פס"ד בתביעות רכושיות הדדיות בין בני זוג ואגב פרידתם ותביעת מזונות

1. תביעות הדדיות בין בני זוג אגב פרידתם. האיש יליד X, אשר עלה לישראל בשנת 1991, ואף האישה ילידת X, שעלתה לישראל בשנת 1998. הצדדים נישאו בנישואים אזרחיים בX בשנת 1996 לערך (במהלך אחד מביקורי האיש שם). בשנת 2004 התחתנו אף כדת משה וישראל. ראו: עמ' 68-69 לפרוטוקול הדיון מיום 22.4.18. מנישואי הצדדים נולדו שני ילדים: ע.ש. וא.ש., שניהם ילידי XXX (שניהם להלן - "הילדים").

1. האישה הגישה כנגד האיש תביעה רכושית, שעניינה פירוק שיתוף ואיזון משאבים (תלה"מ 21011-12-16), תביעה למזונות ילדים (תלה"מ 20944-12-16) ותביעת משמורת (תלה"מ 20985-12-16). האיש הגיש תביעה רכושית, אף היא עניינה פירוק שיתוף ואיזון משאבים (תלה"מ 60702-12-16). פסק דין זה עוסק בתביעות הרכושיות ובתביעת המזונות בלבד.

1. הצדדים הסכימו, כי המועד הקובע לאיזון משאביהם הוא יום 1.5.17 (להלן – "המועד הקובע"). כפי שיובהר להלן, עיקר המחלוקת הרכושית בעניין הבית הרשום על שם האישה בעיר א' שבX (להלן – "הבית בא'") ועל כך ארחיב להלן. אמנם הצדדים נזקקו לעזרת בית המשפט בקביעת סכום האיזון, פירוק השיתוף ועוד כהנה וכהנה עניינים, אך כאמור העיקר הוא הבית בא'.

1. לשם השלמת הפתיח אציין, כי מזה תקופה ארוכה, וככל הנראה מאז סוף חודש אוקטובר 2017, האיש אינו בקשר עם הילדים. הילדים מסרבים לקשר עם האיש, בין היתר נוכח האלימות שנקט כלפיהם בעבר. הליך חידוש הקשר בעזרת העו"ס לסדרי דין מתנהל לאטו, וספק האם האיש אכן פועל בשקידה ראויה לשם חידוש הקשר. ראו: דיווחי העו"ס לסדרי דין בתיק המשמורת.

1. כנגד האיש ניתן צו הגנה על ידי בית משפט זה (כב' השופטת מימון בה"ט 60782-10-17), אשר אסר עליו להיכנס אל דירת המגורים המשותפת שבשכונת XXX (להלן – "הדירה המשותפת"). תקופת הרחקת האיש הוארכה בהסכמת הצדדים, כנגד תשלום דמי שימוש מוסכמים לאיש. ראו: עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 20.2.18; הודעת האישה מיום 8.3.18.

התביעות הרכושיות

1. בתביעתה ביקשה האישה להורות על פירוק השיתוף בדירה המשותפת, אשר הזכויות בה רשומות על שם שני הצדדים בחלקים שווים, לפרק את השיתוף במטלטלין שבדירת המגורים, לפרק את השיתוף ברכבם המשותף של הצדדים, וכן לאזן את יתר משאביהם, הם למעשה זכויות כספיות בחשבונות בנק, חסכונות וזכויות פנסיוניות וסוציאליות. עוד ביקשה האישה להורות על איזון לא שווה של נכסי הצדדים, באופן בו היא תקבל את החלק הארי.

1. האיש מסכים למעשה לסעדים להם עותרת האישה, למעט עתירתה לאיזון שלא מחצה על מחצה. יחד עם זאת טוען האיש, כי האישה לא גילתה בכתב תביעתה את קיומו של הבית בא', אשר לטענתו נרכש על ידי שני הצדדים גם יחד ושייך להם בחלקים שווים, וזאת על אף שהזכויות בו נרשמו אך על שם האישה. לאור זאת מבקש האיש, כי בית משפט זה יצהיר על שותפות הצדדים אף בבית בא', ויורה על פירוק השיתוף בו. ראו: סעיף 37 לכתב ההגנה בתלה"מ 21011-12-16. מוסיף וטוען האיש, כי הבית בא' מושכר והאישה היא שנטלה לידיה את דמי השכירות (בסך 1,800 ₪) והפקידה אותם בחשבונה הפרטי. ראו: סעיף 24 לכתב ההגנה בתלה"מ 21011-12-16; סעיף 15 לכתב התביעה בתלה"מ 60702-12-16.

1. האישה מצדה מכחישה את טענות האיש באשר לבית בא'. לגרסתה עסקינן בבית השייך לבני משפחתה ולה. הטעם לרישום הזכויות באותו בית על שם האישה הוא קרבתה היחסית למקום הבית, ביחס אל אחיה המתגוררים בארה"ב. הבית בא' היה שייך לאישה, אמה ואחיה, ומשנפטרה האם שייך הבית האמור לאישה ולאחיה. יחד עם זאת מודה האישה, כי השקיעה בבניית הבית בא' סך 150,000 ₪ במהלך חיי הנישואין, והיא מסכימה להשיב לאיש מחצית סכום ההשקעה. ראו: סעיפים 22-29 לכתב ההגנה בתלה"מ 60702-12-16. האישה מכחישה, כי נטלה לידיה את דמי השכירות שהתקבלו עבור הבית בא'. לגרסתה הבית הושכר משך חודשיים בלבד, וממילא היא לא נטלה את דמי השכירות אלא דודה. ראו: סעיף 31 לכתב ההגנה בתלה"מ 60702-12-16.