רקע
מזה שנים מתנהלים הליכים משפטיים בין הצדדים- שכנים לשעבר.
1.בשנת 2001 רכשו התובעים את חלקו האחורי הדרומי של הנכס, בית צמוד קרקע ברח' החי"ל 10 בחולון. החלק הקדמי באותה כתובת מצוי בבעלות הנתבעים משנת 1978. לטענת הנתבעים, או מי מהם, פלשו התובעים ועשו שימוש ברכוש המשותף והחזיקו בכ-220 מ"ר לא להם. בגין כך החלו מאבקים משפטיים, והצקות בלתי פוסקות, אשר נדונו בבתי המשפט השונים.
בנוסף לתביעה זו, בגין הוצאת לשון הרע- תלויה ועומדת תביעת הנתבעים כנגד התובעים, בעילה הקניינית. כן מתנהלים הליכי הוצל"פ בהם גובים התובעים פסק דין והוצאות שנפסקו לזכותם.
בשנת 2012 מכרו התובעים את זכויותיהם בבית.
2.בתביעה זו טוענים התובעים כי עברו התעללות קשה ומתמשכת מצד הנתבעים, ופעולות המצדיקות הגשת כתב תביעה נוסף כנגדם. לטענתם, הנתבעים, בראשותו של הנתבע 1, אבי המשפחה, אינם חדלים מלהציק להם ולהכפיש את שמם, חרף פסקי דין קודמים בהם חויב הנתבע 1 בפיצוי גבוה בגין הוצאת לשון הרע. באשר לנתבעת 2, אשתו, נטען כי היא עומדת מאחוריו, מממנת את פעולותיו, מסיעה אותו למחוז חפצו, לרבות הסעות לבתי משפט שונים להגשת תביעות משפטיות כנגדם בערים שונות, מדפיסה לו את מכתביו הרבים, לרבות כאלו שבהם מופצת דיבתם. גם כלפי הנתבע 3, בנם, טוענים התובעים כי הוא מממן את הוריו, הביא לביתם חומרי בנייה בהם עשה הנתבע 1 שימוש על מנת לבנות מחסום כדי שלא יוכלו התובעים להגיע לביתם, ועוד.
לטענתם, חרף פסקי דין שניתנו כנגד הנתבעים והרשעות קודמות- אין הם חדלים מעיסוקם האובססיבי נגד התובעים, הכולל פניות לאישי ציבור, לבית המשפט, קללות בציבור, התחזות ופגיעה בפרטיותם וגרימת נזקים חומריים.
עיקר טענות הנתבעים, ובעיקר אלו של נתבע 1, כי תביעות קודמות כבר דנו בטענות התובעים וכי חל לגבי תביעה זו הכלל של השתק העילה והשתק הפלוגתא.
לעניין זה יש לצין כי הנתבע 1 אינו מיוצג, אך הוא מרבה בכתיבה, לרבות כתיבה משפטית, אשתו מיוצגת על ידי עורך דין אחד (עו"ד קפלנסקי), ובנו מיוצג ע"י עורך דין אחר (עו"ד גולדשטיין).
2.טענות התובעים בהרחבה
התובעים אינם מכחישים כי נוהלו הליכים משפטיים קודמים כנגד הנתבעים וכי זכו בהם, אלא שלשיטתם, הואיל ולא יבש מעיין ההצקות, התגבשו עילות תביעה חדשות, אשר החלו ביום 18.4.08, כחודש לאחר הגשת כתב התביעה האחרון שהוגש על ידם.
3.כך למשל, ביום 17/5/09 כתבו הנתבעים מכתב לעיריית חולון, כשמכותבים לו אף מחלקת ההנדסה, המחלקה לפיקוח הנדסה, ועדת הרישוי למתן היתר והוועדה המקומית לתכנון ובנייה. באותו מכתב, כתב הנתבע 1 כי הוגשו כנגד התובעים כתבי אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים, שעה שכתבי אישום כאלה לא הוגשו כלל. לשיטת התובעים, המכתב, שהוגש בכסות התנגדות להיתר בנייה, לא היה אלא מכתב השמצה שהציגם כעבריינים.
4.ביום 11/11/08 שלח הנתבע 1 מכתב לנשיא בית משפט השלום בראשון לציון בו ייחס לתובעים חדירה למחשבי בית המשפט וגניבת כספים, זיוף, חדירה למחשבים נוספים לרבות למחשבי משטרת ישראל ועיריית חולון, ש"בזכות כל אלו ניתנו החלטות ופסקי דין." במכתב, עתר הנתבע כי הנשיא יעיין מחדש במסמכים על מנת להיווכח כי עקב מעשיהם הפליליים של התובעים- שובשה מלאכת עשיית הצדק. באותה פנייה, אף איים הנתבע כי לא ינוח ולא ישקוט עד שהצדק יצא לאור, גם אם תידרש לכך פניה לאנשי ציבור נוספים, חברי כנסת, ובכירים במערכת המשפטית והתקשורת.
ואכן, משנדחתה הבקשה, הפיץ את אותו מכתב לגורמים רבים, במערכת המשפטית ומחוצה לה.
5.ביום 17.2.11, לאחר שהורשע בת.פ 3715/07, הגיש הנתבע 1 בקשה, שהופנתה, בין היתר, גם ליו"ר התנועה לאיכות השלטון, יו"ר תנועת "אומץ", מנהל ערוץ 10 ומנהל ערוץ 2 בה עתר לפתיחת חקירה ועיכוב המשך ההליכים בתיק, משום שהתובעים מסרו מפות מזויפות לקבלת היתר בנייה בניגוד לחוק. באותו מכתב אף כתב הנתבע כי המשטרה חקרה את התובעים בחשד להאזנות סתר,-אשר לשיטת התובעים הינה טענה בדויה ושקרית שמטרתה להכפיש את שמם.
בגין מכתב זה, שנשלח אל למעלה מעשרה נמענים, עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בסכום של 80,000 ₪.
6.בתאריך 29/10/08 איים הנתבע 1 על התובע וקילל אותו בנוכחות שכנים ועובדים שהיו במקום ואף איים : "אני עוד אטפל בך היום, יא גנב אחד....אחד מאיתנו ילך לבית חולים."
לטענת התובעים, גינוי למעשיו החמורים של הנתבע 1 אף נמצא בהחלטת בית משפט בת.א 3715/05, ובגין כך אף הוגש כתב אישום נגד הנתבע 1. בגין האיומים, עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בסכום של 20,000 ₪.
7.עילה נוספת- התחזות ופגיעה בפרטיות. לטענת התובעים, ביום 18.4.08 נסע הנתבע 1 להורי גיסה של התובעת בקרית גת, התחזה והציג עצמו כחבר של התובעים, ובהזדמנות זו תיחקר אותם, חיטט בתיבת הדואר של אותם אנשים ולקח ממנה מסמכים הנוגעים לתיקי הוצל"פ של אחות התובע. על אותו ביקור אף דיווח לבית המשפט כשהוא מציין כי "אבקש להביא לידיעת בית המשפט כי ההורים ציינו בפני כי קיים מתח רב בין שתי המשפחות וכי למיכל שקורי (התובעת) יש תרומה נכבדה במתח שנוצר."
לטענת התובעים בגין התחזותו של הנתבע, והפגיעה בפרטיותם, כמו גם הגניבה מתיבת הדואר הפרטית, יש לזכותם בסכום של 20,000 ₪.
8.ביום 7.3.2010 בעת בה שהו התובעים וילדיהם בעבודה ובבית הספר, הציבו הנתבעים בטונדות ושקי חול ענקיים במעבר לביתם. התובעים הוזעקו למקום ונאלצו לשלם ממיטב כספם לתיקון הנזקים וההרס. לטענתם, המעשה נעשה בשיתוף פעולה בין הנתבע 1, הרוח החיה, הממציא וההוגה, שאף הורחק מביתו ל-21 יום עקב כך, אשתו, שיצאה מהבית בבוקרו של אותו יום ושבה אליו רק למחרת, כדי לנתק את הקשר בין המעשה לבינה, והבן, נתבע 3, אשר מימן את חומרי הבנייה.
באותו יום, אף שבר הנתבע את קיר ביתם, מעשה בגינו סבלו מחרדות.
9.באפריל 2010 הציבו הנתבעים פח אשפה בכניסה לבית התובעים אליו השליכו פסולת שהעלתה צחנה, והצמידו אותו בשלשלאות לפתח ביתם (של התובעים). לשיטתם, אין לראות הטרדה זו כקטנונית אלא כהתעמרות שיטתית של הנתבעים, שגם במקרה זה שיתפו כולם פעולה, בניסיון להמאיס עליהם את מגוריהם בביתם. בגין סעיף זה, הכולל שתי פעולות, עותרים התובעים לפיצוי בסכום של 70,000 ₪.
10.הגשת תצהירים שקריים במאות ההליכים שהגישו הנתבעים כנגד התובעים- עוולת שקר מפגיע.
11.עוד נטען לפגיעה בפרטיות- באמצעות מצלמות שהותקנו ע"י הנתבעים על קיר ביתם. לטענת התובעים, כבר הורשעו הנתבעים בהטרדה ופגיעה בפרטיות במסגרת פס"ד קודם ( 6296/06) אולם חרף זאת, אינם חדלים ממעשיהם. כך, הגישה הנתבעת בקשה לבית המשפט בה ציינה כי הבחינה במכונית התובעת או בתובע כשהם נוסעים ושבים, וכך גם הנתבע שציין כי ישב בביתו והבחין בנעשה ממצלמות האבטחה המותקנות מסביב לדירתו. לטענת התובעים, אין הנתבעים חדלים לצלם אותם ואת ילדיהם בעשרות תמונות "ללא ריסון עצמי" ומרבים לפרסם תמונות אלו ברבים.
12.הנתבעים אף שברו את הקיר החיצוני מזרחי בקומת הקרקע הפונה לשביל התובעים, וקבעו בו דלת כניסה, אשר חסמה את שביל הגישה לבית התובעים, הנמצא כזכור בחלק האחורי מבין שני המבנים. עוד נטען כי הנתבעים שיכנו ביחידה שסגרו, ללא היתר בנייה, עובדים זרים אשר השתמשו בשביל הכניסה לבית התובעים- כשביל הגישה ליחידתם. אותו שביל נבנה באופן בלתי חוקי וגרם למטרד חמור לתובעים. כל הצעדים בהם נקטה עיריית חולון כנגד פתח הכניסה הבלתי חוקי העלו חרס, עד שהוגשו כתבי אישום כנגד הנתבעים.
לשיטת התובעים, כל הפעולות דלעיל נעשו על מנת להזיק להם. בגין שלושת העוולות האחרונות המתוארות, נתבע סכום נוסף של 50,000 ₪.
13.בשלהי 2008 ביקשו התובעים למכור את ביתם, לאחר שכשל כוח סיבלם. לטענתם, על מנת לפגוע בהם, תלו הנתבעים על קיר ביתם שלט גדול שעליו נכתב : "כאן יפתח בית כנסת." בנוסף, כתבו על קיר בית התובעים את המילה "מושע", אף זאת במטרה לסכל כל מכירה.
בתאריך 14.8.11 הביא הנתבע 3 חומרי בנייה לבית הוריו ואף קילל את התובע. בגין כך הוגש כנגדו כתב אישום והוא הורשע בו. כאן נתבע הפיצוי בגין כך בהליך האזרחי.
בגין אלו עותרים התובעים לפיצוי נוסף בסכום של 50,000 ₪.
14.התובעים טוענים עוד כי הנתבע 1 פותח בעשרות הליכים משפטיים נגדם, הממומנים ע"י הנתבעים האחרים. הנתבע 1 הינו, לגרסתם, טרדן משפטי אשר הורשע בעבר בהתחזות לעורך דין. לטענתם, איים עליהם כי ימשיך להטרידם בבית המשפט "עד אשר לא יהיה להם מה לאכול". ההליכים, 7 במספר, כוללים קובלנות פליליות שהוגשו בבית המשפט בנתניה, כפר סבא, פתח תקווה, ראשל"צ, צו עשה – בנתניה, ובקשה לפשיטת רגל כנגד התובעים- בפתח תקווה. בגין הליכי סרק אלו דורשים התובעים 50,000 ₪.
15. ביום 28.4.09 ניתן צו איסור פרסום כנגד הנתבע, חרף כך הגישו הנתבעים לעיריית חולון מכתב בו פירטו את כתב התביעה עליו ניתן צו איסור הפרסום. בגין כך עותרים התובעים לחיוב בסכום של50,000 ₪.
בנוסף, טוענים התובעים כי הינם זכאים לפיצויים בגין המתח, הסבל הרב שעברו מהנתבעים והעדר היכולת לשדרג את דירתם= בגין אלו, וההליכים המשפטיים מרובים, זכאים התובעים, לשיטתם- לסכום של 10,000 ₪.
לצרכי אגרה, הועמד הסכום הכולל של התביעה המגיע ל410,000 ₪- על סכום של 300,000 ₪.
16.טענות הנתבעים
הנתבעים 1,2 טוענים כי הסכסוך נובע מפלישת התובעים לשטחם ודרישתם לפירוק השיתוף ביניהם. לטענתם, דבר הפלישה כבר הוכרע בערכאות אך חרף כך מחזיקים התובעים ו/או חליפיהם שרכשו מהם את ביתם, בשטח עודף. בסיכומי הנתבע 1 עדכן הוא את בית המשפט כי בימים אלו, לאחר 15 שנות התדיינות, הסכימו התובעים דכאן כי יינתן פסק דין חלקי בו ישיבו לנתבעים "את החלק שגזלו מהם, כך שהחלקה תתחלק למחצית לכל צד."
17.עוד טענו כי בדצמבר 2013 הצהירו התובעים בעת דיון בתיק אחר (ת.א 1584/08 ) כי הם חוזרים בהם מתביעתם הנגדית, הזהה לזו שהוגשה כאן, ולפיכך קם מעשה בי-דין לפיו דחה בית המשפט את אותה תביעה. לשיטת הנתבע 1, התביעה הנוכחית זהה ל4 התובענות הנזיקיות שהגישו התובעים, שעילותיהן כבר נדונו והוכרעו בת.א 6296/06. עוד טען כי בת.א 3715/05 כבר נקבע כי קיים מעשה בי"ד בגין אותם אירועים, אולם התובעים התעלמו גם מהחלטה זו. לטענתו, סך כל התובענות הזהות שהגישו התובעים מגיע ל1.7 מליון ₪!
18.הנתבעים 1,2 הכחישו את הטענות המפורטות בכתב התביעה וטענו כי התובעים הם אלו שהטרידו את השוכרים אשר התגוררו בדירת הקרקע השייכת לנתבעים בזרקם לפח הזבל שלהם, שהושאר במתכוון בשטח הנתבעים, חומרים מפיצי רקב וסירחון. עוד טענו הנתבעים כי פעלו על מנת לעצור את פלישת התובעים בצעדים המותרים להם על פי חוק. כך, כאשר הזמינו משאית עם ציוד חומרי בניין, שהתובעים הרחיקו, הזמינו משטרה, גרמו לצו הרחקה שניתן כנגד נתבע 1, והרסו את הציוד שהובא במשאית. כן טענו כי גם נגד התובעים עצמם ניתנו צווי הרחקה.
19.עוד טענו כי התובעים מרבים אף הם בנקיטת הליכים משפטיים, שחלק מהם נדונו ונדחו, התקינו מצלמות אבטחה קודם שאלו הותקנו על בית הנתבעים, כי תלונותיהם בגין הטרדת קטין נבחנו ונדחו במשטרה, וכי הנתבע לא הפר את צו איסור הפרסום שניתן כנגדו. באשר להגשת הבקשות לפשיטת רגל טענו הנתבעים כי הן עמדו על אדנים מוצקים וכי נבדקו ע"י הכנ"ר קודם להגשתן.
20.הנתבעים אף הוסיפו כי התובעים רדפו ורודפים אותם ואת משפחתם וכי ניתן היה לסיים את הסכסוך זה מכבר לו היו מחזירים את השטח אליו פלשו ומשלמים את כל מה שעליהם לשלם.
21.בנוסף, הגיש הנתבע 3 כתב הגנה מטעמו, בו טען כי התביעה כנגדו הוגשה משיקולים כספיים, בסבור התובעים כי הוא "כיס עמוק", כי מאז ההליכים המשפטיים הקודמים אין הנתבע 3 משתף פעולה עם הוריו בכל הנוגע לענייניהם עם התובעים וכי ממילא אין הוא קשור להוצאת לשון הרע, מטרדים, פגיעה בפרטיות וכו', שהתובעים מייחסים אותם, בכתב תביעתם, לנתבעים 1,2 בלבד.
22.בסיכומי התשובה של התובעים חזרו על טענותיהם, הדגישו כי הנתבעים מעולם לא חזרו בהם מטענותיהם ואף לא התנצלו על עגמת הנפש והפגיעה באיכות החיים שנגרמה להם. באשר לתביעה הקניינית אליה הפנה הנתבע בסיכומיו טענו כי זו הוגשה בדרישה לחלוקה של שני שליש/ שליש וכי הסכימו, בסופו של יום לפשרה המקנה מחצית מהשטח לכל אחד מהצדדים.
23.דיון
פסק דינה של כב' השופטת מיכל אניסמן (ת"א 3715/05) עסק בתביעת הנתבעים דכאן לצו מניעה קבוע שעניינו שביל הגישה אל היחידה העורפית. עפ"י פסק הדין, שביל גישה זה הינו הדרך היחידה לבית התובעים, והוא עובר דרך שטח היחידה הקדמית. התובעים, שהיו מעוניינים בהסדרתו, הגישו בקשה להיתר בנייה, אשר אישר בניית קיר הפרדה בין חלקות שני הצדדים. באותה תביעה, טענו הנתבעים כאן, כי בנייתו של קיר זה גורע משטחה של היחידה הקדמית השייכת להם. בגין כך הוגשה אותה תביעה, בה הוסכם כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט אשר יקבע את תשלומי האיזון בין הצדדים, לאחר שכל ניסיון אחר למציאת פתרון לכביש גישה חלופי, או השכנת שלום בין הצדדים- נכשלו.
24.פסק הדין קבע כי הנתבעים לא הוכיחו את טענותיהם כי הם זכאים לתשלומי איזון למחצית החלקה, למעט בגין שביל הגישה, בסכום של 43,000 ₪. הסכסוך הקנייני איננו מעניינה של תביעה זו, ולפיכך בין אם בוטלו קביעותיו ובין אם לאו- אין צורך לדון בו.
באותו הליך, נדחתה תביעתם הנגדית של התובעים, הואיל ונקבע כי עילותיה כבר נדונו, הוכרעו ואף זיכו את שקורי בסכום של 300,000 ₪.
25.אותה תביעה נגדית שנדחתה, מתייחסת לתביעה קודמת שנדונה ונשמעה לפני כב' השופטת סורוקר ( ת"א 6296/06). בתביעה זו, שהגישו התובעים בשנת 2006, נתבעו הנתבעים 1,2 ושלושת ילדיהם. עילות התביעה- הסכסוך בגין שביל הגישה, הוצאת לשון הרע, הטרדות וכו'. בפסק הדין, תוארו מכתבים, הצקות איומים מעקב ובילוש ולעיתים עד כדי אלימות, כפי שתוארו ע"י התובעים בתביעתם הנוכחית. פסק הדין סקר את המכתב שנכתב למעסיק התובע, מכתב נוסף משנת 2005 שנשלח למועצת המנהלים של חברת החשמל, מכתב למהנדס עיריית חולון, לשכניהם, משפחת מזרחי, לעוה"ד אשר ייצגה את התובעים "להזהיר אותם", תוך כדי משלוח איום מרומז אל עורכת הדין עצמה.
פסק הדין חייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בפיצוי לתובעים. בערעור על פסק הדין (ע"א 5784-10-08, ע"א 8655-11-08 ) הושאר גובה הפיצוי על 300,000 ₪, אולם חבותם של נתבעים 2-5 הוקטנה לסכום של 35,000 ₪ בלבד.
26.התדיינות נוספת, זו שעליה מבססים הנתבעים את טענתם למעשה-בי דין, הינה זו שהתקיימה בבית המשפט בפתח תקווה (10615-03-14). גם שם נדונו באופן הדדי טענות הצדדים זה כלפי זה, והתובעים ביקשו לתקן את תביעתם הנגדית בדרך של הוספת עילות חדשות, שנולדו לאחר הגשת התביעה (העילות הנדונות בתביעה שלפני). בית המשפט לא נעתר לבקשה והמליץ לתובעים למשוך את בקשתם. משעשו כן- נמחקה הבקשה ללא צו להוצאות. בגין כך העלו הנתבעים את טענת ההשתק- כאמור.
27.אין מקום לקבוע כי מתקיים מעשה בי-דין לגבי עילות אלה. לא די בכך שלא נדונו והוכרעו כלל, אלא שבפועל, הואיל ולא ניתנה הרשות ולא תוקנה התביעה הנגדית, טרם התגבשו לכלל תביעה, העשויה, אם בכלל להקים מניעות מהגשת הליך עתידי. הלכה היא (ע"א 1041/97 סדרו נ' תומרס, פורסם בנבו) כי כי "הדוקטרינה של "מעשה בית-דין" מושתתת על עקרון סופיות הדיון, ובמסגרתה אפשר להבחין בשני כללים עיקריים – "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא". השתק עילה מקים מחסום דיוני בפני כל תביעה נוספת בשל אותה עילה, מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך. בין היתר, צריך הטוען "השתק עילה" להוכיח, כי יש זהות בין בעלי-הדין או חליפיהם (למשל שולח ושלוח או מוריש ויורש). בהיעדר זהות בין הצדדים לא יתקיים השתק עילה, גם אם התובע בשני המקרים זהה. לעומת זאת, במקרה כזה ייתכן שיתקיים השתק פלוגתא בסוגיה ספציפית.
(לסיכום מפורט של התנאים להקמת השתק בשל מעשה-בית-דין, על שני ענפיו, ראה פסק-הדין המנחה של כבוד הנשיא אגרנט בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני [2], בעמ' 583-584. ראה גם נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי [7], בעמ' 141)".
באשר להשתק הפלוגתא נקבע שם כי : "השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל-דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי-הדין בהתדיינות קודמת אם מתקיימים ארבעה תנאים, והם:
א.הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.
ב.קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית-המשפט ביחס לאותה פלוגתא.
ג.ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת מימצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה.
ד.ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה".
ברי כי כל האמור לעיל לא התקיים, ולפיכך אין ההחלטה המוחקת את הבקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד, מהווה מעשה בי-דין החוסמת את הגשת התביעה בעילות אלה. יצוין כי בסמוך לתום ההליך כאן, הסכימו הצדדים כי בית משפט בפתח תקווה יפסוק בתביעותיהם ההדדיות בדרך של פשרה, ולאחר מכן נדחו התובענות ללא צו להוצאות.
באשר להליכים אחרים- האירועים אשר נדונו ע"י כב' השופטת סורוקר, מוקדמים לאירועים כאן ולפיכך טרם נדונו ומעולם לא הוכרעו.
הנני דוחה את טענת הנתבעים למעשה בי-דין.
28.אין מקום להקל ראש במסכת סדרתית של הצקות, שכתוצאה ממנה נאלצו התובעים למכור את ביתם. גם אם לעתים אין הדעת נוחה מהעובדה שהינם מנהלים בוכהלטריה לגבי כל אירוע, ומכמתים אותו לפיצוי כספי, וכי כבר גבו מאות אלפי שקלים מהנתבעים 1,2, אין הדבר דומה ולו בקצה הזרת, להתנהגותו של הנתבע 1 כלפיהם.
29.לעניין זה- גם אם תידחנה טענותיהם של התובעים כנגד הנתבעים האחרים, אי אפשר להתעלם מהעובדה כי אין הם שמים מכשול לפני אבי המשפחה ולעתים אף תורמים בהסכמה בשתיקה, במימון, או אף בסיוע, לפעולות ההתנכלות שלו בתובעים.
30.הנתבע 1
בכל הנוגע לנתבע 1- ידו בכל ויד כל בו. תקשה העט מלתאר את הצעדים היצירתיים המתוארים בהם נוקט/נקט הנתבע 1 על מנת להציק לתובעים. כך למשל, בעת שביקשו למכור את ביתם, תלה על חלון ביתו שלט : "כאן ייבנה בית כנסת", עובדה שיש בה כדי להבריח רוכשים פוטנציאליים ולהוריד מערך הבית. כך גם "פיזר" הנתבע באותו יום תביעות משפטיות כנגד התובעים בבתי משפט שונים, על מנת שיאלצו, כך נטען, לכתת רגליהם מעיר לעיר, ואף הגיש כנגדם התראות לפשיטת רגל, ושילם אגרות של אלפי שקלים בגין כך, שעה שבהליכי ההוצל"פ המתנהלים כנגדו לגביית חוב כספי שניתן כנגדו בפסק דין חלוט, בגין הצקות קודמות, הינו טוען שאין הוא מרוויח דבר.
31.תשובותיו של הנתבע מאשרות את כל שנטען כנגדו. אין הוא מכחיש דבר, אלא מצדיק את פעולותיו בהפנותו אצבע מאשימה כנגד התובעים, על גזילת שטח משטח ביתו. הנתבע 1, המודע היטב לאופי ההליך המשפטי וניהולו, אינו בוחל מניצולו בדרכים מתוחכמות, ובהגשת עשרות בקשות באופן שהדעת איננה סובלת. האובססיביות המלווה את פעולותיו גרמה וגורמת הוצאות למשפחתו, שהרי הצהיר בחקירת היכולת שנערכה לו בעת שהתובעים גובים ממנו את סכום פסק הדין שנפסק לזכותם, כי איננו משתכר דבר. כך גם העובדה שבנו ואשתו שכרו שירותי עורכי דין שונים, בעוד הוא איננו מיוצג. ניתן לומר כי הנתבע 1 גורם / גרם עוגמת נפש לתובעים, ואף לנתבעים 2,3. הנני מקבלת את טענת התובעים כי יש להכיר בכוונת הזדון הנלווית למעשיו, על מנת לפסוק להם, בעילות הוצאת לשון הרע, את הסכומים הנתבעים על ידם. לעניין זה, גם אם עוולו התובעים כלפיו בעילה הקניינית, אין הדבר גורע במאום מחומרת מעשיו ואופן התנהגותו. יתר על כן, חרף העובדה שפסק הדין שניתן כבר אילץ את אשתו לשלם מאות אלפי שקלים, לא שינה הנתבע 1 מאופן התנהלותו, ובחסות טענת הגזל, נקט כנגד התובעים בפעולות שאין הדעת סובלת.
32.התובעים תיאו מעשים שונים, שפורטו לעיל ושננקטו ע"י הנתבע 1- המצביעים על ניסיון להציק ולפגוע, בתדירות תכופה, ללא גבולות, בכל דרך ולפני כל גורם, רלבנטי או לאו, על מנת לנסות ולהראות כי התובעים מחזיקים בשטח לא להם. בין בהוצאת לשון הרע שאין כנגדה הגנה, בתפוצה רבת משתתפים, במכתב המאשים את התובעים בגניבת כספים וחדירה למחשבי בית משפט, משטרה, עיריית חולון, שבגינם נגרם עיוות דין בעת שזכו בהליכים שונים לטובתם, בין בקללות, חדירה לפרטיות וכו'. כאמור, לא הכחיש הנתבע 1 את המעשים אלא הצדיקם. אינני מקבלת כל הצדקה לאופן התנהלות זה.
33.כך למשל, לצורך הדוגמא, נספח 5, הגשת בקשה דחופה בת.פ 3771/07 בה עתר כנגד: מבקר המדינה, מחלקת התביעות של משטרת ישראל שהגישה את כתב האישום, 3 תחנות שונות של משטרת ישראל, מפכ"ל המשטרה, וכנגד המשיבים הפורמליים: השר לביטחון פנים, שר המשפטים, שר הפנים, הנהלת בתי המשפט, ח"כ דוד רותם, יו"ר התנועה לאיכות השלטון, יו"ר תנועת "אומץ,, מנהל ערוץ 10, מנהל ערוץ 2. בבקשה עתר להורות על פתיחת חקירה "לאחר שכשלו כל מערכות הצדק". מאותה בקשה ניתן ללמוד על הרקע של הנתבע 1, אשר סיפר כי בעבר נקלע לקשיים כלכליים, וכי פנה לשירותי עו"ד מסוים שיטפל בענייניו, אך לטענתו, אותו עורך דין לא קיים ולא ביצע את הנדרש. בשנת 1996 חש הנתבע 1 צורך ושליחות לעזור לאותם אנשים שהמצוקה הקשה הייתה נחלתם, והקים את העמותה לנפגעי עוה"ד, אשר נרשמה כחוק. לטענתו, הקמת העמותה גרמה לתגובת נגד של עורכי הדין, אשר פגיעתם קשה, למרות שהעמותה כבר איננה פעילה. בהודעה, המתפרשת על פני 22 עמודים, ביקש הנתבע 1 בהיותו נאשם בתיק הפלילי, את התערבותם של המשיבים כולם ב"פרשת הקרקעות" לאחר פלישת התובעים, פלישת מחלקת ההנדסה של עיריית חולון, אישורה הבלתי חוקי של הוועדה המחוזית את היתר הבנייה של התובעים, עצימת עיניים של מנהל מקרקעי, ישראל, משטרת ישראל ה"תופרת" לנתבע תיקים ועוד כהנה וכהנה.
34.דוגמא נוספת לניצול ההליך המשפטי- הגשת בקשה לאיתור עד. הנתבע 1 איתר את הוריו של העד, אשר אשתו לשעבר הינה אחותה של התובעת. באותה עת בה הגיע לזימונו של בנם, "ההורים הציגו בפני את העד וגרושתו ביום חתונתם וכן את תמונות 3 הנכדים. הם ציינו כי העד מגיע לביתם 3 פעמים בשבוע וכן בכל שבת שנייה עם הנכדים.
אבקש להביא לידיעת בית המשפט כי ההורים ציינו בפני כי קיים מתח רב בין שתי המשפחות, וכי למיכל שקורי יש תרומה נכבדה במתח שנוצר."
דוגמאות אלו, על קצה המזלג מעידות על מה שנאלצו התובעים לעבור, וכל זאת בחסות הליכים משפטיים- לכאורה.
35."בין האיסור על פרסום הפוגע בפרטיות לבין האיסור על פרסום הפוגע בשמו הטוב של אדם קיימת מידה רבה של חפיפה, אולם כל אחד מהאיסורים מגן על אינטרסים מסוג שונה. האיסור על פגיעה בפרטיות מגן על הזכות "להיעזב במנוחה" (The right to be left alone) דהיינו: על הזכות להגנת "אינטרס פרטי מובהק של נושא הזכות להגן על ה'אני' שבו מפני חדירתה של החברה לתחום הפרט." מהצגה זו של הערך המוגן בחוק הגנת הפרטיות עולה, כי לא כל פרסום הפוגע בפרטיות יהווה גם פרסום לשון הרע." (שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 166). חלק מהפניות פוגעות בפרטיות (כגון זו שתוארה לעיל), גם אם אינן מהוות הוצאת לשון הרע, אולם לנוכח זהות ההגנות מפני שני הפרסומים, מקום שלא תוכר תביעה דיבתית מכוח ההגנה, תחול אותה הגנה אף על החדירה לפרטיות.
36.לטעמי, אין מקום לבחון כל אחד מסעיפי התביעה שפורטו ונאמד ע"י התובעים הפיצוי בגינם. גם אם אינני מקבלת מקצת מהאירועים כמצדיקים פיצוי (פרסומים דיבתיים החוסים תחת הגנת החוק ו/או אירועים אחרים שלא שוכנעתי כי הם מקימים עילת תביעה ), עדיין הרושם הקשה שנותר לאחר שמיעת עדותו של הנתבע 1 הוא, כי אין דין ואין דיין וכי בחסות אמונתו בצדקתו אין הוא שם כל גדרות ומחסומים למעשיו. גם אם לעתים נראה כי התובעים מעצימים את פגיעותיהם הנטענות, עדיין, מכלול האירועים והטענות שלא הוכחשו, מצביעים על פגיעה של ממש באיכות החיים, עד כדי נטישת הבית, חדירה לפרטיות ופיזור מכתבי דיבה שאינם הליכים משפטיים, והצקה משפטית- נגישה, המצדיקים מתן פיצוי שאיננו סימלי- לזכותם.
37. "עוולת לשון הרע גוררת באופן טבעי נזקים שלא אחת קשה לאמוד אותם במושגים ממוניים, וקשה להיטיב אותם בדרך ממונית ישירה. לאור אופיה של עוולת לשון הרע נקבעו במהלך השנים אמות מידה יחודיות לחישוב פיצויים על פגיעתה, הנגזרות מן הערכים המוגנים ומן התכליות הייחודיות הטמונות בבסיסה. האיזון החוקתי בין הזכות לשם הטוב ולפרטיות, לבין הזכות לחופש ביטוי, המקרינה על גבולות האיסור על לשון הרע, משתרע לא רק על מישור האחריות, אלא גם על הבחירה בין הסעדים שיש להעניק במקרה נתון, ועל שיעור הפיצוים הנפסק." (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פורסם בנבו), וכן: "בעוד שס' 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע קובע רף עליון לפיצוי במרה שלא הוכח כל נזק- אין הוא מגביל את הפיצוי בגין נזק בלתי ממוני. הנזק הבלתי ממוני הוא נזק כללי, אשר מחושב על דרך האומדן ועל הרכה של בית המשפט.." (רע"א 3832/11 פישביין נ' בומבך, פורסם בנבו.)
לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון לקבוע כי הנתבע , לו ייחסתי אף את כוונת הזדון, 1 ישלם לשני התובעים סכום כולל של 220,000 ₪, סכום הנמוך במידת מה מהתוצאה אליה הייתי מגיעה בבחינת כל עילה וטענה לגופה.
38.הנתבע 3
לטענת הבן, "אני אוהב ומכבד את הורי אלא שלמין המועד בו התקבל נגדם פסק הדין בת.א 6296/06 ביום 21.7.08, אני ואחי מנהלים את עניינינו נפרד ובמובחן מהורינו, בכל מה שקשור למחלוקות משפטיות שניטשו בין הורינו לבין התובעים." (ס' 13 לתצהירו). אינני מקבלת את הטענה כי יש לייחס לנתבע 3 את כל המעשים המיוחסים לאביו. אף כתב התביעה עצמו איננו טוען זאת. כך למשל, המסמכים החתומים על ידי הנתבע 1 או ע"י שני ההורים, לא נטען כי הוגשו גם ע"י הנתבע 3. הנני מקבלת את טענת נתבע 3 כי אין לו חלק בפרסומים המיוחסים לנתבע 1, הפרת הפרטיות, הפרת צו בית משפט, ואין לחייבו בגינם.
39.המעשה המיוחס לנתבע 3 הינו חסימת בית התובעים. לשיטת האחרונים, נסתרה טענתו של הנתבע בעת שהורשע בת.פ 54526-96-12, ואף חוזקה טענתם באמצעות הנתבע שהעיד כי "הוא (הנתבע 3-ר.נ) לא הגיע עם בלוקים, הוא שיפץ לי את הבית." עוד התבקש בית המשפט לקבוע כי הנתבע 3 אשם אף בהטרדה של התובעים בקללות ואיומים שנמשכו בכל התקופה בה גרו התובעים בשכנות לנתבעים." (ר' גם עדות התובעת, עמ' 35: "הוא חסם לי את הדרך הביתה עם נדנדה ופח אשפה. אני הייתי מבקשת ממנו לחדול אבל הוא היה מנבל את פיו...תמיד הייתה נוכחות שלו, אני שיקפתי בתצהיר את כל הדברים שאני יכולה להוכיח אבל יש דברים שקשה להוכיח.")
40.אינני מקבלת טענות אלו. הנתבע , שמייחסים לו הבאת בטונדות וחומרי בנייה העיד: " באותה תקופה עברתי דירה לבית עם גינה. באותם ימים הקמנו את הגינה ונשארו לי שקי אדמה, שתילים וחלוקי נחל. מצאתי לנכון לשים את זה באוטו ולתת את זה להוריי. כאשר הגעתי לשם אתה צילמת אותי ואמרת שתלך לעירייה. לא הבאתי חומרי בנייה אלא תערובת גן. לא היתה מריבה." הנני מקבלת עדות זו.
41.זאת ועוד, לתצהירו, צירף נתבע 3 את פרוטוקול ההליך הפלילי שנוהל כנגדו. ההליך התייחס לארוע מיום 14.8.11, כאשר התקרב נתבע 3 אל התובע ואמר לו "אני אפרק אותך". זאת, לאחר שבעבר, בשנת 2005, הועמד לדין בגין אותו סכסוך שכנים, ובגין אותה עבירה- איומים. בהחלטה, בה נפסק לתובע פיצוי אך בוטלה הרשעתו של הנתבע 3, נכתב: "ההגנה בחרה לנהל הליך הוכחות, ויש לומר כי בכך נקטה את הדרך הנכונה. לא זו בלבד שהמתלונן הבהיר בעדותו כי המיוחס לנאשם בכתב האישום חמור למעשה מהתנהגותו בפועל (שכן בכתה האישום יוחסה לנאשם "הצמדות" למתלןנן בעוד המתלונן הבהיר שמדובר בהתקרבות בלבד, ללא היצמדות), אלא גם נפרשה בפני בית המשפט מלוא התמונה העגומה על היחסים בין הצדדים. כיון שכך, אין לזקוף לחובת הנאשם את ניהול ההוכחות ואין לראות בכך משום התחמקות מאחריות או ניסיון להרחיק את חומרו של הדין. הנאשם עצמו דיווח על תחושות של תסכול וחוסר אונים שקדמו לעבירה, וכיום הנאשם מביע את צערו על התנהגותו ומצהיר כי אינו תומך באלימות כדרך לפתרון סכסוכים. יש לומר, כי הצהרתו של הנאשם אכן נתמכת באורח חייו הנורמטיבי.".
כאמור, בוטלה הרשעתו של הנתבע 3, הוא חויב בשל"צ ובתשלום פיצוי לתובע, שעל אף שלא היה גבוה, נכתב לגביו כי "אין לי ספק שיכאיב לו לפחות כהרשעה." הנני מסתפקת בפיצוי שנפסק בהליך הפלילי בגין העבירה שיוחסה לנתבע 3. התביעה כנגדו נדחית.
42.הנתבעת 2
התובעים מייחסים לאשת הנתבע 1 שותפות פעילה שהתבטאה בחתימה על מספר פרסומים דיבתיים, הקלדה של מכתבים אחרים, הסעת הנתבע 1 לבתי המשפט השונים ומימון פעולותיו הרבות כנגדם.
בסיכומיהם טוענים התובעים: "ראשית כל הוכח כי הנתבעת 2 היא המפרנסת העיקרית כאשר היא מרוויחה סכום של 5,000 ₪ לחודש ובעלה חי מקצבת זיקנה..ויש לראות בכך כי הנתבעת 2 שותפה מלאה בהטרדות המשפטיות אשר שולמו בגינן סכומים של עשרות אלפי שקלים בעבור אגרות כמוכח בהוכחות. התובעים הוכיחו כי הנתבע 1 לא פעל לבדו. התובעים יפנו ...להוצאות הרבות של הנתבע 1 בגין תביעותיו הרבות כמצוטט ,...ואני אוצר באופן גלוי, המימון של הילדים ושלה..
כמו כן הוכח כי בין בני הזוג קיימת מערכת יחסים טובה כזוג נשוי לכל דבר וכל טעוני הנתבעת 2 כי "לא ידעה" "אין לי קשר, לכל הנעשה בבית כגון תליית שלטין, הסמנת משאיות עם בטונדות, סגירת מעבר בית הנתבעים בשרשרות וכניסה בצמוד לכניסת התובעים וגרימת חיכוך עם התובעים הינם עורבא פרח ויש לראות את אשת הנתבע 1 כשותפה מלאה למעשי הנתבע 1....
בנוסף יציינו התובעים כי בחקירת התובע..נטען ע"י התובע 1 כי אשת הנתבע 1 היא זו שהסיעה את הנתבע 1 לבתי המשפט (נתניה, כ"ס, פתח תקווה וראשל"צ במשך יומיים) כמו כן אשת הנתבע 1 היא זו אשר הסיעה את הנתבע 1 לקריית גת למשפחת התובעת..
כמו כן מתבקש לקבוע כי הנתבעת אשמה בבילוש ובמעקבים וזאת לאור העובדה כי היה לה חלק בהתקנת המצלמות המכוונות לבית התובעים ואף פירוט הבילוש והמעקבים על ידה (מוצג 18)".
43.אינני סבורה כי ניתן לראות במימון, מתוך הנחה כי בני הזוג מנהלים משק בית משותף, שותפות פעילה המצדיקה חיובה בדין. לטעמי, די בכך שהנתבעת 2 מממנת באופן עקיף את פסקי הדין בהם חויב בעלה . כך גם לגבי הסעת הנתבע לחלק מבתי המשפט (ולעניין זה אינני מקבלת את ההשוואה לשותפות במעשה פלילי).
44.משכך, יש להתייחס רק למעשים בהם טביעות אצבעותיה של נתבעת 2 מצויות עליהם באופן מובהק. כך למשל, לגבי חתימתה על מכתב התנגדות לבקשת היתר הבנייה (מוצג 2). נכתב בו ע"י הנתבעים 1,2 כי התובעים הצהירו כי יש להם קשרים במשטרה ובעירייה וקרוב לוודאי כי אלו גיבו את מעשיהם הפליליים, ועוד.
אינני מקבלת את טענת התובעים כי הואיל ולא נערך כהתנגדות לבקשת היתר בנייה, אין לראותו ככזה. המסמך מוען לוועדה המקומית וליתר הרשויות העוסקות בתכנון ובנייה, מחלקת ההנדסה, מחלקת הפיקוח, וועדת הרישוי, ומטרתו- מניעת קבלת בקשת התובעים.
45.ס' 13 (5) (6), לחוק איסור לשון הרע מקנה הגנה מוחלטת לפרסומים פוגעים שנעשו במסגרת הליך משפטי, לרבות למופיעים בפני גופים שיפוטיים ומעין שיפוטיים שפרסומיהם מוגנים. עקב הרחבת ההגנה החלה על ההליך המשפטי לסוגיו השונים, נראה כי הגשת ההתנגדות המכפישה איננה מקימה עילה בהוצאת לשון הרע.
46.כך גם בקשתה של הנתבעת למתן צו הרחקה כנגד התובע (נספח 18). בבקשה מתארת הנתבעת כי התובע מפר צו הרחקה שניתן כנגדו, בין בכך שהעלים שק מלט שהיה מונח בסמוך לביתה, בין שהשאיר בסמוך לדלת ביתה מעטפה, בין בפיטרול בשביל הגישה סמוך לבית ועוד. גם בקשה זו, שהוגשה לבית המשפט, חוסה תחת אותה הגנה. הנני דוחה גם את הטענה כי התקנת מצלמות שכוונו לבית התובעים, פתיחת פתח לא חוקי בסמוך לכניסה לביתם , קשירת הכניסה הראשית מעידים על מעורבותה של הנתבעת. המוצגים מעידים על המעשה, אך לא על מבצעו.
התביעה כנגד הנתבעת- נדחית.
47.לנוכח האמור לעיל, ישלם הנתבע 1 לתובעים סכום של 220,000 ₪ כשהוא צמוד ונושא ריבית חוקית מיום פסיקתו ואילך.
התביעה כנגד הנתבעים 2,3- נדחית.
בשים לב לתוצאה- אין צו להוצאות נוספות.
ניתן היום, ל' שבט תשע"ז, 26 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.
