סלמובה ואח' נ' רשות האוכלוסין וההגירה

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים מיום 23.03.23 (ערר 1778/23, כב' הדיין איתיאל גבעון), שדחתה את בקשת המבקשות למתן צו ביניים למניעת צעדי אכיפה והרחקה נגד המבקשת 1 עד למתן פסק דין בערר שהוגש על סירוב רשות האוכלוסין וההגירה (לדון בבקשתה למתן רישיון מכח נוהל 5.2.0033 "הטיפול בבקשות למתן מעמד בישראל להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי" (להלן בהתאמה: בקשת רשות הערעור, ההחלטה, המבקשת, הרשות, ו-הנוהל).

המבקשת טוענת כי היא זכאית לרישיון ישיבה בישראל מכח הנוהל, כאמן של אזרחיות ישראליות וסבתא לחמישה נכדים ישראלים, שהבכור מהם חייל בגולני. הרשות טוענת כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף בשל שהות בישראל שלא כדין ולגופה בשל אי עמידת המבקשת בתנאי הנוהל.

רקע הדברים

1. המבקשת היא אלמנה בת 63, אזרחית רוסיה, אמן של המבקשות 2-3 ששתיהן אזרחיות ישראליות, וסבתא לחמישה נכדים ישראלים, שהבכור מהם חייל בגולני. המבקשת נכנסה לישראל ביום 30.08.2017 באשרת תייר למשך 3 חודשים, ומעת שזו פגה ביום 30.11.2017 היא שוהה בישראל שלא כדין.

    

2. ביום 12.01.23 פנתה המבקשת לרשות בבקשה להסדרת מעמדה בישראל בהתאם לנוהל (להלן: הבקשה). ביום 12.01.23 דחתה הרשות את הבקשה, בנימוק שהמבקשת שוהה בישראל שלא כדין מאז שנת 2017 וכן מהטעם שלא צורפו לבקשה באותה עת מלוא המסמכים הנדרשים.

    

3. ביום 13.02.23 הוגש ערר פנימי על החלטה זו, שנדחה ביום 22.02.23 מאותם טעמים בתוספת הוראה למבקשת לצאת מישראל תוך 14 יום. ביום 07.03.23 הוגש ערר לבית הדין לעררים, ועמו בקשה למתן צו ביניים המונע הליכי אכיפה נגד המבקשת.

    

4. ביום 08.03.23 דחה בית הדין לעררים את הבקשה לסעד ביניים. אך איפשר למבקשות להגיש בקשה שתפרט יותר את נסיבות הגעת המבקשת לישראל והישארותה בארץ ללא אשרה, כדי לנסות ולשקול חריגה מהנוהל. בתשובתה לערר כללה הרשות התנגדות לסעד הביניים המבוקש. ביום 23.03.23 ניתנה לבסוף ההחלטה על-ידי בית הדין לעררים שדחתה את הבקשה לצו ביניים, מחמת סיכויים נמוכים לקבלת הערר ומשיקולי מאזן הנוחות.

    

   על החלטה זו של בית הדין לעררים הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

    

   תמצית טיעוני הצדדים

   טיעוני המבקשות

5. המבקשות טוענות כי בקשת רשות הערעור מעלה סוגיה משפטית עקרונית, שעניינה אי מתן סעד ביניים המונע נקיטת הליכי אכיפה עד לשמיעת הערר לגופו, על אף הצעת המבקשות כי יפקידו ערובה, וקביעה שגויה וחסרת סבירות כי הערר יימחק אם המבקשת 1, לא תעזוב את הארץ. לטענתן, החלטה זו פוגעת בזכות היסוד של המבקשת לגישה לערכאות. לטענתן ההחלטה שלפיה על המבקשת לעזוב את הארץ חורגת מההלכה הפסוקה שביטלה את דרישת היציאה מהארץ לצורך טיפול בבקשה למעמד.

    

6. המבקשות טוענות כי המבקשת סמוכה על שולחנה של בתה המבקשת 2 ומשפחתה, ומטפלת בנכדיה לאור מצבה הבריאותי הקשה של המבקשת 2. במצב שבו היא זכאית לרשיון ישיבה כהורה קשיש ואף לרשיון קבע ולאזרחות בהמשך, ובנסיבות אלה, טוענות המבקשות כי ההחלטה שלפיה עליה לצאת מהארץ טרם החלטה בבקשה היא שגויה.

    

7. המבקשות טוענות עוד כי במציאות הנוכחית והעומס הרב בלשכות הרשות, הטיפול עד מתן החלטה בבקשה עלול להימשך למעלה משנה, ובמצב הדברים הנוכחי כאשר למבקשת אין בית, קרובי משפחה או הכנסה כלשהי ברוסיה היא בלתי מידתית ומנוגדת להלכה הפסוקה, במיוחד שאין מחלוקת כי היא זכאית למעמד לפי הנוהל ובקשתה לא נדונה רק בשל שהייתה בארץ מעל חצי שנה שלא כדין. המבקשות טוענות כי הסעד הזמני המבוקש נועד לשמר את המצב הקיים וכי הפקדת הערובה שהציעו מבטיחה כי לא ינוצל לרעה על ידן.

    

    

   טיעוני הרשות

8. הרשות טוענת כי בית הדין לעררים הוא טריבונל מנהלי מקצועי בעל ידע, ניסיון ומומחיות בתחום עיסוקו, וכי ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעתו. הרשות טוענת כי הנחת המוצא בדבר אי התערבות בהחלטות הערכאה הדיונית, נכונה אף יותר כאשר מדובר בבקשות למתן רשות ערעור לגבי החלטות בעניין סעדים זמניים.

    

9. עוד טוענת הרשות כי ההחלטה סבירה ויסודה בדין ואין בה פגם המצדיק להתערב בה. לטענתה, הבקשה אינה מעלה כל סוגיה משפטית עקרונית, אלא שאלות לגבי סעדי ביניים למניעת הליכי אכיפה, הנדונות כעניין שבשגרה בהחלטות בית הדין לעררים ומוכרעות ככלל על בסיס סיכויי ההליך ומאזן הנוחות בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה, כפי שנעשה גם בעניין זה.

    

10. הרשות טוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף מחמת עשיית דין עצמי והעדר נקיון כפיים משום שהמבקשת שהתה בישראל שלא כדין טרם הגשת הבקשה. בנוסף, לטענתה דין בקשת רשות הערעור להידחות גם לגופה, משום שהמבקשות לא הראו טעם להתערבות בה, משום שהמבקשת אינה עומדת בתנאי הנוהל ובעיקר בתנאי המקדמי הבסיסי לאור שהייתה בישראל חמש שנים ללא שנקטה צעדים להסדרת מעמדה, פרק זמן ארוך בהרבה מששה החודשים הקבועים בו. לטענתה, המבקשת תהיה רשאית להגיש בקשה חדשה לאחר שתצא מהארץ.

     

    לעניין מאזן הנוחות טוענת הרשות כי הנוהל מהווה חריג מטעמים הומניטריים למדיניות משרד הפנים כלפי אשרות לזרים, והוא נבחן ונקבע כסביר שמידת ההתערבות בו מוגבלת. לפיכך לטענתה, עמידתה על כך שהמבקשת תצא מישראל כתנאי לטיפול בבקשתה אינה דווקנית, משום שאין מדובר בנזק בלתי הפיך.

     

11. הרשות טוענת כי המבקשת היא אמנם קשישה בת 63 אך אינה ישישה ואף נטען כי היא מטפלת בבתה ובנכדיה ולכן אין לטעון כי קיימת סכנה ממשית בחזרתה לרוסיה ואין טענה כי אין בכוחה או ביכולתה הפיזית לחזור למדינתה. לטענתה, המבקשת תוכל להמשיך ולנהל את עניינה כשהיא שוהה מחוץ לישראל וככל שהערר יתקבל בסופו של יום לגופו, היא תוכל לשוב ולהיכנס לישראל.

     

    דיון והכרעה

12. בקשה לסעד זמני מחייבת דיון בסיכויי הערר (כיון שמדובר בהליך המצוי לפני בית הדין לעררים) ובמאזן הנוחות.

     

13. אשר לסיכויי הערר, לא ניתן לקבוע עמדה בעניין בשלב זה, בעיקר לאור העובדה שבית הדין ביקש מהמבקשת להבהיר מדוע שהתה בארץ ללא מעמד, ומהבקשה שלפניי עולה שעשתה כן תוך טיפול בבתה החולה ובנכדיה. על כן גם אם אינה עומדת בהוראות הנוהל כלשונן, בהחלט ייתכן כי מצבה הייחודי מחייב חריגה מהנוהל במקרה זה, שאז יש סיכויי ממשי לערר.

     

14. אשר למאזן הנוחות – זה נוטה במובהק לטובת המבקשות כולן. המלחמה בעיצומה אנו שרויים, מעמידה באור מיוחד את נסיבות המקרה של המבקשת, הן בישראל, הן ברוסיה. במצב הקיים נוכחותה של המבקשת בביתה של בתה החולה, ובעזרה בטיפול בה ובנכדיה היא ממשית. בנוסף, היכולת של המבקשת להתקיים בבטחה ברוסיה בימים אלה, כמו גם היכולת לנהל משם הליך לקבלת מעמד בישראל במצב שבו אנו נמצאים כיום, ואשר צפוי להימשך זמן ארוך, מוטלים בספק רב. לעומת זאת, הנזק הצפוי מהישארות המבקשת בישראל בנסיבות הקיימות זניח, אם קיים בכלל. במובן זה יכולתה להשפיע לטובה על משפחתה ולסייע להם היא משמעותית.

     

15. זאת ועוד, במציאות הקשה שאנחנו מתמודדים עמה בימים אלה יש להעניק לחיילים וחיילות הנלחמים על קיומה של המדינה, בין בסדיר ובין במילואים, את כל התמיכה לה הם נזקקים ממשפחותיהם, וודאי שלא להוסיף ולהכביד עליהם במניעת סיוע אלה לאלה בתוך המשפחה. כפי שמצוין בבקשה נכדה של המבקשת הוא חייל בגולני.

     

    לכך יש השפעה מכרעת על מאזן הנוחות, ולחשיבות קיבוע המצב הקיים עד למתן החלטה בערר. לפיכך ובמסגרת מאזן הנוחות בנסיבות החריגות המתקיימות עתה, ראוי לקבל את בקשת רשות הערעור.

     

    סוף דבר

    בקשת רשות הערעור מתקבלת. ניתן בזאת צו המונע צעדי אכיפה נגד המבקשת, לרבות השמתה במשמורת או הרחקתה מישראל, עד חלוף 60 ימים מיום ההכרעה בערר, או בהליך אחר שיוגש בעניינה, ככל שיידחו, לפי המאוחר, כדי לאפשר לה להגיש ערעור ובמסגרתו בקשה לסעד ארעי, ככל שיידרש.

     

    הרשות תישא בהוצאות המבקשות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 שקלים.

     

    ניתנה היום, ד' חשוון תשפ"ד, 19 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.