התובעים בתיק הינם חלק מיורשי המנוח חמדאן אבו מוך, אשר הלך לעולמו בשנת 1944, ומכח צווי הירושה הינם זכאים לחלק מרכושו. כך גם נתבע 1. התובעים טוענים כי הנתבעים , ביחד ולחוד, זייפו צו ירושה שלפיו הנתבע 1 הוא היורש של המנוח אבו מוך, ובאמצעותו העבירו על שם נתבע 1 12,800 מניות הבנק הערבי הנסחרות בירדן. מניות אלו הכפילו את מספרן לאחר הקצאה מזכה במחיר מופחת, וכל המניות , סה"כ 25,600 מניות, נמכרו על ידי הנתבעים תמורת סכום של כ- 5 מיליון ₪. הנתבעים הכחישו את המיוחס להם.
2. עובדות הרקע
2.1 המנוח חמדאן אבו מוך (להלן "המנוח") היה הבעלים של 12,800 מניות בבנק ערבי פלסטיני. הבנק הערבי פלסטיני שינה בסמוך לשנת 1947 את שמו ל"בנק הערבי", והמניות הופקדו במרכז להפקדת ניירות ערך בעמאן. בשנת 2006 פרסמה ההנהלה הראשית של בנק ערבי בעמאן הצעה לבעלי המניות לרכוש מניות נוספות בדרך של הקצאה. הצעה זו אפשרה להכפיל את מספר המניות תמורת תשלום מחיר מופחת של 6 דינר למניה. כל יורש, אם מוכיח זכותו, זכאי לרכישת מניות מוקצות כדי חלקו היחסי במניות המקוריות.
2.2 המנוח נפטר בשנת 1944 , וביום 10.10.53 ניתן צו ירושה לעיזבון המנוח בתיק 53/30 על ידי בית הדין השרעי בטייבה (להלן "צו הירושה המקורי") (נספח א לתצהיר ת/7). צו הירושה כלל מספר יורשים שבינתיים נפטרו, וגם חלקם של יורשי היורשים נפטרו.
2.3 העיזבון של המנוח חולק על ידי בית הדין השרעי לארבעים מנות, כאשר פארס, בן המנוח הרלוונטי לתביעת התובעים קבל 19/40 חלקים. (להלן "פארס"). בן אחר שלו בשם מוחמד קבל 14/40 חלקים בירושת המנוח (להלן "מוחמד"). הבת בשם חפסה קבלה 7/40 חלקים בירושת המנוח (להלן "חפסה").
על התובעים נכדי המנוח להראות לכן כי הם זכאים לחלקים מירושת פארס, מוחמד או חפסה או אם קבלו חלק מעזבון יורשיהם של אלו.
2.4 צורפו צו הירושה של פארס, של מוחמד ושל חפסה וכן צו ירושה או צווי קיום צוואה נוספים לפי הענין.
2.5 מוחמד נפטר בשנת 1962 ועזבונו חולק בין תשעת יורשיו –אשתו ויסאל 13/140 חלקים ; לכל אחד מהבנים : פריד סעיד זוהיר, עבד אלחים וסמיר -14/140 חלקים; לכל אחת מהבנות : עוואטף, סניה וסמירה 7/140 חלקים.
2.6 פארס נפטר, בשנת 1966 ולפי צו הכרזת ירושה מיום 11.1.09 עזבונו חולק בין 14 יורשים, שתי אלמנות והשאר בני אחיו. בין בני האחים שירשו פריד (שיורשיו הם התובעים 3-7) , סעיד עואטף וסמירה, אלו הנחוצים לעניננו שכל אחד מהם קבל 1/96 חלקים בירושת פארס,, וכן רסמיה אלמנתו שקבלה 40/96 מעזבונו. רסמיה הורישה את כל רכושה בצוואה לסנאא, תובעת מס' 9.
2.7 לימים נפטר סעיד בשנת 1977 והוריש את רכושו לשבעת אחיו –פריד עבד זוהיר סמיר עוואטף סניה וסמירה.
2.8 חפסה לא הותירה למי מהתובעים חלק מירושתה.
2.8 אומנם התובעים צירפו טבלה להוכחת חלקי התובעים בירושת המנוח חמדאן (שמבוססת על שגיאה שכן ירושת מוחמד חולקה ל140 מנות ולא ל104 מנות ) אך יכולתי להתייחס רק לצווי ירושה או צווי קיום צוואה מתורגמים שהונחו בפני ושהוכח הקשר בין היורש לבין מי מהתובעים.
2.4 להלן סיכום חלקי בעלי הדין בעזבון המנוח –
פריד (שיורשיו הם התובעים 3-7 ) שקבל 14/140 מירושת אביו מוחמד כשלמוחמד היה 14/40 מעזבון המנוח חמדאן, (סה"כ 196/5600 חלקים מעזבון המנוח חמדאן) וכן 1/96 מירושת פארס (19/3840 חלקים מעזבון המנוח חמדאן) שהם ביחד 0.04 חלקים מעזבון המנוח וכן קבל מסעיד 1/7 מחלקו שהיה אף הוא 0.04 (דהיינו 0.0058) ולכן ביחד זכאי ל 0.0458 שהם 4.58 אחוז מעיזבון המנוח.
סנאא - (תובעת 9 ) שקבלה את כל ירושתה של רסמיה שנפטרה. רסמיה קבלה 40/96 מירושת פארס ולפיכך זכאית ל- 760/3840 מעזבון המנוח, דהיינו 0.198 מעזבון המנוח .
סמירה (תובעת 10) , בתו של מוחמד קבלה 7/140 חלקים מעזבונו ולכן זכאית ל- 98/5600 חלקים מעזבון המנוח, כמו כן קבלה 1/96 מירושת פארס ולכן מחזיקה 19/3840 מירושת המנוח . סמירה קבלה גם 1/7 מעזבון סעיד שהיה אף הוא 0.0.4 חלקים מעזבון המנוח (דהיינו קבלה ממנו 0.0058 חלקים ) וביחד זכאית בסה"כ ל -0.0283 מעזבון המנוח.
עואטף (תובעת 11) בתו של מוחמד ולכן זכאית ל7/140 מעזבונו, דהינו 98/5600 חלקים מעזבון המנוח וכן קבלה אף היא 1/96 מעזבון פארס ולכן מחזיקה אף היא 19/3840 מירושת המנוח, כמו כן קבלה 1/7 מעזבון סעיד ובסה"כ חלקה בעזבון המנוח הוא 0.0283 .
סה"כ חלקי התובעים שהוכחו – 30.04 אחוז מעזבון המנוח.
שאר היורשים לא הצטרפו לתביעה.
2.5 בין מועד שמיעת ההוכחות לבין מועד כתיבת הסיכומים נפטר סמיר, הנתבע 1, ובשם העזבון נרשמו יורשיו.
2.6 אין מחלוקת על כך כי מכירת המניות נעשתה באמצעות שימוש בצו ירושה מזויף. צו ירושה זה שמספרו 116/2001 נושא חותמת מזויפת של בית הדין השרעי וחתימה מזויפת של הקאדי, ונרשם בו כי סמיר הוא יורשו של המנוח חמדאן.
(להלן " צו הירושה המזויף"). בית הדין השרעי קבע בהחלטה מפורטת מיום 23.1.08 כי צו זה מזויף, כי קיים צו ירושה מקורי ותקף משנת 1953, והורה למשטרה לפתוח בחקירה.
3. פעילות הנתבעים 1-3 כפי שהוכחה
3.1 פעילות הנתבעים כללה שימוש ביפוי כוח שהתקבל מסמיר, שימוש בצו ירושה מזויף, הצגת יפויי כוח ומסמכים שונים לרשויות הרלוונטיות בירדן, העברת המניות המקוריות על שם סמיר, מימוש הזכות לרכישת מניות מוקצות במחיר מופחת (ה"אכתתאב") ,העברת המניות המוקצות על שם סמיר, ומכירת כל המניות (סה"כ 25,600 מניות, מניות היסוד והמניות המוקצות) תמורת תשלום של כ-5 מיליון ₪. כל זאת כאשר אנו יודעים שסמיר איננו זכאי לכל תמורת המניות אלא כדי סדר גודל של כ-4.58 אחוז, המייצג את חלקו בעזבון המנוח.
3.2 אקדים ואציין כי כפי שעלה מחומר החקירות כוונת שלושת הנתבעים היתה לכאורה לממש את הזכות לרכישת מניות מוקצות במחיר המופחת, למכור אותן ולחלק את הרווח ביניהם. אך האופן שבו נוסחו ייפויי הכוח מלכתחילה, אפשר גם מכירת מניות היסוד של המנוח, דבר שאכן נעשה בפועל. ויובהר:
ה"אכתתאב" – זכות שנתן הבנק הערבי לכל מחזיק במניות יסוד לרכוש במחיר מופחת מניות מוקצות כמספר מניות היסוד שבבעלותו. המנוח החזיק 12,800 מניות יסוד, ולפיכך למנוח היתה זכות לרכוש אותו מספר מניות בסכום מופחת.
כדי שאדם כלשהו ירכוש את המניות המוקצות בסכום מופחת, הוא צריך להראות שהוא הבעלים של מניות היסוד, או בעל זכות הירושה של מניות היסוד. הזכות לרכישת מניות היא כדי חלקו בירושה, ולא יותר מכך.
לכן, אם רצו הנתבעים בשם סמיר לרכוש את כל המניות המוקצות שלמנוח היתה זכות לרכשן, היו צריכים תחילה להעביר את מניות היסוד על שמו של סמיר, ולאחר מכן לבקש הקצאת אותו מספר מניות לסמיר, בסכום מופחת.
3.3 השאלה שהליך זה מבקש לברר, נוכח טענות הנתבעים, היא האם לכל שלושת הנתבעים חלק במעשה הגזל, זאת במסגרת תביעה כספית של 3 מיליון ₪ שהוגשה כנגד הנתבעים ביחד ולחוד.
3.4 להלן יבחנו צעדי הנתבעים שלב אחרי שלב, כפי שמצאו ביטוי בארץ ובירדן, עד להשלמת המהלך, מכירת כל המניות וקבלת התמורה. התקופה הרלוונטית למעשים הינה בין חודשים פברואר-אפריל 2006.
4. תחילת שרשרת המעשים - תרגום ואישור נוטריוני לצו ירושה מזויף
ביום 1.2.06 יצר קשר טלפוני אדם בשם עו"ד ג'סאר(נתבע 3) עם עו"ד רפיק ג'בארין המשמש גם כנוטריון ובקש ממנו לתרגם ולאשר באישור נוטריוני צו ירושה (צו הירושה המזויף). בעדותו מיום 13.8.09 במשטרה מסר עו"ד ג'בארין כי מי שפנה אליו לביצוע התרגום ואימותו ביום 1.2.06 הוא עו"ד ג'סאר מבקה אל גרבייה, שאיננו מוכר לו. הפניה היתה על ידי עו"ד ג'סאר טלפונית. עו"ד ג'בארין בקש לראות את מסמך המקור של צו הירושה וקבלו באמצעות אדם שהגיע למשרדו שלא הכירו (ואיננו עו"ד ביאדסה, כי את ביאדסה הוא מכיר). עו"ד ג'בארין בצע את התרגום והאימות, ואת התשלום קבל בשיק משוך על ידי אשרף ג'סאר. את הקבלה הוציא עו"ד ג'בארין בעבור אשרף ג'סאר. השיק והקבלה נתפסו על ידי המשטרה.
5. יפוי כוח מס' 3/06 מסמיר לעו"ד ביאדסה למכירת כל המניות של המנוח
5.1 ביום 2.2.06 הגיעו סמיר ועו"ד ביאדסה למשרדו של הנוטריון ריאד אבו פול . בידי ביאדסה היה נוסח יפוי כוח מודפס. הנוטריון הכיר את עו"ד ביאדסה קודם לכן, אך לא הכיר את סמיר. הנוטריון העיד בהליך זה, והביא עימו את העותק המקורי של יפוי הכוח שאישר במשרדו אשר הוצג בפני בית המשפט (העתקו הוא ת/2). ביפוי כוח זה ייפה סמיר את עו"ד ביאדסה לייצגו "בכל הקשור לבדיקת/קבלת מסמכים ומידע/השקעה ולחתום בשמי לענין המכירה המלאה של כל מניות הבנק הערבי הרשומות על שם חמדאן אלחאג' אחמד אלפארס (משקיע מס' 21) יהיה ערכן אשר יהיה...". בפתח ייפוי הכוח הצהיר סמיר כי הוא יורשו של המנוח חמדאן על פי צו ירושה שמספרו 1945/116.
5.2 מעדות הנוטריון במהלך ישיבת ההוכחות עלה :
א. ייפוי הכוח המקורי שנחתם בפניו, זויף לאחר מכן, באופן שמספר צו הירושה שונה למספר 2001/116. הזיוף נעשה באופן בולט במסמך. הנתבעים עשו שימוש בייפוי כוח מזויף, ולא בייפוי הכוח המקורי שנחתם בפני הנוטריון. דהיינו – לא רק שצו הירושה זויף, אלא גם האימות הנוטריוני עצמו שנתקבל מהנוטריון – זויף.
ב. בפני הנוטריון לא הוצג צו הירושה המקורי, שכן חתימתו רק אימתה את חתימת סמיר על ייפוי הכוח.
ג. בנוסח ייפוי הכוח שהביא עימו עו"ד ביאדסה לחתימה, היו שתי טעויות: טעות במספר זהות של החותם וטעות בשם החותם. בוצעו התיקונים על גבי הנוסח בכתב ידו של הנוטריון (ת/5), והנוסח הסופי שנחתם באותו מעמד, הוא נוסח מתוקן בהדפסה שנשלח לנוטריון בפקס ממשרדו של עו"ד ביאדסה. הוצג הנוסח שנשלח בפקס הנושא אישור פקס מיום 2.2.06 שעה 10:53 ממשרדו של עו"ד ביאדסה (ת/4). גם אם נכונה טענת עו"ד ביאדסה שג'סאר הוא שהעביר לו את הנוסח הדרוש ליפוי הכוח, ברור שיפוי הכוח הודפס במשרדו של ביאדסה, וככזה היה ער לתוכנו. לא הובאה כל ראיה תומכת על כך שעו"ד ג'סאר נכח בפגישה אצל הנוטריון, או היה מעורב בהכנת הנוסח.
5.3 ייפוי הכוח 3/06 אושר על ידי משרד החוץ הישראלי ביום 2.2.06. (ת/20) (כמו כן קבל את אישור משרד המשפטים הירדני על הגרסה המזויפת ביום 12.2.06 (ת/20)).
5.4 טענת עו"ד ביאדסה כי עו"ד ג'ריס הוא זה שבצע את הזיוף בייפוי הכוח וכי הוא עצמו למד לדעת על כך לראשונה ביום 14.11.07 נסתרה מהטעמים הבאים :
א. ברור שהיה ביחד עם סמיר אצל הנוטריון ביום 2.2.06 וראה גם ראה את נוסח יפוי הכוח שהוא עצמו הכין. לכן שימוש שעשה בצו הירושה המזויף מיד בסמוך ביום 4.2.06, וכן בשלבים הבאים שיתוארו, היה אמור להדליק אצלו אור אדום, אך הוא התעלם מהשינוי.
ב. עדותו של עו"ד ביאדסה המבקשת להרחיק אותו ממעשה הזיוף היא כי מיד לכשיצא מהנוטריון מסר את יפוי הכוח לעו"ד ג'ריס כדי שיסע למשרד המשפטים להחתים את יפוי הכוח ואז קבל אותו בחזרה מאומת בחותמת משרד המשפטים, אך מסתבר כי יפוי הכוח שהוצג על ידי עו"ד ביאדסה בפני עו"ד פדל ברמאללה ביום 4.2.06 כלל לא היה מאומת בחותמת משרד המשפטים.
מסקנת ביניים - תחילתו של הסיפור בייפוי כח שנתן סמיר לעו"ד ביאדסה למכירת כל המניות שהוא ירש לפי צו ירושה מזויף שמספרו כביכול 1945/116. ייפוי הכוח הודפס במשרדו של עו"ד ביאדסה, וחתימתו היתה בנוכחות השניים בפני הנוטריון. ייפוי כוח זה זויף ושני הנתבעים הראשונים היו אמורים להיות ערים לזיוף, בלשון המעטה , שכן מספר תיק צו הירושה בייפוי הכוח שהשתמשו בו שונה ל2001/116, דבר שלא יכול היה להיות נסתר מהם, שכן המשיכו להשתמש בייפוי הכוח המזויף.
6. הביקור ברמאללה ביום 4.2.06
6.1 ביום 4.2.06 נסעו לסניף הבנק הערבי ברמאללה עו"ד ביאדסה, עו"ד ג'סאר ומשקיע בשם נסאסרה ,איש עסקים שהיה בקשר עסקי עם עו"ד ג'סאר, לצורך רכישת המניות המוקצות שהתאפשרה למנוח, (הרשום כמשקיע מס' 21) מכח ההטבה שהבנק הודיע עליה . מטרת הנסיעה היתה בירור הפעולות הדרושות לצורך רכישת המניות ומכירתן. במסגרת נסיעה זו הגיש עו"ד ביאדסה בשם סמיר, לכאורה יורשו היחיד של המנוח, את הבקשה לרכישת המניות המוקצות.
6.2 תחילה נפגש עו"ד ביאדסה עם היועץ המשפטי של הבנק הערבי ברמאללה, עו"ד נעים פדל. עו"ד פדל שהוא מנהל המחלקה המשפטית של הבנק נחקר על תצהירו (ת/9). עו"ד פדל העיד כי נפגש עם עו"ד ביאדסה במחלקה המשפטית אשר בקומה השלישית במבנה הבנק , וקבל ממנו מספר מסמכים שצילם אותם :
א. יפוי כוח שנתן סמיר לעו"ד ביאדסה מאושר באישור נוטריוני . מדובר בצילום של יפוי הכוח 3/06 המזויף.
ב. צו ירושה מבית הדין השרעי בטייבה מיום 7.5.02 המראה כי סמיר הוא היורש של המנוח (צו הירושה המזויף)
ג. תעודת פטירה של המנוח אשר ניתנה על ידי הרשות הפלסטינית ביום 30.1.06.
ד. הוצג דרכון עו"ד ביאדסה שעו"ד פדל צילמו.
ה. הוצגה תעודת עו"ד של בידאסה שעו"ד פדל צילם אותה.
הצילומים צורפו לתצהירו של עו"ד פדל. עו"ד פדל הבהיר לעו"ד ביאדסה בפגישתם כי הם עצמם אינם מטפלים במניות אלא מקבלים מסמכים מבעלי המניות ומעבירים אותם למטה בעמאן. עו"ד פדל לא זכר אם היו בפגישה אנשים נוספים, אבל זכר בוודאות את עו"ד ביאדסה, ממנו קבל את המסמכים. עו"ד פדל העיד באופן חד משמעי ועמד על כך כי קבל מעו"ד ביאדסה את צו הירושה המזויף (שתצלומו צורף לתצהירו), על אף שעו"ד ביאדסה הכחיש זאת.
6.3 עו"ד ביאדסה בקש לתמוך עמדתו שלא הציג כל צו ירושה לעו"ד פדל, בכך שבטופס הבקשה לרכישת מניות ההקצאה במחיר המופחת (ת/10), שמולא לטענתו על ידי עו"ד פדל, לא מצוין שצורף צו הירושה. בעו"ד שעו"ד ביאדסה טען בתצהירו ובעדותו כי עו"ד פדל מלא בכתב ידו את טופס הבקשה להנפקת מניות נוספות של הבנק הערבי, הבהיר עו"ד פדל כי בקשה זו מולאה באחד מסניפי הבנק לאחר שעו"ד ביאדסה פנה לשם, ולא על ידו. עו"ד פדל ראה לראשונה את ת/10 רק לקראת המשפט. בדיקתו של עו"ד פדל העלתה כי מי שמלא את הטופס (ת/10) הוא אחמד ענבתאוי, מסניף בנק ברמאללה תחתית. עו"ד ביאדסה זימן את ענבתאוי לעדות, והאחרון אכן אישר כי הוא זה שמילא את טופס ת/10.
6.4 מר ענבתאוי העיד כי מלא את טופס 10 ולפי הרשום בטופס היה נוכח באותו מעמד עו"ד ביאדסה שחתם על בקשת הרכישה. גם עד זה לא זכר אם היו אנשים אחרים ביחד עם עו"ד ביאדסה באותו מעמד. על תהליך רכישת המניות בדרך של הקצאה במחיר המופחת הבהיר מר ענבתאוי כי הזכאות היא לפי מספר המניות המקוריות ולפי השווי, נדרשת הוכחת זהות , יפוי כוח והוכחת זכות ירושה ואז ניתן להשלים את הרכישה באחד הסניפים. יש להפקיד את הסכום שנקבע על ידי ההנהלה הכללית של הבנק הערבי (שהיה אז 6 דינר למניה) ולאחר אישור הבקשה על ידי שני בעלי זכות חתימה בבנק החומר נשלח להנהלה הראשית בבנק הערבי בעמאן.
6.5 בסמוך לכך, וביום 4.2.06 שילם מר נסאסרה 76,800 דינר ירדני בקופת הבנק ברמאללה בעבור רכישה עתידית של 12,800 מניות במסגרת ההנפקה, וקבל קבלה. (נמצא בתיק המשטרה).
6.6 ממכתב מאוחר יותר שלאחר התפוצצות הפרשה בעקבות פניית היורשים האחרים (מכתב מיום 24.7.08 נספח ז' לתצהיר ת /7), מכתב שנשלח מהמרכז להפקדת ניירות ערך מעמאן עולה כי ביצוע ההעברה של מניות המנוח לטובת יורשו סמיר נדחה עד להמצאת מסמכי אימות ואישורים נדרשים, ובין היתר בקשה להעברה בירושה החתומה על ידי מיופה הכוח עו"ד ביאדסה מיום 12.2.06.
מסקנת ביניים - מי שעמד מול גורמי הבנק הערבי לצורך זיהוי הפרטים והגשת בקשת הרכישה של המניות המונפקות היה עו"ד ביאדסה מטעם סמיר. הוא זה שהגיש את המסמכים (ביניהם יפוי כוח מזויף וצו ירושה מזויף) והוא זה שחתם על בקשת רכישה של מניות נוספות, שאת תמורתן שילם נסאסרה. עדות עו"ד פדל היתה עקבית , אמינה מאוד ומרשימה. בביקור ברמאללה ובירדן היה יחד עם עו"ד ביאדסה עו"ד ג'סאר. ברור שאם הכוונה היתה לרכישת מניות כדי חלקו היחסי בלבד של סמיר בירושה, כפי שבקש לטעון עו"ד ביאדסה, ניתן היה לעשות שימוש פשוט וקל בצו הירושה המקורי, ולא היה צורך לזייף צו ירושה בו רשום כי סמיר הוא יורש המנוח.
7. ביקור בירדן ביום 12.2.06 -בקשת עו"ד ביאדסה להעביר את ניירות הערך של המנוח על שם סמיר
7.1 עו"ד ביאדסה מציין בתצהירו כי ביום, 12.2.06 נסע לרבת עמון ביחד עם עו"ד ג'סאר ועם מר נסאסרה על מנת להעביר את המניות על שם סמיר. כבר כאן אציין כי לפי תיק המשטרה יש לעו"ד ביאדסה כניסה נוספת לירדן ביום 8.2.06 וחזרה למחרת, ביקור שעו"ד ביאדסה לא התייחס אליו. גם לעו"ד ג'סאר יש כניסה ויצאה מירדן במועד הנוסף לעיל, באותן השעות בדיוק ובעדותו לא ידע להתייחס למטרת הנסיעה במועד זה. (מתוך ת/15 עולה כי ביום 9.2.06 הוציא הבנק הערבי את האישור כי המנוח הוא משקיע מס' 21 בבנק הערבי ובבעלותו 12,800 מניות שאינן משועבדות, מסמך שהיה דרוש לצורך הפעולה של העברת השם ).
7.2 ביום 12.2.06 חתם עו"ד ביאדסה מכוח ייפוי הכוח שהחזיק על בקשה המופנית למרכז להפקדת ניירות ערך במסגרת בקש להעביר 12,800 מניות הרשומות על שם המנוח לסמיר, מכוח צו ירושה שמספרו 2001/116 מיום 7.5.02 אשר הונפק מטעם בית הדין השרעי בטייבה (צו הירושה המזויף). בתחתית הטופס רשום כי החתום למעלה מאשר את שלמות ונכונות הפרטים והמידע המצוינים לעיל ולוקח על עצמו אחריות מלאה לנכונות הפרטים , המסמכים והמידע. (נספח ד' לתצהיר ת/7).
7.3ואכן, כפי שעולה ממכתב המרכז להפקדת ניירות ערך (נספח ז' לתצהיר ת/7) 12,800 מניות היסוד של המנוח אכן הועברו על שמו של סמיר ביום 12.2.06. (עו"ד ביאדסה, לפי תצהירו, סבר כי בשלב זה מה שהועבר על שם סמיר היו המניות המונפקות החדשות, מה שכמובן היה בלתי אפשרי לאור תנאי ה"אכתתאב").
7.4 בכך הושלם שלב ראשון ש-12,800 המניות המקוריות, מניות היסוד, הועברו על שם סמיר מכוח צו הירושה המזויף.
8. יפוי כוח מס' 24/2006 מעו"ד ביאדסה לעו"ד ג'סאר ולנסאסרה
ביום 14.2.06 ולאחר ששבו מהביקור ברמאללה, חתם עו"ד ביאדסה על יפוי כוח שבו העביר את כל סמכויותיו לעו"ד ג'סאר ו/או למר נסאסרה. ייפוי הכוח נחתם בפני הנוטריון שקור. עו"ד ביאדסה הצהיר כי חתם על ייפוי כוח זה על מנת לחסוך מעצמו נסיעה נוספת לרבת עמון לצורך מכירת המניות. עו"ד ג'סאר מסר בחקירתו במשטרה כי לעו"ד ביאדסה היו קשיים כלכליים ולא היה לו כסף לסוע לירדן, לכן בקש כי עו"ד ג'סאר יסע. נטען כי ייפוי כוח זה לא היה מקובל על המרכז להפקדת ניירות ערך בעמאן, ולכן היה צורך בייפוי כוח ישירות מסמיר לעו"ד ג'סאר.
9. יפוי כוח מס' 28/2006 מסמיר לעו"ד ביאדסה ולעו"ד ג'סאר
9.1 כפי שעולה מעדות ג'סאר במשטרה, ליפוי הכוח 24/2006 לא היה תוקף בירדן ולכן בקש מעו"ד ביאדסה להגיע שוב לירדן אך מאחר ועו"ד ביאדסה סירב, בקש כי מרשו סמיר, יעביר לעו"ד ג'סאר יפוי כוח ישיר.
9.2 ביום 27.2.06 חתם סמיר על ייפוי כוח לעו"ד ביאדסה ו/או ג'סאר בפני הנוטריון עו"ד אניס שקור. בייפוי כוח זה ייפה את כוחם לייצגו ולהופיע במקומו בכל הנוגע לקבלת מסמכים/השקעה ולחתום בשמו לצורך מכירה מלאה של כל מניות הבנק הערבי לרבות קבלת הרווחים מהשקעת המניות בבנק. (עמ' 136 לנספח ז' לתצהיר ת/7).
10. עו"ד ג'סאר פועל להעברת 12,800 מניות נוספות על שם סמיר
10.1 ביום 1.3.06 נסע עו"ד ג'סאר לעמאן ביחד עם שני חברים שלו – האחד מחמוד אבו עצבה, מי שהיה ראש מועצת ג'ת ופרש לפנסיה, והשני וותד חוסאם, שנפטר. עו"ד ביאדסה לא לקח חלק בנסיעה זו. ביום זה הגיש עו"ד ג'סאר בקשה להעברה של 12,800 המניות המוקצות על שם סמיר מכח צו הירושה המזויף 116/2001 שניתן ביום 7.5.02. (עמ' 143 בנספח ז/ לתצהיר ת/7).
10.2 לאחר קבלת המסמכים שנדרשו על ידי המרכז להפקדת ניירות ערך, לרבות מסמך מהבנק הערבי הנושא תאריך 2.3.06 ניתן אישור הבנק הערבי כי למנוח עוד 12,800 מניות שאינן משועבדות. לפיכך, הועברו גם המניות המוקצות על שם סמיר, כאשר מועד ההעברה נרשם כיום 1.3.06.
10.3 בכך הסתיים השלב השני, שבו כל המניות, סה"כ 25,600 היו רשומות על שם סמיר.
11. מכירת המניות
11.1 עו"ד ג'סאר מסר בחקירתו במשטרה כי ביום המכירה, 1.3.06, נסע לעמאן עם שני חבריו. עו"ד ג'סאר אישר כי נתן הוראה למכירת המניות בבורסה באותו היום והן נמכרו בסכום של 700,000 דינר .סכום זה בדולר ארה"ב עמד על 1,046,000 דולר (בגרסה אחרת שלו סכום של 1,042,000 דולר). לטענתו עמד בקשר טלפוני עם עו"ד ביאדסה, אשר קישר אותו עם גיסו, רופא שגר בירדן ,ואמר לו להפקיד את הכסף אצל חלפן כספים במרכז עמאן, אך לאחר שיחה עם גיסו אמר לו להפקיד את הכסף בבנק. בחקירתו הראשונה מציין עו"ד ג'סאר במשטרה כי נסע למרכז העיר והפקיד את הכסף. ניתן להבין מעדותו כי הכסף הופקד בבנק. בחקירה זו ציין כי קבל אישור על ההפקדה ומסר לעו"ד ביאדסה ולא שמר עותק לעצמו. אך בעדותו המאוחרת יותר הוא מפרט כי את הכסף שהומר לדולרים (1,042,000 דולר ארה"ב) הוא הפקיד אצל חלפן שלא זכר את שמו, במרכז עמאן. עו"ד ג'סאר מסר בחקירתו במשטרה כי נסע עם שני חבריו למרכז העיר (כשגיסו של עו"ד ביאדסה מראה לו את הדרך), הפקיד את הכסף אצל חלפן כספים ולא קבל כל קבלה מהחלפן על הפקדת הכסף. מספר ימים לאחר מכן , לטענתו, מר נסאסרה וע"ד ג'סאר נפגשו אצל עו"ד ביאדסה במשרדו ,שם קבל נסאסרה את כספי השקעתו בתוספת 100,000 ₪, ועו"ד ג'סאר טוען שהוא עצמו קבל 200,000 ₪. בחקירה מאוחרת יותר עלתה גרסה נוספת שלו כי גרע את שכר טרחתו מההפקדה כבר בירדן, והכניס את שכר טרחתו , כ-42,000 דולר במזומן מירדן לישראל. עו"ד ג'סאר לא מסר עדות אמת, שכן עדותו רוויית סתירות. כמו כן ברור שגם שילם לנסאסרה סכום כולל של 600,000 ₪, מכספים שהיו אצלו כתוצאה מהמכירה, עובדה הסותרת את טענתו כי חוץ מ200,000 ₪ שאר הכספים הועברו לעו"ד ביאדסה.
מר נסאסרה בחקירתו במשטרה אישר כי את החזר השקעתו בתוספת 100,000 ₪ קבל מאת עו"ד ג'סאר, שכן לא הכיר קודם לכן את עו"ד ביאדסה ולא היה לו קשר ישיר עמו.
11.2 ג'סאר טען כי במועד ההפקדה של הכסף אצל החלפן היה עמו מוחמד אבו עצבה, מי שהיה ראש מועצת ג'ת והוא קרוב משפחה. מוחמד אבו עצבה מסר במשטרה כי אכן היה עם עו"ד ג'סאר בעמאן בנסיעה בה מימש את המניות והמתין לו מחוץ לבנק הערבי, משרד ההנהלה הראשית. עו"ד ג'סאר בקש מוותד לקנות מזוודה והכניס לתוכה סכום של מיליון דולר לפי דבריו (אחרי שהמיר את הדינרים לדולר, שכן הדינרים לא נכנסו למזוודה). עו"ד ג'סאר ווותד הלכו לחלפן בשוק הישן במרכז עמאן ואמרו שמסרו לו את הכסף והוא יעבירו לשכם. סכום של 35,000 דולר בקש עו"ד ג'סאר כי ישאו על גופם בכניסה לארץ, וכך עשו.
עו"ד ג'סאר מסר גרסאות סותרות במשטרה לגבי פרטים שונים ומרובים, מה שמלמד כי דבריו אינם אמת.
11.3 גיסו של עו"ד ביאדסה, ד"ר אליף סאלח נקרא לחקירה מירדן. מר סאלח זכר שעו"ד ביאדסה בקר אותו פעם אחת בבית החולים ביחד עם חברים. הוא הכחיש כי אי פעם היתה שיחה בינו לבין עו"ד ביאדסה שהורה לו להדריך את עו"ד ג'סאר איך להגיע לחלפן כספים והכחיש גם את טענת עו"ד ג'סאר כי נסע במכוניתו לפני ג'סאר וחבריו כדי להדריכם להגיע לחלפן. מר סאלח הציג את דרכונו לפיו עזב את ירדן ביום 2.3.06, לטענתו בשעות הבוקר המוקדמות, כדי לרשום את בתו ללימודים בלבנון וחזר למחרת 3.3.06 ב14:00 בצהריים. אלא ששעת היציאה ביום 2.3.06 איננה רשומה בדרכון, ולכן אין הרישום בדרכון יכול לשלול פעילות מצדו ביום 2.3.06, יום מכירת המניות בבורסה. ד"ר סאלח אישר כי הוא אכן נוהג להשתמש בשירותיו של חלפן כספים לצורך המרת כספים כשהוא נוסע לחו"ל אך לא ציין שם ספציפי של חלפן שהוא נוהג ללכת אליו. ד"ר סאלח נשאל מדוע באו עו"ד ביאדסה ועוד שניים לבקר אותו בבית החולים והוא התחמק מתשובה. לשאלה בחקירה הנגדית השיב –בד"כ שהוא בא הוא מבקר אותי. אנחנו יודעים שעו"ד ביאדסה היה בין 2.2.06 לבין 12.2.06 פעם אחת ברמאללה ופעמיים בירדן, במטרה ייעודית, ולכן ביקורו אצל גיסו ביחד עם עו"ד ג'סאר ומר נסאסרה אומר דרשני.
11.4 התובע טען כי באמצעות צו הירושה המזויף ותשלום בעבור "אכתתאב" בסך של 500,000 ₪ קבלו הנתבעים סכום העולה על 5 מיליון ₪ שהיה אמור להיות רכוש יורשי המנוח חמדאן. נטען כי חלק הארי של הכספים הגיע לעו"ד ביאדסה וביאדסה שילם לעו"ד ג'סאר 200,000 ₪ כנגדם הוצאה קבלה. המשקיע, מר נסאסרה, קבל את השקעתו בסך של 500,000 ₪ בחזרה, בתוספת סכום של 100,000 ₪.
11.5 עו"ד ביאדסה טען בתצהירו כי לא קבל תמורה כלשהי עקב מכירת המניות. עוד הוסיף כי באוקטובר 2006 נודע לו ממר נסאסרה שקיימת בעיה עסקית בינו לבין עו"ד ג'סאר ולכן הודיע כי סמיר מרשו איננו מעונין בהמשך הטיפול. זו אמירה תמוהה מאוד בלשון המעטה, שכן עו"ד ביאדסה ידע כי בוצעו ההליכים לרכישת המניות המונפקות ולהעברת המניות המקוריות על שם סמיר.
לפי עדות עו"ד ביאדסה במשטרה, התוכנית היתה לרכוש מניות הטבה במחיר המופחת, ואחר למכור אותן במחיר השוק, ואת הרווח לחלק כך : שליש לסמיר, שליש למשקיע שישקיע את הכסף הדרוש לרכישה, ושליש לעו"ד ג'סאר כיזם ובעל הרעיון. עו"ד ביאדסה יקבל את שכר טרחתו מסמיר.
בפועל, ייפויי הכוח לא שקפו את הטענה כי הכוונה הייתה למכור רק את המניות המוקצות, ללא מניות היסוד. הוכח כי נמכרו המניות כולן.
גם לפי גרסת עו"ד ג'סאר במשטרה תחילת הטיפול התייחסה רק למניות ההטבה שניתן לרכוש, רכישה שכרוכה בהשקעה של 500,000 ₪ (המייצג השקעה בסכום מופחת), ובגין השקעה זו של הלקוח המשקיע, יהיה זכאי המשקיע ל-150,000 ₪, ועו"ד ג'סאר יקבל שכר טרחה של 200,000 ₪.
11.6 מאותו מועד ואילך ועד להתפוצצות הפרשה בעקבות פניית היורשים האחרים, לא נשמעה כל טענה מצד סמיר או מצד עו"ד ביאדסה כי לא קבלו את חלקם בכספי המכירה. כמו כן לא יצרו כל קשר עם עו"ד ג'סאר שאותו הסמיכו בייפוי כוח למכור את המניות. עובדה המדברת בעד עצמה.
11.7 המשטרה מצאה בין ספריו של עו"ד ג'סאר אשרף חשבונית/קבלה מיום 13.2.06 לפיה הוא קבל ממר נסאסרה עבור רכישת מניות סכום של 500,000 ₪ במזומן. (מצוי בתיק המשטרה). לא נמצאה קבלה על 200,000 ₪ שכר טרחה, כפי שטען עו"ד ג'סאר להנפקת קבלה כזו.
לפי ממצאי המשטרה עלה כי סמוך לביצוע העסקה בירדן הופקדו בחשבונות הבנק של עו"ד ג'סאר כשניים ורבע מיליון ₪ במזומן, שהוא טען , ללא פירוט, שהן פרי עסקאות אחרות , עסקאות שלא הוכחו.
11.8 עוד אציין כי לעו"ד ג'סאר עוד מספר ביקורים בירדן במהלך חודש אפריל 2006, שבאחד מהם שהו הוא ועו"ד ביאדסה שהייה חופפת בירדן בחלק מהזמן.
11.9 הראיות לימדו כי הכסף במזומן הגיע לידי נתבע 3 שפעל כמיופה כוח של נתבע 3. הפעולה כולה היתה תוך שיתוף פעולה עם עו"ד ביאדסה. אם רצו סמיר ועו"ד ביאדסה להראות כי לא קבלו מאום – הנטל היה עליהם במקרה זה, ונטל זה לא הורם.
מדובר בלמעלה ממיליון דולר במזומן, ואין לו עקבות. מדובר, אם כן, בידיעה מיוחדת של הנתבעים, שהיו מעורבים בתוכנית המימוש. כבעלי ידיעה מיוחדת של העובדות, עליהם הנטל להראות כי הכסף או חלק ממנו לא הגיע לידיהם. ראו לענין זה ראו דברי כב' השופט מ. חשין בע.א 6205/98 מייקל סקוט אונגר נ. עופר (15.7.01 ) -
"הלכה שמכבר היא שמקום שבו מוטל על תובע להוכיח עובדה המצויה בידיעתו הייחודית של הנתבע, לא תידרש מן התובע, בשלב הראשון, אלא כמות הוכחה קטנה עד שהנטל להוסיף ולהביא ראיות יוטל על שכמו של הנתבע. ראו, למשל: ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר-סבא [2], בעמ' 645-644; ע"א 1842/90 בר לב נ' רפופורט [3], בעמ' 231-230; לקיבוץ אסמכתאות ולתיאור ההלכה, ראו י' קדמי על הראיות (כרך ג) [27], בעמ' 1265."
כאן, הראו התובעים שיתוף פעולה בין שלושת הנתבעים לאורך כל הדרך, המניות מומשו, התקבלה התמורה. נתבע 3 איננו מכחיש שקבל את הסכום המזומן לידיו. נתבע 2,3 לא הראו כי השמיעו טענה כלשהי לאי קבלת התמורה עד להתפוצצות הפרשה בעקבות שאר היורשים, מהלך של תקופה ארוכה. הנתבעים 1,2 לא הראו לאן נותב סכום התמורה. לפיכך, המסקנה הבלתי נמנעת היא כי גם נתבעים 2,3, קבלו את חלקם.
מסקנת ביניים - התרשמתי כי אף אחד מהעדים שהעידו בעניין קבלת התמורה איננו דובר אמת. ראשון וראשית, עו"ד ג'סאר שלא מכחיש שקבל את הכסף לידיו במזוודה, ועל אף הכשרתו ופעילותו כעו"ד בתחום העסקי, מסר כביכול מיליון דולר במזומן במזוודה לחלפן עלום שם, וכביכול לא קבל כל העתק קבלה כהוכחה לכך שמסר את הכסף. יש ראיה על כך שחלק מהכסף יצא מחזקתו, החזר ההשקעה + התשואה שקבל מר נסאסרה. עו"ד ג'סאר טען כי העביר את סכום הכסף לעו"ד ביאדסה למעט שכר טרחתו ובכך סותר את עמדתו של עו"ד ביאדסה. עו"ד ביאדסה מעלה עדות תמוהה ביותר – הוא, עו"ד מיופה כוח, החל תהליך של רכישת מניות וקבל ייפוי כוח למכירתן, למרות שידע כי קיים ייפוי כוח לעו"ד ג'סאר למכירתן – לטענתו "הפסיק את התהליך" , לא הוציא מסמך בכתב על ביטול ייפוי הכוח, לא בקש בחזרה את ייפוי הכוח המאושר נוטריונית, ולא ברר עד להתפוצצות הפרשה בעקבות הגילוי של שאר היורשים, אם המניות נמכרו ומה עלה בגורל התמורה. לא ניתן לקבל עדות כזו כאמינה.
גם סמיר, שידע כי הוא עצמו נתן ייפוי כוח למכירה מלאה של כל המניות, לטענתו לא קבל תמורה אך גם לא ברר כל אותה תקופה מה עלה בגורל המניות ותמורתן, וגם לא שיתף מי מיורשיו האחרים של המנוח בעניין זה. גם גרסה זו תמוהה ואין לקבלה.
כאמור, נטל ההוכחה במקרה זה על עו"ד ביאדסה וסמיר שלא קבלו את חלקם בתמורה, ונטל זה לא הורם.
12. עו"ד ביאדסה מייצג את סמיר מאז שנת 1987
12.1 עו"ד ביאדסה הינו עורך דנו של סמיר מזה שנים רבות וייצג אותו במספר רב של תיקים ,בין היתר בקשר לנכסי עזבון המנוח חמדאן.
12.2 בא כוחו של סמיר וכן סמיר עצמו לא התייצבו במהלך ישיבות ההוכחות בהן נשמעו עדי התביעה (4 ישיבות ), סמיר גם לא התייצב בימי ההוכחות הקבועים לשמיעת הוכחות הנתבעים. סמיר עצמו לא הגיש תצהיר מטעמו במועד שנקבע להגשת תצהירים ורק בישיבת ההוכחות השניה, לאחר שזומן להופיע כעד מטעם התביעה, בקש באמצעות בא כוחו להגיש תצהיר מטעמו ובכך להשתחרר מחובתו להעיד מטעם התביעה. ביום 9.4.17 התרתי את הגשת התצהיר מטעמו בכפוף לכך שייחקר בחקירה נגדית, אך לא הוגש כל תצהיר באשר הוא, לא מטעמו ולא על ידי עדים מטעמו. ביום 20.7.17 הודיעו ב"כ הצדדים כי הם מסכימים להגשת תיק המשטרה על הודעות הצדדים כפי שניתנו שם. בין לבין הגיש ב"כ נתבע 1 בקשות להתפטר מייצוג שכן סמיר איננו משתף עימו פעולה. ניתנה החלטה מנומקת שלא מאפשרת לא להתפטר מייצוג בעיצומן של ישיבות ההוכחות השלישית והחמישית.
סמיר העיד במשטרה כי בחודש ינואר 2006 הגיע אליו עו"ד ביאדסה לתחנת הדלק שבבעלותו בבקה אל גרבייה ואמר שנודע לו שלסבו המנוח יש מניות בבנק ערבי ברבת עמון, ושהוא כאחד היורשים זכאי לרכוש מניות הטבה מהבנק. סמיר ציין בחקירה כי אומנם חתם על ייפוי כוח (3/06) אך כדי חלקו כאחד היורשים ובקש שלא לנגוע במניות היסוד של המנוח. יחד עם זאת ברור כי ייפוי הכוח שחתם עליו איננו מציין כי הוא אחד היורשים אלא מציין כי הוא יורש של המנוח וגם אין כל התייחסות לרכישת מניות כדי חלקו בלבד. סמיר אישר שחתם שוב ביום 27.2.06 על ייפוי כוח נוסף הפעם גם לעו"ד ג'סאר וזאת לבקשת עו"ד ביאדסה בשל כך שעו"ד ג'סאר מתמצא טוב יותר "בכל הדברים האלה". גם בייפוי כוח זה חתם סמיר שהוא מייפה את כוחם לבצע "מכירה מלאה של כל מניות הבנק הערבי". סמיר העיד כי לאחר חודש וחצי אמר לו עו"ד ביאדסה "לרדת מהענין", ולא קבל כסף כלשהו מהמניות.
אם אכן סבר סמיר כי מדובר באפשרות רכישה בהטבה רק כדי חלקו היחסי במניות עזבון המנוח, לא נתן הסבר מניח את הדעת לשאלת החוקר במשטרה מדוע לא דבר על כך עם אחיו עד שהם עצמם גילו מאוחר יותר כי התרחש דבר מה. גם לא הוסבר מדוע נוסח ייפוי הכוח איננו תואם בקשה לרכישה כדי חלקו היחסי, מה גם שייפוי הכוח איננו מבטא מהו חלקו היחסי .
סמיר לא הגיע להעיד בשל מצב בריאותי שטען לו , טענה שלא גובתה באסמכתא,, וגרסתו נלמדת מחקירתו במשטרה. יש לציין כי סמיר היה בעל תחנת דלק, וכאיש עסקים לא ניתן לייחס לו "תמימות" ואי הבנת המצב, או אי הבנת השפה הערבית של המסמכים עליהם חתם בעצמו.
12.2 עולה כי עו"ד ביאדסה ידע באופן ברור כי סמיר איננו היורש הבלעדי של המנוח, שכן היו סכסוכים משפטיים בין יורשי המנוח בנושאי מקרקעין שעו"ד ביאדסה ייצג את סמיר והוא היה מודע לזהות יורשיו של המנוח. עו"ד ביאדסה הוא תושב בקה אל גרבייה וככזה מכיר את משפחת המנוח חמדאן, על נכסיה המרובים וסכסוכי הקרקעות במשפחה.
12.3 טענתו של עו"ד ביאדסה כי פעל רק בעבור חלקו היחסי של סמיר במניות איננה יכולה להתקבל נוכח בקשת הרכישה שהוא חתום עליה, (ת/10) לרכישת 12,800 מניות, זאת לאחר שהוא מצהיר כי עיין בפרסום ובהסדר והבין את תוכנו, והוא חתום על כך. ההסדר אפשר רכישת מניות הטבה כדי מספר המניות שהחזיק המנוח, והוא החזיק בדיוק ב 12,800 מניות.
13. הנתבעים
13.1 עו"ד ביאדסה היה עורך דין של סמיר , (שנהל תחנת דלק בבקה אל גרביה), מסוף שנות השמונים או התשעים של המאה הקודמת. עו"ד ביאדסה הכיר את המשפחה, ייצג את סמיר בסכסוך משפטי של קרקעות עם היורשים האחרים, ובוודאי ידע על קיומם של צאצאים רבים שהם יורשים של המנוח, אשר נפטר כבר בשנת 1944.
גם עו"ד ג'סאר שעבד בבקה אל גרבייה הכיר את משפחת חמדאן ואת ההיסטוריה שלה, כך לפי עדות התובע חוסאם, שכן ייצג אנשים שונים בהליכים כנגד משפחת חמדאן בשנת 1996, 1995 והכיר את יורשי המשפחה השונים.
13.2 רישום שיחות טלפון (נתוני תקשורת) מתיק המשטרה מלמד על כך שכבר ביום 26.1.06 בשעה 10:57 מתקיימת שיחת טלפון בין עו"ד ביאדסה לעו"ד אשרף ג'סאר (שיחות יוצאות משני הטלפונים שלהם באותו המועד) וכבר באותו היום מתקשר עו"ד ביאדסה לנוטריון אבו פול ריאד, שהוא מי שאימת את ייפוי הכוח הראשון 3/06. באותו היום בשעת הצהריים מתקיימות שתי שיחות נוספות בין עו"ד ביאדסה לעו"ד ג'סאר, שיחה אחת יוצאת מטלפון של עו"ד ביאדסה ואחת מטלפון של עו"ד ג'סאר. בתאריכים 30.1.06 ו-31.1.06 מתקיימות 3 שיחות שבהם עו"ד ג'סאר מתקשר לעו"ד ביאדסה. ביום 1.2.06 מתקיימות כ-15 שיחות בין השניים, כאשר מהן רק שתי שיחות עו"ד ביאדסה הוא זה שמתקשר לג'סאר ושאר השיחות עו"ד ג'סאר הוא שמתקשר. באותו היום ממש מתקשר עו"ד ביאדסה גם לסמיר וגם לבנק הערבי.
13.3 עו"ד רפיק ג'בארין הוא עורך דין נוטריון מחדרה, שבצע תרגום ואישר באישור נוטריוני את תרגום מסמך צו הירושה המזויף מערבית לעברית. המסמך המקורי הוצג בפניו והוא אישר בחתימתו את נכונות התרגום. כפי שראינו הראיות מצביעות על כך שמי שפנה אליו היה עו"ד ג'סאר, על אף שזה האחרון מבקש לייחס את הפניה לעו"ד ביאדסה.
13.4 מי שפנה אל מר נסאסרה על מנת שישקיע ברכישת המניות היא עו"ד ג'סאר. עו"ד ביאדסה לא הכיר את מר נסאסרה קודם לכן. מר נסאסרה נסע לבנק ברמאללה עם עו"ד ביאדסה ועם עו"ד ג'סאר ביום 2.2.06 ושילם בעבור מניות ההטבה סכום בדינרים של 76,800 ₪ (שהוא בשקלים סכום של כ-460,000 ₪). בנוסף נתן מזומן בסך של 40,000 ₪ לעו"ד ג'סאר עבור הוצאות ונסיעות. סה"כ שילם 500,000 ₪. נסאסרה התעניין מדוע עו"ד ביאדסה איתם, ועו"ד ג'סאר מסר לו כי עו"ד בידאסה "איתו בענין", "עוזר לו כעו"ד". גם בפני מר נסאסרה הוצג כי מדובר בעסקה של רכישת מניות הטבה במחיר מופחת, שניתן יהיה להרוויח ממכירתן במחיר השוק. מר נסאסרה לא ידע מיהו הלקוח הזכאי לרכישת מניות ההטבה למרות ששאל.מר נסאסארה השתתף בנסיעה נוספת לבורסה בירדן עם עו"ד ביאדסה ועו"ג ג'סאר. כשלושה חודשים לאחר מכן, קבל את החזר השקעתו, 500,000 ₪ + רווח של 100,000 ₪. הסכום התקבל במזומן מעו"ד ג'סאר.
13.5 בין עו"ד ביאדסה ועו"ד ג'סאר היה שיתוף פעולה הדוק. על כך ניתן ללמוד מיפויי הכוח שנחתמו, ומהנסיעות המשותפות שלהם רמאללה ולירדן. בעמאן בקרו בצוותא לפחות פעמיים. גם העובדה שעו"ד ביאדסה טרח להציג בפני עו"ד ג'סאר את גיסו שמתגורר בעמאן מדברת בעד עצמה. עו"ד ביאדסה בטח בעו"ד ג'סאר שכן אפשר לו ליסוע למכור את המניות בעצמו ולקבל לידיו את התמורה. גם השקט של כל המעורבים לאחר סיום הפרשה ועד להתפוצצותה מדבר בעד עצמו. אם היה מישהו מהם לא מקבל את חלקו בתמורה, היה בוודאי נזעק על כך.
13.6 כשהתפוצצה הפרשה בעקבות פניית היורשים האחרים, ייחס עו"ד ביאדסה את כל המעשה לעו"ד ג'סאר, וזה האחרון ייחס את המעשה כולו לעו"ד ביאדסה. כל אחד טען שהשני הוא שיזם את המעשה, זייף את צו הירושה (על אף ששניהם היו אמורים להיות מודעים לזיוף). עו"ד ביאדסה טען כי עו"ד ג'סאר פנה לעו"ד ג'בארין לתרגום צו הירושה המזויף, ואילו עו"ד ג'סאר טען שהסכום ששולם היה שלו כי עו"ד ביאדסה שטפל בכך בקש ממנו שישלם, ועוד כהנה וכהנה. כל אחד מהם טען שלא שלשל לכיסו את כספי התמורה (גם טענה שקשה לקבל במסגרת הנסיבות שפורטו).
13.7 המשטרה מצאה לנכון לערוך עימות בין שני עורכי הדין, במהלכו הוטחו בפניהם הטענות ההדדיות שכל אחד מייחס לרעהו. ההאשמות ההדדיות המשיכו גם במסגרת העימות.
13.8 מהראיות שעלו בתיק זה עולה : הנתבעים כולם קשורים למסכת ייפויי הכוח, שמטרתה הייתה לרכוש מניות הטבה ולמכור את כל המניות. הנתבעים 1,2, קשורים לצו הירושה המזויף בקשר אמיץ על אף שאין לי את האפשרות לקבוע מיהו זה אשר זייף פיזית את צו הירושה . שניהם ידעו שסמיר איננו היורש היחיד, שקיימים עוד יורשים למנוח, שניהם ידעו כי ייפוי הכוח שסמיר חתום עליו לפיו צו הירושה הוא משנת 45 (סמוך לפטירת המנוח) זוייף לאחר שכבר אושר נוטריונית (!) ושונה לכך שמדובר בצו ירושה משנת 2001. שניהם היו נוכחים ברמאללה באותה פגישה במעמד הגשת צו הירושה המזויף והגשת הבקשה לרכוש 12,800 מניות הטבה. שניהם היו בנסיעה משותפת בעמאן, בימים 8-9 לחודש פברואר 2006 שהעדיפו להתעלם ממנה בתצהיריהם ובעדותם, שניהם היו בנסיעה משותפת בעמאן ביום 12.2.19 במהלכה לבקשת עו"ד ביאדסה הועברו כל המניות המקוריות (מניות היסוד) של המנוח על שם סמיר (על אף שעו"ד ביאדסה סבר כי המניות המוקצות הועברו על שם סמיר, פעולה שלא היתה מתאפשרת ללא העברת המניות המקוריות על שם סמיר). מאותו שלב ואילך, קבל עו"ד ג'סאר על דעת עו"ד ביאדסה ייפוי כוח לפעול גם בעצמו, ללא עו"ד ביאדסה. ניתן להניח כי זאת לאחר שעו"ד ביאדסה היה שקט ובטוח לגבי המשך הפעילות של עו"ד ג'סאר למכירת המניות והמנגנון שהוסדר לקבלת התמורה.
13.9 אין זאת, כי הנתבעים כולם פעלו ביחד ולחוד, על מנת לבצע את מכירת המניות המקוריות והמוקצות שהיו למנוח, ולהתחלק בתמורתן.
14. המסגרת הנורמטיבית
14.1 התובעים מייחסים לנתבעים עוולת גזל, תרמית, עשיית עושר ולא במשפט, וכן הפרת חובה חקוקה ,רשלנות והפרת חובת נאמנות.
14.2 מצאתי לנכון לדון רק בשתיים מהעילות המרובות שטענו להם התובעים, עילות המזכות את התובעים בהשבת הכספים שנלקחו שלא כדין.
14.3 עילת הגזל - לפי ס' 52,55 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] -
52.גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת.
55.בתובענה שהוגשה על גזל רשאי בית המשפט, לפי הנסיבות, לצוות על החזרת הגזלה, בנוסף על כל תרופה אחרת שנקבעה בפקודה זו או במקומה של תרופה כאמור.
14.4 לפי ס' 52 לפקודת הנזיקין מוטלת אחריות בנזיקין על כל מי שהעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין "שהזכות להחזיקם היא לתובע," על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת" . בעל "הזכות להחזיק" בנכס, לעניין זה, גם זכות חזקה לעתיד מספקת, ואין הכרח להראות קיום חזקה ממש או זכות חזקה לאלתר.(עא 347/90 סודה גל בע"מ נ. ריקרדו ספילמן (1.7.93)). "החזרת שווי הגזילה" יכול להיות במשמעות החזרת סכום כספי המייצג את שווי המניות כיום (אך לא הובאו נתונים בענין זה) ויכול להיות השווי הכספי כשהוא משוערך להיום.
לתובעים חלק מזכויות עזבון המנוח, ולכן היו זכאים להחזיק בחלק ממניות היסוד והיו זכאים למספר דומה במניות ההקצאה. הנתבעים שללו זכות זו מהתובעים בשל כך שמימשו את כל המניות לשימוש עצמם וחילקו את הכספים ביניהם. המדובר במניות שהן נכס מוחשי. בכך בצעו הנתבעים, ביחד ולחוד עוולת גזל והם חייבים בהשבת הגזלה לתובעים.
14.5 עשיית עושר ולא במשפט – ס' 1 לחוק זה קובע את חובת ההשבה, ולהלן נוסחו :
1.(א)מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.
(ב)אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת.
ס' 3 לחוק קובע כי הזוכה רשאי לנכות ממה שעליו להשיב אה מה שהוציא או התחייב להוציא או השקיע באופן סביר להשגת הזכיה.
הפסיקה כבר פירקה סעיף זה לשלושת יסודותיו: "התעשרות", "על חשבונו של רעהו" ו"שלא כדין" (ע"א 760/77 בן עמי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (10.5.79)). היסוד הראשון הוא היסוד העובדתי, והוא דורש קבלת נכס, שירות או טובת הנאה. היסוד השני הוא הוא יסוד הקשר הסיבתי, הבוחן אם הנכס, השירות או טובת ההנאה באו לזוכה מן המזכה. היסוד השלישי הוא היסוד הנורמטיבי, ומכוחו נדרש כי הנכס, השירות או טובת ההנאה נתקבלו על-ידי הזוכה שלא לפי זכות שבדין. (עא 276/09 דן טאבא ואח' נ. רמ"י (2.1.11)).
הממצאים העלו כי היתה בנסיבות אלו התעשרות, שבאה על חשבון חלקם במניות של שאר היורשים, והיא הושגה במעשים שלא על פי זכות שבדין. ההתעשרות האמורה היתה בלתי צודקת.
14.6 עילות אלו מקימות את חובת ההשבה. ההשבה שחייבים בה הנתבעים ביחד ולחוד היא כדי הסכום שהתקבל מהמניות בערכו בשקלים, כשהסכום משוערך נכון ליום פסק הדין.
15. נספח ז' לתצהיר ת/7 (ת/15)- מכתב המרכז להפקדת ניירות ערך מירדן
15.1 נספח זה כולל מכתב מטעם המרכז להפקדת ניירות ארך בעמאן, שנשלח לתובע חוסאם המפרט בדו"ח רשמי את מצב המניות מיום 2.2.06 ואילך. למכתב זה מצורפים כל הנספחים שהוגשו על ידי הנתבעים 1-3 ושימשו בביצוע הנפקת המניות והעברתן על שם סמיר.
15.2 בא כוחו של עו"ד ביאדסה התנגד להגשת מסמך זה מהטעם שמדובר בתעודת חוץ שנציגות דיפלומטית צריכה לאשרה. במועד הרלוונטי להגשת הראיות, נסגרה הנציגות הדיפלומטית הישראלית בירדן בשל תקרית המאבטח, ולא ניתן היה לאשר מסמכים על ידי נציגות דיפלומטית.
15.3 ב"כ התובעים טען כי מרבית המסמכים שצורפו למכתב המרכז להפקדת ניירות ערך הינם מסמכים שנערכו ונחתמו בישראל על ידי הנתבעים והוגשו לבנק הערבי ברמאללה. רק 3 טבלאות שהוצמדו למכתב (מתייחסות למצב המניות, דו"ח רשמי לפי תאריכים) נשלחו על ידי המרכז מרבת עמון. עוד טען ב"כ התובעים כי זהו חלק מחומר המשטרה שהנתבעים לא התכחשו להם בחקירתם במשטרה (תיק המשטרה כולו הוצג (ת/11). בנוסף נטען כי מדובר בתעודה ציבורית לפי ס' 32 שניתנת להוכחה באמצעות הגשת המקור.
15.4 נספח ז' הוא מכתב מיום 24.7.08 שנשלח על ידי המרכז להפקדת ניירות ערך מעמאן שמבהיר את הפעולות שבוצעו במניות על בסיס המסמכים שהציגו הנתבעים, מסמכים שאף צורפו למכתב. המכתב נשלח לתובע, והוא הציג אותו כחלק מתצהירו.
15.5 ת/15 אושר על ידי משרד המשפטים הירדני ביום 22.1.18 על ידי חוסם עבדלג'אני (עם כל החותמות הנדרשות ). ביום 12.3.19 , לאחר שהנציגות הדיפלומטית חזרה לפעול בירדן, לאחר שב"כ התובעים הצליח במאמצים רבים לפתור סחבת שבין משרדי המדינות והשיג את כל החתימות שדרשו ממנו, אושרה חתימתו של חוסאם עבדלג'אני על ידי הנציג הדיפלומטי של ישראל ברבת עמון , מר אליעזר סימון באישור נוטריוני.
15.6 מצאתי לנכון לקבל את מסמך ת/15 כראיה כשירה, קבילה, ובעלת משקל רב מהנימוקים המצטברים הבאים :
א. כבר במהלך הדיון קבלתי את ת/15 כמכתב שנשלח אל המצהיר שכן מסמך זה נשלח במלואו אל התובע חוסאם, אשר צירף מכתב זה לתצהירו והעיד עליו בבית המשפט . יש בכך ראיה לכך שמכתב כזה נשלח אליו, גם אם בשלב ראשוני זה איננו מהווה ראיה לאמיתות תוכנו.
ב. מרבית החומר המצורף למכתב הוא בקשות העברת המניות על שם סמיר, חתומות על ידי עו"ד ביאדסה ומאוחר יותר על ידי עו"ד ג'סאר שהנתבעים לא התכחשו להם ואף אישרו את חתימתם במפורש במהלך עדותם.
ג. בנוסף קיים בת/15 מכתב של המרכז להפקדת ניירות ערך בעמאן ,גוף רשמי בירדן המפרט את הפעולות שנעשו, ביחד עם טבלה המלמדת על העברת המניות משמו של המנוח מכוח ירושה, ונותן תמונה מלאה על מכירת כל המניות בבורסה ביום 2.3.06, כאשר מפורט בכל עסקה המחיר בה המניה נסחרה. מסמכים אלו מהווים לפי פקודת הראיות תעודה ציבורית המהווה רשומת ביצוע של גוף רשמי בירדן שניתן לקבלה כראיה כשמוגש המקור. ואכן הוגש המקור.
ד. כל המסמכים בת/15 היו בתיק המשטרה, והנתבעים בחקירתם לא התכחשו להם ולאמיתותם. לפיכך, יש לראות בכך את הודאתם כי מדובר במסמכים שאינם מוכחשים.
ד. בנוסף, ב"כ התובעים לאחר מאמצים רבים השיג ביום 12.3.19 את אישור הנציג הישראלי הדיפלומטי בשטח ירדן על כך שהחתימה והחותם הנחזים על גבי המסמכים בת/15 הם אכן חתימתו וחותמו הרשמיים של נציג משרד המשפטים הירדני , שאימת את נכונותם של המסמכים בת/15 ביום 22.1.18. בכך מולאו גם הדרישות הפורמליות לפי פקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971.
16. לטענת ההתיישנות
16.1 תביעת התובעים הוגשה לבית המשפט ביום 7.9.15. הנתבעים טענו כי חלפה תקופת ההתיישנות וציינו שני תאריכים רלוונטיים לדיון :
א. התלונה הראשונה שהוגשה על ידי התובעים בתחנת המשטרה בטייבה היתה ביום 27.3.08. התלונה הוגשה בגין מרמה והונאה.
ב. המכתב מהמרכז להפקדת ניירות ערך נושא תאריך 24.7.08
הנתבעים 1,2 טוענים כי המועד הרלוונטי להתגבשות העילה הוא 27.3.08 ומאז ועד הגשת כתב התביעה חלפה לה תקופת התיישנות בת 7 שנים. גם מתאריך המכתב של המרכז להפקדת ניירות ערך המפרט בדיוק מה עלה בגורל המניות חלפה תקופה של למעלה מ-7 שנים.
16.2 התובעים טענו כי במועד הגשת התלונה במשטרה לא ידעו את הפרטים המאפשרים הגשת כתב תביעה מהותי כמו – פרטים על המניות, מה נעשה בם, מעורבות נתבעים 2,3, בגזלה, מה נעשה במניות ובתמורתן, ועוד. פרטים אלו נלמדו רק לאחר קבלת המכתב מהמרכז להפקדת ניירות ערך מעמאן.
לגבי המכתב הנ"ל, שאומנם נושא תאריך מיום 24.7.08 טענו התובעים כי קבלו אותו רק בסוף אוקטובר 2008 בדואר רשום, ולכן ביום 6.11.08 נגשו למשטרת עירון לאחר שתרגמו את המסמכים השונים על מנת למסור את המסמכים.
16.3 התלונה במשטרה - במסגרת ניהול ההוכחות בתיק התקבל תיק המשטרה ובו תלונת התובע חוסאם מיום 27.3.08. שם מודיע התובע על שמועה שהגיעה אליו כי צו הירושה של סבו המנוח חמדאן זויף בהקשר המניות שהיו לו בבנק ערבי. חוסאם פנה לבנק הערבי וקבל מהם את צו הירושה המזויף, וכן עותק מיפוי כוח שנתן סמיר לעו"ד ביאדסה שם נרשם כי סמיר הוא יורשו של המנוח חמדאן. עוד השיג חוסאם קבלה שנתן נוטריון רפיק ג'בארין לעו"ד ג'סאר עבור תשלום כנגד תרגום צו הירושה המזויף. חוסאם פנה לבית הדין השרעי בטייבה שאישר כי צו הירושה מזויף והפנה את המקרה לחקירת המשטרה. עוד נודע לחוסאם כי המניות הועברו על שם סמיר ונמכרו.
התובעים טענו כי בשלב הגשת התלונה למשטרה לא ידעו פרטים שיכולים לגבש כתב תביעה מהותי. לא ידעו באיזה מניות מדובר, מה טיבן, איזה זכויות הן מקנות, מה שווין, באיזו דרך הועברו , מתי הועברו, לא ידעו דבר על מניות ההקצאה, כיצד נרכשו, מי פעל לרכישתן, לא ידעו מה נעשה במניות ובתמורתן, איך הועברו הכספים, איך התחלקו הנתבעים ומה חלקו של כל אחד בביצוע המרמה. נטען כי באותו שלב לא התגבש עדיין "כוח תביעה מהותי".
נטען כי רק לאחר שהתקבל המכתב מהמרכז להפקדת ניירות ערך בעמאן, נודעו לתובעים הפרטים המאפשרים את הגשת כתב התביעה.
16.4 עולה כי עד קבלת הפרטים הרלוונטיים באמצעות המכתב מירדן היה הסעד לוט בערפל, וכוח התביעה חלקי ובלתי בשל. ניתן להניח שתביעה באותו השלב לא היתה ניתנת להפעלה וליישום קונקרטי בערכאות, בהעדר מידע על מהות המניות, על אופן מכירתן, ומה התמורה שהתקבלה בעבורן, אם בכלל.
בעא 10192/07 פסגת אשדוד נ. גל (24.5.2010) (להלן : ענין פסגת אשדוד")נקבע כי המבחן לצורך קביעת מועד תחילת מירוץ התיישנות בתובענה אזרחית מותנה, בקיומו של כוח תביעה מהותי בידי התובע לקבל סעד שהוא טוען לו. כוח זה עומד לתובע כאשר יש ביכולתו להביא את עניינו להכרעה, הן מן הבחינה המושגית והן מן הבחינה הדיונית והמעשית. (וראו גם (ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, (21.7.03) פסקה 8). ע"א 2462/97 פועלים ליסינג נ' טיפול שורש, מרפאות שיניים,(17.2.00) ).
16.5 נא ראו נימוקי בית המשפט העליון הנוספים בענין פסגות אשדוד, היפים גם כאן:
שיקולי מדיניות מערכתיים - חשש לחלוף תקופת ההתיישנות במקרה כזה היה מעודד תובעים להגיש לערכאות תביעות בלתי בשלות, מבלי שתהיה לערכאה השיפוטית יכולת ממשית להכריע בהן, והעומס על בתי המשפט היה גדל.
הרציונל של דיני ההתיישנות - דיני ההתיישנות מבקשים להגן על נתבע מפני תובע "הישן על זכויותיו". אלא שכאן, אין התיאור תואם את התנהלות התובעים. אלו נקטו פעולות מיד עם היוודע להם מפי השמועה על זיוף שבוצע בקשר למניות, והם פעלו מידית לבירור זכויותיהם. התובעים עמדו בקשר ישיר עם המשטרה, גם לאחר שהחקירה החלה, אך המשטרה החליטה ביום 23.7.12 לסגור את התיק מחוסר ראיות.
חשיבות הגישה לערכאות - יש להעדיף חלופה המקיימת את זכות התביעה שבידי התובעים על פני האפשרות שתחסם דרכם, מה גם שתביעתם לא היתה בשלה במועד הגשת התלונה הראשונית למשטרה. ראו לענין האיזון בין טענת ההתיישנות לזכות הגישה לערכאות את אשר נקבע בעא 9413/03 אלנקווה נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה (22.6.08) –
"למערכת איזונים זו מתלווה בעשורים האחרונים מימד נוסף והוא – ההכרה בזכות הגישה של בעל דין לערכאות המשפט, כזכות בעלת אופי חוקתי. הכרה זו משפיעה על עוצמת האינטרס של בעל הדין, המבקש לתבוע את זכויותיו במשפט, בשיקלול היחסי של הערכים המתנגשים ברקע מוסד ההתיישנות. זכות הגישה של האזרח לערכאות הוכרה בהלכה הפסוקה כזכות יסוד".
16.6 ענין נוסף שיש להביא בחשבון בדיון בטענת ההתיישנות הוא הודאות הנתבעים כפי שניתנו במהלך חקירת המשטרה שהתפרשה על פני 4 שנים. הנתבעים למעשה הודו במרבית הפעולות המיוחסות להם, למעט קבלת התמורה. אומנם כל אחד מהנתבעים ניסה לנקות את עצמו באופן שהוא מטיל את האשמה על רעהו, אך אף אחד מהם לא כפר בזכות התובעים ככאלה . ניתן לומר שחל על ענייננו ס' 9 לחוק ההתיישנות הקובע כי מקום שנתבע הודה בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה.
16.7 מכתב המרכז להפקדת ניירות ערך בעמאן – התובעים טענו כי את המכתב קבלו רק בסוף אוקטובר 2008. המכתב נשלח בדואר רשום. טענתם זו לא נסתרה בראיות על ידי הנתבעים, ולא נבקעו בה בקיעים כלשהם במהלך החקירה הנגדית. טענת התובעים אף מתחזקת בכך שביום 6.11.08, דהיינו בסמוך לאחר קבלת המכתב, נגשו למשטרה עם המסמכים המתורגמים. לפיכך, אין לראות את התאריך שבראש המכתב כמועד לתחילת מירוץ ההתיישנות.
16.8 לגבי התובעים 9-11, אלו ידעו על העובדות המקימות את עילת התביעה רק באוגוסט 2015, לקראת הגשת התביעה, כאשר תובע מס' 5 הודיע להם על כך. עובדה זו התאמתה הן בעדות תובע 5 והן בעדות תובעת 9 - שלא נסתרה .
יש לדחות לכן את טענת ההתיישנות ואת טענת השיהוי, בנסיבותיו של מקרה זה.
17. לסיכום
17.1 הנתבעים ביחד ולחוד חייבים בחובת השבה לתובעים. סכום התמורה היה חמשה מיליון ₪, בהפחתת השקעה של 460,000 ₪ . (ההוצאות ששילם מר נסאסרה לעו"ד ג'סאר עובר נסיעותיו לא יובאו בחשבון). לפיכך סכום התמורה היה סך של 4,540,000 ₪. מועד המימוש היה ביום 2.3.2006. לפיכך יש לשערך סכום התמורה להיום באופן שיתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.3.06 ועד ליום מתן פסק הדין. הסכום המשוערך עומד על סך של 7,062,635.6 ₪. התובעים מייצגים כדי 30.04% מסכום זה, דהיינו סכום של 2,121,615.7 ₪.
17.2 הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים, כדי חלקם היחסי בירושה את הסך הכולל של 2,121,615.7 ₪ (שני מיליון, מאה עשרים ואחד אלף שש מאות וחמשה עשר ₪ ושבעים אג'). התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.
17.3 בנוסף ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות משפט זה בסך של 50,000 ₪ שישולמו לתובעים ביחד ולחוד באמצעות בא כוחם בתוך 30 יום מהיום.
17.4 סכומים שלא ישולמו בתוך המועד הנקוב לעיל ישאו בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.
17.5 המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין.
ניתן היום, ז' אב תשע"ט, 08 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.
