פס"ד הצהרתי בדבר מחצית מזכויות הבעלות בדירה מכוח הלכת השיתוף

רקע עובדתי רלוונטי בתמצית

1. הבעל, בן 74 שנים בקירוב, והנתבעת 2, בת 63 שנים בקירוב, נישאו זל"ז כדמו"י בxxxx בשנת 1966 (להלן: "הבעל", "האישה" וביחד "בני הזוג"). מנישואיהם נולדו לבני הזוג ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות.
2. הבנים של בני הזוג עלו לישראל בשנת 1986; בשנת 1988 עלתה לישראל גם האישה, יחד עם שתי הבנות.
3. הבעל הגיע לישראל ביום 9.2.1989 במעמד של תייר. לאחר כשלוש שנים, ביום 18.11.1992, ביצע הבעל עליה באופן רשמי ושינה את מעמדו לעולה חדש.
4. בשנת 1992 נרשמה האישה בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של מלוא הזכויות בדירה המצויה ברח' xxxxxxx, הידועה כגוש xxxx חלקה xxxx (להלן – "הדירה").
5. בשנת 2000 נרשמה הערת אזהרה בגין מכר מלוא זכויות האישה בדירה לטובת בנם של בני הזוג, ש' (להלן – "ש'") ורעייתו; בסמוך לאחר מכן נרשמה הערת אזהרה נוספת על מלוא זכויותיהם של ש' ורעייתו, לטובת הנתבע 2 – בנק *** בע"מ (להלן – "הבנק") בגין נטילת משכנתא (להלן – "המשכנתא").
6. ביום 22.1.04 הגישה האישה תובענה בבית המשפט המחוזי בxxxx (ת.א. xxxxxx), בה עתרה להורות כי המשכנתא בטלה וחסרת תוקף מכיוון שנרשמה על סמך מסמכים מזויפים (להלן - "התביעה הראשונה").

האישה טענה כי מעולם לא מכרה את זכויותיה בדירה לש' ורעייתו או הסכימה לרישום המשכנתא לטובת הבנק וחתימותיה על גבי ההסכם למכר הדירה ומסמך ההתחייבות לרישום משכנתא זוייפו על ידי ש' שהסתבך בחובות לשוק האפור. האישה טענה כי נודע לה על מעשיו של ש' רק בשנת 2004, כאשר קיבלה מכתב מהבנק לפיו בכוונתו לממש את המשכנתא ולמכור את הדירה. האישה הודתה כי לאחר שנודע לה על רישום המשכנתא, ניסתה להגיע להסדר עם הבנק ואף שילמה לבנק סכומים על חשבון המשכנתא, אולם לטענתה הדבר נעשה אך ורק על מנת לנסות ולסייע לש', אשר קיבל איומים על חייו.  

7. בעקבות הגשת התביעה הראשונה, הגיש הבנק תביעה שכנגד כנגד האישה, ש' ואשתו בה עתר להתיר לו לממש את המשכנתא (להלן – "התביעה שכנגד").
8. התביעה הראשונה והתביעה שכנגד נידונו בפני כב' השופטת xxxxxx.
9. הבעל לא שימש בעל דין בהליכים בפני בית המשפט המחוזי, אך שימש כעד מטעם האישה והגיש תצהיר עדות ראשית עליו נחקר בבית המשפט.
10. בפסק דין מיום 10.2010 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה הראשונה וקיבל את התביעה שכנגד (להלן – "פסק הדין").
11. בפסק הדין נקבע כי הבנק הרים את נטל השכנוע להוכיח כי הסכם המכר וההתחייבות לרישום משכנתא הינם בעלי תוקף חוקי מחייב (שם, עמ' 16 ש' 6-7). אף כי לא נקבע ממצא פוזיטיבי באשר לטענת האישה כי חתימותיה זוייפו, נפסק כי אף אם מדובר בחתימה מזוייפת, הרי שהאישה אישרה אותה בדיעבד בהתנהגותה. וכך נאמר בעמ' 15 ש' 31 – עמ' 16 ש' 4 לפסק הדין:

"לצורך הדיון ניתן לצאת משתי נקודות הנחה:

הראשונה – שחתימתה על הסכם המכר זוייפה.

השניה – שעל הסכם המכר מופיעה חתימת אמת.

אם זו חתימת אמת, ברור שהאישה צריכה לעמוד מאחוריה ובמיוחד כשהסכם זה גרם לכך שלחשבון הבנק שלה יוזרמו כספים כתוצאה ממנו.

אם זו חתימה מזוייפת, - אזי האישה בהתנהלותה במהלך הזמן: תשלומים על חשבון המשכנתא, קבלת כספים כתוצאה מהמכר לחשבונה, וניסיון למצוא ולהציע פתרון לחוב, אישרה בפועל את החתימה המזוייפת והסכימה למהות העסקה. והרי האישה העידה וסיפרה בכל מקום אפשרי שברצונה לעזור לבנה שהסתבך בקשיים כלכליים".