אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בתובענה לביטול העברת זכויות בין אב לבתו

פס"ד בתובענה לביטול העברת זכויות בין אב לבתו

תאריך פרסום : 06/07/2022 | גרסת הדפסה

תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה קריית גת
26632-10-20
16/06/2022
בפני השופט:
אריאל ממן

- נגד -
התובעים:
1. פלוני א'
2. פלונית ב'

הנתבעים:
1. פלונית ג'
2. רשות מקרקעי ישראל משרדי ממשלה
3. *** מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ

פסק דין

בפני תובענה בה התבקש ביהמ"ש להצהיר כי הליכי העברת הזכויות שבוצעו במשק X במושב *** (להלן: "המשק" או "הנחלה") מהתובע לנתבעת 1 בטלים וכי הזכויות יישארו על שמו של התובע.

התובעים טענו כי מדובר בהסכם שכלל תמורה כספית, אשר הוסתרה מרשויות המס, בעוד הנתבעת עמדה על כך מדובר בהסכם העברה ללא תמורה.

 

הרקע לתביעה:

 

  1. התובע 1 נשוי לתובעת 2 ולהם ארבעה ילדים, ביניהם- הנתבעת 1.

 

  1. המשק רשום על שם התובע 1 ועל פי הנחזה, אין כל צו מניעה המונע העברת הזכויות ורישומן על שם הנתבעת 1, אולם, כפי הנראה, עקב שימושים חורגים, לא ניתן בעת הזאת להעביר הזכויות על שם הנתבעת 1.

 

  1. הנתבעת 2, רשות מקרקעי ישראל (להלן גם: "הרשות"), מנהלת על פי חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"כ-1960 את קרקעות המדינה, לרבות הנחלה מושא תביעה זו, אשר העברת הזכויות בה כפופה להוראות הדין, להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ולנהלי הרשות.

 

  1. הנתבע 3, הינו מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן גם "האגודה") אשר המקרקעין הושכרו לו בהתאם לחוזה משבצת תלת צדדי בין רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות") והאגודה.
  2. במרוצת הזמן יצאה הסוכנות מהחוזה, כאשר ביום 13.1.2003 נחתם חוזה שכירות, שחל עד היום, בין הרשות לבין האגודה באופן ישיר ולפיו ניתנה לאגודה מעמד של בר רשות מטעם הסוכנות והרשות.

 

  1. בשנת 2008, ביקשו התובעים להעביר את זכויותיהם במשק על שם בתם, הגב' נ' וביום 23.10.2008 התקבלה אצל הנתבעת 2 בקשה להעברת זכויות משמו של התובע לבתו נ' (להלן: "נ'").

 

  1. ביום 3.1.2012 הגישו התובעים תביעה לביטול העסקה על שם הבת נ' וביום 29.5.2012 ניתן פסק דין בהסכמה לביטול ההסכם והעברת הזכויות מהתובעים על שם הבת נ' והכל כפי שיפורט להלן.

 

  1. ביום 4.12.2017 חתמו התובע 1 והנתבעת 1 על הסכם העברה ללא תמורה (יוער כי קיימת סתירה בין תאריכים שהופיעו על המסמכים עליהם חתמו הצדדים, שעל חלקם רשום תאריך זה ועל חלק אחר נרשם התאריך 4.12.2018 וזאת הגם שעל פי העדויות שנשמעו סביר להניח שהללו נחתמו באותו מועד ולא נהיר האם מדובר בטעות סופר או ברישום שגוי מכוון).

 

  1. באותו מועד חתמה הנתבעת 1 על התחייבות בלתי חוזרת כלפי התובעים, לפיה היא תמכור את ביתה ותשלם סך של 600,000 ₪ לאחותה נ', סך של 300,000 ₪ לאחותה ל' וסך של 300,000 ₪ לאחיה ח'.

 

  1. באותו מועד, חתמה הנתבעת 1 גם על כתב התחייבות כלפי הוריה, לפיו העברת הנחלה על שמה תיעשה תחת תנאי ותחת התחייבות לטפל ולדאוג לכל צרכי התובעים, עד אחרית ימיהם.

 

  1. לנוכח האמור, ביום 2.1.2018 התקבלה אצל הנתבעת 2 בקשה נוספת להעברת הזכויות מהתובע לנתבעת 1.

 

  1. ביום 20.8.2020 התקבל אצל הנתבעת 2 מכתב דרישה לביטול/הקפאת העברת הזכויות במשק מהתובע לנתבעת 2.

 

  1. ביום 15.10.2020 הגישו התובעים התביעה שבפניי לביטול ההסכם להעברת הזכויות מהתובע 1 לבתו הנתבעת 1.

 

  1. ביום 17.12.2020 הגישה הנתבעת 1 כתב הגנתה.

 

  1. ביום 4.4.2021 הגישה הנתבעת 2 כתב הגנתה, במסגרתו טענה כי שעה שמדובר בסכסוך שהיא אינה צד לו, היא אינה נוקטת עמדה בנוגע לזהות הגורם אליו יועברו הזכויות במשק והיא מותירה את שיקול הדעת בעניין לבית המשפט והכל בכפוף לכך כי העברת הזכויות במשק תתבצע בהתאם לנהלי הרשות והחלטות מועצת מקרקעי ישראל התקפות באותה עת.

 

טענות הצדדים:

  1. הצדדים האריכו בכתבי טענותיהם באופן חריג ומעבר לדרוש לצורך בירור התובענה ומשכך לא מצאתי להעלות כל טענותיהם על הכתב ואף לא להתייחס לכולן במסגרת זו, שכן ביהמ"ש אינו "כרוכלא ליחשב וליזל" (ראו: בבלי, גיטין לג.) במיוחד בשעה שאין בהן כדי לשנות את מסקנתי.

 

טענות התובעים

  1. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעים ביקשו לבחון אפשרות להעניק סיוע כספי לילדיהם, באופן בו אחד מהן ירכוש מהם את הזכויות במשק ויפצה את שלושת ילדיהם האחרים, עוד בחיי התובעים.

 

בנוסף לפיצוי האחים כאמור ואגב העברת הזכויות על שם מי מהילדים, יידרש הילד הנעבר לדאוג לכל צרכיהם של התובעים עד אחרית ימיהם, בצורה שתבטיח את הזדקנותם בכבוד ובביטחון (סע' 9 לכתב התביעה).

 

  1. עוד נטען כי רצונם של התובעים לבצע העברת זכויות על שם מי מילדיהם עוד במהלך חייהם נבע גם מהסיבה כי אחד מילדיהם היה מצוי בקשיים כלכליים ומהחשש כי יתבקשו לשעבד או למשכן את זכויותיהם בנחלה לצורך הבטחת תשלום חובותיו (סע' 10 לכתב התביעה).

 

  1. לנוכח האמור וכאמור לעיל, בשנת 2008, ביקשו התובעים תחילה להעביר את זכויותיהם על שם בתם, הגב' נ' וביום 23.10.2008 התקבלה אצל הנתבעת 2 בקשה להעברת זכויות משמו של התובע לבתו נ' (להלן: "נ'").
  2. אלא שלדבריהם, עקב התנגדותה של הנתבעת 1 להעברת הזכויות על שם הבת נ', ביום 3.1.2012 הגישו התובעים תביעה לביטול העסקה על שם הבת נ', אשר הסכימה בסופו של יום לביטול העסקה.

 

  1. ביום 29.5.2012 ניתן פסק דין בהסכמה לביטול ההסכם והעברת הזכויות מהתובעים על שם הבת נ'.

 

  1. כאמור, ביום 4.12.2017 חתמו התובע 1 והנתבעת 1 על הסכם העברה ללא תמורה, כאשר לשיטת התובעים, הם סברו כי מדובר בהסכם למכירת זכויותיהם לנתבעת 1 וזאת במקביל לחתימה של הנתבעת 1 על התחייבות בלתי חוזרת לתשלום כספי לאחיה ולטיפול בהוריה, כאמור לעיל.

 

  1. לדברי התובעים, כתב ההתחייבות נחתם ללא ידיעתם וללא הסכמתם לתנאיו.

 

  1. במסגרת תביעתם, טענו התובעים כי הוצג בפניהם מצג שווא, לפיו מדובר במכירה לכל דבר ועניין, כאשר בפועל חתמו על הסכם העברה ללא תמורה, תוך ניצול לרעה של גילם המתקדם ומצוקתם הרגשית.

 

  1. לדברי התובעים, במעשיה, הנתבעת 1 אף הונתה את רשויות המס, דיווחה הצהרה כוזבת למיסוי מקרקעין ולרמ"י והציגה מצג שווא לפיו העברת המשק הינה ללא תמורה, למרות שבפועל התחייבה לתת תמורה, כפי שעולה מההתחייבות הבלתי חוזרת, עליה חתמה ביום 4.12.2017.

 

  1. עוד טענו התובעים כי בשעה שהנתבעת 1 לא קיבלה זכויות בנחלה ו/או לשימוש בה והוטלו עליה מגבלות באשר להעברת הזכויות בה עד למועד פטירת התובעים הרי שההסכם מנוגד לסע' 8(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965.

 

טענה זו נעדרה מסיכומי התובעים ומשכך, בשעה שהתובעים חזרו בהם מטענה זו ובמיוחד בשים לב למסקנותיי להלן, לא מצאתי להתייחס אליה במסגרת זו, שכן "דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה" (ע"א 447/92 הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, מט(2) 102 (1995)).

 

  1. לדברי התובעים, שעה שהעברת הזכויות טרם הושלמה, לנוכח העדר הסכמה מטעם הנתבעת 2, המדובר בהתחייבות לתת מתנה ולא במתנה שהושלמה ובנסיבות אלה, בהתאם לסע' 5 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968, רשאים התובעים לחזור בהם מהתחייבותם כלפי הנתבעת 1, שכן הנתבעת לא קיימה אחר התחייבותה לטפל בהוריה המבוגרים והתעלמה מצרכיהם, התנהגה כלפיהם בזלזול ובחוסר כבוד ועוד, ומשכך, התנהגותה כלפי התובעים עולה לכדי "התנהגות מחפירה" המצדיקה חזרה מההתחייבות לתת מתנה.

 

  1. עוד הוסיפו התובעים לטעון כי המתנה הותנתה בתנאי מפסיק, שעיקרו דאגה למשק ולצרכיהם של ההורים נוכח גילם המבוגר ומשהנתבעת הפרה את התנאים המפורטים בכתב ההתחייבות ובהתחייבות הבלתי חוזרת, התקיים התנאי המפסיק ומשכך ההתחייבות ליתן המתנה בטלה.

 

  1. לחילופין, טענו התובעים כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה הכספיות על פי הסכם המכר ונמנעה מלהעביר את התמורה בגין העסקה לשלושת אחיה (זאת מלבד תשלום מקדמה על חשבון דמי השכירות בסך של 95,000 ₪).

 

  1. אדגיש בעניין זה כי מצאתי שטענות התובעים סותרות אלה את אלה ומנסות "לאחוז החבל בשתי קצותיו"- לטעון כי התכוונו להיקשר בהסכם מכר ולא בהסכם מתנה, בעוד עילות הביטול שבגינן הם מבקשים לבטל את אותו הסכם נסמכות על חוק המתנה, התשכ"ח-1968 [(התנהגות מחפירה ומתנה על תנאי שלא התקיים) ראו: סע' 35 מול סע' 37 לכתב התביעה וכן סע' 55 לסיכומי התובעים].

 

טענות הנתבעת 1:

  1. לדברי הנתבעת מי שעומד מאחורי התביעה הם אחיה ולא התובעים עצמם, אשר משמשים כ"בובות על חוט".

 

  1. במהלך שנת 2018 ולנוכח קשיו הכלכליים של אחד מילדי התובעים, והחשש שיופעל עליהם לחץ, החליטו התובעים למכור לבתם נ' את המשק, אולם כשהתברר להם כי לא ניתן להעביר את הזכויות במשק על שמה של הבת נ', בשעה שעל שמה רשום משק נוסף, הוחלט בסופו של יום להעביר את המשק על שם הנתבעת.

 

  1. לצורך כך, ועל מנת שהנתבעת תוכל לפצות את אחיה בגין העברת המשק על שמה, מכרה הנתבעת, כפי התחייבותה, את ביתה במושב ***, ולאחר שסילקה את המשכנתא על ביתה, נותר בידיה סך של 1,200,000 ₪ לצורך פיצוי האחים, בהתאם להתחייבותה הבלתי חוזרת.

 

  1. בנוסף לתשלום הפיצוי לאחיה, התחייבה הנתבעת לטפל בתובעים עד יומם האחרון ולשלם להם דמי שכירות על סך 4,000 ₪ לחודש, למשך 10 שנים וזאת בגין השימוש שהיא עושה בקומה העליונה של ביתם.

 

  1. עד היום שילמה הנתבעת לתובעים דמי שכירות בסך של 96,000 ₪.

 

  1. לדברי הנתבעת, התובע דרש כי הפיצוי לאחים יועבר רק בהוראה מפורשת של התובע או בעת פטירתו.

 

  1. התובע הציג את הנתבעת בכל מקום כבעלת המשק, לרבות מול חברי וועד המושב.

 

  1. עד לחודש 8.2020 הכל התנהל כשורה והיחסים בין הנתבעת לתובעים ולאחים היו תקינים, אלא שרק בחודשים שקדמו להגשת התביעה, ובעקבות הודעה שקיבל הבן ח' בהליך פש"ר המתנהל בעניינו, לפיה עתידים להוציא את המשק שעל שמו למכירה, החל להיות מופעל לחץ על התובעים לבטל את ההסכם ולסלק את הנתבעת מביתם.

 

  1. בתאריך 13.8.2020 פנתה התובעת לנתבעת בבקשה לבטל את ההסכם ובתגובה ביקשה הנתבעת לבחון אפשרות להגיע להבנות והייתה מוכנה לבחון תשלום נוסף, כפי דרישות התובע, אולם בתגובה הבהירה לה התובעת כי התובע אינו מוכן להגיע להבנות כלשהן ומבקש לבטל את ההסכם.

 

  1. עוד נטען כי כשהבינה התובעת כי הנתבעת אינה מוכנה לבטל את ההסכם, אמרה לה: "אם את לא מבטלת את ההסכם, כולנו נילחם בך".

 

  1. הנתבעת טענה כי בהסתמך על ההסכם, שינתה מצבה לרעה, מכרה את ביתה במושב ***, שילמה דמי תיווך בסך 20,000 ₪, כיסתה את המשכנתא שרבצה על ביתה בסכום של 450,000 ₪, שילמה לתובעים (עד למועד הגשת כתב ההגנה) דמי שכירות בסך של 96,000 ₪, עברה להתגורר בבית התובעים וכן שילמה מס רכישה בסך 71,373 ₪, שכ"ט עו"ד בסך 92,500 ₪ ו 10,000 ₪ לצורך הסדרת חריגות בניה.

 

  1. כמו כן, שיפצה הנתבעת מכספה את בית התובעים בסכום של 180,000 ₪.

 

  1. לדבריה, לא ניתן להשיב המצב לקדמותו, שכן הבית שמכרה (לצורך תשלום לאחיה עבור המשק) עמד על שטח של 670 מ"ר ואילו כיום, שטח בגודל של 350 מ"ר נמכר במחיר של כשני מיליון שקלים.

 

  1. לצורך ביצוע כל התשלומים המפורטים לעיל, נאלצה הנתבעת גם לפרוע כספים מקרן ההשתלמות שלה.

 

  1. עוד הוסיפה הנתבעת כי ויתרה על משרה במשרד החינוך לטובת הטיפול בתובעים.

 

  1. הנתבעת דחתה את הטענה להתנהגות מחפירה המצדיקה ביטול המתנה והבהירה כי לאורך השנים טיפלה בתובעים וסייעה להם רבות, ליוותה אותם ורק בחודש 8/2020 עת השתנו יחסי הצדדים, ביוזמת התובעים וכתוצאה מהפעלת לחץ על ידי יתר ילדי התובעים, נמנע ממנה להמשיך ולעשות כן.

 

  1. הנתבעת דחתה את הטענה לפיה הוצג לתובעים מצג שווא וטענה כי הללו פעלו בידיעה ברורה ובדעה צלולה ולאחר שקיבלו ייעוץ משפטי מקיף לגבי כל האפשרויות העומדות בפניהם.

 

  1. אשר על כן ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה והוסיפה כי משעה שהתובעים אינם יכולים לחזור בהם מהמתנה שנתנו לה, יש לקבוע כי ההסכם עליו חתמו הצדדים וכתב ההתחייבות לפיצוי האחים יעמדו בתוקפם.

 

עדויות התובעים ועדיהם:

  1. ביום 17.10.2021 נשמעה עדותם של התובעים ועדיהם.

 

  1. מעדותו של התובע 1 (להלן: "התובע") ניכר כי הוא כועס עד מאוד על בתו- הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ואף סירב להגדירה כבתו (עמ' 8, ש' 20; עמ' 13, ש' 18-20), אשר לדבריו, רוצה במותו ובמות אשתו (עמ' 11, ש' 25-26).
  2. התובע אישר כי המטרה שבגינה ביקש בעבר להעביר את הזכויות במשק על שם בתו נ' וכעת על שם הנתבעת 1 היא מסקנתו שילדיו במצוקה ואינם יכולים להסתדר בחיים (עמ' 9, ש' 23-24) ועל מנת שיוכל לממן את הוצאות ילדיו שבמצוקה ויוכל לחיות לעת זקנה (עמ' 11, 19-20).

 

  1. התובע ביקש לטעון שהנתבעת לא קיימה אחר התחייבותה כלפיו וכלפי אשתו, לא טיפלה בהם על אף שלהערכתו, היא צריכה לטפל בהם. "היא הייתה הולכת לצרכנייה ולא הייתה שואלת אם הייתי צריך לחם או חלב, עד היום היא לא שואלת" (עמ' 12, ש' 5-7) והוסיף: "היא הוציאה לנו את הנשמה אני סובל ממנה סבל כזה פי שתיים סבל ולא יכול לראות אותה עומדת לי על הראש ילדה שרימתה ומרמה אותי" (עמ' 15, ש' 6-8). יוער כי עיון בהסכם העברה ללא תמורה (נספח 9 לכתב התביעה) ובהתחייבות הבלתי חוזרת (נספח 10 לכתב התביעה) מלמד כי אין בהם כל הוראה המורה לנתבעת לטפל בהוריה ובכתב ההתחייבות (נספח 11 לכתב התביעה) לא הוגדר במפורש ובאופן מסוים דיו מה כוללת אותה התחייבות.

 

  1. התובע הכחיש כי העביר לנתבעת את המשק ללא תמורה ודבק בגרסתו לפיה מדובר בעסקת מכר "לא חתמתי אף פעם למשק ללא תמורה, אלא רק מכירה" (עמ' 12, ש' 11) ועל מנת לחזק דבריו הוסיף: "אם זה מתנה למה היא צריכה ללכת להביא שמאי שיעריך את המשק?" (שם, ש' 24-25). עוד הוסיף התובע כי הנתבעת החתימה אותו "ברמאות ובשקר שאני נותן לך את המשק" בעוד שיתר ילדיו במצוקה ואף הוא עצמו במצוקה כספית בקושי עומד על הרגלים (שם, ש' 26-28).

 

  1. התובע דבק בגרסתו כי מכר את המשק לבתו "בחצי מחיר" כדי שתוכל לטפל בו, אולם הנתבעת הטעתה אותו והחתימה אותו ללא ידיעתו על מסמך העברה ללא תמורה (עמ' 13, ש' 1-8).

 

  1. התובע העיד כי הבין שהוא מוכר לנתבעת את המשק בראי הערכת שמאי על סך של 4.6 מיליון ₪, כאשר לדבריו לאחר חישוב שנערך במשרדו של עוה"ד ולאחר קיזוז הוצאות מכירה ותשלום לרמ"י יישאר סך נטו של 3 מיליון ₪. התובע אישר שהסכים להסדר זה והוסיף כי הסכים לתת לבתו את המשק בחצי מחיר, "שתשמור עליי ושנוכל לחיות בשקט ושהיא תשגיח עלינו אבל היא לא עמדה במשימה" (עמ' 13, ש' 28-32).

 

  1. עדותה של התובעת 2 (להלן: "התובעת") הציגה גרסה דומה לזו של התובע הן בעניין מהות העברת הזכויות: "זה לא היה ללא תמורה" (עמ' 19, ש' 1), הן בעניין התנהגותה של הנתבעת: "היא הייתה עושה לנו את המוות" והציגה את הנתבעת כאינטרסנטית וככזו שרצתה רק את כספם שלה ושל בעלה (עמ' 19, ש' 24-25).

 

  1. התובעת טענה גם כן, כי העברת הזכויות במשק לנתבעת, תהיה במחיר של 3 מיליון ₪ [זאת ללא קיזוז חלקה היחסי של הנתבעת (עמ' 20, ש' 20)] ובתנאי שתטפל בה ובבעלה "בכל האחריות שהבת הגדולה שלי עושה" (עמ' 20, ש' 4), , אלא שבפועל "היא עשתה פעם פעמיים... ולקחה על זה קבלות" ובעוד הבנות האחרות נכחו בכל הניתוחים שעברה, הנתבעת לא נכחה למעט "אולי אחד שניים" (שם, ש' 4-6).

 

  1. התובעת אישרה כי בנה ח' מצוי בהליך פשיטת רגל (עמ' 20, ש' 33).

 

  1. התובעת אישרה שהנתבעת מכרה את ביתה בהרחבה (שנבנה על מגרש שניתן לה על ידי התובעים) כדי לממן את העסקה עם התובעים (עמ' 21, ש' 17-18).

 

  1. במועד זה נשמעה עדותם של המטפלת הגב' ***, ילדי התובעים, גב' נ', מר ח' והגב' ל'. בשעה שלא מצאתי את עדותם כמהותית וכזו המסייעת לבירור התובענה, לא מצאתי לפרט את עדותם במסגרת זו.

 

עדויות הנתבעת ועדיה:

  1. ביום 31.10.2021 נשמעה עדותם של הנתבעת ועדיה.

 

  1. בעדותה, טענה הנתבעת כי התובעים אמרו לה שהיא מקבלת את המשק במתנה, בכפוף למכירת ביתה שלה, כאשר סך של 1,200,000 ₪ מתוך כספי תמורת מכירת בית הנתבעת ישמש לתשלום סך ₪ 600,000 לאחותה הבכורה, הגב' נ', סך של 300,000 ₪ לאחיה מר ח'  300,000 ₪ וסך של 300,000 ₪ לאחות הגב' ל' (עמ' 34, ש' 14-17 לפרוטוקול מיום 31.10.2021).

 

  1. עוד טענה הנתבעת כי בעת מכירת ביתה, הסתמכה על הבטחת הוריה להעברת המשק על שמה ללא תמורה וכחלק מהסכמה זו עברה להתגורר במשק ביחידת מגורים מעל להוריה (שם).

 

  1. הנתבעת הבהירה כי המשק הועבר לה ללא תמורה בתנאי שתשלם את הסך האמור לעיל לאחיה. לדבריה התובעים אף הוסיפו תנאי נוסף, לפיו יהיה עליה להעביר את התשלום לאחים רק בהוראה מפורשת שלהם (שם, ש' 26-27).

 

  1. על אף האמור הדגישה הנתבעת כי מדובר בהעברה ללא תמורה, שכן התשלום הוגדר כפיצוי לאחים ולא כתשלום לתובעים (עמ' 35, ש' 5 ו- ש' 21 וכן בעמ' 39, ש' 5). הנתבעת הוסיפה כי הוריה לא פנו אליה אף פעם על מנת שתרכוש את המשק "כי אין אפשרות כזאת" משום שאין לה את האמצעים לרכוש את המשק (עמ' 47, ש' 10-11).

 

  1. הנתבעת הוסיפה כי הסך של 1,200,000 ₪ הינו פיצוי ראוי לאחים, שכן ככל שהמשק היה נמכר לצד ג', היתרה לאחר תשלום מיסים היית הנמוכה יותר והתובעים אף לא היו יכולים להמשיך ולהתגורר במשק, כפי שהם נוהגים היום (עמ' 36, ש' 1-6).

 

  1. עם זאת, אישרה הנתבעת כי האינטרס של התובעים להעביר לה את המשק במהלך חייהם היה בין היתר הצורך והרצון שלהם שהנתבעת תטפל בהם "הם רצו שמישהו יקח חסות עליהם ואעבור לגור מעליהם ואטפל בהם ואקח חסות עליהם..." (שם, ש' 19-20).

 

  1. הנתבעת טענה עוד כי שינתה מצבה לרעה תוך הסתמכות על התחייבות התובעים להעברת המשק על שמה, שכן מכרה את דירתה ואינה יכולה להשיב המצב לקדמותו (עמ' 40, ש' 24-26).

 

  1. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התמורה בה נמכר ביתה, נקבעה על ידי התובע (שם, ש' 30).

 

  1. לכשנשאלה הנתבעת אודות התחייבותה לטפל בהוריה, הפנתה למספר אסמכתאות המלמדות כי מפעם לפעם בין השנים 2017-2020 היא רכשה עבור הוריה תרופות, טיפלה בהוריה מעת לעת ושילמה עבור הוצאות נוספות (עמ' 43-44).

 

  1. הגם שלא היה בידיה של הנתבעת להפנות לקבלות או לאסמכתאות בגין תשלומים שביצעה לטענתה עבור שיפוצים בסך 182,000 ₪ או בגין תשלום עבור תיווך לצורך מכירת ביתה, תשלום שבוצע לדבריה "בשחור" (עמ' 45 לפרוטוקול מיום 31.10.2021), הרי שהטענה לתשלום שכר טרחה לעו"ד שטרית בסך 85,000 ₪ עבור העסקה מושא הליך זה, נתמכה בעדותו של עוה"ד שטרית (עמ' 55, ש' 33).
  2. באותו מועד, העיד עוה"ד יצחק שטרית, אשר ייצג את הצדדים בעסקה להעברת הזכויות על שם הנתבעת.

 

  1. עוה"ד שטרית העיד כי הוא מכיר את התובעים משנת 2011/2012 וייצג את כלל בני המשפחה בעניינים שונים והתובעים פנו אליו בעבר על מנת לבטל את העסקה מול בתם, הגב' נ' (עמ' 49, ש' 20-30) והוסיף גם בעסקה שבגינה נפתח ההליך שבפני, הוא ייצג את שני הצדדים (עמ' 55, ש' 9) וזאת הגם שרק הנתבעת שילמה לו, שכן הצדדים הבינו כי התובעים אינם נדרשים לשלם משום שמדובר במתנה (עמ' 55, ש' 13-14).

 

בעניין זה אף הוסיף בהתייחס לנתבעת כי "היא היחידה מכל המשפחה שלא היה לי כל קשר עו"ד לקוח והיתה לה הסתייגות מסויימת ממני" (עמ' 59, ש' 12-13).

 

  1. בעדותו, עוה"ד שטרית חיזק את גרסת הנתבעת בעניין המניע להעברת את הבעלות במשק על שם הגב' נ'. לדבריו, התובעים סברו כי הבן ח' ישעבד את המשק ו"הם רוצים להבריח את הנכס מהאבא כי הוא יהיה "לחיץ" ע"י ח'" (עמ' 50, ש' 3-4).

 

  1. עוה"ד שטרית תיאר את ההליך שקדם לביטול העסקה על שם הבת נ' ותיאר זאת כהליך קשה, בו הביעה הגב' נ' התנגדות לביטול העסקה, לדבריו "היא הוציאה לנו את הנשמה" (שם, ש' 20).

 

  1. עוה"ד שטרית העיד עוד כי מאז ועד שנת 2017, עת פנו אליו שוב התובעים, לא נעשתה אליו פניה נוספת בעניין המשק (שם, ש'22). לדבריו, באמצע שנת 2017 פנה אליו התובע (כשהוא מלווה בנתבעת) ואמר לו: "שהוא רוצה שני דברים, שאעשה שקט ושלווה בין האחים ושהוא רוצה לעת זקנתו להיות בטוח ומסודר ושהוא רוצה שהמשק יעבור על שם אחד (במקור נכתב "אחר". א.מ.) הילדים, כאשר יהיה סידור עם שאר הילדים" (שם, ש'24-26).

 

עוד הוסיף עו"ד שטרית, כי ניסה להניא את התובע מלעשות כן, אולם לדבריו התובע אמר לו: "שהוא רוצה שיהיה שקט בין כולם (תוך שהוא מתייחס לילדיו)". בהמשך חזר על כך ואמר: "אני הפצרתי בפלוני א' להפסיק להתעסק בעניין של הירושה ולאחר שאמר לי ששמע אותי וזה מה שהוא רוצה" (עמ' 59, ש' 29-30).

 

  1. עוה"ד שטרית תיאר עסקה שהתמשכה על פני מספר חודשים, כאשר בכל אותה תקופה נבחנה גם זהות הילד שיהיה צד לעסקה והוסיף: "על הסף נשללו שניים, ח' משני טעמים, אחד הוא בעל משק והוא לא יכול להיות בעל משק נוסף על פי חוק. שניים – לדברי פלוני א' ופלונית ג' הוא שקוע בחובות ולא יכול לממן את הרכישה. ל' נשללה גם כן. לדברי פלוני א' ופלונית ג' מהטעם השני כמו שאמרנו לגבי ח' כי היא שקועה בחובות." (שם, ש' 34- עמ' 51, ש' 2).

 

  1. בשלב הבא ביקשו התובעים כי העסקה תתקיים מול הבת נ', אולם לאחר שהוא (עוה"ד שטרית) שלל זאת, משום שהיא מחזיקה במשק נוסף, ביקשו התובעים לבצע העסקה על שם בתה של הגב' נ', אשר בסופו של דבר הודיעה כי לא תוכל לממן את העסקה ומשכך בסופו של יום בוצעה העסקה אל מול הנתבעת, שבתחילה "לא התלהבה מהעסקה" (שם, ש' 3-8).

 

  1. עוה"ד שטרית ביקש להצדיק את האופן שבו בוצעה העסקה- כהעברה ללא תמורה וזאת הגם שהיא כוללת תמורה (זו שצריכה להיות משולמת לאחים, כאמור בסע' 9 לעיל) וטען שלא מדובר בהונאה של רשויות המס ומשעה שהעסקה מוגדרת כמתנה על תנאי, הרי שמדובר במס נדחה, אשר ישולם לכשתתבצע בעתיד עסקה למכירת המשק (שם, ש' 34-35). עוד הוסיף בעניין זה כי "מדובר במתנה על תנאי ויש בה תמורה שנמסרה לשלטונות המס", אולם מאחר שהתובע לא קיבל תשלום כלשהו, לדבריו, לא מדובר בעסקת מכר (עמ' 52, ש' 11-12).

 

על אף האמור, עו"ד שטרית העיד כי רק ההתחייבות לתשלום חודשי בסך 4,000 ₪ דווחה לרשויות המס, בעוד שהפיצוי העתידי לאחים לא דווח (שם, ש' 13-17).

 

עוד הוסיף עו"ד שטרית בעניין זה כי מספר סיבות הביאו לכך שמלכתחילה לא בוצעה עסקת מכר אלא עסקת מתנה: הצורך של התובעים לתת ירושה בחייהם, העובדה שלאף אחד לא היה סכום של 4.6. מיליון ₪ לצורך רכישת המשק, הכולל תשלום מס בסכום של כ- 1.6 מיליון ₪, הצורך והרצון של התובעים להמשיך להתגורר בביתם ולא להישאר לבד "זאת היתה ההגדרה שכל אחד מהאחים מקבל משהו, פלונית ג' נמצאת בבית וההורים נמצאים בבית, היא תומכת בהם" (עמ' 52, ש' 1-8).

 

  1. עוד נלמד מעדות עוה"ד כי לאחר שנחתמה העסקה פנה אליו התובע "מבולבל" ואמר לו שהוא רוצה עכשיו "שפלונית ג' תתן לכל אחד מהאחים מיליון ₪". לאחר שהפנה את התובע לייעוץ משפטי חיצוני, קיבל לאחר מספר חודשים מכתב הדורש ממנו להקפיא את העברת הזכויות, אותו הוא דחה בתגובה קצרה לפיה לצורך כך הוא נזקק לצו מניעה מביהמ"ש (שם, ש' 28-33).

 

  1. עוה"ד שטרית הבהיר כי סכום הפיצוי לאחים, לרבות הפער בין התשלום לגב' נ' לבין יתר האחים נקבע על פי הוראת התובע (עמ' 57, ש' 3-4) וחיזק את גרסת הנתבעת לפיה תשלום הפיצוי לאחים צריך להיות מועבר רק על פי הוראה של התובע (שם, ש' 2).

 

  1. ביום 8.11.2021 הוגשו לתיק ביהמ"ש העתק מסמכים רלוונטיים בהתאם להחלטתי מיום 31.10.2021: חשבוניות בגין תשלום שכ"ט, טפסי העברת זכויות, מכתב לרמ"י מיום 1.12.2019, מסמכים הקשורים למיסוי מקרקעין והסכמת התובעת להעברת הזכויות על שם הנתבעת.

 

סיכום טענות הצדדים:

  1. טענות ב"כ התובעים בסיכומיו בתמצית הינן:
  • מדובר בעסקת מכר ולא בעסקת מתנה;
  • ההסכם עליו חתם התובע בסופו של יום לא משקף את גמירות דעתו.
  • אומד דעת הצדדים (כפי שניתן ללמוד מנספח 6 לכתב התביעה- שנכתב בכתב ידה של הנתבעת) הינו לתשלום בסך הגבוה מהסך שנכתב בסופו של יום בהסכם;
  • מחצית הזכויות שייכות לתובעת 2 וזו לא חתמה על ההסכם;
  • טענות לבטלות המתנה מכוח סע' 5(ב) ו(ג) לחוק המתנה.

 

  1. טענות ב"כ הנתבעת 1 בסיכומיו בתמצית הינן:
  • מדובר בהסכם מתנה, כפי לשון ההסכם;
  • הסיבה כי המתנה לא הסתיימה ברישום היא התנהגות התובעים שגרשו את המודד ובכך מנעו הסדרת החריגות במשק (אענה שהוכחשה ע"י התובעים בסיכומי תשובתם);
  • התובעים היו במועד החתימה ועודם צלולים בדעתם והבינו את המתרחש סביבם וחתמו על המסמכים מרצונם החופשי ומתוך גמירות דעת;
  • התובעת 2 הייתה מודעת לכל התהליך ונתנה הסכמתה להעברת הזכויות על שם הנתבעת 1.
  • המניע להעברת הזכויות על שם הנתבעת 1 הוא חשש ממצבו הכלכלי של האח ח';
  • המניע לרצונם של התובעים לבטל את העסקה לאחר מעשה, הינו לחץ שהופעל עליהם מצד ילדיהם ו/או בשל טעות כלכלית בעסקה, שאינה מצדיקה ביטול ההסכם ומנוגדת לסע' 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (טענה שהוכחשה ע"י התובעים בסיכומי תשובתם);
  • הנתבעת שינתה מצבה לרעה, פרעה את קרן ההשתלמות שלה לצורך ביצוע שיפוץ בנכס והכל תוך הסתמכות על התחייבות התובעים;
  • לא עלה בידי התובעים להוכיח התנהגות מחפירה המצדיקה ביטול המתנה, שכן ע"פ הפסיקה, לא כל התערערות במערכת היחסים תוכר כהתנהגות בלתי ראויה מצד מקבל המתנה (עמ"ש (מרכז) 62373-11-15).

 

דיון והכרעה:

 

גמירות הדעת של התובע עת חתם על ההסכם

  1. ראשית, אבחן את טענת התובעים לפיה לא הבינו את תוכנו של ההסכם עליו חתם התובע ולצד זאת שסברו כי מדובר בעסקת מכר, סברו כי זה צריך לכלול התחייבות לתמורה גבוהה יותר מכפי שנרשם במסמך ההתחייבות עליו חתמה הנתבעת.

 

  1. נקודת המוצא היא כי חתימתו של אדם על מסמך כתוב מקימה חזקה שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו. על המבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיבית וברמת הוכחה של אפשרות קרובה (ע"א 8533/06 גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ, פס' 5 לפסק דינו של השופט אלון [פורסם בנבו] (5.8.2008); ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2) 77 (1995); ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, עמ' 117 (1965); תא"ק (ת"א) 2644-07 בנק הפועלים בע"מ נ' רומטק מימון בע"מ, פס' 15 לפסק הדין [פורסם בנבו] (2015); ה"פ (ת"א) 20769-10-12 אלאלוף נ' שוגרמן, פס' 8 לפסק הדין [פורסם בנבו] (21.3.2013)).

 

  1. במקרה שלפניי, התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם לסתירת החזקה כאמור.

 

  1. מחדלם של התובעים בעניין זה בולט במיוחד על-רקע עדותו של עוה"ד שטרית, אשר אימת חתימת התובע על תצהיר העברה ללא תמורה והעיד כי תנאי העסקה היו ידועים לו היטב.

 

  1. נוכח האמור לעיל, לא מצאתי בסיס לטענת ב"כ התובע בסיכומיו כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח שההסכם אינו משקף גמירות דעתם של התובעים וכי הוכח שהתובעים לא התכוונו ליתן את המשק במתנה ו/או ללא תמורה ו/או בתמורה גבוהה יותר מכפי שנכתב בכתב ההתחייבות וכי סמכו על עוה"ד שיפעל למימוש כוונתם והוא נהג אחרת.
  2. טענת ב"כ התובעים בסיכומיו לעניין חוסר גמירות דעתו של התובע "לנוכח גילו המופלג" (סע' 4 לסיכומיו) תמוהה לנוכח הקוהרנטיות שבה העיד התובע בביהמ"ש, שביחס אליה מצא ב"כ התובעים עצמו להוסיף כי "התובע 1 העיד בביהמ"ש באופן נהיר, עקבי וקוהרנטי, חרף גילו המבוגר" (סע' 10 לסיכומיו). מדובר בפער שאינו ניתן לגישור וסתירה שאינה ניתנת ליישוב.

 

מצאתי כי דווקא עדותו הקוהרנטית של התובע עצמו מלמדת כי הוא מבין היטב סיטואציות וכי הוא יודע לעמוד על דעתו ומשכך, קשה ליישב זאת עם הטענה לפיה הוא אינו יודע או לא ידע בזמן אמת על מה חתם, ומשכך בעניין זה, מצאתי לקבל את טענת הנתבעת 1 לפיה התובע הבין על בוריו את ההסכם בין הצדדים וחתם עליו מרצנו החופשי ומתוך גמירות דעת.

 

  1. לנוכח האמור, לא מצאתי לקבל את טענת ב"כ התובעים לפיה "נוכח אופייה של העיסקה החד-צדדית של מתנה, ישנה ציפייה סבירה שמקבל המתנה יעמוד על כוונותיו של המעניק ויוודא כי הגילוי החיצוני של רצונו משקף נאמנה את כוונתו הסובייקטיבית" (ע"א 3601/96 עמית בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל [עמ' 598], נב(2) 582 (1998) להלן: "עניין בראשי"), שכן אין הנדון דומה לראיה.

 

נסיבותיו של פסק הדין שצוטט ע"י ב"כ התובעים אינן דומות לעניינו. שם, חולשתו של מעניק המתנה, לימדה על חוסר גמירות דעתו, זאת בשעה שזה לא השתתף בהכנת המסמכים ואף לא היה שותף בהתייעצות שקדמה להכנתם; מעמד החתימה, היה המועד שבו הוצגו לנותן המתנה המסמכים לראשונה; הנותן המתנה עצמו לא ידע קרוא וכתוב וידע אך לחתום את שמו.

 

בעוד הנסיבות שם הביאו לכך שלא הייתה מחלוקת בין המומחים לעניין מצבו השכלי הירוד של נותן המתנה המנוח וביהמ"ש קמא שם סבר כי יש להעדיף את עמדת המומחה שסבר כי ראוי היה למנות למנוח אפוטרופוס על גופו ורכושו, כפסול-דין ועל כן הכריע כי הייתה חסרה למנוח ההבנה המלאה למשמעות המסמכים ותוצאותיהם, נסיבותיו של ההליך שבפניי אינן דומות כלל, שכן התובעים לא הביאו כל ראיה לכך שהתובע היה חסר גמירות דעת בעת החתימה על ההסכם. ההפך הוא הנכון, מצאתי, כאמור לעיל, כי התובע היה מודע היטב להתחייבותו ולמשמעויותיה.

 

  1. אדגיש גם כן כי בפסק הדין בעניין בראשי, נקבע עוד:

 

"המבחן להתקיימותה של גמירת-דעת הוא מבחן חיצוני-אובייקטיבי, מבחן שנועד להעניק הגנה להסתמכות המתקשר ולקיים את הוודאות העסקית והביטחון המסחרי. במסגרת מבחן זה יש להביא בחשבון את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ודבריהם לפני כריתת החוזה ולאחריו, ולבחון על-פי קנה-המידה האובייקטיבי את המתקשרים עצמם.

 

"קנה המידה האובייקטיבי אינו של אדם חיצוני, זר להתקשרות, אלא של המתקשרים עצמם, שאת מעשיהם, דבריהם, התנהגותם, יש להעביר במשקפת הסבירות, ולשאול אם מתקשר סביר במעמדם היה מסיק ממה שהתרחש ביניהם, כי הם אכן גמרו בדעתם לכרות חוזה" (פרידמן וכהן [19], בעמ' 157).

 

כאשר דנים אנו בעיסקת מתנה, המבחן האובייקטיבי-חיצוני אינו מאבד מתקפותו, אולם עלינו להביא בחשבון כי ההגנה על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה פוחתת בעומדה אל מול הצורך לתת ביטוי לרצונו של נותן המתנה.

על-פי המבחן האובייקטיבי עשוי בית-המשפט להתערב ולאכוף חוזה, שייתכן שאחד המתקשרים לא היה מעוניין בו, מתוך הצורך לקיים את אינטרס המתקשר המסתמך על הגילוי החיצוני. המבחן להתערבותו של בית-המשפט הוא, כאמור, מבחן ההעדה החיצונית בעיני האדם הסביר, מבחן המקל עם המתקשר המבקש לאכוף את החוזה (במקרה שלפנינו – מקבל המתנה). בחוזה מתנה, כאשר שוקל בית-המשפט אם ראויה עמדתו של מקבל המתנה להגנה, יביא בחשבון את מהותו של חוזה המתנה כחוזה חד-צדדי, אשר המקבל הוא הנהנה העיקרי (אם לא היחיד) ממנו."

 

הנה כי כן, דווקא פסק הדין אליו הפנה ב"כ התובעים בסיכומיו מחדד את ההבנה כי לנוכח הממצאים האובייקטיביים שבפני, כפי שפורט לעיל, יש להורות דווקא על אכיפתו של החוזה (בין אם ייקבע כמסקנתי להלן, שמדובר בהסכם מכר ובין אם יוגדר החוזה כהסכם העברה ללא תמורה).

 

מעמדו של ההסכם מיום 4.12.2017

  1. לטענת התובעים, הם הוטעו לסבור כי מדובר בהסכם מכר וכוונתם בעת החתימה על ההסכם הייתה למכור את המשק לנתבעת. מנגד, טענה הנתבעת כי ההסכם, כמשמעו, הינו הסכם מתנה במסגרתו העבירו לה התובעים את המשק ללא תמורה.

 

  1. עניין זה של סיווג המסמך עשוי להיות בעל משמעות במקרה שלפניי לנוכח ההשלכות של כל אחת מההגדרות על משמעות החזרה מההסכם; שכן בעוד שבחוק המתנה, נקבע כי נותן המתנה רשאי לחזור בו ממתנתו רק טרם השלמתה (היינו: כל עוד אנו מצויים בשלב של התחייבות לתת מתנה), הרי שאם מדובר בעסקת מכר, על אף לשונו הפשוטה של ההסכם, אזי יש לבחון את העילות לביטול העסקה, בהתאם לחוקי החוזים.
  2. לשונו של ההסכם, אשר נושא את הכותרת: "הסכם העברה ללא תמורה" עליו חתם התובע, מלמד לכאורה כי התובע ביקש להעניק לנתבעת את המשק לנתבעת, ללא תמורה:

 

"...

הואיל והמעביר מעוניין  להעביר ללא תמורה כספית למקבל את זכויותיו במשק והמקבל מעוניין לקבל מן המעביר את כל זכויות המעביר במשק...

...

4.1... מובהר כי למעביר ולבת זוגו הזכות להישאר במשק, להתגורר במשק, להחליט ולקבוע על המשק ולקבל את פירותיו הכלכליים וההכנסות שיתקבלו מהמשק במשך כל ימי חייהם.

...

5.1 מובהר כי המעביר והמקבל הינם הורה וצאצא והמעביר מעביר את כל זכויותיו במשק למקבל ללא תמורה כספית שהיא."

 

כך עולה גם מהוראות סע' 2 לתצהיר התובע:

 

"הנני מעביר בזאת – ללא תמורה ובמתנה – לבתי... את כל זכויותיי במשק שתואר לעיל, בהעברה ללא תמורה, מבלי שקיבלתי כל תמורה ממנה בעבור הזכויות".

 

  1. אלא שבחוק המתנה נקבע כי מתנה הינה הקנייתו של נכס, מכל סוג שהוא, שלא בתמורה, מתוך רצון להעניק את הזכויות בו לאדם אחר (סעיף 1 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה"); מרדכי ראבילו חוק המתנה, תשכ"ח-1968, 83-82 (תשנ"ז).

 

  1. אשר על כן, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומשאין מחלוקת כי במסגרת הסכמותיהם כלולה גם הענקת תמורה, שדומה כי רק משיקולי מיסוי, זו לא נכללה במסגרת ההסכם שהוגש לרשות המיסים ושעליו חתמו שני הצדדים. משכך מצאתי כי לא בהסכם מתנה עסקינן אלא בהסכם מכר, הכולל תמורה.

 

בנסיבות אלה, דין טענות הנתבעת 1 לפיה מדובר בהעברה ללא תמורה- נדחות ומצאתי כי לנוכח התמורה הכספית שאינה במחלוקת (עצם מתן התמורה להבדיל מגובה התמורה), אין לדמות ענייננו לנסיבותיו של עמ"ש (ב"ש) 1596-12-12 שהובאו בסיכומי הנתבעת 1.

 

  1. מצאתי כי לא ניתן ליישב את הטענה לפיה מדובר בהסכם מתנה, גם לא בהסכם מתנה על תנאי, שכן הסכמות הצדדים מלמדות כי מדובר בעסקה הכוללת, באפן אימננטי, מתן תמורה (כפי הנראה דחויה למועד בו יורה התובע להעבירה לידי ילדיו האחרים) בגין העברת המשק מהתובעים על שם הנתבעת 1.

 

  1. אין חולק כי אומד דעת הצדדים בעת החתימה על הסכמים הייתה כי התובע יעביר את המשק על שם הנתבעת 1 ובתמורה תשלם הנתבעת 1 סך של 1,200,000 ₪, אשר על פי דרישת התובעים צריכה להיות מועברת לידי יתר ילדיהם, ואין לראות בכך כעסקה ללא מתן תמורה, שכן התובע "רוצה שהמשק יעבור על שם אחד הילדים, כאשר יהיה סידור עם שאר הילדים" וזאת על מנת "שיהיה שקט בין כולם"(ראו: עדות עוה"ד שטרית בעניין זה- סע' 76 לעיל) וזו התמורה עליה הוסכם במסגרת ההתקשרות החוזית של הצדדים.

 

  1. סע' 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים הכללי") קובע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

 

  1. יסודותיה של פרשנות חוזים נסקרה באופן נרחב בע"א 4628-93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, מט(2) 265 (עניין אפרופים), שם הובאו בין היתר דבריו של כב' השופט בייסקי בע"א 406/82 נחמני נ' גלאור, בעמ' 499, היפים גם לענייננו:

 

"אכן, ייתכן לפעמים, כי בבוא בית המשפט לתהות ולפרש את אומד דעתם של הצדדים, ייבחנו לצורך זה התכלית, שביקשו המתקשרים להגיע אליה, והכוונה, שהנחתה אותם בעת שניסחו את המסמך... ואולם, כמצוות סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, יפורש אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, ואם אינו משתמע ממנו - מתוך הנסיבות. ואם ברור הוא החוזה ולשונו היא חד-משמעית, שוב אין צורך להיזקק לנסיבות...".

 

  1. נהיר אם כן יש לפרש את ההסכם בהתאם לאומד דעת צדדים, אשר התקשרו בהסכם שכלל שתי התחייבויות, השלובות זו בזו- העברת זכויות במשק מהתובעים לנתבעת 1 אל מול קבלת תמורה בסך 1,200,000 ₪ שצריכה לעבור לילדי התובעים, ע"פ חלוקה שנקבעה על ידי התובעים.

 

  1. כלל נקוט בידינו כי במרכז הכבידה של משפט החוזים יימצא עקרון האוטונומיה של הרצון או העיקרון כי "הסכמים יש לכבד" וחזרה מהסכם היא לכאורה התנהגות בלתי סבירה (ראו: בג"צ 1930/94 נתן נ' שר הביטחון, פ"ד מח(3)643; ע"א 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מרטין [פורסם בנבו] (2011)) ומשכך ובשעה שהתובעים לא הוכיחו כי יש לבטל את החוזה מכוח סעיפים 13-18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, לא מצאתי לקבל את טענות התובעים ולא מצאתי להורות על ביטולו.

 

  1. כך וכפי שיפורט להלן, לא מצאתי כי התנהגותה של הנתבעת מהווה הפרה יסודית של ההסכם, המצדיקה ביטול החוזה מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

 

  1. טענות התובעים שמכוחן הם מבקשים לבטל את ההסכם, נסמכו, כאמור, על עילות הביטול הקבועות בחוק המתנה, אולם גם אם ניתן לעשות השלכה ולומר כי הללו מבקשים לטעון בעצם כי משעה שהנתבעת לא טיפלה בהם כראוי וכפי התחייבותה, יש בהתנהגות זו, שאותה הגדירו כ"התנהגות מחפירה" כדי להוות "הפרה יסודית" המצדיקה את ביטול החוזה, לא מצאתי כי הנסיבות שבפניי מצדיקות לקבוע כך.

 

  1. אמנם בהסכם עליו חתמו הצדדים יחד אין כל זכר להתחייבויותיה של הנתבעת 1, אך משעה שאין חולק כי התחייבויותיה של הנתבעת 1 כלולות בהסכמות הצדדים הכרוכות בחוזה המשולב עליו חתמו הצדדים יש לבחון האם הנתבעת 1 אכן הפרה התחייבותה והאם הפרה זו עולה כדי הפרה יסודית המצדיקה ביטולו של ההסכם.

 

  1. עיון בכתב ההתחייבות עליו חתמה הנתבעת 1 מלמד כי זה כולל מספר התחייבויות:

 

  • התחייבות לאפשר לתובעים להמשיך ולגור במשק ולעשות בו שימוש עד אחרית ימיהם.
  • התחייבות שלא לבצע כל דיספוזיציה במשק ללא הסכמת הוריה.
  • התחייבות לרישום משכון בדבר הימנעות מעסקה ובדבר התחייבויותיה.
  • התחייבות לאפשר להורים לקבל את פירותיו הכלכליים וההכנסות שיתקבלו מהמשק.
  • התחייבות לטפל ולדאוג לכל צרכי הוריה, במשך כל ימי חייהם, באופן שלא ייגרע מרמת חייהם בעת החתימה על ההתחייבות.

 

  1. כל טענות התובעים בעניין "ההתנהגות המחפירה" לכאורה מתמקדות בסע' ה' לעיל בלבד, שכן, גם לדבריהם, הנתבעת 1 לא הפרה את יתר התחייבויותיה.

 

  1. אלא שטענות התובעים בעניין זה נטענו כלאחר יד ואם לא די בכך שההתחייבות האמורה בסע' ה' לעיל הינה התחייבות סתמית ולא מסוימת ו/או קונקרטית, הרי שהתובעים אף לא שכנעו את ביהמ"ש (ודומה כי אף לא טענו זאת כלל) שהנתבעת, בהתנהגותה, גרעה מרמת החיים שנהגה בעת החתימה על ההתחייבות.
  2. התובעים לא הסבירו כיצד נפגעה רמת חייהם וגם אם רמת חייהם נפגעה לכאורה, לא הבהירו מדוע הדבר נובע ממחדליה או ממעשיה של הנתבעת 1 ואף לא שכנעו את ביהמ"ש כי ההתחייבות "לטיפול ושמירה על רמת החיים של התובעים" מחייבת את הנתבעת בביצוע מעשים אקטיביים, קונקרטיים וספציפיים על מנת לטפל בהוריה, שכן לשונה של ההתחייבות לטפל בתובעים הינה ככתבה- לצורך מניעת ירידה ברמת החיים שלהם ואינה כוללת בתוכה התחייבות לבצע מעשים ספציפיים וקונקרטיים.

 

  1. לעניין זה מצאתי חיזק לדבריי בדברי כב' השופט א. ואגו בעמ"ש (מחוזי באר שבע) 1596-12-12 פלוני נ' פלונים (נבו 10.04.2014) וזאת הגם שהללו התייחסו לטענת ביטול מכוח חוק המתנה:

 

"בפסק הדין קבעה סגנית הנשיא הנכבדה, מספר פעמים, שהטענות בעניין התנהגותו הנטענת של המשיב, ובדבר מחדליו מלתמוך בהורים ולספק צרכיהם, לא הוכחו כלל ועיקר. קביעות אלה מבוססות ומנומקות כדבעי. ברי, שהנטל להוכיח התקיימות הנסיבות המצדיקות ביטול המתנה, רובץ על כתפי הטוען לכך. נטל זה לא הורם, ואף קיימות עדויות פוזיטיביות על כך שהמשיב סייע להורים והיה אמפתי כלפיהם. כמעט מיותר להוסיף, שהטענה כאילו אף אם ההורים המנוחים לא נזקקו לסיוע כספי ולתמיכה כלכלית, מטעם המשיב, בשל כך שהיו משופעים באמצעים, עדיין הפר המשיב את התחייבותו כלפיהם, אינה ראויה להישמע, והיא אף תמוהה. האם כדי לבצע את התחייבותו, צריך היה המשיב "לכפות" על הוריו סעד שאינם צריכים לו? ברור, שעל פי כל פרשנות סבירה והגיונית, ההתחייבות לטפל במנוחים ולדאוג לכלכלתם ולמזונותיהם עד תום אריכות ימיהם, עתידה להתממש אם וכאשר יהא בכך צורך והצדק. ההורים יכלו לבחור להסתייע בבנם, ולסמוך על התחייבותו האמורה, אולם, משלא נזקקו לה, ורואים אותם כמוותרים על הגשת הסיוע, כל עוד מקורותיהם מאפשרים קיום מכובד ותקין, לא ניתן לומר שהמשיב חדל במחדל כלשהו או שהפר את התחייבויותיו."

 

  1. הנה כי כן, לא מצאתי כי יש הצדקה להורות על ביטול ההסכם מטעם זה, שכן לא הוכח כי התנהגותה או מחדליה הנטענים של הנתבעת 1 עולים כדי הפרה יסודית של החוזה, המצדיקה את ביטולו.

 

  1. למעלה מן הצורך אציין, כי גם אקבל את טענת מי מהצדדים ביחס לאופי העסקה, אתעלם מאומד דעת הצדדים כפי שמצאתיה לעיל, אתמקד בלשונו של ההסכם שהוגדר כ"הסכם העברה ללא תמורה" ואנתק אותו מהקשרו ומכתבי ההתחייבות של הנתבעת 1, הרי שגם מכוח הוראות חוק המתנה לא מצאתי הצדקה להורות על ביטול העסקה.
  2. גם אם הייתי מגיע למסקנה שמדובר בחוזה העברה ללא תמורה ובהתחייבות לתת מתנה (בין אם הושלמה ובין אם לאו), הרי שבנסיבות שלפניי לא מתקיימות הנסיבות המפורטות בסעיף 5 (ב) או 5 (ג) לחוק המתנה, המאפשרות חזרה של נותן המתנה מהתחייבותו (ראו בעניין זה פסק דינו של כב' השו' א. ואגו בעמ"ש (ב"ש) 1596-12-12 שציטוט רלוונטי ממנו הובא בסע' 111 לעיל).

 

  1. כאמור לעיל, לא מצאתי כי התנהגותה של הנתבעת עולה לכדי התנהגות מחפירה ומשכך אין לנו עניין בסע' 5(ג) לחוק. מלבד זאת מצאתי לקבל את טענת הנתבעת 1 לפיה היא שינתה מצבה על-סמך התחייבות התובעים:

 

  • הנתבעת מכרה את ביתה, כיסתה את המשכנתא שרבצה עליו והיתרה נשמרה לצורך תשלום פיצוי לאחיה;
  • מצאתי לקבל את טענת הנתבעת לפיה בעת הזאת אין היא יכולה לשוב ולרכוש דירה שוות ערך לזאת שנמכרה על ידה לצורך קיום התחייבותה לפיצוי האחים;
  • מצאתי לקבל את הטענת הנתבעת בדבר כך שהשקיעה בבית ושיפצה אותו (גם אם לא בסכומים הנטענים על ידה);
  • אין מחלוקת כי הנתבעת שילמה שכר טרחת עו"ד ודמי תיווך בסכומים של עשרות אלפי שקלים; ועוד.

 

  1. במצב דברים זה, גם אם היה נקבע כי עסקינן בהסכם מתנה, אין מנוס מהמסקנה לפיה התובעים אינם יכולים לחזור בהם מהתחייבותם למתן המתנה, שעה שהנתבעת שינתה מצבה בהתבסס על התחייבות זו.

 

  1. למעלה מן הצורך אציין כי לא מצאתי לקבל את טענת התובעים לפיה בשעה שמחצית הזכויות במשק שייכות לתובעת 2, שלא חתמה על ההסכם, יש להורות על בטלותו, שכן מצאתי כי ההסכם נחתם רק על ידי התובע לנוכח מצבו הרישומי של המשק הרשום על שם התובע בלבד וכך או כך, בתצהיר התובעת ניתנה למעשה הסכמתה לוויתור על טענותיה האובליגטורית לבעלות במשק (מכוח הדינים הרלוונטיים, לרבות חזקת השיתוף, שיתוף ספציפי בדירת מגורים ועוד).

 

  1. לסיכום- לא מצאתי לקבל את התביעה לביטול ההסכם ואני מורה לצדדים להשלים את העברת הזכויות על שם הנתבעת 1 בכפוף לתשלום התמורה בסך 1,200,000 ₪ שתחולק בין ילדי התובעים, על פי החלקים היחסיים הקבועים בכתב ההתחייבות עליו חתמה הנתבעת 1 (ובכפוף לדרישות והוראות הנתבעת 2, כאמור בסע' 15 לעיל).

 

מסקנה זו הינה בשים לב לקביעתי לפיה מדובר בהסכם מכר הכולל תמורה כספית, ע"פ אומד דעת הצדדים והמסקנה כי ההתקשרות החוזית ביניהם כרוכה ושלובה בהתחייבות הנתבעת לתשלום תמורה ליתר ילדי התובעים.

 

לא עלה בידי התובעים להוכיח כי מתקיימות העילות המצדיקות ביטול חוזה מכר ואף אם הייתי מקבל את הטענה לפיה מדובר בהסכם מתנה, הנסיבות שבפני אינן מצדיקות ביטולה. 

 

סוף דבר- התביעה נדחית.

 

לנוכח הנסיבות ולנוכח מסקנותיי דלעיל ועל מנת שלא לפגוע ולערער עוד יותר את מרקם היחסים של הצדדים, אינני נותן צו להוצאות.

 

פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת פרטים מזהים ושמות הצדדים, בכפוף לתיקוני עריכה.

 

ניתן היום,  י"ז סיוון תשפ"ב, 16 יוני 2022, בהעדר הצדדים.


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ