטרוביץ', שלא עבד באמטל בתקופת ההתקשרות עם בנקיו, מסר בעדותו כי עובר לשנת 2006 נמכרו מוצרי בנקיו בישראל גם על ידי חברות אחרות, לרבות קומפיוטר סטור, אך לא של מסכי מחשב (עמ' 104 לפרוטוקול 23.6.14, ש' 10-7). כן חזר אלטרוביץ בעדותו על דברי פרץ לעניין הבלעדיות: לדבריו, אמטל בחרה להתמקד בהפצת מסכי המחשב של בנקיו, ולגבי מוצר זה "היא הייתה ייחודית בלעדית באותה תקופה עם מוצרי BenQ" (עמ' 83 לפרוטוקול 23.6.14, ש' 8-6; ראו גם עמ' 85 ש' 25, 27; עמ' 86, ש' 9). לדבריו, הבלעדיות להפצת מוצרי בנקיו ניתנה לאמטל בגדרי הנספח להסכם, בו נקבעה זכות סירוב ראשונה לאמטל על הפצת מוצרים חדשים של בנקיו (עמ' 105 לפרוטוקול 23.6.14, ש' 12-10, 17). ואולם גם לדברי אלטרוביץ', בפועל, רק אמטל מכרה מסכי מחשב מתוצרת בנקיו (עמ' 83 לפרוטוקול 23.6.14, ש' 13-12; עמ' 85, ש' 9-4), ועל כן טענת הבלעדיות נטענה לגבי המסכים בלבד (עמ' 85 לפרוטוקול 23.6.14, ש' 25 עד עמ' 86 ש' 11).
16.טנא מצידו העיד מטעם גטר כי מסכי מחשב הם אכן "מוצר הדגל" של בנקיו, ואישר כי "לפני סוף חודש יוני 2006 גטר לא מכרה מסכי מחשב מתוצרת בנקיו בישראל" (עמ' 169 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 21-16; ראה גם עמ' 171 ש' 8). כן אישר בחקירתו כי מעולם לא נחתם הסכם בין בנקיו לבין גטר, למעט סיכום פגישה והסכם שירות - ASP (עמ' 173 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 28-15). לדברי טנא, עוד בתחילת הדרך, בשנת 2004, הוסבר לו כי לא ניתן לקבל בלעדיות, ואמנם לגטר מעולם לא ניתנה בלעדיות על ידי בנקיו ((עמ' 175 לפרוטוקול ש' 5-1; עמ' 184, ש' 29-28; עמ' 176 ש' 25-23). עם זאת, לדברי טנא, ניתן לומר שיש לגטר בלעדיות דה פקטו בהפצת מוצרי בנקיו בישראל, הנגזרת מביצועיה המצוינים ומכך בלבד (עמ' 177 לפרוטוקול ש' 4-1; ראו גם: עמ' 185 ש' 13). טנא אינו מכחיש כי שאף באותה עת להרחיב את סל המוצרים של בנקיו שגטר מפיצה בישראל, והוסיף כי הוא מקווה שגם מחליפו בתפקיד יעשה כן (עמ' 180 לפרוטוקול, ש' 11-5; עמ' 181 ש' 3-1). לדבריו, בנקיו היא שרצתה לצרף את גטר למערך ההפצה שלה בישראל (עמ' 182 לפרוטוקול ש' 5-4).
17.חקירתו של בקשי מיום 1.7.14 שפכה אור על נסיבות פרוץ הסכסוך בין הצדדים. עדותו של בקשי הייתה עקבית ומפורטת והתרשמתי ממקצועיותו ומהימנותו. לדברי בקשי, מעולם לא ניתנה בלעדיות לאמטל; זאת, כחלק ממדיניות גלובלית של בנקיו להימנע ממתן בלעדיות למפיץ כלשהו בכל רחבי העולם (תצהיר בקשי, סעיף 6; עמ' 129 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 20-17); וההסכם שנחתם עם אמטל לא היה שונה, מבחינה זו שגם לה לא ניתנה בלעדיות כלשהי. בקשי הדגיש כי מאז הקמתה של בנקיו קיים איסור למי מטעמה לחתום על הסכם בלעדיות עם איזה מהמפיצים של סחורתה; בנקיו מוכרת כיום את מוצריה ל-101 מדינות, ולאף מפיץ אין בלעדיות. בהתאם למדיניות זו, אף לגטר לא ניתנה בלעדיות למכירת מוצרי בנקיו בישראל (עמ' 125 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 24 עד עמ' 126 ש' 23. יצוין כי עוד בדיון שנערך לפני הרשם (כתוארו אז) ח' ברנר מיום 19.4.2012, נחקר בקשי ונשאל אם יש לגטר בלעדיות על הפצת מוצרי בנקיו בישראל, וגם אז השיב: "לא, יש לנו מדיניות גלובאלית לא לתת בלעדיות", והוסיף כי גם אלקטרו קובי מוכרת מוצרים של בנקיו). ועוד לדברי בקשי, בין בנקיו לבין גטר התקיימו יחסים עסקיים כבר משנת 2005 (עמ' 155 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 25-20); אך מעולם לא נחתם עם גטר הסכם הפצה, וכל שנחתם הוא הסכם למתן שירות המקובל אצל בנקיו (עמ' 161, ש' 12-9). לגבי משמעותו של נספח A להסכם ההפצה השיב בקשי, כי מתן זכות סירוב ראשונה – עדיפות להפיץ מוצר חדש של בנקיו – נעשה כחלק מרצון טוב, שיתוף פעולה ונאמנות, בהתחשב ביכולת ההפצה של אמטל, וכי אין מדובר במעמד מיוחד ובשום אופן לא בהענקת בלעדיות (עמ' 128 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 11 עד עמ' 129 ש' 20).
בקשי הוסיף בהקשר זה כי אמטל, למשל, לא הייתה מסוגלת להפיץ טלוויזיות, ולכן, קומפיוטר סטור הפיצו מוצר זה של בנקיו בתקופה שבה הסכם ההפצה עם אמטל היה בתוקף (עמ' 129 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 28-22) – ונראה שבעניין זה אף אין מחלוקת בין הצדדים. לא כך בשאלה אם באותה תקופה הופצו מסכי מחשב מתוצרת בנקיו על ידי אחרים. אמנם אין בידי לקבוע שמסכים כאלה הופצו על ידי אחרים באותה עת, אך עם זאת ברי מן העדויות ומכלל חומר הראיות שהוצג לפניי כי במהלך ההתקשרות העסקית בין אמטל לבנקיו היו לבנקיו קשרים עסקיים מקבילים עם משווקים נוספים בישראל – כגון קומפיוטר סטור, אלקטרו קובי, כמו גם עם גטר עצמה – וכי משווקים אלה הפיצו גם הם בתקופה הרלוונטית מוצרים שונים של בנקיו בישראל.
18.לא נעלמה מעיניי תכתובת מייל מאת בקשי לאמטל, שבה נעשה שימוש בביטוי exclusive בהתייחס לאמטל. כך למשל, אימייל מיום 1.5.2002 ששלח בקשי למנכ"ל אמטל דאז, שלפיו הוא מצפה לביצועים טובים יותר מאמטל לנוכח הבלעדיות שהוקנתה לה בהפצת מוצרי בנקיו – "Amtel being an exclusive" (מוצג 46 למוצגי אמטל). משעומת בקשי עם מסמך זה, השיב כי נוסח המכתב נועד להגביר את המכירות אך לא להעניק בלעדיות. ובדומה, השיב לעניין מייל אחר שכתב ב- 26.6.2003 (מוצג 41 למוצגי אמטל) שבו לפי הטענה התרברב בפני אמטל על כך שהעניק לה בלעדיות חרף מדיניות בנקיו העולמית שלא להעניק בלעדיות, ואף הביע ציפייה כי אמטל תהפוך אותו ל"גיבור". לדברי בקשי, ביקש להיחשב כ"גיבור" על ידי העלאת ההכנסות בישראל באמצעות ביצוע הזמנות נוספות; ואולם הדגיש כי לאף אחד בבנקיו לא היתה הסמכות להעניק בלעדיות, גם לא לבקשי עצמו, ובלשונו: "How can I?" (עמ' 135 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 11 עד עמ' 136 ש' 2). ולגבי מכתב הממוען "לכל המעוניין" מיום 9.2.2003, שבו נכתב כי אמטל היא המפיצה הבלעדית של מוצרי בנקיו בישראל (מוצג 43 למוצגי אמטל), הסביר בקשי כי המכתב ניתן לאמטל בלבד וכי אם חברות אחרות, כקומפיוטר סטור, היו מבקשות מכתב כזה, הייתה בנקיו מוסרת לה את אותו מכתב בדיוק (עמ' 137 לפרוטוקול 1.7.14 ש' 4-1). בקשי הוסיף, כי אינו אחראי למכתבים שכתבה אמטל, כמו למשל, בקשות למתן אשרת כניסה לישראל לבקשי, שבהן נכתב כי אמטל היא המפיצה הבלעדית של מוצרי בנקיו (למשל, מוצג 21 למוצגי אמטל; וראו עמ' 138 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 13-9).
התכתובת שנזכרה לעיל לכאורה יש בה משום תמיכה בעמדת אמטל, לעניין הבלעדיות שלטענתה הוענקה לה. אבל ניתן להבינה, כפי שעולה גם מדברי בקשי, כתמריץ שניתן לאמטל להשיא את המכירות של מוצרי בנקיו; שהרי אם וככל שכך יהיה, ישרת הדבר את עניינה של בנקיו – ובכך יהיה משום מפגש אינטרסים. בכל מקרה, תכתובת זו אינה עומדת כשהיא לעצמה, ושוכנעתי שלא ניתנה התחייבות מצידה של בנקיו לבלעדיות לאמטל. כך, ראשית לכל, יוזכר שאף שמלכתחילה ביקשה אמטל שתינתן לה בלעדיות בהפצת מוצרי בנקיו, בקשתה סורבה, כפי שעולה מהשוואה בין טיוטת ההסכם לבין הסכם ההפצה שנחתם בסופו של יום. זאת ועוד, עצם העובדה שמלכתחילה טענת הבלעדיות שבפי אמטל כוונה לשלל מוצרים של בנקיו, ללא הבחנה ביניהם לעניין הבלעדיות, ובהמשך התמקדה במסכי מחשב; כמו גם העובדה שמלכתחילה כוונה הטענה להפצה לכל מאן דהוא ובהמשך צומצמה ל"דילרים", מונח שבא לעולם רק במהלך שמיעת הראיות – אלה שומטות את הקרקע מהבלעדיות הנטענת; ומכל מקום שוכנעתי מכלל העדויות שנשמעו כי בלעדיות כזאת מעולם לא ניתנה. כך, גם אם בפועל בעת הרלוונטית אמטל בלבד היא שהפיצה בישראל מסכי מחשב של בנקיו. לשון אחר –טענת אמטל כי ניתנה לה בלעדיות להפצת מוצריה של בנקיו בישראל, לרבות מסכי מחשב, נתבררה כחסרת עוגן עובדתי ומשפטי. שוכנעתי שגם אין זה מדרכה של בנקיו להעניק בלעדיות כנטען – לא רק לאמטל, אלא ככלל. המשמעות של אי הענקת בלעדיות לאמטל היא כי אף אם הלכה למעשה פעלה אמטל כמפיצה יחידה של מוצרי בנקיו במשך תקופה מסוימת, בפרט של מסכי מחשב, אין בכך כדי להעניק לה בלעדיות – במובן המשפט – לעניין הפצת מוצרי בנקיו באופן שמנע מבנקיו להתקשר עם מפיצים אחרים. לכל היותר ניתנה לאמטל עדיפות – זכות סירוב ראשונה – להחליט אם ברצונה להפיץ את מוצריה החדשים של בנקיו בישראל; לא היתה כל חובה על אמטל להפיץ מוצר ממוצריה של בנקיו בישראל, ואם בחרה להפיץ מוצר כזה או אחר אין משמעות הדבר שניתנה לה בלעדיות להפצתו.
בכך לא סגי, שכן אף לאחר שקבעתי כי לאמטל לא ניתנה בלעדיות להפצת מוצרי בנקיו בישראל, נותרה בעינה השאלה השנייה: האם הפרה בנקיו את ההסכם עם אמטל שלא כדין. לכך אדרש כעת.
האם הפרה בנקיו את ההסכם שנחתם עם אמטל?
19.כאמור, לטענת אמטל, בתחילת חודש אפריל שנת 2006 הגיע בקשי לישראל והודיע לה במפתיע, בעל פה וללא הודעה מוקדמת, על סיומו המיידי של ההסכם ביניהן. לטענתה, בזמן אמת, בנקיו לא טענה כי אמטל היא שחפצה בסיום ההתקשרות בין הצדדים, אף שכיום בנקיו טוענת כך. אמטל מפנה למכתב מאת בקשי מיום 27.4.2006 (מוצג 39 למוצגי אמטל):
"Analyzing last few months and a conflict with MAG within Amtel portfolio, we have decided to offer our Brand to another company in Israel. As was requested by myself during last Israel visit, kindly try your fullest efforts to sell thru' the stocks by 10th of May 06".
לשיטת אמטל, מדובר בהפרה יסודית ובוטה של הסכם ההפצה (עדות אלטרוביץ', עמ' 104 לפרוטוקול 23.6.14, ש' 22 עד עמ' 105 ש' 5); וכך כתבה אמטל מצידה במכתבה לבנקיו מיום 26.6.2006 ובמכתבה מיום 9.7.2006 (מוצגים 35 ו- 37 למוצגי אמטל; וראו גם מוצגים 34, 28 ו-26). בהקשר זה אמטל מפנה למכתב מטעם היועצת המשפטית של בנקיו מיום 29.8.2008 (מוצג 27 למוצגי אמטל), שלפיו:
"The Distribution Contract has been terminated" (סעיף 4).
לדברי פרץ, בנקיו הודיעה לאמטל להפסיק לשווק את מוצריה. הוא ידע על כך מדורית מור, מנהלת היבוא והרכש באמטל, שפוטרה מאוחר יותר (עמ' 23 לפרוטוקול 6.4.14, ש' 26-19). פרץ לא ידע להשיב לשאלה אם יש מסמך שלפיו בנקיו הורתה לאמטל לחדול לגמרי משיווק מוצריה או שהיא מוסיפה משווק נוסף. הוא אף לא ידע להצביע על תאריך שבו הודיעו להם על ביטול ההסכם אלא ב"מרץ אפריל". פרץ הסביר את חוסר ידיעתו כך: "זה כבר לא עניין אותי אני הייתי מחוץ לחברה" (עמ' 52 לפרוטוקול 6.4.14, ש' 28-13; עמ' 70 ש' 28-17; עמ' 75 ש' 9-7).
20.לעומת זאת, טוענת בנקיו כי מעולם לא הודיעה לאמטל על הפסקת ההתקשרות עמה (עדות בקשי, עמ' 143 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 20-13). אלא שמשום הירידה המשמעותית במכירותיה של אמטל, הודיעה לה בנקיו בחודש אפריל שנת 2006 על מינוי משווק נוסף של מוצריה בישראל – גטר, שתיתן גם שירות לרוכשי מוצריה (סעיפים 21-20 לתצהיר בקשי; עדות בקשי, עמ' 162 לפרוטוקול, ש' 15-9; עמ' 163 ש' 7-5, ש' 28-23). יצוין כי אלטרוביץ' מצידו הכחיש כי אמטל קיבלה הודעה מבנקיו על קיומה של מעבדה לתיקון מסכי מחשב (עמ' 116 לפרוטוקול 23.6.14 ש' 19-1). לדברי בקשי, הוא הודיע על כך בארוחת צהרים שסעד באפריל (כנראה ב-4.4.2006), על החוף, עם מנכ"ל אמטל דאז, מר אהוד שלייר ז"ל (עמ' 146 לפרוטוקול ש' 13-3).
לטענת בקשי, אמטל היא זו שחדלה לבצע הזמנות רכישה מאז חודש פברואר שנת 2006, ומחדלה הוא שהביא לביקורו בארץ בתחילת אפריל שנה זו: asking them how we can move the business forward" (עמ' 143 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 29-27). זאת, לנוכח ירידה עקבית ומשמעותית במחזורי מכירות מוצריה של בנקיו על ידי אמטל שנבעה, כך התברר, בשל ניגוד עניינים בו פעלה אמטל, לקידום מכירות מוצר המתחרה במוצרי בנקיו: MAG. לדברי בקשי, ביצועי אמטל נפלו בשליש משנת 2003 לשנת 2006 (עמ' 145-144 לפרוטוקול 1.7.14). לדעתו, הירידה בהכנסות אמטל ממכירת מוצרי בנקיו החלה כשערן טאוס החליף את אילן אורון כ-junior manager באמטל (עמ' 154 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 20-12). אז החליטה אמטל להתמקד בהפצת מוצרי MAG, ולכן ירדו בהיקפן מכירות מוצרי בנקיו.
לטענת בנקיו, לאחר הודעה זו, אמטל היא שהודיעה על סירובה להמשיך לשווק את מוצרי בנקיו בישראל, ובנסיבות אלו, הסתיימו למעשה הקשרים באופן הדדי, כשאמטל חדלה לבצע הזמנות רכישה מבנקיו באופן שהביא לסיום היחסים העסקיים ביניהם (עדות בקשי בעמ' 147 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 29-25). לדברי בקשי, אף אחד לא סיים את החוזה, לא בנקיו ולא אמטל ולא היה הסכם לסיום החוזה, אך זה מה שקרה: "דה פקטו" (עמ' 149 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 7-3, עמ' 152 ש' 8-6).
21.אשר למלאי שנותר בידי אמטל, בקשי אישר כי ביקש מאמטל למכור אותו תוך מתן פיצוי (מוצג 39 למוצגי אמטל; עמ' 146 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 18 -22), וכי לא הובעה כל תרעומת או מחאה בעניין (מפנה להתכתבות בינו לבין דורית מור מטעם אמטל בנוגע למציאת פתרון למלאי, נספח ו לתצהירו). לדברי בקשי, במהלך ביקורו בארץ בחודש אפריל שנת 2006 ערך פגישה עם ערן טאוס ודורית מור מטעם אמטל, במסגרתה אמרו לו האחרונים כי אין ביכולתם למכור את המלאי שנותר ולכן הם אינם מבצעים הזמנות רכישה נוספות. לאחר שביצע הערכה של המלאי, ועל פי הסכמה הדדית בין הצדדים, אישר מתן סך של 9,671$ כדי שיוכלו למכור את המלאי מהר יותר, כך שיבצעו הזמנות רכישה נוספות, אך הם לא עשו כן (עמ' 148 לפרוטוקול 1.7.14 עד עמ' 150 ש' 11). במענה לשאלה שהופנתה אליו, הבהיר בקשי כי התכוון שאמטל תמשיך בביצוע הזמנות חדשות, כדרך לשותפות טובה יותר:
"Clearly, because this is a good way, good way, to make a better partnership, that, OK? You are stuck with something – I give you some money, you please sell it, the company or I do some protection, you sell it, please, don't make losses, but then start making the business further. This is our, this happens as of today also".(עמ' 151 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 14-9)
לדברי בקשי, ערן טאוס אף הודה לו במייל מיום 20.4.2006 על תמיכתו, בלא שהביע תרעומת כלשהי על הפרת ההסכם כביכול עם אמטל (סעיף 31 לתצהיר בקשי; עמ' 152 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 29-27; הודעת המייל צורפה וסומנה נ/1). אמטל מצידה לא הביאה לעדות את מי שהוזכרו על ידי בקשי כמי שהתנהלו מולו בעת הרלוונטית: מר אהוד שלייר ז"ל, שהיה מנכ"ל החברה בעת הרלוונטית הלך לעולמו בשנת 2007; לדברי אמטל, ערן טאוס, לימור ודורית מור פוטרו מהחברה והקשר עמם נותק. בנסיבות אלה, אל מול עדותו המפורטת והסדורה של בקשי שהתרשמתי מאמינותה, עומדת עדותו של פרץ, שכבר לא עבד באמטל בתקופה הרלוונטית; וכן עדותו של אלטרוביץ', שמונה למנכ"ל לאחר מותו של מר אהוד שלייר ז"ל בשנת 2007, כך שגם הוא לא עבד בחברה בתקופה נושא הדיון.
22.במצב דברים זה, אין בידי אלא לקבל את עדותו של בקשי שלא הופרכה, ולקבוע כי בנקיו לא הפרה את ההסכם שעליו חתמה עם אמטל. התמונה שהצטיירה היא כי אמטל "נתקעה" עם מלאי שלא הצליחה למכור (כנראה בשל שינוי טכנולוגי שהתבטא במעבר ממסכיCRT (מסכים עבים) למסכי LCD; וראו חקירת אלטרוביץ' עמ' 81 לפרוטוקול 23.6.14, ש' 20-4; עמ' 82, ש' 27-24, עמ' 83, ש' 3-1; עמ' 92, ש' 16-11; ראו גם חקירת פרץ, עמ' 67 לפרוטוקול 6.4.14, ש' 8-7, 19), ומשכך היא חדלה לבצע הזמנות רכישה. בנקודת זמן זו מינתה בנקיו מפיץ נוסף למוצריה, גטר, במטרה להשיא את רווחיה (פרץ העיד בעמ' 54 לפרוטוקול 6.4.14, ש' 14-1, כי גטר קבעה רמת שירות שאמטל לא יכולה הייתה להתחרות בה). כך הסתיימו, הלכה למעשה, היחסים העסקיים בין בנקיו לאמטל.
הנה כי כן, אני קובעת כי בנקיו לא הפרה את הסכם ההפצה שעליו חתמה עם אמטל.
הקשר בין אמטל לחברת האם: בנקיו אסיה
23.כאמור, אמטל טוענת כי על אף העובדה שהסכם ההפצה נחתם בינה לבין בנקיוME , בנקיו אסיה שימשה בפועל צד להתקשרות ולכן אחראית אף היא לנזקים שנגרמו לאמטל עקב הפרת ההסכם. והראיה, שהחשבוניות עבור מוצרי בנקיו שנרכשו על ידה לצורך הפצתם ושיווקם בישראל הוצאו על שמה של בנקיו אסיה.
לעמדת בנקיו, צירופה של בנקיו אסיה נעשה בחוסר תום לב שכן הוצאת החשבוניות על ידי בנקיו אסיה נעשתה בשל העדר יחסים דיפלומטיים או עסקיים בין ישראל לדובאי – מקום מושבה של בנקיו ME – וחוסר היכולת להעביר כספים ישירות לדובאי (עדות בקשי, עמ' 141 לפרוטוקול 1.7.14, ש' 10-3). לטענת בנקיו, לבנקיו אסיה חברות בנות ברחבי העולם כדוגמת בנקיוME ; הן שיוצרות קשר עם משווקים ומפיצים בתחום אחריותן ברחבי הטריטוריה הרלוונטית, והן שנמצאות בקשר עסקי עם המשווקים והמפיצים בכל מדינה. לא בכדי הסכם ההפצה לא מאזכר את בנקיו אסיה, שכן בנקיו אסיה לא הייתה צד להסכם ואף לא מעורבת בפעילות השוטפת במכירת בנקיוME למשווקים בישראל; והכספים שמגיעים באופן פורמאלי לבנקיו אסיה במנגנון שתואר לעיל נזקפים לזכות היקף המכירות של בנקיו ME. בנקיו מוסיפה עוד, כי יש הפרדה מלאה בין בנקיו אסיה לבין בנקיו ME (סעיפים 48-47 לתצהיר בקשי). לפיכך נתבקש לדחות על הסף את התביעה נגד בנקיו אסיה, בהעדר יריבות ובהעדר עילה.
משהגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות על שני ראשיה, ממילא מתייתר הדיון בשאלת הקשר בין חברת בנקיו אסיה לאמטל. עם זאת ולמעלה מן הצורך ייאמר, כי אני נוטה לעמדת בנקיו, שלפיה התקשרות אמטל בהסכם ההפצה נעשתה אך עם בנקיו ME. ממילא מתייתר גם הדיון בשאלת הנזק.
סוף דבר
24.המסקנה המתבקשת מכל האמור היא כי מעולם לא ניתנה לאמטל בלעדיות להפצת מוצרי בנקיו בישראל לרבות מסכי מחשב וכי ההסכם שנחתם עמה לא הופר.
התוצאה היא שהתביעה נדחית, וכך אני מורה. אמטל תישא בתשלום הוצאות לבנקיו (נתבעות 1 ו-2) בסך 40,000 ש"ח וכן בתשלום הוצאות לגטר בסך 40,000 ש"ח (ובסך הכל 80,000 ש"ח).
ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ז, 29 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים וב"כ.
