רע"פ 5024/14 אלמקיס נ' מדינת ישראל

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים: ע' גרשון (אב"ד), ד"ר מ' רניאל ו-ח' שרעבי), ב-ע"פ 36438-03-14, מתאריך 7.7.2014, בגדרו התקבל (בדעת רוב) ערעורה של המשיבה על קולת העונש שהושת על המבקש בפסק-דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת הכבירה ר' לאופר-חסון), ב-ת"פ 61330-10-10, מתאריך 13.2.2014.

           מועד תחילת ריצוי עונש המאסר שהושת על המבקש – עוכב, ארעית, עד להחלטה אחרת.

          להלן יובאו הנתונים הנדרשים להכרעה.

2. בית משפט השלום בקריות הנכבד, הרשיע את המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של: הסתה לגזענות (עבירה לפי סעיף 144ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), הסתה לאלימות או טרור (עבירה לפי סעיף 144ד2(א) לחוק העונשין), התפרעות (עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין), סיוע להחזקת נשק ותחמושת (עבירה לפי סעיף 144(א) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין), סיוע לאיומים (עבירה לפי סעיף 192 בצירוף סעיף 31, בנסיבות סעיף 144ו לחוק העונשין), וכן סיוע לירי מנשק באזור מגורים (עבירה לפי סעיף 340א בצירוף סעיף 31, בנסיבות סעיף 144ו לחוק העונשין). עם זאת, המבקש זוכה מעבירה של היזק לרכוש ממניע גזעני (עבירה לפי סעיף 452 בצירוף סעיף 29, בנסיבות 144ו לחוק העונשין).

3. בית משפט השלום הנכבד קבע כי כמפורט בכתב האישום, בתאריך 22.10.2010 בשעות הערב, נפגשו המבקש וחברו ושוחחו על כך שקיימת, לתפיסתם, בעיה עם נוכחותם המתגברת של ערבים בעיר צפת, אשר פוגעים בהתנהגותם – בביטחונן האישי של בנות יהודיות. בהמשך לשיחה האמורה, יצאו השניים להפגין במדרחוב בצפת, ביודעם כי בסביבתו מתגוררים ערבים. באותה עת היה המבקש חייל מג"ב בשירות סדיר והחזיק בנשק אישי מסוג M-16(להלן: הנשק) ובשתי מחסניות. משהגיעו השניים למקום, סמוך לחצות-הלילה, החלו הם, יחד עם אחרים, לקרוא קריאות גנאי, כגון: "מוות לערבים", "מוסלמים מסריחים" ו-"יהודי הוא נשמה, ערבי הוא בן זונה". בתוך-כך, יידתה הקבוצה, שעליה נמנו המבקש וחברו, אבנים ובקבוקים לעבר דירות שבהן התגוררו סטודנטים ממוצא ערבי. בהמשך מסר המבקש לחברו את הנשק שהיה ברשותו, וחברו ירה ממנו ירייה אחת באוויר. לאחר מכן, נמלטו המבקש וחברו מן המקום.

4. לאחר שמיעת טיעונים לעונש ולאחר קבלת תסקירי שירות המבחן, גזר בית משפט השלום בקריות הנכבד את דינם של המבקש וחברו והשית עליהם את העונשים הבאים: מאסר מותנה בן 10 חודשים, למשך 3 שנים, שלא יעברו כל עבירה של אלימות פיזית, מאסר מותנה בן חודשיים, למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעברו כל עבירה של אלימות מילולית, קנס בסך של 8,000 ש"ח, או 3 חודשי מאסר תמורתו, התחייבות על סך של 5,000 ש"ח להימנע במשך שנתיים מן העבירות שבהן הורשעו וצו מבחן למשך שנה וחצי.

5. ערעורה של המשיבה על קולת העונשים שהושתו על המבקש ועל חברו – התקבל בנוגע למבקש (ההליכים בעניינו של האחר הותלו לאחר שעזב את הארץ אגב הפרת צו מבחן), וזאת ברוב דעות (כב' השופט ע' גרשון ו-כב' השופט ד"ר מ' רניאל), כנגד דעתו החולקת של כב' השופט ח' שרעבי. גזר דינו של בית משפט השלום – בוטל, ועל המבקש נגזרו: שנת מאסר לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור שוב את העבירות בהן הורשע. יוער כי כב' השופט ח' שרעבי סבר, בדעת מיעוט, כי יש אמנם מקום להחמיר בעונשו של המבקש, לעומת העונש שהושת עליו בבית משפט השלום, אך לנוכח: גילו הצעיר של המבקש, עברו הנקי, "ההכאה על חטא" מצידו וסיכויי השתקמותו – יש לעשות כן במידה פחותה, ולהעמיד את עונשו על ששה חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות, ככל שהמבקש יימצא מתאים לכך (וזאת לצד הטלת מאסר על תנאי, קנס בסך 8,000 ש"ח וצו מבחן למשך 18 חודשים).