רע"א 8907/13 דיבון שלום ירושלים ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה

השופט נ' הנדל: 

מחזיק במקרקעין שבנה דירה לשימושו האישי – פטור מהיטל השבחה (סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965). מה הדין אם מספר אנשים החזיקו במקרקעין, וכל אחד מהם בנה דירה לשימושו האישי? האם יוענק פטור לכל דירה, או רק פטור אחד שיחולק בין המחזיקים? זו השאלה העומדת בלב התיק דנן.

1. מבקשים 1-2 הם בני זוג, וכך גם מבקשים 3-4. זוגות אלו החזיקו בזכויות בחלקה מסוימת. על גבי החלקה הוקם בניין. כל זוג קיבל דירה אחת, ועבר להתגורר בה. הוצגה דרישה לתשלום היטל השבחה עבור הדירות. כל זוג טען כי הוא פטור מההיטל, בהתאם לסעיף 19(ג)(1) לחוק התכנון והבניה. המשיבה, מנגד, סברה כי אין להעניק שני פטורים לשתי דירות בגין אותה חלקה. לגישתה יש להעניק רק פטור אחד בגין החלקה, ופטור זה יתחלק בין המבקשים.

בית משפט השלום בראשון לציון קיבל את עמדת המבקשים, וקבע כי כל זוג זכאי לפטור מהיטל השבחה בגין דירתו (עש"א 33614-07-10, כב' השופט י' קינר). ברם ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי – התקבל בדעת הרוב, ונפסק כי יינתן רק פטור אחד לחלקה (ע"א 8762-04-12, כב' השופטים א' ש' שילה (סג"נ) ו-מ' ברנט, לעומת דעתו החולקת של השופט א' מקובר). מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו.

להשלמת התמונה יוער כי פסק הדין במחוזי הכריע למעשה בשני ערעורים: האחד כאמור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון, והאחר על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה(עש"א 37970-05-10, כב' השופט נ' שטרנליכט). שני הערעורים עסקו בשאלה משפטית קרובה – פטור מהיטל השבחה לפי סעיף 19(ג)(1) במצב של ריבוי מחזיקים. הצדדים לערעור האחר, זה שעסק בפסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה – לא הגישו בקשת רשות ערעור.

2. נקודת המוצא לדיון היא סעיף 19(ג)(1) לחוק התכנון והבניה. זו לשון הסעיף, שכותרתו "פטור מהיטל":

"בניה או הרחבה של דירת מגורים לא ייראו כמימוש זכויות, אם המחזיק במקרקעין או קרובו הגיש בקשה להיתר בניה על אותם מקרקעין שישמשו למגוריו או למגורי קרובו, ובלבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר; עם כל בניה או הרחבה נוספת מעל השטח האמור ישולם היטל, בשיעור יחסי לגודל הבניה או ההרחבה הנוספת".

יוצא שעל מנת ליהנות מן הפטור – יש להוכיח כי התקיימו שלושה תנאים מרכזיים: ראשית, המחזיק במקרקעין או קרובו הגישו בקשה להיתר בניה. שנית, הדירה תשמש למגורי המחזיק או קרובו. שלישית, שטח הדירה אינו עולה על 140 מ"ר.

בענייננו, אין מחלוקת כי ביחס לכל אחד מהזוגות כשלעצמו – התנאים התקיימו: כל זוג הגיש היתר בנייה בקשר למקרקעין שהוא מחזיק בהם, והדירה משמשת למגוריו וגודלה אינו עולה על השטח שנקבע. הקושי הוא שבגין חלקה אחת הוגשו שתי בקשות לפטור, וכל בקשה מתייחסת לדירה אחרת שבבעלות זוג אחר. עמדת המשיבה היא שסעיף 19(ג)(1) איננו מאפשר לפטור את שתי הדירות מהיטל השבחה, ויש להעניק פטור אחד בלבד לחלקה. הודגש כי יש לנקוט בפרשנות מצמצמת של מתן פטורים, וזאת בהתאם לתכלית החוק ולמסורת הפסיקה בקשר לסעיף 19(ג)(1). מנגד, עמדת המבקשים היא שהפטור נועד לסייע לאזרח בשיפור תנאי מגוריו. מאחר שכאן המחזיקים במקרקעין אינם בני משפחה גרעינית אחת, וכל זוג מבקש לבנות דירה עבור עצמו למגוריו – אין הצדקה שלא להעניק לכל זוג את הפטור.