אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> קורל נ' חלגואה ואח'

קורל נ' חלגואה ואח'

תאריך פרסום : 05/05/2021 | גרסת הדפסה

ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
28807-11-18
28/04/2021
בפני השופטת:
רחל ערקובי

- נגד -
תובעת:
בצלאל קורל
עו"ד ורדה מימון
נתבעים:
1. משה חלגואה
2. קרן חלגואה

עו"ד יורדם אבירם
פסק דין

 

רקע ;

 

  1. עסקינן בתביעה לאכיפת הסכם מכר לפיו רכשה התובעת מהנתבעים 412/1000 חלקים מדירת הנתבעים, תמורת סך של 470,000 ₪, מתוכו סך של 300,000 ₪ הינו פירעון הלוואה שלכאורה נטלו הנתבעים מאביה של התובעת, מר יניב בצלאל (להלן: "אבי התובעת").

     

  2. הסכם המכר נחתם על ידי הצדדים במועדים שונים במשרדו של עו"ד מיכאל פלג, כאשר הנתבעים חתמו ביום 28.12.2017 בנוכחות אבי התובעת ונוכחים נוספים, והתובעת חתמה ביום 19.03.2018.

     

  3. על פי כתב התביעה, משביקשה התובעת להשלים את תשלום התמורה בסך 170,000 ₪ מיאנו הנתבעים להשלים עם העסקה ולשתף פעולה עם הפעולות הנדרשות.

     

  4. מכאן התביעה שבפני לאכיפת הסכם המכר.

     

  5. ביום 12.05.2019 התקיים קדם משפט ולאחריו התקיימו שני דיוני הוכחות בימים 06.01.2020 ו-27.12.2020.

     

     

  6. במסגרת דיוני ההוכחות נחקרו העדים:

    מטעם התובעת: התובעת בעצמה ועו"ד מיכאל פלג.

    מטעם הנתבעים: הגב' דבורה פרץ – אמה של הנתבעת 2 והנתבעים בעצמם.

     

  7. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

     

    טענות הצדדים:

     

    טענות התובעת;

     

    לטענת התובעת, יש לדחות את טענות הנתבעים ולהורות על אכיפת ההסכם מהטעמים שלהלן:

     

  8. הנתבעים קיבלו מאבי התובעת כספים ומשלא עמדו בהחזרם, בחרו להשיבם בדרך של מכירת חלק מדירתם.

     

  9. הנתבעים שטענו לביטולו של ההסכם מחמת כפייה, לא הוכיחו כי הופעל כנגדם איום מטעם התובעת או אביה, אלא דווקא מצד אחיה של הנתבעת, רונן. הנתבעים חתמו על הערבות ללא כל איום או כפייה, אלא לכל היותר, בלחץ לגיטימי.

     

  10. לאחר חתימת הנתבעים על הסכם המכר, נהג כלפיהם אבי התובעת באמפטיה והבנה למצבם ואפשר להם להמשיך להתגורר בבית במשך תקופה.

     

  11. על הסכם המכר חתמו הנתבעים בפני עו"ד מיכאל פלג שאישר בתצהיר עדותו הראשית כי לא הבחין במצוקה בה הם היו שרויים לטענתם. כן, ההסכם נחתם לאחר מו"מ שנמשך כשעתיים אשר בסופו נקבעה תמורה בהתאם לשווי הדירה על פי שמאות הנתבעים, תוצאה המעידה לטענת התובעת על היעדר כפייה.

     

  12. מאחר ועל פי הסכם המכר, התובעת רכשה מהנתבעים חלק מהזכויות, הצדדים נותרים שותפים במקרקעין ועל כן נחתם ביניהם הסכם שיתוף שקובע, בין היתר, כי הצדדים ימנעו מנקיטת הליך פירוק שיתוף במשך 5 שנים.

     

  13. הפער בין מועד חתימת הנתבעים על הסכם המכר לבין מועד חתימת התובעת מעיד כי לנתבעים ניתנה שהות נוספת לפרוע את חובם חלף מכירת חלק מהדירה.

     

  14. עסקת המכר נעדרת אלמנטים של כפייה מעצם הסכמת אבי התובעת לרכוש על שם התובעת חלק בדירה שבגינו תלוי ועומד צו הריסה, להמתין 5 שנים טרם מימוש זכות פירוק שיתוף, חלוקת דמי השכירות בחלקים שווים, מתן זכות קדימה לנתבעים לשכור את הדירה, העמדת מימון מידי בסך 170,000 ₪ לסילוק המשכנתא ומתן האפשרות לנתבעים לרכוש את הממכר בחזרה.

     

  15. גם יסודות עילת העושק והתנאים המצטברים הנדרשים להוכחתה אינם מתקיימים בענייננו: תנאי החוזה אינם חורגים מהמקובל ואף לא נטענה לגביהם טענה להיעדר סבירות או הגינות; לא אירע ניצול מצוקה שכן הצדדים היו שווים בעמדותיהם והתנהל מו"מ בין הצדדים טרם כריתתו של החוזה.

     

  16. בניגוד לטענת הנתבעים, ההסכם אינו הסכם למראית עין. לא הוכחו קיומם של "אותות מרמה" כנדרש בפסיקה. כוונתם של הצדדים בהסכם הייתה אחת והיא מכירת חלק מהדירה לתובעת כנגד סילוק חובם כלפי אבי התובעת וסילוק המשכנתא בסך 170,000 ₪.

     

    טענות הנתבעים ;

     

  17. הנתבעים טוענים כי בניגוד למצוין בהסכם המכר, אין המדובר בהלוואה שנתן אבי התובעת לנתבעים אלא בערבות שחתמו הנתבעים על הסכם הלוואה שחתם אחיה של הנתבעת, אלירן (להלן: "אלירן"). הנתבעים מעולם לא קיבלו מאביה של התובעת דבר.

     

  18. כן נטען כי הסכם המכר נחתם על ידם בלחץ, כפייה ואיומים מצד אבי התובעת ואינו אלא הסכם למראית עין שנועד לגרום לאחיה של הנתבעת 2 לשלם את ההלוואה שקיבל מאביה של התובעת.

     

  19. העתק הערבות או הסכם ההלוואה מעולם לא נמסרו לנתבעים.

     

  20. לנתבעים נאמר מפי אלירן ואמו כי אבי התובעת הינו אדם מסוכן שהורשע בעבר בפלילים והם החלו בעצמם לקבל שיחות איומים מאבי התובעת כי ככל ולא ישלמו את החוב יפגע בהם ובילדיהם.

     

  21. רעיון המכר היה של אבי התובעת לאחר שאמר לנתבעים באיום כי זו הדרך היחידה לכיסוי חובם וכי אם לא יחתמו, הוא יגיע אליהם הביתה.

     

  22. בהגיעם למשרדו של עו"ד פלג, ההסכם היה מוכן, אבי התובעת היה במשרד ועורך הדין האיץ בהם לחתום מאחר וממתינה לו במשרד פגישה נוספת, דברים שהתבררו לאחר מכן כלא נכונים. כמו כן, הנתבעים חתמו בפני עו"ד פלג על מסמכים נוספים הקשורים למכר מבלי שכלל הזדהו בפניו באמצעות תעודות מזהות ומבלי שיש ביניהם היכרות מוקדמת כלשהי. הנתבעים לא קיבלו לידיהם עותק ממסמכים אלו עליהם חתמו.

     

  23. במקביל להסכם המכר, נחתם הסכם נוסף, לפיו הסכם המכר יבוטל אם הנתבעים ישלמו לתובעת את שווי זכויותיה בדירה בסך של 470,000 ₪ בריבית שנתית של 5%. לטענתם, ההסכם הנוסף מעיד כי הסכם המכר אינו אלא הסכם למראית עין שתכליתו הינה גביית כספים תוך הפעלת לחץ פסול על הנתבעים. לנתבעים אין כל היכרות עם התובעת, זו מעולם לא הייתה בדירתם ולא נכחה בעת חתימתם על ההסכם אלא חתמה עליו רק לאחר כשלושה חודשים. העסקה אף לא דווחה לרשויות אלא לאחר הודעת הביטול של הנתבעים מחודשי מאי 2018.

    גם ממסמכים אלו לא קיבלו הנתבעים העתק.

     

  24. גם לאחר חתימתם על הסכם המכר, המשיך אביה של התובעת לפנות אליהם בדרישה כי יפרעו את החוב, שאם לא כן, יממש את ההסכם.

     

  25. ביום 07.03.2018 הודיע אביה של התובעת לנתבע כי "נגמר לך הזמן חתמתי כבר על החוזה", זאת למרות שלפי ההסכם שהומצא לנתבעים רק באמצע חודש יוני 2018, התובעת חתמה על ההסכם ולא אביה וההסכם נחתם ב-19.03.2018 ולא ב-7.3 כפי שהודיע אבי התובעת לנתבעים.

     

  26. לא התובעת ולא הנתבעים בקיאים בפרטי העסקה כאשר התובעת היא חותמת גומי של אביה.

     

  27. נוכח טענותיהם, סבורים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה ולהורות על ביטולו של ההסכם מחמת היותו חוזה למראית עין לפי סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"); כי הנתבעים נכפו באיומים לחתום על ההסכם על ידי אבי התובעת; הנתבעים היו מצויים במצוקה עקב איומי אבי התובעת שניצל מצוקה זו במודע ולחץ עליהם לחתום על ההסכם עם התובעת.

     

    דיון והכרעה:

     

  28. שתי שאלות עומדות להכרעה בפני:

    • האם הסכם המכר שנכרת בין הצדדים להליך לפיו מכרו הנתבעים חלק מזכויותיהם בדירה לתובעת, הוא הסכם אמתי שאכן נערך בתום לב ובתמורה מלאה, או שמא מדובר בהסכם פיקטיבי שנועד להסוות הסכם הלוואה שנחתם בין אביה של התובעת לאחיה של הנתבעת, כלומר, הסכם למראית עין.

    • האם הנתבעים חתמו על הסכם המכר תחת עושק, כפייה ואיומים.

       

  29. בראשית האומר, אבהיר כי למעשה מעצם טענות הנתבעים כי ההסכם נחתם על ידם בכפייה, ניצול או עושק יש לסתור את הטענה כי ההסכם הינו למראית עין. על כך נפסק כדלקמן:

     

    "הסכם למראית עין הוא הסכם שבו "... מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה. נמצא, כי מתקיימות בעניין זה שתי מערכות משפטיות. המערכת האחת, החיצונית והגלויה, הקובעת הסדר מסוים המוסכם על הצדדים, והמערכת השנייה, הפנימית והנסתרת, המבטלת בהסכמה הסדר זה או משנה אותו...". (ע"א 630/78 ביטון ואח' נ' מזרחי, פ"ד לג (2) 576 וראו גם עא 53/86 עמיחי סולל נ' מתתיהו צוקרמן פ"ד מב(2) 625). לעומת זאת טענה שלפיה הסכם שנפל פגם בכריתתו מחמת אילוץ, כפייה או עושק, איננה כופרת בתוכנו של ההסכם כי אם רק בתוקפו ומכאן גם ההבדל שקובע חוק החוזים בנוגע לתוצאה של כל אחד משני הסכמים אלה. הסכם למראית עין הוא בטל ואילו הסכם שנפל פגם בכריתתו רק ניתן לביטול על ידי המתקשר הטוען לפגם" [ראו תא (חי') 45156-06-12 בראל רז נ' יעקב כהן (פורסם במאגרים, 19.07.2012)].

     

  30. ודוק, נוכח נסיבות התיק וכפי שאפרט בהרחבה להלן, מצאתי כי אין המדובר בהסכם למראית עין, אלא בהסכם מכר שנחתם תחת לחץ וכפייה.

     

    המסגרת הנורמטיבית;

     

  31. ככלל, אחד מעקרונות היסוד של דיני החוזים הוא העיקרון לפיו חוזים יש לקיים.

     

  32. על הטוען לבטלות ההסכם לעמוד בנטל ראייתי גבוה במיוחד ולהצביע על טעמים משכנעים וכבדי משקל להצדקת ביטולו ועל בית המשפט לנהוג משנה זהירות בעניין זה [ראו ע"א 5914/03 אפרים שוחט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ].

     

  33. במקרה שלפנינו, תוקפים הנתבעים את ההסכם בפן החוזי וטוענים לבטלותו מכוח מבחר עילות הקבועות בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים").

     

  34. עילות ביטול הסכם עקב פגמים שנפלו בכריתתו מוסדרות בחלק ב' לחוק החוזים. עילות אלו, במסגרתן מבוקש ביטולו של הסכם, מביאות להתנגשות בין שני עקרונות יסוד בדיני החוזים – העיקרון לפיו חוזים יש לקיים [ראו לעניין זה ג' שלו בע"מ 16; ד"נ 20/82 אדרס נ' הרלו אנד ג'ונס, פ"ד מב(1)] אל מול העיקרון לפיו על ההתקשרות בהסכם לנבוע מרצונם החופשי של הצדדים. על פי הפסיקה, ככל שהפגם ברצון החופשי של צד לחוזה חריף יותר, כך יקטן משקל החובה לקיימו ולעתים עד לביטולו בנסיבות מסויימות, וההיפך, ככל והפגם ברצון נמוך יותר כך יטה בית המשפט לקים את החוזה, לעתים בהתאמות הנדרשות.

     

    לעניין התנגשות זו, יפים דבריה של כב' השופטת פאני גילת כהן:

     

    "33. שני עקרונות מרכזיים שופטים בדין החוזים הישראלי: עקרון חופש החוזים ועקרון תום הלב.

    דרכו של עולם היא שעקרונות אלה מייצגים שני קטבים וביניהם מתח.

    נקודת האיזון בין שני העקרונות האמורים תיקבע בכל מקרה על פי נסיבותיו ועל פי התשתית המשפטית שבבסיסו, אך גם על פי השקפת עולם משפטית (ראו שם, שם).

    כפי שהורונו רבותינו, ובכל הענווה מאמצת אני השקפה זו, עקרון חופש החוזים הוא העקרון השולט בכיפת דיני החוזים שלנו.

    זהו יופיו וזהו ייחודו של התחום.

    צא ולמד, כי עסקינן בתחום המרכזי בעולם המשפט בו בא לידי במלוא עוצמתו רצון הפרט.

     

    אדני החוזים נועדו ליתן תוקף לרצונם המשותף של הצדדים ע"י מתן כוח בידיהם לערוך חוזים המבטאים רצון (שם, בעמ' 19).

     

    חוזה הוא, אפוא, מעין יצירה של הצדדים, אשר ייחודה הוא בכך שקיבלה גושפנקא של המחוקק, וככל שהם פועלים במסגרת החוקית שנתחמה על ידי הדין ומנתבים רצונם ההדדי לדפוסים ומוכרים, יינתן תוקף לרצונם, והחוזה שערכו ייאכף (שם, בעמ' 15).

     

    34. עקרון חופש החוזים, שהוכתר כעקרון החשוב ביותר בדיני החוזים, אינו עקרון מוחלט. ככל עקרון המבטא זכות יסוד יש לאזנו כנגד עקרונות וערכים אחרים, ובמקרים מסוימים יהא עליו לסגת מפניהם. ידוע, כי לצד ההכרה העקרונית של המשפט הישראלי בעקרון חופש החוזים, מצויות בשיטתנו הגבלות על כוחו של העיקרון. חלקן של ההגבלות נובע דווקא מן השאיפה לשמר את חיותו של עקרון חופש החוזים ואת האוטונומיה של הרצון הפרטי. כך לדוגמה פרק ב' לחוק החוזים, הדן בביטול חוזה מחמת פגמים ברצון, מתפרש אמנם על רקע השאיפה להסכמה אמיתית וחופשית של הצדדים לחוזה, אולם מהווה בה בעת גם מגבלה להסכמה כזו (שם, בעמ' 51)."

     

    [ראו תמ"ש (ק"ג) 23983-05-14 פלוני נ' אלמונית (פורסם במאגרים, 05.10.2016)].

     

  35. האקט הפיזי של החתימה על ההסכם, מבטא גילוי חיצוני להסכמה החוזית בין הצדדים גם כלפי עתיד והוא עדיף על הקושי הרב הקיים בגילוי רצונו וכוונתו של אדם, מחשבתו והבנתו, אלא אם יוכחו יסודות עילות העושק והכפייה שיש בהן לסתור את החזרה להסכמה הסובייקטיבית של החותם.

    עושק וכפייה;

     

  36. עילת העושק קבועה בסעיף 18 לחוק החוזים:

     

    "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

     

  37. לעילה זו שלושה תנאים מצטברים [ראו ע"א 5839/92 גנז נ' כץ, 1994; ע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון, פ"ד לו(1) וספרה של המלומדת גבריאלה שלו, "דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי" (תשס"ה – 2005) בעמ' 344 (לעיל ולהלן: "ג' שלו")]:

     

    א. בזמן חתימת ההסכם, היה הנעשק במצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון;

     

    ב. ניצול מצבו הנ"ל של הנעשק על ידי העושק או מי מטעמו, כדי לגרום לו להתקשר בחוזה;

     

    ג. תנאי החוזה אינם סבירים וחורגים מהמקובל.

     

  38. מהאמור אנו למדים כי על הנתבעים להוכיח כי בעת חתימת הסכם המכר, היו הנתבעים מצויים במצב של עושק וכי התובעת ניצלה את מצבם על מנת שיתקשרו עמה בהסכם המכר, וכי תנאי העסקה גרועים וחורגים מהמקובל.

     

  39. עילת ביטולו של חוזה שנחתם מחמת כפייה קבועה בסעיף 17(א) לחוק החוזים:

     

    "(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה."

     

  40. עילה זו קרובה לעילת העושק מבחינה עניינית ומעשית מאחר ושתיהן נובעות מפגם ברצונו החופשי של המתקשר, אך הן נבדלות זו מזו באופן משמעותי בכך שבעוד עילת העושק דנה בתנאי החוזה והיותם סבירים או חורגים מהמקובל, וכן דורשת הוכחה של מצוקה ממשית ולא קושי ארעי או חולף, בעילת הכפייה אין כלל התייחסות לתוכן החוזה וסבירות תנאיו וכן לא מוגדר מהי "כפייה".

     

  41. כאמור, בעוד בסעיף 17(א) לא הוגדר מהי "כפייה", אלא כי כוח או איום יכולים להוות כפייה, בפסיקה נקבע כי ההכרעה האם לחץ פסול עולה לכדי כפייה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה לגופו [ראו כב' הנשיאה חיות בע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פ"ד נח(5) 193, 198 (2004)].

     

    הסכם למראית עין;

     

  42. בטלותו של הסכם למראית עין, קבועה בסעיף 13 לחוק החוזים: "חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל...".

     

  43. "חוזה למראית עין הוא חוזה שבו 'מסכימים ביניהם הצדדים, לפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה' (ראו עניין ביטון נ' מזרחי הנ"ל). בחוזה כזה מתקיים חוסר התאמה מכוון בין הצהרת הרצון של הצדדים המשתקפת כלפי חוץ בחוזה שכרתו ובין רצונם האמיתי והסמוי לא לתת לאותו חוזה תוקף מחייב..." [ראו ע"א 3642/11 הדר כהן נ' סמיר גטאס (פורסם במאגרים, 03.03.2014)].

     

  44. כדי לקבוע אם הסכם שנקשר בין צדדים הוא הסכם תקף ומחייב, או שהוא הסכם למראית עין בלבד, על בית המשפט להתחקות אחר כוונתם האמיתית של הצדדים להסכם, ולקבוע אם ההסכם אכן משקף את שהוסכם או שמא מתקיימת אי התאמה מכוונת בין הצהרת הרצון של הצדדים כלפי חוץ כפי שבאה לידי ביטוח בהסכם, לבין רצונם האמיתי [ראו ע"א 4305/10 מזל אילן נ' יוסף לוי (פורסם במאגרים, 09.05.2012)].

     

    הכרעה זו היא הכרעה עובדתית הנלמדת מכלל נסיבות העניין כפי שהוכחו [ע"א 3725/08 חזן נ' חזן (פורסם במאגרים, 03.02.2011)]. הנטל להוכיח כי החוזה שנחתם הוא למראית עין בלבד רובץ על הטוען זאת [ראו ע"א 7497/07 רינגל נ' לינדאור (פורסם במאגרים, 22.02.2010)], ובשל אופי הטענה ומהותה, על בעל דין המעלה טענה כי החוזה שנקשר הוא למראית עין בלבד, להוכיח טענתו ברמת הוכחה מוגברת (ראו עניין חזן ועניין הדר כהן הנ"ל).

     

    מן הכלל אל הפרט;

     

    האם חתמו הקונים על הסכם המכר עקב אילוץ או עושק או כפייה?

     

  45. לאחר עיון בכתבי הטענות, עדויות הנתבעים וסיכומי הצדדים ולאחר התלבטות לא מבוטלת, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעים הרימו את נטל ההוכחה כי הסכם המכר נחתם על ידם תחת לחץ, עושק וכפייה.

     

  46. לטעמי, לא יכול להיות חולק על כך כי אכן הנתבעים היו מצויים תחת לחץ לא מבוטל, וודאי בנסיבות בהן, לטענתם, הדרישה לפירעון ערבותם לחובו של אלירן "נפלה עליהם כרעם ביום בהיר" ובסכומים שוודאי שאינם מצויים באופן שגרתי ובנקל בכיסם.

     

  47. התלבטותי נבעה בעיקר מהעובדה שהנתבעים לא תמכו את טענותיהם בראיות חיצוניות. כך, למשל, נמנעו הנתבעים מלהביא לעדות את אלירן שלכאורה נטל את ההלוואה מאבי התובעת, היה נוכח במעמד חתימת הסכם ההלוואה והסכם המכר ואף היה מי שלטענת הנתבעים העיד כי אבי התובעת הינו אדם מסוכן ומאיים שיש להישמר מפניו. בנוסף, טען הנתבע בעדותו כי בפרופיל ה-WhatsApp של אבי התובעת מופיע הכיתוב המאיים "go for it until the end" עם שלושה אייקונים של אקדח (עמ' 37 ש' 33-34) אך לא הציג אסמכתא לכך לבית המשפט.

     

  48. מרבית האמירות שיוחסו לאבי התובעת לא נאמרו ישירות לנתבעים אלא נאמרו להם מפי אחרים שלא הובאו לעדות ושתצהיריהם לא הוגשו.

     

  49. הדבר אף עולה מכתב ההגנה. כך, למשל, טוענים הנתבעים בסעיף 19 לכתב ההגנה כי "יניב (אבי התובעת – ר' ע') המשיך ואיים עליהם... וכך אמר לאלירן (אחי הנתבעת שנטען כי לווה כספים מאבי התובעת – ר' ע')..." (ההדגשה אינה במקור – ר' ע').

     

  50. חרף האמור, מצאתי כי עדותם של הנתבעים אמינה עלי כי אכן חתמו תחת איום, הן מהטעמים שיפורטו להלן והן מהטעם שאבי התובעת, מפיו לכאורה הושמעו האיומים, לא הובא לעדות, לא הוגש תצהירו, לא הובאה עמדתו או דבריו לעניין הטענות המיוחסות לו, הן לעניין האיומים והן לעניין ההלוואה והסכם ההלוואה, כך שטענות הנתבעים לא נסתרו.

  51. ביום 27.12.2020 העיד בפני הנתבע:

     

    ש. מה זה איום, מה הוא אמר לך?

    ת. שהוא דורש את הכסף שלו בחזרה במיידי, הבית שלך בסכנה כדאי לך מאוד לשלם לי את הכסף שלי אני לא משחק משחקים, ועוד אני מרחם עליך/חומל עליך רק בגלל שיש לך ילדים קטנים בבית ומעכשיו אתה תעשה מה שאני אומר.

     

  52. בנוסף, סבורני כי נסיבות ההסכם עצמו וחתימתו מעידות על כפייה: איזה אדם סביר, אשר לצורך כלכלת משפחתו הכוללת 6 ילדים קטינים, צמצם את מרחב מגוריו ומחייתו בכך שפיצל את דירת מגוריו על מנת להשכירה, אך מנגד מכר אחוזים מדירה זו, שאינה מחולקת בהיתר וכדין, שאין אופק או צפי ברור לאפשרות חלוקתה. פירוק שיתוף בדירה כאמור ובנסיבות כאלו הוא אינו דבר סביר או שגרתי. להזכיר כי בענייננו אין המדובר בקרובי משפחה הרוכשים יחדיו נכס להשקעה, אלא מדובר בשני אנשים זרים אחד לשני שכעת הולכים לחלוק בדירת המגורים של האחד והדבר אינו מתיישב עם ההיגיון.

     

    בנוסף, הנתבעים הגיעו לחתימה אצל עו"ד שאינם מכירים, אך לו היכרות מוקדם עם אבי התובעת. ההסכם היה מוכן לחתימה מבלי שלנתבעים תהא אמירה בדבר. התובעת לא נכחה במועד החתימה ואף לא בסמוך לו אלא אבי התובעת היה נוכח במועד זה, מסמכי ההסכם לא נמסרו לידיהם, נחתם נלווה להסכם אשר עוסק בהשבת ההלוואה תמורה ריבית שעל פניה חורגת מהוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, או בשמו לאחר תיקונו, החוק לאשראי הוגן.

     

  53. הנתבעים בעדותם נתנו משקל ממשי לטענותיהם לאיומים מצד משפחת התובעת. כך, למשל, העידו הנתבעים כי אם התובעת מנתה את שמות ילדיהם, כאשר לה, כאמור, אין כל היכרות עם המשפחה. ולשם מה נדרשת אם התובעת לדעת את שמות ילדי הנתבעים אם לא לצורך איום והפחדה?

     

  54. אל מול גרסתה הריקה מתוכן של התובעת המעלה כי לא הייתה אלא כלי משחק בידי אביה לצורך גביית ההלוואה, ניצבת גרסתם האמינה של הנתבעים ואשר מתיישבת עם העובדות שהוצגו.

     

  55. עדותה של התובעת לטעמי לא הייתה אלא שופר לדברי אביה. התובעת לא ידעה להעיד על דבר מידיעתה האישית, למעט חתימתה על גבי ההסכם. אציין כי בשמיעת עדותה של התובעת, אף ניתן משקל לעובדה שבחקירתה במסגרת צו המניעה השיבה לעניין הסכם ההלוואה כי הוא אינו בידיה על אף שבנקל יכול היה להימצא בידיה וראיה לכך היא שהוא אף הוגש במסגרת כתב טענות מטעם התובעת.

     

  56. כך, למשל, התובעת העידה כי (עמ' 7 ש' 30-34, עמ' 8 ש' 1):

     

    המטרה היתה לא לממש את הסכם המכר... המטרה היתה לא לפגוע בהם בחלק של הבית ולתת עוד תקופת הזמן כדי לא להוציא לפועל את הסכם המכר.

    ש. ואת זה את יודעת מאביך.

    ת. כן, וזו הסיבה מדוע חתמתי אחרי 3 חודשים.

     

  57. וכן:

     

    ש. האם את יודעת מדוע הוזמנת לדבריך, לחתימת ההסכם בחודש מרץ... כלומר שלושה חודשים קודם

    ת. הגעתי לחתום על ההסכם בהפרש של 3 חודשים כי זה מה שאבא שלי הנחה אותי לעשות, מה הסיבות אני לא חלק בענין.

    [פרוטוקול מיום 06.01.2020, עמ' 5 ש 4-7].

     

    ש. כשהגעת לעו"ד פלג לא שאלת אותו מדוע את חותמת על ההסכם רק 3 חודשים לאחר התאריך שמופיע בכותבת ההסכם שחתמו הנתבעים.

    ת. לא. זה לא היה נראה לי מוזר, אלה ההנחיות שקיבלתי מאבי, ואני בטוחה שיש מאחורי זה סיבות.

    [פרוטוקול מיום 06.01.2020, עמ' 6 ש 9-12].

     

    ש. האם את יודעת איך נולד ההסכם הזה, מי הציע למי ולמה

    ...

    ת. אם ידעתי מי הציע למי, אין לי שמץ של מושג.

    [פרוטוקול מיום 06.01.2020, עמ' 6 ש 33, עמ' 7 ש' 1].

     

    אותי זימנו במרץ לגשת למשרד עוה"ד פלג לחתום על הסכם המכר, בעקבות איזה סיבה ומדוע, נודע לי רק לאחר הסכם המכר שזה על הלוואה שהיתה, ומעבר לכך לא היה לי מושג לגבי ההסטוריה של זה. [פרוטוקול מיום 06.01.2020, עמ' 7 ש 12-14].

     

  58. בנוסף, עדותה של התובעת לא הייתה עקבית. כך למשל, בניגוד לכתוב בכתב התביעה כי הנתבעים הציעו לאבי התובעת לרכוש חלק מדירתם, העידה התובעת כי אינה יודעת מי הציע למי (עמ' 6 ש 33, עמ' 7 ש' 1), ולאחר שעומתה עם הסעיף המופיע בכתב התביעה, שינתה את גרסתה וטענה כי היא זו שמסרה את הפרטים בסעיף זה לעורכת הדין (עמ' 7 ש' 15).

    לאחר מכן, נשאלה לשם מה הוכן דו"ח שמאי והשיבה, בניגוד לנאמר בכתב התביעה, כי "סביר להניח" שהדו"ח הוכן לחברה שנותנת הלוואות (עמ' 8 ש' 19-22). לאחר שעומתה גם עם אי ההתאמה כאן שינתה גרסתה והעידה כי "יש לי את הידיעה שדו"ח שמאי הוזמן בנוסף גם לעסקה זו" (עמ' 8 ש' 27).

     

  59. גם בעדותו של עו"ד פלג מטעם התובעת שהעיד כי לא חש בכל לחץ או כפייה על הנתבעים בשעת חתימת ההסכם אין לסייע לגרסת התובעת ולהפריך את טענות הנתבעים. עו"ד פלג העיד כי אין לו היכרות עם הנתבעים אך יש לו היכרות קודמת עם אבי התובעת. נסיבות החתימה על הסכם המכר היו תמוהות ועו"ד פלג לא הצליח להפריך את סימני השאלה שעלו כתוצאה מכך.

     

  60. העדויות אותן נמנעו הצדדים מלהביא, כדוגמת אחיה של הנתבעת, אשר לטענת הנתבעת היה קשור באפן ישיר להסכם ההלוואה ונחשף לאיומי אבי התובעת וכן נטען כי היה נוכח בעת החתימה על הסכם המכר, אבי התובעת, צירוף הסכם ההלוואה, יש להעיד כי בענייננו אמנם רב הנסתר על הגלוי, אך אין חולק כי נסיבות חתימת הסכם המכר אינן שגרתיות, אינן סבירות, אינן מתיישבות עם ההיגיון הבריא וכי ההסכם נחתם בנסיבות של עושק וכפייה.

     

  61. בפסיקה אמנם נקבע כי "לחצים שונים (כלכליים, חברתיים, פסיכולוגיים וכיוצא בזה), אינם פוגמים ככלל בחופש הרצון החופשי. אך ורק לחצים כבדים, אשר חותרים תחת עצם הרצון המינימאלי ייחשבו כפגמים ברצון. כדי שתוכר עילת כפייה, חייבת להיוותר פגיעה חריפה בחופש הרצון החופשי של המתקשר" [ראו ע"א 1596/93 יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, 1994]. עוד נקבע כי "חופש רצון חוזי הוא מצב שבו ניצבת לפני המתקשר בררה סבירה אחרת. אם ישנה בררה סבירה אחרת, הרי שאין לומר כי נפגם הרצון החוזי" [ראו ע"א 1912/93 שושנה שחם נ' רפאל מנס, 1998].

     

  62. בענייננו סבורני כי הנתבעים היו נתונים תחת מכבש לחצים עצום כתוצאה מהאיומים עליהם ועל משפחתם, לחץ אשר הוביל לפגיעה חריפה בחופש הרצון החוזי שלהם. לנתבעים לא הייתה אפשרות מעשית להציע לאבי התובעת את כספו במלואו, אותו מעולם לא קיבלו, במועד שרצה ובתנאים שרצה.

     

  63. אדגיש עוד, למעשה על פי האמור בכתב התביעה ובעדות התובעת, ההסכם נועד להחזרת הלוואה שקיבלו הנתבעים. התובעת לא הביאה כל ראייה להוכיח כי אכן הנתבעים קיבלו איזו הלוואה, וטענתם כי לא קיבלו בפועל כל הלוואה לא מהתובעת ולא מאביה לא נסתרה. לא רק שלא נסתרה אלא התחזקה לנוכח העובדה שהסתבר כי התובעת אינה יודעת מאומה על נסיבות החתימה, ועל הכספים שהתקבלו. דומני כי בעניין זה העובדה שאביה של התובעת ישב באולם ביהמ"ש ושמע את עדותם של הנתבעים, ואולם לא נתן כל עדות אומרת דרשני. במיוחד הדברים נכונים לנוכח המחלוקת שנפלה בין הצדדים בנושא הצגת הסכם ההלוואה.

     

  64. בעניין זה אני מפנה להחלטתי מיום 8.3.20, בעקבות אי גילוי הסכם על ידי התובעת, הסכם שהנתבעים טענו כי לא קיבלו, ולאור בקשת התובעת לחקור את הנתבעים ביחס להסכם זה, שלא גולה בהליך גילוי המסמכים, ניתנה על ידי החלטה מנומקת. בהחלטתי לנוכח טיעוני התובעת בדבר הצורך בגילוי האמת, אפשרתי את הצגת המסמך ובלבד שאביה של התובעת שלכאורה ערך את המסמך יתייצב למתן עדות, הכול כמפורט בהחלטתי הנ"ל שהומצאה לצדדים.

     

  65. לאחר שניתנה ההחלטה המאפשרת לתובעת לא רק להגיש את מסמך ההלוואה שלכאורה היה מחזק את טענתה שהתמורה בגין המכר של חלק הדירה ניתנה באמצעות הלוואה שניתנה לנתבעים, וזאת בניגוד לגרסתם, התובעת יכולה הייתה לזמן את אביה להעיד על מתן ההלוואה, ובכך למעשה לקעקע את טענת הנתבעים שלא קיבלו מאומה מאבי התובעת, לא כהלוואה ולא בגין מכר דירתם.

     

  66. התובעת הודיעה לביהמ"ש כי היא חוזרת בה מבקשתה להצגת המסמך. ראה הודעת התובעת לתיק מיום 10.6.20 ן-15.6.20 וההחלטות שניתנו בעקבות הודעות אלה.

     

     

    האם עסקינן בהסכם למראית עין?

     

  67. לטענת הנתבעים, הסכם המכר אינו אלא הסכם למראית עין לצורך השבת ההלוואה. אין בידי לקבל טענה זו.

     

  68. מסכימה אני כי הנסיבות שבפנינו תמוהות: חלוף המועד מחתימת הנתבעים ועד לחתימת התובעת; המשך הלחץ שהופעל על הנתבעים על ידי אבי התובעת במטרה לגבות את סכום ההלוואה מהנתבעים אף לאחר חתימתם על ההסכם; ההסכם הנוסף שנחתם במקביל להסכם המכר; החתימה אצל עו"ד מטעם אבי התובעת כאשר התובעת כלל לא נכחה במעמד החתימה; חתימת הנתבעים בפני עורך דין מבלי להזדהות בפניו באמצעות אמצעי זיהוי כלשהו; חתימת התובעת על הסכם המכר חודשים לאחר חתימת הנתבעים וימים ספורים לאחר הודעת אבי התובעת לנתבע כי הוא (אבי התובעת – ר' ע') חתם על ההסכם; היעדר ראיה אודות רישום הערת אזהרה לטובת התובעת למרות הקבוע בהסכם ואי דיווח העסקה לרשויות המס אלא לאחר הודעת הביטול מטעם הנתבעים; כל אלו יחדיו עשויים היו להעיד על כוונה נסתרת של הצדדים לולא היה מוכח כי הנתבעים חתמו תחת איומים.

     

  69. חרף הנסיבות המתוארות לעיל, אין המדובר בהסכם למראית עין. כפי שפורט לעיל, הסכם למראית עין הוא הסכם כלפי חוץ אשר אינו מעגן את כוונתם האמתית של הצדדים. כדי לקבוע כי הסכם כלשהו הוא הסכם למראית עין, על בית המשפט להתחקות אחר כוונותיהם האמתיות של הצדדים להסכם ולקבוע האם ההסכם משקף את שהוסכם.

     

  70. בענייננו, לאור הקביעה כי ההסכם נחתם על ידי הנתבעים בנסיבות של עושק וכפייה, לא ניתן לטעון במקביל כי מדובר בהסכם למראית עין, טענה הסותרת את טענת העושק והכפייה.

     

    בקביעתי כי ההסכם נחתם על ידי הנתבעים תחת עושק וכפייה, הרי שפועל ברור היוצא מכך הוא שהנתבעים כלל לא הסכימו על עצם עסקת המכר, על תנאיה, על מועד החתימה, על זהות הקונה, על זהות עורך הדין.

     

    בעצם, לא היה ההסכם אלא אמצעי נוסף, חוליה נוספת בשרשרת הלחצים שהופעלה על הנתבעים על מנת לגרום להם לשלם את ההלוואה שלא ניתנה להם, לאבי התובעת. אין בכך להפוך את ההסכם להסכם למראית עין.

  71. הנתבעים פירשו את הסכם המכר כמסווה להסכם ההלוואה, אלא שלא ניתן להתעלם מטענת הנתבעים עצמם כי הסכם ההלוואה שנטען כי היווה בסיס לתשלום חלק מהתמורה על פי הסכם המכר כלל לא נחתם על ידם ולא סביר כי טענת הנתבעים היא כי הסכם המכר בעצם מסווה הסכם הלוואה חדש. בכל מקרה, לא הוכח קיומו של הסכם הלוואה סמוי אחר ובוודאי שלא הוכח תוכנו.

     

    התנהלות התובעת;

     

  72. התובעת עתרה לאכיפת הסכם מכר שלטענתה שולמה במסגרתו תמורה מסוימת לנתבעים במסגרת הלוואה שקיבלו מאביה. התובעת לא הוכיחה כי אכן שילמה לנתבעים תמורה בגין הדירה. סוגיה מרכזית בענייננו היא סוגיית ההלוואה. הגם שהתובעת טענה כי אין כך הדבר, סבורני כי אכן מדובר בסוגיה מהותית לצורך ליבון המחלוקת. מאחר וכאמור, על פי הסכם המכר, חלק מהתמורה בגין הזכויות ניתנה לנתבעים – המוכרים – בצורת הלוואה קודם להסכם המכר, הרי שהיה על התובעת להוכיח כי אכן ניתנה להם ההלוואה.

     

  73. במסגרת ההליך נחשף כי התובעת כלל לא הייתה צד להלוואה המדוברת ובעוד נטען כי אביה הינו המלווה, הנתבעים הכחישו כי הם הלווים.

    אחזור ואדגיש כי אבי התובעת לא צורף כצד להליך, לא זומן לעדות, לא הגיש תצהיר וכן הסכם ההלוואה – הגם שצורף במסגרת תגובת התובעת לבקשת הנתבעים במסגרת צו המניעה, לא צורף לכתבי הטענות, לא גולה במסגרת תצהיר גילוי המסמכים של התובעת או במסגרת חקירתה הנגדית – לא הוגש ועל כך התנהל דין ודברים ממושך שבסופו נתתי שתי החלטות מפורטות, האחת מיום 08.03.2020 במסגרתה קבעתי תנאים להגשת המסמך, והשניה מיום 08.07.2020 אשר עסקה בחזרת התובעת מבקשתה להגיש את הסכם ההלוואה.

     

    כן אציין כי בתחילה טענה התובעת כי יש להתיר את הגשת המסמך לצורך גילוי האמת ועל מנת "להסיר כל ספק בעניין זיהוי מעמד הנתבעים ביחס ל"הלוואה"", דהיינו, היותם לווים כטענתה בניגוד להיותם ערבים כטענתם. לאחר שהתרתי את הגשת הסכם ההלוואה בכפוף לתנאים, חזרה בה התובעת מבקשתה וטענה כי כלל לא ביקשה לצרף את המסמך וכי הוא אינו דרוש מאחר ועסקינן בתביעה לאכיפת הסכם מכר ולא הסכם הלוואה.

     

  74. התובעת העידה כי חתמה על הדיווח לשלטונות המס ביום 26.08.2018 בעוד חתימתה על הסכם המכר הייתה ביום 19.03.2018 וההודעה על ביטול הסכם המכר הייתה ביום 17.05.2018. גם הבקשה אל בנק לאומי לטובתו רשומה משכנתא בדירה להנפקת מכתב כוונות ושטרי ביטול משכנתא נשלח על ידי באת כוח התובעת ביום 21.08.2018, לאחר שליחת ההודעה על ביטול הסכם המכר, זאת מבלי לציין את התנגדות הנתבעים, בעלי המשכנתא, לקיומו של הסכם המכר.

     

  75. דומני כי התובעת לא בכדי לא ניצלה את ההזדמנות שנקרתה בפניה להביא את אביה למתן עדות, ולהוכיח כי אכן ניתנה הלוואה לנתבעים שמהווה את התמורה לחלק הדירה שרכשה. בהתאם להוראות החוק לאשראי הוגן היה על התובעת, או אביה להציג את האסמכתאות, הן לביצוע ההלוואה בפועל להבדיל מחתימה על מסמך, הן להמצאת כל הנתונים הדרושים על פי החוק לאשראי הוגן שיומצאו לנתבעים, הן ביחס לשיעורי הריבית המותרים על פי החוק. סבורני כי לו הייתה התובעת מגישה את המסמכים ומוכיחה כי אכן התמורה שולמה ייתכן והתמונה הייתה שונה. בענייננו, העובדה שלמרות שניתנה לתובעת הזדמנות, לבקשתה, להמציא את הראיות וזאת בעיצומו של הליך ההוכחות ותוך דחיית המועדים על מנת לאפשר זאת, והתובעת לא עשתה כן, מובילה למסקנה היחידה כי טענת הנתבעים שהם לא קיבלו מאביה של התובעת כל הלוואה עמדה במבחן ההוכחה הדרוש.

     

  76.  סיכום:

     

  77. הוכח בפניי כי התובעת לא הכירה מאומה מהעסקה, ושימשה כסות לאביה. הוכח בפניי כי התובעת לא שילמה לנתבעים מאומה. ניתנה לתובעת ההזדמנות להוכיח כי אביה נתן לנתבעים הלוואה, וכי ההסכם היווה למעשה מכר של הדירה לצורך תשלום ההלוואה, אולם התובעת בחרה שלא לביא כל ראיות, לא להסכם ההלוואה, לא לביצוע התשלום, לא לנתבעים ולא לאחיה של הנתבעת.

     

  78. בנוסף המדובר בהסכם יוצא דופן בחריגותו, דבר שעורך הדין ערך אותו לא הצליח להסביר. יותר מכך, עו"ד פלג העיד כי נמסר לו שהנתבעים קיבלו 300,000 ₪ כהלוואה קודם לכן, ואולם הוא לא ביקש ולא קיבל כל אסמכתא לביצוע ההלוואה, ואף לא בדק או בירר עניין זה. המדובר בהסכם שבמסגרתו דירה מפוצלת שלא כדין, חלק יחסי מדירת מגורים נמכר, כאשר הנתבעים וששת ילדיהם ממשיכים להתגורר בדירה. ויותר מכך, ניתנת לתובעת האפשרות לעתור לאחר פרק זמן מסוים לפירוק שיתוף, במובן זה שתוכל לרכוש את הדירה כולה ולפנות את הנתבעים מדירתם בה הם וששת ילדיהם הקטינים מתגוררים. הואיל ועו"ד פלג הינו עד, אציין בתמצית כי התנהלותו טעונה הסבר וכי לא מצאתי כי יש מקום לקבוע ממצאים על יסוד עדותו, במיוחד שלאחר חקירה ארוכה וממושכת לא ברור לביהמ"ש מי הלקוח של עו"ד פלג? לא מצאתי כי עו"ד פלג ייצג את הנתבעים, הוא לא טען זאת במפורש, ולא הבהיר כי ניסה לשמור על האינטרסים שלהם, עו"ד פלג העיד שלא הכיר את התובעת, אלא רק את אביה וכי אביה של התובעת הוא שפנה אליו לעריכת ההסכם והתחייב לשלם לו את שכר טרחתו. הדברים תמוהים ואסתפק בכך.

     

  79. יותר מכך, כפי שפירטתי לעיל, הוכח כי הנתבעים לא קיבלו כל הלוואה. אם כך בהתאם לטענת התובעת הם חותמים על הסכם למכר חלק מדירתם, כאשר החלק הארי של התמורה לא ניתן להם ובכל זאת הם נדרשים לחתום על הסכם שלפיו קיבלו את התמורה בסכום של 300,000 ₪ כשישים אחוז מהתמורה החוזית במסגרת הלוואה קודמת שקיבלו כביכול מאביה של התובעת בעוד שבפועל לא קיבלו ממנו מאומה. עובדה זו מצטרפת לשאר העובדות התמוהות בתיק זה ומצביעה על כי המדובר בהסכם שנחתם בכפייה ועושק.

     

  80. אם כך, העדר תמורה וחריגותו הבלתי סבירה של ההסכם, ובנוסף עדותם של הנתבעים שהצהירו בפניי, כי הם פוחדים מאביה של התובעת, האנקדוטות שפירטו במהלך העדות, כגון כותרת שמו של אביה של התובעת בוואטסאפ, עם ציורי אקדחים, אמירת שמות של ששת ילדיהם של הנתבעים מחוץ לאולם ביהמ"ש על ידי אמה של התובעת, חוסר הרצון של אביה של התובעת להעיד, למרות שבאופן חריג ניתנה האפשרות הזאת לאור בקשת התובעת, עדות הנתבעים כי הם פחדו ופוחדים מאביה של התובעת, הסמיכות של ביטול ההסכם למועד כריתתו, העובדה שלא הוגשו טופסי מש"ח, העובדה שהתובעת חתמה על ההסכם חודשים לאחר שהנתבעים הם שחתמו ולאחר שלדעתי היה לה ברור שהנתבעים מעלים טענות ביחס להסכם, וכל שפורט בהרחבה לעיל כל אלה מובילים אותי למסקנה כי המדובר בהסכם שנחתם בכפייה ובעושק.

     

  81. אני סבורה כי תנאי ההסכם, שלמעשה מהווים תשלום של הלוואה שלא הנתבעים קיבלו, כשהם מוכרים חלק שפוצל באופן לא חוקי, מדירת מגוריהם, מהווים תנאים החורגים מהתנאי השוק באופן שהמצדיק קביעה כי המדובר בעושק.

     

    סוף דבר:

     

  82. נוכח המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה ומורה על ביטולו של ההסכם מחמת חתימתו על ידי הנתבעים כתוצאה מעושק וכפייה.

     

  83. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך של 25,000 ₪.

     

     

     

    ניתן היום, ט"ז אייר תשפ"א, 28 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ