פס"ד בתביעת מזונות קטינים שהעתיקו את מקום מגוריהם מבית האב לבית האם

בעניין הקטינים:    1. א.ש. ת"ז -------- ילידת xx.xx.2011
                           2. פ.ש. ת"ז -------- יליד xx.xx.2013

תביעת מזונות קטינים שהעתיקו את מקום מגוריהם מבית האב לבית האֵם.

הצדדים וטענותיהם:

1. הצדדים, בני זוג לשעבר , יהודים שנשאו כדמו"י, והם הורים ל- 2 קטינים: א' ילידת xx.xx.2011 ופ' יליד xx.xx.2013 (להלן: "ההורים", ו-"האב" או "האֵם" לפי העניין).

    

2. בתקופת החיים המשותפים התגוררו ההורים בעיר ח'.

    

    

3. ההורים התגרשו ביום xx.xx.2019 ולאחר הגירושים העתיקה האֵם את מגוריה לעיר כ' שם היא מתגוררת עד היום.

    

4. התובעת נישאה בשנית והיא אֵם לקטינה נוספת. לא נמסר מועד לידתה אך היא נולדה בשלהי שנת 2022.

    

5. הנתבע מתגורר בח' עם בת זוג וממערכת יחסים זו נולדו לו קטינה נוספת, י', בת כ-3.5 שנים.

    

6. התובעת עובדת כסייעת בגן ילדים.

    

7. הנתבע עובד בבית החולים xx כאחראי לוגסטיקה בבית מרקחת של המחלקה ה-xx.

    

8. ברקע, הליכים משפטיים שהתנהלו בין ההורים, במהלך השנים 2017-2018.

    

   במסגרת הליכים אלו נפסק כי הקטינים ישארו להתגורר בח' בבית האב, אשר זכאי לקבל את תשלומי הביטוח לאומי המשולמים עבור הקטינים ובהוצאות בריאות וחינוך חריגות חולקים ההורים בחלקים שווים. נוסף על כך, נקבעו זמני שהות בין האֵם ובין הקטינים כאשר באחריות האב להביאם לבית האם ובאחריות האם להשיבם לבית האב.

   עוד נפסק שם כי לאיזון סופי ומוחלט של המשאבים שצברו ההורים בתקופת החיים המשותפים על הנתבע להעביר לתובעת סך 38,661 ₪ לאיזון של עודף זכויותיו והצדדים חלקו את הזכויות בדירתם לאחר שהנתבע רכש את חלקה של התובעת לפי שווי 1,080,000 ₪. (שלאחר מכן נמכרה לצד ג', ראו עדות הנתבע עמוד 55 שורה 17).

    

9. הקונפליקט המתמשך והעמוק בין ההורים, אשר הקטינים היו חשופים אלו לא שכך וביוני 2020 החלה מעורבת עו"ס חוק נוער שהמליצה ביולי 2021 על הכרזת הקטינים כקטינים נזקקים. כל הורה תולה את האשם בהתדרדרות מצבם הרגשי של הקטינים, בהורה האחר.

    

10. בהמשך, ביום 12.08.21 הסכימו ההורים כי הקטינים יעברו להתגורר בבית האֵם בכ', שם הם מתגוררים כיום. יוער כי האם טענה שבאותו יום, ללא הודעה מוקדמת, האב הביא את הקטינים אל ביתה והודיע כי הוא מוותר על גידולם ועל משמורתם וזאת מאחר ובת זוגו אינה מעונינת בכך, ואילו האב טען כי מאחר והאֵם לא איפשרה מתן טיפולים רגשיים לקטינים, הסיטה את הקטינים כנגדו וגרמה לניכור הורי, וגם לא עמדה בתשלומי המזונות, המדור והמחציות, הרי שהגיעו מים עד נפש והוא נאלץ לוותר על גידולם בביתו.

     

11. האֵם טענה כי הוסכם שזמני השהות בין האב ובין הקטינים יתקיימו כל שבת רביעית (אחת לחודש) ובפועל אין קביעות בזמני השהות וכל נטל גידול הקטינים נופל על כתפיה ועתרה לחיוב האב במזונות הקטינים סך 4,360 ₪ לחודש ומדור ואחזקת מדור סך 7,257 ₪. האב טען כי מידיי שבועיים-שלושה, ביום שישי הוא אוסף את הקטינים מהמסגרת החינוכית בבית הספר ומשיבם במוצאי שבת לכ', לבית סבתם מצד האֵם. עוד טען האב כי אין לחייבו במזונות הקטינים בשל ההסתה מצד האֵם כנגדו והניכור ההורי שהוא חוות כתוצאה מכך. נטען כי למצער יש לחייבו במזונות מינימלים, לכל היותר סך 1,250 ₪ ואין לחייבו במדור מאור והתובעת נשואה לצד ג'.

     

    ביום 13.01.22, פסקתי על חשבון מזונות זמניים סך 2,900 ₪ לחודש, החל מיום 10.01.22 ובכל 10 לחודש, כל חודש מראש. נוסף על כך פסקתי כי שני ההורים יישאו בחלקים שווים, בכל הוצאות החינוך החריגות והוצאות הבריאות החריגות העולות על 100 ₪.

     

    בהוצאות חינוך חריגות ובהוצאות רפואיות חריגות העולות על 100 ₪ חוייבו ההורים לשאת בחלקים שווים, לאחר קיזוז מענקים, הטבות או הנחות, לרבות מענק חינוך. נקבע כי קִצבאות המוסד לביטוח לאומי המשולמות עבור הקטינים ישולמו לתובעת.

    דיון והכרעה:

     

12. בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט-1959 חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נבחן על פי הדין האישי החל עליו.

     

13. הצדדים יהודים, על כן, המקור לחיוב הנתבע במזונות הקטינים הוא בדין העברי.

     

    על פי הדין העברי ופסיקת בתי המשפט, יש לחלק את מזונות הקטינים לשתי תקופות. מקור החיוב לכל תקופה הוא שונה וגם היקפו ואופן חלוקת הנטל בין ההורים משתנה בין התקופות. התקופה הראשונה עבור קטינים, מקטני קטינים שהם מתחת גיל 6 שנים. זהו חיוב שהוא עצמאי ומוחלט ואינו תלוי בהכנסות האֵם או במצבו הכלכלי של האב או הקטין. התקופה השניה עבור קטינים שהם מעל 6 שנים ועד מלאת 18 שנים. לחיוב זה שני מקורות שונים, החיוב עבור קטינים עד גיל 15, זהו חיוב שהוא מכוח תקנת חכמים. חיוב עבור קטינים מגיל 15 שנים ועד מלאת 18 שנים, זהו חיוב מדין צדקה וחל על ההורים באופן שווה. ראו ע"א 166/66 גודלמן נ' גולדמן פד"י כ (2) 533, 536, ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פד"י לו (3) 449, 457 והפרשנות בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, סעיף 3 לפסה"ד של הנשיאה כב' השופטת א' חיות, שם בעמוד 125, בפסה"ד מיום 19.07.2017.

     

14. בעת בתביעת מזונות יש לבחון מה הם צרכי הקטינים, מה הם יכולות ההורים ומהו יחס הכנסות ההורים. נוסף על כך, יש לשקלל את זמני השהות, את חלוקת האחריות ההורית בין ההורים ואת הנטל שכל אחד נוטל על עצמו ושאר נסיבות העניין. אין מדובר בנוסחה מתמטית. ראו עמ"ש 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.03.2015 עמוד 4 לפסק דינו של השופט שאול שוחט וגם עמ"ש (חיפה) 4208-01-19 ד' ב' נ' א' א' ב' מיום 21.07.19 וגם תלה"מ 28306-09-20 .... מיום 13.3.23.

     

15. צרכי הקטינים: שני הצדדים לא הוכיחו כדבעי את צרכי הקטינים. התובעת לא נתנה הסבר המניח את הדעת לפער בין גובה הצרכים הנטענים בכתב התביעה לטענות שהועלו בסיכומיה. גם בעדותה לא ידעה לתת הסבר ומענה בעניין זה ולא ידעה להפריד בין צרכי משק הבית ובין צרכי הקטינים.

     

    בכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום סך 2,180 לחודש עבור כל אחד מהקטינים. סכום זה מורכב מהרכיבים: בגין כלכלה 900 ₪, בגין ביגוד 300 ₪, בגין חוגים 200 ₪, בגין ספרים וציוד לתחילת שנת לימודים סך 130 ₪, בגין ועד בית הספר סך 110 ₪, בגין ביטוח רפואי סך 50 ₪, בגין דמי כיס סך 300 ₪, בגין הסעות 50 ₪, בגין ימי הולדת 250 ₪. עוד עתרה התובעת לתשלום סך 7,275 ₪ בגין הוצאות מדור של הקטינים הכוללים דמי שכירות, ארנונה, מים חשמל, גז, טלפון כבלים וועד בית.

     

    בסיכומיה, טענה התובעת כי ישנן הוצאות חודשיות נוספות בסך 3,300 ₪, עבור הקטינה א' בגין ביגוד והנעלה סך 800 ₪, בגין צופים 150 ₪, בגין חינוך 200 ₪ ובגין בילויים וחגיגות בת מצווה סך 1,000 ₪; עבור הקטין פ' בגין ביגוד והנעלה סך 800 ₪, בגין כדורגל 150 ₪, בגין חינוך 200 ₪. אשר להוצאות מדור טענה בסיכומיה הוצאות אלו הן סך 10,360 ₪ לחודש – בסכום זה כללה התובעת סך 4,000 ₪ בגין כלכלה.

     

     

     

    התובעת לא צירפה אסמתכאות לאימות הסכומים הנטענים והאסמכתאות שצורפו התגלו בחלקן לא רלוונטיות. ראו למשל כי כאשר הופנתה התובעת לקבלה עבור רכישת בגדי ספורט בחנות נייק (עמוד 120 לתיק המוצגים ת/1, לא נתנה התובעת הסבר המניח את הדעת לכך שהקבלה לכאורה מיוחסת לרכישותיה עבור עצמה ולא לקטינים – ולא ידעה מדוע בקבלה מופיעות רכישות של בגדי גברים XXL/XL ונשים. תשובותיה היו חמקמקות ועדותה בלתי מהימנה. ראו עמוד 25 שורות 24-38, עמוד 26 שורות 1-11. ראו גם קבלה מסופר פארם עבור איפור, טיפוח פנים ומסכות, עמוד 110 לת/1, צירוף פתק החלפה עמוד 136, קבלות ללא תאריך, ועוד. מעדותה עלה כי רכישה שהציגה התובעת כהוצאה שלה (עמוד 112 לתיק המוצגים ת/1) נרכשה למעשה על ידי אימה כמתנה עבור הקטינים . ראו עמוד 8 שורות 22-39, עמוד 9 שורות 1-24. עוד עולה מהאסמכתאות שצורפו לתיק המוצגים סומן ת/1 כי חלקן כוללות קבלות שהוצאו על שם צדדי ג' או שולמו על ידי צדדי ג' ולא על ידי התובעת. למשל עמודים 84, 92 לתיק מוצגי התובעת ת/1. התובעת העידה כי רכשה ציוד כדורגל עבור הקטין פ', ציוד הכולל מגני רגליים, כדור וכיוצ"ב אך לא צרפה אסמכתא להוכחת רכישות אלו. ראו עמוד 26 שורות 12-30, למעט קבלה אחת סך 150 ש"ח בגין רכישת סט+גרב+תיק ממועדון הכדורגל בית"ר (עמוד 173 לתיק המוצגים ת/1).

     

    התובעת העידה כי היא משלמת בגין צופים סך 150 ₪ לחודש ועבור חוג כדורגל לפ' 200 ₪, בילויים לא' וימי הולדת סך 1,000 ₪ (עמוד 3 שורות 16-18), עבור ביגוד והנעלה 1000 ₪ (עמוד 3 שורה 24). עוד העידה כי את הרישום והתשלום לחוג הכדורגל שילמה בעצמה ללא שדרשה מהנתבע הסכמה או החזר. ראו עמוד 21 שורות 36-38. יתר על כן, לא צורפה קבלה המעידה על תשלום להבדיל מטופס פירוט תשלומים עבור עונת כדורגל. נספח 11 לתיק המוצגים ת/1.

     

    התובעת העידה כי שילמה גם בגין הטלפונים של הקטינים יחד עם הנתבע, שהוא מי שנושא בתשלום זה. ראו עמוד 22 שורות 1- 32 – אך לא צירפה אסמכתאות לכך. ראו עמוד 21 שורות 32-39. גם בנוגע לטענתה כי היא נושאת בתשלום הביטוחים לא צורפה כל אסמכתא, בעוד שהנתבע צירף אסמכתא לפיה הוא נושא בתשלומי ביטוח משלים של קופת חולים עבור הקטינים. נספח 5 לתיק המוצגים מטעמו.

     

    העדר הבהרות או פירוט, המאפשר בדיקה האִם ההוצאות הן עבור הקטינים, אם לאו, מעיד על חולשת הטענות.

     

16. גם הנתבע, חרף כי מדובר במי שהקטינים התגוררו בביתו עד לאוגוסט 2021, לא צירף אסמכתאות להוכחת טענותיו וכאשר טען כי הוא משלם את צרכי הקטינים, באסמתכאות עליהן הסתמך לא ערך אבחנה בין צרכי משק הבית ובין צרכי הקטינים.

     

     

    עם זאת, הנתבע הציג במסגרת תיק המוצגים אסמכתאות על תשלומי בריאות לקופת החולים עבור הקטינים. נספח 5 בתיק המוצגים מטעמו ת/2, תשלומים עבור חברת פרטנר. נספחים 7-8 עמוד 73 תיק המוצגים ת/2, לקטין פ' סך 122 ₪. מנגד הטענה כי הנתבע שילם לפעוטונים ללא השתתפות התובעת, נסתרה מאותה קבלה אליה הפנה ב"כ בחקירה, נספח 9 לתיק מוצגי הנתבע ת/2, ממנו עלה כי מדובר בתשלום עבור ביתו הנוספת של הנתבע – ראו נספח 9 לתיק מוצגים ת/2, קבלות עבור תשלום ל"רשת xx - מעונות יום לגיל הרך", שכר לימוד לחודשים 9/21-10/21. בסיכומיו אישר זאת הנתבע. האסמכתא בגין קניות סך 700 ₪, נספח 7 לתיק מוצגים עמוד 52, אין בה להעיד על הטענה כי הנתבע רוכש מוצרים לקטינים, מהקבלה עלה כי זו אסמכתא שכוללת גם הוצאות ביתו הנוספת של הנתבע, רכישת מטרנה, ולא ניתן לייחס אילו רכישות בוצעו עבור הקטינים.

     

    גם הוצאות חריגות אחרות בהן טען הנתבע כי נשא, לאו הוכחו, ראו כי בסעיף 45 לסיכומיו טען כי רכש עבור הקטינים את כל הספרים והציוד לבית הספר, אך אסמכתא לא הוגשה בעוד התובעת הציגה קבלה מיום 8.10.21 בדבר השאלת ספרים עבור הקטינים. נספח יג לתיק מוצגים ת/1.

     

17. תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת. כאשר העובדות אינן שלמות והראיות אינן מאפשרות קביעת ממצאים ברורים, יאמוד בית המשפט את הצרכים על פי נִיסיון החיים של השופט היושב בדין. ראו: ע"א 680/82 נחום נ' נחום, פ"ד לז(4)667; ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, 33; ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן, פ"ד מ(1) 69; ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3)822, 825, 828 ועוד.

     

18. צרכי סף מינימליים לקטין הוערכו בסך 1,300-1,700 ₪ לחודש כולל אחזקת מדור אך לא כולל מדור. ראו עמ"ש 46291-01-16 פלונית נ' פלוני מיום 09.10.2017; עמ"ש 44496-10-20 א.נ' ב. מיום 11.08.2020. סכומים אלו נקבעו לאחר שנלקחו בחשבון התמורות הרבות במהלך השנים, עליית מחירים בכל תחומי החיים, רמת שכר שעלתה, שכר המינימום שעלה וכיוצ"ב. סכומים אלו כוללים צרכים הכרחיים וצרכים שאינם הכרחיים.

     

19. על סכומים דומים חזרו במספר פסקי דין שעסקו בקטין שהורגל לרמת חיים "רגילה" ושאינו מתגורר בשני בתים. בין היתר, ראו עמ"ש (תל אביב) 12792-10-19 ע.נ. נ' ע.ע.נ. מיום 27.10.2020; עמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס. סעיפים 22-23 לפסה"ד מיום 22.09.2020; עמ"ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ' פלונית סעיף 47 לפסה"ד מיום 31.01.2019.

     

20. שני הקטינים מעל גיל 6. משמעות הדבר היא כי אין צורך להפריד בין צרכים הכרחיים לצרכים שאינם הכרחיים. ראו בהקשר זה רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ נ' א.נ, סעיף 10 לפסק הדין מיום 25.10.18.

     

     

21. בנסיבות כאן, לאחר שבחנתי ושקלתי עמדות הצדדים, הראיות החלקיות שהוגשו ורמת החיים הלכאורית לה הורגלו הקטינים, אני אומדת צרכי כל אחד מהקטינים סך 1,600 ₪ לא כולל מדור. מתןך סכום זה  הצרכים שהם תלויי שהות הם סך 1,100 ₪ לחודש והצרכים שאינם תלויי שהות הם סך 500 ש"ח לחודש.

     

22. יכולתם של ההורים – כפי שפורט לעיל, היקף החיוב של כל הורה בצרכי הקטין כפי שנקבעו, ייקבע בהתחשב ביכולתו הכלכלית, הכנסתו ורכושו ובהתחשב בזמני השהות. זאת ועוד, על פי ההלכה הפסוקה, כאשר הורה מקים תא משפחתי חדש, לעניין המזונות יש לבחון גם את הכנסות בן הזוג החדש והתא המשפחתי החדש בכללותו. ראו עמ"ש 17590-01-20 ר' נ' ר' מיום 3.12.2020; תמ"ש 8879-12-15 י.ר. נ' ד.ר. מיום 14.2.2016; תמ"ש (ת"א) 71263/98 ז.ש. נ' ז.ש. מיום 29.12.2003.

     

    במקרה דנן שני הצדדים הקימו תא משפחתי חדש ועל כן יש לכלול את הכנסות בני הזוג שלהם לצורך חישוב הכנסות התא המשפחתי של כל אחד ואחד מהם.

     

23. יכולתה הכלכלית של התובעת – התובעת עובדת כסייעת בגן ילדים. על פי תלושי שכרה, בחודשים 11/21-7/22 שכרה החודשי הממוצע הוא סך 6,613 ₪ נטו. בסיכומיה, טענה כי פוטנציאל השתכרותה הוא 6,500-7,000 ₪ נטו. סעיף 10.1 לסיכומיה.

     

    לטענת התובעת עת היו הקטינים במשמורת הנתבע היא עבדה שעות נוספות מרובות וכיום כאשר הקטינים מתגוררים עימה, היא עובדת שעות מופחתות על מנת לקבל את 2 הקטינים מבית הספר. תלושי השכר שצירפה התובעת אינם קריאים ולא ניתן היה ללמוד מהם האם אלו שעות נוספות כנטען אם לאו, ועובר לפסה"ד שהתה התובעת בחופשת לידה.

     

    נוסף על כך, התובעת מקבלת קצבת ילדים סך 353 ₪. ראו דף חשבון נספח ט לתיק המוצגים ת/1.

     

    התובעת טענה כי בעלה הנוכחי משתכר סך 7,000 ₪ נטו לחודש, והכנסת משק הבית באופן היא 14,000 ₪ בחודש נטו. התובעת לא צירפה אסמכתאות אודות הכנסות בעלה הנוכחי. אך הנתבע לא הכחיש טענות אלו והתובעת לא נחקרה על כך.

     

    הנתבע טען כי לתובעת הכנסה נוספת על שכרה, בסך 8,000 ₪ נטו לחודש מעבודתה כעצמאית בתחום היופי, כמאפרת לאירועים, בניית ציפורנים ועיצוב שיער, בחברה שבבעלותה בשם xx בע"מ. הנתבע צירף לתיק המוצגים מטעמו (נספח 4 עמוד 32) אישור מרשם החברות על חברת xx בע"מ, אך למעט טענתו זו (סעיף 20 לכתב ההגנה וסעיף 41 לסיכומיו) הנתבע לא צירף אסמתכאות להוכחתהּ. גם התובעת לא הציגה אסמכתא כי סגרה את החברה או את הפעילות ברשווית המס. יוער כי בהליכים שהתנהלו בין הצדדים בעבר, התובעת אישרה טענתו זו של הנתבע וטענתה כי זו עבודתה – מאפרת ומעצבת שיער עצמאית.

    אשר לשעות עבודתה נטען כי הקטינה א' מגיעה באופן עצמאי הביתה והקטין פ' נלקח מבית הספר על ידי סבתו, 3 פעמים בשבוע ונשאר אצלה עד 19:00 בערב. עוד הפנה הנתבע לכך ששילם לתובעת עבור חלקה של התובעת בדירת הצדדים סך 288,000 ₪, לאחר קיזוז חובותיה כלפיו. נספח 18 לתיק המוצגים ת/2, עמודים 115-116.

     

    הוצאות התובעת - התובעת העידה כי בין הוצאותיה, שכר דירה סך 4,800 ₪ לחודש, ארנונה סך 350 ₪ לחודש. עמוד 3 שורות 12-14; תשלום כבלים סך 200 ₪ לחודש, קניות סך 2,000 ₪ לחודש, גז 50 ₪ לחודש, הוט 100 ₪ לחודש, מים 250 ₪ לחודש, חשמל 500 ₪ לחודש. עמוד 3 שורות 23-25. חינוך עבור א' ופ' 200 ₪ כל אחד לחודש וכי הוצאותיה החודשיות הן 11,000-11,550 ₪, (עמוד 4 שורות 9-10. כשנשאלה האֵם הוצאות אלו כוללות גם את חלקהּ שלה (כגון חלקה במדור, חלקה בכבלים) העידה התובעת כי לא הפחיתה מסך ההוצאות החודשיות את התשלום עבורה ועבור בעלה או בתה הנוספת ראו עמוד 4 שורות 18-23, עמוד 7 שורות 16-17.

     

    מהאמור לעיל עולה כי התובעת לא הוכיחה הוצאות קבועות גבוהות מעבר להוצאות מחייה שגם הן לא הוכחו כדבעי, הדבר יובא בחשבון בעת קביעת הכנסתה הפנויה.

     

    לא כן בהתייחס להוצאות מדור. הוצאה זו יש להפחית שכן מדובר בהוצאה שהיא הכרחית וקבועה. אומנם התובעת לא ידעה להסביר מדוע אסמכתאות שהוצגו על ידה בגין תשלומים עבור ארנונה, מים, גז (נספח 3,4,6 לתיק המוצגים סומן ת/1) הוצאו על שם בעלי הדירה בה היא מתגוררת – "ח.ש ו-ס'", ראו לעניין זה עדותה בעמוד 12 שורות 13-39, עמוד 13 שורות 36-39, אך יש להניח כי הדבר נבע מאי-העברת חשבונות אלו על שם מחזיק הדירה השוכר (התובעת). ראו למשל אסמכתאות בגין תשלום עבור חשמל, כבלים (נספחים 2, 7 לתיק המוצגים סומן ת/1). במקרה כאן די בהסכם השכירות על-מנת להוכיח הוצאות מדור והוכח כי התובעת מתגוררת בדירה מושא הסכם השכירות. ראו כי בחקירת התובעת לא סתר הנתבע את הסכם השכירות וטענתו כי הסכם השכירות שהוצג (נספח 1 לתיק המוצגים סומן ת/1) הוא למראית עין, לא הוכחה. ראו חקירה בעמוד 10 שורות 5-37 ובעמוד 11 שורות 1-39. גם הנתבע אישר בחקירתו כי הוא אוסף את הקטינים מהכתובת המצוינת בהסכם השכירות. ראו חקירתו בעמוד 52 שורות 1-34.

     

    אשר לטענת הנתבע כי אינו חייב בתשלום מדור היות והתובעת נשואה החיה עם בעלה (סעיף 55 לסיכומיו). דין טענה זו להידחות. מגורי התובעת עם בעלה יפחית את חיוב המדור אך לא יבטלו. ראו תמ"ש (ת"א) 6935-08-12 ג' נ' ע' מיום 3.3.13. על ההורה לשאת בשיעור המדור כנגזרת מחלקו של ההורה האחר במדור. ראו תמ"ש (ת"א) 49701/98 פלונים נ' אלמוני מיום 7.6.05. אני מעמידה את חלקה של התובעת במדור על מחצית,היְינו 2,400 ₪.

     

24. לאור המפורט לעיל, הכנסות התא המשפחתי של התובעת, שכר התובעת מעבודתה כשכירה וכעצמאית, הוצאותיה, תשלום עבור מדורה, ושאר נסיבות העניין, אני אומדת הכנסתה החודשית הממוצעת של התובעת סך 15,000 ₪ נטו לחודש והכנסתה הפנויה סך 11,500 ש"ח נטו לחודש.

     

25. יכולתו הכלכלית של הנתבע - הנתבע עובד בבית חולים xx כאחראי לוגסטיקה בבית המרקחת של המחלקה xx. שכרו החודשי הממוצע של הנתבע לחודשים 12/20-11/21 הוא סך 9,659 ₪ נטו. הנתבע טען כי שכרו הוא סך כ-7,000 ₪ ופעם בשנה הוא מקבל תוספת סך 3,000 ש"ח של ביגוד והבראה ראו עמוד 57 שורות 5-7.

     

    הנתבע העיד כי שכרה של בת זוגו החיה עימו עומד על סך 9,000 ₪ נטו. עמוד 57 שורות 7-8. לעניין זה יש לכלול גם הכנסת בן הזוג החדש בהינתן כי גם הנתבע הקים תא משפחתי חדש. ראו דיון לעיל. הנתבע לא נשאל אודות הכנסת בת הזוג על ידי ב"כ התובעת ועדותו בעניין זה לא הוכחשה.

     

    הנתבע העיד כי מכר את דירת הצדדים (לאחר שרכש את חלקה של התובעת) לצד ג'.

     

    אשר לרכב- הנתבע העיד כי הוא מתנייד ברכב השייך לבת זוגו וכי בשימושו רכב נוסף (יונדאי טוסון) אך אין המדובר ברכב אשר בבעלותו אלא בבעלות הוריו. ראו עדותו בעמוד 41 שורות 29-39 עמוד 43 שורות 31-33.

     

    התובעת טענה כי מהראיות עלה כי משכורתו החודשית הממוצעת של הנתבע היא סך 10,471 ₪ לחודש, סעיף 13.3 לסיכומיה. אך הכנסתו החודשית הממוצעת של הנתבע היא סך 15,000 ₪ נטו לחודש. נטען כי הנתבע הסתיר הכנסותיו לשנה 2022 וכי לנתבע הכנסה נוספת כמרצה במכללת xx שם הוא מלמד מסחר באינטרנט בשעות הערב והשתלמויות כיצד לפתח מסחר באינטרנט. שכרו שם לא ידוע לתובעת. עוד נטען כי הנתבע מנהל חנות מקוונת באתר איביי.

     

    טענות התובעת לא הוכחו במלואן – אך אין ספק כי לנתבע פוטנציאל השתכרות נוספת.

     

    הוצאות הנתבע – נטען על ידי הנתבע כי הוצאותיו החודשיות של משק ביתו, בממוצע, גבוהים מסך 13,500 ₪ לחודש. הנתבע טען כי הוא משלם עבור הקטינים סך חודשי בגין ביטוח מושלם לקופת חולים כללית ללא השתתפות התובעת – סך 11 ₪ לחודש ומשלם דמי השכירות סך 4,400 ₪. ראו עמוד 42 שורות 5-6. מעיון בהסכם השכירות שצירף הנתבע, עולה כי הסכם זה אינו בתוקף והוא נכון עד ליום 31.7.2019. ראו נספח 6 לתיק המוצגים ת/2. מדפי החשבון שצירף הנתבע כנספח 13 לתיק המוצגים כי הנתבע הפקיד סך 4,150 ₪ עבור דמי שכירות גם בחודשים 11/21, 12/21 . הנתבע העיד כי הוא מתחלק בשכר הדירה יחד עם בת זוגו (עמוד 50 שורות 31-33) על אף שמחשבונו בבנק יהב ישנם תשלומים עבור מלוא שכר דירה סך 4,150 ₪.

     

    נטען כי עבור ביתו התינוקת משלם הנתבע סך 3,000 ₪ לחודש (עבור משק בית, חיתולים, מטרנה וכיוצ"ב), ופעוטון סך 4,017 ₪ לחודש. אשר להוצאות משק הבית נטען כי הנתבע משלם ארנונה סך 756 ₪ לחודש, צריכת מים סך 300 ₪ לחודש, חשבון חשמל חודשי ממוצע סך 662 ₪ לחודש, גז לבישול וחימום סך 100 ₪ ממוצע לחודש וועד בית סך 320 ₪ לחודש. הנתבע העיד כי הוא משלם 270 ₪ לחודש בגין אינטרנט (עמוד 44 שורות 2-3), ארנונה 760 ₪ לחודש (עמוד 44 שורות 4-5). עבור מזון וקניות העיד כי ההוצאה היא סך כ-2,000 ₪ לחודש. עמוד 54 שורות 1-2.

     

    הנתבע אישר כי מאחר ואינו נשוי לבת זוגו הוא חולק עימה את הוצאות משק הבית. בעדותו הפנה להורדות כרטיסי האשראי בדפי החשבון. נספח 13 לתיק המוצגים ת/2). ראו עדותו בעמוד 50 שורות 9-26. הנתבע העיד כי חשבון הבנק שלו בבנק יהב מוגבל (עמוד 49 שורות 36-39) והוא עושה שימוש בכרטיסי האשראי של בת זוגו. ראו עמוד 49 שורות 10-29 . עוד העיד הנתבע כי כי אין לו מסגרת ואין לו כרטיסי אשראי והוא חי על החשבון של בת זוגו. ראו עמוד 55 שורות 4-10. נטען כי החשבון הוגבל בשל הקשיים הכלכלים אליהם נקלע לאחר שהתובעת לא שילמה את מזונות הקטינים בעת שהתגוררו אצלו. גם אסכמתא ליתרת החובה של בת הזוג לא הובאה. ראו עמוד 55 שורות 4-6. אלא שמעיון באסמכתאות אכן עולה כי מרבית ההוצאות משולמות על ידי בת זוגו של הנתבע – למשל ביטוחים משלימים של הקטינים (נספח 5) קניות (נספח 7 כרטיס אשראי המסתיים בספרות 2825 אשר הנתבע העיד כי המדובר בחשבון השייך למור בת זוגו. ראו עמוד 49 שורות 23-24) וגם התשלום למעון. נספח 9 לתיק המוצגים ועוד.

     

    עוד העיד הנתבע כי הוצאותיו החודשיות הן כ-12,500 ₪ מתוכן כ-7,000 ₪ לחודש הוצאותיו וסך 4,017 ₪ לחודש עבור בתו הקטינה מבת זוגו הנוכחית. נטען כי על סכום זה יש להוסיף כ-1,500 ₪ הוצאות דלק בהינתן נסיעתיו לקטינים. ראו עדותו בעמוד 45 שורות 7-16, עמוד 59 שורות 7-8. הנתבע לא צירף אסמכתאות לביסוס ולתמיכה בטענותיו.

     

26. לאור המפורט לעיל, הכנסות התא המשפחתי של הנתבע, שכר הנתבע, פוטנציאל השתכרותו, הוצאותיו, תשלום עבור מדורו ושאר נסיבות העניין, אני אומדת הכנסתו החודשית הממוצעת של הנתבע סך 17,000 ₪ נטו לחודש והכנסתו הפנויה סך 12,500 ש"ח נטו לחודש.

     

27. מכאן שיחס הכנסות הצדדים הוא 48% התובעת ו-52% הנתבע.

     

28. אשר לזמני השהות – כמפורט לעיל, החל מיום 12.08.21 הקטינים מתגוררים אצל האֵם בכ' והאב מקיים עימם זמני שהות מצומצמים בסופי שבוע. לטענת הנתבע הוא פוגש את הקטינים מידי שבועיים-שלושה ולטענת התובעת פעם החודש, חודש וחצי.

     

     

     

29. מצד אחד אין מחלוקת כי נטל ההסעות הוא נטל כלכלי שיש להביאו בחשבון ומצד שני עיקר, אם לא מלא, נטל גידול הקטינים כיום מוטל על כתפי האֵם. זה המקום לציין כי בהליכים הקודמים שניהלו הצדדים האֵם העבירה חד-צדדית את הקטינים לכ', ופעלה בניגוד להחלטות שיפוטיות. עוד יש לציין כי על פי פסה"ד שניתן בהליכים שם ההורים אמורים היו לחלוק את נטל ההסעות ובפועל האֵם לא מילאה את חלקה.

     

30. לאור כך, אני מחלקת את נטל התשלום בין ההורים 40% התובעת ו-60% הנתבע.

     

31. על כן, הנתבע ישלם עבור מזונות כל אחד מהקטינים סך 960 ₪ לחודש.

     

32. נוסף על כך יש לחייב את האב במדור הקטינים.

     

33. נפסק כי חלקם של 2 קטינים בתשלום מדור הוא בשיעור 40%. ראו: ע"א 52/87 הראל נ' הראל מיום 12.10.1989; ע"מ (תל-אביב) 1162/03 ד.ע. נ' ר.ע. מיום 28.7.2005. הואיל ואמדתי חלקה של התובעת בתשלום המדור עבור התא המשפחתי סך 2,400 ₪, וחלקו של הנתבע במדור הקטינים הוא בשיעור 40%, היְינו סך 960 ₪ לחודש.

     

34. לטענות הנתבע בעניין ניכור הורי – נטענו לראשונה במסגרת תביעה זו על כן לעניין התוצאה בשלב הזה אין בהן לשנות. אם עומד הנתבע על טענותיו, עליו להגיש תובענה חדשה נפרדת. אשר לטענת לעניין חיובי הנתבע כלפיו מכוח מזונות הקטינים (סך 7,357 ₪) טענות אלו מקומן בלשכת ההוצאה לפועל למעט אם הסכום חלוט שאז, הנתבע רשאי לקזז חיובים אלו מהתשלומים על פי פסק דין זה בתשלומים חודשיים עוקבים בסך 350 ₪ כל אחד. נוסף על כך הנתבע רשאי לקזז מחיוביו על פי פסק דין זה את מענק הקורונה שניתן עבור הקטינים ושולם לאם ובלבד ששולם בתקופה שמיום 14.2020 ועד ליום 12.8.21 שזו התקופה שהקטינים התגוררו אצל האב.

     

35. נפסק:

     

    35.1.ממועד פסק הדין, ישלם הנתבע, באמצעות התובעת, עבור מזונות ומדור כל אחד מהקטינים א' ופ' סך 1,440 ₪ לחודש (2,880 ₪ לחודש), כל חודש מראש. התשלום ישולם ב- 10 לכל חודש מראש.

     

    35.2.המזונות ישולמו עד הגעת כל אחד מהקטינים לגיל 18 או סיום לימודי התיכון לפי המאוחר מבין השניים. ממועד זה ובתקופת השירות הצבאי (חובה), שירות הלאומי ושנת שירות, יעמדו דמי המזונות על שליש – כפי גובהם ערב תשלומם.

     

    35.3.המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.

     

    35.4.קִצבת הילדים וכל קצבה המשולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי עבור הקטינים, תשולם לתובעת נוסף למזונות שנפסקו.

     

    35.5.נוסף על כך, ממועד פסק דין זה, יישאו הצדדים בחלקים שווים, בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא ובלבד שסכום ההוצאה עולה על 100 ₪, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים טיפולים רגשיים, אִבחונים, אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת חולים, ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על-ידי הורה אחד, בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי ליהנות מהחזר זה.

     

    כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותהּ, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה או קבלת הטיפול, על-מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא. הוצאות שהוצאו קודם לפסק הדין – על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום ואת תוך 21 יום שאם לא כן – יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.

     

    35.6.נוסף על כך, ממועד פסק דין זה, יישאו הצדדים בחלקים שווים, בהוצאות החינוך מיוחות, אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, וכן מעון, צהרון (ציבורי עד גיל 10 או סיום כיתה ד לפי המאוחר), חוג, שיעורי עזר (על-פי המלצת הגורם הרלוונטי) ותנועת נוער, וזאת על פי קבלות שתציג התובעת ובקיזוז ההטבה שתקבל התובעת מהמל"ל ו/או מהצד השלישי. הצדדים יישאו בעלות של מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ. התשלום יהא בהתאם לעלות קייטנה עירונית / מתנ"ס. הוצאת שהוּצאו קודם לפסק הדין על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום וזאת בתוך 21 יום, שאם לא כן יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.

     

    35.7.כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו מראש ובכתב.

     

    35.8.הורה אשר יישא בסכום העולה על שיעור חלקו בגין ההוצאות המפורטות לעיל ("ההורה המשלם") יקבל מהורה השני ("ההורה החייב") את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת המתועדת דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה. לחילופין, רשאי ההורה החייב להודיע להורה השני בתקשורת המתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.

     

    35.9.כל הודעה לרבות מסמכים, בקשור לחיובי המזונות, תועבר באמצעות דוא"ל עם אישור מסירה. ההורה השולח איננו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באופן המפורט. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע / המסמכים.

    36. עד למועד פסק דין זה, יעמדו בעיינן ההחלטות בעניין המזונות הזמניים כפי שנפסקו. מזונות שלא שולמו או לא נגבו, יגבו לכל היותר עד לסכומים כפי שנפסקו בפס"ד זה ומזונות שנגבו ביתר לא יושבו.

     

    מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.

    המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליך.

    ניתן היום, כ"ט סיוון תשפ"ג, 18 יוני 2023, בהעדר הצדדים.