1.בפניי בקשה לביטול הענקה על-פי סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). הבקשה הוגשה על-ידי הנאמן של החייב. צו הכינוס בעניינו של החייב ניתן ביום 27/6/12. ביום 6/5/13 הוכרז החייב פושט רגל והנאמן משמש כאמור כבעל תפקיד בתיק. ביום 23/6/13 נחקר החייב על-ידי הנאמן, פרוטוקול חקירת החייב צורף כנספח 1 לבקשה (להלן: "פרוטוקול החקירה"). בבקשתו מציין הנאמן שבמסגרת בבקשתו למתן צו כינוס, בפרק שדן בהעברת נכסים שהועברו בתמורה או שלא בתמורה במהלך עשר השנים האחרונות, לא דיווח החייב על כל עסקה. עם זאת, מבדיקות שערך הנאמן בלשכת רישום המקרקעין בחולון נמצא כי ביום 12/3/07, דהיינו בפרק זמן הפחות מעשר שנים מיום מתן צו הכינוס, העביר החייב לאחיו, המשיב 2 (להלן: "המשיב"), את דירת המגורים הנמצאת ברחוב ירושלים 57 א' בבת ים הידועה כגוש 7143, חלקה 213, תת חלקה 2 (להלן: "הדירה" או "הנכס"), וזאת ללא כל תמורה. בגין הענקה זו הוגשה הבקשה שבפניי.
2.עוד טוען הנאמן במסגרת הבקשה שבחקירת החייב הסתבר שהחייב מתגורר בדירה, ולטענתו המשיב משכיר לו מחצית דירה תמורת הסך של 2,400 ₪ לחודש. יש לציין כי לבקשת הכינוס צירף החייב הסכם שכירות ממנו עולה, לכאורה, כי השכירות אינה מוגבלת בזמן. חוזה השכירות צורף כ-ת/3. הנאמן זימן לחקירה גם את המשיב, וזה נחקר במשרדו ביום 6/1/14 (פרוטוקול חקירת המשיב מצורף כנספח 4 לבקשה, להלן: "פרוטוקול חקירת המשיב"). בחקירתו טען המשיב שהדירה נרכשה בשנת 2004 על-ידי אביהם המנוח של החייב והמשיב, מר חנניה זהבי ז"ל (להלן: "האב המנוח"). המשיב טען בחקירה כי הדירה יועדה להירשם על שמו, וזאת לצורך החזר חוב בסך 40,000$ בגין השקעות שביצע בעסק של האב המנוח. הנאמן טוען כי המשיב לא הציג כל אסמכתא התומכת בטענה זו.
3.כבר כאן המקום לציין כי בפי החייב הייתה גרסה שונה, וראו גם תגובתו במסגרת בקשה מס' 5 בתיק זה, כמו גם תשובת החייב לבקשה שבפניי (בקשה מס' 8). גרסתו של החייב הייתה כי לא היו לו כל זכויות ממשיות בדירה, אלא זו נרשמה על שמו כנאמן עבור אביו. החייב טען שכל התמורה עבור הדירה שולמה במלואה על-ידי אביו המנוח, ולראיה צירף שיק בנקאי על סך של 141,750 ₪ משוך על בנק מזרחי (להלן: "השיק"). החייב אף צירף מטעמו תצהיר של עו"ד סמואל מסיקה (להלן: "עו"ד מסיקה"), תצהירו צורף כ-נ/1. בתצהירו, טען עו"ד מסיקה כי האב המנוח פנה אליו בשנת 2006 וביקש כי יערוך עבורו הסכם מכר הנוגע לדירה. עו"ד מסיקה טוען כי האב המנוח ביקש ממנו, עוד בטרם רכישת הדירה, כי באופן פורמלי הדירה תירכש ותירשם על שם החייב כקונה הדירה, וזאת מאחר שהאב המנוח חי באותה עת עם בת זוג ידועה בציבור. האב המנוח לא רצה שהדירה תירשם על שמו מאחר וחשש שבת זוגתו תדרוש זכויות בדירה זו. עוד טען עו"ד מסיקה שהאב המנוח ציין בפניו שכל התמורה תשולם מכיסו, והרישום על שם החייב יהיה פורמלי בלבד. לטענת עו"ד מסיקה, כל המשא ומתן מול רוכש הדירה התנהל מול האב המנוח והחייב הגיע אך ורק למעמד חתימת ההסכם.
4.בסעיף 10 לתצהירו, מציין עו"ד מסיקה כדלקמן: "לאחר מספר חודשים כשהתברר למנוח שלאלון חובות רבים, ועל מנת שהדירה לא תעוקל בשל כך, ביקש ממני המנוח להעביר את הדירה ללא תמורה מאלון – לבנו השני, דורון זהבי (המשיב)". עו"ד מסיקה מציין שלבקשת האב המנוח הוא הכין תצהירי העברה ללא תמורה של הדירה מהחייב למשיב, ראו נספח ג' ל-נ/1 והדירה הועברה בלשכת רישום המקרקעין על שם המשיב, ראו נספח ד' ל-נ/1. מסכם עו"ד מסיקה בסעיף 13 לתצהירו וטוען שברור בעליל כי לא היו לחייב כל זכויות של ממש בדירה וכי הוא שימש כנאמן של אביו לזכויות בדירה.
5.הנאמן מזכיר בקצרה בבקשתו הן את גרסת החייב, הן את גרסת המשיב והן את גרסת עו"ד מסיקה. לטענתו, מצטיירת תמונה לפיה החייב, אשר היה שקוע בחובות רבים לפחות משנת 2001 ונהנה מהגנת איחוד תיקים במשך שבע שנים, דאג להבריח מנושיו דירה אשר מלוא הזכויות בה היו בבעלותו, והעבירן ללא תמורה לאחיו. הנאמן טוען שהחייב הגדיל לעשות וביקש את הגנת הפקודה מבלי לציין את עובדת העברת הדירה בבקשתו למתן צו כינוס. עוד ציין הנאמן שהעובדה שהחייב מתגורר בדירה כביכול בשכירות לא מוגבלת אף היא מעוררת תהיות.
6.מבחינה משפטית, מפנה הנאמן לסעיף 96(ב) לפקודה הקובע כדלקמן: "בעת העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה היה המעניק כשר פירעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה, וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה". הנאמן מפנה לרציונל הטמון בסעיף 96 לפקודה, ראו בעניין זה ע"א 3853/98 עו"ד סדן נ' רוזנטל ואח', פד"י נ"ז(4), 699 (להלן: "פס"ד סדן") וע"א 5709/99 זיוה לוין נ' עו"ד גד שילר, פד"י נ"ה(4), עמוד 925, עמוד 939 (להלן: "פס"ד לוין"). הנאמן מפנה גם לחריגים הקבועים בסעיף 96(ג) לפקודה, טוען כי נטל השכנוע בדבר מוטל על הנאמן, אולם אין מדובר בנטל כבד מדי, וזאת לנוכח העובדה כי הידיעה הינה בידי הצד השני, ראו ע"א 5578/93 ראובן אדם נ' מאיר סרגובי, פד"י מ"ט(2), 459, עמוד 477.
7.בבקשתו טוען הנאמן ששלושת היסודות הקבועים בסעיף 96(ב) לפקודה מתקיימים, שכן דירת המגורים הינה נכס, אשר הייתה רשומה על שם החייב. הנאמן טוען כי הדירה הועברה ללא תמורה למשיב, והוא עדיין ממשיך להתגורר באותה דירה עצמה. מכאן, שמתקיימים כל היסודות שבסעיף 96(ב) לפקודה ואין תחולה לאחד החריגים הקבועים בסעיף 96(ג) לפקודה, ומכאן שיש להורות על ביטול ההענקה, כמבוקש.
8.החייב כאמור הגיש את תגובתו וטען בה את שפורט בסעיף 3 לעיל, אותה תמך בתצהירו של עו"ד מסיקה. בתמצית טען החייב כי לא היו לו כל זכויות ממשיות בדירה, אלא הוא שימש כנאמן של אביו המנוח, במטרה שהידועה בציבור לא תשים את ידה על הדירה. הבקשה לביטול הענקה נקבעה לדיון ליום 19/3/15. במועד זה לא התקיימו חקירות, שכן נטען כי עו"ד מסיקה מאושפז בבית החולים והנאמן ביקש לחקור את המצהירים כולם במקשה אחת. אי לכך, נדחה הדיון ליום 15/4/15. יש לציין כי יומיים לפני מועד הדיון הנדחה הגיש המשיב תצהיר מטעמו, ראו נ/5.
9.לגרסת המשיב, האב המנוח רכש את הדירה בסכום של 51,000$ כאשר היא הייתה מיועדת מלכתחילה להירשם על שמו. אולם, מכיוון שבאותה עת היה המשיב במאסר, הדירה נרשמה על שם החייב. לשיטת המשיב בתצהירו, האב המנוח רכש את הדירה עבורו, שכן הוא היה חייב לו כספים בגין השקעות שביצע המשיב בעסק האב המנוח בסכום של כ-40,000$. כנגד סכום זה ולשם השבתו, נרכשה הדירה עבור המשיב ובכך סולק חוב האב כלפיו. המשיב טוען כי האב המנוח לא רשם את הדירה על שמו מאחר שהיה חי באותה עת עם ידועה בציבור ולא רצה שזו האחרונה תדרוש זכויות בדירה. לטענתו, לחייב לא היו כל זכויות של ממש והוא רק "השאיל את שמו לאב המנוח". בתצהירו בסעיפים 10-11 טען המשיב כי למיטב זכרונו לא נחתם בינו ובין החייב הסכם שכירות, אולם החייב מתגורר במחצית מהדירה ומשלם במזומן 2,400 ₪ כדמי שכירות.