פריז' ואח' נ' מקרקעי ישראל

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. בפניי תביעה כספית על-סך 1,773,466 ₪, בגין הנזקים שנגרמו לתובעים כנטען.

2. בחודש 10/11 פרסם מינהל מקרקעי ישראל (מחוז הצפון) מכרז מספר צפ/254/2011, הנושא את הכותרת "הזמנה לקבלת הצעות לחכירת 23 מגרשים (לבניית 23 יח"ד) בניה עצמית בשכונת סמדר-ביבנאל". התובעים הגישו הצעתם למגרש על-סך 61,020 ₪.

3. ביום 7.12.11 הוכרזו התובעים כזוכים במכרז, כאשר הצעתם הייתה הגבוהה ביותר. לאחר זכייתם במכרז נשאו בתשלומים שונים, וביום 5.2.12 נחתם חוזה החכירה.

4. ביום 16.1.13 הוגשה תביעה לבית-המשפט המחוזי בנצרת, ה"פ 31615-01-13, על-ידי דוד אלימלך (להלן: "אלימלך"), בתחילה כנגד מנהל מקרקעי ישראל והמועצה המקומית יבנאל, כאשר בשלב מסוים נמחקה המועצה וצורפו התובעים כאן כנתבעים נוספים. התביעה שם הייתה לפסק-דין הצהרתי לפיו ייקבע, כי אלימלך זכאי להירשם כחוכר לדורות של המגרש, וכי שיווק המגרש על-ידי הרשות לתובעים כאן, בהתאם להודעתה, בטל מעיקרו וכך גם חוזה החכירה שנחתם ביניהם (להלן: "ההליך הקודם").

5. בית-המשפט המחוזי, מפי כב' השופט אטרש, קיבל ביום 27.1.14 את התובענה, ופסק כי אלימלך זכאי להירשם כחוכר לדורות של המגרש, וכי שיווק המגרש על-ידי הרשות לתובעים כאן הוא בטל, וכך גם חוזה החכירה שנחתם ביניהם. בפסק הדין, לא חויבו התובעים כאן בהוצאות משפט, משנפסק שלא דבק כל רבב בהתנהגותם (להלן: "פסק-הדין").

6. ביום 10.4.14 נשלחה לתובעת על-ידי הנתבעת, הודעה בדבר ביטול עסקה, בה הודיעה, כי ביום 8.4.14 ביטלה היא את ההסכם, בגין הנכס הידוע כגוש 15439, חלקה 192,11, תכנית ג/9466 מגרש 17, תכנית ג/14573, הנמצא ביבנאל, והנה נדרשה לפנות את הנכס.

7. התובעים טענו בכתב התביעה, כי השתתפותם והצעתם על המגרש, נשוא דיוננו, נבעה מתכונותיו, מידותיו, ומיקומו. כמו כן, טענו כי שתי משפחות נוספות, חברים שלהם, ניגשו אף הם יחד איתם למכרז למגרשים אחרים, מאחר וחפצו לעבור יחד עמם ליבנאל. נחום רזניק טיפל בעניין הגשת ההצעה מטעם בנו עומר רזניק, והצעתו זכתה במגרש 18, שהינו צמוד למגרש שזכו בו התובעים, ויפתח וקרן אורטל, אשר הגישו הצעתם למגרש 19 כאופציה ראשונה, ומגרש 63 כאופציה שניה, זכו במגרש 63.

8.לטענת התובעים, משפחתם ומשפחת המציעים דלעיל, הינן משפחות הקשורות בחברות נפש של שנים, ועניין ההגשה יחדיו, לרבות הרצון למעבר משותף לאזור יבנאל, במיוחד בסמיכות, היה הדבר שאליו כיוונו המשפחות, לרבות בהיבט של הפעלת יחידות הנופש שניתן להקים יחדיו כפול אחד.

9. התובעים טענו בכתב התביעה, כי לאחר זכייתם במכרז, שילמו את דמי ההיוון, את דמי הפיתוח בצירוף סכום הרכישה ותשלום ההצעה, נשוא המכרז. לאחר ששולמו הסכומים הנ"ל, נחתם עימם החוזה.

10. עוד טענו התובעים כי מאחר ולא היה ברשותם סכום הרכישה של המגרש, פנו בדחיפות לבנק הפועלים, על-מנת שזה יאפשר העברת התשלום, כאשר בד בבד יפעלו לשעבד את הדירה שברשותם בתל עדשים, וכך אכן היה. בסופו של יום, ניתנה להם הלוואה בסך 460,000 ₪, במסגרתה נשאו, בין היתר, בעלויות השמאות על בית מגוריהם, דמי טיפול ואגרת רישום משכון. מיום מתן ההלוואה, משלמים את התשלומים החודשיים בגינה, כאשר ההלוואה נושאת ריבית.

11. התובעים תיארו אף בכתב התביעה את פועלם לאחר החתימה על החוזה : פנייה ביום 1.5.12 לוועדה המרחבית לתכנון ולבניה "גליל מזרחי", בבקשה לקבלת מידע מוקדם, פנייה למודד אפלבאום דויד לצורך הכנת מפה מצבית טופוגרפית, לשם תחילת תכנון והגשת בקשה להיתר בנייה, והתקשרות עם משרד אדריכלים ותכנון ביום 15.12.12, בסכום בסיסי לתכנון של 40,000 ₪, לא כולל מע"מ.

12. לאחר שקבלו לידם את כתב התביעה בהליך הקודם, סברו שלא יהיה מקום לתביעה זו, הגישו את תשובתם להליך באופן עצמאי, אולם כבר בדיון הראשון שהתקיים, משהבינו כי מצבם המשפטי אינו טוב, נאלצו לשכור שירותי עו"ד. גם סכום זה לרבות ההליך הארוך שהתנהל יכול היה להיחסך, לו הייתה הנתבעת, מודיעה להם כבר בשלב הראשוני, כי סיכוייהם קלושים.

13. בסופו של דבר, אמדו התובעים בכתב התביעה את כלל נזקיהם בסך של 1,773,446 ₪, כאשר התייחסות ספציפית לכל אחד מהנזקים הנטענים על ידם, תהא במסגרת הדיון גופו.

14. הנתבעת טענה להגנתה, כי מיד בתחילת ההליך הקודם ביקשה לצרף את התובעים לתביעה, שכן להם זכויות במקרקעין, נשוא התביעה. בכדי לנסות ולהגיע לפשרה בהליך הקודם, הציעה לתובעים לקבל מגרש חלופי, מגרש מספר 79, בתמורה לוויתורם על הזכויות במגרש, וכן הביעה נכונות לפצותם, עבור ההוצאות אשר הוציאו בקשר עם המגרש, אך התובעים סירבו להצעת הנתבעת.

15. לאחר מתן פסק הדין, בחודש מרץ 2014, התקבלה הוראה לביצועו מהפרקליטות, הוראה זו הועברה לצוות המגורים במרחב צפון ברשות, לשם ביטול החוזה, ולגזברות המרחב לשם השבת הכספים לתובעים. ביום 10.4.14 נשלח מכתב לתובעים, לעניין ביטול החוזה, ולו צורף גם טופס פרטי מוטב, לשם השבת הכספים לתובעים, וביום 22.4.14 נשלח דיווח למיסוי מקרקעין לעניין ביטול העסקה על-ידי גורמי הרשות.

16.חרמונה הצהירה, כי התובעים לא השיבו לגורמי הרשות את הטופס כנדרש, ולכן לא הושבו הכספים לידם, אלא ביום 28.7.15. הנתבעת השיבה לתובעים את הכספים ששילמו בתוספת ריבית והצמדה ובסך של 277,010.50 ₪.

17.הנתבעת הכירה למעשה באחריותה, ובמהלך ההליך, נשוא דיוננו, הוחזר כאמור לתובעים סך של 277,010.50 ₪, כאשר בהודעת התשלום צוין, בין היתר: "החזר כספים-ביטול עסקה עפ"י פס"ד –יבניאל".

18. לאור המחלוקת שנותרה, הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית בשאלת גובה הנזק. מטעם התביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעים ושל מר יפתח אורטל, חבר ילדות של התובע, אשר השתתף גם הוא במכרז לחכירת מגרש ביבנאל (להלן: "יפתח"), ומטעם ההגנה הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' חרמונה יחיאב, המכהנת כראש צוות מגורים במרחב עסקי צפון אצל הנתבעת (להלן: "חרמונה").

19. ביום 3.11.2016 נחקרו המצהירים, וב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה:

20. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במכלול החומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה.

21. אתחיל בכך שההתרשמות ממכלול העדויות והראיות היא שהתובעים הפריזו עד מאוד בתיאור נזקיהם, ואף נמצאה אי התאמה בין הסכום הנתבע בכתב התביעה לזה המצוין בתצהירים, ובכלל זה קיימות סתירות בין המוצהר על-ידם לאמור בעדותם, כאשר החלק הארי של הנזקים הנטענים על-ידם כלל לא הוכח, משלא נתמך בכל ראיה ומשלא טרחו הם להעיד עדים רלבנטיים, אשר היה בכוחם לאשש את טענתם בנוגע לחלק מראשי הנזק הנתבעים.

נזקים כספיים:

סכומים ששילמו לנתבעת: 

22. התובעים טוענים בכתב התביעה, כי על הנתבעת להשיב להם את הסכומים בגין ראש נזק זה בסך של 282,663 ₪, בצירוף ריבית והצמדה, מיום ששולמו ועד לתשלום בפועל (בתצהיריהם טענו לנזק בסך 282,783 ₪ ובצירוף ריבית והצמדה נכון למועד תחשיבם -303,633 ₪), כמפורט להלן: 250 ₪ מיום 3.12.11 בגין השתתפות במכרז; 61,020 ₪ מיום 7.12.11 בגין זכייתם במכרז; 201,393 ₪ מיום 31.1.12 בגין דמי פיתוח ושווי העסקה (ככל הנראה נפלה טעות קולמוס בסכום זה בכתב התביעה והמדובר ב- 201,493 ₪ - ראה נספח טז/2 לתצהירי התובעים) ו- 20,000 ₪, מיום 6.1.12 בגין דמי היוון (בתצהירי התובעים צוין סך נוסף של 20.79 ₪ מיום 31.1.12 בעבור דמי היוון- ראה נספח טז/4'. סכום זה לא אוזכר תחת ראשי הנזק בכתב התביעה, אלא בסעיף 13.1 לכתב התביעה, אשר שם נטען ששולמו דמי היוון בסך 20,020.79 ₪).

23. התובעים אישרו, כי הוחזר להם ע"י הנתבעת סך של 277,010.50 ₪ ביום 28.7.15 (ראה: סעיף 29.6 לתצהיריהם, עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 18, 21-22 ועמ' 23, שורות 14-16).

24. בסעיף 13 לכתב התביעה, טענו התובעים, כי לאחר זכייתם במכרז שילמו: דמי היוון בסך 20,020.79 ₪, דמי פיתוח בצירוף סכום הרכישה בסך 201,493.11 ₪ ותשלום ההצעה בסך של 61,020 ₪. בסעיפים 55.1-55.4 לכתב התביעה, פורטו הסכומים ששולמו על-ידם לנתבעת: 250 ₪ בגין השתתפות במכרז; 61,020 ₪ בגין זכייתם במכרז; 201,393 ₪ בגין דמי פיתוח ו- 20,000 ₪, בגין דמי היוון.

25. בסעיף 13 לכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי: "האמור והנטען בסעיפים 13-14 לכתב התביעה איננו מוכחש".

בסעיף 26 לכתב ההגנה נאמר: "הנטען בסעיף 55 לכתב התביעה מוכחש על כל תתי סעיפיו, למעט העובדה כי התובעים שילמו את מלוא התשלומים הנדרשים בסעיפים 55.1-55.4...".

26. בניגוד לטענות הנתבעת בכתב ההגנה דלעיל, טענה הנתבעת בסעיף 13 לסיכומיה, כי הפער בין הסכום הנתבע לסכום ששולם בפועל, נובע ככל הנראה מסך של 20,000 ₪ ששולמו כסכום ערבות, ושהיוו סכום על חשבון 61,020 ₪ ששולמו על-ידי התובעים. אילו הייתה מוצגת קבלה, ניתן היה לראות בנקל, כי אינה על-סך 61,020 ₪, אלא על-סך 40,000 ₪ בלבד, תוך שהפנתה גם לחלקים מעדות חרמונה.

27. משהודתה הנתבעת בכתב ההגנה בתשלום הסכומים דלעיל על-ידי התובעים, אין יותר לשמוע מפיה כל טענה החולקת על תשלום כל הסכומים דלעל. חזית המריבה בין הצדדים נגזרת מכתבי הטענות, ואין מקום לקבל את שינוי החזית הנטען מצד הנתבעת בעניין זה, כך שהתובעים זכאים להחזר מלוא התשלומים שנשאו בהם בראש נזק זה.

28. התובעים לא הציגו קבלה/העתק העברת תשלום על-סך 61,020 ₪ (ראה עדות התובע: עמ' 9, שורות 29-30), ובחקירתה של התובעת לא ידעה לומר כמה שילמו למנהל, ובכלל זה שהופנתה לסעיף 29.1.2 לתצהירה, תשלום הסך של 61,020 ₪, ונאמר לה שלא צירפה קבלה, השיבה ש"אם זכינו במכרז סימן ששילמנו את הסכום הזה". (ראה: עמ' 25). בנוסף, שנאמר לה שסעיף 29.1.4, ה- 20,000 ₪ זה על חשבון ה- 61,000 ₪, והאם יודעת לומר, אם זה נכון, השיבה שאינה יודעת, ושהיא מבינה שזה חלק מהעסקה.

29.יחד עם זאת, הנתבעת כאמור לא הכחישה בכתב ההגנה את תשלום הסכומים הנתבעים על-ידי התובעים בכתב התביעה, וגם עדת ההגנה חרמונה כשנשאלה מה לדעתה לא שולם מתוך הסכומים שהתובעים טוענים ששילמו בסעיף 29.1 השיבה: "ה- 20,000 ₪ הם חלק מה-60,000 ₪" (ראה: עמ' 31, שורה 17). בנוסף, שנאמר לה שזאת אומרת שבסה"כ יש תוספת של 20,000 ₪, השיבה: "כנראה שכן. אני לא התעמקתי בכל הסכומים. אני יכולה לבדוק את זה" (שם, שורה 19).

30. בהודעת התשלום (ראה: נספח י"ז) מאת הנתבעת צוין, כי הוחזר 281,437.86 ₪ בגין ביטול עסקה עפ"י פס"ד, ומזה נוכה מס במקור בסך 4,427.36 ₪, כאשר בסך הכול הוחזר 277,010.50 ₪. לא נהי לי מדוע נוכה מס במקור, ובכל אופן בשים לב לסכום הנתבע לפי כתב התביעה בלבד (282,663 ₪) בהפחתת הסכום ששולם בפועל (277,010.50 ₪), זכאים התובעים להפרש בסך של 5,652.5 ₪.

תשלומים לצדדים שלישיים לאחר חתימת החוזה: 

31. התובעים טוענים, כי על הנתבעת להשיב להם את הסכומים בראש נזק זה בסך של 37,671 ₪ (בצירוף ריבית והצמדה מהיום ששולמו ועד לתשלום בפועל), כמפורט להלן:

א. 14,253 ₪ מיום 5.2.12 בגין תשלום מס רכישה (בראש הנזק הבא נדרש תשלום הוצאות משפטיות לעו"ד לשם פנייה בבקשה לרשויות המס לצורך ביטול העסקה ובסך של 11,700 ₪ כולל מע"מ);

ב. 188 ₪ מיום 1.5.12 בגין אגרת קבלת מידע מוקדם מהמוסד התכנוני גליל מזרחי;

ג. 1,500 ₪ מיום 25.1.12 ששולם למודד בגין עריכת מפת מדידה;

ד. 11,700 ₪ כולל מע"מ מיום 15.12.12 למשרד האדריכלים בעבור התכנון של הנכס על המגרש (בראש הנזק הבא נטען לדרישת תשלום נוספת ממשרד האדריכלים בסך 23,600 ₪);

ה. 10,030 ₪, מיום 2.3.14, למשרד עו"ד בעבור הייצוג המשפטי בהליך.

32. לא מצאתי לנכון לפסוק לתובעים כל סכום בראש נזק זה, למעט אגרת קבלת מידע מוקדם, ואנמק;

33. בנוגע לתשלום מס הרכישה, התובעים לא ידעו לומר אם סכום זה הושב להם (ראה: עמ' 14, שורה 22, עמ' 16, שורה 24 ועמ' 21, שורות 19-23). יתרה מכך, לא ניתנה תשובה אחידה על-ידם, בנוגע לשאלה, מי טיפל בנושא השבת מס הרכישה מטעמם, ואף טענתם בדבר תשלום הוצאות משפטיות לעו"ד לטיפול בנידון, כלל לא הוכחה.

34. לשאלה אם פנה התובע לקבלת מס הרכישה בחזרה השיב, כי התובעת טיפלה בזה (ראה: עמ' 14, שורות 23-24), ושהופנה לאמור בסעיף 29.8.1 לתצהירו, בו הצהיר שפנו לעו"ד כדי שיפנה בעבורם לרשויות המס לצורך ביטול העסקה ושילמו שכ"ט בשיעור 11,700 ₪ כולל מע"מ, השיב: "אמרתי לך שהדר טיפלה בזה" (שם, שורה 28. ראה גם: עמ' 15, שורה 8). אף בנוגע לשאלה, מה היה גובה מס הרכישה ששילמו הפנה לאשתו. אם לא די בכך, הרי שלשאלה, מי היה עו"ד שטיפל להם בזה, השיב שאינו זוכר: "או שזה עו"ד חורי או עוה"ד שהיה לפני, עו"ד חובב ביטון" (שם, שורה 32). התובעת הפנתה דווקא את ה"שרביט" בעניין זה אל עבר בעלה. אומנם העידה כי היו צריכים לקחת עו"ד כדי שיושב להם מס הרכישה (ראה: עמ' 21, שורות 30-31), אך לשאלה, האם ניסתה לפנות לרשות המיסים לקבלת הכסף בחזרה, השיבה שלפי מה שידוע לה כן: "אני באופן אישי לא, בעלי פנה למנהל ונאמר לו שבוטלה העסקה ואת כל השתלשלות העניינים אנחנו יודעים ולכן לא קיבלנו שום מסמך מרשות המיסים לבוא לקחת את הכספים שלנו ואכן נדרשנו לקחת עו"ד" (ראה: עמ' 22, שורות 1-3), ובכלל זה העידה, כי התובע הוא זה שטיפל בנושא של עוה"ד, וכי אינה יודעת מי היה עו"ד, בכל העניינים הכספיים בעלה טיפל (ראה: שם, שורות 11-16).

35.הסתירות הנ"ל בגרסאות התובעים, בנוגע לשאלה מי טיפל בעניין החזר מס הרכישה, אי ידיעתם אם סכום זה הושב להם, לצד טענת הנתבעת שלא נסתרה, כי ביום 22.4.14 שלחה דיווח למיסוי מקרקעין בדבר ביטול העסקה ע"י גורמי הרשות, משמיטים את הקרקע מתחת לתביעתם בכל הנוגע לעניין מס הרכישה, שכן על התובעים היה לפרט מה עלה בגורל פנייתם לרשות המיסים, שכן אם הסכום הושב להם, במיוחד לאור טענתם כי פנו לעו"ד שיטפל בנושא, אזי ברור שאינם זכאים לקבלו בשנית.

יתרה מכך, התובעים לא הוכיחו כלל מה שולם לעו"ד, כאשר הם בעצמם לא יודעים לומר מי בדיוק היה עו"ד שטיפל בעניין, לא צירפו חשבונית או קבלה של שכ"ט עו"ד, ולא ברור כלל מהיכן שאבו התובעים את הסך של 11,700 ₪ ומע"מ. גם נראה מוגזם ולא הגיוני כי ישלמו התובעים לעו"ד שכ"ט בסך 11,700 ₪ ומע"מ כדי שיטפל להם בהחזרת מס רכישה בסך 14,000 ₪.

36. בכל אופן, גם בהנחה שמס הרכישה לא הושב לתובעים, רשאים הם לאור ביטול העסקה לפנות בדרישה לרשות המיסים להחזרת סכום זה.

37. בנוגע לאגרת קבלת מידע מוקדם, התובעים צרפו לתצהיריהם העתק תשלום על-סך 188 ₪, מיום 1.5.12 (ראה: נספח יח/2. ראה גם נספח ט'). משלא נסתר, כי אילולא לא היו זוכים במכרז, לא היו נדרשים לטופס מידע זה, במיוחד בשים לב ש"בטופס בקשה למידע תכנוני- להיתר בניה" צוין, כי מטרת הבקשה הינה להיתר בנייה, הרי התובעים זכאים להשבת סכום זה.

38. בנוגע לתשלום למודד, לא מצאתי לנכון להורות לנתבעת להשיב סכום זה לתובעים, משלא צורפה קבלה בגין הסכום ששולם, ולא די בצירוף המפה (ראה: נספח יח/3 לתצהיר התובעים), כאשר למעלה מהצורך אומר, כי במפה צוין שהוכנה עבור אדם אחר בשם דורון הריש.

לשם הוכחת תשלום זה, לא די בהצהרתם של התובעים. המדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה. אם אכן המודד מסרב להוציא להם חשבונית או קבלה על התשלום, יכלו התובעים בנקל לזמנו למתן עדות. התוצאה היא שהתובעים לא הוכיחו הוצאה זו, ואינם זכאים להשבה בגינה.

39.בנוגע לדרישת הסכומים ששולמו למשרד האדריכלים, הרי שאני דוחה דרישה זו, הואיל ולא צורפה כל אסמכתא, כגון קבלה או חשבונית מס בדבר תשלום כלשהו.

מצאתי סתירה באשר לגובה הסכומים אותם דורשים התובעים בעניין זה. בעוד שבסעיף 55.8 לכתב התביעה נטען ששילמו 11,700 ₪ כולל מע"מ למשרד האדריכלים, וכי משרד האדריכלים מבקש סכום נוסף בסך 23,600 ₪ (ראה: סעיף 55.12), הרי שבסעיף 29.7.4 לתצהיריהם נטען ששילמו למשרד האדריכלים 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר המשרד מבקש תשלום נוסף בסך 33,600 ₪. תמוה בעיני, מדוע מכתב הדרישה של אותו משרד אדריכלים יצא בחודש 6/15 (לאחר הגשת תביעה זו) בעוד שהסכם ההתקשרות נערך עוד מיום 15.12.12.

40. יתרה מכך, בהסכם ההתקשרות עם האדריכלית נקבע שכ"ט בסך 40,000 ₪ ומע"מ שישולם לפי שלבי התקדמות העבודה, כמפורט שם. בדרישת התשלום של האדריכלית נדרש סך של 33,600 ₪ בתור סכום מצטבר, שנוגד את מה שנקבע בהסכם, כשאין מחלוקת כי כל מה שהספיקה האדריכלית להכין היה סקיצה התחלתית, ראשונית בלבד (ראה עמ' 23 שורות 9-13). גם כאן בחרו התובעים לא לזמן את אותה אדריכלית כדי להוכיח כי הם נשאו בהוצאה זו או שהם צפויים לשאת בה בעתיד.

41. התובעים עותרים לקבלת סך של 10,030 ₪ בגין ייצוגם המשפטי בהליך הקודם לפי נספח יח/5 לתצהיריהם. איני מוצאת לנכון לפסוק במסגרת תיק זה שכ"ט עו"ד בגין ייצוג משפטי בהליך הקודם, וככל שהייתה בפי התובעים כל טענה בנידון, רשאים היו להעלותה במסגרת ההליך הקודם.

סכומים שידרשו התובעים להוציא: 

42. התובעים טענו בכתב התביעה, כי על הנתבעת לשלם להם את הסכומים בראש נזק זה בסך של 215,300 ₪ (בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל), כמפורט להלן: הוצאות משפטיות לעו"ד בסך 11,700 ₪ כולל מע"מ, לשם פנייה בבקשה מתאימה לרשויות המס לצורך ביטול העסקה, נשוא המגרש; תשלום שכ"ט עו"ד בהליך דנא, בסך של 180,000 ₪ כולל מע"מ ודרישת תשלום נוסף למשרד האדריכלים בסך 23,600 ₪.

43. בנוגע להוצאות משפטיות לעורכי הדין, ולדרישה הנוספת על-ידי משרד האדריכלים, ראה האמור לעיל.

44. בנוגע לשכ"ט עו"ד בהליך נשוא דיוננו, הרי שהתובעים לא צירפו הסכם שכר טרחה שנעשה עם עו"ד, אלא כל שצירפו הוא את נספח יט/1/א, אשר הינו חשבון עסקה מס' 1826 מיום 1.8.14, ובו התבקשו התובעים להעביר לבא כוחם, עו"ד משה חורי, את שכר טרחתו וההוצאות, בסך 180,000 ₪. כן צורף "נספח לחשבון עסקה 1826", כאשר בתיאור נכתב "שכ"ט לניהול תיק סוכם סך של 180,000 ₪". אף בהתעלם משאלת נפקות המסמכים אשר סומנו כנספח יט/1/ב' בתצהירי התובעים, הרי שכר טרחת עו"ד יקבע לפי שיקול דעת בית המשפט, בהתחשב בעבודה שנעשתה בפועל, ובתוצאה הסופית של ההליך.

הפסד שווי עסקת מגרש במגרש דומה:

45. התובעים טענו בכתב התביעה, כי על הנתבעת לשלם להם בגין ראש נזק זה סך של 260,000 ₪, מיום ההודעה על הזכייה (7.12.11) ועד לתשלום המלא בפועל, כמפורט להלן:

א. בשל ביטול החוזה נגרם להם נזק בשווי המגרש, שעה שמגרש דומה (פחות טוב ממיקום המגרש), הממוקם גם הוא בחלקה החיצונית של התוכנית ג/9466, אשר מספרו 64, נמכר במסגרת המכרז לזוכה בסך של 218,800 ₪ (לא כולל הוצאות פיתוח), כך שבפועל נגרם להם נזק בביטול העסקה בשווי של המגרש בסך של כ- 160,000 ₪. התובעים הצהירו בעניין זה, כי מבדיקה ברשות המיסים אודות מגרשים בגודל ובחלקה נשוא תביעה זו עולה, כי דווח במועד העסקה שלהם עסקה במחיר 340,000 ₪, ואילו בשנת 2015 נמכרו בסך של 400,000 ₪ (ראה בעניין זה אישורי רשויות המס, אשר לטענתם הינם בקשר לעסקאות באותה חלקה בגודל דומה, נספחים כ/1/א ו-כ/1/ב, אשר צורפו לתצהיריהם).

ב. 100,000 ₪ בגין עליית שווי המקרקעין, שכן כעת נוכח עליית שווי המחירים של המגרשים, ידרשו הם לתשלום נוסף על סכום שווים במועד הרלבנטי להצעה.

46. הנתבעת טענה כי לא נקבעו מחירי מינימום למגרשים, וההצעות נבחנו אל מול שומה חשאית שהוגשה לגורמי הרשות ע"י שמאי מטעמה. התובעים, אשר הגישו את ההצעה הגבוהה ביותר למגרש 17, הוכרזו כזוכים בו, לאחר בדיקה של וועדת המכרזים המרכזית. בדומה, הוועדה ערכה בדיקה של ההצעות שהוגשו למגרש 64. משכך, אין לתובעים להיבנות מכך, שמציע אחר הציע הצעה גבוהה יותר עבור מגרש ששווק במכרז, ובוודאי שאין הם זכאים לכל תשלום בשל כך שהרשות שיווקה מגרשים אחרים במכרז זה במחיר גבוה יותר.

47.איני מוצאת לנכון לפסוק לתובעים את הסכומים הנתבעים בראש נזק זה, מהטעם שהתובעים לא הוכיחו זכאות לסכומים הללו. גם אם היה מקום לפסוק להם סכום כלשהו בראש נזק זה, הרי שלא די בצירוף נספחים כ/1/א' ו-כ/1/ב' לתצהיריהם, בכדי להוכיח את טענותיהם בראש נזק זה, אלא שנדרשת בעניין זה חוו"ד מומחה בנידון.

48. לא מצאתי לקבל את הטענה בדבר קשר בין עסקאות שונות למגרשים שונים באותה חלקה, שכן כל מגרש נבחן לגופו. יתרה מכך, עולה מנספח א' לחוברת המכרז כי שיטת המכרז הוגדרה כדלקמן:

"1. במכרז הנדון המינהל אינו מפרסם מחיר מינימום.

2. במקביל להצעות המוגשות למכרז תוגש גם מעטפה אטומה אשר תכלול את שומת שמאי המינהל.

3. שומת שמאי המינהל תשמש אינדיקציה לוועדת המכרזים לקביעת הזוכה במכרז.

4. הצעה שלא תגיע ל-50% משומת השמאי (בהתחשב באזור העדיפות הלאומית) אשר תוגש בפני הוועדה, לא תוכרז כזוכה...".

משמעות הדברים היא, שכמו שוועדת המכרזים קבעה שהתובעים זכו במגרש לאחר שבחנה את הצעתם אל מול שומת שמאי המנהל, הרי ערכה היא בדיקה של ההצעה/ות שהוגשה/ו למגרש 64 אל מול השומה, ובחרה את המציע שהציע את ההצעה הגבוהה ביותר בסך של 218,800 ₪. אי לכך, וכאמור אף על-ידי הנתבעת בסיכומיה, אין לתובעים להיבנות מכך, שמציע אחר הציע הצעה גבוהה יותר בעבור מגרש אחר ששווק במסגרת המכרז. אין להסיק מעובדה זו שהתובעים זכאים לפיצוי כלשהו בגין ביטול העסקה במגרש שלהם.

49. יתרה מכך, הטענה אודות עליית שווי המקרקעין, היא עניין שבמקצועיות, אשר טעון הוכחה באמצעות חוות דעת מומחה שמאי מקרקעין, ולצורך הוכחתה אין מקום להסתפק בעדויות התובעים. מטעם התובעים לא הוגשה חוות דעת לתמיכה בטענה זו, כך שהטענה נותרה בגדר טענה לא מוכחת.

פיצויים עקב הפרה יסודית של חוזה החכירה: 

50. התובעים דורשים פיצוי בסך 100,000 ₪, בעקבות הפרת חוזה החכירה. בכתב התביעה טענו, כי מאחר ומדובר במכרז, ואין להם כל יכולת לשנות את תנאי הסכם ההתקשרות עם הנתבעת, נקלעו הם למצב אבסורדי שבו רשות מנהלית לא תפצה את התובעים, אך בשל היותה כזו ו/או בהעדר התניה במכרז בדבר פיצוי שכזה.

51. אין לקרוא לחוזה מה שאינו רשום בו, ואם לא נקבע בחוזה פיצוי מוסכם למקרה מעין דא (ראה בעניין זה האמור בסעיף 55.21 לכתב התביעה), לא ניתן לדרוש פיצוי כאמור.

52. יתרה מכך, אף אחד מהתובעים לא ידע להסביר כיצד נקבע סכום זה על ידם, כך למשל העיד התובע כי: "אם את שואלת אותי זה צריך להיות יותר מ-100,000 ₪. אתם נתתם לי סכום נמוך. 100,000₪ זה סכום שנראה לי פרופורציונלי למגרש, ואז לוקחים לך אותו ואומרים לך "אין לך כסף"" (ראה: עמ' 16, שורות 2-4). לא ניתן להתבסס בראש נזק זה על הטענה שהסכום נראה לי פרופורציונאלי, ולא די בטענות התובעים בעניין זה.

פיצויים בעבור שעבוד בית המגורים של התובעים לשם נטילת הלוואה:

53. התובעים טוענים בכתב התביעה, כי על הנתבעת להשיב להם את הסכומים ששילמו מיום 16.3.12, לאור העמדת ההלוואה, ובסך של 277,832 ₪, כמפורט להלן : 747 ₪ בגין דמי טיפול באשראי; 900 ₪ בגין שמאות; 185 ₪

בגין אגרת רישום משכון ו-276,000 ₪ (לא כולל הצמדה עתידית) (לפי 1.2%+ 1.5% לשנה* 20%), בגין ריבית והצמדה, אשר על התובעים לשלם עקב נשיאה במשכנתא ושעבוד בית המגורים לצורך נטילת ההלוואה ל-20 שנים, בגובה הריבית כנ"ל וההצמדה (למעט הצמדה לעתיד).

54. מצאתי לנכון לפסוק לתובעים בראש נזק זה את דמי הטיפול באשראי, אגרת רישום משכון, והערכת השמאי, ואנמק;

55.לא נסתרה גרסת התובע, כי עם קבלת ההודעה בדבר זכייתם במכרז, ומאחר ולא היה ברשותם סכום הרכישה של המגרש, פנו לבנק, ובסופו של יום ניתנה להם ההלוואה בסך 460,000 ₪ זמן קצר יחסית אחרי זכייתם במכרז. במסמך שהונפק מטעם הבנק, אשר עניינו "אישור עקרוני לבקשת הלוואה לדיור" (להלן: "אישור לבקשת הלוואה"), צוין, בין היתר כי: "ביום 04/03/2012 אישרנו עקרונית את בקשתכם לקבלת הלוואה לדיור...", ובסעיף "תנאים נוספים לאישור" צוין בהערה: "הלוואת עו"ש ע"ס 200 אש"ח שנלקחה לצורך תשלום שובר למנהל עבור רכישת המגרש תסולק מכספי ההלוואה...". בנסיבות אלו יש לקבל את טענת התובעים כי אותה הלוואה ניטלה על ידם לצורך מימוש הזכייה באותו מכרז וחתימת החוזה. לפיכך זכאים התובעים מהנתבעת להשבת הסכומים שנשאו בהם בקשר לקבלת ההלוואה, ככל שאלו הוכחו על ידם.

56.בעניין זה העיד התובע, שהוא הגדיל את המשכנתא ושיעבד את ביתו בתל עדשים (ראה גם עדות התובעת בעמ' 20, שורות 14-15). גם לא מצאתי כל נפקות לשאלה אם נלקחה משכנתא או הלוואה רגילה במסגרתה משכן/שעבד את ביתו, משלא נסתרה טענת התובע שכספים אלו נלקחו עקב זכייתם במגרש על כל המשתמע מכך.

57. בנוגע לדמי טיפול באשראי, צוין ב"אישור עקרוני לבקשת הלוואה לדיור" (ראה: נספחים ז/1' ו-כא/1' לתצהיר התובעים) (להלן: "אישור לבקשת הלוואה"), בסעיף "חיובים ספציפים להלוואה": דמי טיפול באשראי – 747 ₪. משלא נסתרה טענת התובעים אודות קבלת ההלוואה והסיבה שנלקחה היא, כאמור לעיל, זכאים הם להשבת סכום זה.

58.בנוגע לאגרת רישום משכון, התובעים צרפו לתצהיריהם העתק אישור תשלום (ראה: נספח כא/2') ממנו עולה כי שולם 245 ₪ בגין אגרת עיון ידני ואגרת רישום משכון. ברם, בכתב התביעה, הסכום הנתבע עמד על-סך 185 ₪, ולכן מצאתי לנכון לפסוק סכום זה.

59. בנוגע להערכת שמאי מטעם הבנק, הרי שגם באישור לבקשת ההלוואה צוין ב"חיובים ספציפים להלוואה" – שמאות: 900 ₪. התובעים צירפו לתצהירם העתק שומת המקרקעין לבית מגוריהם בתל עדשים, אשר נערכה על-ידי השמאי שטרית דוד (נספח ז/2'), ואת הקבלה שהונפקה על-ידו ביום 19.2.12, על-סך 700 ₪ (ראה: נספח כא/3'). משכך, הואיל והתובעים נדרשו לשומה זו כחלק מתנאי ההלוואה, על הנתבעת להשיב להם את הסכום שצוין בקבלה ולא כנדרש בכתב התביעה ובסך של 700 ₪.

60. בנוגע לריבית והצמדה ולאור האמור לעיל, זכות התובעים להשבה, הינה עד לשלב השבת הסכום דלעיל (277,010.50 ₪) על-ידי הנתבעת, ומאותו שלב נפסקת זכאותם, הרי היה עליהם לכסות את ההלוואה מהסכום שהוחזר אליהם.

61. התובע נשאל, מדוע לאחר שפרויקט בניית הבית ביבנאל ומכירת הבית בתל עדשים לא יצא אל הפועל, לא השיב לבנק את ההלוואה, ועל כך השיב כי שילם את הכסף הזה למנהל : "שילמתי 280,000 ₪ למנהל והיתרה הייתה בשביל להתקדם בתכניות. הם לא החזירו לי את הכסף. כשניתן פסק הדין לא הוחזר לי הכסף, הייתי צריך להילחם. לאחר שקיבלתי את הכסף בחזרה מהנתבעת, הלכתי ועשיתי מחזור משכנתא שיקל עליי תזרימית" (ראה: עמ' 13, שורות 15-17. ראה גם: שורות 2-9). שנאמר לו שקיבל את ה- 277,000 ופנה לבנק השיב: "לא, פניתי לבנק לאחר מכן לעשות מחזור. בשביל לקבל את ה-277,000 ₪ הייתי צריך להוציא 150,000 ₪ ולא 200,000 ₪. ה-277,000 ₪ לא הגיעו בגלל שהמנהל החזירו לי את הכסף, אני הייתי צריך להוציא סכום גדול. אז לא הייתה לי שם יתרה כי יש לי חובות נוספים, אבל בשביל זה הלכתי ועשיתי מחזור" (שם, שורות 19-22).

62.התובע לא הציג כל אסמכתא אשר תאשש את טענתו שיתרת ההלוואה הייתה בשביל להתקדם בתוכניות, ומה הוצא בגין כל דבר. מעבר לכך, איני מוצאת לנכון לפסוק לתובעים ריבית והצמדה, משלא צירפו חוות-דעת מומחה אשר תתמוך בראש נזק זה. יתרה מכך, אם אכן בוצע מחזור המשכנתא לאחר קבלת הכסף בחזרה, לא ברור הכיצד ומדוע עותרים התובעים לקבל ריבית והצמדה אשר עליהם לשאת בהם למשך 20 שנה, שכן חלק מהסכום הוחזר. מרגע שהתובעים קיבלו את הסכום דלעיל על ידי הנתבעת, היו יכולים לפרוע את המשכנתא/את ההלוואה שנטלו, ומשבחרו לא לפרוע אותה כאמור, אין להם להלין אלא על עצמם.

63. בסיכומו של דבר על הנתבעת להשיב לתובעים את הסכומים בעבור: דמי טיפול באשראי, שמאות ואגרת רישום משכון.

הפסד הנאה, הפסד עתידי, הפסד ימי עבודה, הוצאות כלליות, נסיעות, פגיעה בציפייה של התובעים להשתכר השתכרות עתידית מהמגרש:

64. התובעים טענו בכתב התביעה, כי על הנתבעת לפצותם בראש נזק זה בסך של 500,000 ₪, עקב התנהלותה, שהרי לנוכח הזמן שחלף מאז פרסום המכרז ועד להגשת כתב התביעה פעלו התובעים ללא לאות, לשם העתקת בית מגוריהם, משפחתם, והכל במסגרת מעבר עם שתי משפחות נוספות, לצורך איכות חיים והפעלת יחידות נופש יחדיו, כאשר כל חלומם נגוז ונעלם. עוד טענו התובעים כי נגרמה להם פגיעה קשה הם ובני משפחתם הקטינים, אשר ראו במגרש את בית חלומם, הסביבה שעברה יחד עמם וזכתה במגרשים סמוכים, הקשר שפיתחו למימוש חלומם והתכנון שנדרש ע"י משרד האדריכלים לתכנן בית זה. לכל זה נוסף חלום התובעת לפעול להכנסה נוספת כיחידת נופש המושכרת על בסיס שעתי באזור מבוקש זה.

65. איני מוצאת לנכון לפסוק לתובעים כל פיצוי בראש נזק זה, שכן טענתם אודות פועלם מאז שזכו במכרז לצורך העתקת בית מגוריהם, הראייה במגרש כבית חלומותם, הרצון לעבור למגרש ולבניית חיים חדשים, ציפייתם והיגנזות החלום בסופו של דבר, יילקחו בחשבון במסגרת פסיקת הפיצוי בראש הנזק של עגמת נפש.

66.מעבר לכך, בחקירת התובעים התברר, כי הסיבה שבגינה השתתפו במכרז לא צומצמה אך ורק לרצונם בהעתקת חייהם ליבנאל, יחד עם משפחות נוספות, אלא גם, ואולי בעיקר, מצב חברתי ומתחים שחש התובע במושב בו הוא התגורר לפני כן, מושב תל עדשים, שם היה התובע בחלק מהתקופה יו"ר ועד האגודה, וזה תפקיד בעייתי שגרר איתו המון מתחים, כפי שעלה בעדותו, אשר השפיעו קשה על המשפחה (ראה: עמ' 7 לפרוטוקול. ראה גם: עמ' 8, שורות 1-4 ועמ' 11, שורות 25-29, וכן עדות התובעת בעמ' 19, שורות 8-9).

67. עדויות התובעים דלעיל אף סותרות את עדותו של עד התביעה יפתח, לפיהם לא היה פשוט לנתק את התובע מתל עדשים (ראה: סעיף 8 לתצהירו). ויודגש, בנוגע לעד זה כי עלו סתירות בין תצהירו לבין עדותו בפניי, שעה שהתברר בעדותו כי הסיבה שבשנת 2011 החליט להשתתף במכרז: "בעקבות בעיה במושב של התובע רצינו להעתיק את מגורינו למקום אחר... " (ראה: עמ' 27, שורה 20).

68. יתרה מזאת, אף הצהרת התובעים, כי משפחתם ומשפחת רזניק ואורטל, הינן משפחות שקשורות בחברות נפש של שנים עוד מילדות התובע (כ-30 שנה) (ראה: סעיף 12 לתצהיריהם), התבררה כלא מדויקת, בכל הנוגע למשפחת רזניק.

התובע אישר בעדותו, כי רזניק הוא לא חבר ילדותו, אלא יפתח, וכי רזניק הוא חבר של יפתח (ראה: עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 22). כך גם התובעת לשאלה, מה הקשר שלה למשפחת רזניק, השיבה: "הם חברים של חברים שלנו, של יפתח וקרן" (ראה: עמ' 19, שורה 15), ובכלל זה לשאלה, האם זה יהיה נכון לומר שרק משפחת אורטל חברים שלהם, השיבה בחיוב, וכי הם מכרים של משפחת רזניק (שם, שורה 17).

69. יתרה מכך, התובעים טענו, כי הם ניגשו יחד עם משפחת רזניק ואורטל למכרז, כאשר הרצון למעבר משותף היה הדבר שאליו כיוונו המשפחות, לרבות בהיבט של הפעלת יחידות הנופש ביחד, שגם הטענה בנוגע לפן העסקי התבררה כלא נכונה.

70. גם אם היה רצון מצד התובעים לגור בצמידות למשפחות רזניק ואורטל ולהקים ולהפעיל יחדיו יחידות נופש, הרי שללא קשר להשתלשלות העניינים בנוגע למגרש התובעים, לא היה זה יוצא אל הפועל, שכן התובעים זכו במגרש 17, רזניק במגרש 18, אך יפתח וקרן אורטל לא זכו במגרש 19, אלא במגרש 63 (ראה: סעיף 11 לתצהירי התובעים). התובע אף הודה בעדותו, כי "יפתח לא זכה במגרש הצמוד אליי. הוא הפסיד את המגרש הזה" (עמ' 12, שורה 3), ובכלל זה שמגרש 63 רחוק ממגרש 17 (שם, שורות 9-10). אומנם, בהמשך העיד, כי מרחק זה דבר יחסי, אך משלא הוכח אחרת, אין מחלוקת שהמגרש בו זכו התובעים, אינו מצוי בצמידות למגרש בו זכו משפחת אורטל.

71. מעבר לכך, יפתח העיד, שהוא מנכ"ל של חברה, וכי לא היה להם תכנון מעבר להיות שכנים וחברים באותו היישוב, לעוד דברים ביחד (ראה: עמ' 28, שורות 4-5 ו-10-11). כך שכל הטענה בדבר הפעלת יחידות נופש יחדיו שנטענה בכתב התביעה, נשמטה גם לאור עדות יפתח.

72. בתצהיריהם טענו התובעים לראש נזק נפרד לפיו: "לנוכח מעשי ו/או מחדלי הנתבעת נמנע מאיתנו הכנסה נוספת כיחידת נופש המושכרת על בסיס שעתי באזור מבוקש זה...אלא שהכל נגנז כלא היה...ברווח שנתית בסך של- 101,610 ₪" (ראה: סעיף 29.13.1), וצירפו העתק תחשיב עסקי לצימר במגרש.

73.מעבר לכך, שלא היה מקום לתבוע סכום ספציפי זה במסגרת התצהיר, משלא אוזכר בנפרד בכתב התביעה, הרי שבכל אופן לא ברור מהיכן נלקחו הנתונים המנויים בתחשיב, הוא לא נתמך בכל אסמכתא, והמדובר בכלל על נתונים ערטילאיים, שכן בסעיף הדגשים שם צוין: "ההכנסה חושבה לאכלוס יומי, עם חישוב של 65% תפוסה מלאה במשך השנה". ברם, בהיעדר כל חוות-דעת מומחה אשר תמפה את ענף התיירות נכון לאותו מקום, ובכלל זה תאשש כי ניתן להבטיח תפוסה יומית או אפילו שעתית במקומות מעין דא, בשיעור הנטען, הרי שגם אם סכום זה היה נתבע בכתב התביעה, לא היה מקום לפסוקו לזכות התובעים.

עגמת נפש:

74. התובעים העמידו את דרישתם בראש נזק זה על סך של 100,000 ₪. אכן שוכנעתי בנסיבות העניין כי התנהלות הנתבעת הסבה לתובעים עוגמת נפש רבה, לאחר שאלו עמדו בכל תנאי המכרז, נשאו בתשלומים כמתחייב, חתמו על הסכם, ולבסוף נפסק כי אדם אחר זכאי להירשם כחוכר לדורות במגרש, והעסקה איתם בוטלה.

75. ברור כי כל אדם הזוכה במגרש במסגרת מכרז מפתח ציפייה לגיטימית לבנות מגרש וליהנות ממנו, ורוקם בליבו חלומות אודות מעבר למשכן חדש וכיוצ"ב, ציפיות וחלומות שהתנפצו במקרה דנן עקב התנהלות לקויה מצד הנתבעת. אין מחלוקת כי התובעים היו תמי לב בעת שניגשו למכרז וזכו בו, כפי שנקבע אף בהליך הקודם. התובעים אף נגררו להליכם משפטיים בהליך הקודם על לא עוול בכפם, דבר שגרם להם לעגמת נפש נוספת, ואני מאמינה לתובעים שלא ידעו מזור לנפשם בעת קבלת התביעה בהליך הקודם.

76. איני מייחסת חשיבות לשאלה אם הוצע לתובעים מגרש חלופי אם לאו, שעה שלו היו מעוניינים התובעים במגרש אחר היו מגישים את ההצעה למגרש האחר, אלא ששני התובעים היטיבו לתאר בתצהירם ובעדותם את הסיבה בגינה היו מעוניינים דווקא במגרש, נשוא דיוננו. התובע העיד כי: "כשאתה רוכש מגרש הכוונה היא לסביבה, לגובה שלו מעל השטח, להשקפה שלו, לחסימה מבתים, אם הוא חסום או בתוך תחום חקלאי. המשרד הזה, הוא מגרש בעל מידות רבות ולא סתם אותו בחור נלחם עליו. הוא מוגבה מעל פני השטח באופן משמעותי, החלקה מונמכת ממנו מספר מטרים, היא נחלה חקלאית, הוא משקיף על כל בקעת יבניאל בהפרשי גובה יפים מהחלק הדרומי ועד החלק הצפוני של הבקעה בצורה יפיפייה... אני לא רוכש מגרש לפי נייר, אני הלכתי לשטח ואני עמדתי על השטח עם אשתי ועמדנו והסתכלנו אז אין עליו שום מוטרד. השוחה שמדובר עליה בפינת גבול הצפון מזרחית יש שם שוחת ביוב, מה שאת לא יודעת, שבכל מגרש צריך להיות שוחת ביוב, ולמה הוא למטה? כי הכביש מעל. אני לא ציינתי שהמגרש הוא הכי גדול, כי מבחינתי 10 מטר הרבועים הם זניחים לעומת היתרון שלו, הרי למה הגשתי על 17? הוא עולה אותו הדבר כמו השני" (ראה עמ' 10-11 ועדות התובעת בעמ' 19, שורות 21-25. ראה גם: עמ' 24, שורות 13-26).

77.הנתבעת טענה בסיכומיה, שטענת התובעים באשר למאפיינים המיוחדים של המגרש נטענה בעלמא, שכן נספח א' למכרז מראה בבירור שבכל המגרשים שולם סכום זהה של הוצאות פיתוח, ובעמודה "מטרדים בשטח המגרש", מצוין לגבי חלקה 17 "שוחת ביוב בצידו המזרחי", וכי דווקא לפי הנתונים האובייקטיביים, מגרש 17 הוא פחות טוב, והראיה שהוגשו פחות הצעות למגרש זה. איני מקבלת טענה זו, שכן מאפייני מגרש הם גם סוביקטייבים בעיני המתבונן ולא רק בשל נתונים אוביקטייבים. מעבר לכך, לא הוגשה חוו"ד מומחה מטעם הנתבעת שתאשש את טענתה, כי דווקא לפי הנתונים האוביקטיביים מגרש 17 הוא פחות טוב.

78. הבסיס למתן פיצוי בגין עוגמת נפש, סבל וכיוצ"ב, מקורו בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, אשר קובע כי: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". כאשר בסעיף 14(א) נקבע: "אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו-13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין".

79.בע"א 348/79 חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ואח', פ"ד לה (4) 31 (1981) נפסק כי:

"...כמו בכל נזק אחר, גם לעניין הנזק הלא ממוני, יש לערוך שתי בדיקות... האחת, קביעת היקפו ומידתו של הנזק הלא ממוני, שבגין התרחשותו אחראי המפר. זוהי בחינה, המבקשת לתחם את הנזק על-פי אמות מידה של סיבתיות וצפיות; השנייה, קביעת שיעור הפיצויים, לו זכאי הנפגע, בגין הנזק שנגרם לו. בחינה זו מבקשת לערוך שומה וכימות, ובמסגרתה יש לבחון את סכומי הכסף, שיש בהם כדי לפצות את הנפגע על הנזק הלא ממוני, שנגרם לו... בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 לחוק התרופות, על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר".

כן ראה ע"א (מחוזי-נצרת) 149/08 שמחה גיא ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' (20.4.09), שם בית

המשפט המחוזי הגדיל את הפיצוי בראש נזק של עוגמת נפש עד לסך של 50,000 ₪, וכן בת"א 7027/05 (שלום-

ירושלים) שגיא עודד ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' (8.1.09), בו נפסק פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין ראש נזק

זה.

80. בעניינינו, על-פי השתלשלות העניינים דלעיל, ובהתחשב בנסיבותיו של העניין, ובשקלול כל השיקולים הרלוונטיים, של התנהגות התובעים מול התנהגות הנתבעת, של צפייתם וחלומם לעבור למשכנם החדש והתנפצות החלום, אני מעריכה כי יש בסכום של 50,000 ₪ כדי להוות פיצוי הולם בראש נזק זה.

81. באחרית דבר אומר, כי איני מוצאת לנכון להתייחס להפסד הכנסה מהפעלה של מערכת פוטוולטאית, משראש נזק זה על הסכום המנוי בו, לא נתבע במסגרת כתב התביעה, וגם אם היה נתבע, הרי שלא נגרם לתובעים כל נזק מכך, שעה שמערכת דומה מותקנת בביתם בתל עדשים, כך שבכל מקרה הם נהנים מהכנסה ממערכת זו (ראה: סעיף 29.14 לתצהירי התובעים. ראה בעניין זה גם: עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 1-6).

82לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 7,472.5 ₪, בגין יתרת הסכום שעליה להשיב להם, ובכלל זה בגין אגרת קבלת מידע מוקדם, דמי טיפול באשראי, שמאות ואגרת רישום משכון. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

 כן מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 50,000 ₪, בגין עגמת נפש. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ מהסכומים דלעיל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ז, 27 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.