ביטון נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

זהו ערעור על הכרעת הנאמנת מיום 25/6/14 בתביעת חוב שהגיש המערער (להלן: "המערער" או "הנושה"), במסגרת הליך פשיטת הרגל של החייב. תביעת החוב הוגשה בסכום של 150,328 ₪ והיא נדחתה על ידי הנאמנת. תביעת החוב מושתתת על שטר חוב חתום על ידי החייב, שסכומו 115,000 ₪, בתוספת ריבית כנקוב בשטר (להלן: "שטר החוב").

תביעת החוב והכרעת הנאמנת

1. בפרטי תביעת החוב נרשם כי בתאריך מתן צו הכינוס, 2/9/12, חייב היה החייב לאדם בשם אבי דוביצקי סכום של 150,328 ₪ וכי אותו אדם לא קיבל את סכום התביעה, במלואו או בחלקו. על תצהיר תביעת החוב חתם אבי דוביצקי וחתימת אושרה על ידי ב"כ החייב.

    

2. לתביעת החוב צורף שטר החוב, בו מתחייב החייב לשלם למערער סכום של 115,000 ₪ בתוספת ריבית בשיעור 0.3% לחודש. נרשם בשטר החוב, בין היתר ולענייננו, כי "בהתאם להתחשבנות שנערכה בין הצדדים בגיןחובות עבר, הוסכם בין הצדדים כי חמר אליהו ביטון ... חייב את הסך של 115,000 ₪ ... למר נסים שמואל... . בהתאם להסכמות הצדדים, מתחייב אליהו לשלם לנסים את החוב עד ולא יאוחר מיום 30 בחודש אוגוסט 2010, צמוד כדלקמן ... חתימה על שטר החוב מהווה הודאה בקיומו של החוב והסכום הנקוב בו ... ".

3. בהכרעת הנאמנת בתביעת החוב נרשם כי הנושה לא ציין בגין מה החוב וכי במסגרת טופס תביעת החוב, פרט זה נותר ריק. הוסיפה הנאמנת וכתבה כי גם מנוסח שטר החוב לא ניתן לדלות בגין מה החוב. הנאמנת גם מציינת כי בטרם מתן הכרעתה, היא פנתה לב"כ המערער וביקשה לקבלת העתק מההסכם בין הצדדים ולהשיב לשאלה, האם התקבלו כספים על חשבון החוב לרבות מחייבים נוספים, ערבים או צדדים שלישיים. ב"כ המערער השיבה כי הנושה הנו אדם פרטי, כי בעבר נתן לחייב הלוואה וכי כנגדה ניתן שטר החוב. נטען גם כי לא שולמו כספים על חשבון החוב. הנאמנת כתבה כי לתגובה זו לא צורף תצהיר.

    

4. עוד נרשם בהכרעת החוב כי מתגובת הנושה עולה, כי המדובר הוא בחוב שנוצא בהלוואה וכי גם החייב מסר לה כי הנושה "הלווה לי כסף. חבר. חתמתי לו על שטר חוב". כתבה הנאמנת כי טענת הנושה כי השטר ניתן כנגד הלוואה, אינה עולה בקנה אחד עם נוסח שטר החוב, שכן ממסמך זה עולה שהוא ניתן לאחר התחשבנות בגין חובות עבר. על פי הכרעת הנאמנת, על מנת שתוכל לבדוק את טענות הנושה, יש להציג את אותה התחשבנות שנערכה בעבר בין הצדדים וכי בהיעדר אסמכתא שניתן יהיה לבדוק דרכה את הסכומים וההתחשבנות בטרם נעשה שטר החוב, לא ניתן לאשר את תביעת החוב. הנאמנת גם ציינה כי על פי המסמכים שבתיק שלה, המערער היה נתבע נוסף, יחד עם החייב, על ערבותו לחברה בשם "קליניק שיווק מזון בע"מ. נרשם כי אין זה מתפקיד הנאמנת לתור אחר מסמכי הנושה וכי עליו היה לבסס את תביעתו כדבעי. לאור כל האמור, תביעת החוב נדחתה במלואה.

    

5. אציין, כי לא הייתה בהכרעת הנאמנת בתביעת החוב התייחסות לכך שמי שחתום על תביעת החוב, גם כמצהיר וגם כמי שהחייב חייב לו את הכספים, הוא אבי דוביצקי ולא המערער. לכך אתייחס בהמשך הדברים.

    

   טענות המערער

6. בכתב הערעור נמצא שני סוגים של טענות: אלה הענייניות ואלה שהן בגדר טענות אישיות כלפי הנאמנת, חסרות בסיס ונעדרות רלוונטיות למחלוקות שבין הצדדים. אתייחס תחילה לטענות המהותיות ורק בקצרה, בהמשך, אתמצת גם את הטענות שהנן בגדר ניסיון להכפיש את הנאמנת ואת עבודתה, באשר מצאתי שיש להביאן בחשבון, בבואי לקבוע את הוצאות המשפט בהליכי הערעור דנא.

    

7. המערער טוען בכתב הערעור הוא הלווה לחייב כספים לצורך רכישת סחורה לסופרמרקט בו היה החייב אמור להיכנס כשותף. העסק קרס והחייב התחייב להשיב למערער את ההלוואה באמצעות סחורה רבה שנותרה, אך החייב לא עשה כן. נטען כי המערער והחייב ערכו התחשבנות בשנת 2009 וכי לשם פירעון החוב, מסר החייב את שטר החוב. הואיל והשטר לא כובד, פתח המערער בהליכי הוצאה לפועל. עוד נרשם, כי הנושה הגיש נגד החייב בקשה להכריז על החייב פושט רגל, אך הואיל והחייב גם הוא עשה כן, בקשת הנושה נמחקה.

    

8. טוען המערער, כי הנאמנת לא בדקה את תביעת החוב וכי היא לא פעלה בהתאם להנחיות הכונ"ר, באשר לא קבלה את תגובת החייב. נטען כי החייב לא הגיש התנגדות לביצוע שטר החוב וכי בכך, הפך החוב לחלוט. נטען כי המערער פנה מצדו לחייב וכי זה אישר את קיומו של החוב. לעניין טענת הנאמנת כי המערער לא צירף תצהיר לתשובתו לפניית הנאמנת, בטרם ההכרעה בתביעת החוב, טוען המערער כי הוא לא התבקש על ידי הנאמנת לעשות כן. עוד נטען, כי הנאמנת לא ביקשה הבהרות נוספות. המערער חוזר על טענתו כי לפני החתימה על שטר החוב, הצדדים ערכו התחשבנות ביניהם. המערער מבקש כי הנאמנת תציג את דרך הבדיקה של תביעות הבנקים, כדי לראות אם בדקה כל פעולה ופעולה בחשבון, וכי אין לו ספק כי הנאמנת לא עשתה כן אלא קבלה את דפי החשבון כאורים ותומים.

    

9. בדיון שהתקיים בפניי, הוסיפה ב"כ המערער טענה כי מרשה הופלה לרעה לעומת נושים אחרים, אשר תביעתם אושרה וכי היא זו אשר הסבה את תשומת לבה של הנאמנת כי יש לדחות תביעת חוב אחרת באשר התביעה שם בבית המשפט נגד החייב, נדחתה. עוד נטען כי לנאמנת אין כל ראיות לטענותיה.

    

10. בכתב הערעור תקף המערער את הנאמנת וטען כי היא פעלה ממניעים זרים. לטענתו, הנאמנת לא בדקה את תביעת החוב וכי תפקדה באופן לקוי. הוסיף המערער וטען כי הנאמנת פעלה ב"דרך יצירתית" כדי למנוע מהמערער גישה לתיק הפש"ר וכי תביעת החוב נדחתה על מנת לדחוק את המערער החוצה. נטען כי הנאמנת מיהרה לנטרל את הנושה ולהסוות את מניעיה הזרים בכך שרשמה כאילו תביעת החוב נדחתה ביום 25/6/14 בעוד שהדבר נעשה ביום 6/7/14. נטען שיש להעביר את נאמנת מתפקידה. בדיון שהתקיים בפניי ביום 23/3/17, הערתי לב"כ המערער על סגנון כתב הערעור וביקשתי לקבל תשובה, מהם המניעים הזרים המיוחסים לנאמנת. ב"כ המערער השיבה בהפנותה לסעיפים מסוימים בערעור, אך אין באותם סעיפים כל תשובה לשאלה מהם המניעים הזרים המיוחסים לנאמנת. ציפיתי כי תבוא התנצלות על סגנון הדברים כפי הנאמנת אך כל מה שאמרה ב"כ המערער היה כי היא מתנצלת אם המניעים הזרים נשמע כמשהו פוגעני וכי הכוונה הייתה שהנאמנת לא ביצעה עבודתה נאמנה וכי על מנת לחפות על כך, היא דחתה החוצה את המערער, שהוא הנושה היחיד שגילה עניין בתיק.

     

    טענות הנאמנת

11. בתשובתה לערעור חזרה הנאמנת על נימוקי הדחייה של תביעת החוב. הנאמנת הוסיפה כי מי שחתום על תביעת החוב הוא לא המערער אלא אדם בשם אבי דוביצקי וכי לא ברור מה הקשר בינו לבין המערער. עוד טענה הנאמנת, כי לא ברור מתביעת החוב מהי אותה התחשבנות המוזכרת בשטר החוב וכי לא הוצג כל מסמך לביסוס קיומו של חוב עבר כלשהו. הודגש שוב, כי הגרסה שהמדובר הוא בהלוואה, אינה עולה בקנה אחד עם הרשום בשטר החוב, לפיו נערכה התחשבנות בין הצדדים. טענה הנאמנת כי לא ניתן לאשר את תביעת החוב בלי שביסס המערער את סכום החוב, מקורם של רכיבי תביעת החוב, מועד היווצרותם, עילתם, וללא ראיה על העברת כספים או הפקדות בחשבון החייב וכיוב'. לא די בהסכמה של החייב כי קיים חוב כדי לאשר את תביעת החוב, טענה הנאמנת. הנאמנת עוד התייחסה לכך שהחייב והנושה היו שניהם חייבים בתיק הוצאה לפועל אחד, וכי על קשרים אלה לא גילה המערער דבר.

     

12. הנאמנת טענה כי על הנושה מוטלת החוב להוכיח את תביעתו, כבכל הליך אזרחי, וכי החובה עליו להמציא הראיות לביסוס תביעתו. כן טענה כי כשם שמחובתו של נאמן "להציץ" מאחורי פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, כך מחובתו לבדוק את מקור החיוב שמאחורי שטר חוב.

     

    דיון והכרעה

13. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

     

14. תביעת החוב מבוססת על שטר החוב. מלבד מסמך זה, אין בפנינו ראיה נוספת אשר עשויה הייתה לתמוך בקיומו של חוב של החייב למערער. מובן כי אני ער לכך שעילה שטרית הנה עילה נפרדת והיא עשויה להצמיח עילת חוב כנגד עושה השטר, במנותק מעסקת היסוד. יחד עם זאת, בהליכי פשיטת רגל עסקינן, בהם חלים, בנוסף לכללי המשפט הרגילים, כללים נוספים ומיוחדים, אשר מקומם לא יכירם בהליכים משפטיים "רגילים" בתחום המשפט האזרחי. כך למשל, קיימת ההלכה הידועה, כי כאשר תביעת חוב המוגשת לנאמן מבוססת על פסק דין, אפילו הפך זה לחלוט, בסמכותו של נאמן בפשיטת רגל לבדוק את מקור החיוב, למרות שהליכי התביעה הסתיימו בפסק דין, ורשאי, ולמעשה מחויב הוא, על מנת למלא את תפקידו כהלכה, "להציץ" מעבר לפסק הדין כדי ללמוד על מקור החיוב. במיוחד הדברים אמורים כאשר החייב בפשיטת הרגל לא התגונן בתיק האזרחי אשר במסגרתו ניתן פסק הדין (ראה למשל ע"א 1057/91 גבריאל נגד מכטינגר, פ"ד מ"ו(4), 353).

     

15. נראה בעיניי כי במקרה דנן, הדברים הם בבחינת קל וחומר, מקום בו תביעת החוב מבוססת על שטר חוב אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, החייב לא התנגד לביצועו, כך שהחיוב לא עבר כל ביקורת שיפוטית, בטרם הפך לחלוט.

     

16. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור הכיתוב בשטר החוב, לפיו הוא נעשה בהתאם להתחשבנות בין עושה השטר, החייב, לבין מי שהשטר נעשה לפקודתו. כיתוב זה מזמין את הנאמן בפשיטת רגל, ולמעשה מחייב אותו, לחקור ולהתחקות אחר אותה התחשבנות ולבדוק את עובדת קיומה ואת נכונותה. חובה זו של הנאמן הינה, בראש ובראשונה, כלפי נושיו האחרים של החייב, שמא יחולק דיבידנד למי שאינו ראוי לו או כי ישולם לו סכום שאינו זכאי לו.

     

17. סבור אני כי במקרה הזה, הצורך "להציץ" מאחורי שטר החוב הנו מוגבר. החייב מסר לנאמנת כי הוא מאשר את החוב וכי מקורו בהלוואה שקיבל מהמערער, בהיותם חברים. אם המדובר הוא בהלוואה שלא נפרעה, נשאלת השאלה, מדוע היה צורך בעריכת התחשבנות? המילה "התחשבנות", באופן טבעי, מצביעה על כך שהיו חיובים וזיכויים או כי נערכו חישובים לצורך קביעת סכום החוב שיירשם בשטר. הנאמנת ביקשה לקבל פרטים לגבי נתונים מסוג זה, אך לא נענתה בצורה עניינית. פנייתה נעשתה עוד בטרם הכריעה בתביעת החוב. בעניין זה, צודקת היא בטענתה כי אין זה מתפקידה "לרדוף" אחרי הנושה שיעביר את הראיות לתביעת החוב שלו, ואם לא עשה כן המערער, אין לו להלין אלא על עצמו. הצורך בקבלת פרטים כאמור התברר כמוצדק ביותר בדיון שהתקיים בפניי, בו מסרה ב"כ המערער מידע נוסף לגבי החוב הנטען, לפיו "אני פירטתי לה ברחל בתך הקטנה שהייתה התחשבנות משיק כזה נותר חוב כזה", "השטר נשוא התיק הוא התחשבנות של חוב עבר", "בין חברים הועבר סופר עם סחורה וכסף, כדי לרכוש סחורה נוספת", "הייתה גם סחורה וניתנה גם הלוואה שהייתה על הסכום של השטר. אמר שהוא ימכור את הסחורה והחייב ינסה להחזיר". מדברים אלה אני למד, כי ניתנו גם הלוואה וגם סחורה וכי בעקבות כך נערכה התחשבנות כלשהי ובעקבותיה ניתן השטר. למרות שניתנה למערער הזדמנות לעשות כן, הוא לא מצא לנכון לתת פרטים על ההתחשבנות. לא רק זאת, אלא שמידע זה לא נכלל בתביעת החוב והוא גם לא נמסר לנאמנת בעקבות בקשתה לקבל פרטים, לפני שהכריעה בתביעת החוב ודחתה אותה. זאת ועוד, המערער, מסיבותיו, לא הציג כל מסמך אשר יהיה בו כדי להוכיח העברת כספים ממנו לחייב, כדוגמת השיק הנזכר בדברי באת כוחו, משיכה של כספים מהבנק, הפקדת כספים בחשבונו של החייב או כיוב'. אין ספק כי במצב דברים זה, העובדה כי החייב מאשר את החוב, משקלה כנוצה, לעניין הראיות הנדרשות כדי להוכיח קיומו של החוב.

     

18. אכן, הטענה כי אדם בשם אבי דוביצקי ולא המערער חתמו על תביעת החוב, לא הועלה על ידי הנאמנת, בהכרעתה בתביעת החוב. אוכל להסכים עם הטענה כי לא ניתן להעלות נגד המערער נימוק זה, במסגרת הליכי הערעור שבפניי. יחד עם זאת, יש לעובדה זו, במיוחד כאשר דוביצקי מצהיר כי החייב חייב לו את החוב, כדי לתמוך בתמיכה של ממש בצורך לבדוק את ההתחשבנות שבבסיס שטר החוב, ואת מקור החוב.

     

19. נדמה לי שמיותר לומר כי טענתה של ב"כ המערער שיש לקבלת את הערעור שכן הנאמנת לא תמכה את קביעותיה בראיות, דינה להידחות. נטל השכנוע לגבי קיומו של חוב מוטל על כתפיו של הנושה המגיש את תביעת החוב, ולא מוטל על נאמן בפשיטת רגל להוכיח כי לא קיים חוב. נטל זה הנו בבחינת "משימה בלתי אפשרית" להוכיח עובדה שלילית, והדבר הינו אך בגדר מובן מאליו.

     

20. במקום לרכז את מאמציה לתמוך את תביעת החוב בראיות ראויות ולסייע לנאמנת למלא את תפקידה, אף לטובתו של המערער, בחרה ב"כ המערער לפנות לאפיק של הטחת האשמות חסות בסיס כפי הנאמנת, וחבל. אינני אומר כי בעל תפקיד כנאמן בפשיטת רגל או מפרק, אינם אמורים להיות נתונים לביקורת, גם מצד נושים ובאי כוחם. יחד עם זאת יש לזכור, כי המדובר הוא בעורך דין בדרך כלל, הממלא את תפקידו בעקבות מינוי של בית המשפט ומשמש, במובנים רבים, כזרועו הארוכה של בית המשפט ואמון על האינטרסים של הנושים, במיוחד אלה הבלתי מובטחים. על כן, אין להעלות נגד בעלי תפקידים אלה חשדות והאשמות חסרות שחר וכאשר ייעשה הדבר, לא יחסוך בית המשפט את שבט ביקורתו כנגד מי שכך נוהג. במקרה דנן, הדברים נאמרו על ידי בפתח הדיון שהתקיים בפניי, תוך מתן אפשרות לבאת כוח המערער לחזור בה מהדברים, והדבר יובא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות המשפט.

     

21. מכל המקובץ, מסקנתי הנה כי יש לדחות את הערעור וכך אני מורה.

     

     

22. אני מחייב את המערער לשלם הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר מחצית ממנו ישולם לקופת פשיטת הרגל ומחציתו השנייה, אישית לנאמנת. סכום זה לא יבוא על חשבון שכר הטרחה שייפסק לנאמנת בהליך פשיטת הרגל.

     

     

    ניתן היום, י"א אייר תשע"ז, 07 מאי 2017, בהעדר הצדדים.