בעניין הקטינות:
1. ד' ג'
2. מ' ג'
רקע עובדתי
- בפניי תביעות הדדיות שהגישו בני הזוג, למען הנוחות תכונה התובעת/הנתבעת – "האם" והנתבע/התובע – "האב":
תלה"מ 20553-10-17 – תביעה למשמורת שהגיש האב.
תלה"מ 18493-11-17 – תביעה למשמורת שהגישה האם.
תלה"מ 18590-11-17 – תביעה למזונות קטינות שהגישה האם.
תלה"מ 18543-11-17 – תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהגישה האם.
- הצדדים יהודים, נישאו זל"ז בטקס רפורמי בשנת 2005 והורים לשתי קטינות: ד' ילידת ---כבת 12 ומ' ילידת --- כבת 5 (להלן: "הקטינות").
- הצדדים בעלים משותפים של דירת מגורים ברח' --- הידועה כגוש---חלקה -- (להלן: "הדירה").
על הדירה רובצת הלוואת משכנתא על סך של כמיליון ₪ לטובת בנק מזרחי טפחות המשולמת בהחזר חודשי בסך כ-5,000 ₪.
אין מחלוקת כי האב עזב את דירת המגורים המשותפת בחודש פברואר 2017 ומאז מתגורר בדירה שכורה. האם והקטינות נותרו להתגורר בדירה. הצדדים נושאים בחלקים שווים בתשלומי המשכנתא החודשיים.
- ראשית ההליכים בבקשה לישוב סכסוך שהגיש האב בחודש אוגוסט 2017 במסגרתה ניהלו הצדדים הליך גישור בפני עו"ד יעל פלר. למרבה הצער, הליך הגישור לא צלח והוגשו התובענות דנן.
- בדיון שהתקיים ביום 22.2.18 הסכימו הצדדים להגיש לתיק ביהמ"ש את חוות הדעת שהתקבלו במסגרת הליך הגישור: חוות דעת שמאי אודות דירת המגורים, לפיה שווי הדירה הוערך בסך של 1,625,000 ₪ וחוות דעת רו"ח, לעניין הזכויות הסוציאליות של הצדדים.
בדיון התברר כי הצדדים מסכימים לפרק את השיתוף בדירה והאם מבקשת לרכוש את זכויות האב בדירה. המחלוקת בין הצדדים נטושה בשאלה, האם יש לאפשר לאם לרכוש את זכויות האב בדירה על דרך של היוון זכויותיו הסוציאליות. הצדדים הסכימו כי ביהמ"ש יכריע בסוגיה על יסוד טיעון בכתב שיגישו הצדדים.
בתובענות הנוספות הסכימו הצדדים, לקבוע הסדר של משמורת משותפת ולהמשיך להדבר אודות המזונות. במקביל ביקשו לקבוע ישיבת קדם נוספת בה יטענו בעל פה לעניין המזונות, ככל ולא יגיעו להבנות.
- סיכומי הצדדים בסוגיה הרכושית הונחו בפני כאשר בסמוך להגשתם התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת ביום 26.6.18. לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להבנות אודות התכנית ההורית, על אף שהסכימו למשמורת משותפת, טענו במהלך הישיבה לעניין מזונות הקטינות וחלוקת זמן הורית. בתום הדיון התבקשו הצדדים להגיש תלושי שכר עדכניים כאשר לב"כ האב ניתנה זכות להשלמת טיעון בכתב וזכות תגובה לב"כ האם.
- לאחר שהוגשו כל ההשלמות והטיעונים בעל פה ובכתב הגיעה העת למתן פסק דין במכלול התובענות שבפניי.
התביעה לפירוק שיתוף
- כאמור, הצדדים הסכימו לאמץ את חוות דעת המומחים שהתקבלו במסגרת הליך הגישור:
חוות דעת השמאי דן ברלינר שהעמידה את שווי הדירה על סך של 1,625,000 ₪. (להלן: "חוו"ד השמאי").
חוות דעת רו"ח ירון וקנין מיום 5.1.18 לאיזון משאבים. (להלן: "חוו"ד רו"ח").
- חוו"ד רו"ח איזנה בהתאם להסכמת הצדדים את הזכויות הממוניות שצברו בני הזוג מיום הנישואין --- עד למועד הקובע שנקבע על ידם – 20.2.17.
בחוו"ד רו"ח הוצעו שתי חלופות לאיזון משאבים:
א. לאיזון מיידי, על הבעל לשלם לאישה כיום סך של 172,723 ₪ לאיזון כולל של עודף זכויותיו. (להלן: "החלופה הראשונה").
ב. בהתאם למועד הבשלת הזכויות הממוניות, האיזון יבוצע בשלבים:
* ביום 31.5.2020 ישלם האב לאם סך של 18,319 ₪;
* ביום פרישת האב מעבודתו ישלם האב לאם סך של 1,172 ₪;
* תחתמנה פסיקתאות מתאימות לקרנות הפנסיה של בני הזוג בהתאם לסעיף 3.2ב' לחוו"ד רו"ח.
- האם עותרת להורות כי איזון המשאבים ייעשה בהתאם לחלופה הראשונה וזאת בשים לב לסך הכולל לאיזון. האם מבקשת לקזז סך של 172,723 ₪ המגיעים לה מהאב בגין איזון המשאבים, משווי חלקו של האב בדירת המגורים בהתאם לחוו"ד השמאי, שהצדדים לא חלקו עליה.
האם ציינה כי משווי הדירה – 1,625,000 ₪ יש לנכות את יתרת חוב המשכנתא העדכנית (1,021,482 ₪). הסך שיתקבל 603,518 אמור להתחלק בין הצדדים בחלקים שווים כאשר בהתאם לעתירתה יש לנכות מחלקו של האב בתמורה (301,759) את התשלום לאיזון לפי החלופה הראשונה, כך שהאם תוכל לרכוש את זכויותיו של האב בדירה תמורת תשלום של 129,036 ₪.
- לטענת האם, טובה הפרדה מיידית, שעה שהדבר ניתן ובר יישום. ביצוע האיזון כאמור מתוך חלקו של האב בתמורת הדירה, שרובה ממושכנת, אין בו כדי לגרוע מזכויותיו המהותיות או לקפח אותו. מאידך בביצוע האיזון כאמור יתאפשר לאם ולקטינות יציבות וודאות בחייהן. האם הפנתה להחלטות שונות של שופטי משפחה שקבעו כי טובת הצדדים הינה הפרדה רכושית מלאה מוקדם ככל הניתן, על מנת להקל על הפירוד הכלכלי בין הצדדים ולמנוע מהם המשך קיום מערכת יחסים כלכלית לשנים ארוכות.
עוד טענה האם כי בשים לב ליכולותיו של האב, שעזב את דירת המגורים המשותפת ושכר דירה עם בת זוג חדשה, אין הצדקה שלא להעתר לבקשתה כאשר סירובו של האב לאפשר את איזון הזכויות בדרך של קיזוז הינו בחוסר תום לב. עוד טענה האם, כי מצוקתה הרגשית של הקטינה ד', מחייבת שלא לחשוף אותה לטלטלה נוספת כאשר עקירתה מדירת המגורים תגדיל את מצוקתה.
- להשלמת התמונה טענה האם כי למיטב ידיעתה, בבעלות הורי האב שלושה נכסי נדל"ן כך שמנקודת מבט רחבה האב לא יתקשה לבצע את החלופה הראשונה.
- בסיכומיו טען האב כי קיימות לו טענות כספיות רכושיות החורגות מגדר מכירת הדירה ואיזון המשאבים בין הצדדים כפי שהוערך על ידי רו"ח, הכוללות חובות משותפים, מיטלטלין ועוד. לכן עומד על כך כי לא יינתן פסק דין בתובענה אלא החלטה או פסק דין חלקי.
- האב מתנגד להיוון זכויות עתידי של זכויות העתודה הפיננסית שלו, הנכללות בחוו"ד רו"ח על דרך קיזוז שוויין מהתמורה המגיעה לו ממכירת הדירה. לטענתו אין לכפות איזון מיידי של זכויות עתידיות, יתר על כן שעה שהוא זקוק לכספים המגיעים לו מהתמורה בדירה לצורכי קיום מחיה ואולי אף לרכישת דירה. האב מדגיש כי אין פערים ביכולת ההשתכרות של הצדדים ואין דוחק כלכלי אצל האם. לטענתו, האם איננה משמורנית בלעדית כאשר בפני ביהמ"ש הונח תסקיר שממליץ על משמורת משותפת וביהמ"ש אף קבע בהחלטה זמנית כי המשמורת הזמנית תהיה משותפת.
- ההיוון הכפוי לו עותרת האם, אינו עולה בקנה אחד עם טובת הקטינות כאשר האם תאלץ להתגורר בדירה יקרה ולהשקיע את כל כספה בהחזרי משכנתא והחזקתה.
- האב הפנה לכלל שנקבע בפסיקה לפיו, בדרך כלל לא ייכפה תשלום מהוון אלא בהסכמה של הצדדים או בנסיבות מיוחדות. לטענתו מאחר ואין פערי השתכרות בין הצדדים והמשמורת משותפת, אין הנסיבות מצדיקות כפיית היוון.
- האב מדגיש כי עיקרון ההפרדה המיידית איבד את משקלו עם חקיקת החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו תשע"ד-2014 המקל על קבלת הזכויות בעת גמילתן.
- סכום האיזון אינו זעום כאשר לאב אין כל הון משמעותי מלבד סך של 300,000 ₪ אותו הוא אמור לקבל ממכירת הדירה וההיוון הכפוי יפגע בזכותו זו.
- לעניין מצבה הרגשי של הקטינה ד', אין בו כדי להצדיק את ההיוון. רגישותה של הקטינה ד' הינה טבעית, כפי שילדים רבים נקלעים למצב רגיש בעת פירוד הוריהם ואין בהיוון הזכויות כדי לסייע לאותה רגישות. האב מדגיש כי היוון כפוי יפגע ביכולתו לרכוש דירה בעתיד כאשר הוא מבקש להעניק בית לבנותיו מבלי שייווצר פער ברמת החיים השוטפת בין שני הבתים. האב הפנה אף לסעיף 8 לתביעת פירוק השיתוף של האם, שם ציינה כי "תמורת הדירה תספק מדור ראוי לשני הצדדים".
- האב דוחה את הטענה העובדתית שנטענה בסיכומי האם לעניין היכולת הכלכלית של הוריו כאשר מדובר בהרחבת חזית. עוד טען כי אין ביכולתו להעזר בהוריו שכבר סייעו לצדדים במסגרת רכישת הדירה – הוריו העניקו לו סך של 350,000 ₪ במתנה אותם לא דרש בחזרה מהאם.
האב מבקש להדגיש כי האם עתרה לפירוק שיתוף מיידי ואחר כך ניסתה לעכבו, בה בעת שהיא נהנית ממגורים בלעדיים בדירה ונושאת במחצית תשלומי המשכנתא בלבד, שעה שהאב אינו נהנה מהדירה, נושא במחצית תשלומי המשכנתא ובדמי שכירות מלאים בגין דירה אחרת.
- שני הצדדים ביקשו להגיב לסיכומים ובית המשפט לא מנע מהם את זכות הטיעון אף שזאת התארכה יתר על המידה.
- כעולה מטיעוני הצדדים, הם אינם חלוקים כי בתביעה שבפני יש ליתן צו לפירוק השיתוף בדירה. כן אין האב מתנגד לאפשר לאם לרכוש את זכויותיו בהתאם לחוו"ד השמאי. המחלוקת אם כן, האם איזון המשאבים הממוניים של הצדדים יתבצע על פי החלופה הראשונה – היוון הזכויות העתידיות שמועד הבשלתן טרם הגיע, או החלופה השניה – על פיה איזון יתבצע במועד הבשלת הזכויות.
- בע"א 809/90 לידאי נ' לידאי פד"י מ"ו (1)602 נפסק כי בהעדר הסכמה אין לכפות איזון זכויות שטרם הבשילו. פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה יישמה עיקרון זה כדרך המלך כאשר רק בנסיבות מיוחדות הפעיל ביהמ"ש שיקול דעת והורה על היוון זכויות מיידי.
ראה לעניין זה סקירת ההלכה כפי שפורטה בפסק דינו של כב' השופט פליקס גורודצקי בתמ"ש 69984-11-16, שניתן לאחרונה ביום 11.2.18.
פסקי הדין אליהם הפנתה האם בטענותיה, הם באותם מקרים בהם ביהמ"ש החליט בנסיבות המיוחדות שהיו בפניו להפעיל את שיקול דעתו ולהקדים איזון.
ראה לעניין זה מאמרו של כבוד השופט יהושע גייפמן: "זכויות פנסיה ונכסי פרישה אחרים – הם נכסים בני חלוקה או בני איזון בין בני זוג".
הפרקליט מ"א בעמודים 124-125:
"למרות שלבית המשפט יש שיקול דעת רחב לבחור, במסגרת הסדרי הביצוע, בין החלפות השונות: מימוש במועד הבשלת הזכויות, חיוב בסכום חד פעמי במועד חלוקת הרכוש בין בני הזוג על פי תחשיב של אקטואר, וחיוב בתשלומים ממועד חלוקת הרכוש – רצוי הוא שרק במקרה חריג ייקבע מועד אחר, שאינו מועד הבשלת הזכויות, למימוש הזכויות של בן הזוג התובע. חריג זה יש להחילו בהסכמת הצדדים או כאשר בן הזוג הנתבע הינו עתיר נכסים, בה בשעה שבן הזוג התובע נתון בקשיים כספיים חמורים ונזקק לכסף למחייתו."
- שקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את נסיבותיהם ולא שוכנעתי כי יש מקום לסטות מדרך המלך ולהורות על היוון זכויות מיידי ואנמק.
- דירת המגורים של הצדדים הינה הנכס הנזיל המשמעותי שבבעלותם. חלק נכבד מהדירה מומן במימון בנקאי וברי כי מכירה של הדירה תותיר לכל אחד מהצדדים סך של כ-300,000 ₪ לצורכי רכישת מדור חלופי. קבלת עתירתה של האם תרוקן מתוכן את זכויותיו הקנייניות של האב בדירה ותותיר בידיו סך זעום ביותר, המקפח אותו שלא לצורך. בהיות דירת המגורים נכס משותף, הרי שעם פירוק השיתוף בה, זכאי כל אחד מהצדדים למחצית התמורה בניכוי החובות על מנת לאפשר לו התחלה חדשה. שעה שהצדדים הסכימו על משמורת משותפת, אין מקום להעדיף את האם על פני האב ולקפח את זכויותיו הקנייניות של האב, על מנת לאפשר לאם לרכוש את זכויותיו בדירה. כמו האם, גם האב מבקש להעניק קורת גג לבנותיו השוהות עמו זמן משמעותי.
זאת ועוד, בני הזוג הינם אנשים צעירים, בעיצומה של הקריירה המקצועית שלהם וצפויות להם עוד שנות עבודה לא מעטות עד לפרישתם לגמלאות. בנסיבות אלה אין היגיון להקדים את מועד תשלום איזון הזכויות הסוציאליות בשלב זה. ככל והיו הצדדים קרובים לגיל פרישה ייתכן ובית המשפט היה מגיע למסקנה אחרת.
בנסיבות אלה, ראוי כי חלוקת התמורה תהיה שיוויונית בהתאם להוראות חוק המקרקעין וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו המגן אף על הזכות לקניין.
- כעולה מסיכומי הצדדים, לא קיים פער השתכרות משמעותי בין הצדדים באופן שמצדיק התערבות בעיקרון השוויון וזכויות הקניין כעתירת האם. טרם פיטוריה של האם, השתכרה כ- 13,500 ₪ נטו בחודש והאב משתכר כ- 14,800 ₪ נטו בחודש. האם פוטרה מעבודתה ביום 3.1.2018 ומאז נקלטה בעבודה בחברה שבבעלות משפחתה, הכנסתה עומדת על 11,500 ₪ נטו לחודש. ברי כי בסכומים אלו אין מדובר בהפרשי השתכרות משמעותיים המצדיקים התערבות כאמור באיזון הזכויות הקנייניות.
זאת ועוד, אין חוסר איזון בין הצדדים כאשר אין לומר שהאב עתיר נכסים והאם מצויה בקשיים כספיים חמורים הנזקקת לכספים למחייתה. כך לא ראיתי להתייחס לטענת האם כי הוריו של האב מחזיקים בשלושה נכסי נדל"ן, בהעדר רלבנטיות לרכוש הורי הצדדים למחלוקת שבפניי.
- בית המשפט אינו מתעלם ממצוקת הקטינה ד' או כל מצוקה אחרת של קטינים, שנגרמת להם עקב הפירוד בין ההורים. אין חולק כי פירוק המשפחה מכאיב לקטינים, פוצע את נפשם והם זקוקים למזור. יחד עם זאת, פגיעה רגשית אצל הקטינים, הינה פגיעה צפויה למרבה הצער, בכל תא משפחתי החווה פירוד ואין בה כדי להצדיק עתירה להיוון זכויות.
- כעולה מהחלופה השניה, איזון הזכויות המשמעותי צפוי בפרישת הצדדים לגמלאות (האיזון בשנת 2020 הינו של קרן השתלמות ועומד על 18,319 ₪). בשים לב לחקיקת החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו תשע"ד-2014, הרי שלא ייווצר כל קושי בקבלת חלקה של האם בזכויות הפנסיה של האב. הרי שחקיקת החוק בנסיבות אלה מחזקת את הגישה לפיה אין לכפות בדרך כלל תשלום מהוון ויש לבכר את החלופה של ביצוע התשלום בעת הבשלת הזכות. לא זו בלבד אלא שכל תכלית השיתוף בזכויות סוציאליות מבוססת על דאגה לפרנסת בן הזוג האחר בעת זקנה.
לעניין זה ראה פסק דינו של כבוד השופט סארי ג'יוסי בתמ"ש (נצרת) 7801-11-08 [פורסם בנבו]:
"אין זה צודק להטיל על הנתבע מעמסה כספית בתשלום סכום נכבד חד פעמי לגרושתו ובכך תהנה מהם כבר עתה, בה בשעה שזכויותיו הוא טרם בשלו והוא אמור לזכות בהם רק לאחר מספר שנים ארוכות בהגיעו לגיל הפרישה (15 שנים).
- בסופו של יום, יש לזכור שהרעיון מאחורי תשלומי הפנסיה, מבוסס על תכלית סוציאלית: דאגה לפרנסת בן הזוג ובני משפחתו בעת זקנה, כך שהקדמת תשלום חלק מהפנסיה תפגע, ולו באופן חלקי, בתכלית זו.
- כמו כן, כאמור בפרשת לידאי לעיל, 'דחיית המימוש עד לגמילתה של הזכות רק מביאה לאותה תוצאה שהיתה מתרחשת לולא חל הפירוד בין בני הזוג ועימו חלוקת הרכוש המשותף, שגם אז לא היתה האישה נהנית מהזכויות הסוציאליות עד שיבשילו'. "
- שעה שחוקק החוק לחלוקת חסכון פנסיוני, הרי שאין עוד משמעות לטענה של קושי בשמירת קשר כלכלי בין בני זוג שנפרדו. מתן פסיקתאות לקרנות הפנסיה מאפשרת ניתוק כלכלי, כאשר הפרש הזכויות ישתלם ישירות על ידי קרן הפנסיה והצדדים לא ייאלצו להמשיך ולנהל התחשבנות כלכלית לאחר הגירושין.
- אשר על כן, אני נעתרת לתביעה לפירוק שיתוף ומורה כדלקמן:
א. ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף בדירה --- הידועה כגוש --- חלקה --.
ב. הדירה תמכר כפנויה למרבה במחיר, במכירה שבין מוכר מרצון לקונה מרצון.
סכום המכר, לאחר סילוק המשכנתא וניכוי כל ההוצאות, מכל מין וסוג שהוא, אשר תהיינה כרוכות במכירת הדירה, יחולק בין הצדדים בחלקים שווים.
ג. בית המשפט סבור כי הצדדים ישכילו למכור את הדירה בשיתוף פעולה ולפיכך ניתן להם פרק זמן של 4 חודשים מהיום למכירת הדירה, ככל וירצו להאריך את פרק הזמן יהיו רשאים לעשות כן בהסכמה בכתב ביניהם. בחלוף 4 חודשים מהיום או מועד מוארך מוסכם אחר, ימונו באי כוחם, עו"ד יהונתן קניר ועו"ד אמיר שי, ככונסי נכסים למכירת הדירה.
ד. כונסי הנכסים יפעלו בשיתוף פעולה ויעשו כל הדרוש למכירת הדירה בהתאם לחוו"ד השמאי לרבות פרסום, עריכת התמחרות ורישום הערה מתאימה בלשכת רישום המקרקעין.
ה. ככל והמכר יבוצע ע"י כונסי הנכסים, יש להגיש את הסכם המכר לאישור ביהמ"ש.
כונסי הנכסים יהיו רשאים להגיש פסיקתא מתאימה לחתימת ביהמ"ש במסגרת התיק הסגור, ככל ויעלה הצורך במינויים.
- למען הסר ספק, אני דוחה את עתירת האם להפחתת התשלום שנקבע בחלופה הראשונה בחוו"ד רו"ח מחלקו של האב בתמורת הדירה.
כמו כן נוכח העדר הסכמות בין הצדדים לאמץ את חווה"ד כפסק דין לאיזון משאבים ובהעדר תובענה לאיזון משאבים כאשר כל שמצוי בפני ביהמ"ש הוא תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, לא תינתנה הוראות לעניין חוות דעת רו"ח וזאת בשים לב לטענות האב בסיכומיו כי בין הצדדים עוד נטושות מחלוקות כספיות נוספות ואלו יוכלו להתברר במסגרת תביעה מתאימה, ככל ותונח כזו בפני.
תביעות הדדיות למשמורת
- ביום 25.12.18 נקבעו זמני שהות להורים ולקטינות ע"י המותב הקודם כבוד השופטת ענבל קצב כדלקמן:
הקטינות ישהו עם האב בשבוע אחד בימים ב' וה' כולל לינה ובשבוע שני בימים ב' עד ד' כולל לינה ובסוף שבוע מיום שישי ועד יום א בבוקר ישירות למסגרות.
- כאמור, בדיונים שהתקיימו בבית המשפט עלה כי ההורים אינם מתנגדים לקביעת הסדר של משמורת משותפת לקטינות אולם לא הצליחו להסכים על חלוקת זמני השהות. בהתאם להחלטת המותב הקודם נערך תסקיר עו"ס לסדרי דין מיום 28.3.18 ממנו עלה כדלקמן:
"נראה שיש הבנה בין ההורים שהמשמורת תהיה משותפת כפי שבאה לידי ביטוי בהתנהלותם היומיומית. יחד עם זאת האם ביקשה שיתאפשר לה מיצוי זכויות כהורה משמורת מול הרשויות".
לעניין זמני השהות ציינה העו"ס, כי אלו מתקיימים בהתאם להחלטה הזמנית שניתנה ע"י המותב הקודם, כב' השופטת ענבל קצב קרן מיום 25.12.17. במהלך עריכת התסקיר לא הצליחה העו"ס להביא את הצדדים להבנות לעניין חלוקת זמני השהות והציעה להם לפנות לתיאום הורי שייתר את ההליכים המשפטיים. העו"ס התרשמה כי מדובר בהורים שמסוגלים להדבר ביניהם ועל מנת למנוע הסלמה מומלץ להפנותם לתיאום הורי במסגרת התחנה לטיפול משפחתי בחיפה.
- אציין כי על אף הסכמת ההורים לכותרת 'משמורת משותפת', הם לא הצליחו לשתף פעולה בקביעת תכנית הורית סדורה וחילוקי הדעות מלווים את ההליך מראשיתו. אף את החלטת בית המשפט שניתנה בתום הדיון שהתקיים ביום 26.6.18 , על פיה התבקשו הצדדים להגיש טבלה מפורטת של חלוקת חגים וחופשות, לא הצליחו ההורים לבצע וכל אחד הגיש הצעה משלו. בנסיבות נאלץ בית המשפט ליתן החלטה ביום 30.7.18 לעניין חלוקת חופשת הקיץ וחגי תשרי.
- צר לבית המשפט כי הצדדים אינם משכילים לממש את האחריות ההורית המשותפת ולקבוע תכנית הורית מושכלת בהתחשב באורחות חייהם, בנסיבותיהם המיוחדות ובצורכי הקטינות. ואולם בהעדר הסכמות בין הצדדים אין מנוס והתכנית ההורית תקבע בהתאם לשיקול דעת בית המשפט. אדגיש, התרשמתי כי שני ההורים מסורים, רואים את טובת הקטינות לנגד עיניהם ובעלי מסוגלות הורית טובה, כך עולה אף מהתסקיר. ההורים משתפים פעולה באופן הדדי ומעדכנים זו את זה באשר בענייני הקטינות. כאן המקום לציין, כי בית המשפט ביקש לשמוע את הקטינה ד' בשים לב לגילה, על מנת לקבל החלטה שלא במנותק משמיעת קולה. אולם, הקטינה הודיעה באמצעות אימה כי אינה מעוניינת להשמע ואף לא לשוחח טלפונית עם עו"ס המחלקה לשיתוף ילדים. שני ההורים ביקשו שלא ללחוץ על הקטינה וקולה לא נשמע.
- לאחר ששקלתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי יש לקבוע תכנית הורית יציבה וקבועה ככל הניתן לטובת הקטינות, שתאפשר לשני ההורים ליטול חלק מלא ושוויוני בגידולן, כפי שהורגלו ולפיכך אני מורה כדלקמן:
א. אני קובעת כי הקטינות ד' ג' ומ' ג', תהיינה במשמורת משותפת של שני ההורים.
ב. התוכנית ההורית תהיה כדלקמן:
ימים א' ו-ב' כולל לינה אצל האם.
ימים ג' ו-ד כולל לינה אצל האב.
סופי שבוע לסירוגין בין ההורים מיום ו' עם תום המסגרת החינוכית ועד יום א' ישירות למסגרת החינוכית.
יום ה' לסירוגין בין ההורים: ביום ה' הצמוד לסוף שבוע שבו שוהות הקטינות עם האם הן תשהינה ביום ה' עם האב ולהפך.
ג. התכנית ההורית תתקיים לאורך כל השנה, לרבות בחופשת הקיץ, למעט חופשה רצופה שאליה יהיה רשאי כל אחד מההורים לצאת עם הקטינים בתיאום מראש ביניהם.
ד. חלוקת החגים לשנת תשע"ט:
ראש השנה - אצל האב
יום כיפור - אצל האם
ערב סוכות ומחצית ראשונה של חול המועד – אצל האב
מחצית שניה של חול המועד וערב שמחת תורה – אצל האם
חנוכה – מחצית ראשונה אצל האב ומחצית שניה אצל האם
פורים – אצל האב
ערב פסח ומחצית ראשונה של חול המועד – אצל האם
מחצית שניה וחג שני של פסח – אצל האב
יום העצמאות – אצל האם
ל"ג בעומר – אצל האב
שבועות – אצל האם
למען הסר ספק, חג קודם לשבת. השהות בחג תהיה כמו בסוף השבוע ולאחר מכן ישובו זמני השהות על כנם. בשנה שלאחר מכן, יתחלפו ההורים בחלוקת החגים.
ה. אני מחייבת את הצדדים לפנות לתיאום הורי בתחנה לטיפול משפחתי ברח' X טלפון XXX.
התביעה למזונות
- האם טענה בכתב התביעה כי היא עובדת כמנהלת --- בחברת --- ומשתכרת כ-13,000 ₪ לחודש בממוצע. לטענתה האב עובד כראש צוות בחברת --- ומשתכר סך של כ-16,500 ₪ נטו לחודש. עוד טענה האם כי לאב הכנסה נוספת בסך של 2,000 ₪ לחודש, כספי שכירות של נכסים שבבעלות הוריו. האם העמידה את צורכי הקטינה מ' על סך של 4,500 ₪ לחודש ואת צורכי הבת ד' על סך של 3,700 ₪ וביחד 8,200 ₪. בקיזוז חלקה של האם במימון צורכי הקטינות לרבות מדורן, העמידה האם את תביעתה למזונות על סך של 6,428 ₪.
- האב טען בכתב ההגנה, כי שכרה של האם עמד על 14,000 ₪ לחודש ולצורך ההליך המשפטי הפחיתה האם את שעות עבודתה על מנת להציג תלושי שכר נמוכים. האב ציין כי האם בעלת תואר דוקטורט וקיבלה בשנים האחרונות הצעות עבודה מפתות להן סירבה מטעמי נוחות. הנתבע לטענתו משתכר מעבודתו ב--- כ-12,500 ₪ ונאלץ לפדות ימי חופשה על מנת לשאת בהוצאות הקיום. בנוסף לחלקו במשכנתא ובתשלום הלוואה נוספת נושא האב בתשלום דמי שכירות בסך 3,100 ₪. האב מכחיש קיומה של הכנסה נוספת מהוריו. לטענתו אמו סייעה לו תקופה ועם יציאתה לגמלאות חדלה מסיוע כלכלי זה שאין לחייבה להמשיך בו.
לטענת האב, נוכח ההשתכרות הדומה של הצדדים והעובדה כי הקטינות שוהות עם ההורים באופן שוויוני, אין מקום לקבוע מזונות לקטינות ולחילופין לקבוע כי נוכח גילה הצעיר של הקטינה מ', מזונותיה לא יעלו על 500 ₪ עד הגיעה לגיל שש.
- אין חולק כי במהלך ההליך, האם פוטרה מעבודתה ביום 3.1.18 ונקלטה לעבודה בחברה המשפחתית בה היא משתכרת 11,500 ₪ נטו לחודש.
שינוי נוסף שארע במסגרת ההליך, לאב ולבת זוגו החדשה עתיד להיוולד תינוק, כאשר לטענת האב יש להביא בחשבון את חובתו האבסולוטית במלוא צרכיו.
דיון:
- בהתאם להוראת סעיף 3(א) לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט-1959 (להלן: "חוק המזונות"), אב חייב במזונות ילדיו הקטינים על פי הוראות הדין האישי החל עליו.
על פי הדין העברי, אב יהודי חב באופן בלבדי בסיפוק המזונות ההכרחיים של ילדיו מלידתם ועד הגיעם לגיל 15 (ראה לעניין זה ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר פד"י לח(2) 1, ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז פד"י לו(3) 449).
ההלכה חילקה את גדר החיוב לגילאים 0-6, שאז האם פטורה כליל מסיפוק מזונות הקטינים, בעוד שעל האב מוטלת חובה אבסולוטית. בהתייחס לקבוצת הגיל 6-15 שנים, האריכו תקנת תקנת אושא ותקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד, תוקף חיוב אבסולוטי זה עד מלאת לקטין 15 שנים. כך ההלכה הנהגת הייתה בעניין מזונותיהם ההכרחיים של קטינים בגילאי 0-15 עד לאחרונה. ההלכה התחדשה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית אשר ניתן ביום 19.7.17 ופורסם בנבו. בית המשפט העליון פסק פה אחד (בהרכב של שבעה שופטים), מפי כבוד השופט פוגלמן, כי קיימת אפשרות חלופית לפרשנות תקנת תש"ד, שתיטיב להלום את ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית ותחתור לחלוקת נטל הוגנת ושוויונית יותר בין ההורים, תוך הבטחת טובת הקטין. פרשנות זו תביא לכך שגם על פי הדין העברי, יראו בשני ההורים כחייבים במזונות ילדיהם בגילאי 6-15 מדין צדקה. חלוקת החיוב בין ההורים תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בהתחשב בהסדר המשמורת שנקבע בפועל ויתר הנסיבות הצריכות לעניין.
ישום קביעות פסק הדין במקרה של משמורת משותפת יעשה ברוח העקרונות שנקבעו בסעיף 61 לפסק הדין של כבוד השופטת ברק ארז (עמ' 108-109 לפסק הדין):
"א. במשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות לילדים ולכן הוצאות אלה לא 'יתקזזו' ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים.
ב. יקבע מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא צרכים אחרים (כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי) ... בהעדר קביעה אחרת ההורה המרכז יהא זה אשר בית המשפט לענייני משפחה ימצא כי שימש עובר לגירושין כמטפל העיקרי בילדים.
ג. ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות, בכפוף לכושר ההשתכרות שלהם ובהתאם למנגנון שיקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה.
ד. כל הורה ישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים, בכפוף לכך כי הערכאה הדיונית תקדים ותבחן האם העול הכפול של הנשיאה במדור המתאים לילדים אינו פוגע ביכולתם של ההורים לעמוד בתשלום המזונות שלהם נזקקים הילדים."
יכולות הצדדים:
- מסיכום תלושי השכר שהגישו הצדדים עולה כי האב משתכר כ-14,800 ₪ לחודש בממוצע והאם כ-11,800 ₪. אינני מקבלת את טענת האם, שלאב הכנסה נוספת שמעניקים לו הוריו מתשלום דמי שכירות בגין נכסים שבבעלותם. כטענת האב, סיוע כספי זה הופסק ובכל מקרה סיוע כאמור ניתן מרצון טוב ועשוי להיות מופסק בעל עת אינו יכול להילקח בחשבון כהכנסה לצורך ההליך. אם כן, הכנסות ההורים דומות, יחד עם זאת קיים פער קל לטובת האב כך שיחס ההכנסות הינו 55%:45%.
צורכי הקטינות:
- לאור גילה של הקטינה מ', הרי שעל האב מוטלת החובה האבסולוטית לשאת בצרכיה ההכרחיים בהתאם להכנסותיו ובשים לב לחלוקת זמני השהות, וזאת עד הגיעה לגיל 6 שנים.
בשים לב לעובדה כי מחצית מהזמן שוהה הקטינה עם אביה, הנושא באופן ישיר בהוצאותיה השוטפות, וכך למעשה יוצא הוא ידי חובת מזונותיה, הרי שיש לחייבו במזונות מופחתים ובלבד שטובת הקטינה לא תיפגע עקב אותה הפחתה. שיעור ההפחתה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט כאשר ברור כי כל מקרה ייבחן לפני נסיבותיו הספציפיות ובכללן גובה הכנסות הצדדים, צורכי הקטין, רמת החיים לה הורגל הקטין וכיו"ב. השיקול של טובת הילדים הוא לעולם נר לרגלי בית המשפט בבואו לקבוע את שיעור ההפחתה במזונות בהסדרי משמורת משותפת, אם בכלל.
ככל שהפער בין הכנסות הצדדים יצטמצם, יהיה מקום לבצע הפחתה גבוהה יותר, ראה עמ"ש 318/05 שם בוצעה הפחתה של 25% בנסיבות בהן האב השתכר שכר העולה על כפל שכרה של האם, ראה גם עמ"ש 25027-02-14 פלונים נ' פלונית, ניתן ביום 4.1.15 פורסם בנבו, שם בוצעה הפחתה של 50% בנסיבות בהן הכנסות הצדדים היו זהות. שיעור ההפחתה כאמור ייגזר לכל מקרה לגופו.
ומן הכלל אל הפרט- צרכיה ההכרחיים של הקטינה מ' אינם טעונים הוכחה, כאשר אלו הועמדו בפסיקה על 1,400 ₪ לחודש ובתוספת חלקה במדור (כ- 800 ₪) יועמדו על 2,200 ₪ לחודש. נוכח חלוקת זמני השהות השווה ומשאין מדובר בפערי השתכרות גדולים בין הצדדים, מצאתי להורות על הפחתה של 45% מדמי המזונות של הקטינה מ', כך שעל האב הנתבע לשלם לידי האם בגין מזונות הקטינה מ' 55% מהחיוב-סך של 1,210 ₪ לחודש מיום הגשת התביעה למזונות (8.11.17) ועד מלאות לה 6 שנים.
- מכאן אדון בחיוב המזנות לקטינה ד' ולקטינה מ' לאחר מלאות לה 6 שנים, בשים לב להשלכות בע"מ 919/15 שאוזכר לעיל. לאור המסמכים שהונחו בפני, ניסיון החיים, יכולות הצדדים כמו גם רמת החיים שניהלו, הנני מעריכה את צורכי כל אחת מהקטינות כדלקמן:
מזון 900 ₪
ביגוד והנעלה 300 ₪
היגיינה/תספורת/טיפוח 250 ₪
נסיעות 200 ₪
ספרים ופנאי 200 ₪
רפואה 100 ₪
תרבות ובילוי 250 ₪
צורכי לימוד לאורך השנה 100 ₪ (לא כולל הצטיידות בראשית שנת הלימודים)
טלפון נייד 50 ₪
דמי כיס /מתנות לחברים 250 ₪
2,600 ₪
- נוכח זמני השהות השוויוניים אין מקום להביא בחשבון במסגרת צורכי הקטינות את הוצאות המדור ואחזקתו. ברי כי לשני ההורים הוצאות מדור, כעת הם נושאים בחלקים שווים בתשלומי המשכנתא, כאשר האב שוכר דירה למגוריו ועם פירוק השיתוף בדירה לכל צד צפויה הוצאת מדור בהיקף דומה על מנת לאפשר לשתי הקטינות מדור בביתו.
- לאור הסדר המשמורת המשותפת והלכת בע"מ 919/15 הרי שעל שני ההורים להשתתף בצורכי הקטינות בהתאם ליחס הכנסותיהם ובשים לב לחלוקת זמני השהות של ההורים עם הקטינות. בענייננו יחס זמני השהות בין ההורים עומד על 50:50.
לא מצאתי בנסיבות תיק זה להפעיל באופן אוטומטי את הנוסחה האריתמטית שנקבעה בבע"מ 919/15. הנוסחה אינה מתאימה לכל תיק ותיק ועשויה ליצור תוצאות בלתי מתקבלות על הדעת. אף בית המשפט העליון הנכבד התייחס לכך, ראו סעיף 126 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן:
"פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על המספרים היבשים...הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבית שני ההורים".
ברי כי כל אחד מההורים נושא בהוצאות המזון והנסיעות של הקטינות עת הן שוהות עמו, כמו גם בהוצאות עבור רכישת משחקים וספרים, תרבות, בילוי, תרופות כל אחד לביתו.
ראו לעניין זה סעיף 61 לחוות דעתה של כב' השופטת ד' ברק- ארז בבע"מ 919/15 שם נקבע, כי כל הורה יישא בעין בהוצאות קיום שוטפות של הקטין ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים. זהו הכלל אותו יש להחיל גם במקרה דנן בעניין ההוצאות השוטפות של הקטינות, כאשר אין בהוצאות אלו כדי להקים חיוב האחד כלפי משנהו.
- יחד עם זאת צרכי הקטינות כוללים צרכים הדורשים ניהול מרכזי שאינו חלק מההוצאות המשפחתיות השוטפות: למשל ביגוד והנעלה, תספורת, טיפוח והיגיינה, דמי כיס, טלפון נייד, מתנות לחברים וצורכי לימוד לאורך השנה. כבוד השופטת ד' ברק ארז, עמדה בחוות דעתה על הצורך במנגנון ישומי, שיאפשר להורים לנהל את הוצאות הקטינים באופן שימקסם את טובתם מחד ומאידך יהיה פרקטי ונוח גם ללא צורך בשיתוף פעולה יומיומי.
ראה בסעיף 49 לחוות דעתה:
"אין מקום להכתיב פתרון אחד שאין בלתו, אלא להבהיר מה אמורים להיות מאפייניו של מנגנון זה: עליו להיות פשוט ליישום ולא לחייב מידה רבה של שיתוף פעולה יומיומי בין ההורים. מנגנון יעיל שניתן להעלות על הדעת הוא מינויו של אחד מההורים כ"הורה מרכז" אשר יקבל לידיו בראשית החודש מחצית מסכום המזונות המיועד עבור ההוצאות שאינן בגין הפעילות היומיומית השוטפת דהיינו המזונות המיועדים לצרכים האחרים (ביגוד, ספרים, טיפול רפואי לא צפוי ועוד). סכום זה יוערך בכל מקרה על-ידי בית המשפט, בהתאם לגילאי הילדים ולצרכיהם. ההורה המרכז ינהל חשבון הוצאות זה ויוציא את הכספים במתכונת שתבטיח תיאום ואיזון בין מכלול הצרכים של הקטינים. מנגנון זה מיישם תובנה פשוטה לפיה ניהול כספי של הוצאות במסגרת תקציב מוגבל חייב להיעשות על בסיס תכנון ותיאום.
- ומיהו ההורה אשר ייבחר כ"הורה המרכז"? התשובה לכך צריכה להיגזר מטובתם של הילדים ומעקרון השוויון. מן ההיבט של טובת הילדים, אמור לשמש בתפקיד זה ההורה המתאים ביותר לתפקיד, על בסיס הניסיון המצטבר ביחס להתנהגותם, לכישוריהם ולאורח החיים המשפחתי. באותם מקרים שבהם שני ההורים הם מיטיבים ומוכשרים לכך, סביר להניח כי ההורה שריכז את מרבית הטיפול בילדים (למשל, דאג לרכישת ביגוד לילדים, לצריכת שירותי רפואה, לאספקה של עזרי לימוד לבתי הספר) יהיה גם ההורה שירכז את הטיפול באספקטים אלה לאחר הגירושין...
למותר לציין כי באותם מקרים שבהם לא ניתן להצביע על הורה אחד שלו עדיפות ברורה מבחינת ניסיון העבר ב"ריכוז" הטיפול בילדים, בית המשפט יבחן מהי טובת הילדים על-פי מכלול הנסיבות המשפחתיות וכישוריהם היחסיים של ההורים."
- בחנתי את טענות הצדדים לעניין חלוקת נטל הטיפול. שניהם נוטלים חלק פעיל בטיפול בקטינות ובסיפוק צרכיהן טרם הפירוד ולאחריו. (כך המציאו שניהם קבלות על רכישת בגדים, שניהם מסיעים לחוגים ופעילויות חברתיות וכיוצא בזה). יחד עם זאת למען היעילות יש לקבוע גורם אחד כאשר נוכח גילן של הקטינות והתרשמותי מההורים, אני בוחרת באם כהורה מרכז, שתהא אחראית על רכישת ביגוד והנעלה, תספורת, טיפוח והיגיינה, דמי כיס, טלפון נייד, מתנות לחברים וצורכי לימוד לאורך השנה עבור שתי הקטינות. צרכים אחרים אלו של הקטינות מוערכים בסך של 950 ₪ לחודש עבור כל אחת מהקטינות כמפורט בסעיף 43 לפסק הדין. על האב יהיה לשלם לידי האם השתתפותו בצרכים אחרים אלו של הקטינות,
בהתאם ליחס ההכנסות בין הצדדים: סך של 523 ₪ לחודש (950*0.55 בעיגול מעלה) עבור סיפוק צרכיה האחרים של ד' (ועם הגיעה לגיל 6 של מ', 523 ₪ נוספים עבור צרכיה האחרים של מ').
- באשר להוצאות הבריאות והחינוך החריגות, בהן יישאו הצדדים בחלקים שווים.
- לאור כל המקובץ, ניתנות ההוראות הבאות באשר לחיוב האב לתשלום דמי המזונות:
א. האב ישלם לידי האם סך של 1,210 ₪ עבור מזונותיה של הקטינה מ', החל מיום הגשת הבקשה התביעה למזונות (8.11.17) ועד הגיע מ' לגיל 6.
ב. ההורים ישאו באופן ישיר בהוצאות השוטפות של הקטינות בעת שהן שוהות עימם.
ג. החל מיום 1.11.2018 ישלם האב לידי האם סך של 523 ₪ עבור הצרכים הנוספים של הקטינה ד'.
ד. עם הגיע הקטינה מ' לגיל 6, ישלם האב לידי האם סך של 523 ₪ עבור הצרכים הנוספים של מ'.
ה. התשלומים הקבועים בסעיפים ג ו-ד (להלן: " דמי המזונות") ישולמו ליד האם עד הגיע כל אחת מהקטינות לגיל 18 ו/או עד לסיום לימודיה בתיכון, לפי המועד המאוחר מבין השניים. האם תהיה אחראית לרכישת ביגוד והנעלה, תספורת, טיפוח והיגיינה, דמי כיס, טלפון נייד, מתנות לחברים וצורכי לימוד לאורך השנה עבור שתי הקטינות.
ו. בתקופת שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי יעמוד חיוב המזונות על סך של שליש מהשיעור האחרון ששולם.
ו. דמי המזונות ישולמו לידי האם עד לעשירי בכל חודש בגין אותו חודש ויהיו צמודים למדד יוקר המחיה על בסיס המדד שיפורסם ביום 15.12.18. עדכון יבוצע אחת לשנה במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.
ז. קצבת הילדים המשולמת ע"י המוסד לביטוח לאומי תשולם לידי האם ותחסך במלואה לטובת הקטינות עד הגיען לגיל 21 .על האם יהיה להמציא לאב, אחת לשנה בחודש ינואר דיווח בנקאי אודות החיסכון. מענק חינוך המשולם ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין הקטינות, ישולם לאם בנוסף לדמי המזונות וישמש לרכישת ציוד לבית הספר בראשית שנת הלימודים.
ח. כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים - להלן: "תקשורת מתועדת": תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp) / מייל / דואר רשום, כאשר ההורה השולח איננו מחוייב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/מסמכים.
ט. הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא אם כן ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן ע"י הורה אחד בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי להנות מהחזר זה.
כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא.
כן ישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות החינוך, על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית – כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות אגרות חינוך, תשלומים הנדרשים בראשית שנת הלימודים, סל תרבות, טיולים, ועד הורים, וכן צהרון, חוגים, שיעורי עזר (ע"פ המלצת הגורם הרלוונטי), תנועת נוער וקייטנות.
י. כל הוצאה חריגה אחרת, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת המתועדת).
כ. הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות בס"ק ט לעיל ("ההורה המשלם") יקבל מהורה השני ("ההורה החייב") את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת המתועדת דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה.
לחילופין רשאי ההורה החייב להודיע בתקשורת המתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
- לאור ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, איני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.
ניתנה היום, כ' חשוון תשע"ט, 29 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים