1. בתיק זה הוכרזו החייבים כפושטי רגל בפסק דין שניתן ביום 31.3.16 (להלן-"פסק הדין") ושבו אושרה גם תכנית פירעון לפיה היה על החייב להוסיף לקופת הכינוס סך של 60,000 ₪, והחייבת נדרשה להוסיף לקופת הכינוס סך של 30,000 ₪.
2.בפסק הדין נקבע כי הוא יועבר לנושי החייבים, תוך מתן אפשרות להם להתנגד לתכנית הפירעון שאושרה, ואכן בפועל הוגשו מספר התנגדויות לתכנית הפירעון ובהן הצביעו נושי החייבים על זכויות החייבים בנכסים שונים, ובהתאם נטען כי יש לשנות את תכנית הפירעון.
3.לאור התנגדויות הנושים, מונה שמאי אשר בחוות דעת שהוגשה על ידו מיום 23.5.2017, העריך את שווי הזכויות בנכס בו מתגוררים החייבים בסכום של 630,000 ₪ ובמימוש כפוי בסכום של 470,000 ₪.
יוקדם ויצוין כי החייבים מתגוררים בדירה (להלן- "הדירה") בגודל של 132 מ"ר בקומה הראשונה בבנין בן 3 קומות , שאינו רשום כבית משותף והזכויות בקרקע עליה בנוי הבנין רשומות על שם אביו המנוח של החייב, והשומה התייחסה אך ורק לשווי הדירה בקומה הראשונה בה מתגוררים החייבים.
4.ביום 28.5.2017 התקיים דיון בבית המשפט ובה הוצע על ידי הנאמן לערוך תיקון לתכנית הפירעון כך שהחייב ידרש להוסיף סך של 120,000 ₪ לסך של 60,000 ₪ שכבר נכלל בתכנית הפירעון ובתכנית הפירעון של החייבת לא יחול שינוי.
5.בדיון טענו נושי החייב כי מדובר בהצעה נמוכה, ובסיום הדיון הוריתי לחייב ליתן עמדתו עד ליום 28.6.17, תוך שציינתי בהחלטתי כי ההצעה שהועלתה הינה לעמדתי הצעה סבירה ואף נמוכה, ובכל מקרה תכנית הפירעון במתכונתה הנוכחית לא תוכל לעמוד.
6.ביום 2.8.2017 הוגשה תגובת החייב ובה נטען כי החייב אינו יכול לעמוד בתכנית הפירעון המוצעת וזאת בשל בעייתו הרפואית – החייב סובל מהפרעות פאניקה כרונית והתקפי חרדה ובנוסף אשתו לקתה בסרטן.
7.באשר לזכויותיו בדירה נטען על ידו כי זכויותיו בדירה הרשומות על שם אביו המנוח, הן רק 1/4 מהזכויות מאחר ומחצית הזכויות בדירה שייכת לאימו מכוח חזקת השיתוף, והמחצית השנייה הועברה במתנה לו ולאשתו מאביו המנוח, כך שבפועל זכויותיו הן 1/4 מהזכויות.
8.כמו כן, נטען כי בכל מקרה ובניגוד לטענות הנושים כל זכויות החייב מתייחסות אך ורק לדירה בקומה הראשונה, ואין לחייב זכויות בדירות הבנויות בקומה השנייה והשלישית בבניין בו מצויה הדירה.
9.בנוסף טען ב"כ החייב כי, בכל מקרה הדירה אינה ניתנת למימוש ומכירה בשל הצורך בפרצלציה בחלקה בה מצויה הדירה,וכן בשל זכות דיירות מוגנת ו/או זכות לדיור חלופי של החייבים, ובשל ההוצאות הכרוכות בהליך המימוש.
10.לפיכך טען החייב כי יש להותיר את תכנית הפירעון שאושרה על כנה ולחילופין, יש לבטלה, והחייב ישלם סך של 1,000 ₪ לחודש.
11.הנושים -החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ, וס.י.פ יבולי חיפה בע"מ חזרו על התנגדותם לתכנית הפירעון, וטענו כי אין בסיס לטענת החייב בדבר זכותו לדיירות מוגנת מאחר והוא אינו רשום כבעל הזכויות בדירה, וכמו כן נטען כי החייב ואשתו הם בעלי הזכויות בדירה לאור הסכמי המתנה שנערכו עם האב המנוח, וכמו כן נטען כי לאביו המנוח של החייב ישנן זכויות הניתנות למימוש בנכסי מקרקעין נוספים, כך שככל שהחייב לא יסכים לשינוי תכנית הפירעון יש לפעול למימוש נכסים אלו.
12.הנאמן חזר על עמדתו התומכת בתיקון תכנית הפירעון על פי הצעתו וכמו כן הבהיר הנאמן כי ניתן לנקוט בהליכים שיובילו למימוש זכויות החייבים בדירת המגורים, וזאת תחילה בדרך של העברת זכויות האב המנוח הרשום כיום כבעלים של 15/105 חלקים בחלקה ע"ש החייבים ולאחר מכן נקיטת הליך פירוק שיתוף בחלקה בה מצויה הדירה, וכי כל עוד לא יגלמו החייבים את זכויותיהם בדירה, אין מקום לאשר להם קבלת הפטר בתמורה בסכומים שנקבעו בתכנית הפירעון שאושרה.
13.בתשובה שהוגשה על ידי החייב נטען כי אין אפשרות לבצע פירוק שיתוף במקרקעין לאור ריבוי הבעלים הרשומים והבלתי רשומים בחלקה בה מצויה הדירה, וכי אין צו ירושה לעזבון אביו המנוח של החייב כך שגם לא ניתן להשלים את העברת הזכויות אביו המנוח של החייב בחלקה על שם החייב ואשתו.
14.לסיכום חזר החייב על עמדתו לפיה הסכום המקסימאלי שאותו יכול החייב לשלם לחודש עומד על הסך של 1,000 ₪ ולטענת החייב יש לאפשר לו לשלם סכום זה במסגרת תכנית פירעון או ללא תכנית פירעון.
15.לאור טענות הצדדים עלי ליתן החלטתי.
דיון והכרעה
16.לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים אני סבור כי יש לתקן את תוכנית הפירעון שאושרה בפסק הדין , ולאשר תוכנית פירעון חדשה אשר בה ילקח בחשבון שווי זכויות החייב בדירת המגורים בה הוא מתגורר,וזאת בהתאם לסמכותי על פי סעיפים 181 ו- 62(ב) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש )התש"ם 1980 (להלן-" הפקודה")הקובע כי :
"בית המשפט רשאי, בכפוף להוראות סעיפים 63 ו-64, ליתן צו הפטר, להתלות הפטר או להתנותו בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההפטר או לאחריו, לרבות תנאים לענין תשלומים שעל פושט הרגל לשלמם במשך תקופה שלא תעלה על ארבע שנים מיום מתן צו ההפטר, או, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף למשך תקופה ארוכה יותר; לא מילא פושט הרגל את התנאים שנקבעו – רשאי בית המשפט, מיזמתו, לבקשת הכונס הרשמי, הנאמן או לבקשת נושה של החייב, לבטל בכל עת את צו ההפטר."
17.כבר נקבע לא אחת כי בבואו לאשר או לדחות בקשת הפטר לחייב, על בית המשפט לבחון מכלול של שיקולים. בין היתר, יישקלו החשיבות שבמתן הפטר לחייב, תום ליבו של החייב בכל שלבי הליכי פשיטת הרגל, היקף החובות, פוטנציאל הפירעון העתידי של החייב וכן עמדת הנושים. מעל לכל, נדרש בית המשפט לאזן, בין הזכות הקניינית העומדת לנושים לבין זכותו של החייב, כי בתנאים מסוימים תינתן לו האפשרות לפתוח דף חדש בחייו.
[ראו: ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4) 197, והחלטת כב' השופטת בטינה טאובר בפש"ר (חי) 611/00 קבלאן נ' הכונ"ר, (פורסם בנבו, 24.6.13) והאסמכתאות המפורטות שם (להלן-"עניין קבלאן"].
18.עוד יצויין כי בפסיקה הובעה לא אחת העמדה שלפיה בעקבות תיקון מס' 3 לפקודה משנת תשנ"ו, ונוכח הרפורמה בהליכי פשיטת הרגל המונהגת על ידי משרדי ב"כ הכונ"ר, המגמה הנוהגת כיום בפסיקה בתחום פשיטת הרגל היא מתן דגש רב יותר מבעבר על התכלית השנייה של ההליך,דהיינו שיקומו של החייב. ראה פסק דינה של כב' השופטת עפרה אטיאס בפש"ר 14911-07-12 ג.ח.י. נ' הכונ"ר (פורסם בנבו 22.1.15) בפסקאות 35 ו -36] וכן פש"ר 103-07-12 פארי ביטר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי(פורסם בנבו.30.6.16 )
19.עוד יש לציין כי שיקולים נוספים שיש לקחת בחשבון בבחינת בקשת הפטר, הם התועלת הצפויה שתצמח לנושים מהימשכות ההליך (שלמה לוין ואשר גרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שלישית, 2010, בעמ' 199 (להלן: לוין וגרונידס, פשיטת רגל) ונסיבותיו האישיות של החייב [ראו לדוג' רע"א 295/16 לוי טוני נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 25.1.16)].
כמו כן, על בית המשפט לאשר סכום תכנית פירעון המשלב ומאזן כראוי בין הצורך בקביעת תשלום הולם לטובת נושי החייב, ובין שמירה על רמת הכנסה הנדרשת לצורך קיום צרכי מחייה בסיסיים של החייב. הכל בשים לב להכנסתו הנוכחית של החייב ופוטנציאל השתכרותו. בעניין זה אפנה לדברים שרשמתי בהתייחס לבקשה להפחתת צו תשלומים חודשיים בפש"ר 53511-07-15 חלבי נ' הכונ"ר מחוז חיפה, (פורסם בנבו, 26.1.17) ולאסמכתאות שהבאתי שם (להלן-"עניין חלבי"), והם יפים גם לענייננו.
20. על רקע האמור ובתוך המסגרת הנורמטיבית שהבאתי לעיל יש לבחון את טענות הצדדים.
21.למעשה אין מחלוקת בין הצדדים , על כך שתוכנית הפירעון שאושרה לחייב בפסק הדין , משקפת את יכולת הפירעון של החייב, ללא מימוש זכויותיו בנכסי מקרקעין.
22.כמו כן , לא יכולה להיות מחלוקת על כך שבהתאם לסעיף 42 לפקודה , עם הכרזתו כפושט רגל , הוקנו כל זכויותיו בנכסי מקרקעין לקופת פשיטת הרגל בכפוף להגנות המוקנות בחוק לחייב , ולזכותו של החייב לסיפוק צרכי החייב המינימליים שלו ושל משפחתו התלוייה בו.
23.בנסיבות אלו האפשרות הראשונה הקיימת היא השארת תוכנית הפירעון שנקבעה בפסק הדין על כנה , בתוספת הקביעה שכל זכויות החייב בנכסי מקרקעין מוקנות לקופת הפש"ר , וכי הנאמן יהיה רשאי לנקוט בכל הליך כפי שידרש לצורך מימושן.
24.דרך שנייה אפשרית היא קביעת סכום כספי שיהווה גילום סביר של זכויות החייב בנכסי המקרקעין שבהן נטען כי יש לחייב זכויות, וסכום זה יתווסף לתוכנית הפירעון.
25.דרך שלישית אפשרית היא דרך המשלבת בין שתי הדרכים לעיל וזו הדרך הנכונה בעיני ולפיה בכל הנוגע לזכויות החייב מכוח ירושת אביו המנוח, בנכסי מקרקעין אחרים שאינם הדירה בה מתגורר החייב ,יקבע בתוכנית הפירעון המתוקנת החייב כי כל הזכויות הקיימות ככל שקיימות לחייב בנכסי מקרקעין (למעט בדירת המגורים שבה הוא מתגורר),יוקנו לקופת פשיטת הרגל והנאמן יבחן האם קיימים נכסים ברי מימוש שהחייב הינו בעל זכויות בהם , ובהתאם יפעל למיצוי זכויות החייב בהם , וכל סכום שיעלה בידי הנאמן לגבות ממימוש זכויות אלו יועבר לקופת פשיטת הרגל.
דרך זו נכונה בעיני , לאור העובדה שגם כעת לא ברור היקף הנכסים שבו מדובר – אם בכלל – ושווי זכויות החייב הנטענות , והאפשרות לממשן.
24.שונה המצב ביחס לדירת המגורים בה מתגורר החייב, לגביה הוצאה כאמור שמאות, והיקף זכויות החייב ושווין ידוע .אמנם גם ביחס לזכויות אלו ,אוכל לתת החלטה בה אורה לנאמן לפעול למימוש זכויות החייב בדירת המגורים,ואולם לאור מגורי החייבים בפועל בדירה,והעובדה שלטובת החייב לא רשומות זכויות כלשהן בדירה או בקרקע עליה בנוייה הדירה, רצוי להימנע מהליך מימוש זכויות החייב, לא רק בגלל תוצאותיו ביחס לחייב שעלול להידרש לפנות את ביתו, אלא גם בשל ארכו הצפוי ומורכבותו של הליך מימוש זכויות החייב , אשר מצדיק גם מבחינת הנושים, אישור של תוכנית פירעון בה יעשה גילום גם לזכויות אלו.
25.באשר לשווי הזכויות , כאמור לעיל , השמאי העריך אותן לצורך מימוש כפוי על סך של 470,000 ₪(הפחתה של 25% מהשווי המלא) כאשר על פי טענת החייב , הזכויות בדירה הוקנו לאשתו ולו בחלקים שווים ובהעדר זכויות רשומות על שם החייב , החייב אינו זכאי למעמד של "דייר מוגן" בדירה, אך זכאי להגנת "דיור חלוף" בהתאם לסעיף 86א' לפקודה, למשך תקופה ששיעורה יקבע בהתאם לנסיבות.
בנוסף יש לקחת בחשבון , את הקושי המעשי הקיים במימוש זכויות החייב בדירה , ואשר בהתאם להודעת הנאמן, השלמת רישום זכויות החייב בדירה באופן שיאפשר מכירה של הדירה,כרוך בהליכים מורכבים של פירוק שיתוף בחלקה בה מצוי הדירה, הוצאת צווי ירושה לאביו המנוח של החייב,ובנוסף ידרש הליך פירוק שיתוף גם בדירה.
26. בשים לב לכל הנתונים לעיל , שווי זכויות החייב הינו 230,000 ₪ ומסכום זה יש להפחית שווי דיור חלופי,וכן ליתן משקל לקשיים במימוש הנכס, אך עדיין וגם לאחר ביצוע כל ההפחתות הנדרשות , דרישת התוספת בסך של 120,000 ₪ עבור זכויות החייב , הינה דרישה סבירה ביותר בנסיבות .
סיכום
27.סיכומו של דבר, אני מורה על שינוי תוכנית הפירעון שאושרה בפסק הדין ביחס לחייב כך שלסכום המשולם במסגרתה על ידי החייב ,יתווספו כל זכויות החייב בנכסי מקרקעין כולל זכויותיו בדירת המגורים נשוא השמאות אשר תוקננה אף הן לקופת הפש"ר,והנאמן יהיה רשאי לנקוט בכל הליך כפי שידרש לצורך מימושן של זכויות אלו .
28.בכל הנוגע לדירת המגורים של החייב בלבד , ניתנת לחייב האפשרות ליתן הודעה בתוך 30 יום מהיום ולא יאוחר מיום 15.12.2017 ,על הסכמתו להוסיף לסכום של תוכנית הפירעון סך נוסף של 120,000 ₪ אשר ישולם לא יאוחר מ-24 חודשים ממועד אישור תוכנית הפירעון המתוקנת, או בפרישה של 60 תשלומים בסך 2,000 ₪ שישולמו בנוסף לתשלומי תוכנית הפירעון, ובמקרה כזה , לא ינקטו הליכים על ידי הנאמן למימוש זכויות החייב בדירת המגורים.
ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ח, 08 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.
