הנתבע בתמ"ש 66680-09-16 /
התובע בתמ"ש 47895-06-18: ס.ר. ת"ז -----------
ע"י ב"כ עוה"ד שמעון רביב
פסק דין
1. התובע בתמ"ש 66680-09-16 והנתבעים בהליך – אחים, חלק מבניהם של הוריהם המנוחים מ.ר. ז"ל שהלך לעולמו ביום xx.xx.2003 ופ.ח. ז"ל שהלכה לעולמה ביום xx.xx.2014 (להלן: "האב" ו-"האֵם" המנוחים, בהתאמה).
2.האב המנוח הלך לעולמו ביום xx.xx.2003.
ביום 22.04.2004 ניתן אחר עִזבון האב המנוח, צו קיום לצוואה בפני רשות מיום 15.08.2002.
על פי הוראות הצוואה, כספי עִזבון המנוח שמצויים בישראל, הונחלו בחלקים שווים לאֵם המנוחה ולשלושת הבנים. עוד נקבע שם כי לאחר פטירתה של האֵם המנוחה, יונחלו הכספים לשלושת הבנים בחלקים שווים.
3.האֵם המנוחה הלכה לעולמה ביום XX.XX.2014.
ביום 09.06.2014 ניתן אחר עִזבון האֵם המנוחה, צו ירושה בביה"ד הפטריארכלי הלטיני בנצרת ולפיו 3 הצדדים יורשים את עִזבונה בחלקים שווים (אח רביעי הסתלק מהעיזבון).
4.בתביעה נטען כי לאחר פטירת האב המנוח, הנתבעים או מי מהם נטלו כספים השייכים לעִזבון האב המנוח מבלי שהתובע קיבל את חלקו בעִזבון, והדבר נודע לו לאחר שהאֵם המנוחה הלכה לעולמה. נטען כי הנתבעים חילקו ביניהם כספים מאחורי גבו של התובע ללא ידיעתו. התובע פירט כי בעִזבון האב המנוח נכללו שני חשבונות בנק: האחד בבנק "לאומי לישראל בע"מ" סניף -- --, מס' --והשני בבנק "ערבי ישראלי בע"מ" סניף -- מס' --. נטען כי הנתבעים העבירו שלא כדין כ-4.5 מיליון ₪. ועשו כן אגב ניצול מצבהּ של האֵם המנוחה, אשר הייתה עקרת בית פשוטה שלא התמצאה בעניינים כספיים וסבלה מבעיות בריאותיות שהגבילו את תפקודהּ.
נטען כי הכספים בחשבונות הבנק מקורם בעִזבון האב המנוח, למעט כספי גִמלת ביטוח לאומי של האֵם המנוחה. עוד נטען כי נתבע 1, שהיה שותף בחשבונות, צורף לחשבון מטעמי נוחות ועשה שימוש בצירופו לרוקן את החשבונות. בית המשפט התבקש לחייב את הנתבעים לגלות בתצהיר פרטים הנוגעים לחשבונות הבנק וכספים שנכללו בעִזבון המנוח, לרבות העברות שנעשו, אם נעשו – ולשלם לתובע את חלקו בכספי העִזבון לרבות בכספים שהועברו שלא כדין. סכום זה הוערך במועד הגשת התביעה, סך 1.5 מיליון ₪ (השליש).
5.בכתב ההגנה המתוקן מטעם נתבע 1 נטען כי עִזבון המנוח במועד פטירתו כלל רק מחצית מהכספים וזאת מכוח הִלכת שיתוף בין בני זוג, מכוחה האֵם המנוחה הייתה הבעלים של המחצית השנייה. נטען כי משמעות הדבר כי לאֵם המנוחה 5/8 בכספים ולכל אחד מהבנים 1/8. נטען כי האֵם המנוחה הייתה רשאית לעשות ב-5/8 מהכספים המהווים את חלקה, כרצונה, לרבות חלוקתם בין מי מהבנים. עוד נטען כי האֵם המנוחה והבנים מכרו נכס מקרקעין במועד המאוחר לפטירת האב המנוח, וחלקה של האֵם באותה עִסקה, כמיליון ₪, גם בו רשאית הייתה האֵם לעשות כרצונה. נוסף על כך נטען כי ממועד פטירת האב המנוח ועד מועד פטירת המנוחה, קיבל התובע כספים מחשבונות העִזבון והמנוחה ויש לזקפם לחובתו. פורטו העברות שונות שסכומם הכולל 370 אלף דולר.
נטען כי חלקו של התובע בתמורת המקרקעין שנמכרו יחד עם חלקו בשיעור 1/8 מעִזבון המנוח, נמוך מהכספים שקיבל מחשבונות המנוח ועל כן יש לדחות תביעתו.
עוד נטען כי התובע קיבל מהאב המנוח הלוואה בסך 62,000 דולר שלא הוחזרה, ונתבע 1 זכאי מהתובע לתשלום 1/3 מההלוואה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית משנת 1993 ועד מועד התשלום בפועל, ויש לקזז סכום זה מכל סכום בו יחויב, אם יחויב. נטען גם כי ביחס לפעולות שביצעה האֵם המנוחה כמנהלת עִזבון המנוח (צוינה כמי שיש למנותהּ כמנהלת עִזבון בצוואת האב המנוח אך לא ניתן צו מינוי מנהל עִזבון) אין יריבות בין הצדדים.
6.בכתב הגנה המתוקן מטעם נתבע 2 הוכחשו כל טענות כתב התביעה ונטען כי האֵם המנוחה הייתה זכאית, מכוח הִלכת שיתוף, למחצית מהרכוש שנצבר בעִזבון המנוח מאחר והאֵם המנוחה הייתה בעלת זכויות בנכסים שנצברו על שם המנוח ונרשמו על שמו מטעמי נוחות. בהתאמה נטען כי האֵם המנוחה הייתה רשאית לעשות במחציתה כבשלה. נטען כי נתבע 1 צורף לחשבון האֵם המנוחה מטעמי נוחות ובידו מידע רלוונטי בשל שליטתו בכספי המנוחים. עוד נטען כי נתבע 2 אינו מתנגד לגילוי ועיון במסמכי החשבונות, גם של הצדדים, מאחר והתובע קיבל מהאב המנוח הלוואה, ומאֵם המנוחה קיבל את הסכום שנטען בכתב ההגנה מטעם נתבע 1. נתבע 2 טען כי יש לערוך התחשבנות מדוקדקת על-מנת לבחון את חלוקת כספי העִזבון בחלקים שווים לשלושת הצדדים, ועתר גם הוא לחייב את התובע ב-1/3 מההלוואה שקיבל מהאב המנוח, על דרך קיזוז.
7.בהחלטתי מיום 19.03.2017 הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית משפט על-מנת שיבחן את העברות הכספים מחשבונות המנוחה החל מ-7 שנים שקדמו להגשת התביעה. ביום 03.04.2017 מונה רו"ח דני ניסן. במסגרת חוות דעתו, היה על המומחה לבחון העברות כספים לכל אחד מהצדדים, לפרט סכומם, זהות המעביר / נותן ההוראה ובמידת האפשר, המטרה לשמה הועברו הכספים. לשם עריכת חוות הדעת ניתנו צווי עיון במסמכים.
8.המומחה הגיש חוו"ד נושאת תאריך 22.10.2017. מאחר ובחוות הדעת היה חסר פירוט, ונכתב בחוות הדעת כי נערכה על בסיס מסמכים חסרים - ניתנו הוראות להשלמות חוות הדעת וניתנו צווים נוספים המופנים לצדדי ג'. איסוף המסמכים התארך ובית המשפט נאלץ אף להזמין לדיון נציגים מטעם בנק "לאומי" על-מנת לזרז ולקדם קבלת המסמכים.
9.בטרם הוגשה חוות הדעת משלימה, הגיש נתבע 2 תביעה מטעמו (תמ"ש 47895-06-18). בכתב התביעה נטען כי בשנים 1993-1996 הלווה האב המנוח לתובע 262,000 דולר. כתב התביעה פרט 11 העברות במועדים שונים. נטען כי הדבר הודע לנתבע 2 לאחרונה ועל פי בדיקה שערך נתבע 2, התובע לא השיב את ההלוואה. נטען כי נתבע 2 זכאי ל-1/3 מסכום ההלוואה בצירוף הפרשי הלוואה וריבית, וסך הכל 87,333 דולר שערכם בשקלים נכון ליום 07.03.1996, שהוא המועד בו הועבר התשלום האחרון של ההלוואה, סך 270,645 ₪. סכום זה נכון למועד הגשת התביעה 864,358 ₪. לכתב התביעה צורף תצהיר שנחזה להיות חתום על-ידי האב המנוח אשר פרט את תשלומי ההלוואה שניתנו, ונערך ביום 28.7.1996.
התובע הגיש כתב הגנה. בכתב ההגנה נטען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות. עוד נטען כי מדובר בתביעה שנועדה לשמש נִסיון נואל למנוע מהתובע לקבל מנתבע 2 כספים וכמשקל נגד לתביעת התובע. נטען כי בכתב ההגנה המקורי שהגיש נתבע 2 יחד עם נתבע 1, בטרם פיצלו את הייצוג, לא הוזכרה ההלוואה ושתיקתו שם מהווה השתק או מניעות. נטען כי התצהיר שצירף נתבע 2 לתביעתו נערך במסגרת הליכי גירושין בין התובע ובין גרושתו ונועד להבטיח כי לגרושתו של התובע לא יהיה חלק בנכסי נדל"ן שנרכשו בעזרת עזרה כספית מהאב המנוח, ואין המדובר בכספי הלוואה שעל התובע להשיבם. נטען כי לראיה, בהסדר פשרה שנחתם בין התובע ובין גרושתו, נכסי הנדל"ן עברו לאב המנוח. נטען כי התצהיר שצורף לכתב התביעה נערך 6 שנים לפני מועד עריכת צוואת האב המנוח, ולאור כך, ובפרט מאחר ובסעיף 3 לצוואה שם ציווה המנוח את רכושו בארה"ב לתובע, הרי שאין כל תוקף או נפקות לתצהיר ואין בסיס לתביעה. נטען כי עובדות אלו ידועות היטב לנתבע 2, ועל כן הטענה לא הועלתה אלא לאחר החלפת ייצוג.
10.לאחר מכן ולאחר השלמות המסמכים, הוגשה חוות דעת משלימה נושאת תאריך 28.04.2019 (צורפה כנספח 11 לתצהיר ת/1). על פי חוות הדעת המעודכנת, סך הכספים שנמשכו מחשבונות הבנקים של ההורים המנוחים בתקופה הרלוונטית הוא 6,134,444 ₪. מתוך סך זה, סך 1,130,349 הועבר לתובע (מתוך סכום זה סך 206,271 ₪ הועבר לתובע מאת הנתבעים עצמם), סך 3,979,695 ₪ לנתבע 1, סך 900,000 ₪ לנתבע 2 וסך של 124,800 ₪ הועבר ל-"שונות".
11.לאחר שהתקבלה חוות הדעת הצדדים פנו לגישור.
12.הגישור לא צלח ונקבע מועד לשמיעת ראיות.
עדויות ראשיות מטעם הצדדים הוגשו בתצהירים. מטעם התובע הוגשו תצהירים (סומנו ת/1, ת/2) וזומן לעדות מר ט.ח.. מטעם נתבע 1 הוגש תצהירו (סומן נ/2) ומסמכי בנק (סומנו נ/1). מטעם נתבע 2 הוגש תצהירו (סומן נ/3).
13.בסיכומיו חזר התובע על טענתו כי צירוף הנתבעים לחשבונות הבנק נעשה מטעמי נוחות והם ניצלו את צירופם לשם העברות כספים ללא שהאֵם המנוחה התכוונה לתת להם כספים או פעלה להעברות אלו. עוד נטען כי לא בכדִי בכתב ההגנה המקורי לא נטען כי התובע חייב בכספי הלוואה לאב המנוח, וממילא הלוואה זו סולקה לפי פסק דין שניתן בהליך שהתנהל בארה"ב - שם, המקרקעין שנרכשו מאותם כספי הלוואה נטענת, הועברו על שם האב המנוח (בצוואת האב המנוח המקרקעין צוו לתובע). התובע העמיד את תביעתו על סך 1,666,666 ₪, לפי שיעור של 1/3 מתוך 5,000,000 ₪ שטען כי הועברו לנתבעים.
14.נתבע 1 בסיכומיו חזר על טענותיו והדגיש כי התובע נותר חב בהחזר ההלוואה, הופלה לטובה בצוואת האב המנוח וכי האֵם המנוחה בעלת מחצית מהזכויות שהיו רשומות על שם האב המנוח מכוח הִלכת שיתוף ועל כן חלקו של כל אחד מהבנים הוא 1/8 מעִזבון האב המנוח והוא קיבל כספים ביתר, בכסף או בחלקו מתמורת המקרקעין שנמכרו לאחר פטירת האב המנוח. עוד נטען כי קיימות העברות כספים הקודמות למועד צירופו לחשבון הבנק והעברות שביצעה האֵם בוצעו בכל מקרה על דעתה ומרצונה ומדובר בשתי העברות שקיבל כל אחד מהאחים במשך כ-11 שנים - מה ששולל טענות כי שלטו בחשבונות. נטען כי על פי היתרות, במועד פטירת האב בחשבון הבנק בבנק "לאומי" הייתה יתרת הכספים סך 2,450,000 ₪ ובבנק "ערבי-ישראלי" סך 267,000 ₪, התובע קיבל סך 2,338,000 ₪ העולה על חלקו בעִזבון ההורים המנוחים, ואילו נתבע 1 קיבל סך 1,905,000 ₪ ונתבע 2 סך 1,851,440 ₪. עוד עלה מדפי החשבון כי הפעם הראשונה בה הועברו כספים לנתבעים הייתה ביום 21.10.2009 עת הועבר סך 1,167,000 ₪ לנתבע 1 וסך 1,158,161 ₪ לנתבע 2 - וזאת בטרם צורפו לחשבונות.
15.נתבע 2 בסיכומיו טען כי התובע רואה "צל הרים כהרים" והתביעה הוגשה בשל רגשות קיפוח שאינן מבוססות שכן התובע קיבל מהוריו יותר משקיבלו אֵחיו. נטען כי אין מחלוקת כי האֵם המנוחה הייתה זכאית למחצית מהרכוש שנצבר על שם האב המנוח מכוח הִלכת השיתוף ועל כן, יתרת העִזבון התחלקה על פי צוואת האב המנוח, כך שחלקו של כל בן בעִזבון הוא בשיעור 1/8 והתובע קיבל למעלה מכך. נטען כי נתבע 2 צורף לחשבון בנק שיתרתו זניחה, כ-60,000 ₪, וממילא צירופו וצירוף נתבע 1 לחשבון אחר, נעשו בשל נוחות האֵם, ללא זכות קניין בכספים ואין על כך מחלוקת. עוד נטען כי דמי השכירות בגין הדירות שהשכירה האֵם המנוחה שולמו לאֵם המנוחה כסדרם. נטען כי העברה הראשונה לנתבעים נעשתה ביום 21.10.2009 כפי שנכתב בסיכומי נתבע 1 והעברה השנייה ביום 21.9.2011 מבנק "ערבי-ישראלי" סך 900,00 ₪ לנתבע 1 וסך 850,000 לנתבע 2, והוראת העברה חתומה על-ידי האֵם המנוחה עצמה בנוכחות 2 עדים אשר אישרו, בחתימתם, את חתימתה על מסמך ההוראה. על כן העברות נעשו לפי הנחיות האֵם המנוחה ומרצונה ואת החשבון בבנק "ערבי-ישראלי" הורתה האֵם לחלק בין שני הנתבעים בלבד. נטען כי האֵם הייתה כשירה וצלולה עד פטירתה וכי התובע לא עמד בנטל להוכיח מִרמה וקנוניה כטענתו או כי האֵם המנוחה לא ידעה על מה היא חותמת או כי העברות הכספים נעשו שלא מרצונה. ביחס לתביעתו הדגיש נתבע 2 כי רכוש האב בארה"ב שייך במחציתו לאֵם המנוחה ויש לחלקו בין 3 הבנים. נטען כי רכוש על שם האב המנוח בארה"ב כולל כ-600,000 דולר אותם העביר האב לתובע, חשבון בנק בבנק "Home Saving Of America", בניין במדינת קליפורניה שבו 16 דירות וסניף Seven Eleven והלוואה על סך 262,000 דולר שהועברה בשנים 1993-1996. נטען כי ההלוואה לא הושבה ולא ברור אם שימשה לרכישת המקרקעין הנ"ל, אך יש לחלקה בין היורשים.
בעניין טענות התובע כי החזיר את ההלוואה בעת רישום הבניין על שם האב המנוח, נטען כי לא הוכח שווי הבניין, לא הוגשה חוו"ד דין זר המעידה כי ניתן לשלם את ההלוואה בהעברת זכויות שכזו, מסמכי התובע הוגשו באיחור ולא תורגמו. נטען גם כי הייתה על התובע החובה להשיב את ההלוואה בישראל ואין ראיה למחילת האב על החזר ההלוואה כך שנתבע 2 זכאי להחזר 1/3 , היְינו 87,333 דולר.
16.התובע הגיש סיכומי תשובה ובהם חזר על הטענה כי הנתבעים רוקנו את חשבונות האֵם המנוחה, והטענה כי באוקטובר 2009 נתבע 1 לא היה שותף בחשבון נסתרה בראיות. נטען כי הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח כי מדובר בהעברה שהיא מרצון האם, שכן אין מחלוקת כי האֵם הייתה תלויה בהם, ולא הביאו לעדות את פקידי הבנק והסתירו מסמכים. נטען כי אין זה סביר כי אדם, בערוב ימיו, ייפרד מכל כספו ויותיר עצמו נתון לחסדי מקבל הכספים, ללא מסמך בכתב המעגן את רצונו של הנותן וחובו של המקבל לדאוג לו. נטען כי מסמך העברת הכספים אין בו די, משום שלא נכתב בו כי מדובר בהעברה מרצון האם או כי האֵם המנוחה ידעה כי היא מרוקנת את חשבונהּ ונותרת נתונה לחסדי מקבלי הכספים. נטען כי על גבי מסמך העברת סך 738,000 ₪ מיום 04.01.2012 אל נתבע 1 , חתום נתבע 1 ולא האֵם המנוחה, וכך משיכות נוספות שפורטו בסעיף 22 שם, 88,000 ₪ סה"כ. התובע הוסיף ופירט את משיכות הכספים לאחר פטירת האֵם המנוחה: סך 50,700 ₪ על ידי נתבע 1 וסך 66,684 ₪ על ידי נתבע 2 – במועדים ובהעברות כמפורט בסעיפים 26-27 לסיכומי התשובה. התובע חזר וטען כי אין מדובר בהעברה מרצון האם, ולראיה בתכתובת שהוחלפה בין ב"כ הצדדים לא אוזכרה "מתנה". נטען כי הנתבעים, בחקירתם, עשו שימוש במילים ובמשפטים "לקח", "לקחתי", חלקנו", "כי מגיע לנו" ולא "מתנה".
דיון והכרעה:
17.תמצית טענות התובע הן כי הנתבעים משכו מחשבונות הבנק של האב ושל האֵם המנוחים סכומים העולים על חלקם בעִזבון ההורים המנוחים, אגב ניצול מצבה של האֵם המנוחה. נטען כי יש לחייב את הנתבעים להשלים לתובע את ההפרש, כך שכל אחד מהצדדים יזכה לסכום שווה – כפי חלקם על פי צו קיום הצוואה שניתן אחר עִזבון האב וצו הירושה שניתן אחר עִזבון האֵם. תמצית טענות הנתבעים היא כי לגרוע מהיקף עִזבון האב מחצית כספים נכסים מכוח הִלכת שיתוף, ולכן התובע קיבל מעִזבון האב למעלה מחלקו. עוד נטען כי העברות כספים מהאֵם לנתבעים, בוצעו בתפקידהּ כמנהלת עִזבון האב או מכספים שהיו בבעלותהּ ולפי רצונה ולא בגין חלקם של הנתבעים בעִזבון האב. עוד נטען כי התובע חב לעִזבון האב המנוח החזר הלוואה ומחצית הנכסים שנצברו על שם האב המנוח בארה"ב שכן הם שייכים לעִזבון האֵם המנוחה לאור הִלכת השיתוף ולכן לא הונחלו לתובע כחלק מרכוש שהונחל לתובע על פי צוואת האב המנוח (שהנחיל לתובע את כל רכושו בארה"ב).
18.כבר בראש חלק זה אציין כי האֵם המנוחה לא מונתה כמנהלת עִזבון המנוח שהרי לא ניתן צו מינוי למינויה. אמנם צוואת המנוח כללה הוראה כי האֵם המנוחה תמונֶה כמנהלת עִזבון – אך לא התבקש צו למינויה ופשיטא שזה לא ניתן. משמעו הדבר כי טענות הנתבעים בנוגע לפעולות שביצעה האֵם המנוחה, אם ביצעה, בתור מנהלת עִזבון – דינן דחייה.
19.אשר לטענות הנתבעים כי מאחר ולאֵם המנוחה מחצית מכל הרכוש שנצבר על שם האב המנוח מכוח הִלכת שיתוף ועל כך חלקו של התובע בעִזבון האב המנוח נמוך מהסכומים שקיבל על חשבון חלקו הנ"ל – יצוין כי לעניין הכספים בחשבונות הבנק, לשאלת תחולת השיתוף אין משמעות מאחר והאם הייתה רשומה כבעלים במשותף עם האב בחשבונות. ואילו ביחס לרכוש אחר שנטען כי האם היא בלעת מחציתו ועל כן אינו חלק ממסת נכסי עיזבון האב (מקרקעין וכספים הארה"ב), מצאתי לדחות הטענה לגופה. ואלו נימוקי:
20.הרציונל של הִלכת שיתוף הוא לתת ביטוי ממשי לכוונה משוערת של בני-זוג כי הם שותפים שווים ברכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים. תוצאתה של הלכת השיתוף היא כי רכוש שנצבר על שם בני הזוג במהלך חייהם המשותפים, הוא רכוש המשותף לשניהם בחלקים שווים - יהא אופן רישומו של הבעלות על הרכוש אשר יהא. ראו: בג"צ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, מח(2) 221 מיום 7/2/1994.
המטרה ביצירתהּ של הִלכת השיתוף היא שוויון בין המינים מתוך הנחה שבחייהם המשותפים בני-זוג תורמים, כל אחד לפי דרכו וחלקו - לרווחת המשפחה. תרומה אינה בהכרח תרומה כספית; לדוגמא, יכול ותהא גידול ילדים משותפים, חינוכם, טיפוחם או עבודות בית, כך שמתאפשר לבן-זוג המפרנס לעבוד מחוץ לבית ללא דאגה לנושאים אלו. ראו: ע"א 5640/94 חסל נ' חסל, נ(4) 250 מיום 9/1/1997, ע"א 87/85 מ. מנחם נ' עִזבון המנוח סלם שלום מנחם ואח', פד"י מא (2) 785, 791.
במוקד הלכת השיתוף מונחת חזקה כי כוונת בני זוג היא ליצור שיתוף מלא בכל נכסיהם – וזאת בהיעדר כוונה אחרת המתגלה מהנסיבות; חזקת השיתוף קמה כל עת שבני-זוג חיים יחדיו ומקיימים משק בית משותף ואין הסכם שקובע אחרת. חזקה זו מכונה "חזקת השיתוף". חזקה זו ניתנת לסתירה, וכל מקרה ותא משפחתי ייבחן לנסיבותיו.
21.זכות של בן זוג מכוח הִלכת שיתוף דורשת הכרה רשמית, וכל עוד לא הוכרה הזכות בהכרה רשמית, הזכות מכוח הלכת השיתוף היא זכות ערטיאלית שאינה סותרת את רישום הבעלות על שם בן זוג שרשום או את חזקתו בנכס.
נפסק כי יש לאפשר לבן הזוג שאינו רשום כבעל זכות בנכסים, לעמוד על זכותו ולבקש מימושהּ גם אם הדרישה הועלתה לראשונה שנים רבות לאחר היווצרות השיתוף מאחר וחלוף השנים כשלעצמו, אינו מעיד על ויתור זכויות הקיימות מכוח הִלכת השיתוף של בן הזוג שאינו רשום. חלוף השנים לגיטימי. ראו ע"א 177/87 וינפלד נ' מנהל מס שבח מקרקעין נתניה, מד(4) 607, 611 מיום 15/11/1990. הלכה זו סויגה לכך שבן-זוג שאינו רשום ישן על זכויותיו ולכן יוחזק כמי שוויתר וכך גם אם עלולות להיפגע זכויות צד ג'.
22.אשר ליורשי בן-זוג שאינו רשום ושהלך לעולמו, נפסק כי אין מניעה עקרונית כי יורשי בן זוג שאינו רשום יתבעו את חלקו של בן-זוג שאינו רשום ושהלך לעולמו מכוח הִלכת שיתוף (כחלק מעִזבונו) אלא אם בן הזוג שאינו רשום והלך לעולמו לא ויתר על זכות זו. ראו ע"א 5774/91 יהלום נ' מנהל מס שבח מקרקעין, מח(3) 372 פסקאות 16-21 לפסה"ד מיום 02.06.1994. ומתי ייקבע כי ויתר?
נאמר שם, בפסקה 21 לפסה"ד, כי אם לבן-זוג שאינו רשום והלך לעולמו הייתה אפשרות סבירה לממש זכותו לשיתוף נטען בנכסים או לבחור לטעון לשיתוף בנכסים, ובן הזוג שאינו רשום נמנע מלעשות כן - יש לראות את בן הזוג שאינו רשום כמי שויתר על זכותו. בהתאמה, יורשיו מנועים מכוח ויתורו לטעון לשיתוף.
23.לטעמי זהו המקרה כאן.
לאֵם המנוחה הזדמנות סבירה לפעול למימוש זכותה והיא לא עשתה כן.
לא זו אף זו אלא שבפועל, הצדדים עצמם, יחד עם האֵם המנוחה, הביעו דעתם כי האֵם המנוחה ויתרה על זכותה לתבוע החלה של הִלכת השיתוף.
ויתור האֵם המנוחה בא לידי ביטוי בשתי הזדמנויות:
האחת, סמוך לאחר מתן צו קיום לצוואת האב המנוח, שאז, האֵם המנוחה לא ביקשה להפריד את הכספים בחשבונות הבנק שהתנהלו על שם המנוח, חרף כי פעלו לחַלק מתוך כספי עִזבון האב המנוח ביניהם, ולא ערכו חישוב חלוקה לפי 1/8 לכל אחד מהבנים ו-5/8 לאֵם המנוחה. ראו בהקשר לכך בע"מ 5474/17 פלונית נ' פלוני ואח' מיום 17.09.2017. בסעיף 3 שם, נקבע כי בתביעת אֵם נגד ילדיה, האֵם ויתרה על חלקה מכוח הִלכת שיתוף, בין היתר מאחר ועל אף כי ידעה על קיומה של צוואה לאורך שנים, האֵם לא התנגדה לקיומה ולא סיפקה הסבר מספק לכך שקיימה את הצוואה כלשונהּ ללא התנגדות לחלוקה.
והשניה, עת חילקו את כספי תמורת מכירת מִגרש שמצוי היה בכפר XXX ונכלל במסת נכסי עִזבון האב. מִגרש זה נמכר ביום 16.11.2009 ולתובע הועבר סכום בשיעור של רבע (1/4) מכספי המכר שהם כ-400,000 ₪ מתוך תמורה בסך של 1,611,200 ₪ (שווה ערך 430,000 דולר). החלוקה לארבעה חלקים קבועה בסעיף 4 לצוואת האב המנוח. ברי כי אם האֵם המנוחה הייתה רוצה לטעון לחלקהּ מכוח הִלכת השיתוף הרי שהתמורה הייתה מתחלקת 5/8 לאֵם המנוחה ו-1/8 לכל אחד מהבנים.
ראו בהקשר זה עדות נתבע 2, בעמוד 92 שורה 20 לפרוטוקול המתומלל, שם אישר כי הפקיד את התמורה לחשבון האֵם המנוחה. אין מחלוקת כי מתוך תמורה זו הועברו לתובע כ-400,000 ₪. ראו עדותו בעמוד 60 שורות 13-17 לפרוטוקול המתומלל, סכום המהווה כ-1/4 מהתמורה (1,611,200 ₪), עִסקת המכר הייתה עסקת נטו כפי שהעיד נתבע 1 בעמוד 68 שורות 14-22 לפרוטוקול המתומלל (בניגוד לסעיף 8 לסיכומיו). בהקשר לחלוקה ל-4 חלקים שווים, ראו גם שם בסעיף 8 לסיכומי נתבע 1.
24.נוסף על כך, נפסק בפסה"ד בעניין ע"א 5774/91 יהלום נ' מנהל מס שבח מקרקעין, מח(3) 372 פסקה 24 לפסה"ד מיום 02.06.1994, כי "מוטל עלינו לתחום התימוחין ולהכריע עד כמה יש להרחיב גבולותיה של ההלכה הקיימת, היא הלכת וינפלד".
"הלכת וינפלד" - היא כפי שאוזכרה בסעיף 21 לעיל, הלכה פסוקה הקובעת כי חלוף השנים כשלעצמו אינו מעיד על ויתור של זכויות המגיעות מכוח הִלכת שיתוף הואיל ומטעם שלום בית, חלוף השנים לגיטמי.
בהמשך לכך נפסק שם כי מקום בו בן-זוג שאינו רשום, ניתנה לו הזדמנות סבירה להעלות טענה להחלת הִלכת השיתוף והוא נמנע מלעשות כן, מאחר ויש לראותו כמי שויתר - ביום פטירתו מתקיימת "נקודה גיאומטרית" ממנה והלאה לא ניתן יהיה להעלות את הטענה. בנימוקים שם נִמנו, בין היתר, הנימוק כי הזכות היא קודם כל לבן-זוג עצמו ובידו הבחירה אם לממשן ואם לאו ואין להעביר את זכות הבחירה ליורשיו לאחר שבחר לא לממשה; הקושי להוכיח את התנאים המקימים את חזקת השיתוף לאחר ששני בני הזוג הלכו לעולמם; העדר אפשרות לעצור את הטענה גם הלאה, היְינו לילדים, לנכדים, לנינים ואין לדבר סוף; וגם כללי ההתיישנות יחד עם האינטרס הציבורי שבית משפט ידון בבעיות הווה, היותה של הִלכת השיתוף פרי הלכה פסוקה, ועוד.
25.לטעמי, כאמור, כפי המקרה בעניין פס"ד יהלום הנ"ל, כך המקרה כאן. האֵם המנוחה נפטרה כ-10 וחצי שנים לאחר פטירת האב המנוח. במהלך כל השנים הללו לא עמדה בפניה מניעה לתבוע חלקה בנכסי העִזבון מכוח הִלכת השיתוף. האֵם המנוחה בחרה שלא לעשות כן ומעת שבחרה כך – ויתרה, ועל כן גם יורשיה מנועים מלטעון את הטענה.
26.לאמור יש להוסיף כי בתביעת יורשים המבקשים להיכנס לנעלי בן-זוג, לשם החלת הִלכת שיתוף לאחר ששני בני-זוג הלכו לעולם, הנטייה לאפשר העלאת הטענה היא פחותה ויש להיזהר מלהרחיק לכת בעת יישום הִלכת השיתוף. ראו ע"א 4696/90 פישלר נ' שיין, מיום 26.07.1994, פסקאות 11-12 לפסה"ד.
27.לאור התוצאה אליה הגעתי, היְינו כי האֵם המנוחה ויתרה על זכותה לטעון כי היא זכאית למחצית מהרכוש שנצבר על שם המנוח מכוח הִלכת השיתוף - משמעות הדבר כי אין צורך לדון בשאלה האם הִלכת שיתוף חלה על רכוש מי מההורים המנוחים, אם לאו.
28.משהגענו לכאן, וידוע היקף עִזבון האב המנוח, יש לבחון סכומי משיכות הכספים והעברות הכספים עצמן.
29.לא המומחה בחוות דעתו ולא הצדדים השכילו להניח בפני בית המשפט יתרות חשבונות בנק נכון למועד פטירת ההורים, על-מנת שניתן יהא לבחון את טענותיהם כי קיבלו: לטענת התובע פחות מחלקו ולטענת הנתבעים יותר מחלקו. מאחר ואין בפני ראיות בדְבר יתרות למועד הפטירה, איני יכולה לערוך אבחנה בין חלקו של כל יורש בכל עִזבון בנפרד. לאור כך, ומשנדחתה הטענה לתחולת הִלכת שיתוף מאחר ושלושת הצדדים יורשים בחלקים שווים את עִזבון האֵם המנוחה, הפרדה בין עִזבון האב לעִזבון האֵם, ואין בנסיבות שבפני יתרות למועד הפטירה משמעות אופרטיבית - ההכרעה בהליך תיעשה בהסתמך על העברות כספים שנעשו על דרך של השוואת הסכומים שקיבל כל יורש, ובהתייחס לחלקו בעִזבון.
30.על פי חוות דעת המומחה המעודכנת עליה הצדדים לא חלקו, בתקופה הרלוונטית נמשך מחשבונות הבנקים של ההורים המנוחים סך 6,134,444 ₪. מתוך סכום זה:
• סך 924,078 הועבר לתובע;
• סך 3,979,695 ₪ לנתבע 1;
• סך 900,000 ₪ לנתבע 2;
• סך של 124,800 ₪ ל-"שונות".
נוסף על סכומים אלו, הועבר לתובע מאת נתבע 2 סך 206,271 ₪. על כן, יש להוסיף סכום זה לתובע ולהפחיתו מהסכומים שהתקבלו אצל נתבע 2.
יוער כי המומחה ציין כי לא התקבלו בידו כל מסמכים מהבנק וחסרים מסמכים מבנק "לאומי" לתקופה שבין יום 01.07.2004 ליום 17.01.2006 ובין יום 22.05.2006 ליום 31.01.2008.
31.יוצא כי אם יתקבלו כל טענות התובע, כך שמדובר בהעברות על חשבון חלקו של כל יורש בעִזבון, אזי חלקו של כל יורש, כולל חלקו במקרקעין שנמכרו, הוא סך 2,003,214.60 ₪ (6,134,444 ₪ פחות 124,800 ₪ לחלק ל-3).
32.האם מדובר בהעברות שנעשו "על חשבון" חלוקת כספי עִזבון?
מצאתי התשובה, ביחס למרבית הסכומים, חיובית, וכדלקמן:
32.1. העברה מיום 21.10.2009 על סך 1,158,161 ₪ מח-ן ---- בנק "לאומי" לנתבע 2.
32.2. העברה מיום 01.12.2009 על סך 1,167,000 ₪ מח-ן ---- בנק "לאומי" לנתבע 1.
ביחס להעברות אלו (32.1-32.2) העידו הנתבעים כי בוצעו על דעתם, ללא הרשאה או בקשה מאת המנוחה אלא "כי מגיע לנו" וכי "הוא לקח פי 10 ממה שלקחנו". ראו עמוד 112 שורות 1-28; עמוד 94 שורות 6 ואילך לפרוטוקול המתומלל (ההדגשה שלי):
"ת:התביעה האחרונה. זה התביעה של היום. כן.
ש:בגלל שהוא הבין שלקחתם יותר כסף.
ת:הוא הבין. תבדוק כמה כל אחד לקח. תבדוק.
ש:אבל אתה בעצמך סיפרת שאתה מבנק לאומי, אתה וס' לקחתם,
ת:נכון.
ש:2 מיליון וחצי. כל אחד שם בכיס,
ת:נכון.
ש:לא נתתם לו.
ת:נכון.
(מדברים ביחד)
העד, מר ר', אמ.:אני לא, אני אומר לך, חילקנו כסף שווה בשווה.
עו"ד ג'ריס:שווה בשווה. הבנתי. אז למה, תגיד לי למה, זה שווה בשווה, איך הגעתם לסכום הזה?
ת:איזה סכום?
ש:של ה-, אחד לקח 1,167,000.
ת:נו?
ש:ואחד לקח 1,158,000.
ת:נכון.
ש:למה?
ת:מה למה?
ש:למה לא אותו דבר בדיוק?
ת:יצא פלוס מינוס כמה אלפים. מה הבעיה?
ש:אני שואל, תסביר לי.
ת:מה להסביר לך? אם, אם הוא לקח יותר מ-10,000,
כב' הש' גורביץ' עובדיה:מר ר', תעשה לנו את המתמטיקה. תסביר לנו את המתמטיקה.
העד, מר ר', אמ.:סליחה?
כב' הש' גורביץ' עובדיה:תסביר את המתמטיקה.
עו"ד ג'ריס:איך הגעתם לסכום הזה?
העד, מר ר', אמ.:ביקשנו מהפקיד,
(קריאות מהאולם)
כב' הש' גורביץ' עובדיה:רגע, מה זה היה? לא עושים את זה. לא,
העד, מר ר', אמ.:ביקשנו מהפקיד לחלק חצי חצי.
עו"ד ג'ריס:כן.
ת:יצא ככה הפרש של, לא יודע, 20, 30,000 שקל".
וגם עמוד 111 החל משורה 28 ואילך לפרוטוקול המתומלל:
"עו"ד ג'ריס:קיבלת מהחשבון מבנק לאומי אתה וא.ר.2 קיבלתם, כל אחד 1,160,000 שקל.
העד, מר ר', ס.:יפה.
ש:באותו, באותה תקופה שמכרתם את הקרקע. לא משכתם את הכסף של הקרקע, משכתם, חילקתם חצי את הכסף. מה הסיבה?
ת:עוד פעם, מה השאלה? תסביר לי.
ש:השאלה היא כזו.
ת:כן.
ש:מכרתם קרקע, קיבלת 1,600,000 שקל.
ת:כן.
ש:שמתם אותו בבנק ערבי.
ת:כן.
ת:למה? כי מגיע לנו.
ש:ואתה וא.ר.2 קיבלתם כל אחד מבנק לאומי, לא מבנק איפה שהכסף של הקרקע. קיבלתם כל אחד באותו חודש פחות או יותר 1,150,000 ו-1,160,000 שקל. כל אחד.
ת:יפה.
ש:למה?
מגיע לך. לפי מה?
ת:כן, כי,
ש:לפי מה מגיע לך?
ת:כי אבא, זה הלקוח שלך לקח פי 10,
ש:אחיך. אחיך. א.ר.. קוראים לו א.ר..
ת:לא, הלקוח שלך, כן.
ש:אתה לא קורא לו א.ר.? הוא לא אחיך?
ת:טוב, עכשיו עזוב את השטויות האלה. קוראים לו א.ר. לא א.ר.. מה אתה,
ש:מה זה אתה עושה,
ת:כי הוא לקח פי 10 ממה שלקחנו.
ש:אז אתה החלטת עכשיו להחזיר. הוא לקח מספיק, נחלק את הקופה? זה מה שאתה אומר לי?
כב' הש' גורביץ' עובדיה: מה התשובה, אדוני? מה התשובה לשאלה?
העד, מר ר', ס.: מה השאלה?
כב' הש' גורביץ' עובדיה: אמרת "כי מגיע לנו". אז אמר לך עורך דין ג'ריס "אז בגלל
שהוא לקח אז אתה החלטת שאתה לוקח? כדי להחזיר?"
העד, מר ר', ס.: לוקח כדי להחזיר?
כב' הש' גורביץ' עובדיה: כדי להשוות ביניכם.
העד, מר ר', ס.: כן.
עו"ד ג'ריס: הבנתי.
ת:כן."
ועוד במספר מקומות בעדות.
נוסף על העברות הנ"ל, יש להביא בחשבון גם העברות כדלקמן:
32.3. העברה מיום 04.02.2011 על סך 82,000 ₪ מח-ן ---- בנק "ערבי-ישראלי" לנתבע 1.
32.4. העברה מיום 27.06.2011 על סך 105,028 ₪ מח-ן 711440/86---- בנק "ערבי-ישראלי" לנתבע 1.
32.5. העברה מיום 21.09.2011 על סך 900,000 ₪ מח-ן ---- בנק "ערבי-ישראלי" לנתבע 2.
32.6. העברה מיום 04.01.2012 על סך 738,000 ₪ מח-ן ---- בנק "ערבי-ישראלי" לנתבע 1.
32.7. העברה מיום 20.01.2012 על סך 1,000 ₪ מח-ן ---- בנק "ערבי-ישראלי" לנתבע 1 - והחשבון נסגר.
אמנם העברות הכספים שפורטו בסעיפים 32.4-32.7 לעיל הן העברות כספים שחלקם נעשו בהסתמך על מסמך שנחתם על ידי המנוחה, אלא שמאופן תיאור המנוחה והתנהלותה הכלכלית, קשה להלום כי העברות הכספים לנתבעים או לתובע נעשו "מחוץ" לחלוקת כספי העִזבון (לא נטענה טענה לחזקת מתנה).
ודוק, על פי העדויות שהובאו, כל שעניֵין את המנוחה היו כספי הביטוח הלאומי ובהם המנוחה עשתה שימוש. יתרות הכספים בחשבונות לא נוהלו על ידה. התנהלות זו קיבלה סיוע מעדות עד חיצוני, מר ט.ח., פקיד הבנק שטיפל בחשבון המנוחה במועד הרלוונטי. ראו למשל עדותו בעמוד 22 שורות 1-13 לפרוטוקול המתומלל.
עד זה העיד כי – מבחינת המנוחה, העיקר היה כספי הביטוח הלאומי וכי לשם השימוש בהם ומשיכתם במזומן מדי חודש לידי המנוחה, צורף נתבע 1 כבעלים בחשבונות. ראו בפרוטוקול המתומלל: עדות העד מר ט.ח. בעמוד 25 שורות 13-16. כספים אלו, יחד עם קִצבת הזִקנה, היו הכנסות המנוחה. ראו בפרוטוקול המתומלל: עדות העד ט.ח. בעמוד 4 שורות 6-26; עמוד 26 שורות 33 ואילך; עמוד 28 שורות 22-34; עמוד 29 שורה 19 ובתשובה לשאלת בית המשפט בעמוד 30 שורות 4-9, ועוד.
גרסה זו מקבלת תמיכה בתכתובת שהוחלפה בין הנתבעים ובין עצמם; במכתב מיום 24.02.2015, כותב ב"כ נתבע 2 לב"כ נתבע 1 כי מרשו מבקש לקבל תשובות בנוגע לחלוקת כספים מעִזבון האב. בתשובה למכתב זה, משיב ב"כ נתבע 1 לב"כ נתבע 2, כי כי הכספים שחולקו היו כספי ירושה מעִזבון האב. לא נכתב שם כפי שנטען כיום כי מדובר בחלוקה מכספי האם המנוחה או רצונה והם מעבר לכספי חלוקת כספי עיזבון. ראו מכתב ב"כ נתבע 1 מיום 26.03.2015. התכתובת צורפה כנספחים 3-4 לתצהיר התובע.
תמיכה נוספת קיימת מכח גובה הסכומים עצמם. שהרי לאחר העברות הכספים הנ"ל, נותרה האֵם המנוחה עם יתרת חשבון בסך כ-40,000 ₪ בלבד. הדעת נותנת כי אדם, בערוב ימיו, לא יחלק את כל כספו וישאר ללא בטוחה כספית נזילה, שמא יזדקק לפתע לטיפול רפואי או אִשפוז. אדם בערוב ימיו אינו מותיר עצמו נתון לחסדי מקבל מתנה. ראו בהקשר זה ע"מ (י-ם) 2022/07 פלונית נ' אלמונית, סעיף 89-90 לפסה"ד מיום 08.06.2009.
על כן, ובהעדר הסבר מיוחד להעברות אלו כהעברות מחוץ לחלוקת כספי עיזבון או טענה לתחולת חזקת המתנה, עדיפה בעיני הגרסה כי ההעברות נעשו כחלק מהעברות שהעבירו לעצמם הנתבעים - "כי מגיע לנו" ויש להחשיבם על חשבון חלקם בעיזבון. ראו עדות נתבע 1 בעמוד 105 שורות 5-7 לפרוטוקול המתומלל:
"העד, מר ר', אמ.:כבוד השופטת בית משפט. אני לקחתי 850. ואח שלי לקח
900.
עו"ד אטיאס:כן, אני יודע.
העד, מר ר', אמ.:לקחתי, הכנסתי לחשבון שלי."
וראו עמוד 105 שורה 35 לפרוטוקול המתומלל שם שואל נתבע 1, בהתייחס למועד פתיחת חשבון בנק נוסף לאֵם המנוחה חשבון שבו נתבע 2 היה שותף:
ת."זה אחרי, אחרי שחילקנו את הכסף?"
ועוד ראו עמוד 101 שורה 5 ואילך לפרוטוקול המתומלל:
"העד, מר ר', אמ.:טוב.
עו"ד ג'ריס:תגיד לי, אתם בבנק ערבי בשנת 2011 אתה וס' משכתם, ס' משך 900,0000 ואתה משכת איזה 730.
ת:נכון.
ש:תסביר לי את המתמטיקה של המספרים האלה כמו שבית המשפט שאל אותך קודם.
ת:עוד פעם. חילקנו את זה חצי חצי.
ש:אז עכשיו זה כבר לא פער של 1,000, 2,000.
ת:פער של כמה?
ש:900 ס' לקח.
ת:נו?
ש:ואתה 730.
ת:אז מה אכפת לי? שייקח 700. אני,
ש:לא אכפת לך?
ת:לא.
ש:שייקח 170,000 שקל יותר?
ת:אני,
ש:אתה והוא חצי חצי?
ת:תבין דבר אחד. תבין דבר אחד.
ש:מה?
ת:אני עובד 40 שנה מורה נהיגה וגם מורה בתיכון. אני לא חסר לי כסף. תבין. אם הוא לקח יותר ממני, ייקח. מה זה משנה? אני לא מסתכל, לא מסתכל על זה.
ש:אתה לארג'.
ת:מה זה?
ש:לארג'. קוראים לזה לארג'. נדיב,
ת:אם, אם אתה אם אתה, כן, לארג'. לארג' לארג' לארג', כן, תגיד לארג'. אני לא אסתכל על אח של, "תן לי זה תן לי זה". לא מסתכל על זה.
ש:אז למה חצי חצי?
ת:מה זה?
ש:למה חצי חצי?
ת:לא הבנתי.
ש:אבל למה חצי חצי? חצי חצי זה 900 ועוד 700, זה 1,600,000. 800, 800.
ת:ככה חילקנו.
ש:טוב, יש ביניכם כל מיני התחשבנויות שאנחנו לא יודעים עליהן?
ת:לא, אין שום התחשבנויות. זה בראש שלך ההתחשבנויות האלה. אין שום התחשבנויות.
ש:לא יודע, אני, תשמע, תקרא לזה בראש שלי. אבל הראש שלי קצת יש בו היגיון. כשאתה אומר לי "חצי חצי",
ת:כן.
ש:אני יודע שזה צריך להיות בדיוק. (קטיעה בהקלטה)
ת:אם הוא לקח ממני יותר כמה אלפי שקלים אז לא אכפת לי לא מזיז לי. כן. כן כן כן מה שאתה שומע.
ש:תגיד לי, אז אם ככה,
ת:כן.
ש:למה כשחתמתם לבנק, חתמתם על מסמך שאומר "תן לס' 900 ותן לי 850".
ת:עוד פעם, איזה בנק?
ש:בנק ערבי.
ת:שמה עשינו שם?
ש:כתבת, אתה כתבת פה מסמך לבנק ערבי. זה כבר אתה.
ת:נו נו נו?
ש:לא ס'.
ת:כן, מה?
ש:אתה כותב "תנו לס' 900",
ת:כן?
ש:"ותנו לא.ר.2 850".
וגם כפי שצוטט לעיל בסעיף 32.2, וגם בפרוטוקול המתומלל עמוד 94 שורות 6 ואילך וגם עדות נתבע 2 בעמוד 112 שורות לפרוטוקול המתומלל 1-25 כפי צוטט לעיל בסעיף 32.2.
עוד ראו עדות נתבע 1 בעמוד 85 שורות 2-34 לפרוטוקול המתומלל:
"ש: אתה לא נתת דיווח. אני שואל,
ת:למי לתת דיווח? לא הבנתי.
ש:לאחים שלך?
ת:למי לתת דיווח?
ש:לאחים שלך. ליורשים.
ת:אמא חילקה את הכסף שווה בשווה. וא.ר. ידע מזה. א.ר. ידע מזה.
ש:מה הוא ידע?
ת:מה זה?
ש:מה הוא ידע?
ת:הנה, ס' סיפר לו.
ש:שמה?
ת:אנחנו קיבלנו חצי,
ש:מה חצי?
ת:חצי בנק לאומי, חצי בשבילי חצי בשביל ס'. בנק ערבי, חצי שלי חצי של ס'. כן, חילקנו באמצע.
ש:אתה וס' לבד פתחתם את כל החשבונות?
ת:נכון נכון. והסכומים מופיעים שם בדיוק.
ש:איזה יופי.
ת:אני אין לי מה להסתיר. אני אגיד לך בדיוק מה שיש שם.
ש:תשמע, תשמע,
ת:למי לתת דיווח,
ש:אז רגע, כשעורך הדין שלך, איפה, איך חילקתם את הכסף? אתם הייתם ביחד בבנק? אתה וס'?
ת:אמא הייתה.
ש:אתה וס'.
ת:מה זה?
ש:אתה וס' הייתם בבנק ביחד?
ת:בטח שהיְינו בבנק, אז מה.
ש:אתה הִלכת עם ס' לבנק,
ת:נכון.
ש:וחילקתם את הכסף?
ת:נכון. אז מה? עם מי הִלכתי?"
לאמור יש להוסיף כי הנתבעים לא הביאו לעדות את פקידי הבנק שטיפלו בהעברות הכספים ואשר יכולים היו, אולי, לתמוך בגרסתם, כך שהדבר פועל לחובתם.
כאשר בעל דין נמנע מהלציג ראיה או להביא עד, יש להניח כי המדובר בראיה או עדות הפועלת לרעתו ותשמש כנגדו. ראו ע"א 465/88 הבנק למימון מסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פד"י מ"ה (4) 651, ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיל פד"י נ"ד (3) 107.
32.8. משיכות נוספות הן משיכות מזומן - סך כולל 710,610 ₪;
לאור המפורט לעיל מצאתי גם להביא בחשבון משיכות מזומן מעל סך 5,000 ₪. בהקשר זה אציין כי הנתבעים לא נתנו הסבר למשיכות מזומן או למטרה לשמה נמשכו הכספים ואין מדובר במשיכות קִצבאות המנוחה.
יש לדחות טענת הנתבעים כי העברות הכספים אליהם (הן שפורטו לעיל והן שלהלן) נעשו על ידי המנוחה על-מנת להשוות את הסכומים שקיבל התובע מהאב המנוח לסכומים שהתקבלו ויתקבלו בידם.
טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה המקורי שהוגש (עת שני הנתבעים היו מיוצגים יחד) וגם לא נתמכה בכל ראייה נוספת. על כן מדובר בעדות יחידה ללא תמיכה או סיוע ואיני מקבלת אותה. ראו בהקשר זה סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971.
הפן השני של טענה זו היא הודאת הנתבעים כי קיבלו את הסכומים כמפורט בחוות הדעת. כלעיל וכדלקמן:
מח-ן ---- בבנק "ערבי-ישראלי" סך 170,600 ₪:
(א) משיכה ביום 29.03.2004 סך 15,000 ₪;
(ב) משיכה ביום 07.04.2006 סך 6,800 ₪;
(ג) משיכה ביום 05.07.2006 סך 6,000 ₪;
(ד) משיכה ביום 24.12.2008 סך 10,000 ₪;
(ה) משיכה ביום 27.01.2010 סך 10,000 ₪;
(ו) משיכה ביום 28.7.2010 סך 20,000 ₪;
(ז) משיכה ביום 13.2.2011 סך 8,000 ₪;
(ח) משיכה ביום 14.2.2011 סך 60,000 ₪;
(ט) משיכה ביום 23.05.2011 סך 34,800 ₪;
מח-ן ---- בנק "לאומי" סך 540,010 ₪:
(א) משיכה ביום 03.02.2004 סך 20,000 ₪;
(ב) משיכה ביום 08.02.2004 סך 100,000 ₪;
(ג) משיכה ביום 05.05.2004 סך 6,700 ₪;
(ד) משיכה ביום 23.06.2004 סך 10,000 ₪;
(ה) משיכה ביום 20.02.2006 סך 10,000 ₪;
(ו) משיכה ביום 27.04.2006 סך 106,549 ₪;
(ז) משיכה ביום 03.03.2008 סך 10,000 ₪;
(ח) משיכה ביום 19.03.2008 סך 34,500 ₪;
(ט) משיכה ביום 03.04.2008 סך 10,000 ₪;
(י) משיכה ביום 27.05.2008 סך 6,000 ₪;
(יא) משיכה ביום 03.07.2008 סך 8,000 ₪;
(יב) משיכה ביום 02.09.2008 סך 6,000 ₪;
(יג) משיכה ביום 03.11.2008 סך 10,000 ₪;
(יד) משיכה ביום 14.12.2008 סך 10,000 ₪;
(טו) משיכה ביום 17.05.2009 סך 46,000 ₪;
(זו) משיכה ביום 27.05.2009 סך 46,000 ₪;
(יז) משיכה ביום 10.08.2009 סך 10,000 ₪;
(יח) משיכה ביום 17.12.2009 סך 7,000 ₪;
(יט) משיכה ביום 25.10.2010 סך 10,000 ₪;
(כ) משיכה ביום 25.10.2010 סך 36,500 ₪;
(כא) משיכה ביום 03.09.2013 סך 36,761 ₪;
32.9.עוד כספים שיש להביא בחשבון הם משיכות מזומן לאחר פטירת המנוחה.
הואיל ומדובר במשיכות לאחר פטירת המנוחה, אין ספק כי מדובר בכספי עִזבון שיש לחלקם בחלקים שווים בין היורשים:
ע"י נתבע 1 מח-ן ---- בנק "לאומי", סך 50,700 ₪:
(א) ביום 19.01.2014 סך 6,000 ₪;
(ב) ביום 20.02.2014 סך 24,000 ₪;
(ג) ביום 27.02.2014 סך 20,700 ₪.
ע"י נתבע 2 מבנק "ערבי-ישראלי" חשבון ----, סך 66,684 ₪:
(א) ביום 6.2.2014 סך 5,000 ₪.
(ב) ביום 26.3.2014 סך 61,684 ₪.
הנתבעים הודו כי חלקו ביניהם סכום זה כי לדעתם התובע קיבל יותר. ראו עמוד 113 שורות 5-35 לפרוטוקול המתומלל:
"ש:תגיד לי, למה אמא פתחה חשבון? אמא פנסיונרית, יש לה קיצבת זיקנה, יש לה בנק לאומי ויש לה בנק ערבי. ופתאום היא פותחת חשבון שלישי. שכל מה שיש בו זה עוד פעם קיצבת זיקנה מסכנה. בשביל מה כל הטררם הזה? בשביל מה כל ה-,
ת:מה זה חשבון שלישי? איזה חשבון?
ש:היה לה עוד חשבון שאתה שותף בו.
ת:זה בסוף, כן. היה 60,000 שקל,
ש:איך?
ת:60,000 שקל, נכון?
ש:(לא ברור, 11:00)
ת:כן.
ש:מה זה?
ת:היא ביקשה שאני אכנס לחשבון הזה. ונתחלק אני ואח שלי.
ש:אז אתה חילקת עם א.ר.2?
ת:כן.
ש:כי הוא לא אמר לנו ש-,
ת:לא, למה אמר,
ש:הוא אמר "שיהיה לך לבריאות". תחליטו. אתם לא מתואמים.
ת:לא על זה הוא אמר,
עו"ד רביב:נכון, הם לא מתואמים.
עו"ד ג'ריס:הם לא מתואמים.
עו"ד רביב:הם לא מתואמים.
עו"ד ג'ריס:הבנתי. זה מה שקורה, ככה צצים העניינים.
עו"ד רביב:זאת האמת. הם לא מתואמים.
עו"ד ג'ריס:טוב, אז נתת לו 30,000?
העד, מר ר', ס.:כן.
ש:מה-60? ולמה, באיזה זכות אתה עושה את זה? זה כבר, זה כבר אמא נפטרה. אתה, יש 60,000. מגיע לך 20. 20, 20. למה לקחת לכיס?
ת:אח שלי.
ש:אח שלך.
ת:הוא קיבל פי 10 מה שקיבלתי. הוא קיבל, הוא חי, הוא חי,
ש:אתה זה שמחליט.
ת:בוילה עם בריכה. מאיפה זה?"
33.חיבור הסכומים שפורטו לעיל הוא סך 4,797,183 ₪ שנמשכו לידי הנתבעים ויש לזוקפם על חשבון חלקם בעִזבון ההורים המנוחים. סכום זה כולל את חלקם של הנתבעים והתובע במקרקעין. מאחר ולתובע הועבר מהנתבע 2 סך 206,271 ₪, יש להפחית סכום זה והיתרה שנותרה היא סך 4,590,912 ₪ אשר נמשך על ידי הנתבעים. סכום זה מתחלק בין הנתבעים כך שבידי נתבע 1 סך 2,854,338 ₪ ובידי נתבע 2 סך 1,918,574 ₪
יוער כי בסיכומיו, מאשר נתבע 1 כי הנתבעים קיבלו יחדיו סך 3,756,440 ₪ (לאחר הפחתת סך 206,721 ₪ שהועבר לתובע) ומאשר כי התובע קיבל סכום נמוך מהם – ראו סעיף 21 לסיכומיו ובפרט 21.5.
34.על פי חוות דעת המומחה, עליה לא חלק התובע, מיום פטירת האב הועברו לתובע מחשבונות האֵם המנוחה, סכומים בסך כולל 1,130,349 ₪ וגם סך 206,271 ₪ שהועבר מנתבע 2. יש להוסיף סכומים אלו לחלוקה.
35.סה"כ הועבר מחשבונות העִזבון סך 5,927,532 ₪.
36.שיעור חלקו של כל אחד מהיורשים הוא 1/3, היְינו סך 1,975,844 ₪. מכאן, יתרת חלקו של התובע היא ההפרש בין החלק שאמור היה לקבל (1,975,844 ₪) ובין מה שקיבל בפועל (1,336,620 ₪), היְינו סך 639,224 ₪.
מאחר ובידי נתבע 2 סך 1,918,574 ₪ שהוא נמוך מסכום חלקו (1,975,844 ₪) הרי שהחיוב כולו חל כלפי נתבע 1.
37.אשר לטענות כי יש לקזז מסכומים שייפסקו לתובע בגין החזר הלוואה שיקבל מהאב המנוח וטרם השיב לעִזבון או טענות נתבע 1 כי יש לחייב את התובע להשיב לעִזבון מחצית מרכוש האב בארה"ב, טענות אלו דינן דחייה.
אשר לקיזוז, גם בעניין זה מדובר בטענה שלא נטענה בכתב ההגנה המקורי שהוגש מטעם שני הנתבעים בעת שהיו מיוצגים על ידי ב"כ אחד והיא הוספה לאחר הפרדת הייצוג ותיקון כתב ההגנה. נתבע 2 לא ידע להסביר מדוע הטענה לא נטענה, והשיב לכך באופן מתחמק. ראו עדותו בעמוד 73 שורות 17-39 לפרוטוקול המתומלל.
אשר לשאלת הבעלות במחצית הרכוש, משדחיתי טענת הנתבעים להחלת הִלכת השיתוף, הרי שהאֵם המנוחה לא הייתה בעלים של מחצית הרכוש הנ"ל.
זאת ועוד, מקובלת עלי בהקשר זה טענת התובע כי מעת שהעביר על שם האב המנוח את המקרקעין שנרכשו בכספי אותה הלוואה, כפי פסה"ד שניתן בארה"ב, הרי שיש לראותו כמי שפרע את ההלוואה (וזאת מבלי להידרש לשאלת ההתיישנות), בהינתן שההלוואה ניתנה בשנות ה-90 ולא נטען מועד השבתה. ראו את פסה"ד בעניין זה שצורף להודעה שהוגשה ביום 02.01.2022 וגם מסמכי העברת הזכויות מהתובע וגרושתו לאב המנוח אשר צורפו כנספח 3 לתצהיר התובע, מסמכים שנערכו עוד בשנת 1997.
38.אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בתמ"ש 66680-09-16 כלפי נתבע 1 ודוחה את התביעה בתמ"ש 47895-06-18. אני מחייבת את נתבע 1 לשלם לתובע סך 639,224 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.
39.אשר להוצאות, מקובלת עלי טענת התובע בסיכומיו כי התנהלות הנתבעים האריכה את ההליך, גרמה לכך שהתקיימו מספר רב של קדמי משפט וכי לא נחשפו על ידם מסמכים או לא היה שיתוף פעולה מצידם בעיון במסמכים שנדרשו. כך גם ביחס לחשבון הבנק השלישי אשר לא גולה. מנגד, התובע בתביעתו לא פירט את הסכומים שקיבל מחשבונות האֵם המנוחה ותביעתו כנגד נתבע 2 נדחתה.
באיזון בין הדברים, ובשים לב לסכום שנפסק אשר מהווה כמחצית מסכום התביעה, נתבע 1 ישלם לתובע, בגין הוצאות משפט על פי קבלות: מחצית האגרה ששילם בתביעתו, את התשלום ששילם למומחה בית המשפט שמונה וגם סך 5,000 ₪. בגין שכר טִרחת עורך דין ישלם נתבע 1 לתובע סך 70,000 ₪.
מאחר ותביעת התובע כלפי נתבע 2 נדחתה ותביעת נתבע 2 כלפי התובע נדחתה גם היא, איני מחייבת את התובע בהוצאות או שכר טרחה של נתבע 2 .
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליכים שבכותרת.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.
ניתן היום, י"א טבת תשפ"ג, 04 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
