השוטר הואשם שב-2012 הכה צעיר שנעצר בחשד לגניבה. אף שלא היה ספק שהצעיר ספג מכות בתחנה, בית המשפט המחוזי זיכה את השוטר על רקע סתירות מהותיות בעדות המתלונן.
בכתב האישום שהוגש נגד השוטר נטען שבתחילת 2012 בשעות הערב הוא עצר יחד עם שוטרים נוספים מתחנת נצרת עילית שני צעירים בחשד לגניבת תיק מאישה.
הצעירים הוכנסו לניידת והובאו לתחנת המשטרה בעיר. על פי כתב האישום, במהלך הנסיעה השוטר התחיל לקלל אותם ולאיים עליהם שכשיגיעו לתחנה "יראה להם מה זה".
כשהגיעו לתחנה הוליך השוטר את אחד החשודים לכיוון גרם המדרגות ואז בעט באשכיו כשהוא כבול באזיקים ללא כל סיבה. לאחר מכן, הוביל אותו למשרד בקומה מתחת והכה אותו באגרוף בפניו. כתוצאה מכך סבל החשוד מנפיחות בעין וכאבים באשכים.
השוטר כפר בהאשמות וטען שבהיותו חוקר נוער הוא היה עם החשוד השני, שהיה קטין, ולא עם המתלונן שהיה בגיר.
במהלך הדיונים הודיעו הצדדים שאין ספק שהמתלונן הוכה ונחבל בתחנה ללא הצדקה והמחלוקת היא רק לגבי זהות התוקף.
ב-2015 בית משפט השלום בנצרת השתכנע שהשוטר הכה את המתלונן בפניו והרשיע אותו בעבירה זו אך זיכה אותו מאירוע הבעיטה לאשכים. זיהויו השוטר כמי שהכה את המתלונן בפניו התבסס בעיקר על עדותו של האחרון. השוטר נדון ל-7 חודשי מאסר על תנאי וחויב לשלם למתלונן 1,500 שקל כפיצוי.
על הכרעת דין זו הגיש השוטר ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. הוא הפנה לקשיים בראיות התביעה ובעיקר לסתירות בגרסאות המתלונן, וחזר שוב על גרסתו כי היה עם החשוד השני – הקטין. הוא הבהיר כי בחדר בו שהה עם הקטין ישבה האישה שתיקה נגנב והוא יצא משם רק זמן רב לאחר מכן, כך שלא היה לו כל מגע נוסף עם המתלונן.
המדינה טענה בתשובה שאין להתערב במסקנות בית משפט השלום שהיה ער לקשיים בגרסת המתלונן ובכל זאת בחר בהרשעה.
הבחנה לא אפשרית
אלא שהשופטת אסתר הלמן כתבה שמדובר באחד המקרים החריגים המחייבים את התערבותה של ערכאת הערעור.
לדבריה, לאחר בחינת הראיות היא שוכנעה שהתרחיש שהציג המערער סביר ומתיישב עם ראיות נוספות. השופטת מתחה ביקורת על חקירת האירוע וכתבה כי "מצער להיווכח, כיצד פעולה אלימה, המבוצעת בתוככי תחנת משטרה, לעיניהם של שוטרים אחרים, נחקרת רק כעבור מספר חודשים מבלי שנעשים צעדים מידיים לתעד את זהות השוטרים שהיו עלולים להיות מעורבים באירוע".
השופטת ציינה שניתוח הגרסאות שמסר המתלונן מלמדת שההבחנה שערך בית משפט השלום בין האירוע בקומת הכניסה לבין האירוע בקומה התחתונה אינה אפשרית שכן המתלונן עצמו לא ערך בחקירתו הראשונית הפרדה בזהות התוקף וטען שאותו אדם תקף אותו בשתי הפעמים.
היא הוסיפה שהמתלונן מסר בחקירותיו במח"ש מספר גרסאות ולא פעם סתר את עצמו בנקודות מהותיות. כך למשל, הוא טען בהודעתו הראשונה שהותקף באמצעות חפץ כלשהו ובהמשך חזר בו וטען שהמכה הייתה באמצעות היד בלבד.
גרסת המערער גם קיבלה חיזוק מעדות האישה שתיקה נגנב שנכחה בחדר החקירות עם המערער ועם החשוד הקטין. עדותה איששה את טענתו שלא הייתה לו בכלל הזדמנות לפגוע במתלונן שכן בזמן שהוכה הוא היה עדיין בתוך חדר החקירות.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת שניתוח הראיות מוביל למסקנה שיש לזכות את השוטר מחמת הספק. השופטת יפעת שטרית והשופט חנא סבאג הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המערער: עו"ד שמואל ברזני
- ב"כ המשיבה: עו"ד מ. זועבי
עו"ד אורלי קעטבי עמיר
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין