פס"ד מזכה מחמת הספק

השופטת אסתר הלמן, ס. נשיא, אב"ד:

1. המערער, אשר שימש כשוטר במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), אשר בוצעה כלפי עצור, שהובא לתחנת המשטרה.

2. בית המשפט קמא הרשיע את המערער, לאחר שמיעת ראיות, בחלק מן המעשים שיוחסו לו בכתב האישום, וזיכה אותו מאחד ממעשי התקיפה, כפי שיפורט להלן. המערער נדון, בעקבות זאת, ל- 7 חודשי מאסר על תנאי וחויב לשלם למתלונן פיצוי בסך 1,500 ₪. ערעורו מכוון אך ורק כנגד הכרעת הדין. המערער איננו חולק על כך, כי העונש, באם תיוותר הרשעתו על כנה, הוא הולם, אך שב וטוען לחפותו ומבקש לזכותו מכל אשמה.

3. כתב האישום שהוגש כנגד המערער ייחס לו, כאמור, תקיפה של עצור, אשר הובא לתחנת המשטרה בנצרת, ביום 19.1.2012. בסמוך לשעה 18:00, נעצר ע.ד. (להלן: "המתלונן"), יחד עם קטין בשם ס.ע, (להלן: "ס.ע" או "הקטין"), בידי שוטרי תחנת נצרת עילית. בכתב האישום צוין, כי למעצר קדמה פעילות סמויה בה לקח חלק המערער, כשהוא לא במדים.

על פי כתב האישום, לאחר מעצרם, הובלו המתלונן וס.ע. בניידת לתחנת נצרת עילית. בשלב מסוים של הנסיעה החליף המערער את נהג הניידת והאחרון עבר לניידת אחרת. לצידם של המתלונן וס.ע. ישב במושב האחורי של הניידת שוטר נוסף. במהלך הנסיעה בניידת החל המערער לגדף את המתלונן ואת ס.ע. ואף איים עליהם, כי כשיגיעו לתחנה "יראה להם מה זה".

כאשר הגיעו לתחנת נצרת עילית, הוליך המערער את המתלונן לעבר גרם המדרגות בתחנה. בתוך כך, בעט המערער באשכיו של המתלונן, בעודו כבול באזיקים, וללא כל סיבה. כתוצאה מהבעיטה נפל המתלונן לרצפה. לאחר מכן, הוביל המערער את המתלונן במדרגות אל משרד  חוקר הנוער, בקומה מתחת, ועוד בטרם הוכנס המתלונן לחדרם של חוקרי הנוער, הכה המערער את המתלונן באגרוף בפניו.

כתוצאה ממעשים אלה נגרמו למתלונן המטומה ונפיחות סביב עין ימין וכאבים באשכים.

4. בתגובה לאישום, כפר המערער במיוחס לו. הוא הוסיף, כי בהיותו חוקר נוער הוא היה עם הקטין ולא עם המתלונן, שהוא בגיר. בהמשך (בישיבה מיום 21.5.2014 ) הודיעו הצדדים כי אין מחלוקת בנוגע לעובדה כי המתלונן הוכה ונחבל בתוך תחנת המשטרה, ללא הצדקה ושלא כדין. בנסיבות אלה, צומצמה המחלוקת אך לשאלת זיהויו של התוקף או התוקפים.

הכרעת הדין בבית המשפט קמא

5. בהכרעת הדין מיום 31.5.2015 קבע בית המשפט קמא, כי עלה בידי התביעה להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, שבתאריך 9.1.12, במהלך מעצרו, הותקף המתלונן ע"י אנשי משטרה בתחנת המשטרה בנצרת עילית, הן באמצעות בעיטה באשכיו והן באמצעות מכת אגרוף בעינו. יחד עם זאת, בית המשפט קמא לא שוכנע בזיהוי המערער כמי שבעט באשכיו של המתלונן בקומת הכניסה לתחנה, ולכן הורה על זיכויו מביצוע מעשה זה. לעומת זאת, קיבל את הזיהוי של המערער כמי שהכה את המתלונן בעינו בקומה התחתונה של התחנה, ולכן הרשיעו בביצוע העבירה בכל הנוגע למעשה זה. הואיל והמתלונן העיד כי המערער הכה בפניו יחד עם שוטר אחר, הרי למרות שלא הוכח כי דווקא מכת האגרוף שנתן המערער היא שגרמה לחבלה הממשית, הורשע המערער בגרימת החבלה כמבצע בצוותא.