סנקביץ ואח' נ' כלל פנסיה וגמל בע"מ

1.לפניי תביעת התובעים לחיוב הנתבעת בתשלום כספים אשר לטענתם נמשכו שלא כדין מקופת הגמל אשר בניהול הנתבעת.

רקע עובדתי ודיוני-

2.התובעים 1 - 4 הינם אחים (בגירים) תושבי ישראל. הנתבעת, כלל פנסיה וגמל בע"מ, הינה חברה המנהלת קופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על קופות גמל. בין היתר, מנהלת הנתבעת את קופת הגמל לתגמולים "גפן" בבנק דיסקונט.

3.ביום 24.1.89 פתחה דודתם של התובעים, גב' צפריה סנקביץ ז"ל (להלן: המנוחה), חשבון קופת גמל בקופת הגמל "גפן". המנוחה רשמה את התובעים כמוטבים בקופה בעת פטירתה (דף פתיחת חשבון קופת הגמל בו צוינו שמות המוטבים, צורף כנספח 1 לכתב התביעה).

4. המנוחה נפטרה ביום 14.10.02 ולעיזבונה מונתה מנהלת עזבון על ידי בית המשפט לענייני משפחה (ע"ז 103662/03). במועד כלשהו לאחר פטירת המנוחה, פנו התובעים לנתבעת וביקשו לקבל דפי חשבון ומידע אודות הכספים הצבורים בקופת הגמל. מעיון בדפי החשבון אשר נמסרו לתובעים, התברר כי ביום 10.11.09 נמשכו מקופת הגמל סך 47,500 ₪ לטובת צד ג'.

5.ביום 12.9.16 פנו התובעים למפקחת על הביטוח במכתב תלונה ביחס להתנהלות הנתבעת. לטענת התובעים, הנתבעת סירבה למסור לתובעים את זהותו של צד ג'. במכתבה מיום 10.10.16 השיבה הנתבעת כי המשיכה "נעשתה בהתאם לצו מרשות מוסמכת" וכדי לא לפגוע בפרטיות הזכאי בהתאם לצו האמור הנתבעת מנועה מלמסור פרטים אודות זהותו של צד ג', אשר משך את הכספים מחשבון קופת הגמל או את העתק הצו. בהמשך לתכתובות אלו אשר הוחלפו בין הצדדים, הגישו התובעים את כתב תביעתם.

6. למען שלמות התמונה הדיונית, יצוין כי כתב התביעה בתיק זה הוגש לבית משפט שלום (בסדר דין מהיר), כנגד חברת כלל חברה לביטוח בע"מ. בהתאם להחלטת בית משפט השלום מיום 3.4.17 (כב' הש' יאיר חסדיאל), הועברה התובענה לדיון בבית דין זה.

7.ביום 31.12.17 התקיים דיון בפני כב' הרשמת תמר עציון – פלד. בפתח דיון זה שונה שם הנתבעת, בהסכמת הצדדים, ל"כלל פנסיה וגמל בע"מ". במהלך הדיון, הודיעה הנתבעת כי היא מותירה לשיקול דעת בית הדין את השאלה בדבר גילוי צווי העיקול והמימוש אשר ניתנו בעניינה של המנוחה, לאורם החליטה לשחרר את הכספים לטובת הזוכה בהוצל"פ, צד ג'.

8.בהתאם לכך, החליט בית הדין במהלך הדיון כי על הנתבעת לחשוף בפני התובעים את מסמכי העיקול. נוכח זאת, מסרה הנתבעת לתובעים העתק של מסמכי העיקול הבאים: הודעת העיקול כפי שהגיעה במדיה מגנטית, החלטת ראש ההוצל"פ מיום 19.10.09 וכן הודעה על מימוש ואישור העברת הכספים להוצל"פ (צורפו כנספח א' לסיכומי התובעים).

9.ממסמכי העיקול אותם מסרה הנתבעת התברר, כי ביום 19.10.09 ניתנה הודעת עיקול מאת לשכת הוצל"פ ת"א על סך של 47,500 ₪ בקופת הגמל, לטובת הזוכה מר לירן וולקובאום (להלן: הזוכה או צד ג'). שם החייב אשר צוין בהודעת העיקול הינו: גב' צפריה סנקביץ. ביום 19.10.09 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בדבר מימוש צו העיקול. ביום 10.11.09 הועברו הכספים מקופת הגמל להוצאה לפועל.

10.בהמשך לדיון אשר התקיים בפני כב' הרשמת עציון, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ההכרעה בתיק תינתן על בסיס כתבי הטענות והסיכומים בלבד. ביום 18.3.18 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים-

11.השאלה הנצבת במוקד הליך זה היא מה דינם של הכספים אשר נצברו בקופת הגמל של המנוחה, לאחר פטירת המנוחה וטרם חלוקתם למוטבים. דהיינו, האם הכספים הצבורים שייכים לבעל החשבון ובהתאם לכך לעיזבונו, או שמא שייכים הם למוטבים.

להלן אעמוד בקצרה על עיקר טענות הצדדים בסוגיות אלו.

טענות התובעים-

12.לטענת התובעים, כספי קופת גמל לתגמולים אינם באים בגדר עזבון המנוח בעת פטירתו, זאת לאור לשונו של סעיף 147 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: חוק הירושה). נוכח זאת, עם פטירת המנוחה, המוטבים נכנסו בנעלי המנוחה והפכו לבעלי החשבון והזכויות בו לפיכך , המנוחה לא הייתה עוד בעלת הכספים בקופת הגמל.

13.לעמדת התובעים, היה על הנתבעת לדחות את בקשת העיקול בטענה כי למנוחה אין עוד כספים אצל הנתבעת ולכל הפחות, ליידע את המוטבים או את מנהלת עזבון המנוחה, מיד עם קבלת בקשת העיקול.

14.התובעים הוסיפו וטענו כי אופן התנהלות הנתבעת, מהווה הפרה של חובת הזהירות וחובת הנאמנות החלות על הנתבעת , אשר הזדרזה למסור את הכספים למעקל. מחדלי הנתבעת הובילו למסירת הכספים ובכך הסבה היא נזק לתובעים ועליה לשפותם בגין נזק זה. לטענתם יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים בחלקים שווים (1/4), סך של 55,818 ₪, אשר הינו סכום המשיכה 47,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום המשיכה, בהתאם לתחשיב אותו ערכו התובעים.

15.התובעים הדגישו כי אין הנתבעת יכולה להסתתר מאחורי טענתה כי לא נדרשת הסכמתם המוטבים להעברת הכספים, הואיל ומדובר בהחלטה של רשות שיפוטית. לטענת התובעים, היה על הנתבעת לעדכן בספריה את דבר פטירת המנוחה. ככל שהייתה עושה כן, הייתה נדחית בקשת העיקול המאוחרת, מאחר שהכספים כבר אינם על רשומים שמה של המנוחה.

טענות הנתבעת-

16.הנתבעת טענה כי אינה ערכאת ערעור על החלטות שיפוטית ואין היא בודקת אחר הקביעות המשפטיות. עוד טענה הנתבעת כי מאחר שהוראות הדין מאפשרות הטלת עיקול על קופות גמל לתגמולים, הנתבעת פעלה כדין.

17.הנתבעת הוסיפה וטענה כי מדובר בקופת גמל לחיסכון לכן עסקינן בכספים אשר עמדו לרשות המנוחה כבר בחייה ללא צורך בקיומו של תנאי למשיכתם. לפיכך לטענתה, קופת הגמל של המנוחה היא למעשה מרכיב הוני, אשר אינו משולם "עקב מותו של אדם" כדרישת סעיף 147 לחוק הירושה. על כן לא ניתן לקבוע כי קופת הגמל מוחרגת מהעיזבון אלא היא חלק מהעיזבון ונושאת בחובותיו.

18.לעמדת הנתבעת, נוכח אמירות אבי היורשים בדיון המקדמי, אשר הגיב לשמו של הזוכה ונראה היה כי מוכר לו ואף ציין כי זה קשור למשחקי מחשב, ולאור תיק העיזבונות שהתנהל בעניין עיזבונה של המנוחה, הוכח כי המנוחה צברה חובות בחייה. לפיכך זכאותם של המוטבים אינה נולדת אלא רק לאחר תשלום הכספים לזכאי על פי דין. לעמדת הנתבעת, פרשנות זו תואמת מדיניות משפטית חשובה אשר תאפשר לזוכים לקבל את כספם מבלי שיוברחו באצטלה של מינוי מאן דהוא כמוטב. בהתאם לכך, לטענת הנתבעת, פעלה כדין לפי הוראת סעיף 104 לחוק הירושה, אשר מורה כי רק לאחר פירעון כלל החובות יחולק העיזבון ליורשיו החוקיים.

19.עוד טענה הנתבעת, כי לאור העובדה כי המנוחה נותרה עד היום עמיתה בקופה, מדובר בכספים השייכים למנוחה ולכן ניתן לעקלם. התובעים לא פנו בבקשה להעברת הכספים על שמם, למעט תובעת 1 אשר משכה את חלקה בשנת 2013 ותובע 2 אשר ידע בשנת 2012 על קיומה של הקופה אולם לא פעל בעניין. לגישת הנתבעת התנהלות התובעים לאורך השנים, יצרה מצג סותר כלפי הנתבעת, תוך שיהוי של ממש המלמד על זניחת זכותם ככל שהיא קיימת לפיכך, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת ויתור או השתק.

דיון והכרעה-

המסגרת הנורמטיבית-

20.סעיף 147 לחוק הירושה, קובע כי: "147. סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון".

21.יפים לעניינינו הדברים אשר נקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בעניין רע"א 862213 המוסד לביטוח לאומי נ' רחלה שחר (פורסם בנבו, ניתן ביום 7.9.16; להלן: עניין רחלה שחר). בעניין רחלה שחר, הגדיר בית המשפט העליון את הסוגיה המשפטית אשר במחלוקת, כפי שנדונה שם: "נפתלי מחזיק בקופת גמל, וקובע מוטב לקבלת הכספים הנחסכים בה היה וילך לעולמו. במהלך חייו, נקלע לחוב לטובת נושה. הנושה מטיל עיקול על הכספים שבקופת הגמל. נפתלי נפטר. למי תינתן הבכורה בהעברת הכספים המצויים בקופת הגמל – למוטב, או שמא למעקל? זו השאלה המשפטית הנדרשת הכרעה בענייננו".

22.בהמשך פסק דינו בעניין רחלה בן שחר, הבהיר בית המשפט העליון כי סעיף 147מוציא את כל הכספים המשתלמים מקופת גמל לתגמולים מגדר העיזבון, ומקנה עדיפות למוטב שנקבע על ידי העמית על פני עיזבונו. בית המשפט העליון עמד על כך כי מקורן של זכויות המוטב בחוזה לטובת צד שלישי אשר מותנה בתנאי – מותו של המיטיב. בית המשפט העליון הדגיש כי זכותו של המוטב היא "זכות משוריינת", אשר גוברת על זכותם של נושי העיזבון וכלשון פסק הדין:

 "זכויות מלבר עיזבון מקורן בחוזה לטובת צד שלישי, שקובע תנאי. היה וימות פלוני, אלמוני יהא המוטב. במובן זה אירוע המוות הוא התקיימות התנאי שגורם ליישום החוזה לטובת צד ג'. להבדיל, עיזבון הוא בגדר יצור משפטי שמוכר כאישיות משפטית בפני עצמה...ככלל, המשפט אינו מכיר בחוזה על תנאי שמהותו – מותו של אדם. שאלה היא מדוע המשפט מוכן לעיתים להכיר בחוזה כזה. התשובה נעוצה בקידומה של מדיניות משפטית ביחס לסוגים מסוימים של חוזים כגון חוזה ביטוח או קופת גמל. הרצון הוא לעודד או לאפשר התנהגות מסוימת בדרך של הכרעה ישירה או בלתי מותנית להעברת כספים לאחר המוות. יהיו אשר יהיו הטעמים לדבר, עיזבון לחוד וזכויות מלבר עיזבון לחוד.

ובלשון אחר – סעיף 147 לחוק הירושה מבטא את חופש הדיספוזיציה שמעניק המחוקק למוריש. ... ביחס ליצירת הסדרי גמל וביטוח חיים, מוקנה למוריש חופש רחב ונקודתי. רחב – בהענקת שיקול דעת למוריש; נקודתי – שכן המוטב הוא אדם מוגדר וספציפי שנקבע בחיי המיטיב. זכות המוטבים בהסדרים אלה היא זכות "משוריינת", שכפופה אך לשינויים של המיטיב עצמו, ושגוברת על זכותם של נושי העיזבון.

...סעיף 147 לחוק הירושה אכן מוציא מגדרי העיזבון כל סוג של כספים המשתלמים לידי המוטב עם פטירתו של המבוטח בפוליסת ביטוח חיים, או העמית בקופת תגמולים או קופת קצבה".

23. בהמשך פסק הדין, מבהיר בית המשפט העליון כי הלכה זו, בדבר עדיפות המוטב על פני הנושים, נכונה גם ביחס לכספים אשר היה ביכולתו של העמית למשוך עוד בחייו (פסקאות 17 – 18 לפסק הדין):

"17.המסגרת הנורמטיבית אשר סקרנו רחבה היא, ומערבת הן שאלות מדיני הירושה והן שאלות מדיני העיקול.

תחילה, מצאנו כי כספי קופת גמל לתגמולים אינם באים בגדר עיזבון המנוח, וזאת על פי סעיף 147 לחוק הירושה. לשון החוק הנוקטת במונח "עקב מותו של אדם", מוציאה כספי קופת תגמולים ששולמו למוטב בעקבות מותו של העמית. אין בלשון החוק בכדי להצביע על הוצאת כספים מגדר העיזבון רק אם העילה היחידה לתשלומם היא מותו של העמית. גם כספים אשר היה ביכולתו של העמית למשוך עוד בחייו, אולם משלא עשה כן שולמו הם למוטב עת פטירת העמית, מוצאים מגדר העיזבון, ובכך גם מידם של נושי העיזבון. מסקנה זו מתבקשת כאמור גם מתכליתו של הסעיף, היא התכלית הסוציאלית. תכלית זו משתקפת גם מדיני קופות הגמל, אשר מצביעים על היות קופת הגמל, לרבות קופת הגמל לתגמולים, כלי סוציאלי מובהק שזוכה להגנות המחוקק. בענייננו, משמוצָאים כספי קופת הגמל של המנוח מגדר עיזבונו, משויכים הם למוטבת שקבע בעת ההתקשרות עם קופת הגמל – היא המשיבה".

24.יצוין כי פסק הדין אף קובע ומבהיר כי משנפטר העמית המנוח, פקעה זכותו למשיכת הכספים ונוצרה זכותו של המוטב למשוך את הכספים, זכות אשר היא זכות עצמאית ונפרדת מזכות העמית:"... משנפטר העמית המנוח, בעוד עיקול זמני מוטל על כספי קופת הגמל שלו, הרי שזכותו למשיכת הכספים פקעה והתפוגגה, ועמה, הזכות מושא העיקול שהטיל המבקש. עם פקיעת זכות העמית לכספים נוצרה זכותה של המוטבת לכספים, מכוח החוזה שיצר העמית עם הקופה. מאחר שמדובר בזכות עצמאית ושאינה מומחית מזכות העמית, אין בכוחו של העיקול "לעבור" אל זכות המוטבת. מסיבה זו, אין גם משמעות לעובדה שהעיקול הוטל עוד קודם ליצירת זכות המוטבת – מועד פטירת העמית".

25.על בסיס עקרונות מנחים אלה אותם התווה בית המשפט העליון בפסיקתו בעניין רחלה שחר, אבחן את נסיבות המקרה אשר לפניי.

מן הכלל אל הפרט-

26.אקדים אחרית לראשית, ואבהיר כי לאחר ששקלתי בכובד ראש את מכלול טענות הצדדים והאמור בכתבי טענותיהם וסיכומיהם, מצאתי כי דין תביעת התובעים להתקבל, מהטעמים הבאים -

27.ראשית, עקרונות ההלכה כפי שהובאו בעניין רחלה בן שחר יפים גם לענייננו. אין חולק כי התובעים הם המוטבים בחשבון הגמל של המנוחה (דף פתיחת החשבון, צורף כנספח 1 לכתב התביעה). בנוסף, אין חולק כי המנוחה נפטרה בשנת 2002 (תעודת הפטירה צורפה נספח 2 לכתב התביעה).

28.יישום הלכת רחלה בן שחר על נסיבות מקרה זה מוביל למסקנה כי בהתאם לסעיף 147 לחוק הירושה, כספי קופת הגמל הרשומים על שם המוטבים, אינם חלק מכספי העיזבון. זאת, מאחר שמשנפטרה העמיתה המנוחה, דודתם של התובעים, פקעה זכותה לכספים ונוצרה זכות התובעים, המוטבים לכספים. הואיל ומדובר בזכות עצמאית, אין בכוחו של העיקול "לעבור" אל זכות המוטבים. בהתאם לכך, זכותם של התובעים, הם המוטבים בקופת הגמל, גוברת על זכותו של הנושה, אשר זכה בהליכי ההוצאה לפועל.

29. בהקשר זה אבהיר, כי לא מצאתי טעם בטענת הנתבעת, לפיה אין מקום ליישם את הלכת רחלה בן שחר מאחר שבענייננו ניתן צו עיקול קבוע ואף צו מימוש, בעוד בעניין רחלה בן שחר דובר בעיקול זמני. יובהר כי בנסיבות מקרה זה צו העיקול הקבוע וצו המימוש, ניתנו בשנת 2009 (כעולה ממסמכי העיקול, נספח א' לסיכומי התובעים). דהיינו , כ - 7 שנים לאחר פטירת המנוחה. מכאן עולה כי כאשר ניתן צו המימוש, הכספים לא היו עוד בידי המנוחה אלא עברו למוטבים, אשר זכותם בכספים עצמאית ו"נקייה". לפיכך אין בכוחו של המימוש, להשפיע על זכותם הקניינית של המוטבים, אשר כבר התגבשה שנים רבות טרם מועד הטלת צווי העיקול והמימוש.

30.בדומה, לא מצאתי כי יש ממש בטענת הנתבעת, לפיה התובעים הותירו את הכספים על שם המנוחה ולא העבירו את הכספים על שמם, כדי לסייע לה. כאמור, זכותם הקניינית של התובעים בכספים הצבורים בקופת הגמל קמה עם מות המנוחה, מכוח חוזה לטובת המוטבים עליו חתמה המנוחה. בהתאם לכך, אין באי העברת הכספים על שם המוטבים, כדי לאיין את היווצרות זכותם הקניינית.

31 .שנית, שקלתי האם כטענת הנתבעת התובעים השתהו בעמידה על זכויותיהם, והאם בשל כך יש לדחות את תביעתם? עיון בתכתובות אשר צורפו לכתב התביעה (נספח 4) מלמד כי ככל הנראה, הפנייה הראשונה של התובעים לנתבעת לקבלת מידע בדבר חשבון קופת הגמל, נערכה בסביבות שנת 2012עם זאת, טענת שיהוי טומנת בחובה הוכחה ברורה וחד משמעית של יסוד עובדתי. בהליך זה, ויתרו הצדדים על קיומו של הליך הוכחות לפיכך, לא ניתן לקבוע במאזן ההסתברויות הנדרש, כי התובעים השתהו בעמידה על זכויותיהם.

32.יובהר כי אף אם היה מוכח כי התנהגות התובעים לוקה בשיהוי, ולא כך הדבר, אני סבורה כי בנסיבות מקרה זה, שיהוי במימוש זכותם של התובעים אינו מאיין את קיומו של התנאי לטובת צד ג' בחוזה בין המנוחה ובין קופת הגמל, הקובע תנאי לטובת התובעים - המוטבים אשר נכנס לתוקף עם פטירת המנוחה. מטעם זה אין בהתנהגות התובעים כדי להוביל לדחיית התביעה. עם זאת, כפי שאפרט בהמשך הכרעתי יש לתת משקל להתנהלות התובעים בשאלת הסעד.

33.שלישית, שקלתי את טענת הנתבעת, לפיה מאחר ונצברו לזכות המנוחה חובות במהלך חייה, הנתבעת פעלה בהתאם לסעיף 104 לחוק הירושה. אף טענתה זו של הנתבעת, הינה טענה הטומנת בחובה הוכחה כדבעי של יסוד עובדתי. בעוד בענייננו, ויתרו הצדדים על קיומו של דיון הוכחות. טענת הנתבעת לפיה אבי התובעים הגיב לשמו של הזוכה במהלך הדיון המקדמי ונראה היה כי מוכר הוא לו ואף ציין כי זה קשור למשחקים, אינה מבוססת ואין בה די על מנת להוכיח את מקור החוב בגינו הוטל העיקול.

34.לצרכי הניתוח המשפטי נצא מנקודת הנחה כי לחובת המנוחה נצברו חובות שונים, על בסיס האמור בהחלטת כב' השופט שוחט בבש"א 2031/05 אשר הוגשה במסגרת תיק עזבונות המנוחה (103661/03). בהליך זה דן כב' הש' שוחט בבקשת מנהלת העיזבון למתן הוראות בדבר סילוק חובות המנוחה, באמצעות נכסי העיזבון (ההחלטה צורפה כנספח לסיכומי הנתבעת).

35.סעיף 104 לחוק הירושה, דן בסדר עדיפות בין חובות העיזבון וקובע כדלקמן:

"104.(א)הסכומים הבאים (בחוק זה - חובות העזבון ) יסולקו לפי סדר עדיפות זה:(1)ההוצאות הכרוכות בהלווית המוריש, ..(2)ההוצאות של צו ירושה, של צו קיום ושל ניהול העזבון במידה שהן חלות על העזבון;(3)החובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו במותו ...(4)המגיע לבן-זוגו של המוריש על פי עילה הנובעת מקשר האישות, פרט לכתובה כאמור בפסקה (3), והמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק...".

36.לא מצאתי כי יש בהוראת סעיף 104 כדי לסייע לנתבעת להוכיח את טענותיה. סעיף זה אינו מתייחס לנסיבות הייחודיות של המקרה שלפניי, נסיבות בהן מדובר בכספים הצבורים בקופת גמל, אשר אינם חלק מהעיזבון. נוסף על האמור לעיל, הנתבעת אינה הגוף אשר מנהל את נכסי העיזבון ולכן אינה נדרשת לערוך בירור של מדרג הנושים. מעבר לכך, הנתבעת לא הוכיחה כי אכן ערכה בירור כלשהו ואף פנתה לגורם כלשהו, על מנת לבדוק מהו מדרג החובות של המנוחה ומהי זהות הנושים. נוכח זאת, דין טענת הנתבעת להידחות.

37.רביעית, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה פעלה המוסמכת לכן אין לחייבה בתשלום פיצוי לתובעים. אין בטענה זו של הנתבעת כדי להפחית מאחריותה. עיון בנוסח צוו העיקול והמימוש, מעלה כי בצווים אלו מפורט במפורש ברובריקה המופיעה תחת שם החייב: "גב' צפריה סנקוביץ" ללא ציון העובדה כי הלכה היא לעולמה. הואיל והנתבעת הייתה מודעת לעובדה כי החייבת הלכה לעולמה (עותק תעודת הפטירה על גביה חותמת "נתקבל" של הקופה מיום 18.5.04, צורף כנספח 2 לכתב התביעה), ובהתאם למסמכי קופת הגמל, הכספים עברו למוטבים, היה על הנתבעת להבהיר וליידע את הרשות המוסמכת, כי אין ברשות החייבת כספים וכספים אלו הועברו למוטבים. לחילופין, היה על הנתבעת לכל הפחות, ליידע את המוטבים בדבר קבלת הצו.

38.חמישית, הוספתי ושקלתי את טענות הנתבעת, לפיה יש לאבחן את הלכת רחלה בן שחר מענייננו, מאחר ומדובר בקופת גמל לחיסכון ובכספים אשר עמדו לרשות המנוחה כבר בחייה, בשונה ממרכיב הריסק הביטוחי בפוליסה. עוד טענה הנתבעת, כי בענייננו לא מתקיימת התכלית הסוציאלית הנדונה בעניין שחר, מאחר והמוטבים לא היו סמוכים על שולחנה של הנתבעת.

39.אין בידי לקבל את טענות אלו של הנתבעת. הגיונם של הדברים כפי שהובהר על ידי בית המשפט העליון בעניין שחר, נכון ויפה גם לעניינו. בהלכת רחלה בן שחר, הבהיר בית המשפט העליון כי אין לאבחן בין קופות גמל לבין מרכיב הריסק הביטוחי:

"6.אם כן, קופת גמל מורכבת בעיקר מרכיב חיסכון. רכיב זה הוא הכספים שהעמית צובר על ידי הפקדות לקופה מעת לעת... כך גם במקרה בו לא משך את הכספים במהלך חייו – הכספים שיועברו לידי המוטב. לעומת זאת, הכספים המשתלמים לידי המבוטח או המוטב על פי פוליסות ביטוח הם תגמולי ביטוח, המכונים גם כספי "ריסק". סכום כספים אלה אינו מבוסס על הפרמיה ששילם המבוטח מעת לעת, אלא מוגדר בחוזה הביטוח בין הצדדים. ... האם כוונת המחוקק בסעיף 147 לחוק הירושה הייתה להוציא מגדר העיזבון רק כספים אשר העילה היחידה לתשלומם למוטב היא פטירתו של המיטיב, דהיינו – כספי "ריסק".

מלשון החוק לא עולה הבחנה כזו בין רכיב חיסכון לרכיב "ריסק". ... נראה כי בכוונת המחוקק היה להכליל בגדר "חוץ עיזבון" כל סוג של כספים בקופת גמל – בין אם חיסכון ובין אם "ריסק" – אשר העילה לתשלומם למוטב היא מותו של אדם. זאת, גם כאשר כספי חיסכון משולמים למוטב בעת פטירת העמית מאחר שהעמית לא משך בעצמו את הכספים עוד בחייו".

40. בהמשך הבהיר בית המשפט העליון, כי חיסכון הפרט באמצעות קופת גמל מוצא מגדר העיזבון, מאחר ומדובר בחיסכון לטווח ארוך באמצעות גוף מוסדי, שיטת חיסכון התורמת למשק:

 " הפשטות הבירוקרטית שביצירת ההסדרים, ובעיקר בהעברת כספי הגמל או ביטוח החיים למוטב לאחר מותו של אדם, יש בה בכדי להביא להגשמת התכלית הסוציאלית. לצד התכלית הסוציאלית שמתמקדת בפרט, עולה מההסדרים תכלית כללית יותר. הם מביאים תועלת למשק כולו, מאחר שמושתתים על חסכונות ארוכי טווח ובאופן זה יוצרים משאבים המופנים להשקעה מכוונת ....ייתכן וסיבות אלו הן שהובילו את המחוקק להוציא את נכסי ההסדרים הללו מגדר העיזבון, ובכך למגנם מפני נגישתם של נושי העיזבון...

מתעוררת השאלה – במה שונה חיסכון של הפרט במסגרת קופת גמל מחיסכון פרטי שלו בכל מסגרת אחרת, כגון חשבון בנק? מדוע יש להוציא נכסים הוניים של הפרט מגדר עיזבונו, רק משום שהם מצויים במסגרת של קופת גמל? ובכן, נראה כי התשובה לכך טמונה בתכליתה של קופת הגמל, המקבלת משמעות, בין היתר, משתיים אלו: צורתה של קופת הגמל בדמות התקיימותה תחת המעטפת של גוף פיננסי מוסדי; וההגבלות שהטיל המחוקק על החסכונות בה. הכסף בקופת גמל אמנם שייך ליחיד, אך אין לו גישה ישירה וחופשית אליו, כפי שיש לו בחשבון בנק רגיל. תכונות אלו מובילות להגשמת התכלית הסוציאלית".  

41.וכך סיכם בית המשפט העליון :" אם כן, במכלול הדברים, מסקנתנו עומדת ואף מתחזקת, והיא כאמור – הוצאה גורפת של כספים המשתלמים מקופת גמל לתגמולים מגדר העיזבון. במילה, החריגה שבסעיף 147 לחוק הירושה חלה על קופת גמל. בכך ניתנת עדיפות למוטב שנקבע על ידי העמית, על פני עיזבונו – בין אם כמוגדר בצוואה ובין אם על פי דין" .

42.אבהיר, כי אין בעובדה כי התובעים לא היו ילדיה של המנוחה או יורשיה, כדי להפריך את קיומה של התכלית הסוציאלית, מאחר שבעניינו התובעים הם קרובי משפחתה של המנוחה (דודתם). יתר על כן, לא מצאתי כי יש בטענה זו כדי לשנות את מהות הנכס כנכס לבר עיזבון, אשר נושי המנוחה יכולים להיפרע ממנו.

43.לאור האמור לעיל, אף כי מדובר בכספי חיסכון בקופת גמל, אשר היה בידי המנוחה לפדות בחייה, אין בכוחם של צווי העיקול והמימוש אשר ניתנו לאחר פטירת המנוחה, לגבור על זכותם של המוטבים, הם התובעים.

44.לסיכום, המסקנה העולה מהטעמים אותם פירטתי לעיל, הינה כי הכספים הצבורים בקופת הגמל לא היו עוד בגדר רכושה של המנוחה. בהתאם לכך הנתבעת לא הייתה רשאית להעביר כספים אלה לזוכה בהליך ההוצאה לפועל.

הסעד-

45.עולה השאלה מהו הסעד הראוי בגין התנהלות הנתבעת. לאחר ששקלתי את בכובד ראש את טענות הצדדים, מצאתי כי דין טענת התובעים כי יש להורות לנתבעת לשלם את סכום הקרן בסך של 47,500 ₪, להתקבל.

46.מקובלת עליי טענת התובעים, לפיה התנהלות הנתבעת אשר העבירה את כספי המוטבים לידי הזוכה, עולה כדי הפרת חובות הנאמנות והזהירות אשר חלות על קופת הגמל, מכוח היותה מוסד פיננסי המעניק שירותים לציבור ואמון על כספי מבוטחיו.

47.התובעים הוכיחו כי פטירת המנוחה הובאה לידיעת הנתבעת לא יאוחר מיום 18.5.04 (תעודת הפטירה על גביה חותמת "נתקבל" של הקופה מיום 18.5.04 צורפה כנספח 2 לכתב התביעה). נוסף על כך, חלף זמן רב ממועד פטירת המנוחה בשנת 2002 ועד קבלת צווי העיקול והמימוש, אשר התקבלו רק בשנת 2009. דהיינו, לרשות הנתבעת עמד פרק זמן ממושך לשם עדכון פטירת המנוחה בספריה ואף היה בידה לפנות אל המוטבים ולעדכנם בדבר קבלת הצווים. עם זאת ולמרות ששנים רבות ידעה הנתבעת על פטירת המנוחה וזהות

מוטביה , לא מצאה היא לנכון לשקלל מידע זה ולהביאו בחשבון במסגרת שיקוליה טרם העברת הכספים לצד ג'.

48.לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הנזכרים לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעת בהשבת סכום קרן המשיכה בסך של 47,500 ₪.עם זאת, מצאתי כי אין מקום לחייב את הנתבעת להשיב את סכום החוב בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום משיכת הכספים , הואיל והתובעים לא הוכיחו כי עמדו על זכותם לקבל בחזרה את הכספים במהלך כל תקופה זו. בהתאם לכך, אין מקום לקבל את דרישתם לחיוב ריבית והצמדה מיום המשיכה.

49.טרם סיום, אבהיר כי לא נעלם מעיני כי הצדדים העלו טענות הדדיות, באשר לתכתובות אשר הוחלפו ביניהם החל משנת 2012 ואילך. תכתובות העוסקות בשאלה האם הנתבעת פעלה כדין עת סירבה להעביר לידי התובעים פרטים אודות זהות צד ג'. לא מצאתי כי טענות אלו רלבנטיות לשאלת השבת הכספים לכן אינני נדרשת להכריע בטענות אלה.

סוף דבר -

50.התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעת תשלם לתובעים תוך 30 יום מהיום סך של 47,500 ₪, באופן אשר יחולק בחלקים שווים לכל אחד מארבעת התובעים.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

דרישת התובעים לחייב את הנתבעת בריבית והצמדה על סכום הקרן, מיום המשיכה - נדחית.

51.בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אבהיר, כי בקביעת סכום ההוצאות, הובאה בחשבון בקשת הנתבעת לחייב את התובעים לשאת בהוצאות בשל הגשת התובענה כנגד גורם נעדר יריבות (כלל ביטוח) ובפני ערכאה אשר אינה מוסכמת (בימ"ש שלום).

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ח, (31 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.