חוות דעת מומחה מטעם בימ"ש – פרופ' שמואל פניג
ביום 18.10.22 מונה פרופ' שמואל פניג כמומחה מטעם בימ"ש למתן חוות דעת בשאלת כשרות המנוח לערוך צוואה ביום 31.12.18 וביום 12.1.20.
חוות הדעת הוגשה ביום 17.1.23 ולפיה המנוח היה כשיר בסבירות גבוהה לערוך צוואה בשני המועדים הרלוונטיים (עמ' 8-9):
"במקרה זה ובשונה ממקרים רבים אחרים, יש הערכות קוגניטיביות רציפות המתייחסות הן לתפקוד הקוגניטיבי הבסיסי אך גם לתפקודים הפרונטליים של המנוח, לאור העובדה שנחשד בעבר כלוקה בדמנציה פרונטו-טמפורלית. הערכות אלה מאפשרות להגיע למידה גבוהה ביותר של דיוק לגבי תפקודו הקוגניטיבי של המנוח.
...
בין מועד עריכת הצוואה הראשונה לשנייה אין כל אירועים רפואיים מיוחדים. כחודש לאחר עריכת הצוואה השניה הוא נבדק שוב על ידי ד"ר שושנה דוד המכירה אותו מבדיקות קודמות והיא מוצאת אותו שוב .... יכול וכשיר לקבל החלטות.
...
להערכתי היה המנוח כשיר בסבירות גבוהה לערוך צוואה בשני המועדים הרלוונטיים".
14.הנתבעים הפנו למומחה שאלות הבהרה עליהן השיב המומחה ביום 31.1.23:
-לשאלה אם לאור הרקע הרפואי של המנוח, היה בכל אירוע חיצוני חריג הקשור למצבו הרפואי או למי ממקורביו כדי להשפיע על מצבו הנפשי ויכולת השיפוט שלו או של החלטותיו השיב: "לא ראיתי מהחומר הרפואי שעמד בפני פגיעה בכושר השיפוט או במצבו הנפשי של המנוח כתוצאה מאירועים רפואיים בתקופה נשוא חוות הדעת. המחלה העיקרית ממנה גם נפטר הייתה אי ספיקת לב מתקדמת על רקע מחלת לב איסכמית... מחלת הלב האיסכמית היא המחלה העיקרית שהייתה יכולה להשפיע על מצבו הפיזי בצורה משמעותית אולם זו באה לידי ביטוי רק בחודשים שלאחר עריכת הצוואה... בתקופת העריכה של שתי הצוואות היה המנוח עדיין עצמאי מבחינת תפקודו ואין עדות שמצבו הרפואי השפיע על תפקודו".
-לשאלה אם לנוכח הרקע הרפואי של המנוח והמסמכים הרפואיים, המנוח היה רגיש יותר ובעוצמה להשפעה בלתי הוגנת השיב: "לא התרשמתי שהמנוח היה פיזית תלוי בסביבתו מה שמגביר את הפוטנציאל של השפעה חיצונית".
-לשאלה אם לאור הרקע הרפואי של המנוח והמסמכים הרפואיים כל ירידה במצבו הרפואי קוגניטיבי היא בעלת פוטנציאל השפעה עצום על מצבו הנפשי ויכולתו הקוגניטיבית והשיב: "לא הבחנתי בקשר בין השינויים במצבו הבריאותי למצבו הקוגניטיבי נפשי לאורך השנים...".
-לשאלה אם ייחס חשיבות לטיפול התרופתי שהמנוח נטל השיב כי "אין מדובר בתרופות פסיכותרפיות ואין עדות שהתרופות הללו השפיעו על מצבו הקוגניטיבי".
-לשאלה אם ייחס חשיבות לעובדה כי הומלץ למנוח בסיכום אשפוז משנת 2018 על המשך אבחון וטיפול קוגניטיבי אמבולטורי בריפוי ועיסוק למניעת התדרדרות קוגניטיבית וטיפול כזה לא ניתן והמומחה השיב כי ראה את ההמלצה וכי אין תיעוד לכך שבהיעדר הטיפול חלה התדרדרות חמורה במצבו שנפגעה כשירותו לעריכת צוואה. והוסיף "במקרה שלפנינו לא ראינו מעבר לדמנציה".
15.עדות המומחה פרופ' פניג בחקירתו –
המומחה נחקר ארוכות על חוות הדעת בדיון שהתקיים ביום 3.3.24. בחקירתו המומחה חזר על מסקנותיו בחוות הדעת כי המנוח היה צלול קוגניטיבית במועד עריכת הצוואות ולא הייתה ירידה קוגניטיבית. לא סבל מדמנציה ונשאר עם תפקוד קוגניטיבי תקין (למשל פרוט' 3.3.24 עמ' 70 שורות 14-19, 72, שורות 4-9, 22-29, עמ' 74 שורות 28-31, עמ' 75 שורות 1-2).
המומחה העיד כי לא היו שינויים בשנת 2020 בה נערכה הצוואה האחרונה (פרוט' עמ' 98 שורות 20-24).
לגבי תעודת רופאה ד"ר שושנה דוד שבדקה את המנוח כשלושה שבועות לאחר עריכת צוואת 2020 נשאל והשיב (פרוט' עמ' 99 שורות 5-10):
"היא בדקה אותו ב-3.2.20. אז היא שואלת אותי האם היה רצוי שהוא ייבדק ב-12.1.20 או ב-11.1.20? אני אומר באופן אוטומטי כמעט, כן. רצוי שזה יהיה כמה שיותר קרוב למועד עריכת הצוואה. האם במקרה הזה היו איזשהם אירועים רפואיים דרמטיים שאתה יכול אולי להגיד שהיו יכולים להשפיע על עריכת הצוואה? אז אני עונה שמתוך התיעוד הרפואי אני לא רואה איזשהם אירועים רפואיים דרמטיים."
ובהמשך:
"ב-2018, גם הירידה הזאת הייתה ירידה מינימלית שבדקו אותו במהלך אשפוז, וד"ר שושנה דוד צודקת שזה, מצב של אשפוז הוא מצב, הוא מצב לא רגיל. ואז היא מוצאת ירידה של... של שתי נקודות במיני מנטל, אבל מעבר לזה, מעבר לזה, והם מאבחנים אותו כ-MCI, כ-Mild Cognitive Impairment, לא כדמנטי אלא כ- Mild Cognitive Impairment. הם רואים איזושהי ירידה קלה. עכשיו, ד"ר שושנה דוד שבודקת אותו אחר כך, חודש וחצי חודשיים אחרי זה, לא מוצאת את אותה ירידה, ולכן סביר להניח שאותה ירידה שנמדדה שם בבית החולים הייתה קשורה לאשפוז, היא הייתה משהו שהוא זמני, אם אנחנו לוקחים את חוות הדעת שלה או את הבדיקה שלה כבדיקה מהימנה, ואין סיבה שלא. עכשיו, גם אם אנחנו לוקחים את הבדיקה במאיר כבדיקה נגיד שמייצגת את המצב שלו בזמן עריכת הצוואה, הוא במצב קוגניטיבי לא רע. לא רע. הם בדקו אותו לא רק את המיני מנטל, הם בדקו גם תפקודים ניהוליים קוגניטיביים, ומצאו אותו בהחלט תקין. כל אלה לא מתייחסים לחלק האישיותי שאנחנו שומעים בבדיקות קודמות, שהוא קצת יותר רגזן, שיש איזושהי התנהגות היפר-סקסואלית אולי שם בזה, שיש כל מיני התנהגויות שלא ברור, נגיד לד"ר שפט שבודקת אותו ב-2016, לא ברור לה אם זה חלק אישיותי שלו או שמדובר פה באיזשהו שינויים מוחיים שהם גורמים לו להתנהג בצורה שהוא מתנהג".
(פרו' 3.3.24 עמ' 112 שו' 6 – 24).
16.המומחה נחקר על מסמכים משנת 2018 בתקופה שהמנוח היה מאושפז בביה"ח מאיר ונשאל על כך שד"ר שושנה דוד כתבה הערכה בשנת 2020 המתבססת על מסמכים משנת 2018 ולא ערכה בדיקות בשנה זו, והשיב כי עמדו לפניה מסמכים רפואיים המעידים על כך שאין למנוח דמנציה (פרוט' עמ' 73 בשו' 16 – 26 ובעמ' 74 בשו' 16 – 25):
"פרופ' פניג:כן. אז, אז, אנחנו מדברים, אה, אז המיני מנטל שלו אפילו, המיני מנטל במאיר, בית חולים מאיר תוך כדי אשפוז הוא 26 על 30. הם עושים לו גם תפקודים נוספים, מה שנקרא תפקודים עילאיים, תפקודים שהם בודקים את התפקוד של, הניהוליים מה שאנחנו קוראים, מבחן השעון ומבחן המסלולים של המוקה, שהיו תקינים. עכשיו, ב-2020, אחר כך, והם מאבחנים אותו כ-MCI. אחר כך בודקת אותו ד"ר שושנה,
עו"ד חביב: דוד, ממכבי.
פרופ' פניג:שושנה דוד. ממכבי? כן? היא בודקת אותו מטעם כנראה אחד מהצדדים, והיא לא מוצאת בעייתיות, והיא גם אומרת, חבר'ה, זה בדיקה שהיא בתוך בית חולים במהלך אשפוז, והיא מוצאת את התפקודים הקוגניטיביים שלו אפילו טובים יותר מאשר היה בבית חולים מאיר...
כן, אז ד"ר שושנה דוד שהיא ממכבי בדקה אותו, ומוצאת את התפקודים הקוגניטיביים שלו ממש לפני עריכת הצוואה, 8.11, 8.11, וכאן, חודש וחצי לפני הצוואה הראשונה, כתקינים ואפילו באיזשהו שיפור, שיפור, לפחות טובים יותר מאשר התפקודים בבית חולים מאיר, שגם התפקודים בבית חולים מאיר, בסוגריים, הם תקינים. זאת אומרת, הוא גם מבחינת המיני מנטל וגם מבחינת, הם הגדילו לעשות, הם בדקו אותו גם לתפקודים ניהוליים. זאת אומרת האם למשל, הבדיקה הזאת של ה-TMT זה לחבר מספרים לאותיות. זאת אומרת, הבן אדם צריך להבין שיש פה איזושהי חוקיות שאחד מחובר לא', א' ל-2, 2 לב', ב' ל-3 וכולי וכולי. זאת אומרת, למצוא איזשהו, איזושהי חוקיות. אז האיש היה, האיש תפקד, קוגניטיבית".
ובהמשך (עמ' 84 שורות 11-12, 17-18):
"ב-2020 היא לא עושה לו, אני לא רואה תוצאות של מבחנים, אבל עמדו לפניה, עמדו לפניה תפקודו של המנוח" ... "היא בודקת אותו ב-2020, מציינת את התפקוד שלו, היא כותבת, מתנייד עצמאית מחוץ לדיור מוגן באמצעות תחבורה ציבורית..."
17.בהמשך חקירתו העיד כי אמנם ד"ר דוד לא ערכה למנוח מבחנים, אך ניתן להסתמך על מסקנותיה היות שבדקה את יכולתו של המנוח על סמך פעולות שהוא ביצע בחיי היומיום:
"הוא יודע לאכול לבד, הוא יודע לשתות לבד, הוא מתרחץ לבד וכולי. ה-IADL זה instrumental, ה-I עומד בשביל instrumental, וזה מצביע על זה שהוא מסוגל לנהל, מסוגל להדליק את ה-microwave, הוא מסוגל להדליק טלוויזיה, הוא מסוגל לנסוע בתחבורה ציבורית, וכנראה גם מסוגל לנהל את כספיו, אני לא יודע בדיוק, לוקח את התרופות שלו באופן עצמאי. אז זה היא מקבלת באנמנזה, היא ראתה, היא ראתה כנראה את הדוחות של בית האבות.
18.המומחה שלל את טענת הנתבעים כי היו למנוח מחשבות שווא. בחקירתו, השיב כי על יסוד המסמכים שהונחו בפניו מהשנים 2012 ועד 2015 ובפרט מסמך מיום 4.3.14 עולה כי למנוח לא היו מחשבות שווא כלפי מי מהיורשים (פרוט' עמ' 77 שורות 8-22).
19.המומחה נשאל על כך שהמנוח לא היה במעקב, והשיב כי המנוח לא היה צריך להיות במעקב הואיל ולא הייתה עדות למחשבות השווא (פרוט' עמ' 90 ש' 15-20, 91 ש' 15-27, 92 ש' 8-16).
"פרופ' פניג:בעת הזאת אין לו מחשבות שווא. מחשבות השווא שלו נעלמו אי שם ב-2014, 2015. זה נכון שהוא סירב גם, את אומרת, הוא, דווקא הרופאים שהם זהירים יותר רצו שהוא ימשיך עם תרופות אנטי פסיכוטיות, הוא לא רצה, ולא הייתה התפרצות של מחשבות השווא.
עו"ד חביב:זה שהוא לא היה במעקב, הוא היה צריך להיות במעקב, נכון?
פרופ' פניג: לא,"
...
עו"ד חביב:מ-29.12.2016. לפיכך, יש להמשיך את המעקב דרך אשתו. מה הכוונה? הוא צריך מעקב, זה לא שהוא לא צריך מעקב.
פרופ' פניג:אני לא, לא יודע מה היא בדיוק התכוונה מעקב דרך אשתו. אני חושב שמה שהיא התרשמה זה שמי שצריך את המעקב זה אשתו. בכל אופן, היא בבדיקה הזאת לא מוצאת בעיה. הוא מסיבותיו שלו החליט שהוא לא,
עו"ד חביב:אבל הוא הפסיק את המעקב בפועל.
פרופ' פניג:יכול להיות.
עו"ד חביב:ולאדם כזה, מה,
פרופ' פניג:לאדם,
עו"ד חביב:איזה השלכות יכולות להיות להפסקת מעקב כזו?
פרופ' פניג: לא, לא היו השלכות לזה. זאת אומרת, לא הייתה חזרה, הוא הפסיק גם את התרופות האנטי פסיכוטיות, לא היו לזה השלכות מהבחינה של מחשבות השווא. מחשבות השווא"...
...
פרופ' פניג:הוא לא המשיך, אבל אם מדובר במה שנקרא הפרעה משמעותית, גם קוגניטיבית וגם מבחינת מחשבות שווא, היה צריך להיות לזה איזה ביטוי ההתנהגותי. העובדה היא שכל השנים האלה אנחנו לא שומעים על בעייתיות התנהגותית שאנחנו יודעים לפרש אותה כמחשבות שווא. לראיה שב-2012 כשהיו לו מחשבות שווא סוערות, זה התבטא, זה היה, הסביבה, הסביבה נזעקה. באלפיים ו-, מ-2016 עד 2018 אנחנו לא שומעים על בעייתיות התנהגותית בכיוון של מחשבות שווא".
ובהמשך (פרוט' עמ' 110 שורות 14-18):
"יש לי בדיקות שנעשו בזמן אמת ושללו מחשבות שווא, זה מה שאני יכול להגיד לגבי הנושא הזה. והבדיקות הן קרובות למועדי עריכת הצוואה. יש לנו פה נקודה ב-2012, יש לנו נקודה אחת ב-2016, ומתחו פה קו בין שניהם. אני לא יודע, אין לי כאן, אין לי שום עדות שהאיש הזה ממשיך להיות חשדן ופרנואידי וזה מ-2016 ל-2018 ול-2020".
20.ב"כ הנתבעים הציג למומחה אירועים אותם שלל המומחה כמעידים על מחשבות שווא:
אירוע משנת 2018 באמבולנס כאשר לטענת הנתבעים המנוח סבר שיש לפרמדיקים אקדחים. המומחה השיב כי לא מדובר במחשבות שווא, אלא על כך שהוא היה חשדן, וביסס זאת על כך שהמנוח שאל ולא קבע, לא היה בטוח (פרוט' עמ' 92 שורות 28-29), וכן:
"אם הוא היה מתחיל להשתולל שם במחלקה כשהוא מגיע ואומר ניסו להרוג אותי או מנסים להרוג אותי או איזשהן התנהגויות שהיינו רואים אותן בסיכום המחלה, אז כמובן שמחשבת השווא באיזשהו גירוי של סביבה כשהוא חסר אונים והוא מוקף בסביבה שהיא לא מוכרת לו, היה יכול להתפתח למצב, למצב פסיכוטי דלירנטי, או מצב פסיכוטי פרנואידי, אבל לא ראינו את זה. זאת אומרת, זה לא מופיע בסיכום המחלה. שום אזכור בסיכום המחלה לפסיכוזה.
...
חשדן, חשדן. לא כל חשדן, לא כל חשדן הוא פרנואיד, זה לא פרנויה. זה חשדנות חשדנות יתר את יכולה להגיד, אבל זה לא מגיע לכדי מחשבת שווא"
(פרו' עמ' 93 בשו' 7 – 31, בעמ' 94 בשו' 1 – 16).
אירוע משנת 2020 בו המנוח סבר כי הנתבעים רצו להעביר אותו ואת האם מהדיור המוגן, טענה שהנתבעים טענו שאינה נכונה וכי המנוח היה זה שרצה לעבור. גם בעניין זה על פי המומחה לא מדובר במחשבות שווא על יסוד המסמך הרפואי ותעודת רופא של ד"ר שושנה דוד (עמ' 77-78).
21.לא נעלמה מעיני עדות המומחה כי היו שינויים התנהגותיים ואישיותיים משנת 2015 ו-2016 ולא ידוע מהו מקורם (פרו' עמ' 113 בשו' 10 – 11 ובעמ' 113 בשו' 16 – 25). אלא שלצד זאת על פי חוו"ד המומחה, הגם שכך בשנים 2018 – 2020 במועד עריכת שתי הצוואות המנוח היה כשיר מבחינה קוגניטיבית וסיכם זאת (עמ' 113-114 בפרוטוקול):
"אני אמרתי שב-2018 כן יש בדיקה של בית חולים מאיר. ב-2020 אין בדיקה שלו במהלך אשפוז. זה לא בדיוק אותם תנאים. בשתי הבדיקות הוא כשיר מבחינה קוגניטיבית.
...
בין 2018 ל-2020 אני לא חושב שיש הבדל משמעותי מבחינה קוגניטיבית. לגבי העניין האישיותי, זה עניין שהוא מקדמת דנא שמתחיל ב-2016, 2015,
...
ואם הוא תקף ל-2018 אז הוא גם תקף ל-2020."
22.יש לציין כי הנתבעים עצמם נסמכו במהלך ניהול ההליך על מעשים וכתבי טענות שהגיש המנוח בהליכים המשפטיים שניהל סמוך לעריכת צוואת 2020. כך למשל, הנתבע מפנה בסעיף 25 לתצהירו להצהרת המנוח מיום 29.12.19 לעניין מעורבותו בעסק. מדובר בכשבועיים טרם עריכת הצוואה. הנתבע אינו טוען שהמנוח לא היה כשיר אז לחתום על תצהיר ונסמך עליו.
23.אני מקבלת את מסקנות המומחה בחוות דעתו על יסוד המפורט בה, תשובות המומחה לשאלות הבהרה שנשאל ותשובותיו בחקירתו הארוכה אשר הניחו את דעתי. הנתבעים לא סתרו את חוו"ד המומחה ואני מאמצת אותה.
שוכנעתי כי המנוח במועד עריכת צוואת 2020, כמו גם 2018, היה כשיר מבחינה קוגניטיבית, פירוט פעולותיו בחיי היום יום והעובדה שטיפל באשתו וניהל את המערך הטיפולי בה, מלמדים על כך שהוא ידע לנהל את ענייניו ולהביע את רצונו ולקבל החלטות, כאשר האמור בחוות דעת המומחה לרבות שלילת מחשבות שווא, מחזקים את התרשמותי כי המנוח היה כשיר לצוות כשם שציווה.
טענת הנתבעים כי התובע השפיע על המנוח השפעה בלתי הוגנת לערוך את צוואת 2020 –נדחית
24.במועד עריכת צוואת 2020 המנוח התגורר עם האם בדיור מוגן. לטענת הנתבעים המנוח היה נתון להשפעת התובע, אשר ניהל את ענייניו באופן בלעדי כאשר המנוח היה מבודד מהנתבעים וסמך רק על התובע.
טענות אלו נסתרו בעדויות הנתבעים והעדים מטעמם ומכלל חומר הראיות שהובא לפני.
25.לגרסת הנתבע התובע השפיע על המנוח לערוך את צוואת 2018, אלא שהצוואה הוגנת ולכן הנתבע מבקש לקיימה (פרו' 7.3.24 עמ' 262 שו' 10 – 24, עמ' 263, עמ' 264 בשו' 1 – 12):
"עו"ד בר מוחא:תראה, תראה, האם אתה טוען ש(התובע), האם אתה טוען, האם אתה טוען ש(התובע) הלעיט את אבא כשאתה אומר הלעיט, עשה השפעה בלתי הוגנת, גם בצוואה של 2018?
הנתבע:כן. כי יש שמה בצד הזה של ה, א' לא התייחסו לזה שאמא, מחצית מהדירה היא של אמא.
...
עו"ד בר מוחא:אז רק רגע. אז למה אתה לא מבקש לבטל את הצוואה של 2018 אם הוא הלעיט אותו והשפיע השפעה בלתי הוגנת?
הנתבע:מה זה לא מבקש? בשביל מה אנחנו פה? אנחנו פה בשביל הצוואה של 2018, סליחה אנחנו פה בשביל 2018, תוך כדי הדיון.
...
תוך כדי הדיון נולדו פה עוד דברים שאנחנו לא חלמנו שיגיעו בכלל. וברגע ש, ברגע שתהיה איזה החלטה, אנחנו ... אנחנו צריכים אבל איזו נקודה להתקדם ממנה. מה שאבא, מה שאבא עשה-
כב' השופטת:לא הבנתי.
הנתבע:שניה, מה שאבא עשה.
כב' השופטת:סליחה, לא. אדוני מתנגד לצוואה משנת 2018?
הנתבע:לא. אני לא מתנגד.
כב' השופטת:אז שואלים אותך למה.
הנתבע:לא. אני לא מתנגד לצוואה מ-2018.
כב' השופטת:אז שאלו אותך למה ואז אמרת שאתה מתנגד.
הנתבע:אני חושב שהיא הוגנת, אני חושב שהיא הוגנת.
עו"ד בר מוחא:למרות ש(התובע) הלעיט את אבא. אז (התובע) הלעיט את אבא בהוגנת, לא בבלתי הוגנת.
הנתבע:שניה.
עו"ד בר מוחא:נכון?
הנתבע:הוא לא רק הלעיט את אבא, במה? בהוגנת? במה? בצוואה הזו?
עו"ד בר מוחא:אתה אומר-
הנתבע:כן.
עו"ד בר מוחא:שצוואת 18 הוגנת.
הנתבע:נכון.
עו"ד בר מוחא:אתה אומר ש(התובע) הלעיט את אבא בצוואת 18. זאת אומרת, שהוא הלעיט אותו להגינות.
הנתבע:לא. יש רק סעיף אחד, רק סעיף אחד של חלוקת הכספים. כל שאר הסעיפים הם נכונים מאד. אבל אנחנו, תראה, אנחנו סמכנו על (התובע), בשלב הזה סמכנו על (התובע) בעיניים עצומות כך שזה בכלל לא היה, לא רלוונטי".
תשובותיו של הנתבע מדוע עומד על קיום צוואת 2018 אם לטענתו התובע השפיע אז על המנוח השפעה בלתי הוגנת, אינן מניחות הדעת. ניתן להסיק מתשובותיו ועמידתו על קיום הצוואה, כי התובע השפיע על המנוח השפעה אשר אינה עולה להשפעה בלתי הוגנת שיש בה לבטל הצוואה. הנתבע לא הוכיח כי חל שינוי במצב המנוח או במערכת היחסים עם התובע אשר הובילו לכך שהתובע השפיע השפעה בלתי הוגנת על המנוח לעריכת צוואת 2020.
26.גם במבחני הפסיקה (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נב(2) 813 (22.6.98) לא הוכחה הטענה להשפעה בלתי הוגנת של התובע על המנוח במועד עריכת צוואת 2020:
27.מבחן התלות ועצמאות –
יש לבחון אם במועד עריכת הצוואה, המצווה היה "עצמאי" פיזית ושכלית-הכרתית ועד כמה. מהמסמכים הרפואיים והסוציאליים שהתקבלו וכן חוו"ד המומחה עולה כי המנוח היה עצמאי ולא תלוי באחרים.
בסיכום הגריאטרית ד"ר שושנה דוד אשר בדקה את המנוח ביום 3.2.20 נרשם: "...תפקוד עצמאי בכל תפקודיIADL + ADL. מנהל טיפול רפואי שלו ושל אשתו. מבצע החלטות לגביו כספיו (בנו (התובע) מיופה כוחו). מתנייד עצמאית מחוץ לדיור מוגן באמצעות תחבורה ציבורית ומנהל משק ביתם כולל קניות.." (בסעיף 31, עמ' 8 לחוות הדעת).
רשומה מיום 2.2.20 – "הוזמנתי להערכה גריאטרית חוזרת ולהערכת מצבו הקוגניטיבי בפרט ויכולתו לנהל ענייניו... ממצאים: ערני ומסודר... חשיבה: מהלך תקין תואם תוכן. קוגניטיבית: מתמצא היטב בזמן, מקום ומצב זכרון מיידי תקין. לטווח קצר וארוך תקינים. שפה, חישוב ורכוז תקינים MMSE 28/30. עם תובנה מלאה למצבו ושיפוט תקין".
רשומה מיום 2.10.20 – "מדובר במטופל בן 89, צלול ותפקודי מתגורר בדיור מוגן..."
המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה - "לא התרשמתי שהמנוח היה פיזית תלוי בסביבתו, מה שהיה מגביר את הפוטנציאל של השפעה חיצונית".
גם בחקירתו חזר על מסקנה זו (ראה פרו' מיום 3.3.24 בעמ' 89, שו' 18 – 23).
28.מעבר לחוו"ד המומחה גם מתוך כלל המסמכים הרפואיים שהתקבלו עולה כי המנוח היה עצמאי בכל פעולות היום יום ולא הזדקק לעזרת אחרים. היה מתנייד ללא סיוע, היה פעיל בדיור המוגן, בילה במועדון, נהג ללכת לבנק, ללכת להסתפר. היה מיוצג בהליכים משפטיים שניהל ונפגש עם עורכת הדין.
29.הנתבעים חזרו וטענו כי המנוח סבל ממחשבות שווא ולא טופל בעטיו של התובע, דבר אשר אפשר לתובע להשפיע על המנוח השפעה בלתי הוגנת באמצעות שזירת מחשבות כאלו ואחרות נגד הנתבעים ולייצר למנוח מציאות שגויה.
הנתבעים לא הוכיחו זאת. המומחה קבע אופן חד משמעי כי במועד עריכת צוואת 2020 המנוח לא סבל ממחשבות שווא, ואני מקבלת את מסקנתו כאמור.
הנתבעת - הודתה בחקירתה הנגדית כי אין לה ראיות התומכות בטענה שהתובע מנע טיפול נפשי מהמנוח (פרו' מיום 4.3.24 בעמ' 143 שו' 4 – 8). עוד העידה כי מחשבות שווא מהוות מחלה שאינה קבועה וכי זה לא פגע ביכולתו של המנוח לערוך את צוואת 2018 בה הוא עשה כפי שהרגיש.
30.מבחן התלות וסיוע -
יש לבחון אם המנוח היה זקוק לסיוע הזולת והאם הקשר בינו לבין התובע התבסס על סיוע זה במועד עריכת צוואת 2020. כמו כן, האם היו עוד אנשים שסייעו למנוח בתקופה זו.
לאורך כתבי הטענות טענו הנתבעים כי העובדה שהתובע טיפל בכל ענייניו של המנוח והמנוח היה תלוי בו, אפשרה לתובע להציג למנוח מצגי שווא ולהביא לכתיבת הצוואה המאוחרת. אולם, מהעדויות שנשמעו בפניי ומחומר הראיות, עולה כי המנוח סמך על התובע אך לא היה תלוי בו.
מצוואת 2018 אותה מבקשים הנתבעים לקיים עולה כי המנוח סמך על התובע בבירור, מינה אותו המוציא לפועל של צוואתו ומנהל עיזבונו ובעל שיקול הדעת בנוגע לשימוש בכספים ומכירת המבנה באזור התעשיה. הנתבעים סומכים על צוואה זו ומכח בקשתם לקיימה סומכים על התובע בהוצאה לפועל של רצון המנוח.
הנתבעים לא טוענים כי המנוח היה תלוי בתובע במועד עריכת צוואת 2018. הנתבעים לא הוכיחו שינוי שחל בשנה עד מועד עריכת צוואת 2020.
31.עד ערוב ימיו נהג המנוח לכתוב בכתב ידו מכתבים ארוכים של עשרות עמודים על חייו, הגיגיו, מחשבותיו והכל ברהיטות. המנוח אף נהג לשתף את רופאיו בחייו הפרטיים.
מכל אלו אשר צורפו על ידי שני הצדדים לכתבי הטענות עולה עצמאות מחשבתית ופיזית של המנוח והעדר תלות באחרים.
32.העובדה כי המנוח סמך על התובע כשלעצמה אינה הופכת את המנוח לתלוי בתובע, ולא הוכח אחרת על ידי הנתבעים. גם בכך שהמנוח הסתייע והתייעץ עם התובע בהליכים המשפטיים אינה הופכת אותו לתלוי בתובע. המנוח היה מיוצג בהליכים באופן עצמאי.
התובע נשאל והשיב בעניין בחקירתו (פרוט' 2.5.24, עמ' 184 ש' 12-21):
"עו"ד לוי:תגיד לי בבקשה, אתה מסכים איתי שלאביך היתה תלות מיוחדת בך כעורך דין, כעורך דין שבקי בענייני משפט. כמו שאנחנו יודעים שללקוחות יש תלות בעורכי דין במהות היחסים ביניהם. אתה מסכים איתי?
התובע:לא.
עו"ד לוי:למה לא?
התובע:כי אבא שלי, היית צריך להכיר אותו. אין לו תלות באיש. הוא אדם ששואל וחוקר, דעתן, מביע את דעתו. ואין לו תלות באף אחד חוץ מהדעה של עצמו. ואם זה לא מוצא חן בעיניו, ואם הוא כועס, הוא מתרגז ואומר את דעתו.
עו"ד לוי:כן.
התובע:אבא שלי הוא לא אדם תלותי.
33.מר א.ג. מטעם הנתבעים הצהיר כי גם למנוח וגם לבני המשפחה היה נוח לפנות לתובע לקבלת עצות היות שהוא למד משפטים וכי הם נהגו לעשות כן לפני שהיחסים עלו על שרטון בשנת 2018 (סע' 10,17 לתצהירו).
לעדות אשת הנתבע עד לסכסוך בשנת 2018, הנתבע סמך על התובע "בעיניים עצומות" (פרו' מיום 4.3.24 עמ' 74 שו' 13 – 16).
הנתבעת העידה בחקירתה כי המנוח סמך על שלושת ילדיו, כל אחד בתחומו המקצועי, כי המנוח היה מהדור שהוא התגאה בכך שיש לו בן עו"ד. הנתבעת אישרה כי המנוח סמך על התובע כפי שסמך עליה ועל הנתבע (הדגשה שלי):
"עו"ד אברהמי:אוקי. אוקי. אבא לדעתך סמך עלייך ועל (הנתבע) כמו שהוא סמך על (התובע)? או יותר או פחות?
הנתבעת:כן. בוודאי כן.
עו"ד אברהמי:סמך עליכם יותר או על (התובע) יותר?
הנתבעת:סמך על כולנו.
עו"ד אברהמי:אני שואל אם הוא סמך על מישהו אחד יותר?
הנתבעת:הוא סמך על כולנו, כל אחד בתחומו.
...
עו"ד אברהמי:תאמרי לי, תאמרי לי. אם אבא סמך יותר על (הנתבע), בטח לא על (התובע), לפחות מ-2012. למה בצוואה שלו מ-2018 הוא נותן ל(תובע) הוראות מפורטות שרק (התובע) יכול להחליט לגבי כספים בבנקים? אני אקריא לך את סעיף 9: לגבי כספים בבנקים, אם (התובע) יהיה סבור שאין לחלק את כספי החשבון כל עוד אשתי (האם) בחיים, אזי שאלה לא יחולקו. זה סעיף אחד. ובסעיף אחר.
עו"ד לוי:תקריא.
...
עו"ד אברהמי:עכשיו תודה רבה, אם אבא סומך יותר על (הנתבע), איך הוא ממנה את (התובע) בצוואה שאת טוענת שהיא הצוואה שצריך לקיים, הוא עדיין סומך יותר על (התובע) מאשר עלייך ועל (הנתבע). (התובע) יחלק את הכספים. מי שרוצה להוציא כספים, קודם כל יפנה ל(תובע). אפילו אני אצטט משהו. אני אצטט משהו.
כב' השופטת:השאלה ברורה. הגברת תשיב.
הנתבעת:קודם כל השבתי לו לפני זה שכל אחד הוא סמך עליו בתחומו, בתחום המקצועי שלו. דבר נוסף, אבא שלי מדור שחלומו של כל הורה שיהיה לו ילד רופא או עורך דין. ואבא שלי זכה שהיה לו בן עורך דין. אני מאמינה שזאת הסיבה שהוא נתן לו לחלק.
(פרו' מיום 4.3.24 עמ' 137-140)
34.יתרה מכך. הנתבע אישר בחקירתו הנגדית שהעובדה שהמנוח סמך על התובע אינה מלמדת על תלות (פרו' מיום 7.3.24 עמ' 262 שו' 3 – 9, הדגשה שלי):
"כל הנושא של הצד המשפטי והזה, הוא סמך עליו. גם אני סמכתי עליו בעיניים עצומות. אבל גם כל שאלה היתה מופנית אליו. לא רק שהוא, זו לא תלות. כל שאלה, כל דבר שאבא חשב, היה פונה ל(תובע). כל צד, בצד הטכני או בצד שאם יש לך חס וחלילה איזה ברוך מה עושים? הוא פנה אליי. אבל ברגע שיש בית משפט, יש לו עורך דין צמוד. הוא גם הפסיק לעבוד עם עמרמי. זה עמרמי אמר פה".
35.מבחן קשרי המנוח עם אחרים במועד עריכת הצוואה -
יש לבחון אם במועד עריכת צוואת 2020 המנוח היה מנותק מאנשים אחרים או בקשר מועט איתם אם לאו. ככל שהקשר היה מזערי או אפסי ביהמ"ש יטה לחשוב כי הדבר עלול להגביר את התלות של המצווה בזוכה ולהביא להשפעה בלתי הוגנת.
כפי שפורט לעיל, המנוח היה עצמאי, התגורר בדיור מוגן והיה משתתף בפעילויות במועדון עם חיי חברה ענפים, המנוח התגורר עם המטפלת, המנוח ביקר אצל רופאים, היה מיוצג על ידי עורכת דין וניהל הליכים משפטיים, ומעבר לכל הוכח כי המנוח היה בקשר עם הנתבעים.
מהראיות והחקירות שנשמעו עולה כי אין בסיס לטענת הנתבעים שהתובע מידר אותם או בודד את המנוח. עולה כי במועד הרלוונטי המנוח היה בקשר קרוב עם הנתבעים ועם אחרים.
36.בסעיף 7 להתנגדות הצהירו הנתבעים כי במועד הרלוונטי "קיימו עם האב יחסים אוהבים כילדים מסורים ודאגו לו".
בסעיף 15 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע אישר כי במועד הרלוונטי "אני ואחותי (הנתבעת) קיימנו עם אבי ז"ל יחסים טובים ואוהבים ודאגנו לו במסירות רבה".
אשת הנתבע העידה כי התקופה בה התובע ניסה למדר את המנוח הייתה ככל הנראה בין השנים 2018 – 2019 (לרבות במועד צוואת 2018 אותה מבקשים הנתבעים לקיים) (פרו' מיום 4.3.24 בעמ' 78 שו' 11 – 19), בהמשך הודתה כי טענתה מבוססת על תחושה בלבד ו"לא משהו ממשי" (פרוט' 4.3.24, עמ' 82 שו' 1 – 4).
37.עוד אני מוצאת, וכפי שיפורט להלן בהרחבה, כי האירועים שהתרחשו במשפחה, לרבות בתקופה שבין עריכת שתי הצוואות, והעובדה שהמנוח בחר לפרט אותם באריכות בצוואתו האחרונה כדי להסביר את הנסיבות העומדות מאחורי עריכת הצוואה מחזקות כי היא נעשתה מרצונו החופשי ולא תחת השפעת התובע.
התרשמותי זו נובעת גם מעדותה של עו"ד איזק אשר ניסחה את צוואת 2020 והעידה על מצבו של המנוח ותחושותיו מאירועים אלו, ולא עלה בידי הנתבעים לסתור את עדותה.
מבחן נסיבות עריכת הצוואה:
38.סעיף 22 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 קובע:
"(א) צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור.
(ב) דברי הצוואה כפי שנרשמו על ידי השופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי או כפי שהוגשו לידו, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והשופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי יאשר בחתימתו על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.
...
(ו) צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשיה ומקומה.
39.הצוואה נערכה ע"י עו"ד אייזק ואושרה בפני רשות – כב' הרשמת לענייני ירושה.
הוכח כי המנוח נסע בעצמו לאשר צוואתו בפני כב' הרשמת, במונית הלוך-חזור; הגיש הצוואה בכתב לרשמת; כב' הרשמת הקריאה בפניו את הצוואה; המנוח הצהיר בפני כב' הרשמת שזו צוואתו שנערכה על ידו מרצונו הטוב והחופשי; המנוח חתם על הצוואה בפני כב' הרשמת אשר הוסיפה חתימתה.
40.עדותה של עו"ד חנה איזק:
יוער תחילה, הגם שזומנה לעדות על ידי הנתבעים, הגם התנגדות ב"כ התובע, בימ"ש אפשר לב"כ הנתבעים בנסיבות הענין לחקור אותה בחקירה נגדית (פרוט' 7.3.24, עמ' 195-196).
לאורך כל עדותה חזרה וטענה כי עסקינן בצוואה "חזקה" שהמנוח ידע היטב מה הוא מצווה וידע להסביר את הנסיבות והשיקולים שהובילו לעריכת צוואה זו, שהוא פירט לה את האירועים שקרו, תחושותיו, כי נפגש איתה לבד והתנהל איתה באופן עצמאי.
בשל חשיבות הדברים אביא להלן מעדותה (הדגשות שלי – ע'ב'ג' , פרוט' שם עמ' 192 ואילך):
"עו"ד איזק:ידעתי שהיתה צוואה קודמת. הוא הביא לי את הצוואה הקודמת ותקשיב, זה אתה לוקח אירוע אחד. תקרא את הצוואה. הוא מונה פה כמה וכמה דברים שהם, שכל אחד בפני עצמו לא הוסיף לו בריאות. כאב לו מאד."
...
"עו"ד איזק: (המנוח) הגיע אליי מאד מאד פגוע משני הילדים שלו. לא סתם אמרתי, זה היה תיק אפוטרופסות בעצימות גבוהה. ניסו שם להוציא אותו מהדיור המוגן שלו, אותו ואת אשתו. הבת שם עשתה סקנדלים עם צעקות וזה מקום מאד מכובד וגם אם הוא לא הביע רגש, אפשר היה להבין כמה הוא נפגע מההתנהגות הזאת של הילדים. ואחרי שנגיד התחלנו לשבת על התיק או על התיקים כי האפוטרופסות זה היה העיקרי באותו זמן אבל היו גם תביעות אחר כך אזרחיות-
...
(אפוטרופסות לאם) מאחורי גבו הלכו שני ילדיו וביקשו צו אפילו בלי לשים את השם שלו בכותרת כמשיב. הוא לא ידע מזה ובוקר אחד נולד צו שהם אפוטרופסים על האמא או שהיה, ואז הוא רץ לבקש צו מניעה שלא יוציאו אותו, צו הגנה שלא יוציאו אותו. כל זה נעשה בלעדיי. אבל כשאני התחלתי לעיין בתיקים ולשבת איתו, הוא בא גם ואמר "אני רוצה לעשות צוואה". הוא גם הביא לי צוואה קודמת שהוא עשה.
כב' השופטת:את יכולה, גברתי יכולה לפרט את הנסיבות שהוא אמר לך את זה. מי היה, מי היה נוכח?
עו"ד איזק: רק הוא. רק הוא היה איתי. היו לנו מספיק פגישות, בנושא הצוואה היו לנו שתיים. רק הוא היה נוכח בהם. ו, וישבנו ודיברנו מה הוא רוצה בצוואה והוא היה מאד מאד נחוש של מה הוא רוצה שייכנס פנימה. לא אהבתי את מה שהוא רצה כי הוא כותב שם, הוא כאילו מדבר על דברים שהוא מוציא את כל הכביסה החוצה בתוך הצוואה הזאת והוא התעקש שככה זה יהיה. אני בדרך כלל מנסה לרכך את האנשים כי זה ברור לי שמשפחה כבר לא תצא מהדבר הזה, וכמה זה כואב לילדים לקרוא אחר כך מה אבא שלהם הרגיש וחשב עליהם, הוא היה נחוש להכניס את כל הדברים פנימה ולכתוב אותם מאד מאד ברור. ניסוח הצוואה זה אני ניסחתי, זה איזשהו סטנדרט כאילו ההתחלה וההמשך זה מה שיש לי גם בצוואות קודמות. וישבנו ודיברנו, אני גם נוטריון. אז בהתחלה דיברנו על זה שאולי אני אאמת את זה. אבל גם אני ראיתי ש, זאת אומרת, גם לי הצוואה היתה קשה בגלל מה שכתוב בה. ועכשיו, ולא היה לי ספק באמיתות הדברים כי אני גם קיבלתי כבר את התיקים ועברתי עליהם וגם ידעתי שהוא היה בבית משפט וכמה זה כאב לו. הוא גם אמר את זה. ואז מה שקרה זה שתוך כדי שיחה עלתה גם האפשרות שלמרות שגם אני רשות, עדיף לעשות את זה בבית, בפני שופט. אז דיברתי איתו על שופט של בית משפט למשפחה. לא הייתי אז מעודכנת בזה שהם העבירו הכל רק לרשמים. כי בתקופות קודמות גם שופט בזמנו זה היה שופט מחוזי, היה רשאי, היה חותם כרשות. אני התמחיתי אצל עמוס זמיר זכרונו לברכה, וככה נהגנו אז. ועם השנים זה היה במשפחה ואחר כך שלחתי לרשמים. בקיצור, גם לכן יש בצוואה עצמה, אני כשהדפסתי, הדפסתי את זה כאילו שופט בית המשפט לענייני משפחה, וזה נמחק ובסוף הוא נסע לרשם. עכשיו, הדרכתי אותו איך, כאילו למרות שלכאורה נוטריון ורשם לענייני משפחה הם לכאורה באותו מעמד לאשר צוואה. אמרתי לו שעדיף אם הוא, אם הוא יכול, אם הוא מוכן ללכת לרשם. וכן אמרתי לו במפורש, תיקח טקסי, בכל זאת בן אדם לא צעיר. ותשמור כל דבר ותתעד כל דבר, זה המקסימום שאתה יכול לעשות בשביל להביע את מה שאתה מרגיש ומה שאתה רוצה.
עו"ד לוי:...
עו"ד איזק:אני יודעת, סליחה, אני יודעת שהוא נסע במונית הלוך וחזור, הוא הביא לי אחר כך את הצילום של הצוואה. את הכן, צילום של מה שהוא חתם אצל הרשם. אני חושבת שזהו.
...
לגבי התרשמותה ממצבו של המנוח העידה:
עו"ד איזק:מבחינתי כש(המנוח) הגיע אליי הוא היה צלול, הוא דיבר לעניין. הוא ידע להגיד מה הוא רוצה מאד בפרטים. לא, וברגע שהצעתי שילך לרשם, לחתום בפני הרשם, ודאי שלא הייתי שולחת מישהו שאני חושבת שהוא סנילי או לא מחובר לחתום בפני רשם הירושה. זה גם פעולות שצריך לעשות. אז מה.."
..
עו"ד איזק:אני עניתי על (המנוח). על (המנוח), שאם הפניתי את (המנוח) אז יכול, תראי גברתי, אם הוא לא היה צלול לא הייתי מכינה לו אפילו צוואה. אני, אני עוד אז, לפחות אז עוד לא הייתי סנילית.
עו"ד לוי:את לא פסיכו-גריאטרית, את לא רופא. את לא יודעת מה היכולות.
עו"ד איזק: אבל יושב מולי בן אדם ומדבר איתי לעניין ואומר מה הוא רוצה וכואב כל כך מה שהילדים שלו עושים לו, ואני גם מייצגת אותו בבית משפט. אם הייתי חושבת שהוא לא נגיד, לא מחובר-
כב' השופטת: רגע, אדוני יאפשר לה.
עו"ד לוי:אוקי.
כב' השופטת: כן.
עו"ד איזק: אם הייתי חושבת שהוא לא מחובר או לא מבין או, לא הייתי, לא הייתי שולחת אותו גם לרשם. הכוונה בהתחלה, בהתחלה בהתחלה חשבתי שאני אחתים אותו על צוואה.
...
עו"ד איזק: בפניי ניצב בן אדם נורמלי, דיבר לעניין. דיבר כמו שצריך, הסביר את עצמו. יכלתי לייצג אותו בבית משפט ולהבין ממנו מה צריך ואיך לעשות. יכולתי להבין בדיוק מה הוא רוצה בצוואה. תקשיב, זו לא צוואה רגילה מה שכתוב פה.
עו"ד לוי:בהחלט.
עו"ד איזק: צוואה מאד קשה. מאד קשה נגד שני ילדים. ולמרות זה, ולי זה לא היה קל וניסיתי בהתחלה לרכך ולעדן, אבל בא בן אדם וזה כאב לו והוא היה פגוע ומכל, ומהתיקים גם של העבר שהוא הביא וגם בהליכים שהיו ומה שניסו לעשות לו, הצוואה משקפת את זה.
...
עו"ד איזק: כבודה, אני לא נוהגת להכין צוואות לאנשים שהם לא מחוברים או שאני מרגישה שהם לא מדברים איתי לעניין. (המנוח) עמד על הרגליים. הוא בא אליי, הוא היה בתקשורת איתי. זו לא פעם אחת שפגשתי אותו. הרי גם לפני הצוואה פגשתי אותו עוד קודם. ועוד נקטנו באמצעי איך אני אגיד שלייקס על שלייקס, שהוא הלך לרשם הירושה. אין כבר יותר מזה מה לעשות בשביל שבן אדם יביע את רצונו ושרצונו יכובד. לא סמכנו על חנה איזק שתכין, שתעשה אימות נוטריוני או אימות בעדים, זה לא מספיק טוב.
עו"ד איזק נשאלה אם היתה בקשר עם התובע בעניין הצוואה והשיבה בשלילה (פרוט' שם עמ' 202):
"את הצוואה אני ערכתי רק עם (המנוח). רק (המנוח) ישב מולי, רק (המנוח) בא אח"כ וקיבל ממני את המסמך אחרי שעברנו עליו וזה היה לשביעות רצונו.
לגבי האמור בצוואה בנוגע לאם פרטה הנסיבות (פרוט' שם עמ' 200-210):
"עו"ד איזק:... ניהלתי ... מול עורכת דין דניאלה דויטש את כל הסבר הפשרה שבו המנוח מתחייב לממן עד אחרית ימיה את אשתו כי היו שם תביעות של האפוטרופוס אמירים-
...
עו"ד איזק: ושינו אותם ובסופו של דבר הגענו, הכל, הדברים נרגעו כי היה בסוף מינו עוד פעם את הקרן להשגחה על החסויים או משהו כזה, עורכת הדין שלהם היתה בן אדם שמבין בדברים והגענו להסדר וגם המנוח וגם החסויה היו מובטחים וזה אושר בבית משפט.
...
עו"ד לוי:תגידי, למה, האמא מנושלת? בסעיף 3 "לאשתי איני מוריש דבר מעזבוני". למה היא מנושלת בצורה כל כך-
עו"ד איזק:אתה טועה.
עו"ד לוי:אכזרית וכשהיא אישה דמנטית, זקוקה לסיוע.
עו"ד בר מוחא: זו גם הטעיה.
עו"ד לוי:למה היא זקוקה לחסדים, לחסדים כיום.
עו"ד איזק:לא חסדים.
עו"ד לוי:והסכמות.
עו"ד איזק:תקרא את סעיף 3ב' לצוואה. היא כותבת, כתוב במפורש "האפוטרופוס שמונה לאשתי (האם) המתגוררת עמי הגיש נגדי תביעה על חלק מהדירה. אינני יודע מה תהיה תוצאות התביעה, אולם בכל מקרה את מה שיישאר לי, הכל או חצי מן הסתם, אני מוריש ל(תובע)". אותו דבר הוא כותב שוב, תראה, אי אפשר לנתק את זה מההקשר שהיה אז שאמירים באמת ניסו לעשות הפרדה בנכסים של בני הזוג ובדרך הזאת לגרום נזק עצום למעשה לשני בני הזוג. כי ל(מנוח) היה פטור אז ממיסים, הוא היה נכה, אז אני חושבת שזה עד 400,000 בשנה אפשר לגבות בשכירות ולא לשלם על זה מיסים. ולכן זה היה מתאים שזה יהיה נניח על שמו. היו שם כל מיני שיקולים מעבר. ובא אפוטרופוס אמירים וכמו גם גרזן כזה רצה לחתוך את הכל וככה לגברת לא יישאר ממה לחיות, לאדון לא יישאר ממה לחיות. בלי שום היגיון כלכלי שככה הם בעצם בנו את המחיה שלהם. רק כשנכנסה לתמונה עורכת דין דניאלה דויטש של המרכז הישראלי לאפוטרופסות, היא קלטה את התמונה ואז יכולנו להגיע לאיזשהו הסכם ולהבנות איך לשמר ששני בני הזוג ימשיכו לחיות טוב בדיור המוגן. למרות שהאישה דמנטית לא יחסר לה דבר. זה לא קיפח אותה הצוואה. הצוואה נתנה לה את, נתנה לה את הכל, רק לא היה טעם להוריש לה כי היתה אז מלחמה של אותו אפוטרופוס שמונה ולא הכיר את התמונה וחשב שאם הוא יבוא עם פטיש חמישים קילו ויחתוך את הכל, אז ככה זה צריך להיות.
לגבי רצון המנוח לשנות מצוואת 2018 העידה (פרוט' עמ' 215-216):
"עו"ד איזק:...קודם כל, גם הצוואה של עמרמי לא חילקה הכל שווה. היא נתנה את כל הדירה ל(תובע), אם אני זוכרת נכון. ו(המנוח) גם סיפר אז ש(הנתבע) קיבל הכי הרבה, אחר כך (הנתבעת) קיבלה טיפה פחות ול(תובע) הוא לא נתן שום דבר. כשאני ישבתי לערוך את הצוואה שלו, תראה, הצוואה מאד מאד מפרטת את, אני חושבת שמלקרוא אותה אתה רואה כמה עוול נעשה לו, כמה כאב יש בתוך הצוואה הזאת. הוא מאד מפרט כאילו כל דבר. הרי אני-
עו"ד לוי:זה היה לפני הצוואה הראשונה. זה היה לפני הצוואה הראשונה.
כב' השופטת: עו"ד לוי, לא להפריע לה בתשובה.
עו"ד איזק:הוא מפרט את הדברים ואז הוא מגיע למסקנה מסוימת. עכשיו, אני חושבת שזה מדבר בעד עצמו. זה מה שהבן אדם רצה.
עו"ד לוי:תראי-
עו"ד איזק:והוא לא רצה לעדן את זה. להפך, הוא היה מאד נחרץ. וככל שדיברנו הוא גם לא רצה שאני כנוטריון אחתום על זה.
עו"ד לוי:הוא בא אלייך עם פתק? עם פתק שאומר את הדברים? הוא הקריא? אמרת ש...
עו"ד איזק:מה פתאום.
כב' השופטת: אדוני רגע יעצור. סליחה. האם גברתי העלתה את העובדה שהצוואה הזאתי משנה את ה... מצוואה קודמת לפני המנוח?
עו"ד איזק:בוודאי.
כב' השופטת: זה היה על השולחן?
עו"ד איזק:בוודאי. זה הוא ידע שהוא בעצם לכאורה מקפח פה שני ילדים, אבל זה כתוב בתוך הצוואה למה זה קורה.
...
זה מאד מאד ברור מהצוואה. בהנחה שהעובדות נכונות, לפחות בעיניו היו העובדות נכונות. וממה שאני התרשמתי ובדקתי. אני כבר ייצגתי אותו אז.
...
עו"ד איזק:אני, אני כעורכת דין מכל מה שמהתיקים שהוא כבר הביא וכל מה שהיה לי, התרשמתי שהכל נכון. זה לא שהוא מדמיין פה משהו על עוולות מדומות שעשו לו. זה היה, זה, זה דברים מאד ברורים.
עו"ד איזק הדגישה כי את כל הפרטים והמידע בצוואה מסר לה המנוח, הוא בחר לפרט את האירועים עם הנתבעים והנסיבות בעטיין הוא בחר לצוות כשם שציווה (פרוט' עמ' 204,206).
41.ב"כ הנתבעים הציג לעו"ד איזק הקלטה של שיחה בינה ובין חוקר פרטי מטעם הנתבעים, במטרה להוכיח שלא ערכה צוואה זו כשם שהיא נוהגת לערוך צוואות אחרות כאשר מדובר בקשישים כפי שהיה המנוח. החוקר מר ב. נשכר על ידי הנתבעים לפנות למשרד עו"ד איזק תחת סיפור כיסוי של לקוח שמבקש לערוך צוואה, והקליט השיחה עמה.
מעדותו עולה כי לא הגיש דו"ח חקירה, אלא מסר לב"כ הנתבעים את הקלטת השיחה ותו לא (פרוט' 3.3.24, עמ' 56). לא הוגש דו"ח חקירה ולא תצהיר מטעם העד. גם את תמלול השיחה לא הכיר (פרוט' שם עמ' 57).
עו"ד איזק הופתעה מכך שהוקלטה, לא היתה מודעת לכך ולא זכרה את העד. בימ"ש אפשר לה להזכר באמצעות הטלפון הסלולרי שלה, לדבריה רושמת שם הערות על פגישות עם אנשים. מצאה את מספרו ועיינה בתרשומת שלה.
לא מצאתי בשיחה שערכה עם העד כדי לתמוך בשום צורה בטענות הנתבעים בהליך.
לצד זאת יש בתמלול דווקא כדי לחזק את גרסתה של עו"ד איזק בדבר נסיבות עריכת צוואת 2020 למנוח, שכן בשיחה עם העד סיפרה לו בכלליות על נסיבות המקרה שלפני בקשר עם צוואה בפני רשות: "לא, לקוח שלי עשה צוואה. בן אדם מבוגר בן 90 שגר בדיוק מוגן ב.... בא אליי ואמר 'חנה, תנסחי לי צוואה ואני גם רוצה לכתוב בפנים למה אני נותן לבן הזה ולא לבן הזה' והוא כתב "זה פגע בי והעליב אותי והגיש נגדי תביעות ולא תפקד כבן" והיה ... את הכל, שפך את הלב, "ואת לא תחתימי אותי, תני לי את זה, אני נוסע עם זה לתל אביב לרשם". (פרוט' 7.3.24, עמ' 186)
עולה כי גם ב"זמן אמת" סיפרה כי המנוח הגיע אליה לבדו, ביקש ממנה לנסח צוואה תוך פרוט רצונו ומתן הסבר ונימוקים לרצונו.
42.עדותה של עו"ד איזק לא נסתרה והיא מהימנה עלי במלואה.
התרשמתי מעדותה כי המנוח נפגש עתה באופן עצמאי לצורך עריכת הצוואה פעמיים, אמר ופרט בפניה את רצונו וכיצד מבקש לצוות והיא ערכה צוואה בהתאם לרצונו.
התרשמתי כי הקשתה על המנוח בהינתן כי ביקש להדיר את הנתבעים מצוואתו ועל מנת להיות משוכנעת שזה רצונו החופשי, המנוח נימק והסביר בפניה מדוע מדיר אותם ועמד על כך שהנימוקים גם יירשמו בצוואה על מנת שלא יהא ספק, והיא מילאה את רצונו.
שוכנעתי כי התובע לא היה מעורב בעריכת הצוואה ולא שוחח עמה על הצוואה, כל הרשום בה הנו מפי המנוח ורצונו כפי שהביע. יצויין כי עו"ד איזק לא יצגה את התובע בהליכים משפטיים שהתנהלו בין האחים והוא ייצג את עצמו, בעוד היא יצגה את המנוח.
אני מוצאת חיזוק בעדותה כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי והעצמאי של המנוח, בכך שעו"ד איזק ייצגה את המנוח בהליכים משפטיים נגד הנתבעים ובהינתן האמור הכירה את המנוח היטב ואת הנסיבות. אני מקבלת לחלוטין את עדותה כי לו היה לה ספק בדבר רצונו או יכולתו להביע את רצונו, לא היתה עורכת עבורו את הצוואה.
נדחית טענת הנתבעים כי בין התובע לעו"ד איזק היו קשרי עבודה קודמים והתובע ניצל זאת כדי להשפיע על המנוח לערוך את צוואתו אצל עו"ד איזק
43.הנתבעת הצהירה בסעיף 8 לתצהיר עדותה הראשית כי התובע הפנה את המנוח לעו"ד איזק לערוך צוואה לאור קשרי העבודה שהיו לו עמה.
הצהרה זו נסתרה בחקירתה, שם עלה כי מבוססת על טענה שגויה שעו"ד איזק ייצגה את התובע בדיון אפוטרופסות, ולא כך היא (פרו' מיום 4.3.24 בעמ' 116 בשו' 3 – 14).
הוצג בפני הנתבעת בחקירתה פרוטוקול הדיון בתיק האפוטרופסות בעניין האם שם רשום בפורש כי עו"ד איזק מייצגת את המנוח, ואילו התובע מייצג עצמו (מוצג "ת/1").
הנתבע אישר בחקירתו כי עו"ד איזק ייצגה את המנוח (פרו' מיום 7.3.24 עמ' 251 שו' 5 – 24). מחקירתו עלה כי גם טענתו לעניין קשרי עבודה בין התובע לעו"ד איזק מבוססת על כך שהתובע ישב לצד עו"ד איזק בדיון אחד, באותו דיון התובע יצג עצמו ועו"ד איזק את המנוח.
עו"ד איזק - העידה לעניין זה, כי החלה לייצג את המנוח בשנת 2019 והחליפה את עו"ד אלפנדרי. חברה המליצה עליה למנוח. היא לא הכירה את התובע לפני כן, אפילו לא את שמו (פרוט' 7.3.24 עמ' 188-189).
עוד העידה, ועדותה לא נסתרה, כי פניותיה לתובע לקבלת מסמכים כאלו ואחרים היו בהנחיית המנוח אשר אמר לה שהמסמכים נמצאים אצל התובע, אך כל העובדות התקבלו מהמנוח עצמו ולא מהתובע. וכלשונה (פרוט' 7.3.24, עמ' 203 ש' 7-11):
"כן הייתי בקשר עם (התובע) בשביל לקבל מסמכים ועובדות כי (המנוח) עצמו אמר לי "תקשיבי, אצל (התובע) יש את המסמכים ויש את הקבלות ויש את זה ויש את זה". אבל את הסיפורים או זה לא נכון להגיד סיפורים, את ה, נגיד את הפגיעות שהוא מונה פה שפגעו בו ורואים את זה בצוואה בכל אחד מהסעיפים, הוא לא היה צריך לשלוח אותי ל(תובע). הוא בא וסיפר את זה"
עדותה של עו"ד אלפנדרי מחזקת את עדותה של עו"ד איזק כי עו"ד איזק לא הכירה את התובע. הסיבה בעטיה עו"ד איזק החליפה אותה בייצוג כי לא הייתה לה מעורבות רגשית, וכלשונה: "אני חברה טובה של (התובע). הרגשתי שאני יותר מידי קרובה למשפחה, ל(מנוח), הרגשתי שזה היה נכון יותר שעו"ד שלא מכיר את המשפחה, אנחנו מכירים. עו"ד משפחה עדיף שלא יהיה מעורב רגשי" (פרוט' 7.3.24 עמ' 348 ש' 12-14).
עדותו של התובע בעניין מחזקת את המסקנה כי על מנת שלא תהיה היכרות מוקדמת המנוח ערך את הצוואה בפני עו"ד שלא הכיר (עו"ד איזק), והמנוח הוא שיצר עמה קשר (פרו' 2.5.24 עמ' 180 שו' 2 – 17):
"כשהתיק אפוטרופסות היה מטופל אצל מאיה, ומאיה אמרה לי "תקשיב, אנחנו חברים. אני מעורבת רגשית. זה לא מתאים". פניתי לעו"ד משדה ורבורג, זהבה רוט. ושאלתי אותה אם היא מכירה עו"ד לענייני משפחה באזור ... היא נתנה את הפרטים של חנה איזק והיא יצרה את הקשר.
...
אני לא סידרתי כלום. אבא שלי היה אדם עצמאי בניגוד למה שנאמר עליו. עצמאי ודעתן. וכשהוא קיבל מספר טלפון הוא התקשר. וכשהוא יצר קשר, הוא עשה את מה שצריך"
הנתבעת נחקרה לעניין טענותיה לקשר בין התובע ועו"ד איזק והעידה כי הראיה התומכת בטענה זו היא שעו"ד איזק הציגה לאפוטרופוס של האם, מכתב שלטענתה היה רק לתובע ולה (פרו' 4.3.24 עמ' 118 בשו' 2 – 24). כשנחקרה לעניין זה השיבה כי לא יודעת לומר בדיוק על קשרי עבודה בין התובע ועו"ד איזק, ולעניין המסמך הרפואי שטענה השיבה כי לא זוכרת לומר מתי ואיך (פרוט' שם עמ' 119 ש' 3-18). הנתבעת לא בססה את טענתה זו.
44.עולה כי טענות הנתבעים בעניין קשרי עבודה בין התובע לעו"ד איזק מבוססות על השערות בלבד, אותן לא הצליחו לבסס בראיות או אסמכתאות, ולו במקצת.
הנתבעים גם לא הוכיחו כי התובע הפנה את המנוח לעו"ד איזק לצורך עריכת צוואת 2020.
הנתבעת בחקירתה אישרה כי אין לה כל ראיה שהתובע הפנה את המנוח לעו"ד איזק. לטענתה המנוח אמר וכתב שרוצה לערוך צוואה את עו"ד עמרמי לאחר שהנושא עלה בדיור המוגן, ואכן פנה אליו בצוואת 2018 (פרו' 4.3.24 עמ' 122 שו' 17 – 24, עמ' 123 שו' 1 – 22).
הנתבע בחקירתו אישר, פעמיים, כי אין לו ראיה התומכת בטענתו כי התובע הפנה את המנוח לעו"ד איזק לצורך עריכת הצוואה, וכי בינה לבין התובע הייתה היכרות מוקדמת. (פרו' 7.3.24 עמ' 258 בשו' 14 – 20, עמ' 260 שו' 2 – 10).
45.אשר לפניית המנוח לעו"ד אחר לצורך עריכת צוואת 2020 יאמר – נמצא כי בתקופה זו המנוחה היה צלול ועצמאי, באותה עת יוצג על ידי עו"ד אלפנדרי), סמך עליה ואין כל פגם כי פנה אליה לצורך עריכת צוואה חדשה והיא ביקשה המלצה מעו"ד אחרת שהמליצה על עו"ד איזק. המנוח לא היה בקשר בתקופה זו עם עו"ד עמרמי, עו"ד עמרמי בחקירתו אישר גם כי לא הכיר את מורכבות הנסיבות בעטיין מבקש לשנות את צוואתו (פרו' 4.3.24 עמ' 30 שו' 14 – 18).
46.על יסוד המובא, הראיות שלפני והעדויות, אני דוחה את טענת הנתבעים כי היתה היכרות מוקדמת בין התובע ועו"ד איזק וכי בשל אותה היכרות התובע הוא שהפנה את המנוח לעריכת צוואת 2020 לעו"ד איזק. הוכח כי המנוח פנה לעו"ד איזק מיוזמתו לצורך עריכת צוואת 2020.
אני דוחה את טענת הנתבעים בדבר הרשום בצוואה לגבי האירועים שכביכול גרמו למנוח לשנות מצוואת 2018, כפגם בצוואה או כבסיס לטענה בדבר מעורבות התובע בצוואה
47.טענת הנתבעים למעורבות התובע בעריכת צוואת 2020 נסמכת בעיקר על תוכן הצוואה והשינוי מצוואת 2018.
המנוח ביסס, פרט ונימק את השינוי בנסיבות והארועים הקשים בינו לנתבעים, והתנהלות כל אחד מהנתבעים כלפיו, לא עלה בידי הנתבעים לסתור זאת.
בסעיף 3(ב) – (ט) לצוואת 2020 המנוח נימק באריכות מדוע בחר לצוות כשם שבחר לתובע ולא לנתבעים. המנוח פרט את העובדות כדי שלא יוטל ספק ברצונו החופשי, ורשם: "הארכתי בתיאור העובדות על מנת שלא יערערו לאחר מותי על רצוני ועל מנת שרצוני יהיה ברור ונהיר ליורשי ולא מי שיקרא את צוואתי".
המנוח פרט בצוואה תביעות שהגישה נגדו האם באמצעות אפוט' בתמיכת הנתבעים, הנתבע שהכניס פולש לנכס התעשייתי והמנוח נאלץ להגיש תביעת פינוי נגד הנתבע והפולש, ותביעה לדמי שימוש ראויים, חוב בהיקף של מליונים של הנתבע כלפיו, הארוע בו הנתבעים ניסו להוציא את המנוח והאם מהדיור המוגן ולאחר מכן להפריד ביניהם, ניסו להפוך את המנוח לבלתי כשיר, נכסים וכספים שנתן המנוח בחייו לנתבעים ולתובע לא.
48.בין האירועים המרכזיים שעלו במועדים בין שתי הצוואות:
בקשת המנוח לצו הגנה נגד הנתבעים מיום 27.8.18 (ה"ט 54102-08-18) לאחר שבשבת שקדמה הנתבעים הגיעו לדיור המוגן כדי להוציא אותו ואת האם משם חרף התנגדותו. לדבריהם למנוח, אם יתנגד, הם יוציאו את האם.
הנתבעים הציגו את האירוע באופן שבו המנוח רצה לעזוב את הדיור המוגן ולאחר מכן שינה את דעתו. התרשמתי מעדותה של עו"ד אלפנדרי לפני, אשר יצגה בהליך אז את המנוח, כי מדובר בארוע משמעותי ביותר למנוח וכי הבקשה הוגשה על דעתו כאשר רצונו היה להישאר בדיור המוגן עם אשתו והוא חש כי הנתבעים מנסים לפגוע ביציבותו.
ב"כ הנתבעים ניסה להציג מצג כי המנוח רצה לעזוב עם האם את הדיור המוגן, אולם עו"ד אלפנדרי העידה והתרשמתי כי עדותה מהימנה שלא רק שהמנוח לא רצה לעזוב את הדיור המוגן, אלא שהוא התנגד לכך ולכן פנה לעזרתה. עוד ניתן ללמוד מעדותה של עו"ד אלפנדרי כי תחושתו של המנוח הייתה כי הנתבעים מנסים "להשתלט לו על החיים".
לעדותה (פרו' מיום 7.3.24 בעמ' 350 בשו' 4 – 22):
"עו"ד לוי:אוקי. עכשיו תראי בבקשה, את זוכרת את האירוע שאת מתארת בסעיף 7, בסעיף 5 לתצהיר שלך. את ידעת שהיה מתוכנן על ידי כל המשפחה, כולל (התובע) שטיפל בזה ובהסכמת האבא (המנוח) שהם יעברו, ההורים יעברו מהדיור המוגן לדירה ברחוב ...? ידעת מזה?
עו"ד אלפנדרי:לא.
עו"ד לוי:זה מפתיע אותך אם אני אגיד לך שזה קרה?
עו"ד אלפנדרי:זה לא קרה.
עו"ד לוי:זה לא קרה את אומרת.
עו"ד אלפנדרי:לא. (המנוח) מעולם לא הסכים לעזוב את הדיור המוגן. הוא רצה להישאר.
עו"ד לוי:זה מה שידעת.
עו"ד אלפנדרי:זה מה שאני הכרתי את (המנוח), זה מה שהוא אמר לי. זה היתה הסיבה שבגללה הוא לא רצה לעזוב את הדיור. הוא גר שם עם אשתו והוא רצה להישאר שם איתה, בוודאי.
עו"ד לוי:אז אני אומר לך שיש מסמכים בכתב יד של (המנוח) שהוא נותן הוראות איך יכינו את הדירה ושהוא מדבר על עתיד טוב שיהיה שם. זה יפתיע אותך?
עו"ד אלפנדרי:אני יודעת מה שאני יודעת כשאני הוזעקתי על ידי (המנוח) שהוא לא רצה שהילדים יארזו את החפצים של אשתו ושיוציאו אותה מהבית. הוא ביקש שאני אסייע לו, הוא הזמין משטרה. הוא ביקש ממני להגיש צו הגנה. כל המעמד היה לו מאד קשה מאחר והוא לא רצה שישלטו בחיים שלו".
עו"ד אלפנדרי הוסיפה, כי הגם שלא ניתן צו הגנה, התוצאה היתה בהסכמת הצדדים, המעמד מול הנתבעים היה קשה למנוח ולאחר שהסכימו הנתבעים שלא יוציאו את האם מהדיור המוגן, לא היה מבחינתו עוד צורך בהליך (פרו' מיום 7.3.24 בעמ' 357, בשו' 4 – 24 ובעמ' 358 בשו' 1 – 14).
ראו גם עדות של הגב' מ. מהדיור המוגן לפיה הנתבעים ולא המנוח היו אלו שהודיעו לה על עזיבת המנוח והאם את הדיור המוגן (פרו' מיום 7.3.24 בעמ' 230 בשו' 2 – 3).
מעדותה עולה עוד כי בארוע המנוח היה זה שהזמין משטרה (שו' 16 – 23 בעמ' 229 לפרו' מיום 7.3.24).
התובע נחקר על המייל שנשלח לצוות הדיור המוגן בדבר עזיבת ההורים, היה חוב לדיור המוגן. המנוח חזר בו ולאחר שהתובע פרע את החוב לא הייתה סיבה שיעזבו (פרו' מיום 2.5.24 בעמ' 223 שו' 29 – 30 ובעמ' 224 בשו' 1 – 14).
ועוד-
תביעה שהגישה אשת המנוח באמצעות אפוטרופוס לרכוש נגד המנוח. במסגרת התביעה הגישו הנתבעים תצהיר נגד המנוח, לתמוך בה.
המנוח קיבל מכתב מלשכת ההוצל"פ למימוש הנכס המסחרי בשל חובות שיצר הנתבע.
המנוח הגיש באמצעות עו"ד תביעות נגד הנתבע וצד ג' שהביא, לפינוי מהנכס המסחרי ולתשלום דמי שימוש ראויים.
הנתבעת – העידה כי אינה זוכרת את האירועים. אלא שעולה כי היתה מודעת להם ואף לקחה חלק בהגשת תצהיר בתביעה נגד המנוח (פרו' מיום 4.3.24 בעמ' 124 שו' 20 – 24, בעמ' 125 שו' 1 – 17, בעמ' 128 שו' 22 – 24, בעמ' 131 שו' 1 – 7, בעמ' 133 שו' 9 – 24, בעמ' 134 שו' 8 – 24, בעמ' 135 בשו' 3 – 13 ובעמ' 148 בשו' 12 – 21).
לאחר שהוצג לה כי נכחה בדיונים ולקחה חלק פעיל באירועים שהתרחשו טענה כי "יש להם אלצהיימר במשפחה" (ראה פרו' מיום 4.3.24 בעמ' 151 בוש' 12 – 17).
יש בכך בלבד כדי לדחות הטענה כי "לא היו אירועים".
הנתבע - בחקירתו הודה בכך שבתקופה שבין שתי הצוואות נותק החשמל, כי המנוח קיבל אזהרה למימוש הנכס בשל הליכים בהוצל"פ (פרו' מיום 7.3.24 בעמ' 297 בשו' 2 – 23), כי הוגשה תביעה מטעם האפוטרופוס של האם נגד המנוח (ראה פרו' מיום 7.3.24 בעמ' 298 שו' 1 – 6), כי בדצמבר 2019 (סמוך לעריכת הצוואה האחרונה) התקיים דיון בביהמ"ש בהליך שבין הנתבע למנוח (ראה בפרו' מיום 7.3.24 בעמ' 303 בשו' 10 – 22).
49.גרסת הנתבעים כי התובע הסתבך כלכלית והראיה שהציגו בתמיכה כי התובע ניסה למכור נכסיו (פרוט' 4.3.24, עמ' 141 ש' 1-23) אין בה מתוך הנסיבות והראיות שהונחו לפני כדי לבסס מעורבותו בעריכת הצוואה. התובע נחקר ארוכות ושלל את טענות הנתבעים בעניין ועדותו מהימנה עלי. כך גם טענתם כי התובע נטל כספים מחשבונות בנק של הוריו ובפרט של אמו, ללא רשות – הוכחשה על ידי התובע ולא הוכחה.
הנתבע הכחיש כי חב למנוח והתובע 3 מליון ₪ ולטענתו האמור בצוואה אינו נכון. לטענתו פרע את החובות וניסה להגיע להסדר עם בנק לאומי. מעבר לכך שלא הוכחה הטענה, חיזוק לאמור בצוואה עולה ממכתב שכתב המנוח מיום 20.12.19 ולא נסתר.
מעבר לכך כי אני מקבלת את עדות התובע לפיה המידע אודות החובות והתנהלות הנתבע הייתה ידועה למנוח שהייתה לו גישה לחשבון, היה צלול, בדק את החשבון והיה מעורה בפרטים. היה פועל מול מס הכנסה לבד להגדיל את הרווח שלו (פרו' מיום 2.5.24 בעמ' 199 שו' 5 – 9).
"אבא שלי זכרונו לברכה היה מעורה בפרטים, היה צלול וחד כתער. ידע בדיוק, חשש חשש רב שבנק לאומי שפתח לו תיק הוצל"פ מימוש נכס באפריל 2019 ייקח את הנכס. כל ערב שבת היה אומר לי "תוריד לי את האבן ריחיים הזאת של הבנק מהצוואר שלי".
ובהמשך עמ' 199 שו' 23 – 30, עמ' 200 שו' 18 – 22, עמ' 229 שו' 1 – 11).
50.עו"ד איזק העידה כי המנוח סיפר לה על כל אותם אירועים בעקבותם בחר לצוות בצוואת 2020 בשונה מצוואת 2018. לעדותה היא התרשמה מהכאב שהמנוח חש מהסכסוך עם הנתבעים. עדותה לא נסתרה.
אני דוחה את טענת הנתבעים בדבר "חוסר היגיון" בצוואה
51.במסגרת טענות הנתבעים, טענו כי המנוח היה אדם שדגל בשוויון וכי רצה תמיד לדאוג לאשתו, ולכן, צוואה לפיה הוא לא מוריש לילדיו את רכושו בחלקים שווים ואינו מוריש לאשתו או מוודא שצרכיה יסופקו, היא צוואה לא הגיונית ואינה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח.
מעבר לכך כי "הגיונה של צוואה" אינה כשלעצמה עילה לפסילתה, גם לגופה של הטענה לא נמצא כי ניתן לקבוע שהצוואה "אינה הגיונית" בנסיבות עריכתה כפי שהובאו לפני.
זאת מעבר למסקנתי כפי שהובא לעיל, לפיה נמצא כי המנוח הביע רצון ברור ומפורש בעריכת צוואתו וקביעותיו בה, מרצונו החופשי ובעצמאות מחשבתית, תוך גמירות דעת ובהעדר השפעה בלתי הוגנת.
52.לא בכדי הובאו בפירוט הנסיבות והאירועים שקדמו לעריכת הצוואה, אשר שוללים הטענה בדבר "העדר הגיון" בה.
53.טענת הנתבעים כי הצוואה משמעותה נישול האם – מתאיינת בהסכמות לאחריה בין המנוח לאפוטרופוס של האם בהליך האפוטרופסות שם הוסדרה דאגה לרווחתה ולצרכיה של האם, כפי שהמצב בפועל. מעדות עו"ד איזק, קביעת המנוח בצוואתו נעשתה תוך ידיעתו שצרכיה של האם יסופקו במלואם, מעבר לנימוק בצוואתה בדבר התביעות שהגישה נגדו באמצעות האפוטרופוס.
אני נותנת משקל בעניין גם להודעת האפוט' של האם לפיה אינה מבקשת להתערב בהליכים שעניינם קביעת זהות יורשי המנוח, ומותירה לשיקול דעת בימ"ש. זאת כיוון שצרכיה של האם מסופקים במסגרת ההסכמות בינה למנוח שקיבלו תוקף שיפוטי בחייו.
54.אשר להעדר "שוויון" בין הילדים כנטען - גם בצוואתו הקודמת משנת 2018, אותה מבקשים הנתבעים לקיים, המנוח לא ערך חלוקה שווה בין הילדים כפי שהציגו הנתבעים. גם שם המנוח לא חילק את עיזבונו בחלקים שווים אלא ציווה את הדירה לתובע בנימוק כי לאורך השנים תמך יותר בנתבעים והעניק לכל אחד מהם נכס מקרקעין וכספים.
55.המנוח היה פגוע מהנתבעים כפי שפרט בצוואה וכפי שעלה מהארועים שקדמו לעריכתה.
56.הצוואה נערכה בפני רשות והמנוח הצהיר בפני כב' הרשמת, בהיותו כשיר וללא השפעה בלתי הוגנת, שזו צוואתו האחרונה שנערכה מרצונו הטוב והחופשי.
57.הוכח לפני כי המנוח סמך על התובע. גם בצוואתו הקודמת משנת 2018 אותה מבקשים הנתבעים לקיים, מינה את התובע כמנהל העיזבון והמוציא לפועל של הוראות צוואתו בהתאם להוראותיו בצוואה.
58.מתוך האמור אני דוחה את טענת הנתבעים כי צוואת 2020 "לא הגיונית" ואינה תואמת את התנהלות המנוח
עדות עדי הנתבעים אינן מעלות או מורידות לעניין התוצאה, בהעדר ידיעה אישית. אין בעדותם כדי לתמוך בגרסת הנתבעים.
59.עדי הנתבעים, שניהם, אישרו בחקירתם הנגדית כי לא קראו את הצוואות, ואינם יודעים דבר מהנטען מידיעה אישית שלהם, אינם יודעים מידיעה אישית בדבר הנסיבות שהובילו לעריכת צוואת 2020 והארועים שפורטו בצוואה. כל האמור בתצהירם הנו מתוך דברים ששמעו מפי הנתבעים.
60.מר א.ג. – אישר בחקירתו כי כלל לא דיבר עם המנוח בשנים שנערכו הצוואות 2018, 2020, ולכן, ברי כי לא יכול היה להעיד לעניין נסיבות עריכת הצוואה הואיל וכלל לא היה בקשר עם המנוח בשנים אלו:
"עו"ד בר מוחא:אני מוסיף לך אדוני, אין גם בתצהיר, הסתכלתי עליו. שום הצהרה שלך שהיתה לך שיחה עם (המנוח). תקשיב, תקשיב באיזה שנים, עם (המנוח) בין השנים 2018 ל-2020. תענה לשאלה הזו.
העד:כתבתי בתצהיר "(המנוח) ז"ל היה איש נחמד וחביב".
עו"ד בר מוחא:לא זה מה ששאלתי אותך.
כב' השופטת:האם אדוני דיבר עם המנוח בין 2018 ל-2020?
העד:לא חושב."
(פרו' 4.3.24 עמ' 64 שו' 20 – 24 ובעמ' 65 בשו' 1 – 2).
61.אשת הנתבע - העידה כי היא לא יודעת מה בדיוק קרה במועד עריכת הצוואה ואינה מבינה דבר בצוואות (שו' 1 ו-3 בעמ' 79 ובשו' 1 – 20 בעמ' 89 ובשו' 17 – 24 בעמ' 90 לפרו' מיום 4.3.24):
"אתה מבקש ממני, אני לא יודעת. אתה מבקש ממני להגיד דברים שאני לא יודעת. אני לא יודעת..."
(שו' 18 – 24 בעמ' 80 ובשו' 1 – 23 בעמ' 81 לפרו' מיום 4.3.24).
"...אני אומרת אם, אני אומרת, אם, אני לא יודעת מה היה שמה כש, כש(המנוח) כתב את הצוואה. ובפני מי הוא כתב את הצוואה. אוקי".
(ראה בשו' 16 – 17 בעמ' 83 לפרו' מיום 4.3.24).
כאשר נשאלה על נסיבות עריכת צוואת 2018, לא ידעה להשיב מדוע בחר המנוח לחלק את הירושה בין שלושת ילדיו וכיצד זה עולה בקנה אחד עם טענתה כי התובע בודד את המנוח כדי להשפיע על צוואתו והשיבה:
"אני יודעת ש(המנוח) היה איש ישר ואני יודעת שכל ילדיו היו חשובים לו באמת. ו, ואני, אני באמת לא יודעת מה, מה קודם, מה אחר כך, איפה ומה".
(שו' 12 – 14 בעמ' 80 לפרו' מיום 4.3.24).
מעבר לכך. מחקירתה עלה כי אינה יודעת מידיעה אישית על הצוואות, על אירועים שונים שאירעו באותה תקופה בין הצדדים ואשר היא הצהירה עליהם בתצהירה כי היה בהם כדי להשפיע על המנוח במועד עריכת צוואתו המאוחרת. היא לא קראה אפילו את הצוואה, כל שידוע לה הוא מדברים שאמרו לה הנתבעים (פרו' מיום 4.3.24 עמ' 89 שו' 5 – 13).
עדותה סותרת את האמור בסעיף 18 לתצהיר עדותה הראשית כי הצוואה משנת 2020 "מתארת עובדות לא נכונות בעליל ונראה כי (התובע) השפיע על (המנוח) ז"ל לכתוב כן, וזה לא היה רצונו האמיתי של (המנוח) ז"ל", שכן, מעדותה עולה כי אין לה ידיעה אישית אודות אותם אירועים שהיא הצהירה כי העובדות שתוארו לא נכונות בעליל.
לדבריה בחקירתה היא אינה מצויה בנסיבות הסכסוך ומה הוביל לקרע:
"תראה, אני לא מצויה באמת ולא הייתי מצויה בעסקים המשפחתיים. וזה, היו כאילו אין לי מושג מה היה שם. אז אם אתה מתכוון לזה, כבודו, אז אני לא, באמת".
(שו' 1 – 5 עמ' 74 לפרו' מיום 4.3.24).
היא אישרה שאינה יודעת על ההלוואה שנטען לגביה (שו' 16 – 22 עמ' 94 לפרו' 4.3.24); היא אישרה שלא ידעה על התביעה שהאפוטרופוס הגיש נגד הנתבעים להשבת כספים (ש' 3 – 17, עמ' 75 שם) והעידה כי לא נכחה באירוע בו הנתבעים ביקשו לפנות את המנוח והאם מהדיור המוגן ואשר בעטיו הוגש נגדם צו הגנה וכי ידעה על כך מהנתבעים (ש' 6 – 19 עמ' 84, ש' 6 עמ' 85, ש' 3 – 15 בעמ' 86 לפרו' שם).
סוף דבר
62.שוכנעתי כי המנוח ערך את צוואת 2020 מיוזמתו, הוא שפנה לעו"ד איזק לצורך ניסוח הצוואה על פי רצונו, ופנה בעצמו לרשמת הירושה לעריכת צוואה בפני רשות על פי המלצת עו"ד איזק, לחזק את תוקף הצוואה.
63.שוכנעתי כי צוואת 2020 נערכה כאשר המנוח כשיר לעריכתה, מבין ויודע משמעות צוואה, צלול ומסוגל להביע את רצונו, ידע להבחין בטיבה של צוואה, ידע מי יורשיו על פי דין, ידע את היקף רכושו והיה מסוגל להביע את רצונו החד משמעי בדבר מה ייעשה ברכושו לאחר מותו, כביטוי לרצונו האחרון, ללא השפעה בלתי הוגנת עליו. המנוח אף ידע לנמק זאת, ונימק באופן מפורט וכן כתב כי הסיבה למצווה נובעת מרצונו שהדברים יהיו ברורים ונהירים.
64.שוכנעתי כי רצון המנוח כפי שציווה בצוואת 2020 הובע על ידו באופן מתמשך עוד טרם עריכתה במכתבים שכתב.
65.שוכנעתי, ללא כל ספק, כי צוואת המנוח מיום 12.1.20 משקפת את רצונו האמיתי האחרון ומתוך כך אני דוחה את התנגדות הנתבעים לקיומה.
צו לקיום הצוואה ינתן בנפרד.
66.אשר להוצאות ההליכים – כאשר אני מביאה בחשבון השיקולים את: תוצאת ההליך, נדחו מלוא טענות הנתבעים והתקבלו טענות התובע; ההליכים מתנהלים משנת 2020, התקיימו 8 דיונים; התובע מיוצג לכל אורך ההליכים כפי שגם הנתבעים; הוצאות שהוציא התובע לרבות שכ"ט עדים – הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 95,000 ₪. הסכום ישא ריבית שקלית מהיום ועד מועד הפירעון.
67.הוראות בתיק ניהול העיזבון לאור התוצאה, ינתנו בהליך שם.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את ארבעת התיקים שבכותרת
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, ח' אייר תשפ"ה, 06 מאי 2025, בהעדר הצדדים.
