על המדוכה
האם יש להיענות לתביעת בת זוג לשעבר אשר עותרת לקבלת חלקה בכספי זכייה בלוטו, אשר ביחס לתשלומם הגיעה לידה ראיה ברורה 5 שנים לאחר איזון המשאבים ו-25 שנים לאחר הזכייה, או שמא היא מנועה מלדון מחדש בענייני איזון המשאבים לאחר שכבר ניתן פס"ד חלוט בעניין זה?
הרקע העובדתי הרלבנטי והתביעה:
- התובעת והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י ביום 29.9.1987 ומנישואים אלה נולדו להם ארבעה ילדים. הצדדים התגרשו ביום 25.1.10 לאחר שיחסיהם התערערו והחל משנת 2008 פתחו בהליכים משפטיים שונים (תמ"ש 1800/08, 1801/08, 1802/08). בסיום ההליכים ניתן פסק דין מאוחד (מיום 7/10/2012) ובו הכרעות לעניין החיוב במזונות הילדים ואיזון המשאבים (להלן: "פסק הדין" ו/או "פסק הדין המאוחד"). פסק הדין ניתן על ידי כב' השופט ארנון קימלמן בבית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה.
- תמצית קביעות פסק הדין המאוחד (בתמ"ש 1802/08 ) ביחס לתביעה הרכושית היו אלה:
מוקד מחלוקת מרכזי בין הצדדים בתביעה הרכושית, היה המבנה המצוי ברח' ***, (להלן: "הבית בפתח תקווה") לגביו טענה התובעת כי היא זכאית למחצית משוויו.
- ביחס לבית בפתח תקוה שנבנה על מקרקעין שקיבל הנתבע במתנה מאביו מר *** ז"ל, שלימים נפטר (להלן: "המנוח"), נקבע כי התובעת הוכיחה כי היתה כוונת שיתוף וכי ההשקעות בנכס הוצאו מהכספים המשותפים של הצדדים. עוד נקבע כי ההכנסות של הצדדים נטמעו בקופה המשותפת וכי לאורך כל הדרך היה זה ברור כי הבית בפתח-תקווה ישרת את הצדדים בהמשך, בין אם בתור הכנסה נוספת או לחילופין בתור בית מגוריהם. לפיכך הורה בית המשפט כי התובעת הינה זכאית למחצית הזכויות בבית (להוציא חטיבת הקרקע עליו ממוקם הבית) הידוע כגוש *** חלקה *** תת-חלקה *4 **.
- חלוקת הזכויות הסוציאליות : המועד הקובע המוסכם הינו 10.6.08 ונקבע כי מחצית מהזכויות הסוציאליות שנצברו לטובת התובעת (כמפורט בנספח ו לתצהיר התובעת) עד למועד הקרע שייכות גם לנתבע (הצדדים סברו שאין צורך באקטואר בשעתו).
- נקבע כי התובעת זכאית לקבל מחצית מהזכויות של הנתבע במגרש ב***.
- דירת המגורים ב*** שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים.
- נפסק כי חוב הצדדים לצד ג' (אדם בשם ***) הוא חוב אישי של הנתבע.
- ביום 12.1.17 (כ-5 שנים לאחר מתן פסק הדין) הוגשה התביעה שבכותרת לפני כב' השופט ארנון קימלמן. המדובר על תביעה כספית והצהרתית ע"ס 4,000,000₪ ובה טענה התובעת כי מספר שנים לאחר שניתן פסק הדין (לא נרשם מתי אלא נאמר "לפני תקופה" וראו סעיף 12, 15 לכתב התביעה) הגיעה לידי התובעת אסמכתה ולפיה הנתבע זכה בלוטו ביום 22/1/1992. לטענתה הוא העלים עובדה זו מפניה במהלך כל שנות הנישואין והואיל ומדובר בכרטיס הגרלה שנרכש בתקופת החיים המשותפים ומכספים משותפים וכאשר עובדת הזכייה הוסתרה מפניה היא עותרת לקבוע כי כספי הזכייה משותפים ויש להעביר אליה מחציתם. הנתבע הגיש כתב הגנה ועתר לדחות את התביעה על הסף, בין היתר מחמת קיומו של מעשה בית דין, השתק שיפוטי והתיישנות. (דיון מורחב בטענות הצדדים בפרק הטענות בהמשך).
- לאחר הגשת כתב ההגנה ולאור בקשת סילוק על הסף של הנתבע נקבע על ידי כב' השופט ארנון קימלמן כי טענת ההתיישנות של הנתבע תידון לאחר שמיעת הראיות (החלטה מיום 25/2/2018) וכי לא ניתן להכריע בה רק על יסוד כתבי הטענות.
- בשל היערכות מחדש במחוז צפון בנובמבר 2018 ומעברי ומינויי שופטים נותב הטיפול בתיק לכב' השופט רן ארנון. אלא שגורם שיפוטי זה ייצג בעבר את הנתבע ולכן פסל עצמו מלדון בתיק. לפיכך הועבר ההליך לטיפולה של כב' השופטת אביבית נחמיאס בבית המשפט לענייני משפחה בצפת, אך גם היא נאלצה לפסול עצמה בשל נסיבות אחרות (החלטה מיום 31/10/2019). התיק הועבר לשופט קימלמן שנתן את פסק הדין במקור אך גם הוא פסל עצמו בשל העובדה שעוזמ"ש שלו עבדה עם בא כוחו של הנתבע וייצגה אותו (החלטה מיום 15/1/2020). לפיכך, הועבר התיק לשופטת ורד ריקנטי אך גם היא פסלה עצמה בשל היכרות מוקדמת עם ב"כ הנתבע. לאור ריבוי החלטות הפסלות, ראיתי בתפקידי כסגן נשיא להורות כי ההליך יטופל על ידי (החלטה מיום 19/1/2020) וזו הסיבה שמדובר בתיק משנת 2017 שמסתיים רק בסוף שנת 2020.
- בהליך הנוכחי הסכימו הצדדים כי כל חומר הראיות בתיקים קשורים יהווה חומר ראייתי קביל גם לעניין ההליך הנוכחי.
טענות התובעת :
- משך כל השנים נתנה התובעת בנתבע אמון מלא והפקידה בידיו את שהיה לה. בשנת 1994 או בסמוך לכך הגיעה שמועה לאוזניי התובעת כי הנתבע זכה בפיס בסכום העולה על מיליון וחצי שקלים. לדברי התובעת משך כל תקופת הנישואים לא גילה לה הנתבע דבר זכייתו ובכוונת מכוון הסתיר מהתובעת עובדה זו. לדבריה האמינה כי הכל רכילות כטענתו ולא מעבר לכך.
- במהלך ההליכים המשפטיים הקודמים הגיש הנתבע תצהיר עדות ראשית ובהם לא העלה דבר זכייתו בפיס. הוא לא שיתף את התובעת, שמר את הכספים לעצמו ודאג כי לא תגיע אליה אגורה שחוקה אחת.
- לפני הגשת התביעה דכאן הגיע לידי התובעת אסמכתה מיום 22.1.92 לפיה בוצעה הפקדה של 2,077,524.85 ₪ ממפעל הפיס לחשבונו האישי של הנתבע לבנק הפועלים. אישור ההפקדה הגיע לתובעת לאחר שהנתבע צירף אותו לתצהירו מיום 13.7.14 בדבר התנגדותו למינוי מנהל לעיזבון אביו המנוח. התובעת טוענת כי גילתה בדיעבד כי נפלה קורבן לאדם לא ישר חסר תום לב שהטעה ורימה אותה והתעשר על חשבונה . הנתבע עשה כל שיכל כדי להתחמק ולהסתיר את זכייתו ממנה, כאשר כיום קיים חשש יותר מסביר כי יכול שהנתבע הסתיר ממנה אף מעבר לכך.
- לטענת הנתבעת כרטיס הזכייה בפיס נרכש על ידי התובע מהלך החיים המשותפים ולכן כספי הזכייה הפכו לכספים משותפים בין בני הזוג.
- לדברי הנתבעת סכום הזכייה עוד ונכון שווה להיום בסך של כ12,299,167.42 ₪ כולל ריבית והצמדה על פי חוק. לצורכי אגרה העמידה התובעת את התביעה על סך 4,000,000 ₪ .
- בסיכומיה מוסיפה התובעת, כי טענות הנתבע שהמשפחה חיה ברמה גבוהה בזכות כספי הזכייה, אינן מתיישבות עם עדותו בהמשך כי הם חיו מהלוואה להלוואה. כן טענה כי הנתבע לא יכול להעלות טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך או בהליכים שונים, ובמקרה זה קיים השתק פלוגתא על הטענה לחיים ברמת חיים גבוהה בזכות כספי הזכייה, שהרי ביהמ"ש בהליך הקודם קבע, שהמשפחה התפרנסה ממשכורתה של התובעת וחיה מהלוואה להלוואה.
- התובעת מוסיפה, כי גם בהליכים קודמים בין הצדדים הנתבע שינה גרסאותיו (בנוגע לבית בפתח תקווה) וביהמ"ש קבע כי "מהימנות הנתבע נפגעה על בסיס שינוי גרסאותיו".
- עוד טוענת התובעת כי עפ"י הפסיקה, ישנה חובת גילוי בין בני זוג, ואין מחלוקת כי הנתבע לא גילה לתובעת אודות הזכייה.
- לעניין צו להסרת חסיון שנטען ע"י הנתבע, הוסיפה וטענה התובעת בסיכומיה, כי הצו נועד לאימות עובדות שגולו ולא על מנת שבן הזוג ינהל מערכת חקירות ובילוש כנגד הצד השני. מדובר בכלי עזר ולא כלי הפוטר מחובת גילוי.
טענות הנתבע:
- לנתבע שתי טענות עיקריות לדחיית התביעה על הסף:
התיישנות: נטען כי עברו מעל 7 שנים ובכלל עשרות שנים ועשרות התדיינויות ולפיכך התביעה התיישנה ויש לדחותה.
מעשה בית דין או השתק שיפוטי: לטענת הנתבע התובעת קיבלה את יומה בבית המשפט וניצלה את הזכות שעמדה לה אז. כבר בהליכים דאז ידעה התובעת על הזכייה בלוטו ואף טענה כך מפורשות בתצהיר עדותה הראשית מיום 4.10.09. לדברי הנתבע שערי בית המשפט היו פתוחים לפניה, התובעת קיבלה את יומה. הטענה או העילה הועלתה ומוצתה בדיונים הקודמים אך ככל הנראה התובעת זנחה וויתרה עליה וכך גם לא נתנה לה התייחסות בסיכומיה לעניין פסק הדין במקור.
- עוד מוסיף הנתבע כי בהתאם לתקנה 101 לתקסד"א התשמ"ד - 1984, רשאי ביהמ"ש לדחות את התביעה. לדבריו התובעת קיבלה את יומה בביהמ"ש ניצלה את זכות הגישה במלואה ולפיכך אין להטריד את ביהמ"ש פעם נוספת באותו עניין. יש להורות על השתק עילה, לאחר הממצא הנטען הוכרע פוזיטיבית ואף אם הוכרע בהיעדר הצגת ראיות ע"י התובעת.
- הנתבע טען כי מוצא עצמו מוטרד על ידי התובעת מזה כעשור במגוון הליכים ורק אם תידחה התביעה והיא תחויב בהוצאות משפט הוא לא יוטרד עוד, או יקבל שיפוי ראוי לנזקיו והוצאותיו. לגופה של התביעה, נטען כי התובעת ידעה לבטח על הזכייה בלוטו בזמן אמת וכי כספי הזכייה הופנו להשקעות משותפות ולרכישות שונות ומכל מקום אינם נמצאים עוד בידיו וזאת כבר שנים ארוכות ואף לא היו בידיו בעת פסק הדין.
- הנתבע הוסיף וטען כי הפסיד כספים רבים בהשקעות בבורסה, בהשקעה בפטנטים שרצה לרשום בארץ ובעולם וכן בתשלומים עבור משק הבית וניהול חיים ברמה גבוהה. נטען כי הכספים הופקדו לחשבון על שמו בשנת 1992 וממילא בפסק הדין אוזנו כל חשבונות הבנקים של הצדדים ואין מקום "לאיזון חוזר". התובעת ידעה אודות הזכייה, עוד בשנת 1992, ומכספים אלו השתמשו כאמור, לבניות/ השקעות / צרכים והוצאות מחייה לכל המשפחה.
- לטענתו, התובעת חברה לאחיו המנהל מולו הליכים בעניין עזבון אביהם ובא כוחה (עו"ד צברי) שימש באותו הליך כמגשר וכך קיבל את המידע אודות הזכייה בלוטו והעביר את המידע לתובעת למרות חובת חיסיון וסודיות והתנהלות זו פוגמת קשות בהגינות ההליך המשפטי, לפיכך יש להימנע מדיון בתביעה לגופה לאור אופן השגת הראיה בדבר הזכייה. מדובר במעשה אשר מהווה ניגוד אינטרסים ועבירה על כללי האתיקה המקצועית. הצגת המסמך בהליך ניהול העיזבון של המנוח, נבע מהצורך להוכיח ליתר היורשים שסכום זה הינו זכות בלעדית של הנתבע, אחרת יחויב להחזיר ליורשים האחרים את חלקיהם מהסכום בו הוא זכה.
- התובעת, לא טרחה לבקש צווים רלוונטיים מבית המשפט שיורו לנתבע להציג בפניה תדפיסי בנקים או אחרים היא לא השתמשה בזה מרצונה החופשי ולא כי לא ידעה. בנוסף התובעת ביקשה וקיבלה במהלך הדיונים הקודמים, צווים שאישרו לה הסרת חיסיון והרשאה לפנות לכל בנק בישראל לקבלת מידע, אך היא לא עשתה בכך שימוש.
- נטען כי נוכח מה שעלה מהחקירה בדיונים בטענות התובעת לפיהן, כספי הזכייה שולמו על חשבון בניית המבנה בפתח תקווה אזי בהתאם נפסקו לטובתה מחצית מזכויות המבנה בפתח תקווה ולא המשיכו לדון בכספי הזכייה שכן לטענתה הם שימשו לבניית המבנה.
- הנתבע סבור כי פסק הדין המאוחד משתיק את התובעת מלהעלות שוב את טענת הזכייה בלוטו, שעה שהשתמשה בה כבר פעם אחת ובעקבותיה קיבלה מחצית משווי הבית בפתח תקווה. העלאת הטענה פעם נוספת הינה ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבע ולהתחלק באותה זכות פעמיים, ולקבל כעת את המחצית השנייה של המבנה.
- עוד נטען כי, האמון שקיבל מהתובעת היה אמון הדדי אותו קיבל בזכות, לתובעת לא היה מה להפקיד בידיו למעט משכורת מינימלית בסך 2,000 ₪ בחודש לכל היותר וגם זה עד שנת 1998 והמשפחה חיה מהכנסותיו לרבות כספי הזכייה.
- צוין כי התובעת למדה במכללת *** בין השנים 1998 -2002 ואז כל עול הפרנסה היה על כתפי הנתבע, כך שכל הכספים שהיו מהזכייה נאכלו בחיי השגרה ובהוצאות בתחומי עיסוקו של הנתבע. כל אדם סביר יכול להבין שרק מהכנסותיה של התובעת לא היה ניתן להתקיים ובטח לא להתקדם ולצבור נכסים כמו שהם צברו. לתובעת היה חשבון משותף עם אביה ז"ל והיו להם מגרשים בשווי של מעל 4 מיליון ₪ והנתבע מעולם לא התערב או דרש דבר, וכעת התובעת מנסה להשתלט על חלקו בירושת אביו המנוח או באמצעות חלקו במבנה המשותף.
דיון והכרעה:
- סבורני כי בנסיבות, דין התביעה להידחות שכן התובעת אינה יכולה לשוב ולהתדיין בעניין איזון המשאבים ובכלל זה כספי הזכייה בלוטו.
הטעמים המרכזיים למסקנתי זו הינם שלוש אלה:
ראשית, לא ניתן להידרש לסוגיית איזון המשאבים לאחר שהוכרעה בפסק דין חלוט ואין מקום לראות בפסק דין לאיזון משאבים "פסק דין חלקי" או איזון משאבים חלקי הן מטעמי מדיניות משפטית והן לפי הכלל של השתק עילה והשתק שיפוטי.
שנית, התביעה התיישנה שכן עילתה נולדה עוד בשנת 1994 (מועד שנודע לה כי זכה בשעתו) ולכל המאוחר 2008 (מועד הקרע).
שלישית, התובעת לא נקטה בהליך מתאים ולא העלתה הטענות המצדיקות לביטול הסדר איזון המשאבים מחמת הטעמים שהוכרו בפסיקה "למשפט חוזר".
איזון המשאבים הוא סופי ופסק הדין חלוט וקיים לגביו השתק עילה:
- תביעתה של התובעת בבית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה בתמ"ש 1802/08 הייתה תביעה רכושית לכל דבר ועניין. היא אמנם החלה להתברר כתביעה לשמירת זכויות אך בהמשך נקבע כי מדובר בתביעה לאיזון משאבים לכל דבר ועניין. במסגרת תביעה לאיזון משאבים אמור בית המשפט לערוך איזון של כלל המשאבים המשותפים של בני הזוג וכך גם היה במקרה זה. סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973 קובע את זכאותו של בן הזוג למחצית מכל נכסי בן הזוג האחר. ואילו סעיף 6(א) לאותו חוק קובע כי לצרכי עריכת איזון משאבים על בית המשפט לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג. ברוב מוחלט של המקרים איזון המשאבים מתייחס לכלל הנכסים, כספים וזכויות של בני הזוג והוא סופי.
- אם כספי הזכייה בלוטו היו נכס שהנתבע הוציא מרשותו בכוונה לסכל זכותה של התובעת לקבל מחציתו לפי סעיף 5 לחוק יחסי ממון, הרי שעליה היה להגיש עתירה מתאימה לפי סעיף 7 לחוק יחסי ממון בין בני זוג. הוא הדין לעניין האפשרות לקבוע שאיזון המשאבים יתייחס לנכס שהיה נכס מסוים שהיה לצדדים בעת איזון המשאבים אלא במועד מוקדם יותר (הוראת סעיף 8(4) לחוק יחסי ממון בין בני זוג).
- הן בהליך הנוכחי והן בהליך הקודם, לא פעלה התובעת לפי הוראות החיקוק לעיל. כעולה מהמסמכים שבפניי, אין ספק כי התובעת הייתה מודעת לזכייתו של הנתבע בלוטו בשנות התשעים המוקדמות, אך היא בעצמה סברה כי הכספים כבר אינם קיימים בידי הנתבע בעת עריכת איזון המשאבים ונעשה בהם שימוש לצרכים שונים לרבות בניית הבית בפתח תקוה.
- לפיכך ומקום שניתן פסק דין חלוט על בסיס טענותיה של התובעת, העובדה שכיום סבורה או גילתה כי טענותיה היו שגויות אין בה כדי להוות טעם לדיון מחדש באיזון המשאבים (מה גם שאין לה כל הוכחה שכספי הזכייה האמורה לא כולו במהלך הנישואין כפי שסברה במקור). על כל אלה אציין כי גם בתביעתה הנוכחית לא התייחסה התובעת כלל לסעיפי החוק שהובאו לעיל מתוך חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973. איזון המשאבים שנקבע בפסק הדין הוא סופי, מוחלט ונערך על בסיס הפלוגתאות שיצרו טענות הצדדים. לא מדובר בפסיקה חלקית או בהכרעת ביניים. לא ניתן לבוא כיום בחלוף 9 שנים ממועד הקרע ולטעון לאיזון משאבים מחדש. בהעדר הוכחה לעצם הטענה, לא היה אמור בית המשפט בהליך איזון המשאבים לדון בשאלה העקרונית האם כספי הזכייה קיימים, מה היה שוויים ולאיזה צורך נעשה בהם שימוש. יש לזכור כי גם בעת ההתדיינות באיזון המשאבים, מדובר היה ב-14 שנים לאחר הזכייה לפי טענת התובעת עצמה.
- סוגיית הזכייה בלוטו לא הייתה בין עילות התביעה המקוריות של התובעת בהליך מושא פסק הדין. הטעם לכך לא נבע מחוסר ידיעתה של התובעת אודות הזכייה, אלא ככל הנראה לאור סברתה אז כי הכספים אינם בבעלותו של הנתבע כפי שהעידה מאוחר יותר בתצהיר עדות עדות ראשית ובבית המשפט. על כן גם לא נקבע ממצא שיפוטי ביחס כספי הזכייה. עם זאת, הדבר הובא בחשבון בעת פסיקת בית המשפט בקבעו כי דירת פתח תקוה היא משותפת (הגן שמדובר היה בבית שנבנה על מקרקעין שניתנו במתנה מאביו המנוח של הנתבע לנתבע).
- בפסיקה נקבע כי "כללי מעשה בית-דין מבוססים על רעיון הסופיות. ביסודם התפיסה כי לאחר שעניין נדון על ידי הערכאות המשפטיות המוסמכות, תוך שניתן לכל אחד מהצדדים יומו בבית המשפט, הרי שהכרעה שיפוטית סופית שהתקבלה כדין היא מחייבת, ומכוחה נוצר מחסום דיוני המונע התדיינות משפטית חוזרת באותו עניין" (רע"א 5138/18 ג'אזי עוואד נ' עו"ד נפתלי נשר,פסקה 12 (16.10.2018) [פורסם בנבו]). הרציונל שעומד בבסיס הרעיון של 'מעשה בית דין' הוא קיומו של השתק שיש בו למנוע התדיינות בטענות משפטיות שכבר נדונו והוכרעו על ידי ערכאה משפטית מוסמכת. משכך, "פסק דין שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, מהווה סוף פסוק להתדיינות בין אותם בעלי דין או חליפיהם; והוא מקים מחסום דיוני, השתק, בכל עניין או שאלה שהוכרעה בפסק הדין" (רע"א 7202/18 קוזליק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 11 (11.2.2019) [פורסם בנבו]. טעמים שונים מצויים בבסיס כללי מעשה בית דין ונראה כי ראשיתם בתקנת הציבור. בין טעמים אלו הבטחת סופיות הדיון ויצירת וודאות משפטית, מניעת הכרעות סותרות, קידום יעילות ומניעת בזבוז משאבים של בעלי הדין ובית המשפט, ומניעת פגיעה עקב הטרדה של בעלי הדין שעניינם כבר נדון והוכרע (ראו יששכר רוזן- צבי ההליך האזרחי עמ' 485 (2015), ;נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי, עמ' 4 (1991)).
- במקרה שלפניי התביעה הנוכחית אינה מבוססת על עילת תביעה חדשה. הידיעה של התובעת אודות הזכייה בלוטו של הנתבע הייתה ידועה בהתדיינות הקודמת אין מדובר בחדשות מבחינתה. אזכיר כי בהתדיינות הקודמת התובעת הייתה משוכנעת כי בעבר הנתבע זכה בלוטו ושילם לנגר וכן עשה שימוש בכספי הזכייה לבנות הבית בפתח תקוה. ככל שחשדה שנותרו לו כספים מזכייה זו, הייתה מחויבת להעלות טענה זו בהליך הקודם. אציין אגב דברים, כי גם בתביעה הנוכחית אין כל הוכחה שלנתבע נותרו כספים מהזכייה. זאת ועוד מהתדיינות נוספת שבין הצדדים בלשכת ההוצאה לפועל עולה בבירור כי התובעת מתקשה מאוד לממש פסקי דין קודמים ו/או לגבות חיובים פסוקים מהנתבע. גם עניין זה מצדיק דחיית התביעה. אין מקום לקבל התביעה מקום שכספי הזכייה בלוטו בוזבזו במהלך הנישואין ולא הוכח אחרת.
- בהקשר זה אציין כי כפי שב"כ התובעת טען לפני ישיבת ההוכחות שהוא מתנגד להרחבת חזית וטוען שיש השתק פלוגתא ומניעות והשתק שיפוטי ביחס לממצאים בפסק הדין לעניין מקורות המחייה של המשפחה (עמ' 8 שורות 12-16 לפרוטוקול), כך גם יש לקבוע כממצא שיפוטי חלוט וכמניעות והשתק שיפוטי את הקביעה בפסק הדין שהבית בפתח תקוה נבנה מכספיהם המשותפים של הצדדים ואין להוציא מכלל אפשרות כי כספי הזכייה בלוטו היו חלק מאותם כספים ככל שנותרו כספים מזכייה כ-15 שנים קודם לכן.
- בעדותה לפניי שבה ואישרה התובעת כי ידעה מפי השמועה שבעלה זכה בלוטו. הסבריה לאי זימון עדים בהליך מושא פסק הדין אינם מקובלים עלי. התובעת למעשה מסירה מעצמה כל אחריות לבירור נכונות השמועה ולדבריה היא אינה בלש. התובעת יכלה להעיד את בעלי תחנת הלוטו שבה מילא הנתבע את כרטיס הזכייה ולא עשתה כן. היא לא העידה גם את הנגר שקיבל כספים במזומן בשעתו וידע לטענתה שהנתבע זכה בלוטו. היא לא העידה אף נציג של מפעל הפיס. היא לא הציגה תשובות של מפעל הפיס מהן עולה כי היה סירוב למסור מידע לבא כוחה דאז. אם לא היה לה זמן או בחרה שלא לבחון לעומק החשד כי בעלה זכה בלוטו בהליך הקודם אין לה להלין אלא על עצמה.
- אציין עוד כי גם בהליך מושא פסק הדין לא עלו כל טענות מסוג זה. כך היו דברי התובעת לפניי:
ת. נושא של הרכוש שלנו, זה הבית בקריית שמונה, החוב בבנק לאומי, והזכויות שלי במבטחים אלו היו שלושת הנושאים שדנו.... לגבי החיסיון, זה מה שאני הצלחתי לגלות באותו זמן, בא כוחי, חיסיון זה בעצם שאדם צריך לגלות את הכל, אני לא בלש ולא הולכת בכל מדינת ישראל לבדוק את כל הבנקים יש תצהיר של אדם גרוש כמו שאני הצהרתי שיש לי מבטחים כמו שהצהרתי על הדברים שלי, חובתו להצהיר מה שיש לו, בכל הזדמנויות שהיו לו לא אמר את הדברים שהוא זכה בלוטו.
ש. לא אמר. אבל לא ידעת.
ת. לא ידעתי. היתה שמועה וכל השנים הוא הכחיש את זה. "לא זכיתי לא זכיתי, תאמיני לשמועות, הכל שקרים" לעולם לא אמר לי, 25 שנה לא אמר שזכה בלוטו, משנת 92. לא אמר שזכה בלוטו.
ש. את אומרת שלא ידעת על הזכייה בלוטו?
ת. לא ידעתי, היתה שמועה.
ש. את מאשרת שאת מוכנה להישבע בספר תורה שהמפעיל של תחנת הלוטו אמר לך שזה בלוטו?
ת. אמר.
ש. את מוכנה להישבע על זה?
ת. כן. מוכנה להישבע על ספר תורה. היו הרבה שמועות. נגר אמר לי שנתן לו כסף מזומן אתה מצפה שאלך לבדוק אצל אנשים כל 9 מיליון אנשים בישראל יבדקו אם זכה בלוטו? הוא גר איתי זה בעלי. 25 שנים לא מספר לי שזכה בלוטו.
לשאלת בית משפט
ש. את ידעת שיש שמועה
ת. כן.
ש. השמועה משנת 92 אתם מנהלים הליכים בשנת 2008
ת. עד אז לא ידעתי. גם בשנת 94 ידעתי והוא הכחיש.
ש. את באה לבית משפט לבקש את הזכויות שלך למה לא ביקשת את הלוטו
ת. נראה לך שמישהו יגיד לי שהוא זכה בלוטו? יש חיסיון עורך דין שלי ניסה לפנות ללוטו ולא מסרו לו, העורך דין בהליך הקודם, אבל זה חובה עלי
ש. ביקש צו מבית משפט?
ת. כן. היתה הסרת חיסיון. אני יודעת שהוא פנה ללוטו וקיבל תשובה שלילית.
המשך:
ש. את בטוחה שהוא פנה? את מאשרת?
ת. אתה באמת מצפה שעורך דין יפנה שאדם שאני חיה איתו, מקימה איתו משפחה 4 ילדים משותפים, אלך ויש ליזמן לזה, באמת" כל השנים פרנסתי וגידלתי את הילדים שלי מהשכר שלי, אני המפרנסת העיקרית בבית, מצאת החמה עד צאת הנשמה עובדת ומפרנסת יש לי זמן לבדוק אם זכה בלוטו?
ש. במהלך פירוק השיתוף היה לך עורך דין המאם חליחל שאין לך טענות כלפיו
ת. אין לי.
ש. ואמרת שהוא פנה למפעל הפיס.
ת. הוא פנה. אתה מסית את הדיון במקום שחובת הגילוי זה עליו, עליו, חובת הגילוי עליו
ש. זה מה שהסביר לך בא כוחך
ת. לא. אני יודעת. אדם שחי 25 שנה עם מישהו בבית מגדל 4 ילדים נראה לך הגיוני שיש לי זמן לבדוק את זה? מה אני בלש?
ש. את מאשרת שהמפעיל של תחנת הלוטו אמר לך שבעלך זכה בלוטו?
ת. גם נגר אמר לי. אבל כן הוא אמר לי.
ש. אבל את כאילו מבחינתך לא התייחסת לזה.
ת. אמרתי את זה? גם היתה חברה במפעל הפיס שאמרה שהוא זכה, ויש חיסיון העובדים לא יכולים לומר את זה.
לשאלת בית משפט
ש. למנהל תחנה יש חיסיון? למה לא הבאת את מנהל התחנה להעיד?
ת. את הנגר אני צריכה להביא?
ש. מנהל התחנה אמר לך שהוא זכה בלוטו למה לא הבאת אותו לעדות?
ת. אני חושבת שאדם שחי איתי ומגדל איתי ילדים.
ש. זאת לא השאלה. את יכולה לומר שהוא היה צריך לגלות זה משהו אחד
ת. זה לא טופל.
ש. עורך הדין ידע שיש מנהל תחנה שיודע על זה.
ת. כן. אני ידעתי אבל כנראה לא רוצה להופיע
ש. ניסיתם לזמנו?
ת. לא זוכרת." (עמ' 11 שורה 7 עד עמ' 13 שורה 2 לפרוטוקול)
- נמצא איפוא כי התובעת ידעה גם בהליך הקודם שבעלה זכה בלוטו בשנת 1994 או 1992. היא סברה שמכספים אלה הוא בנה את הבית בפתח תקוה. השוני כיום הוא שהיא יודעת לבטח שהוא זכה בשעתו בלוטו ולא רק "סבורה" ובנוסף, משוכנעת שלא מכספים אלה בנה את הבית בפתח תקווה. בכך אין די כדי "לפתוח מחדש" את סוגיית איזון המשאבים ולאפשר התדיינות מחודשת בעניין שכבר הוכרע לפני 12 שנים.
- לעניין זה אין הבדל בין כספי זכייה בלוטו לבין כל סוג של כספים אחרים שהחזיק מי מבני הזוג בעבר. טול מקרה שלאחד מבני הזוג קופת גמל, קרן השתלמות או חיסכון שבמהלך הנישואין עשה שימוש בכספים שבאפיק זה ובעת איזון המשאבים הם אינם קיימים עוד. האם יש לאפשר לאחר 5 שנים ניהול הליך חוזר בעניין איזון המשאבים רק כיוון שבן הזוג האחר גילה ראיות חד משמעיות לקיומם של אותם כספים שהיו לרעהו בעת הנישואין וכעת הוא חושד שנעשה בהם שימוש שונה מכפי שסבר במקור? התשובה היא חד משמעית לא. הכלל הנובע ממדיניות שיפוטית ראויה, וודאית וברורה חייב להיות שמעת שניתן פסק דין לאיזון המשאבים והייתה במסגרת ההליך אפשרות לטעון כל טענה לעניין כספי העבר והשימוש בהם, שוב לא ניתן יהיה לטעון, לתבוע "ולפתוח" את איזון המשאבים שנפסק או להתדיין בהקשר זה. בוודאי כאשר סוגיית כספי עלתה זכתה להתייחסות בהליך הקודם.
- בעניין זה יש ליתן משקל מוגבר לעיקרון הוודאות והיציבות המשפטית מכוח עיקרון ההשתק השיפוטי כפי שטוען הנתבע. על פי כלל פסיקתי זה בעל דין שטוען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה בית דין ולטעון טענה הפוכה (ראו בע"מ 2158/06 פלוני נ' פלונית (15/2016) והאזכורים המופיעים שם).
- אציין עוד, כי כיום מצבו הכלכלי של הנתבע הינו קשה והוא מצוי לדבריו בחובות כבדים. כחוט השני בעדותו שב על הטיעון כי הוא חב חובות כבדים לצדדי ג' שונים והתובעת לא הראתה אחרת. התובעת אף לא הראתה כי נותר בידי הנתבע סכום כלשהו מכספי הזכייה, לא נכון להיום וגם לא נכון לניהול הליכי הגירושין. ההסתברות הגבוהה יותר בנסיבות המקרה היא שאכן מדובר בכספים שנאכלו ובוזבזו זמן רב לפני הליכי הגירושין עוד במהלך הנישואין, בין אם על בניית הבית בפתח תקוה, בין אם על השקעות בבורסה, בין אם על ניסיונות רישום ופיתוח הפטנטים של הנתבע ובין אם על צרכים אחרים. לפיכך, הניסיון כעת כ-25 שנים לאחר הזכייה לטעון למחצית הכספים נראה שאינו במקומו ויש לסלקו על הסף.
התיישנות התביעה:
- התביעה שלפניי הוגשה בשנת 2017. הקרע בין הצדדים החל ביוני 2008 עת הגישה התובעת תביעות לבית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה לרבות בקשת צו הגנה והתביעה הרכושית. הצדדים התגרשו בשנת 2010.
- חוק ההתיישנות התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע את התקופות וההתייחסות הנדרשת לטענת התיישנות. סעיף 2 לחוק ההתיישנות קובע
"תביעה לקיום זכות כלשהי נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה"
- ומתי תביעה מתיישנת? בהקשר זה נקבעה תקופת ההתיישנות בסעיף 5 לחוק ההתיישנות ביחס לכל מה שאינו מקרקעין ל-7 שנים. אך מאיזה שלב או מועד מתחיל להימנות מרוץ הזמן? כאן סעיף 6 לחוק ההתיישנות מורנו כי מניין תקופת ההתיישנות מתחיל ביום בו נולדה עילת התביעה (להרחבה בעניין זה ראו גם ט. חבקין התיישנות (2014) 85-88).
- לפיכך, כעת עלינו לבחון הגדרת המושג "עילת תביעה". הפסיקה קובעת כי עילת תביעה הי מסכת העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב של הנתבע ויום בו נולדה העילה הוא היום בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו מצד הנתבע (ראו: רע"א 6774/19 אפרידר החברה לשיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית ראש העין (16/4/2020) [פורסם בנבו]).
- כאשר מדובר בבני זוג נשואים שחל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, הולדתה של הזכות לאיזון משאבים היא במועד הקרע – וזהו המועד ממנו יש לבחון את מניין התקופה להתיישנות. מועד הקרע הוא חלק מעילת התביעה (תמ"ש (חיפה) 15594-04-15 ש.א. נ' ד.י.א.
(31/7/2019 [פורסם בנבו]). הדבר נלמד במפורש מסעיף 13 לחוק ההתיישנות הקובע כי בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו היו בעלי-הדין נשואים זה לזה.
- לאחר שראינו, כי על פני הדברים, קיימת התיישנות שהצדיקה סילוק התביעה על הסף במקור עוד כאשר הנתבע עתר לכך, נידרש כעת לגוף הדברים לשם בחינת מועד היווצרות העילה נוכח טענת התובעת כי זו נוצרה רק סמוך להגשת התביעה הנוכחית עת התקבלה בידה ראיה וודאית המעידה על הזכייה בכספי הלוטו.
- ובכן, מעיון בתצהיר עדות ראשית של התובעת שהוגש ביום 13/10/2009 נלמד כי התובעת הייתה מודעת לסוגיית הזכייה בלוטו עוד בהליך הקודם. בסעיף 8.1. לתצהירה זה היא כותבת ולמעשה מעידה:
"בעלי אשר כאמור ניהל את ענייניו בסיוע אביו אשר הוא בעצמו גם הסתייע בבנו באופן הדדי, ולאחר שהרוויח כספים נכבדים בין היתר בבורסה ואף ככל הידוע לי בזכיות בלוטו בשנת 1994 ו/או בסמוך לכך בזמן חיינו המשותפים החל משקיע בקרקע סמוך לשנת 1997 בעודה רשומה על שם אביו...." (ההדגשה שלי א.ז. ואינה במקור).
ובסעיף 8.7. לאותו תצהיר היא מוסיפה :
"בנסיבות העניין אני טוענת מפורשות כי אין לי זכויות בקרקע עצמה שהועברה לבעלות בעלי במתנה ושכזו אין לי חלק בה, אך בהחלט יש לי חלק שווה בשווה במבנה שהוקם ע"י בעלי מכספו ו/או מכספינו במהלך חיינו המשותפים...".
- במסגרת ישיבת ההוכחות בהליך מושא פסק הדין שבה התובעת ואישרה את ידיעתה לא רק בדבר הזכייה בלוטו אלא גם באשר לאופן השימוש בכספים – בנייה של הבית על הקרקע שקיבל מאביו המנוח בפתח תקווה:
"איך תוכלי להסביר לי שהבית על פי תצהיר המתנה מיום 10/1/00 (נספח ו' לתצהיר הנתבע), בו מצהיר האבא שהוא נותן במתנה לבן זכויות בבית בן 5 חדרים ברח' ***. הסכום של 35,000 ₪ הועברו לחשבון האב בשנת 2003. תסכימי איתי שהכספים האלה שטענת ששימשו לבניית הבית, הועברו לפחות 3 שנים לאחר שהבית כבר היה גמור, בנוי והזכויות בו כבר הועברו לבן במתנה.
ת. מדובר על זכייה בלוטו.
להערת בית המשפט: בית המשפט מבקש מהעדה להסביר את תשובתה.
העדה: בזמנו בין השנים 92 ל-94 היתה שמועה שהוא זכה בלוטו בסכום של מליון וחצי שקלים. זו היתה שמועה שהסתובבה ב***. יש לי עדות אפילו מנגר שהוא בא ונתן לו 18,000 ₪ במזומן על השולחן. זה היה באותה תקופה. אני פה עם יד על הלב ואין לי בעיה להישבע על ספר תורה שבעל תחנת הלוטו סיפר לי שהוא זכה בלוטו. אבל הוא לא יעיד על כך על מנת שלא יכנס לכלא" (ראו בעמ' 7 שורות 7-20 פרוטוקול הוא מיום 1/11/2011 ומצוי בתמ"ש 6442-04-09 ונערך במאוחד עם תמ"ש 1800/08 ותיקים נוספים).
- בסיכומיה בהליך הקודם זנחה התובעת את טענת הזכייה בלוטו מטעמיה היא ולא הזכירה עניין זה. אציין כי לא טענה שאין לה הוכחות לעניין הזכייה בלוטו וגם כי לא יכלה למצוא עדים או ראיות לכך (טענות שהעלתה כעת בחלוף 26 שנים מאז הזכייה הנטענת).
- הנתבע בתצהיר עדותו הראשית בהליך הקודם אף הוא לא הזכיר כלל את עניין הזכייה בלוטו, אך מסר הסברים מטעמו להפסדים של מאות אלפי שקלים כאשר לדבריו הדבר נבע מהמפולת העולמית בבורסה בשנת 2007-2008 (סעיפים 23, 37, 38 לתצהירו).
- גם בית המשפט במותבו הקודם התייחס בפסק דינו אגב אורחא לטענת הזכייה בלוטו ; בסעיף 26 לפסק הדין מציין בית המשפט כי עיקר המחלוקת בין הצדדים הייתה לעניין הבעלות ביחס לבית בפתח תקוה שנבנה על מקרקעי אביו של הנתבע. כב' השופט קימלמן מציין מפורשות את טענותיה של התובעת :
"לשיטתה של התובעת, במהלך שנת 1997 הנתבע החל ליזום את בניית הנכס בפתח-תקווה על הקרקע אשר היתה שייכת לאביו של הנתבע ואף חתם על הסכמי בנייה עם קבלנים. התובעת טוענת כי הנתבע הרוויח כספים בבורסה ובחקירתה לפרוטוקול ציינה כי למיטב ידיעתה, משמועה ששמעה (ראו עמ' 17 ש' 16 לפרוטוקול), התברר לה כי הנתבע זכה בכספים בלוטו והשתמש בכספים אלו לשם מימון הבניה בתחילת הדרך...." (ההדגשה שלי א.ז. ואינה במקור).
- האמור לעיל מביאנו למסקנות הברורות הבאות:
- התובעת ידעה שהנתבע זכה בלוטו במהלך הנישואין וככל הנראה בסמוך לכך, בשנות התשעים ונראה כי סמוך לשנת 1994.
- התובעת סברה שכספי הזכייה הושקעו גם הם בבניית הבית בפתח תקוה ובתשלומים אחרים בעת החיים המשותפים כגון תשלומים לנגר שביצע עבודות עבור הצדדים.
- התובעת יכולה הייתה לטעון כי הכספים קיימים או לא בוזבזו וכן יכלה לנסות ולהוכיח את אמיתות "השמועה" אך בחרה לטעון לאיזון הנכסים הקיימים אותה עת בלבד כאשר מבחינתה כספי הזכייה כבר לא היו קיימים בידי הנתבע.
- לפיכך, משפסק הדין הפך חלוט ומשברור כי התובעת ידעה על הזכייה בלוטו עוד בהליך הקודם, (ולא עשתה בדיקה משמעותית לבירור השמועה אודות הזכייה ולכך אתייחס עוד בהמשך), הרי שאין לראות בפסק הדין "איזון משאבים חלקי" ואין לאפשר לתובעת לפתוח את ההליך מחדש תוך העלאת טענה שאין כל ספק שהייתה ידועה לה בשעתו ואף זכתה להתייחסות בפסק הדין כאמור.
- אני קובע לפיכך (לאחר עיון בהליך הקודם ולאחר שמיעת הראיות גם בתיק זה) שהתובעת ידעה גם ידעה על זכיית הנתבע עוד בהליך הקודם. אם טוענת התובעת כי בשנת 1992 זכה הנתבע בלוטו, ונודע לה על כך בשנת 1994 הרי שהיה עליה לפעול תוך 7 שנים ממועד גילוי העילה (סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות). לכל המאוחר הייתה אמורה לפעול בהקשר זה מהמועד שבו נוצר קרע ושבר ביחסי הצדדים. ניתן לצורך כך להתייחס למועד הקובע שהוא בשנת 2008 (אז גם הגישה את תביעותיה), אולם גם מאז חלפו 9 שנים עד הגשת התביעה שבפניי ולכן גם לפי מועד גילוי עילה מאוחר זה, התביעה התיישנה.
- חשוב לציין בהקשר זה: מועד גילוי העילה אינו מועד גילוי הראיה בדבר הזכייה בלוטו, אלא המועד בו ידעה התובעת על הזכייה, קרי המועד בו נולדה עילת התובענה. לפי עדויותיה, היא ידעה על כך עוד בשנת 1994. יודגש כי גם אם נספור את 7 שנות ההתיישנות ממועד הקרע בין הצדדים ולא ממועד הזכייה נמצא כי המועד לעשות כן היה בשנת 2015 לכל המאוחר.
משפט אזרחי חוזר ונפקותו בהליך שבפניי:
- התביעה צריכה הייתה להידחות או לכל הפחות להימחק על הסף לא רק מחמת התיישנות והשתק שעילה או השתק שיפוטי, כאמור, אלא גם בשל העובדה שאינה עומדת בתנאי הפסיקה לקיום "משפט חוזר בהליך אזרחי", הגם שנראה כי זו הייתה כוונת התובעת בהגשת התביעה במקור, שכן ממה נפשך? הזכייה בלוטו הייתה ידועה לתובעת. היא עלתה גם בהליך הקודם. אם טוענת התובעת, כי הנתבע רימה אותה וכי היה מקום באותו פסק דין לאיזון משאבים לזכותה במחצית הזכייה או בנכסים אחרים כיוון שהוא בזבז את כספי הזכייה או הבריח אותם ללא ידיעתה, הרי חלים על טענות אלה כללים של "משפט חוזר אזרחי".
- כידוע, רק בהליך פלילי קיים מנגנון סטטוטורי לעתירה למשפט חוזר (ראו סעיף 19 לחוק יסוד השפיטה וסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984). הסדר חקיקתי זה לא הוחל על הליכים אזרחיים או בענייני משפחה (ע"א 4680/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ פ"ד נז(3) 366 (2003)), בהליך אזרחי לעומת זאת מדובר בהסדר יציר הפסיקה (בעקבות פסיקה אנגלית) שקבעה כי לבית המשפט יש סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין (ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחי – מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 213 (להלן "לוין"); זלצמן, 598-610, )625-636. הליך זה כונה לעתים "משפט חוזר אזרחי" (לוי בספרו לעיל בעמ' 213; דנ"א 79/01 עין-גב – קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ, [פורסם בנבו] (29/11/2001 – להלן עניין "עין גב").
- עד היום הכירה הפסיקה באפשרות לבטל פסק-דין מכוחן של שתי עילות אפשריות – אם פסק-הדין היה נגוע במרמה או אם התגלו ראיות חדשות שלא ניתן היה להשיגן בעיצומו של ההליך ושיש בכוחן "לשנות את פני ההכרעה מיסודה". בכל מקרה, על בית המשפט לוודא כי שיקולי הצדק עולים על השיקולים של יציבות וודאות המשפט, באופן המצדיק את ביטול פסק הדין (ראו לוין בעמ' 214-213; עניין עזבון שעיה נ' טלטש לעיל, בעמ' 371, ע"א 5010/06 בן איבגי נ' ד.ר. נופרים ואלי חן בע"מ [פורסם בנבו] (16/11/2010 ; פסקה 6 לפסק הדין בעניין עין גב לעיל.
- הכוונה למקרים שבהם לאחר שניתן פסק-דין סופי נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין (רע"א 109/94 ברנוביץ נ' ברנוביץ [פורסם בנבו] (13/4/1994), וכן זלצמן בעמ' 633-629).
- יוער כי כאשר מדובר בטענה לביטול פסק הדין מחמת מרמה הרי שעילת ביטול זו כפופה לתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 7 לחוק ההתיישנות (עניין עין גב לעיל).
- התנאים לביסוס עילה לביטול פסק דין בשל מרמה הם כדלקמן: (1)הוא אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה (2) חיוניות הראיה. כאן תיבחן השאלה האם עשויה טענת המרמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה במסגרת משפט חוזר שייערך. (3) קיומן של ראיות חדשות ושקדנות סבירה. ברי כי גם אם היתה מרמה, הרי אין בכוחה לשנות את תוצאות ההליך הראשון, דבר הזכייה היה ידוע עוד בהליך הקודם ומשכך הרי שלא היה מקום לקיים משפט חוזר אזרחי. יוער כי הפסיקה דורשת הוכחה לכך שהראיות המוכיחות את טענת המרמה מתבססות על אירוע שהתרחש לאחר פסק הדין, או על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההתדיינות הראשונה אף בשקידה סבירה, או על ראיה החיצונית למשפט עצמו. הדברים הללו מדברים בעד עצמם.
- באשר לתנאים לביטול פסק דין מחמת גילוי ראיות חדשות, להבדיל מהבקשות שעניינן גילוי תרמית ומרמה נדרש: (1)הוכחה שאכן הראיה החדשה התגלתה רק לאחר שניתן פסק הדין שאותו מבקשים לבטל; (2) הוכחת שקדנות סבירה לגבי השגת אותה ראיה במהלך ניהול ההליך הקודם; (3) הוא חיוניות הראיה החדשה והאפשרות שהיא אכן תשפיע על ההכרעה.
- על פי הפסיקה, הדרך לביטול פסק דין שניתן במרמה הוא באמצעות הגשת בקשה לביטולו. בקשה שכזו יש להגיש לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין שניתן במרמה (בש"א 7364/05 כהן נ' דגן [פורסם בנבו, 25/8/2005]).
- במקרה שלפניי, התובעת טוענת לאורך כל הדרך לתרמית מצד הנתבע, יחד עם זאת בחרה שלא לפעול ע"פ המתכונת של משפט חוזר אזרחי ולא הוגשה מצידה בקשה לביטול פסק הדין בעניין איזון המשאבים. בנוסף, גם העילה השנייה באשר לגילוין של טענות חדשות אינה מתקיימת, שעה שהראיה החדשה שהתגלתה לכאורה בדמות אסמכתה המעידה על הזכייה, נחשפה רק לאחר פסק הדין אך התובעת כשלה במבחן השקדנות הסבירה לגבי השגת אותה ראיה במהלך ניהול ההליך הקודם. היא לא העידה עדים בהליך הקודם שיכולים היו להצביע על הזכייה למרות שיכולה הייתה לעשות כן (וגם לא בהליך הנוכחי). היא למעשה זנחה את הטיעון בדבר הזכייה בלוטו בהליך הקודם ואף לא חזרה עליו בסיכומיה. משמע, גם לשיטתה אותה ראיה חדשה שיש בידה כיום לא אמורה להשפיע על ההכרעה הקודמת.
- בהקשר זה חשוב לציין, כי הזכייה בלוטו הייתה בשנת 1992. הליך הגירושין התנהל בשנים 2007-2012. קשה לראות כיצד 15 שנים לאחר הזכייה בלוטו ניתן לבקש איזון של אותם כספים ללא כל הוכחה שהם קיימים. רוצה לומר, כי התובעת עצמה לא האמינה בעת ניהול תביעת איזון המשאבים כי נותרו כספים מאותה זכייה בלוטו וההליך עצמו עסק יותר בהלוואות מאשר בכספים ביתרות זכות. גם בהליך הנוכחי לא עלה בידי התובעת להראות שבזמן שהיו הצדדים בהליך הגירושין היו בידי הנתבע הכספים האמורים, והתובעת לא הוכיחה כי כספי הזכייה בלוטו לא בוזבזו במהלך שנות הנישואין או היו קיימים במהלך הליכי הגירושין ועל כן לא מדובר בראיה שמשנה את הליך ופסק הדין בעניין איזון המשאבים.
- במקרה שלפניי כשאני שוקל המתח בין שני הערכים המתחרים של מערכת המשפט: עיקרון סופיות הדיון אל מולח הרצון להגיע לחקר האמת ולא לתת לאדם ליהנות מפירות עוולתו (ע"א 417/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים פ"ד מה(4) 641, 644-645 (1991)), אני מוצא כי בנסיבות מקרה זה ישנה עדיפות משמעותית לעיקרון סופיות הדיון. בעיקרון זה מגולמים צרכיה של מערכת המשפט שלהבטחת יעילותה נדרש לשים סוף לדיון ולא לאפשר פתיחת דיונים מחדש. אינטרס זה אינו רק מערכתי אלא אינטרס של כל פרט הזקוק למערכת המשפט וממתין לבירור עניינו במצב בו משאביה של המערכת מוגבלים. האינטרס החברתי ליצירת כלל של סופיות הדין נוגע גם לצורך בוודאות ויציבות של פסק הדין, וכנגזר מכך גם לאמון הציבור במערכת המשפט (נ. זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי, (1991) בעמ' 14). לצד זאת מגולם בעיקרון זה הצורך להגן על המתדיין שכנגד שלא יוטרד יותר מפעם אחת בשל אותה עילה או פלוגתא. עיקרון זה מאפשר לצד שכנגד לכלכל את צעדיו בעתיד הן באשר לענייניו הכספיים והן באשר לענייניו האישיים ללא חשש כי יוטרד פעם נוספת באותו עניין בו הוכרע הדין. כך גם פטור אותו בעל דין מלשמור את ראיותיו באותו עניין לנצח (ראו זלצמן, בעמ' 14). מתן היתר לפתוח את סוגיית איזון המשאבים מחדש ולהביא לשינוי איזון המשאבים שנפסק לפני 8 שנים בפסק הדין אינו מתיישב עם עיקרון סופיות הדיון.
- אדגיש, כי הדברים נאמרים הגם שבית המשפט מתרשם, כי אכן מדובר בנתבע שהאמת לא נר לרגליו. הוא הסתיר את כספי הזכייה מאשתו נכון לעת הנישואין ולא שיתף אותה. היא לא נהנתה מכספי הזכייה. אך כספי הזכייה אינם קיימים עוד (ולא הוכח אחרת) מזה תקופה של למעלה מעשור אם לא שניים. איני סבור כי ניתן לתקן את העוול שטוענת התובעת שנגרם לה בשל אי גילוי הזכייה בזמן אמת בשנות התשעים או העובדה שהיא בחרה לא לכלול טענות ביחס לכספי הזכייה בתביעה הרכושית מושא פסק הדין.
- מפאת כל הנימוקים לעיל, אני מורה על דחייתה של התביעה על הסף ולעיצומה.
- בשולי כל אשר נאמר יש להדגיש, כי אם אכן נכונים הדברים והאסמכתא לזכייה היא אכן מסמך שנמסר לב"כ התובעת במסגרת הליך גישור והוא עשה בו שימוש בהליך הנוכחי, הרי שמדובר במהלך פסול ובלתי ראוי. המסמכים המוחלפים בהליכי גישור הם חסויים. צד הפועל כמגשר או מייצג בהליך מסוים שמתנהל בו גישור אינו יכול לעשות שימוש במסמך זה ולהעבירו לאחר בהליך הנפרד.
- לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי דין התביעה להידחות על הסף ולעיצומה.
- אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.
ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, ג' טבת תשפ"א, 18 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.