הבעל טען כי הבית נבנה יחד והוא נשא בעלויות בנייתו. האישה טענה לעומת זאת כי מדובר בבית שהיא ואחיה בנו בשביל אמה המנוחה, וכיום הוא שייך לה ולאחים. האם הוא נחשב לרכוש משותף?
סגן נשיא בית המשפט למשפחה בירושלים השופט נמרוד פלקס הכריע לאחרונה בתביעות רכושיות בין בני זוג. השאלה המרכזית הייתה האם בית שרשום על שם האישה באדיס אבבה שבאתיופיה, שייך גם לבעל. נקבע כי המסמכים והעדויות מטעם האישה הוכיחו כי מדובר בבית ששייך למשפחתה ונרשם על שמה מטעמי נוחות. עם זאת, מאחר שהודתה כי השתתפה במימון בנייתו, היא תשלם לבעלה 80,000 שקל – חצי מסכום ההשקעה.
בני הזוג עלו מאתיופיה בשנות ה-90' ונולדו להם שני ילדים. לפני כשנתיים הם נפרדו לאחר שהאיש התנהג באלימות קשה כלפי האישה ולימים אף הורשע בתקיפה וגרימת חבלה של ממש וריצה חודש וחצי מאסר.
כחלק מהליכי הפרידה תבעה האישה להורות על פירוק שיתוף בדירה בחלקים שווים אבל ביקשה לקבל את רוב הרכוש שמעבר לכך, לרבות הכספים בבנק, החסכונות והזכויות הסוציאליות שנצברו במשך שנות הנישואים.
האיש הסכים לפירוק השיתוף אך ביקש איזון משאבים שוויוני. בנוסף הוא ציין כי האישה לא גילתה שיש בית באדיס אבבה שלטענתו מומן מכספים משותפים ושייך לשניהם אף שהוא רשום רק על שמה. לפיכך הוא ביקש להצהיר על שניהם כבעלי הבית ולהורות על פירוק השיתוף בו.
האישה, בתגובה, טענה כי מדובר בבית שייך לה ולאחיה. לטענתה, הבית נבנה על קרקע שרכשה אמם, ולאחר שנפטרה הוחלט להעביר אותו על שמה מטעמי נוחות, כי היא היחידה במשפחה שיכולה להגיע לאדיס אבבה כדי לטפל בענייניו. האישה הוסיפה כי כמו אחיה, גם היא השקיעה כספים בבנייתו והיא מוכנה להחזיר לבעלה חצי מסכום ההשקעה.
עדויות אמינות
סגן הנשיא פלקס הבהיר בשלב הראשון כי בית המשפט למשפחה כלל לא מוסמך לקבוע בעלות על נכס שנמצא בחו"ל. כל שהוא רשאי לעשות זה לקבוע האם מדובר בנכס ששוויו צריך להיכלל בגדרי הרכוש המשותף.
אלא שהאישה הוכיחה בראיות ועדויות כי לא מדובר בנכס משותף: את הקרקע רכשה אמה ואת הבנייה מימנו האישה ואחיה, שאישרו כי הוחלט שהבית יעבור על שמה מטעמי נוחות כיוון שרוב האחים לא יכולים להגיע לאתיופיה.
השופט הוסיף כי העדויות האמינות של האחים גובו באסמכתאות כתובות על מימון הבנייה ורכישת חומרי הציוד וכן ייפוי כוח לטובת האם המנוחה.
.
לעומת זאת, גרסת האיש כי מימן את הבנייה והשתתף ברכישת הקרקע לא הייתה אמינה והשתנתה לאורך ההליך עד שבחקירתו הנגדת הודה כי לא עסק בבנייה כלל. כמו כן, האיש לא הציג ראיות לכך שמשך כספים או מימן בדרך כלשהי את הבנייה או הקרקע.
עם זאת, וכפי שהאישה הודתה והסכימה, עליה להחזיר לבעלה חצי מהשקעותיה בבית, שלפי הראיות עומדות על כ-160 אלף שקל. לפיכך השופט חייב את האישה בתשלום 80,000 שקל לבעלה.
בהמשך טענת האישה לאיזון לא שוויוני נדחתה בהיעדר הצדקה לסטייה מהכלל, ונקבע כי לצורך איזון הנכסים הפיננסיים הנזילים של בני הזוג האיש ישלם לאישה 43,530 שקלים. סכום דומה הוא ישלם אם יחליטו לאזן את הזכויות הפנסיוניות עכשיו. הבית המשותף יימכר ותמורתו, לאחר כיסוי המשכנתא, תחולק שווה בשווה בין הצדדים.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אביטל רבינוביץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין