פס"ד בתביעות רכושיות הדדיות שעניינן דמי שימוש באספקלריה הסכמית, כחלק מהחוזה המשפחתי

עובדות הצריכות לעניין

1. ט' ומ' א' (להלן: התובע, הנתבעת, וביחד – הצדדים), נישאו זה לזו בשנת 1985 וכיום הם גרושים. בשנת 2014 הגישו הצדדים תביעות רכושיות הדדיות, שהתבררו בפני כב' השופטת גליק. התביעות האמורות הוכרעו בפסק דין, שניתן ביום 3.8.2017 (להלן: פסה"ד הרכושי).
2. בפסה"ד הרכושי נפסק (בין השאר), שהתובע זכאי להירשם כבעלים של מחצית הזכויות בדירה המצויה ברח' ש' (להלן: הדירה בש'), הרשומה על שם הנתבעת בלבד. לבד מהדירה בש' רשומה על שם הצדדים, בחלקים שווים, דירה נוספת המצויה ברח' ב' (להלן: הדירה בב', וביחד עם הדירה בש', להלן: הדירות). יובהר, שהדירה בב' הייתה לכתחילה בבעלות אמו של הנתבע (להלן: האם), והועברה בהעברה ללא תמורה על שם הצדדים. עם זאת, נקבע בפסה"ד הרכושי, שבפועל הצדדים נתנו תמורה עבור הדירה בב' (תשלום מחצית שוויה לאחי התובע ומתן זכות מגורים לאם בדירה בש' - סע' 71.1, 71.2 לפסה"ד הרכושי).
   בפסה"ד הרכושי מונה מומחה לשם הגשת חוות דעת באשר לאיזון הרכושי הכולל בין הצדדים (להלן: חוות הדעת).
3. אין חולק, שהתובע עזב את הדירה בב' במחצית השנייה של שנת 2014 (המועד המדויק שנוי במחלוקת) ולא שב אליה עוד. אף אין חולק, שמאותו מועד (לטענת התובע, אף קודם לכן) ועד לחודש ינואר 2020, הושכרה הדירה בש' ודמי השכירות השתלמו לידי הנתבעת (סע' 13 לכתב ההגנה בתמ"ש 15649-06-19, להלן: התביעה לדמי שימוש). להשלמת התמונה, ולשם הבנת ההליכים דנא יוער: קודם להשכרתה של הדירה בש' התגוררה בה האם מספר שנים.
4. במסגרת ההליכים דנא הגיש התובע שתי תביעות: האחת (תמ"ש 15675-06-19), לביצוע פסה"ד הרכושי (להלן: התביעה לביצוע), בה עתר למינוי שמאי שיעריך את שווי הדירות, ושמאי שיעריך את שווי המיטלטלין שנותרו בהן. השנייה, היא התביעה לדמי שימוש, לחיוב הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים בגין הדירות. לאחר הגשת התביעות הנ"ל, הגישה הנתבעת תביעה כספית (תמ"ש 24169-09-19, להלן: תביעת הקיזוז) נגד התובע והאם, בטענה שהאם שילמה לתובע כספים בגין מגוריה בדירה בש'.

טענות הצדדים

5. טענות התובע הן, בתמצית, כדלקמן:
   • בחודש יוני 2014 נאלץ התובע לנוס על נפשו מהדירה בב', לאחר שסבל התעללות פיזית ונפשית מצד הנתבעת. הנתבעת אף מנעה מהתובע להיכנס לדירה על מנת לאסוף את חפציו.
   • התובע עתר בתמ"ש 34814-11-14 (להלן: התביעה הרכושית) לפירוק השיתוף בדירת ב', ומשעה שהיא נותרה בחזקתה הבלעדית של הנתבעת, עליה לשלם לתובע דמי שימוש ראויים ממועד עזיבת התובע את הדירה.
   • הוא הדין לגבי הדירה בש', בגינה גבתה הנתבעת את מלוא דמי השכירות מחודש ינואר 2014 ואילך.
   • התובע לא עתר לדמי שימוש לפני הגשת ההליכים דנא, שעה שסבר, שהנושא יוכרע במסגרת התביעה הרכושית. כך גם לגבי הדירה בש', שהייתה רשומה על שם הנתבעת בלבד, ולכן היה התובע מנוע מלעתור לדמי שימוש, בטרם נקבעו זכויותיו בדירה.

• אין שחר לטענת הנתבעת, לפיה האם שילמה לתובע דמי שכירות בגין מגוריה בדירה בש'. בפסה"ד הרכושי נקבע, שכחלק מרכישת זכויות הצדדים בדירה בב', ניתנה לאם זכות מגורים למספר שנים בדירה בש'. ממילא לא הייתה לאם חובה לשלם דמי שכירות והם לא שולמו.
• הנתבעת הודתה שדמי השכירות בגין כל דירה הינם בסך של 7,200 ₪ לחודש. לכן יש לחייב את הנתבעת בסכום של 234,000 ₪ בגין דמי שימוש בדירה בש', ובסכום של 216,000 ₪ בגין דמי שימוש בדירה בב'.
• כמו"כ יש להורות לנתבעת לאפשר לתובע ליטול מיטלטלין אישיים מהדירה בב' ולחייבה לשלם לתובע בגין יתרת המיטלטלין את שווים לפי פוליסת הביטוח, שנרכשה בשעתה (ערך כולל של 106,680 ₪).

6. טענות הנתבעת הן , בתמצית, כדלקמן: