שני עורכי דין היו מעורבים בהגשת צו ירושה מזויף שעל בסיסו העביר הבנק מניות ליורש יחיד. המניות נמכרו והשניים קיבלו לכיסם את רוב הסכום. תביעה שהגישו נגדם כמה מהיורשים האחרים התקבלה.
ב-1944 נפטר אדם והותיר מניות בבנק הערבי בעמאן. ב-2006 יצאה לפועל קנוניה של אחד מיורשיו ושני עורכי דין והשלושה הגישו לבנק מסמכים מזויפים שאפשרו להם לקבל ולמכור את המניות ומניות נוספות שהוקצו למשפחה. יורשיו האחרים של המנוח תבעו את השלושה וזכו ביותר מ-2 מיליון שקל.
המנוח היה הבעלים של 12,800 מניות בבנק הערבי בעמאן. ב-1953 ניתן צו ירושה לעיזבונו על ידי בית הדין השרעי בטייבה והעיזבון חולק ל-40.
בתביעה שהגישו ב-2015 כמה מנכדיו של המנוח הם סיפרו שב-2006 פרסמה הנהלת הבנק הצעה לבעלי המניות לרכוש מניות נוספות בדרך של הקצאה. הצעה זו אפשרה להכפיל את מספר המניות תמורת תשלום מחיר מופחת למניה. במסגרת זו, הבנק אפשר לכל יורש של בעל מניות לרכוש מניות לפי חלקו היחסי במניות המקוריות.
לדבריהם, הנתבעים (אחד מילדי המנוח ושני עורכי הדין) זייפו צו ירושה שלפיו הנתבע הוא היורש היחיד. באמצעות הצו הם העבירו על שם הנתבע 12,800 מניות. מניות אלה הכפילו את מספרן לאחר הקצאה במחיר המופחת ובסך הכל 25,600 מניות נמכרו על ידי הנתבעים תמורת כ-5 מיליון שקל.
הם הדגישו כי סכום זה היה אמור להיות רכוש של כלל יורשי המנוח אך רובו הגיע לידי שני עורכי הדין.
לאחר תחילת ההליכים נפטר הנתבע היורש. שני עורכי הדין הכחישו את המיוחס להם. כל אחד מהם טען שהשני הוא שהיה מעורב בזיוף וכי הוא עצמו לא קיבל כל תמורה.
פעלו יחד ולחוד
השופטת ריבי למלשטריך-לטר מבית המשפט המחוזי בחיפה ציינה כי אין מחלוקת שמכירת המניות נעשתה באמצעות שימוש בצו ירושה מזויף.
השופטת הוסיפה כי מחומר הראיות עולה שעורכי הדין השתמשו בצו הירושה המזויף ובמסמכים שונים אותם הציגו לרשויות הרלוונטיות בירדן על מנת להעביר את המניות המקוריות על שם הנתבע. לאחר מכן הם מימשו את הזכות לרכוש מניות מוקצות במחיר מופחת והעבירו גם אותן על שמו.
עוד הוכח שהשניים מכרו את כל המניות תמורת כ-5 מיליון שקל. כל זאת, כשהנתבע אינו זכאי לכל תמורת המניות אלא לסדר גודל של כ-4.58%, המייצג את חלקו בעיזבון המנוח.
לדבריה, הוכח בין היתר שבפברואר 2006 נסעו השניים לסניף הבנק הערבי ברמאללה. במסגרת נסיעה זו הם הגישו את הבקשה לרכישת המניות המוקצות בשמו של הנתבע, כשלכאורה הוא היורש היחיד.
עוד כתבה השופטת כי עורכי הדין מסרו גרסאות סותרות במשטרה ולפי הממצאים, בסמוך לביצוע העסקה בירדן הופקדו בחשבון הבנק של אחד מהם כשניים ורבע מיליון שקל במזומן. טענת עורך הדין כי מדובר בסכום שהתקבל מעסקאות אחרות לא הוכחה.
״הנתבעים כולם פעלו ביחד ולחוד על מנת לבצע את מכירת המניות המקוריות והמוקצות שהיו למנוח ולהתחלק בתמורתן״, כתבה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שעל הנתבעים להשיב את הסכום מכוח עילת הגזל וחוק עשיית עושר ולא במשפט. בשערוך להיום קבעה השופטת שהסכום שווה ל-7,062,635 שקל. מאחר שהתובעים מייצגים כ-30% מהעיזבון נקבע שהם זכאים לקבל 2,121,615 שקל.
בנוסף חויבו הנתבעים בהוצאות בסך 50,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד ויקטור מנסור; עו"ד סאדר ועו"ד חוסאם
- ב״כ הנתבעים: עו"ד דקא רסמי, עו״ד ותד סייף, עו"ד נאדר כבהא
עו"ד עדי חן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין