רוה ואח' נ' ישראל ואח'

רקע כללי וההליכים בתיק

1. התובעים הם מי שהיו בעבר ברי רשות בנחלה חקלאית מס' 68 במושב שדה אליעזר (להלן: הנחלה). בשנת 2010, לאחר שהתובעים לא עמדו בפירעון ההלוואות אותן נטלו מן הבנק הבינלאומי הראשון, נקט הבנק בהליכי מימוש משכון שנרשם על זכויות התובעים בנחלה. במסגרת הליכים אלה, נמכרו זכויות המבקשים בנחלה לנתבעת מס' 2 (להלן: תמרה). ביום 3.7.2012 הורתה רשמת ההוצאה לפועל על העברת זכויות התובעים בנחלה לתמרה בהתאם לסעיף 34א' לחוק המכר. בקשת רשות ערעור שהגישו התובעים על החלטה זו, נדחתה (בר"ע 28976-07-12). תמרה נרשמה כבעלת הזכויות ביום 27.7.2016 (אישור זכויות נספח 3 לתביעה) והזכויות עדיין רשומות על שמה.

    

2. כפי שיפורט להלן, התובעים ניהלו ועודם מנהלים הליכים משפטיים רבים בנוגע להליכי הכינוס ולמכירת זכויותיהם כאמור. במסגרת התביעה דנן, הם מבקשים פסק דין הצהרתי ולפיו תמרה לא הייתה ואיננה זכאית להירשם כבעלת הזכויות בנחלה.

    

3. מלכתחילה הכילה התביעה סעדים נוספים ובהם צו המחייב את הנתבעת מס' 1 (להלן: רמ"י) לרשום את התובעים כבעלי הזכויות בנחלה, אולם ביום 23.01.19 הודיעו התובעים כי הם עומדים רק על סעדים א' וה' לתביעה (הצהרה כי תמרה לא הייתה זכאית להירשם כבעלת הזכויות בנחלה ופיצול סעדים "לשם ביצוע המבוקש לעיל וככל שיידרש"). התובעים ביקשו כי לאחר שיינתן פסק דין בסעדים אלה, הם יודיעו עמדתם לגבי סעד ב' (מחיקת זכויותיה של תמרה ורישום הזכויות על שמם). בדיון שהתקיים ביום 28.03.19 דחיתי את בקשת התובעים לפצל את התביעה לסעדיה השונים וכן הוריתי על צירוף מי שרכש את הנחלה מתמרה כנתבע. בהמשך ומשניתן פסק דין בת"א 14941-11-16 (מחוזי נצרת) תמרה טל נ' אבי בוחניק (16.04.19), צורף הקונה כנתבע מס' 3.

    

4. הצדדים הגישו עדויותיהם בתצהירים - התובעת הגישה תצהיר מטעם התובעים, מטעם רמ"י הוגש תצהירה של גב' איריס ורד, ראש צוות שימושים חקלאיים ברמ"י ותמרה הגישה תצהיר מטעמה. נתבע מס' 3 ביקש לפטור אותו מהגשת תצהיר וכך הוריתי ביום 09.03.20.

    

5. ועל פי הסכמת הצדדים אשר קיבלת תוקף של החלטה ביום 22.3.20, המצהירים לא נחקרו והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב על בסיס החומר הקיים בתיק.

   טענות התובעים

    

6. התובעים טוענים כי רישום הזכויות בנחלה על שם תמרה נעשה על ידי רמ"י בניגוד לדין ולנהלי רמ"י וזאת מכמה טעמים שיפורטו בתמצית להלן.

    

7. בחודש מאי 2010, בטרם החלו הליכי מימוש המשכון, חתמו התובעים על הסכם עיבוד עם "זמירי משתלות בע"מ" (להלן: זמירי). זאת, לטענת התובעים, בשל מצבו הרפואי של התובע, בעטיו הוזנח הטיפול בנחלה ולאחר שמשרד החקלאות התרה בתובעים לנקות את הנחלה, בין היתר על ידי עקירת עצים, בשל התפשטות נגעים בסביבה (נספח 5 לתביעה). הסכם העיבוד בן התובעים לבין זמירי הסתיים עם פינויים מן הנחלה (נספח 16). תמרה חתמה על הסכם תוספת לעיבוד הנחלה עם חברת זמירי עוד לפני רישום זכויותיה ובכך הפרה את הוראות רמ"י. בצו הפורמלי למכר הנחלה, אשר הוצא על ידי רשמת ההוצאה לפועל בחודש יולי 2012, הוכפף המכר להסכם העיבוד עם זמירי (נספח 8). בתחילת חודש ספטמבר 2012, פנתה רמ"י לבית המשפט השלום בקריות בבקשה לתקן את הצו כך שיושמט הסכם העיבוד בשל היותו מנוגד לדינים החלים עליה (נספח 9). בית משפט השלום הורה לרמ"י לפנות לרשמת ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות (נספח 10), אך רמ"י לא עשתה כן בעצמה, אלא כונסת הנכסים היא שביקשה את תיקון הצו, שאכן תוקן בחודש אוקטובר 2012, כך שהושמט הסכם העיבוד (נספח 8א לתביעה). לטענת התובעים, רמ"י פעלה בחוסר תום לב עת הסכימה לרישום הזכויות על שם תמרה, אף שידעה על הסכם התוספת האמור.

   לטענת התובעים, להסכם התוספת אין כל קשר להסכם העיבוד שערכו הם עם זמירי, משום שההתקשרות עמם הופסקה בסמוך לעזיבתם את הנחלה, לאחר שזמירי הפרו את ההסכם. הסכם התוספת מחזק את טענתם לפיה תמרה אינה חקלאית וגם לא התכוונה להיות חקלאית. מבחינתה, הנחלה היא לא יותר מנכס רגיל, היא בנתה בה בניה לא חוקית וידעה שלא תהיה זכאית להירשם כבעלת זכויות בנחלה ובכך פעלה בחוסר תום לב.

    

8. עוד טוענים התובעים כי על פי נהלי רמ"י, אין לרשום זכויות בנחלה על שם יחיד שהוא נשוי. בשל כך, רמ"י לא הייתה רשאית לרשום את תמרה כבעלת זכויות בנחלה, בהיותה נשואה.

    

9. התובעים מוסיפים וטוענים כי בטרם מונתה כונסת הנכסים למכירת הנחלה, הם פנו לרמ"י בבקשה לפיצול מגרש המגורים מן הנחלה החקלאית, אך רמ"י לא השיבה לפנייתם זו ולא דנה בבקשתם, כפי שהיה עליה לעשות בהתאם להוראת אגף חקלאי 62 (נספח 12).

    

10. התובעים טוענים כי רמ"י פעלה בחוסר תום לב ובאופן נפתל לרישום זכויותיה של תמרה ולנישולם מזכויותיהם בנחלה, חרף היותם מתיישבים ותיקים שהיה מקום להעדיף את הטיפול בהם ולמצוא פתרון מתאים וראוי למצבם.

     

    טענות רמ"י

     

11. רמ"י טוענת כי היא פעלה כדין לאורך כל הדרך, בהתאם לנהליה ועל פי ההחלטות השיפוטיות שהתקבלו. התובעים נקטו בהליכים משפטיים שונים ורבים במטרה לשנות את ההחלטות החלוטות בעניינם, עד כדי היווצרות חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט, אך המהלכים המשפטיים שנקטו לא צלחו בידם. בתביעה זו מנסים התובעים, שמונה שנים לאחר שהוצא צו המכר, להשיב את הגלגל לאחור אל המועד שלפני הוצאת צו המכר או אל המועד בו טרם הפכו ההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינם, אשר הותירו את צו המכר על כנו, לחלוטות. במקביל, מתנהלת תביעה נזיקית שהגישו התובעים בבית המשפט המחוזי בירושלים, בה מועלות בין השאר טענות זהות לאלה המועלות כאן, כאשר הסעדים הנתבעים בשתי התביעות אינם יכולים לדור בכפיפה אחת ואף קיים חשש מפני הכרעות סותרות. בנוסף, לתובעים אין "זכות עמידה" לטעון טענות נגד רישומה של תמרה על ידי רמ"י, משעה שאין להם יותר זכויות בנחלה.

     

12. באשר להסכם העיבוד שכרתו התובעים עם זמירי, התובעים לא יידעו את רמ"י אודות הסכם פסול זה. העברת זכויות עיבוד היא פעולה אסורה על פי חוק ההתיישבות החקלאית ועל פי חוזה המשבצת ולכן אסור היה להכפיף את רישום הזכויות בנחלה להסכם העיבוד, שהיה חסר תוקף כלפי רמ"י. התובעים הם שהפרו את תנאי חוזה המשבצת ותמרה לא אמורה להיפגע מעבירה שבוצעה על ידם כבעלי הזכויות הקודמים בנחלה. הסכם התוספת שערכה תמרה עם זמירי לא הובא לידיעת רמ"י. משנודע לה הדבר, פנתה רמ"י לבית המשפט בבקשה לתיקון הצו לרישום זכויות תמרה בנחלה והבהירה כי לא ניתן להכפיף את רישום הזכויות לחוזה הפסול שנחתם בין התובעים לזמירי. בכך, הקפידה רמ"י על הדין, הנוהל וחוזה המשבצת ופעלה שלא להנציח את קיומו של החוזה הפסול עליו חתמו התובעים, שכיום מנסים להפיק רווח מעוולתם שלהם.

     

13. הטענה לפיה על פי נהלי רמ"י לא ניתן להעביר זכויות ליחיד שהוא נשוי, היא שגויה. על פי סעיף 3.2 לנוהל מס' 21.26 של נהלי רמ"י, הממונה המחוזי "יוודא שהבקשה הינה להעברת זכויות לאדם בודד או לשני בני הזוג". לא נקבע בנוהל שלא ניתן להעביר זכויות לאדם בודד שהוא נשוי ובפועל רמ"י איננה מונעת העברת זכויות בנחלות לאחד משני בני זוג.

     

14. אשר לטענת התובעים ולפיה אסור היה לרמ"י להעביר את הזכויות בנחלה למי שאיננו חקלאי, טוענת רמ"י כי היא מעבירה זכויות בנחלה למומלץ האגודה אשר יהיה כפוף לאמור בחוזה המשבצת ולכל החובות המוטלות עליו מכוחו. העברת הזכויות לתמרה נעשתה כדין ובהתאם להחלטה שיפוטית.

     

15. בניגוד לטענת התובעים, הם לא הגישו בקשה רשמית להפרדת בית המגורים מן הנחלה טרם מינוי כונסת הנכסים על הנחלה ולא ביצעו כל פעולה לקידום הפיצול כאמור. התובעים פנו לרמ"י בכתב בבקשה לדעת מהם הנהלים לצורך הפרדת מגרש מנחלה רק ביום 15.1.2012, כשנתיים לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפעול נגדם ולאחר כריתת חוזה המכר בין כונסת הנכסים לבין תמרה. משלא ניתן צו מניעה המונע את ביצוע הרישום, אין זה מסמכותה של רמ"י לעכב את העברת הזכויות. התובעים לא נקטו בכל הליך משפטי בזמן אמת נגד רמ"י וממילא, לאור העובדה שקיים רק בית מגורים אחד בנחלה, לא ניתן היה לבצע הפרדה כאמור.

     

16. בסיכומו של דבר, לטענת רמ"י, היא העבירה את זכויות המבקשים בנחלה לתמרה כדין ובהתאם לנהליה וזאת לאחר שנמסרו לה כל המסמכים הדרושים לצורך העברת הזכויות לרבות צו המכר, אישור האגודה, אישורי מיסים, אישורי המועצה המקומית ותשלום דמי הסכמה.

     

    טענות תמרה

     

17. תמרה טוענת כי היא רכשה בתמורה מלאה ובתום לב את מלוא הזכויות בנחלה, במסגרת הליך כינוס נכסים, והנחלה נרשמה על שמה בספרי רמ"י. צו המכר המורה על מכירת מלוא הזכויות בנחלה על שמה הוא חלוט ומהווה מעשה בית דין, לאחר שערעור התובעים על צו המכר נדון ונדחה (רע"צ 47249-02-12 (קריות) רחל רוה נ' עדינה וייל ואח'). תמרה זכאית ליהנות מתנאי תקנת השוק לפי סעיף 34א לחוק המכר, התשכ"ח - 1968 ומהגנת סעיף 10 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969.

     

18. טענות התובעים בנוגע להגדרת הנכס הממושכן - בית המגורים ולא הנחלה בכללותה, נדונו במסגרת ת"א 11121-06-11 (מחוזי ת"א) רחל רוה נ' הבנק הבינלאומי למשכנתאות בע"מ וההכרעה שם מהווה מעשה בית דין החוסם את התובעים מלנקוט בהליכים שעניינם צמצום היקף תחולת המשכון.

     

19. התביעה איננה מגלה כל עילת תביעה נגד תמרה והיא הוגשה בשיהוי ניכר - למעלה משש שנים לאחר מתן צו המכר בתיק ההוצל"פ ומן המועד בו השיבה רמ"י לבקשת התובעים בנוגע לתנאים לפיצול המגרש מן הנחלה. מדובר במיחזור של אותן טענות שהתובעים העלו בהליכים שנקטו נגד צו המכר ואשר נדחו בהחלטות שיפוטיות חלוטות שהתובעים אינם משלימים איתן.

     

20. התובעים טוענים טענות סותרות בהליכים השונים בהם הם נקטו: בתביעה הנזיקית הם תובעים פיצוי כספי בגין העברת הזכויות לתמרה ואילו בתביעה דנן הם מבקשים לבטל את העברת הזכויות.

     

21. אשר להסכם העיבוד עם זמירי - התובעים הם שנקשרו בהסכם זה, מכוחו זמירי רשאים לעבד את הנחלה עד ליום 13.12.20 עם אופציה להארכת ההתקשרות עד ליום 31.12.23. תמרה כיבדה הסכם זה שנכפה עליה בשל התנהלות התובעים ולכן חתמה עם זמירי על הסכם התוספת.

     

22. התובעים אינם חולקים על כך שלא נותרו להם זכויות בנחלה ובנסיבות אלה, לא ברור כיצד הם עותרים להירשם מחדש כבעלי זכויות. מאז רכישת הנחלה תמרה נאלצה למכור אותה בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה ולכן התביעה היא תיאורטית ועלולה לגרום נזק לצד ג', ירמיה ג'קסון, שהתקשר בהסכם לרכישת הנחלה בהסתמך על המרשם. תמרה מנהלת הליך משפטי נגד קונה אחר, קודם בזמן, (הנתבע 3) אשר העסקה איתו בוטלה בשל אי קבלתו לאגודת בית אליעזר ובשל הפרות חוזיות. תלוי ועומד בבית המשפט העליון ערעור על פסק הדין שניתן בהליך האמור (3565/19).

     

23. התובעים נמנעו מזימון כונסת הנכסים כעדה והם ויתרו על חקירת המצהירים ובכללם נציגת רמ"י אשר הצהירה אודות תקינות הליכי רישום הנחלה על שם תמרה. בנוסף, עומדת לרמ"י חזקת תקינות המעשה המנהלי שלא נסתרה.

     

    טענות הנתבע מס' 3

     

24. הנתבע מס' 3 טוען כי לא היה מקום לצרפו כצד להליכים אלה וכי אין לו כל מידע עובדתי ביחס אליהם. אין בהליכים אלה כדי לבטל את פסק הדין שניתן בת"א (מחוזי נצרת) 14941-11-16 תמרה טל נ' אבי בוחניק (16.04.19), שבו נקבע כי יש לאכוף את הסכם המכר שנערך ביום 13.06.16 בינו לבין תמרה. בנוסף, הגיש הנתבע מס' 3 תביעה בה"פ (שלום צפת) 73037-12-19, נגד תמרה ורמ"י, בה עתר, בין היתר, לאסור על תמרה לשנות את מצב הזכויות בנחלה עד לאחר רישומה על שמו. הנתבע מס' 3 מצטרף לטענות תמרה ורמ"י נגד התביעה, ככל שאין בהן כדי לפגוע בזכויותיו.

     

    תמצית ההליכים הקודמים

     

25. ביום 28.12.10 פתח הבנק בהליכים למימוש המשכון על זכויות התובעים בנחלה. ביום 10.03.11 החליטה רשמת ההוצאה לפועל על מינוי ב"כ הבנק, עו"ד עדינה וייל, ככונסת נכסים על זכויות התובעים בנחלה. ביום 22.03.11 הגישו התובעים בקשה לביטול החלטת הרשמת ובקשם נדחתה. ביום 05.04.11 הגישו התובעים בקשה למכר עצמי תוך 90 ימים ובקשתם נדחתה.

     

26. בעיצומם של הליכי ההוצל"פ ולאחר שניתן צו פינוי על ידי הרשמת ליום 28.06.11, הגישו התובעים תביעה בבית משפט השלום בתל אביב, בה עתרו, בין היתר, לסעד הצהרתי ולפיו הודעות המשכון חלות על בית המגורים בלבד (ת"א (ת"א) 11121-06-11). בשל חוסר סמכות עניינית, הועברה התביעה ביום 24.07.11 לבית המשפט המחוזי בתל אביב. במקביל, ביקשו התובעים צו מניעה זמני לביטול הליך הפינוי מן הנחלה. בקשה זו נדחתה ביום 19.9.11, תוך שנקבע כי התובעים לא הראו סיכוי ממשי להצליח בתביעתם. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בבית המשפט העליון ונקבע כי הליכי פינוי הנכס יימשכו (בר"ע 8169/11). בהמשך, קבעה רשמת ההוצל"פ את מועד פינוי הנכס ליום 30.11.11 והנכס פונה במועד זה.

     

27. ביום 01.01.12 נחתם חוזה המכר של זכויות התובעים בנחלה, בין כונסת הנכסים לבין תמרה. ביום 08.01.12 הגישה הכונסת בקשה לאישור המכר. באותו יום, הגישו התובעים בקשה נוספת לעיכוב הליכי המכר, בקשה אשר נדחתה בו ביום על ידי הרשמת, בשל העדר סמכות עניינית.

     

28. ביום 29.1.12 הגישו התובעים בלשכת ההוצאה לפועל בקשה לביטול הליך אישור מכירת הנחלה, במסגרתה טענו, בין היתר, כי רק בית המגורים מושכן ולא כל הנחלה. ביום 6.2.2012 דחתה הרשמת את בקשתם וקבעה כי לאור החלטת בית המשפט העליון והעובדה שלא ניתן לפצל בשלב זה את מכירת הנחלה מבית המגורים, יופקדו כספי המכר בתיק ההוצל"פ עד להחלטת בית המשפט המחוזי בתביעה שהוגשה. בקשה לעיון חוזר על החלטה זו נדחתה אף היא. ערעור התובעים על החלטות אלה נדחה על ידי בית משפט השלום בקריות ביום 20.6.2012 (רע"צ (קריות) 47249-02-12). נקבע כי אמנם רשמת ההוצל"פ חרגה מסמכותה והליך המימוש היה צריך להתנהל בבית משפט השלום, אך אישור המכר הותר על כנו.

     

29. ביום 03.07.12 הורתה רשמת ההוצל"פ על העברת זכויות התובעים בנחלה לתמרה, בהתאם לסעיף 34 א' לחוק המכר. בר"ע שהגישו התובעים על החלטה זו, נדחתה (רע"א 28976-07-12). ביום 11.10.12 ולאור פנייתה של רמ"י, חתמה רשמת ההוצאה לפועל על צו מתוקן, המורה להעביר את זכויות התובעים בנחלה לתמרה ללא זכויות העיבוד של זמירי.

     

    ביום 02.12.12 פנתה הכונסת לרמ"י בבקשה לביצוע העברת הזכויות וביום 13.06.13 נתנה רמ"י אישור על העברת הזכויות בנחלה לתמרה.

     

30. ביום 13.02.13 ניתן פסק הדין בתביעה שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (11121-06-11) ולפיו התובעים קיבלו את הצעת בית המשפט מיום למחיקת התביעה נוכח שינוי הנסיבות (ככל הנראה הכוונה בין היתר לכך שהמכר כבר התקיים בפועל).

     

31. בחודש פברואר 2016 הגישו התובעים בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעת נזיקין נגד רמ"י, רשות האכיפה והגבייה, הבנק ונתבעים נוספים, במסגרתה הם תובעים פיצויים בגין נזקים שלטענתם נגרמו להם בעקבות הליכי מימוש הנחלה (ת"א 62749-02-16). תביעה זו עודנה תלויה ועומדת ובמסגרתה טוענים התובעים, בין היתר, כי הליך המימוש בהוצאה לפועל נעשה שלא כדין ותוך ביצוע שורה ארוכה של הפרות חוק ועוולות. בכלל זה טוענים התובעים את שהם טוענים בתביעה דנן - שהודעות המשכון התייחסו לבית המגורים בלבד ולא לשטחי הנחלה וכי רמ"י לא אפשרה להם לפעול תחילה להפרדת הבית מן הנחלה ועל כן, מכירת הנחלה כולה במסגרת מימוש המשכון נעשתה שלא כדין.

     

    דיון והכרעה

     

32. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שצירפו לתצהיריהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

     

33. התובעים מבקשים לבטל עסקת מכר אשר בוצעה בהליך של כינוס נכסים בהוצאה לפועל, במסגרת בקשה למימוש משכון, הליך שהסתיים לפני שנים ברישום תמרה כבעלת הזכויות בנחלה. כפי שפורט לעיל, במהלך השנים - תוך כדי הליך כינוס הנכסים ולאחר השלמת המכר, נקטו התובעים בהליכים שמטרתם ביטול הליכי הכינוס ועסקת המכר, אך הליכים אלה לא צלחו, בקשותיהם של התובעים נדחו והמכר לתמרה תם ונשלם, בהחלטות חלוטות ובכללן הצו מיום 3.7.2012 המורה על העברת מלוא הזכויות בנחלה לתמרה, בהתאם לסעיף 34 לחוק המכר, ודחיית הבקשה לרשות ערעור שהגישו התובעים על הצו כאמור (רע"א 28976-07-12).

     

34. כפי שטוענים הנתבעים, חלק נכבד מטענות התובעים איננו אלא גלגול נוסף של טענות שכבר הועלו על ידם בהליכים הקודמים בהם נקטו נגד הליכי מימוש הנחלה, הליכים שכאמור לא צלחו.

     

35. ודוק: אין לקבלת את טענת התובעים כפי שהועלתה במסגרת ההליכים דנן, ולפיה הם אינם מבקשים שוב לבטל את הסכם המכר, אלא רק את רישום הזכויות על שם תמרה, ש"הסטטוס שלה יהיה של מי שהייתה זכאית למכר ולא לרישום" (עמ' 2 שורות 31-34 לפרוטוקול). המכר הסתיים ברישום וביטול הרישום על שם תמרה, כמוהו כביטול המכר.

     

36. זאת ועוד, כפי שפורט לעיל, תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעתם הנזיקית של התובעים, אשר הוגשה שנתיים וחצי לפני התביעה דנן, על בסיס טענות דומות לאלה המועלות בתביעה דנן וטענות נוספות הנוגעות להליכי המכר שעל בסיסם בוצע הרישום ברמ"י. התובעים מבקשים שם לפצותם על הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, בעקבות הליכי מימוש המשכון על הנחלה. התובעים עומדים על ניהול שתי התביעות, אף שהסעדים המבוקשים בהן אינם מתיישבים אלה עם אלה - בעוד שכאן מבוקש להחזיר את הגלגל לאחור ולבטל את רישום עסקת המכר, בתביעה הנזיקית מבוקש לפצות את התובעים על הנזק שנגרם להם, לטענתם, בגינה.

     

37. זאת ועוד. יש ממש בטענת הנתבעים ולפיה עסקינן בתביעה תאורטית אקדמית גרידא, שכן התובעים לא הצביעו על עילה מכוחה זכאים הם להירשם כבעלי הזכויות בנחלה, אף אם תתקבל טענה מטענותיהם בעניין פגמים שנפלו בהליכי המימוש וברישום הנחלה על שם תמרה (ולא היא, כפי שיפורט להלן). לעניין זה יפים הדברים שנפסקו בע"א 6291/95 בן יקר גת חברה להנדסה ובנין בע"מ נ' הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה מודיעין (25.06.97):

     

    "המבחן לעניין סיווגה של בקשה לסעד הצהרתי כבקשה תאורטית או אקדמית טמון בשאלה אם קיים לתובע עניין ממשי בפתרון הבעיה שהציג בפני בית-המשפט. בעניין זה, יש חשיבות ניכרת לשאלה אם הסעד המבוקש ישרת מטרה שיש בה תועלת. ההלכה לעניין זה היא כי מקום בו יש בפסק-דין כדי להסיר מכשול העומד בפני המבקש, או לפתור קושי שהוא ניצב בפניו, יש לומר כי לתובע עניין ממשי כאמור."

     

     

38. לגופו של עניין, התובעים לא הצביעו על עילה שבדין המצדיקה את ביטול רישום הזכויות בנחלה על שם תמרה ולא הוכיחו כי רישום הזכויות על שמה נעשה על ידי רמ"י שלא כדין.

     

39. בניגוד לטענת התובעים, הנטל להוכיח כי נפל פגם בהליכי מימוש הנחלה וברישום הזכויות בה על שם תמרה, מוטל על כתפיהם. רמ"י היא רשות מנהלית ועומדת לה חזקת תקינות המעשה המנהלי (בג"צ 3939/99 קיבוץ שדה נחום נ' מינהל מקרקעי ישראל, 29.08.02; בג"ץ 4146/95 עיזבון המנוחה לילי דנקנר ז"ל נ' מינהל רשות העתיקות 22.11.98). בחלוף שנים כה רבות מאז הסתיים המכר ברישום ובפרט מקום בו מדובר במכר שבוצע במסגרת הליכים למימוש משכון ולפי צו מכר שהוצא לפני 8 שנים ואושר בהחלטות שיפוטיות חלוטות, עומדת חזקה זו ביתר שאת.

     

40. התובעים, כאמור, ויתרו על חקירת המצהירה מטעם רמ"י - גב' איריס ורד, ראש צוות שימושים חקלאיים ברמ"י, בו פורט כיצד פעלה רמ"י בהתאם לחובותיה על פי דין עת העבירה את הזכויות על שם תמרה בהתאם להוראתו של צו המכר שניתן על ידי ערכאה שיפוטית ובהתאם לנהלי רמ"י וזאת לאחר שהומצאו לרמ"י כל האישורים והמסמכים שנדרשו לשם העברת הזכויות. בנסיבות אלה, נותרו טענות המצהירה על כנן ולא נסתרה טענת רמ"י כי היא פעלה כדין.

     

41. אשר לטענת התובעים בעניין אי חוקיות הסכם התוספת שערכה תמרה עם זמירי - אכן, גם לשיטת רמ"י, הסכם זה נעשה שלא כדין, אלא שאין בכך כדי להצדיק ביטול של הרישום על שם תמרה וזאת מכמה טעמים:

     

    ראשית, לא נסתרה טענת רמ"י ולפיה היא לא ידעה על כריתתו של הסכם זה והתובעים לא הוכיחו אחרת.

     

    שנית, קשה להלום טענה בדבר אי חוקיות ההסכם עם זמירי, מקום בו התובעים הם אלה שנקשרו מלכתחילה עם זמירי בהסכם עיבוד כזה ביחס לנחלה ובכך יצרו עובדות בשטח לגבי הזיקה שבין זמירי לנחלה. טענת התובעים ולפיה זכויות זמירי הנקובות בחוזה המכר אינן אותן הזכויות שהעניקו הם לזמירי, אלא זכויות עצמאיות שהעניקה תמרה לזמירי בחתימתה על הסכם המכר עם הכונסת, דינה להידחות מן הטעם שהסכם התוספת שערכה תמרה עם זמירי נערך רק ביום 16.01.13, למעלה משנה לאחר הסכם המכר.

     

    יתרה מכך, במסגרת תביעה שהגישה זמירי נגד התובעים, הבנק וכונסת הנכסים (ת"א 52285-12-11), טענה התובעת טענות הסותרות את טענותיה כאן. כך, בבקשתה לביטול עיקולים שהוטלו, טענה התובעת כי לא תיגרם לזמירי כל פגיעה נוכח הליך הכינוס, שכן זכויותיה בנחלה נשמרות והמכר כפוף להן. לא נטען כי מדובר בהסכם בלתי חוקי ולא נטען כי ההסכם שבין זמירי לתובעים הופר ולכן בוטל (ראו בקשה מיום 4.7.12). 

     

    שלישית וחשוב מכל - פגם זה תוקן עת נמנעה רמ"י מרישום הזכויות על שם תמרה ופעלה באופן שהביא בסופו של יום לתיקון צו המכר, כך שהושמטו ממנו זכויותיה של זמירי - זהו צו המכר שמכוחו רשומות כיום זכויותיה של תמרה.

     

42. העובדה שהתובעים עצמם התקשרו בהסכם עיבוד עם זמירי, משלא יכלו עוד לעבד את החלקות בעצמם, מקהה גם מעוצמת טענתם כי תמרה איננה חקלאית. התובעים לא הציגו ראיה לכך שהסכם העיבוד עליו חתמו נעשה כדין, בהיתר מראש של רמ"י ובתיאום עם האגודה השיתופית, כדרישת סעיף 8 להחלטת מועצה מס' 1 של רמ"י, עליה נסמכים התובעים. בהקשר זה יצוין כי במכתב האגודה לכונסת הנכסים מיום 15.12.11, צוין כי הובא לידיעת האגודה כי בין התובעים לבין זמירי נחתם הסכם לעיבוד החלקות החקלאיות בנחלה וכי "אין באמור לעיל להוות משום הכרה של האגודה בתוקף ההסכם ביחס ליתר שטחי העיבוד שבשטח הנחלה, בין היתר משום שזה נוגד את חוק ההתיישבות ואת חוזה המשבצת" (נספח 8 לתצהיר התובעת).

     

    על פי האמור בתצהיר המצהירה מטעם רמ"י, שכאמור לא נסתר, העברת הזכויות לתמרה נעשתה לאחר שהומצאו כל האישורים והמסמכים הנדרשים לרבות אישור האגודה להעברת הזכויות. העברת הזכויות נעשית למומלץ האגודה, אשר כפוף לאמור בחוזה המשבצת ולכל החובות המוטלות עליו מכוחו. כפי שעולה מהבקשה להעברת הזכויות מיום 03.03.13 (נספח 29 לתצהיר רמ"י), האגודה אישרה והסכימה להעביר את הזכויות בנחלה מן התובעים לתמרה. משהומצאו כל המסמכים כאמור, רמ"י הייתה מחוייבת לפעול בהתאם להחלטה השיפוטית.

     

43. התובעים לא הוכיחו כי תמרה בנתה בניה לא חוקית בנחלה ומכל מקום, טענת רמ"י ולפיה היא לא ידעה בזמן אמת על עבירות בנייה להן טוענים התובעים, לא נסתרה בראיה כלשהי. כך או אחרת, התובעים לא הראו כי היה בכך כדי להצדיק סירוב של רמ"י לקיים את חובתה לפעול בהתאם לצו המכר, לאחר שהומצאו לה כל המסמכים והאישורים כדין, כפי שפורט על ידי המצהירה מטעם רמ"י, שכאמור לא נחקרה.

     

44. אף טענת התובעים ולפיה רמ"י לא הייתה רשאית לרשום את תמרה כבעלת הזכויות בנחלה, בשל היותה נשואה באותה עת ומשהזכויות לא נרשמו על שם שני בני הזוג, לא הוכחה. רמ"י הפנתה לנוהל הרלוונטי (סעיף 3.2 לנוהל מספר 21.26) לפיו אין מניעה לרישום על שם אדם בודד (כלומר יחיד) שהוא נשוי. בנוסף, לא נסתרה טענת רמ"י לפיה בפועל היא נוהגת לאשר העברת זכויות בנחלות לאחד משני בני זוג. התובעים לא צירפו את ההחלטה והנוהל עליהם הם נסמכים בטענתם זו.

     

45. הטענה בעניין חובתה של רמ"י לדון תחילה בבקשת התובעים להפריד את הנחלה מבית המגורים, נזנחה על ידי התובעים עת ויתרו על סעדים ג' ו- ד' שבתביעה ולא חזרו על טענותיהם בעניין זה בסיכומיהם. מכל מקום ובתמצית יאמר, כי גם בעניין זה דין טענתם להידחות, משלא נסתרה טענת רמ"י, כפי שפורטה בסעיפים 28-29 לתצהיר מטעמה, ולפיה התובעים כלל לא הגישו בקשה להפרדה כאמור בטרם מונתה כונסת הנכסים על הנחלה ואף לא ביצעו כל פעולה לקידום פיצול המגרש מן הנחלה טרם המינוי כאמור, אלא רק פנו בבקשה לקבל מידע בעניין וזאת רק ביום 15.1.12, כשנתיים לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל וכריתת חוזה המכר שבין הכונסת לתמרה. בנסיבות אלה ובהעדר צו מניעה, רמ"י אף לא הייתה מוסמכת לעכב את העברת הזכויות.

     

46. אשר לבקשה לפיצול סעדים (סעד ה' בתביעה) - בקשה זו לא פורטה על ידי התובעים כדבעי, אלא נוסחה באופן כללי וסתמי כ"פיצול סעדים ו/או צווים בהמשך, לשם ביצוע המבוקש לעיל וככל שיידרש". הכלל הקבוע בתקנות 44 ו- 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הוא כי אין לפצל עילת תביעה אחת למספר תביעות וכי יש למצות את כל הסעדים בהליך אחד לגבי כל סעד וסעד הקשורים בו. על כן, דין בקשה זו להידחות.

     

47. בתצהיר מטעם התובעים ובסיכומיהם, העלו התובעים טענות המהוות הרחבת חזית המריבה, לה מתנגדים הנתבעים, ומטעם זה דינן להידחות. בכלל זה, טענות התובעים כי תמרה התקבלה שלא כדין כחברה באגודה (טענה שממילא אין לדון בה משלא צורפה האגודה ולא נתבקשה עמדתה), הטענה כי רמ"י העלימה עובדות והתנהגה בהתנהגות אסורה (סעיפים 13-14 לסיכומים), הטענות הנוגעות להתקשרות התובעים עם זמירי וטענות התובעים בדבר סמכויות החתימה של גורמים שונים ברמ"י על האישורים שניתנו במסגרת העברת הזכויות בנחלה לתמרה (סעיף ו' לסיכומים).

    סוף דבר

     

48. על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

     

    התובעים יישאו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד הנתבעות מס' 1 ו- 2 בסך כולל של 10,000 ₪ לכל אחת מהן וכן בסך כולל של 3,000 ₪ לנתבע מס' 3.

     

    ניתן היום, א' חשוון תשפ"א, 19 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.