פס"ד בתביעה לקיום צוואה והתנגדות לה

לפני:

תביעת התובעים לקיום צוואת המנוחה מיום 5.2.12;

התנגדות הנתבעת לקיום הצוואה מיום 5.2.12 ובקשתה לקיום צוואת המנוחה מיום 26.7.09.

רקע, טענות וההליכים המשפטיים

1.הצדדים אחים, ילדי המנוחים י.ל. ז"ל אשר נפטר ביום 22.11.86, ומ.ל. אשר נפטרה ביום 30.4.20 (לעיל ולהלן: "המנוחה").

2.המנוחה ערכה בחייה צוואה אחרונה מיום 5.2.12, בה ציוותה כי עיזבונה יחולק בין התובעים בחלקים שווים ביניהם.

לנתבעת לא ציוותה דבר ובעניינה רשמה בזו הלשון בסעיף 10 לצוואתה:

"הנני מצווה במפורש, כי הבת שלי, הגברת (הנתבעת) לא תקבל אף לא חלק אחד מרכושי, ואינה תחשב בין יורשיי כלל ועיקר. למען הסר ספק, אני מצווה כך, בשל העובדה ש(הנתבעת) התנתקה ממני לגמרי במהלך השנים האחרונות, התעלמה ממצוקותיי, לא פגשה בי, ואף לא הפגישה ביני לבין ילדיה ונכדיה, לא בימים של שמחה ולא בימים של מחלה וכאב. (הנתבעת) זנחה אותי ברגעים קשים ובכלל. בשל כל האמור לעיל ובשל העובדה ש(הנתבעת) ניתקה כל קשר איתי, הריני מודיעה כי היא לא תקבל אף לא חלק אחר מיורשתי ומעזבוני"

הצוואה נערכה בעדים – עו"ד עופר ליפשיץ עורך הצוואה וגב' א.ה.

(להלן: "צוואת 2012).

הוצגה תעודת רופא מיום 31.1.12 שניתנה על ידי ד"ר רונת, פסיכיאטרית המטפלת במנוחה משנת 2009, בה נרשם כי המנוחה מתמצאת בכל התחומים, מדברת לעניין, זיכרון תקין, קשב וריכוז תקינים, אין הפרעות בחשיבה ובשיפוט, יודעת מה זו צוואה, מעריכה נכון את היקף רכושה, אפשר לסמוך על שיקול דעתה, אינה מבולבלת ואינה דמנטית.

3.המנוחה ערכה צוואה קודמת מיום 26.7.09 בה ציוותה כי לאחר מותה תמכר דירתה והתמורה תחולק בין שלושת ילדיה בחלקים שווים; מכר הדירה ייעשה על ידי התובעים בלבד וככל שידרש ימונו הם כמנהלי עיזבונה לצורך כך;

טבעת זהב ציוותה לנתבעת ואת יתרת התכשיטים לנכדיה בחלוקה שיקבעו התובעים;

יתרת המטלטלין לרבות כספים, ניירות ערך, תביעות ציוותה לתובעים בחלקים שווים.

הצוואה נערכה בעדים – עו"ד אפרת פריימן וגב' י.ב.

(להלן: "צוואת 2009).

4.המנוחה הפקידה את צוואת 2009 אצל הרשם לענייני ירושה ביום 9.8.09.

המנוחה הפקידה את צוואת 2012 אצל הרשם לענייני ירושה ביום 10.10.12. ביום זה הוחזרה לה הצוואה המופקדת משנת 2009 והמנוחה חתמה שקיבלה הצוואה בחזרה.

(צורף לתיק הבקשה לקיום צוואת 2012 שהועבר על ידי כב' הרשמת לענייני ירושה).

5.הנתבעת מתנגדת לקיום צוואת 2012 ומבקשת לקיים את צוואת 2009 מהנימוקים הבאים:

א.בשלוש צוואות שקדמו לצוואת 2012, כולן נערכו על ידי אותה עורכת דין, המנוחה ציוותה לה. בצוואה מיום 30.7.01, המנוחה ציוותה את כלל עיזבונה לשלושת ילדיה בחלקים שווים, בצוואות מהימים 23.3.06, 26.7.09 המנוחה ציוותה את דירתה לשלושת ילדיה. אין הסבר להדרת הנתבעת מצוואת 2012.

ב.המנוחה היתה מוכרת כנכה 100%, מתגוררת עם מטפלת 24 שעות ביממה ותלויה לחלוטין בזולת. אין התכנות שהמנוחה מיוזמתה פנתה לעו"ד זר בעיר אחרת לשנות צוואה קודמת; עוה"ד ייצג את התובעת ובעלה בעסקאות מקרקעין.

ג.במועד עריכת הצוואה לא ניתן היה לתקשר עם המנוחה, היא לא יכלה להביע את עצמה ורצונה והיתה תלויה לחלוטין בזולת;

כבר משנת 2012 המנוחה לא היתה מסוגלת לתפקד. במועד עריכת הצוואה התקשתה בהליכה, היתה מרותקת למיטה, המסמכים הרפואיים מצביעים על בלבול, חוסר התמצאות בזמן ובמקום, דכאון וירידה קוגניטיבית.

ד.מעדות עורך הצוואה עלו פגמים מרובים בהליך עריכת הצוואה – לא זכר את עריכת הצוואה ולא את מעמד חתימתה, טען תחילה כי לא מכיר את הצדדים ובהמשך אישר כי ייצג את התובעת ובעלה ברכישת דירה קודם עריכת הצוואה, לא זכר שיחה טלפונית עם המנוחה לפני הצוואה, הציג צוואה שנשלחה אליו בפקס עם הערות רשומות כאשר למנוחה לא היה פקס, העיד כי תקשר עם המנוחה דרך התובעת, לא זכר לומר אם הקריא למנוחה את הצוואה או שהיא קראה. העדה לצוואה הצהירה כי הצוואה לא הוקראה למנוחה. עוה"ד קיבל חוו"ד לגבי המנוחה במייל אך לא ידע להסביר כיצד הגיעה אליו במייל ומי מסר את כתובת המייל שלו לרופאה. גם עוה"ד וגם העדה העידו כי לא הוצגה להם תעודת זהות של המנוחה ולמעשה לא זיהו כלל את המנוחה. לטענת הנתבעת יכול וזו היתה אשה אחרת.

ה.ביום 30.9.12 המנוחה עברה אירוע מוחי ואושפזה בבי"ח. ביום 18.10.12 היתה מרותקת לבית והתניידה בכסא גלגלים. לא סביר כי הפקידה צוואתה אצל הרשם ולא סביר כי שילמה אגרה באינטרנט סמוך לפני מועד הפקדת הצוואה ביום 10.10.12.

ו.משך שנים קיים סכסוך בין התובעת לנתבעת, איומים וחרמות. התובעת היתה סמוכה לשולחן המנוחה שנים רבות ונטעה במנוחה את שליטתה. המנוחה נאלצה לפעול לפי הנחיות התובעת. התובעת ובעלה רקחו מזימה להדיר את הנתבעת מצוואת המנוחה;

ז.התובעת הזניחה את המנוחה בחגים ובשבתות והמנוחה בלתה אותם עם הנתבעת, בסתר. משך שנים המנוחה נאלצה להסתיר מהתובעת שהיא נפגשת עם הנתבעת בסתר. המנוחה ביקשה מהנתבעת לא להגיע לביתה כשהתובעת שם, היא נפגשה עמה בסתר בביתה, בארועים וחגים. סמוך למועד עריכת הצוואה הנתבעת טפלה במנוחה כשהתובעת בחו"ל.

ח.התובעת בודדה את המנוחה מהסביבה; מעדות התובעת והמטפלת עלה כי התובעת שלטה בכל ענייני המנוחה, אסרה עליה להפגש עם הנתבעת.

ט.התובעת השפיעה על המנוחה השפעה בלתי הוגנת לערוך את צוואת 2012 ומתקיימים כל המבחנים בפסיקה;

י.התובעת יצרה מצב בו המנוחה תלויה בה באופן קיצוני, שלטה בחשבון הבנק שלה ורוקנה אותו. המנוחה היתה תלויה בתובעת תלות מוחלטת, מקיפה ויסודית עד כדי שלילת רצונה החופשי והעצמאי לערוך צוואה;

יא.פיזית המנוחה לא יכלה להוציא לפועל עריכת צוואה חדשה, המנוחה לא יכלה ליזום פניה לעו"ד. התובעת ובעלה היו מעורבים בעריכת הצוואה והם לקחו את המנוחה מביתה לעו"ד בעיר אחרת שערך את צוואת 2012;

יב.מעדויות חברות של המנוחה עולה כי המנוחה היתה בלחץ מתמיד מהתובעת שלא להיות בקשר עם הנתבעת. מעדות המטפלת של המנוחה עלה כי התובעת שלטה בכל הקשרים של המנוחה עם אחרים. מעבר לכך המטפלת שיקרה בעדותה לגבי ידיעתה לקרוא עברית, שיקרה על העדר קשר עם הנתבעת בעוד היה קשר, שיקרה כי הנתבעת לא היתה בבית המנוחה בעוד שהוצגו תמלולי שיחות עמה בבית, שיקרה בנוגע להגעתה עם המנוחה לבית חולים כשהמנוחה לא פונתה באותו יום.

יג.הנתבעת הציגה קלטת בה המנוחה אומרת שלא ידעה על מה חתמה, לא רצתה לחתום על צוואה ומעולם לא התכוונה להדיר את הנתבעת מעיזבונה. בעלה של התובעת הכריח אותה ללכת לעוה"ד.

יד.בצוואת 2009 מציינת המנוחה כי נתנה הלוואה בסך 150,000 ₪ לבנו של התובע. בצוואת 2012 מציינת כי ההלוואה סולקה. בנו של התובע הצהיר בחקירתו כי לא השיב את מלוא ההלוואה.

טו.התובע עצמו משך 8 שנים 2010-2018 לא התגורר בישראל ולא היה בקשר עם המנוחה. אין הסבר לתובעים מדוע גם הוא לא נושל. התובע טען כי לא היה בקשר עם הנתבעת ובעלה, הצהרה שנסתרה בחקירתו. התובע הכחיש כי המנוחה נתנה לו הלוואה כפי שציינה בצוואת 2009. סה"כ התובע ובנו קיבלו מהמנוחה 250,000 ₪, מבלי שהתובע נקף אצבע בטיפול במנוחה ויש לו אינטרס כלכלי בקיום צוואת 2012.

טז.לגבי מכתב המנוחה משנת 2009 – לא ידוע מתי הוכנס למעטפה, באיזה מצב נפשי היתה המנוחה במועד זה והאם הכריחו אותה לכתוב המכתב, כך נראה כי אינו מתאים לסגנונה.

6.התובעים מבקשים לדחות ההתנגדות ולקיים את צוואת 2012 מהנימוקים הבאים:

א.די במילים שכתבה המנוחה לנתבעת בשנת 2009 ושמרה במעטפה שנפתחה לאחר פטירתה כי להבין מדוע בחרה להדיר את הנתבעת מעיזבונה, ולהביא לדחיית ההתנגדות;

ב.אין כל בסיס בטענות הנתבעת בהתנגדות. הנתבעת בחרה להתנתק מהמנוחה (ומהתובעים). משך 13 שנים התעלמה מהמנוחה, היא ומשפחתה הגרעינית.

ג.בשנת 2006 עברה המנוחה להתגורר סמוך לנתבעת, לאחר התייעצות של המשפחה. היחסים אז היו טובים. בשנה זו ערכה המנוחה צוואה לשלושת הילדים. סמוך לאחר המעבר עברה המנוחה ניתוח בשתי עיניה והנתבעת נטשה אותה ולא טיפלה בה ואף ניתקה עמה קשר, יש להניח לאחר שהמנוחה סרבה להעביר את דירתה לבנה של הנתבעת. התובעת ובעלה נסעו מביתם מרחק של 40 ק"מ מדי יום לבקר ולטפל במנוחה.

ד.בצוואת 2006 המנוחה ציוותה דירתה לשלושת הילדים, אך תכשיטים ורכב לתובעים. בצוואת 2009 המנוחה ציוותה את דירתה לשלושת הילדים אך קבעה כי התובעים הם שיבצעו המכר, ואת כלל עיזבונה ציוותה לתובעים. בצוואת 2012 לאחר שהנתבעת ומשפחתה זנחו את המנוחה לחלוטין, הנתבעת לא הזמינה אותה לחתונת בנה (גם לא את התובעים), לא הפגישה המנוחה עם ילדיה ונכדיה והתנכרה למנוחה, נישלה המנוחה את הנתבעת לחלוטין. רואים הדרגתיות ושיקול דעת בהתנהלות המנוחה.

ו.מעדות הנתבעת עצמה ומטענותיה עולה כי איש לא מנע ממנה להגיע למנוחה ולהיות עמה בקשר. איש לא מנע ממנה לטפל במנוחה ולסעוד אותה, והנתבעת אישרה זאת בדיון הראשון. בחקירתה לא ידעה להסביר הסתירה בגרסותיה.

ה.הקלטות שצרפה הנתבעת מחזקות את גרסת התובעים. רק בסמוך לפטירה הנתבעת יצרה קשר עם המנוחה והקליטה אותה תוך הטחת מילים קשות לאחר שהבינה מהמנוחה שהדירה אותה מצוואתה. תמלול ההקלטות שהציגה הנתבעת הן משנת 2019, אז הגיעה לבית המנוחה מצוידת במצלמה ומכשיר הקלטה להשפיע עליה לשנות מצוואת 2012. כל ההקלטות של הנתבעת מהשנים 2018-2019. מהתנהלותה ניתן ללמוד כי גם היא הבינה בשנים אלו, הרבה אחרי עריכת הצוואה שהמנוחה היתה צלולה וכשירה לשנות צוואה.

ו.בחקירת הנתבעת אשרה כי בשנת 2017 ביקשה מהמנוחה לשנות צוואתה והשיבה כי אז המנוחה הבינה מה היא אומרת.

ז.המנוחה הפקידה את צוואת 2012 אצל רשם הירושה, כשם שהפקידה שם את צוואת 2009. זה לא היה זר לה. המנוחה לא עברה ארוע מוחי כנטען. לנתבעת אין כל ידיעה לגבי מצבה שכן לא היתה בקשר עם המנוחה כל השנים.

ו.המנוחה היתה צלולה ודעתנית עד מועד פטירתה; תעודת רופא ניתנה על ידי פסיכיאטרית שהכירה את המנוחה וליוותה אותה שנים. הנתבעת לא ביקשה לחקור אותה

ז.מומחה מטעם בימ"ש במכון נפתלי חווה דעתו כי מכתב המנוחה משנת 2009 אותנטי, האמור בו עולה בקנה אחד עם צוואת 2012.

ח.מומחה מטעם בימ"ש פרופ' נוי על יסוד כלל המסמכים הרפואיים שקיבל חיווה דעתו כי המנוחה היתה כשירה לערוך הצוואה.

ט.עדות חברותיה של המנוחה – תצהירן זהה ויש בזה להפחית מהמשקל. עדותן היה מנותקת מהתצהיר וסותרת את גרסת הנתבעת. מכל מקום העידו כי לא פגשו את המנוחה שנים רבות למעט פעם אחת לאחר פטירת בן אחת העדות כשהמנוחה הגיעה עם התובעת לניחום אבלים. הקשר עמן היה טלפוני. העדות סיפרו לנתבעת על הצוואה.

י.עדות המטפלת – טיפלה במנוחה שנתיים וחצי עד פטירתה. העידה כי הנתבעת לא ביקרה את המנוחה למעט הפעמים שבאה להקליטה בשנים 2018-2019 וביקשה להחתים את המנוחה על צוואה חדשה.

יא.יתר עדי התובעים העידו על הטיפול של התובעת במנוחה והעדר קשר וטיפול מצד הנתבעת, הפגיעה של הנתבעת במנוחה בניתוק הקשר עמה וילדיה.

יב.עורך הצוואה נחקר 12 שנים לאחר עריכת הצוואה, העיד מתוך מסמכים שברשותו. מעדותו עולה על צלילות המנוחה ידעה את דרכי ההגעה אליו ושילמה לו בשיק אישי שלה. הצהיר שלא היה מקבל נתונים לעריכת הצוואה אלא מהמצווה בלבד, לא זיהה את התובעת ובעלה ולא עלה כל תיעוד לקשר ביניהם בעניין הצוואה.

יג.התובע, הגם שמתגורר במרחק של מאות קילומטרים מהמנוחה ביקר אותה מדי חודש, אשתו וילדיו אף הם ביקרו.

יד.לעדות התובעת אשר לא נסתרה המנוחה נסעה באוטובוס והסתובבה בקניון עד נפילתה, רכשה תרופות לבד, היתה עצמאית, הצטרפה לתובעים ומשפחתם באירועים ומסעדות, וצלולה לחלוטין. התובעת טיפלה במנוחה שעה שהנתבעת המתגוררת בסמיכות למנוחה לא ביקרה ולא טיפלה בה. הנתבעת לא הציגה כל תיעוד שלה ומשפחתה עם המנוחה.

דיון והכרעה

7.יאמר כבר וינומק בהרחבה להלן, מכלל הראיות שהוגשו, העדויות שנשמעו, כמו גם חוו"ד המומחים שמונו – לא עלה בידי הנתבעת להוכיח טענותיה בדבר העדר כשירות המנוחה לערוך את צוואת 2012, לא הוכיחה טענתה להשפעה בלתי הוגנת מצד התובעים או מי מהם על המנוחה לערוך צוואתה ולא הוכיחה מעורבות של התובעים או מי מהם בעריכת צוואת 2012.

8.כבר בראשית הדברים אני מוצאת להתייחס למספר נקודות מהותיות שעלו במהלך ניהול ההליך. הנתבעת שינתה את גרסתה במהלך ניהול ההליך, לכל הפחות. לכל היותר נמצא שלא הצהירה אמת. הנתבעת סתרה את גרסתה הראשונה האוטנטית והצהרותיה בדיון הראשון הן לעניין קשר עם האם והם לעניין ידיעתה על רצונה של האם בחייה ונסיבות עריכת צוואת 2012. יש בכך כדי להחליש את גרסתה של הנתבעת בהמשך עד כדי דחייתה.

הוכח כי בשנת 2017 ואף לאחר כן, כחמש שנים לאחר עריכת צוואת המנוחה, הנתבעת ניסתה להשפיע על המנוחה, עד כדי דרשה ממנה, לערוך צוואה המשנה מצוואת 2012. צוואת 2012 לא בוטלה או שונתה.

ובמה דברים אמורים.

9.הקשר של הנתבעת עם המנוחה

הנתבעת טוענת כי התובעת לא אפשרה לה להיות בקשר עם המנוחה, התובעת מנעה מהמנוחה להיות בקשר עם הנתבעת וזו האחרונה נאלצה להפגש עם המנוחה בסתר. זאת לצד טענות הנתבעת כי היתה נפגשת עם האם בתדירות של פעם בשבוע, ולפחות שתי שיחות טלפון שבועיות.

הנתבעת מבקשת להסיק מכך כי מחד גיסא – התובעת בודדה את המנוחה מהנתבעת ומתוך כך שנמנע הקשר של המנוחה עם הנתבעת, ביד אחת עם התובע, השפיעו על המנוחה לערוך צוואה המנשלת את הנתבעת מהעיזבון. ומאידך גיסא – הנתבעת כן היתה בקשר עם המנוחה ונפגשה עמה, ומתוך כך נסתרת גרסת התובעים להזנחה והעדר קשר עם המנוחה מצד הנתבעת. מדובר בטענות עובדתיות סותרות, שתיהן לא הוכחו.

בדיון קדם משפט ראשון, בהזדמנות הראשונה שניתנה לנתבעת לטעון בעניין הדברים שבידיעתה האישית ובבסיס טענותיה הצהירה במפורש:

"אף פעם לא היה לי נתק מהאמא. כל הזמן הייתי שם...

אני טוענת שמעולם לא היה נתק ביני לבין אמא.

דיברנו לפחות פעמיים בשבוע בטלפון. עד הפטירה..

נפגשתי עם אמא לפחות פעם בשבוע"

(פרוט' 21.2.21 עמ' 3 שורות 32-34)

גרסה זו סותרת את גרסתה המאוחרת של הנתבעת כי המנוחה היתה בשליטה מוחלטת של התובעת אשר מנעה ממנה קשר עם אחרים ועם הנתבעת. גרסה זו נסתרת, כפי שיובא להלן, הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת בודדה את המנוחה מהנתבעת או מאחרים. הוכח כי הנתבעת מתוך בחירה שלה התנתקה מהמנוחה במובן זה שלא נפגשה עמה לעיתים קרובות, לא טיפלה בה, לא דאגה לה וכך גם בני משפחתה, ילדיה ונכדיה, נמנעו מלהיות בקשר עם המנוחה.

הנתבעת אשרה בחקירתה כי משפחתה, ילדיה (נכדי המנוחה) נמנעו מלהיות בקשר עם המנוחה בשש השנים האחרונות לחייה. מהראיות שהונחו עולה כי המנוחה כאבה זאת בכאב גדול. אמנם, מדובר בשנים שלאחר עריכת הצוואה, אך הנתבעת לא טענה כי המצב היה שונה סמוך למועד עריכת הצוואה.

מעבר לכך, גרסתה הנתבעת כפי שצוטטה לעיל מעלה שהמנוחה היתה עצמאית לקבל החלטות להפגש עם הנתבעת ולהיות בקשר אתה.

10.הנתבעת ידעה על צוואת 2012 בחיי המנוחה ולחצה על המנוחה לשנות צוואתה זו

בעניינינו, לא מדובר בנסיבות בהן צוואת המנוחה שבמחלוקת, בה הדירה את הנתבעת, התגלתה לנתבעת לאחר פטירה.

הוכח כי הנתבעת ידעה על צוואת 2012 לפחות משנת 2017 עוד בחיי המנוחה, ומתמלול שיחות שצורפו אף ניסתה שנים לאחר עריכת הצוואה להשפיע על המנוחה לשנות מצוואתה.

זאת בניגוד להצהרת הנתבעת בדיון הראשון לפני: "נודע לי לראשונה על הצוואה מ-2012 רק אחרי שקיבלנו את הבקשה לצו קיום צוואה...אז לראשונה ידעתי על הצוואה. שמעתי שכנראה הדירו אותי מהצוואה אבל את התוכן לא ידעתי" (פרוט' 21.2.21 עמ' 4 שורות 8-9).

התובעים צרפו לתצהיריהם תמלולי שיחות של הנתבעת עם המנוחה. הנתבעת העבירה לתובע הקלטת השיחות סמוך לאחר עריכתן. מתמלול פרוטוקול שיחה אשר התקיימה בין הנתבעת למנוחה לאחר שהנתבעת הגיעה לביתה מצוידת במכשיר הקלטה עולה –

"המנוחה:אני זקוקה לך

הנתבעת:אה, את זקוקה לי? אבל מה כל השנים האלה שלא דיברת איתי?

(הנתבעת מטיחה במנוחה דבר נישולה מהצוואה)

המנוחה:אני לא יודעת מה לעשות

הנתבעת:...קודם כל את צריכה להתנצל בפני הילדים שלי והנכדים שלי, שלקחת מהם בלי שום סיבה. הם לא אשמים. הם לא אשמים. על זה שהוצאת אותי מהצוואה ...

המנוחה:לא יודעת מה לעשות

הנתבעת:למה את חתמת? למה הסכמת לחתום?

המנוחה:חתמתי, בסדר. לא הבנתי מה אני חותמת.

הנתבעת:אז איפה העתק? תני לי לפחות העתק שיהיה לי על מה לדבר. תני לי העתק, אני ביקשתי ממך העתק, לא ביקשתי כלום. ביקשתי העתק של התיקון, מה שיש לי בבית, אני כתובה כחלק מהילדים שלך. אני רוצה העתק של הצוואה הזאת. זכותי ... אני מרגישה לא קיימת...נכון שאת אמא שלי והכל, אני מעריכה את זה והכל, אבל, אבל תשמעי, יש גבול שבן אדם יכול לסבול. יש גבול שבן אדם יש לו כבוד שלו.

המנוחה:את מוכנה להשאיר כמו שהוא כדי לא לעשות בלגן

...

הנתבעת:לקחת עורך דין להביא אותו לפה שתחתמי על הצוואה שאני גם חלק ממך? אני אביא אותו. אני אשלם על עורך דין . אם צריך, ואת כותבת אף אחד לא יכול לשנות. אף אחד.

...

נביא עורך דין ותכתבי את הצוואה מחדש...

המנוחה:אז תכלס, איך ממשיכים?

הנתבעת:איך ממשיכים? אני רוצה את ההעתק של הצוואה...אני רוצה שאת תבואי תביאי את הילדים אלי...תבקשי מהם סליחה. זה חשבו לי מאוד. הם לא אשמים..?

המנוחה:את יודעת שלא מכירים את הילדים?

(ועוד ממשיך)..."

יוער –

מועד הפגישה והשיחה לא נרשם. אין מחלוקת בין הצדדים כי התקיימה בשנת 2017.

ההקלטה כעולה מהתמלול אינה מתחילת השיחה ולא ידוע מה נאמר קודם החלק המתומלל. גם סיום התמלול כעולה ממנו אינו סיום השיחה ולא ידוע מה נאמר לאחר החלק המתומלל.

כפי שיובא להלן מתוך מסמכים רפואיים כמו גם חוו"ד המומחה, מצבה הקוגניטיבי של המנוחה באותו שלב לא היה תקין (כבר משנת 2015 נרשם כי המנוחה עם דמנציה).

במרבית השיחה נשמעת הנתבעת, במלל רב. המנוחה מדברת במשפטים קצרים מספר מילים בודדות בכל פעם. המנוחה אמרה כי לא הבינה מה חתמה, לאחר שאישרה שחתמה על הצוואה, לאחר מכן ביקשה להשאיר את המצב כמו שהוא והנתבעת לא הרפתה, לאחר מכן אמרה שרוצה אבל לא יודעת איך, לאחר מכן כשנתבעת אמרה לה שהיא תביא עורך דין אליה הביתה ושגם התובעים יבואו ויכתבו יחד, המנוחה השיבה "לא. לא. לא". לאחר מכן המנוחה שאלה איך כותבים, שהנתבעת השיבה שהיא צריכה בעצמה לפנות המנוחה השיבה "לא" (עמ' 355 לנספחים, עמ' 16 לפרוטוקול)

11.בדיון קדם המשפט הראשון הצהירה הנתבעת: "אחרי השיחה מ-2017 לא העליתי שוב את נושא הצוואה והיא גם לא ואני זרמתי עם זה. מ-2017 לא דיברנו שוב על הצוואה. במהלך השנים אחרי זה לא שאלתי אותה אם היא שינתה את הצוואה". (פרוט' 21.2.21 עמ' 4).

אלא שמתמלול שיחה אשר צרפה הנתבעת עצמה ביום 7.1.24, לא נרשם מועד השיחה, נרשם על ידי הנתבעת כי זו נעשתה לאחר אותה שיחה שצורפה על ידי התובעים בתמלול שהובא לעיל משנת 2017, דומה כי מדובר בשיחה משנת 2018 לפי הנאמר בה על פגישה של האחים.

עולה כי חרף הצהרת הנתבעת שלא דיברה עם המנוחה על שינוי הצוואה לאחר השיחה משנת 2017, הנתבעת כן דיברה עם המנוחה בעניין מאוחר יותר ביתר תוקף ולחצה על המנוחה לשנות מצוואתה. מהתמלול עולה כי הנתבעת מתחילה לדבר עם המנוחה על הצוואה, לא נותנת למנוחה להשיב. ההתרשמות כי למנוחה לא נוח עם השיחה, עונה ב"לא יודעת".

"הנתבעת:...ושינית צוואה הוצאת אותי מהצוואה, נכון או לא? למה הוצאת אותי מהצוואה?

המנוחה:מה?

הנתבעת:למה הוצאת אותי מהצוואה?

המנוחה:אני לא יודעת.

הנתבעת:מה את לא יודעת? את חתמת נכון חתמת?

המנוחה:חתמתי לא הבנתי מה,

הנתבעת:מה לא הבנת? אבל מה זה דבר שמוציאים צוואה מ...הבית?

המנוחה:(הנתבעת) תעדי לי טובה אני לא יודעת. רגע, אכפת לך אני כבר, שתעשה מה שהיא רוצה.

....

הנתבעת:...אין דבר כזה להשאיר ככה את הצוואה, אין דבר כזה שאני לא אהיה בצוואה, אין דבר כזה.

הנתבעת נשמעת כופה על המנוחה לשנות מהצוואה ומסבירה לה כי בימ"ש לא יאשר את הצוואה הקיימת. הנתבעת אומרת למנוחה שהיא תביא עורך דין ועדים עוד השבוע "לא מעניין אותי אני משנה את זה". הנתבעת עוד נשמעת אומרת למנוחה כי בימ"ש לא יאשר את הצוואה של המנוחה שלא חילקה בשווה בין האחים. המנוחה לכל אורך השיחה נשמעת עונה ב"כן" "בסדר" "תעשי את זה" "אני מוכנה". הנתבעת אומרת למנוחה שמחר-מחרתיים תביא עו"ד.

המנוחה בסופו של יום לא ערכה צוואה מאוחרת לצוואת 2012.

12.לא ניתן לייחס לשיחות של הנתבעת עם המנוחה משקל גבוה לעניין נסיבות עריכת צוואת 2012, כן ניתן להבין ממנה כי הנתבעת ידעה על צוואת 2012 וניסתה להשפיע עם המנוחה, חמש שנים לאחר עריכתה ומעבר, לשנות ממנה. הקושי של המנוחה עולה מדבריה בשיחה.

המסקנה שניתן להסיק מהדברים ומהשיחות שתומללו (בחלקן) לעניין צוואת 2012 היא אחת משניים:

• ככל שמצבה הקוגניטיבי של המנוחה באותו מועד אינו אפשר ביצוע פעולות משפטיות, הבנה, עריכת צוואה – יש ללמד על התנהלות הנתבעת שניסתה להשפיע על המנוחה לערוך צוואה המשנה מצוואת קודמת כשהיא אינה מסוגלת לכך על כל המשתמע מכך.

• ככל שמצבה הקוגניטיבי של המנוחה אפשר לה באותו שלב לערוך צוואה (כפי שלגרסת הנתבעת וראו להלן חקירתה) – הרי שחרף הזדמנות שהיתה למנוחה לשנות מהצוואה, בחרה שלא לשנות מצוואת 2012, ויש בכך חיזוק נוסף לצוואת 2012.

   

  13.מכתב המנוחה מיום 26.7.09, לאחר עריכת צוואת 2009

  לאחר פטירת המנוחה נמצאה מעטפה עליה נרשם בכתב יד "לפתוח לאחר מותי". המעטפה הוצגה על ידי התובעים בדיון הראשון מיום 21.2.21 וסומן ת/1.

   

   

  בתוך המעטפה נמצא מכתב בכתב יד בו נרשם (יובא כלשונו, ללא שגיאות כתיב כבמקור):

  "ל(נתבעת)

  אחרי הרבה מחשבות הגעתי להחלטה שלא רציתי בה.

  כל החיים נתתי לך מכול הלב גם לילדים שלך, אבל לצערי תמיד מצאת לנתק אותי על שום דבר גם עם הילדים לפי ההוראות שלך...

  עזבתי את העיר ... כדי לחיות קרוב אליכם.. ומאז ההתנהגות שלכם תמיד עם בעיות

  ...מאוד קשה לי שלא דאגתם לעזור לי...

  אני היום בת 79. קשה לי ולא אכפת לכם.

  גם עם אחיך (התובע) נכה צהל עבר 4 ניתוחים ולא שאלת לשלומו אשתו עוברת גיהנום מסרטן והיא לא עשתה שום רע.

  עם אחותך (התובעת) אחרי כל מה שעברה בחיים היית צריכה להיות קרובה אליה ואת להפך חיפשת רק צרות.

  האכזבות שקיבלתי ממך העצב הגדול שלא ביקרתם ולא שאלתם.

  החלטתי לשנות את הצוואה..

  (הנתבעת) אני מאחלת לך ולמשפחתך כל טוב ושאלוהים יתן לך ....אושר

  יום אחד תביני שלא היה מגיע לי ממך ההתנהגות לכן אני כתבת בבכי...

  (המנוחה)

  חתימה 26.7.09"

   

  הנתבעת הטילה ספק כי מדובר בכתב ידה של המנוחה, הטילה ספק שהתאריך והחתימה הם באותו כתב יד של כותב המכתב, וביקשה מינוי מומחה להשוואת כתבי יד אשר מונה. הועברו למומחה דוגמאות כתב יד של המנוחה במועדים שונים.

  חוות דעת המומחה, עו"ד יונתן נפתלי, הוגשה ביום 20.3.22 ומסקנתו:

  "...הכתב במכתב ובמעטפת המחלוקת נכתב בוודאות מלאה על ידי כותבת הדוגמאות וקרוב מאוד לודאי שכך גם חתימות המחלוקת במסמכים האמורים.

  ... קיימת אפשרות סבירה לכך שתאריך מכתב המחלוקת ופרטי מעטפת המחלוקת נכתבו לאחר מועד כתיבת טקסט מכתב המחלוקת.

  ...סביר שמדובר בפער שאינו בן כמה ימים אלא בפער שבין מספר חודשים למספר שנים"

   

  הנתבעת לא העבירה שאלות הבהרה למומחה ולא ביקשה לחקור את המומחה.

  חוות דעת המומחה לא נסתרה.

  עולה מחווה"ד כי המנוחה כתבה את המכתב. תקופה לאחר מכן (מספר חודשים או מספר שנים) הוסיפה תאריך וביקשה כי יפתח לאחר פטירתה.

   

  הנתבעת לא התמודדה עם המכתב כלל בסיכומיה, ולא טענה מילה. רק בסיכומי התשובה, לאחר שהתובעים הצביעו על כך שלא התייחסה למכתב, טענה כי אולי כפו על האם לכתוב אותו.

  במכתב זה, בכתב ידה של המנוחה ומדם ליבה, המדבר בעד עצמו יש לחזק את ההתרשמות בדבר רצונה ואומד דעתה להדיר את הנתבעת מעיזבונה לאחר עריכת צוואת 2009 והסיבות.

  הנתבעת לא הוכיח ולו בראשית ראיה כי נכפה על האם לכתוב הדברים.

   

  הוכח כי המנוחה היתה כשירה לערוך את צוואת 2012 במועד עריכתה

  14.בכתב ההתנגדות נטען להעדר כשירות המנוחה, התבקש מינוי מומחה אשר מונה. הגם שכך, במסגרת הליך ההוכחות ב"כ הנתבעת טען כי אין ולא עלתה שאלה של כשירות והטענה היא להשפעה בלתי הוגנת (פרוטוקול 26.2.24 עמ' 131 שורות 1-11).

  בסיכומי הנתבעת טענה רבות בקשר למצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד עריכת הצוואה (למשל סעיף 7), טענה כי יחד עם הטענות הנוספות שהועלו יש בכך לפסול הצוואה. גם בסיכומי התשובה חזרה על טענות בקשר למצבה הנפשי, הקוגניטיבי המסוגלות וההבנה של המנוחה לערוך צוואה במועד עריכת צוואת 2012.

  מתוך כך נמצא צורך לדון ולבחון את הטענות בעניין כשירות המנוחה במועד עריכת צוואת 2012.

   

  15.תעודת רופאה ד"ר י. רונת מיום 31.1.12

  ד"ר רונת טיפלה במנוחה משנת 2009, בדקה את המנוחה סמוך לפני עריכת צוואת 2012 וכתבה:

  "(המנוחה) נראית כפי גילה, מדברת לענין, מתמצאת בכל התחומים, הזיכרון שלה תקין, קשב וריכוז תקינים, האפקט מגוון ותואם את תוכן שיחתה. אין הפרעות בחשיבה ולשיפוט.

  (המנוחה) יודעת מה זה צוואה, מעריכה נכון את ערך רכושה, יודעת מי הם האנשים שעלולים לתקוף את צוואתה. אפשר לסמוך עליה, על שיקול דעתה, יש לה שיפוט בנדון, איננה מבולבלת, ואיננה דמנטית.

  כמו כן, אין מישהו המנסה להשפיע עליה בעריכת הצוואה.

  אישור זה ניתן לה לפי בקשתה"

   

  הנתבעת לא ביקשה לזמן את ד"ר רונת לחקירה ולא נסתר תוכן תעודת רופא. אני מוצאת ליתן משקל גבוה לתעודת הרופא בשים לב כי מדובר ברופאה פסיכיאטרית אשר הכירה וטיפלה במנוחה משנת 2009.

   

  16.חוות דעת המומחה מטעם בימ"ש פרופ' נוי מיום 2.11.21.

  כעולה מחווה"ד, ניתנה על יסוד רשומות מהתיק הרפואי של המנוחה בתקופה 2006-2020, סיכום אשפוזים בבי"ח מאיר מיום 3.10.12 והשנים 2013, 2015.

  המומחה פרט הממצאים מהתיק הרפואי במהלך השנים מהם עולה: משנת 2009 המנוחה סבלה ממצב דכאוני וחרדתי, טופלה לסירוגין בנוגדי דיכאון ותרופות להרגעה כמו בונדורמין או לוריואן, ללא עדות לפסיכוזה מתלווה. במסגרת התלונות לא צוינה הפרעה קוגניטיבית משמעותית ובכל המסמכים לא נמצא תיעוד להפרעה קוגניטיבית משמעותית לפני דצמבר 2012. עקב כאבי גב קשים טופלה בנוגדי כאב. בחודשים 8/12, 9/12 נערכו לה מבדקי FIM (מבחן הבודק יכולות תפקדו עצמאיות במשימות יום יומיות –ע'ב'ג') ובשניהם התקבל ציון מירבי בחלק הקוגניטיבי. במהלך 12/2012 אושפזה עקב בלבול והפרעה בדיבור, ואשפוז נוסף ב-2/2013. בשני האשפוזים צוין כי אינה מתמצאת בזמן ובמקום. בחודש 8/2015 צוין כי הנה סיעודית עם דמנציה וזקוקה להשגחה ועזרה בתפקודי היום יום 24 שעות ביממה.

  מסקנת המומחה בחווה"ד:

  "בשקלול הנתונים שבפני, ניתן לקבוע כי המהלך הקליני מתאים למצב של תהליך דמנטי, קרוב לודאי על רקע וסקולרי, שהחל לקראת סוף 2012...עד לתקופה זו עיקר התיעוד שבפני מצביע על קיומם של כאבים כרוניים מטופלים בנוגדי כאב והפרעת חרדה ומצב דכאוני המטופלים בנוגדי דיכאון ותרופות להרגעה, ללא הפרעת חשיבה או פרצפציה מתלוות. בעיות אלו התבטאו בקשיי שינה, תחושת לחץ וחרדה ומצב רוח ירוד אך ללא פגיעה קוגניטיבית משמעותית.

  לאור זאת, ניתן לקבוע, כי בסבירות הגבוהה יותר היא שבמועד הנדון היתה המנוחה כשירה לבצע פעולות משפטיות"

   

  תשובות המומחה לשאלות הבהרה שנשאל ע"י ב"כ הנתבעת לא שינו ממסקנתו. המומחה הגיש כי עד סוף שנת 2012 לא צוין כל שינוי לרעה או לטובה במצבה של המנוחה.

   

  17.המומחה נחקר (פרוט' 23.5.24), ותשובותיו בחקירתו מחזקות את מסקנתו בחווה"ד אשר לא מצאתי כי נסתרה.

  הושם דגש בחקירתו, ובצדק לטעמי, עניין התרופות הרשומות שנטלה המנוחה – נוגדות דיכאון, תרופות הרגעה ותרופות משרות שינה. סוג התרופות, המינונים וההשפעה על הנוטל אותן.

  לעדות המומחה, לא סביר כי המנוחה קיבלה ונטלה את כל התרופות הרשומות יחד שאחרת היתה "Flat לגמרי" (כלשון המומחה), וגם נרשם כי קיבלה התרופות לסירוגין. יש תרופות שרשומות ועושות את אותה פעולה ויש להניח כי לא קיבלה פעמיים. לגבי השפעת התרופות המומחה עמד על כך שככל שאדם נוטל התרופות יותר שנים, ההשפעה עליו פוחתת. כלשון המומחה, האפקט הקליני קטן לאור הטולרנס (פרוט' שם עמ' 147-149).

  וכן (עמ' 149):

  "עו"ד לב: נכון. אנחנו מדברים רק על 2012. במסמך הזה למעשה מפרטים את כל התרופות שהגברת לוקחת. אני אבקש ממך שנעבור תרופה תרופה ותגיד לי מה מתוך 15 הכדורים שהיא לוקחת ביום הם תרופות שמשפיעות על המצב הנפשי כמו שהתחלנו קודם דיכאון, חרדה, כל מה שאתה בחוות דעתך.

  פרופ' נוי: א' אני רוצה להגיד לך מהחיים, אני בכל אופן יותר מיום בעסק הזה. סיכומי השחרור של בתי החולים כולם בלי יוצא מן הכלל בדרך כלל כוללים את כל התרופות שלקחו אי פעם ושייקחו וכן הלאה. ברובם המכריע של המקרים הרשימה הזאת איננה רשימה של תרופות אקטואליות ברגע זה. בדרך כלל ברוב המכריע של המקרים וזה צריך להיאמר. עכשיו יש פה אמביאן תרופת שינה בונדורמין תרופת שינה ברוטיזולם זה בדיוק אותו תרופת שינה כמו בונדורמין, אתה רואה למשל נותנים את אותה תרופה בשתי שורות זה בדיוק אותה תרופה בשתי שורות, סימבלטה זה דיברנו על זה קודם, תיאזיד זה משתן, לוריבן זה מרגיע ממשפחת הווליומים, נוקטורנו זה כדור שינה, הנה ועוד פעם מאוד מעניין סעיף 11 וסעיף 15 זו אותה תרופה. נו אז מה אתה למד מזה?

  עו"ד לב: מה אתה למד מזה? אני רוצה לדעת.

  פרופ' נוי: שמעתיקים כל הזמן מרשימות וזה לא אקטואלי.

  עו"ד לב: זאת אומרת שלא בהכרח היא לוקחת את התרופות האלה.

  פרופ' נוי: בוודאי שלא. ויש פה עוד תרופה קסנקס, גם היא מההרגעה והיא מהמשפחה של הלוריבן והקלונקס, מאותה המשפחה. אז להגיד שהיא לוקחת 8 תרופות פסיכותרפיות אני בספק כי זה החיים, הרשימות הם תמיד מכלילות."

   

  בהמשך התייחס המומחה למצבה הרפואי של המנוחה כעולה מהמסמכים הרפואיים "בפיקים" (פרוט' שם עמ' 151-152):

   

  "עו"ד לב: אז בוא נחזור לכל התרופות לכל אני חוזר שוב לכל קוקטייל התרופות בצירוף עכשיו שאנחנו יודעים שהיא גם לקחה תרופות נרקוטיות מדבקות נרקוטיות ובוא נצייר שוב את המצב הפיזי של המנוחה סביב לקיחת כל התרופות האלו וסביב שנת 2012.

  פרופ' נוי: אבל לפי מה שהראית לי כעת האופיאט הוא באפריל.

  עו"ד לב: נכון.

  פרופ' נוי: שזה חודשיים וחצי אחרי מועד הנדון.

  עו"ד לב: נכון. עדיין אני רוצה לצייר תמונה של מצבה הפיזי והנפשי.

  פרופ' נוי: זה לא שונה ממה שהתחלנו, יש לה כאבי גב קשים, יש לה שברים ללא תזוזה, הכאבי גב האלה יש להם שני פיקים לפי מיטב זכרוני אחד זה באפריל מה שתיארת והשני זה לדעתי אוקטובר נובמבר משהו כזה של כמו שיש כאבי גב זה בפיק כזה, היא מקבלת נוגדי דיכאון וחרדה היא מקבלת מרגיעים והיא מקבלת תרופות משרות שינה.

  עו"ד לב: אם אני מבלי לדעת איזה כדור היא לקחה בבוקר או בערב או בצהריים האם יש לך יכולת להגיד לי את יכולת התפקוד שלה במהלך היום בלקיחת כזו כמות של תרופות? להגיד לי בבוקר היא ערנית יותר,

  פרופ' נוי: א' אני מסביר לך עוד פעם בגלל הטולרנס זה לא אנושי זה אנשים שלוקחים שנים על שנים את התרופות האלה וגם תרופות ההרגעה אני יכול להראות לך את הנתונים של מדינת ישראל מעל גיל 65 שהגברת הייתה שם כמעט 60% מהאוכלוסייה הכללית כללית לוקחת אחד מאלה כך שאנשים (לא ברור), היא לוקחת את זה שנים, אני לא חושב שהיא זומבית במרכאות כפולות ומכופלות במהלך היום. לא מסימבלטה לא מכדורי שינה, יכול להיות שלוריבן ו/או קלונקס אחד מהם עושה אותך עם האטה פסיכומוטורית אתה יותר (לא ברור) אתה יותר איטי, הרבה פעמים אתה יכול להתקשות בהליכה. התרופות האלה הם גם, אם אתה לוקח אותם במינון גבוה בגיל 82 הם יכולות להיות גם גורם סיכון לנפילות בגלל מה שתיארתי. האם היא זומבי? לא אבל אני חושב שאם היא לוקחת את כל אלה היא כמו שתיארתי."

   

  המומחה נחקר לעניין תיעוד בדבר ירידה קוגניטיבית אצל המנוחה בחודש 4/12 ביחס למועד עריכת הצוואה והשיב (פרוט' שם עמ' 159):

  "לעומת זאת באוגוסט 12' יש הערכה מסודרת שבה היא תקינה מבחינה קוגניטיבית, קיבלה את הציון המרבי ביכולת הבנה בדיבור בשמיעה ביכולת הביטוי בשיפוט בזיכרון ובהתנהגות החברתית. ציון זה התקבל גם ב-19/09/2012 זאת אומרת שנבדקה בדיקה קוגניטיבית מובנית מסודרת ונמצאה תקינה באוגוסט, מה לעשות זה מה שכתוב, זה התיעוד"

   

  18.מהאמור, תעודת רופא, חוו"ד המומחה מטעם בימ"ש הלוקח בחשבון את כלל התיעוד הרפואי בעניין המנוחה, עדויות שנשמעו וכן אומד דעת הנתבעת כי המנוחה היתה מסוגלת לשנות ולערוך צוואה חדשה בשנת 2017 (ראו לעיל ולהלן) – נמצא כי הנתבעת לא הוכיחה שהמנוחה לא היתה כשירה לבצע פעולות משפטיות ולערוך צוואה במועד עריכת צוואת 2012. הוכח כי במועד זה המנוחה היתה צלולה ובעלת כושר שיפוט, מתמצאת בזמן ובמקום, יודעת טיבה של צוואה, יודעת היקף רכושה, יודעת למי מבקשת לצוות ולמי לא ומבינה את ההשלכות. המנוחה היתה עצמאית וכפי שיובא להלן בעניין נסיבות הצוואה, פנתה מיוזמתה לעו"ד שערך את הצוואה.

   

  לא הוכח כי היתה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה לערוך את צוואת 2012

  19.במבחני הפסיקה (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נב(2) 813 (22.6.98) לא הוכחה הטענה להשפעה בלתי הוגנת של התובעים או מי מהם או מי מטעמם על המנוחה במועד עריכת צוואת 2012.

   

  20.במבחני תלות ועצמאות, תלות וסיוע -

  נמצא כי המנוחה היתה עצמאית פיזית (גם אם בסיוע קל לפרקים בענייניים מסוימים) ועצמאית שכלית-הכרתית.

  התובעת נחקרה והעידה לגבי הטיפול במנוחה בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה בשנת 20012 (פרוט' 29.2.24 עמ' 91-92):

  "עו"ד לב: מתי הגיעה לה מטפלת באופן קבוע?

  התובעת:הייתה איתה גם איך קוראים לה, הייתה סיטה. היו לה 5 מטפלות.

  עו"ד לב: מתי היא הייתה לה את המטפלת הראשונה?

  התובעת:חכה רגע. מטפלת הראשונה הייתה קודם כל, כש-2000, זה היא לא הייתה עם מטפלת, היה לה מה שנקרא את הגברת פ. שהייתה השכנה מלמעלה, כזאת אישה שהיא הייתה עזרה בבית אבות ב... ודיברתי איתה כדי שתכין אוכל אם היא יכולה לעזור לה בהתחלה.

  עו"ד לב: שאלתי מתי הייתה לה מטפלת.

  התובעת:רגע, רגע,

  עו"ד לב: לא מי הכין לה אוכל.

  התובעת:אחר כך נכנסה,

  עו"ד לב: באיזה שנה? מה זה אחר כך?

  התובעת:גברת מ. פ. היא באה ל-4 שעות.

  עו"ד לב: תאריך? יודעת באיזה שנה?

  התובעת:רגע, 12, כן, 12, משהו כזה 2012 נדמה לי, אני כבר תשמע,

  עו"ד לב: זאת אומרת המטפלת השנייה כבר הייתה ב-2012?

  התובעת:כן אבל היא באה ל-4 שעות, אז היא זאת שהלכה כנראה והוציאה את כל הדברים או עזרה לה לקנות משהו או משהו שצריך. אחר כך בא ס., עובדת מסרי לנקה, שהייתה תקופה קצרה, ואחר כך בעצם הגיע י. שזה היה משהו כמו ספטמבר 2012, משהו כזה, אם אני לא מתבלבלת, אני תשמע, זה כבר זה, עד 2017 שהיא כבר הייתה צריכה לחזור לסרי לנקה ואז הגיעה מ..

   

  לעדות התובעת המנוחה היתה מצלצלת לבד לקבוע תור לרופאים, וגם התובעת סייעה לה.

  קופת החולים היתה במרחק כביש אחד מביתה.

  צורפו לתצהירי התובעים מסמכים מרובים בעניין המנוחה בתקופה הרלוונטית, שיקים עליהם חתמה המנוחה.

  בחודש 9/2011 המנוחה נפלה, שברה חוליה, היתה עם הליכון ולאחר כחודש חזרה לעצמה ולעצמאות (עדות התובעת, פרוט' שם עמ' 95-95).

  אישרה כי שבוע-שבועיים שלושה לאחר הנפילה בהם שכבה במיטה, בביקורת אצל אורטופד לאחר כשלושה שבועות כבר הסתובבה והלכה.

  עדותה בעניין לא נסתרה והיא מהימנה עלי.

  התובעת אישרה כי היתה שותפה בחשבון הבנק של המנוחה. לעדותה המנוחה היתה עצמאית לחלוטין בהתנהלות בחשבון, היתה חותמת על שיקים. התובעת נהגה לבדוק "שבאמת לא עבדו ולא עקצו אותה", כלשונה. הא ותו לא (פרוט' 29.2.24 כמ' 114-115).

   

  21.אמנם במסמכים רפואיים מצויין במועדים שונים כי המנוחה נזקקת לסיוע ברחצה, לרבות סוף 2011. אלא שלצד זאת נרשם כי בהלבשה ואכילה אינה נזקקת לסיוע, התמצאותה תקינה.

  כמו כן ידוע כי היו מקרים בהם המנוחה אושפזה בשל נפילה, כאבים בגב. לא ניתן לשלול כי המנוחה היתה מוגבלת ונזקקה לסיוע נקודתי לאחר האשפוזים. לצד זאת מדובר בארועים נקודתיים ולא הוכח כי במועד הספציפי של עריכת הצוואה המנוחה היתה מוגבלת.

  מהעדויות והראיות שצורפו בפרט לגבי נסיבות עריכת הצוואה, התרשמתי כי המנוחה היתה עצמאית בעיקר, נעזרה במטפלת. מעבר לכך התובעת סייעה רבות למנוחה. לטענת הנתבעת אף היא סייעה למנוחה ולקחה אותה לבי"ח. לא מצאתי בהסתייעות המנוחה בתובעת בתקופה הרלוונטית, בה היתה עצמאית, כדי להקים תלות בתובעת, בפרט לא תלות המאיינת את רצונה החופשי של המנוחה במועד עריכת צוואת 2012.

  .

  22.מבחן קשרי המנוח עם אחרים במועד עריכת הצוואה -

  מהראיות שנשמעו עולה כי במועד עריכת צוואת 2012 המנוחה היתה בקשר עם אחרים, לא היתה מנותקת מהסביבה.

  מעבר לקשר עם התובעים, על פי עדות הנתבעת עצמה המנוחה היתה בקשר שוטף עמה. המנוחה היתה בקשר עם חברותיה שהעידו לפני, למנוחה היתה מטפלת, היא היתה בקשר עם רופאים וקבעה לעצמה תורים.

  לא נמצא בסיס מהראיות והחקירות שנשמעו לטענת הנתבעת כי התובעת בודדה את המנוחה מהסביבה.

   

   

  נסיבות עריכת הצוואה

  23.עו"ד עופר ליפשיץ, עורך צוואת 2012 נחקר ארוכות, העיד בעדות ראשית תחילה (פרוט' 24.12.23)

  בראשית עדותו ציין כי לא זוכר את המקרה ולא זוכר את מעמד החתימה במרחק הזמן. כאשר ראה את שם העדה שהנה חברה טובה שלו, הבין שהצוואה לא נערכה במשרדו בירושלים שכן העדה גרה ב... הניח שהצוואה נערכה על מחשב נייד ונסע אל המנוחה עם המחשב ומדפסת. מחיפוש בארכיון המשרד נמצא התיק של המנוחה, והביא עמו לחקירה – תיק פולדר חום עליו רשום שם המנוחה.

  בתיק נמצאו:

  • מספר ת.ז. של עדה;

  • העתק צוואת 2009 עליה רשומות הערותיו בכתב יד (מוצג ת/3) - מספר טלפון של המנוחה והוראות הגעה מפורטות איך להגיע לביתה: "(רח', מספר), דירה (מספר), קומה (מספר), נכנס ל(שם העיר), פניה ימינה לתוך (שם רחוב), עובר בבית ספר מתחת לגשר, אחרי להאט. מיד. אחרי הבניין בבנייה, יש בניין בן 5 קומות, לשם נכנס לתוך חניה ישר פונה שמאלה, זו החניה האמצעית עם שרשרת פתוחה"

  • בכתב ידו רשומים נימוקים לצוואה – ""ניתוח עיניים - לא באה, שבירת ירך -לא באה", "להוציא אותה בכל דבר ועניין. התנתקה לגמרי. גרה קרוב. 6 שנים אין קשר. לא מטפלת. הנכדים לא באים. לא מוזמנת לבריתות וימי הולדת. (הנתבעת) אמרה שהיא אישה רעה לא זקוקה לה וניתקה"

    לעדותו, נוהג להדביק מדבקה לבנה על ברזל השדכן בצוואה, כיוון שבתיק נמצאו מדבקות לבנות, מניח שהגיע עם המדבקות לבית המנוחה, כך שלא הגיע עם צוואה מוכנה והכל נערך בביתה.

    לעדותו – איתר את תעודת רופא של ד"ר רונת במייל.

    עוד מצא בתיק חשבונית לטובת המנוחה מיום 29.2.12 כנגד שיק ע"ס 2,000 ₪+מע"מ עליו חתומה המנוחה.

     

    24.בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ הנתבעת-

    אישר כי ייצג את התובעת בעסקת מכר דירה, איתר מייל עם תאריך אישור רישום המכירה מיום 8.5.12. בדק במייל ובמכשיר הטלפון ולא מצא כל התכתבות בינו לתובעת בעניין הצוואה. בהמשך חקירתו הוסיף שזה לא במסגרת מערכת היחסים שלו עם המנוחה, מסמכי עסקת המכר לא היו בתיק המנוחה, אלו מסמכים שהדפיס לקראת הדיון (פרוט' עמ' 46).

    לא שולל כי הקשר בינו למנוחה נוצר בתיווכה של הנתבעת.

    לא פנה לד"ר רונת ולא יוצר קשר עם אנשי מקצוע. תמיד אומר ללקוח שאין חובה חוקית להמציא מסמך רפואי אלא אם חושבים שבעתיד תעלה טענה של כשרות. מניח שהמנוחה פנתה לד"ר רונת וזו שלחה לו במייל את תעודת הרופא.

    בינו למנוחה היתה שיחת טלפון לפני מועד עריכת הצוואה, שיחה ארוכה לאור התכתובת.

    לא זוכר את מעמד חתימת הצואה, אבל יודע בוודאות לומר שלא בא עם צוואה מוכנה.

    כלשונו (פרוט' שם עמ' 39):

    "אני חוזר ואומר, אני לא זוכר את האירוע בדירה אבל אין סיטואציה שאני בא עם צוואה מוכנה, אגב גם כשהמצווה מקריא לי אותה ומתקן ומקריא ומתקן, כשהוא בא לחתום על הצוואה הסופית אני שוב מקריא לו תמיד ומבקש לוודא שזה מה שהוא רוצה. וכבר היו לי מקרים שבהם כשהוא שומע את הדברים הוא אומר 'משהו פה לא הגיוני לי', אז לכן אני בוודאי ובוודאי, אין סיטואציה שבאתי עם צוואה מוכנה ועליה היא חתמה מבלי שאני וידאתי, גם בתצהיר של העדות שם, אבל גם בפרוצדורה שאני נוקט שזה רצונו המוחלט. אגב לדעתי בצוואה היא גם מנמקת, אם אני לא טועה, אני לא למדתי לעומק את הצוואה אבל לדעתי כן. אני חייב להגיד שלא כל המצווים מבקשים לנמק, מותר להם הרי לא לנמק, הם יכולים רק לכתוב. אני רואה שהחוות דעת מצורפת לצוואה, לפחות זו שאצלי, ואני רואה שבסעיף 10 הגברת מנמקת. אז אין בכלל צל של ספק שזה צוואה שהיא לא נערכת, כשאני מסתכל על הצוואה היא לא נערכת כדרך אגב. יש פה בלי קשר להחרגה של הגברת (הנתבעת), יש פה עניין של סידור חוב כזה, סידור חוב אחר, זה לא צוואה שעורכים אותה באיזה משהו סטנדרט 'אני מורישה את הכל חוץ מ-, תודה שלום."

     

    לשאלה כיצד וידא את רצון המנוחה השיב (שם, עמ' 41-42):

    "אני רוצה להגיד, תראה, אנחנו בסופו של דבר מסתכלים לאחור עם הנתונים שיש לנו. אני אומר, הפרוצדורה אצלי שאני לא, אין אצלי דבר כזה, והיו לי בוודאי יותר ממקרה 1 או 2 או 5 שלא הסכמתי לאמת צוואה בגלל שבמועד החתימה הרגשתי שמשהו, לא עניין של השפעה בלתי הוגנת, שהאיש לא מדויק, לא בהכרח רוצה, חוזר בו, זה לא. ואני מניח שפה, א' בטוח שהקראתי, אין דבר כזה, בטוח שהקראתי, לא רק שומע את עיקרי הדברים וכותב. ובוודאי ובוודאי, ללא צל של ספק, ודאות מוחלטת לכך שהמצווה, אני אומר באופן כללי כיוון שאני לא זוכר את הסיטואציה שם, יודע בדיוק על מה הוא חותם. אני אומר על אחת וכמה צוואה שיורדת לרזולוציות כאלה של תתי סעיפים.

    ...

    באופן ודאי הקראתי לה את הצוואה, לעניין לקרוא את הצוואה אני חייב להגיד שיכול להיות שהיא קראה, אני לא יודע, אני לא רוצה להגיד כי אני לא זוכר את הסיטואציה, אני כותב פה לדעתי "אני מאשר שהיא חתמה לאחר שדיברנו איתה והסברנו לה את משמעות", לדעתי זה אפילו בנוסח יותר נרחב. דיברנו איתה, הסברנו לה, כך שהיא כן. אבל אין פה ראיה לקריאת הצוואה, אבל בוודאי ובוודאי לידיעה מוחלט של מה שהיה שם."

     

    לגבי העדה הצהיר כי הם חברים, כאחים. מניח שהתקשר אליה כי צריך עדה לצוואה .

     

    25.עדותו של עו"ד ליפשיץ מהימנה עלי. אני מאמינה כי לא זכר את פרטי ואופן עריכת הצוואה כמעט 12 שנים טרם עדות. לצד זאת התיק בעניין המנוחה שהביא עמו והמסמכים שהציג מתוכו הם אותנטיים ונערכו על ידו ב"זמן אמת".

    התרשמתי כי הפירוט בכתב ידו על גבי צוואה קודמת נרשם לפי דברים שאמרה לו המנוחה, לצד מספר הטלפון של המנוחה. הפירוט לפרטי פרטים ויש בו כדי להעיד על עצמאות המנוחה ורצונה כי עוה"ד יגיע אליה לערוך צוואה. התרשמתי כי רשם בכתב ידו דברים שאמרה לו המנוחה, לרבות נימוקיה מדוע בחרה לא לצוות לנתבעת.

     

    26.עדות הגב' א.ה העדה לצוואה

    העידה תחילה באופן חופשי לגבי נסיבות עריכת הצוואה (פרוט' 24.12.23 עמ' 53-59). כלשונה:

    "זה היה לפני המון שנים, אני לא מדויק זוכרת מתי עופר התקשר אלי, אנחנו מכירים מחוץ-לארץ, ובגלל שאני עבדתי בתפקיד שהרבה טסתי לחו"ל, אבל שהייתי בארץ הייתי עובדת מהבית כבר אז. הוא שאל אותי אם יש לי פנאי לבוא להיות עדה, הוא ב... לאישה מבוגרת שהוא עושה צוואה בתוך הבית. אמרתי כן אין בעיה, אני אקפוץ. באתי, ופגשתי אישה ובעצם שאלתי אותה מה שלומה, ענתה לי ממש לעניין והם ביקשו ממני לחתום על הצוואה. לפני שחתמתי קראתי את זה, ולא חותמת סתם לגמרי. וראיתי שיש לה 3 ילדים והיא משאירה את הצוואה שלה לשתי ילדים משלושתם. האמת אני זוכרת את זה בוודאות כי הזדעזעתי, עד אז לא פגשתי מקרה כזה שאיך אומרים? נושלים ילד מצוואה, אבל זו הצוואה שלה, חתמתי, ואני יצאתי החוצה, חיכיתי לעופר אם אני זוכרת נכון, שאלתי אותה מה קרה, הוא אומר לי 'לא יודע' ועם זה נגמר כל התפקיד שלי עד שקיבלתי מכם בקשה להעיד."

     

    בחקירתה הנגדית (פרוט' שם עמ' 53-59) –

    אישרה כי עו"ד לפישיץ כבר היה בדירת המנוחה כשהגיעה, הביא עמו מדפסת ביתית. כאשר הגיעה הכל כבר היה מוכן.

    אישרה כי לא הקריאה למנוחה את הצוואה, זוכרת ששאלה את המנוחה אם זו הצוואה שלה והמנוחה אישרה.

    לא זוכרת לומר אם עו"ד ליפשיץ הקריא למנוחה את הצוואה בנוכחותה.

    זיהתה את המנוחה על פי שמה, ניהלה אתה שיחת חולין.

    סה"כ היתה אצל המנוחה חצי שעה-שעה, הכל התנהל בנינוחות.

    עדותה של העדה מהימנה עלי.

     

    27.מעדויות עו"ד ליפשיץ עורך הצוואה והעדה לא מצאתי כי נפל פגם באופן עריכת הצוואה. מעדותו של עו"ד ליפשיץ, אשר לא נסתרה, עולה כי המנוחה פנתה אליו לצורך עריכת צוואתה דרך התובעת עבורה טיפל במכר דירה ובכך הסתיים הקשר בינו לתובעת. כל השיח לגבי הצוואה נעשה בינו לבין המנוחה בלבד. המנוחה היא שמסרה לו את הפרטים, את רצונה ואף נימקה מדוע בחרה לצוות כשם שציוותה. המנוחה שילמה לו בשיק שלה. אני מאמינה לעדותו כי לא היתה מעורבות של התובעת בעריכת הצוואה. אני מאמינה לעדותו כי הצוואה נערכה בביתה של המנוחה, ולא כפי שנטען על ידי הנתבעת שהמנוחה הובאה אליו.

     

    לא הוכח כי התובעת היתה מעורבת בעריכת הצוואה

    28.עו"ד ליפשיץ נחקר והעיד, כפי שפורט לעיל, כי התובעת לא היתה מעורבת בעריכת הצוואה והקשר שלו היה עם המנוחה בלבד לצורך עריכת הצוואה. אני מקבלת את עדותו בעניין אשר מהימנה עלי ולא נסתרה.

    שלא כנטען על ידי הנתבעת כאילו התובעים או מי מהם או מטעמם לקחו את המנוחה למשרד עו"ד ליפשיץ לערוך הצוואה, עו"ד ליפשיץ הגיע לביתה של המנוחה שם נערכה הצוואה.

    עו"ד ליפשיץ העיד כי המנוחה שילמה לו בהמחאה שלה, ועדותו לא נסתרה.

     

    29.התובעת נחקרה בשאלת פנייתה של המנוחה לעו"ד אחד מעוה"ד שערכה עבורה צוואות קודמות והשיבה (פרוט' 29.2.24 עמ' 120):

    "הסיפור היה נורא פשוט, אימא כל הזמן מ-2007 נשרף לה הלב על זה שיש לה בת ונכדים ודברים, ועברה לגור ב... בלי משפחה. שהמשפחה שלה לא באה. וכל הזמן הייתה מתקשרת לאימא מ. לס. (מטפלת), והייתה מבקשת ממנה, למה הבת שלי לא באה, למה לא רואה נכדים, בשביל מה עברתי, למה ולמה, תדברי עם מ. (בעלה של הנתבעת), תדברי עם (הנתבעת), תבקשי ממנה שיבואו לבקר אותי, את כל הדברים, אני אקצר. באיזשהו שלב אדון מ. הרים טלפון לאימא שלי, כי אימא שלי אחר כך היא התקשרה אלי בהיסטריה ואמרה לי תקשיבי, עכשיו מ. צלצל ואמר לי תפסיקי להתקשר לאימא שלי, תפסיקי להטריד אותה, זה מציק לי, זה מציק ל(נתבעת), ואנחנו מבקשים ממך וזה מפריע לנו, ואנחנו מבקשים יותר שאת יותר לא מתקשרת לפה. מאותו רגע, מאותו רגע, אימא שלי היא הבינה שאין לה כבר יותר מה לעשות כי גם האופציה של לחבר אותה לא הסתדר, ואז היא נורא בכתה ואמרה לי תקשיבי, זה לקח לה זה, ואז היא אמרה לי, אני החלטתי שאני רוצה לשנות את הצוואה שלי. אמרתי לה זה עניין שלך, ואמרתי לה מה את רוצה, היא אמרה לי תקשיבי, יותר נוח לי היום שאני אם יש מישהו שיכול לבוא אלי הביתה עו"ד, יהיה לי יותר קל ונוח לעשות את הצוואה בבית. אמרתי לה, אם את מכירה עו"ד, אמרתי לה תקשיבי אני בדיוק הייתי בתהליך של המכירה והקנייה של הבית שלי, אמרתי לה תראי אימא אני לא מכירה עו"ד לדבר הזה, יש עו"ד ליפשיץ שמי שנתן לי אותו זה בכלל המתווך של הדירה, או-קיי, הוא לא חבר שלי, בוא, ואמרתי לה תקשיבי זה הבן-אדם, את רוצה הנה הטלפון שלו, תרימי לו טלפון, דברי איתו, אימא הייתה מדברת. ומה שהבנתי שהיא פשוט תיאמה את זה איתו, זה הכל. והוא בא אליה הביתה ועשה את מה שצריך, אני לא הייתי שותפה לזה, לא שיניתי שום דבר, לא קבעתי שום דבר. זה שהיא אמרה לי שכן, כן, היא אמרה לי שכן, זה אני יודעת. אני לא משקרת, אני אומרת האמת. זה הכל.

     

    ובהמשך (שם עמ' 122-123):

    "עו"ד לב: מתי בפעם הראשונה פגשת את עו"ד ליפשיץ?

    התובעת: כשקניתי את הבית שלי בזמנו.

    עו"ד לב: מתי זה באיזה שנה?

    התובעת: ב-2011 משהו כזה.

    עו"ד לב: ב-2011,

    התובעת: משהו כזה כן.

    עו"ד לב: הוא עשה לך משהו?

    התובעתהמתווך הביא לי אותו, אני לא הכרתי אותו, אני לא הכרתי, מי שנתן לי אותו זה המתווך של הדירות שמצא לי את הדירה והוא אמר לי, ואמרתי לו תקשיב צריך פה עו"ד, צריך לחתום על חוזים, אז אמר לי מכיר אחד שהוא מאוד ישר ומאוד הגון ומאוד בסדר, והוא עושה איתי, כלומר איתו, הוא כאילו מכיר אותו, אמרתי לו 100% תביא לי אותו וככה נפגשנו. זהו.

    עו"ד לב: ומאז 2011 ועד 2012 הייתה ביניכם אינטראקציה?

    התובעת: תשמע, חתמנו על הדברים של הדירה,

    עו"ד לב: מתי חתמתם על הדברים של הדירה?

    התובעתחתמנו לדעתי אני, כן משהו ב-2011 או משהו כזה לקראת סוף 2011, משהו כזה או באמצע 12, לא זוכרת, משהו כזה.

    עו"ד לב: ואז בעצם סיימתם את התקשורת?

    התובעת: כן, סיימנו והיה לי עוד איזה משהו איתו אחרי כמה שנים שב-2016 נראה לי, משהו שהיה עם הסיווג או משהו כזה ולא הבנתי ושלחו, ואז היה לי קצת איזה בעיה ושאלתי אותו. זה הדבר היחיד שאני זוכרת.

    עו"ד לב: אז תסבירי לי בבקשה,

    התובעתזה מה שקשור אבל לליפשיץ, זה קשור אלי לבית שלי.

    עו"ד לב: למה ליפשיץ בעצמו הראה לנו בדיון הקודם, התכתבות איתך ממאי 2012?

    התובעת: נו בסדר, זה היה במהלך הדירה, נו מה זה קשור.

    עו"ד לב: שאלתי אותך האם היית בקשר איתו מאז, אמרת לי לא.

    התובעת: נו באמת אמרתי, סוף 11, 12, משהו של הדירה, אני לא יודעת, זה שאלות באמת לא יודעת,

    עו"ד לב: משהו של הדירה, או-קיי.

    התובעת: משהו קטנוני כאילו, מה קשור לצוואה של אימא שלי ב-2012, לא הבנתי."

     

    עדות התובעת בעניין עולה בקנה אחד עם עדותו של עו"ד ליפשיץ, שתיהן מהימנות עלי ולא נסתרו.

     

    30.מר ש. בעלה של התובעת נחקר ולעדותו המנוחה לא התייעצה עמו לפני עריכת הצוואה, לא שאלה את דעתו, מעולם לא דיברה איתו על ירושות או צוואות והוא לא דיבר אתה. הקשר ביניהם היה טוב, היה לוקח את המנוחה אליהם הביתה, לעשות לה טוב, לדבר אתה, לשמח אותה (פרוט' 23.5.24 עמ' 167).

     

    31.הצוואה הופקדה על ידי המנוחה אצל הרשם לענייני ירושה ביום 10.10.12. בתיק אסמכתא על כך אשר הועברה יחד עם התיק מהרשם לענייני ירושה, המנוחה חתומה על טופס הפקדה ולא נטען, ממילא לא הוכח, כי זו לא חתימתה.

    טענת הנתבעת כי המנוחה לא יכלה להגיע פיזית לרשם לא הוכחה.

    הנתבעת טענה לארוע מוחי של המנוחה סמוך למועד ההפקדה.

    המומחה נחקר בענין ולדבריו (פרוט' 23.5.24 עמ' 153):

    "היה לה (יום 30.9.12 – ע'ב'ג') אירוע קצר של אירוע מוחי, כנראה חולף כי זה עבר אחרי 20 דקות, ללא איבוד הכרה ללא שום ממצא מתלווה הוא התבטא באפאזיה זאת אומרת בחוסר יכולת דיבור אפאזיה זה חוסר יכולת דיבור. זהו. בשביל זה העבירו אותה טיפלו בה ושוחררה מיידית לדעתי די מהר.

    אינני מתעלמת מכך שבמסמכים רפואיים נרשם בחודש 10/2012 כי קיימת החמרה בכאבי גב ומרותקת למיטה.

    אלא שלא הוכח מצבה ביום הספציפי בו הפקידה המנוחה את הצוואה ברשם לענייני ירושה, ומכל מקום על פי מסמכי הרשם לענייני ירושה המנוחה היתה שם לצורך הפקדת צוואתה וחתמה על כי הפקידה הצוואה וקיבלה לידה הצוואה הקודמת שהופקדה בשנת 2009.

    במסמך "החזרת צוואת מופקדת" שצורף מיום 10.10.12 נחתם על ידי המזכיר לענייני ירושה כי וידא את זהות המנוחה אשר חתמה לפניו באותו יום.

    במסמך "הפקדת צוואה" מהותו יום 10.10.12 נרשם ונחתם על ידי מזכיר לענייני ירושה כי וידא את זהות המנוחה שהפקידה הצוואה, קיבל ממנה מעטפה סגורה, המנוחה חתמה בנוכחותו על המעטפה והצהירה כי צוואתה מצויה בתוכה.

     

    התובעת נחקרה בעניין מסוגלותה של המנוחה להתנייד ולהגיע אז לרשם לענייני ירושה להפקיד הצוואה והעידה (פרוט' 29.2.24 עמ' 118-119):

    "עו"ד לב: ותסבירי לי איך באוקטובר 2012, אימא הגיעה לרשם לענייני ירושה והפקיד את הצוואה שלה,

    התובעת:נו איפה הבעיה?

    עו"ד לב: במצבה?

    התובעת:נו מה,

    עו"ד לב: אם היא הגיעה לשם באוטובוס?

    התובעת: מה המצב שלה, היא באה,

    עו"ד לב: המצב היה מצוין?

    התובעת: מה, לא הבנתי.

    עו"ד לב: אני שואל שאלה. האם את חושבת שאימא הגיעה באוטובוס לרשם לענייני ירושה?

    התובעת: לא. לדעתי היא לקחה מונית ונסעה עם המטפלת שלה ולדעתי הגיעה לשם. זה מה שאני משערת שהיה.

    עו"ד לב: את היית שם איתה?

    התובעת: לא. בחיים לא. לא. לא. ממש לא.

    עו"ד לב: בעלך היה שם איתה?

    התובעת: לא.

    עו"ד לב: (התובע) היה שם איתה?

    התובעת: לא. אף אחד,

    עו"ד לב: היא עשתה את זה לבד?

    התובעת: כן. אימא הייתה בן-אדם (לא ברור)

    עו"ד לב: ובמצבה,

    התובעת: איזה מצבה, אתה עוד פעם משגע אותי עם המילה מצבה, אני מתה, באמת,

    עו"ד לב: במצבה שהיא תלויה לחלוטין בזולת כי,

    התובעת: תקשיב, אתה הפכת להיות פרופסור, אתה מרוב דברים,

    עו"ד לב: יכול להיות, אולי בגלל זה הזמנו פרופסור לחקירה.

    התובעת: בסדר, והוא כתב שאימא הייתה ביום הכתיבה, הבנתי שהייתה 100% אז הכל טוב.

     

    32.התובעת נחקרה בעניין הטענה למעורבותה בעריכת הצוואה והעידה (פרוט' 29.2.24 עמ' 115-116):

    "עו"ד לב: אני מראה לך את הצ'ק שנכתב לעו"ד ליפשיץ. את כתבת אותו?

    התובעת:לא.

    עו"ד לב: לא את כתבת אותו?

    התובעת:לא, ממש לא.

    עו"ד לב: זה הכתב של אימא?

    התובעת:לא יודעת. נראה שזה לא כי זה לא דומה.

    עו"ד לב: מי כתב את הצ'ק הזה?

    התובעת:אין לי מושג, לא הייתי בסיטואציה הזאת.

    עו"ד לב: כשעברת על החשבון וראית את זה, זה היה בסדר מבחינתך?

    התובעת:זה היה בסדר בגלל שכמו שאני אומרת, אימא אף פעם בגלל שהכתב יד שלה לא היה כזה יפה, אז לא לה נעים לכתוב צ'קים, אז היא תמיד נתנה למישהו אחר לכתוב, אבל זה והיא הייתה חותמת זה. זה כן.

    עו"ד לב: את הצ'ק לפסיכיאטרית,

    התובעת:גם אותו דבר,

    עו"ד לב: את כתבת?

    התובעת:לא.

    עו"ד לב: את לקחת אותה לפסיכיאטרית?

    התובעת:לא, אני גם לא מכירה את הפסיכיאטרית.

    עו"ד לב: איך היא הגיעה לפסיכיאטרית בתאריך הזה?

    התובעת:לא יודעת, היא כנראה הלכה לבד.

    עו"ד לב: הלכה לבד?

    התובעת:או שהיא הלכה עם המטפלת שלה. לא יודעת. יכול להיות.

    עו"ד לב: עם המטפלת שלה. איך היא הלכה עם המטפלת שלה, אם לפני שנייה דיברנו על זה שהיא הייתה תלויה לחלוטין בזולת, ואת אמרת מקודם שהייתה לה,

    ...

    כב' הש' : אדוני אמר, לא העדה.

    עו"ד לב: המסמכים.

    התובעת:אדוני אמר.

    עו"ד לב: לא אני, לא אני ולא הם, המסמכים הרפואיים אומרים.

    עו"ד אור שלם: בסדר.

    התובעת:מאיזה תאריך, תאריכים תלויים שאימא הייתה תלויה?

    עו"ד לב: מ-2011 הקראתי מקודם מסמך.

    התובעת:לא, דיברנו תלויה על מה, על זה שהיא נפלה רק? אבל כך אתה מדבר על פברואר.

    עו"ד לב: שהייתה תלויה בזולת.

    עו"ד אור שלם: בסדר אבל אתה אמרת,

    התובעת:אתה אומר,

    עו"ד אור שלם: היא לא אישרה את זה.

    התובעת:לא אישרתי את זה.

     

    עדות הנתבעת – אינה מהימנה עלי (פרוט' 26.2.24)

    33.מעבר למובא בסעיפים 9 ואילך לעיל –

    -הנתבעת בחקירתה העידה כי נאסר עליה להפגש עם המנוחה כבר משנת 2007 (שם, עמ' 65 שורה 25). מדובר בשנתיים קודם לצוואת 2009 אותה מבקשת לקיים;

    -בחקירתה הנגדית הצהירה כי משנת 2007 היתה מבקרת את המנוחה פעם בשבועיים-שלושה (שם עמ' 66 שורות 17-21). עדותה סותרת את הצהרתה בדיון קדם המשפט הראשון כי היתה מבקרת את המנוחה לפחות פעם בשבוע.

    -כאשר נשאלה איזו מניעה היתה לה לבקר את האם שעה שגרה קרוב אליה, בעוד התובעים גרים במרחק רב השיבה כי היא עסוקה ועובדת. מעבר לכך לא היתה מניעה, אלא כשהמנוחה אמרה לה לא לבוא (פרוט' שם עמ' 67);

    -לטענתה היתה לוקחת את המנוחה אליה לחגים, בחקירתה הנגדית הזכירה ארוע אחד בלבד, בחודש אפריל 2012.

    -הנתבעת אשרה כי דיברה עם המנוחה והקליטה השיחה בשנת 2017 לשנות מצוואתה. הושמעה הקלטה בה הנתבעת אומרת למנוחה "עכשיו צריך לשנות את הצוואה" והמנוחה משיבה "לא רוצה לדבר על זה" "את פה הכי חשוב לי".

    בהינתן מצבה הקוגניטיבי באותה תקופת כעולה מהמסמכים הרפואיים, הנתבעת חזרה ונשאלה על מצבה של האם בשנת 2017: מחד גיסא, אם היתה כשירה לדעת הנתבעת לערוך צוואה בשנת 2017 כיצד טוענת להעדר כשירות בשנת 2012, ואם לא היתה כשירה, מדוע ביקשה ממנה לשנות מצוואת 2012.

    הנתבעת לא השיבה לעניין, ענתה על דברים שלא נשאלה, תשובותיה היו מגומגמות ולא קוהרנטיות. בנשימה אחת טענה שהמנוחה היתה מבולבלת בשנת 2017, וכן שיכלה לערוך צוואה מרצון ולו היתה עורכת צוואה חדשה בשנת 2017 לשלושת הילדים היה ניתן לקיימה. ועוד באותה נשימה טענה שהמנוחה לא הבינה בשלוש הצוואות שערכה (פרוט' שם עמ' 75-79). בהמשך טענה כי גם בצוואת 2009 השפיעו על המנוחה (פרוט' שם עמ' 83).

    כזכור, משנת 2015 יש תיעוד רפואי שהמנוחה עם דמנציה, זקוקה לעזרה וסיוע 24 שעות ביממה ואינה מתמצאת בזמן ובמקום. הנתבעת ניסתה להחתים את המנוחה על צוואה חדשה בתקופה זו.

     

    34.מחקירתה הנגדית של הנתבעת התרשמתי כי לא היתה כל מניעה מצידה של התובעת שהנתבעת תבקר תטפל באמה המנוחה המתגוררת סמוך לה. מכלל הראיות והעדויות התרשמתי כי הנתבעת בחרה לנתק קשר עם אמה, לא ביקרה אותה תדיר ולא טיפלה בה, והאם זעקה את הכאב במכתב משנת 2009 כמו גם בשיחות עם הנתבעת שתומללו והוצגו (ראו להלן). בכולן המנוחה מביעה כאב שאינה רואה את הנתבעת, אינה מכירה את ילדיה, ומבקשת קשר עמה.

    התובעת סתרה עצמה לגבי הקשר עם המנוחה והתדירות.

    התרשמתי כי הנתבעת וילדיה כעסו על המנוחה. ילדיה של הנתבעת נמנעו מלבקר את המנוחה, הנתבעת אשרה כי לא ביקרו אותה ב-6 השנים האחרונות לחייה. לגבי התקופה שקדמה לכך (קודם עריכת צוואת 2012) הנתבעת הצהירה כי ילדיה ביקרו את המנוחה אחת לחודש, אלא שהתובעת מכחישה זאת והנתבעת בחרה שלא להביא את ילדיה להעיד על כך.

    35.תמלולי שיחות בין הנתבעת למנוחה 

    הנתבעת הגיעה לבית המנוחה והקליטה השיחות עמה בשנים 2017-2019. הנתבעת שלחה לתובע את השיחות, הן תומללו על ידי התובעים וצורפו לתצהירים. שיחה אחת תומללה וצורפה על ידי הנתבעת. הנתבעת לא הכחישה את השיחות והתמלולים, נחקרה עליהם ואף הפנתה לציטוטים מהם בסיכומי התשובה.

     

    תמלול שיחה ראשונה בין הנתבעת למנוחה (נספח נו לתצהירי התובעים)

    לא נרשם מועד השיחה, אין מחלוקת כי מדובר במספר שנים לאחר עריכת צוואת 2012.

    מדברי המנוחה לנתבעת בשיחה המנוחה אומרת לנתבעת שרוצה בקשר חם אתה "כמו אמא ובת" אומרת לנתבעת שתבוא לבקר אותה ולהיות אתה איך שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה, המנוחה אומרת שהתובעת עושה עבורה הרבה סידורים "גם את יכולה לעשות את זה".

    יש בדברים כדי לחזק את גרסת התובעים בכל הנוגע לקשר בין המנוחה לנתבעת. מדברי המנוחה עצמה עולה כי הנתבעת אינה מגיעה לבקר אותה ואינה מסייעת לה בסידורים (עמ' 316 לנספחי התצהירים, עמ' 34 לפרוטוקול). יוער כי התמלול נקטע משלב זה.

     

    תמלול שיחה בין הנתבעת למנוחה מיום 25.4.18 (נספח נז לתצהירי התובעים)

    השיחה טלפונית, הנתבעת מתקשרת למנוחה.

    המנוחה לא מזהה תחילה את הנתבעת ואומרת שלא הכירה את הקול שלה "הרבה זמן לא דיברנו". המנוחה חוזרת ואומרת לנתבעת שהיא מתגעגעת אליה, מתגעגעת לילדים "הלואי שאני אראה אתכם".

    הנתבעת מספרת לה שעכשיו הקשר שלה עם התובעים טוב.

    השיחה קצרה ותומללה כולה. גם ממנה עולה כי הנתבעת וילדיה אינם בקשר עם המנוחה והמנוחה משוועת לראותם.

     

    36.בדיון קדם משפט הראשון טענה ב"כ הנתבעת כי יש בידה תצהירים מהשכנים ומהעובד הסיעודי "שיודעים בדיוק כמה פעמים היא (הנתבעת) היתה שם (אצל האם) ומה היה הקשר ביניהם ומה ההשפעה שהיתה להם עליה (על המנוחה)" (פרוט' 21.2.21 עמ' 3 שורות 22-24).

    אלא שהנתבעת, הגם שלטענתה מחזיקה בתצהירי שכנים שיכולים להעיד מידיעה אישית ולתמוך בגרסתה – לא צרפה תצהירים של שכנים ולא ביקשה לזמן שכנים לחקירה.

    יש בכך לפעול לחובתה ולהקים חזקה שלו היתה מצרפת את התצהירים שבידה כפי שנטען או מזמנת השכנים לחקירה, לא היה בעדותם לחזק את גרסתה אלא להחלישה.

     

     

     

    37.זאת ועוד. הנתבעת, אשר טענה כי ילדיה ונכדיה ביקרו את המנוחה, בחרה שלא להגיש תצהיר מטעם ילדיה או מי מהם ולא לזמנם לעדות בפני בימ"ש.

    בחקירתה טענה כי המנוחה אמרה לילדיה שלא לבוא כשרצו להגיע כי התובעת אצלה (פרוט' 26.2.24 עמ' 66 שורות 8-9). עוד טענה כי ילדיה היו מגיעים לבקר את המנוחה פעם בחודש משנת 2007 (פרוט' שם עמ' 91-92). לטענתה התובעת היא שגרמה למנוחה שלא להיות בקשר עם ילדיה. התובעת מנגד מכחישה זאת מכל וכל.

    שעה שנטען על ידי הנתבעת לדברים שאמרה המנוחה לילדיה, כמו גם הצהירה על כי ילדיה ביקרו את המנוחה פעם בחודש, עניין שהוא בלב המחלוקת - מצופה היה שילדיה יעידו בעניין.

    למעשה, כל טענות הנתבעת בעניין הקשר שלה עם המנוחה ופגישות בסתר, אינן נתמכות בדבר למעט עדותה. זאת שעה שבנקל יכלה לתמוך גרסתה באמצעות ילדיה אשר לטענתה קיימת להם ידיעה אישית על הקשר בינה ובינם לבין המנוחה, ובחרה שלא לעשות כן. יש בכך להחליש גרסתה של הנתבעת בעניין ואף להקים חזקה כי עדותם היתה מאיינת את גרסת הנתבעת ומחזקת את גרסת התובעים בעניין.

     

    38.עדות התובע (פרוט' 26.2.24) -

    התובע נחקר ארוכות בעיקר על התקופה והשנים שלאחר עריכת צוואת 2012 ועל יום הפטירה, שאלות שברובן אינן רלוונטיות למחלוקת שלפני.

    במועד עריכת הצוואה התגורר בחו"ל (בין השנים 2010-2018 –פרוט' שם עמ' 116 שורות 26-27). אמו ביקרה אותו שם שלוש פעמים במהלך התקופה, היה מגיע לארץ כשלוש פעמים בשנה לחודשיים כל פעם. כשהיה בארץ היה מבקר את המנוחה פעם בחודש וישן אצלה לילה. היה משוחח עם האם טלפונית מדי יום (עמ' 117-120).

    נחקר ארוכות על הקשר שלו עם המנוחה ועם הנתבעת בשנים 2018, 2019, 2020 הגם שאין בכך להעיד על התקופה הרלוונטית במועד עריכת הצוואה (עמ' 120-130).

    נחקר על כספים שהעניקה האם בחייה, טרם עריכת הצוואה (האם היתה כשירה), נחקר על שיחות עם הנתבעת לאחר פטירת האם.

    לגבי התקופה הרלוונטית עובר למועד עריכת הצוואה לעדותו כאמור היה בקשר עם המנוחה. בהמשך חקירתו אישר כי סייע למנוחה בתשלום חשבונות, תיקונים בבית כשלוש פעמים לקח אותה לרופאים (פרוט' שם עמ' 144-147).

    נחקר ארוכות על יום הפטירה.

    אישר כי בנו לווה מהמנוחה 150,000 ₪ , החזיר 100,000 ₪ ועל 50,000 ₪ האם המנוחה ויתרה. (פרוט' שם עמ' 154-156).

    הכחיש כי הוא עצמו לווה מהאם 130,000 ₪ חרף הרשום בצוואת 2009 ו-2012 (פרוט' שם עמ' 157).

    כאשר נשאל לגבי הגעת המנוחה לרשם לענייני ירושה, הצהיר כי לא לקח את המנוחה, המנוחה היתה תפקודית ויכול ונסעה במונית, לא יודע. אישר כי נפלה בחודש 4/2012 והיתה מרתקת למיטה, הכחיש כי זה היה לחודשיים. (פרוט' שם עמ' 159, 163, 167-168).

    העד לא נחקר על מצבה של המנוחה סמוך למועד עריכת צוואת 2012.

    לאחר שמיעת עדותו לא הוכח כי היה מעורב בכל דרך שהיא בעריכת צוואת 2012, לא נסתרה עדותו לגבי הקשר שלו עם האם, ולגבי יכולתה של האם להגיע לרשם הירושה להפקדת הצוואה בחודש 10/2012.

     

    39.עדות מר ק., בנו של התובע (פרוט' 29.2.24 עמ' 127-130

    בחקירתו אישר כי קיבל מהמנוחה סך 150,000 ₪. לטענתו השיב לה 100,000 ₪ והמנוחה ויתרה לו על היתרה. התובעת היתה מודעת לכך ווידאה כי הכסף מוחזר.

     

    40.עדות המטפלת מ. (פרוט' 29.2.24 עמ' 64-82) -

    הגיעה לישראל בשנת 2014 והחלה לעבוד אצל המנוחה בשנת 2017 למשך שנתיים וחצי. ידעה והבינה עברית.

    יוער כי מדובר בתקופה של חמש שנים לאחר עריכת הצוואה שבמחלוקת, ומתוך כך גם אין לעדה ידיעה אישית לגבי מצב המנוחה וההתנהלות בתקופה הרלוונטית. נחקרה ארוכות על שנת 2020 ויום פטירת המנוחה. לא נמצא בכך להעלות או להוריד בשאלות שבמחלוקת לפני.

    העידה כי בתקופה בה טיפלה במנוחה-

    הנתבעת היתה מתקשרת לפעמים לשאול על המנוחה, לא ביקרה את המנוחה בביתה מעולם.

    התובעת היתה מתקשרת כל הזמן, התובע היה מתקשר לפעמים. התובעת היתה מגיעה לבקר את המנוחה כל שבוע בששי-שבת, התובע היה מגיע לבקר פעם בחודש.

    פעם אחת הגיע עם המנוחה לביתה של הנתבעת, והנתבעת ובעלה צעקו עליה וביקשו ממנה כסף.

    לעדה הוצגה הקלטה של אותו ארוע. יוער כי לא מדובר בכל השיחה, הושמע חלק אחד בשיחה לפי בחירת ב"כ הנתבעת, מספר שניות מהשיחה. בימ"ש העיר על כך.

    מדובר כאמור בארוע משנת 2012, 8 שנים לאחר עריכת הצוואה ואינו רלוונטי לנסיבות עריכתה.

    לעדותה, בזמן בו טיפלה במנוחה הנתבעת לא הגיעה לבקר אף לא פעם אחת (פרוט' עמ' 81).

     

    41.עדות התובעת (פרוט' 29.2.24 עמ' 82) -

    מעבר לכל המובא לעיל, העדה נחקרה ארוכות לגבי הקשר שלה עם הנתבעת, שנים לפני מועד עריכת הצוואה. לעדותה היה קשר טוב עד שנת 2007.

    אישרה כי יכול להיות שבשנת 2012 המנוחה חגגה את חג הפסח עם הנתבעת (עמ' 88).

    המנוחה אושפזה בחודש 4/12 ושוחררה לביתה עם צורך בסיוע. היתה צלולה ולא היתה לה בעיה בשליטה בסוגרים. היתה במיטה אך יכלה לרדת ממנה והיתה עצמאית (עמ' 90-91).

    לא נמצא בעדויות שנשמעו מטעם הנתבעת כדי לחזק את גרסתה, נמצא בהם דווקא חיזוק לגרסת התובעים

    42.לו. ג. (חברה של המנוחה) – פרוט' 28.10.21 עמ' 14-23

    בתצהירה נרשם כי הקפידה להיות בקשר שבועי עם המנוחה, כאשר המנוחה היתה חולה העדה היתה מתקשרת לנתבעת שעדכנה אותה על מצבה.

    לא נרשמו שנים בתצהיר, בעדותה לא זכרה תאריכים.

    בתצהירה נרשם כי המנוחה סיפרה לה על צוואות שערכה "בשיחות רבות" בהן חילקה את רכושה בין שלושת הילדים "שווה בשווה". לא נרשם דבר לעניין צוואת 2012.

    בעדותה הצהירה כי פגשה את המנוחה בפעם הראשונה "לפני חצי שנה", בהמשך "לפני שנה". אמרה זאת פעמיים (פרוט' 28.10.21 עמ' 15).

    העידה כי הנתבעת היתה עם המנוחה בבית חולים כל הזמן, והנתבעת היא שטיפלה במנוחה. והיא זו שתמיד לקחה את המנוחה לטיפולים. זאת בסתירה לגרסת הנתבעת וכן לחומרים מהתיק הרפואי של המנוחה כי המטפלת העיקרית במנוחה ומי ששהתה אתה באשפוזים היתה התובעת.

    הכחישה שהמנוחה סיפרה לה ששינתה את צוואתה והכחישה בכל תוקף שסיפרה לנתבעת על צוואת 2012.

    מחקירתה הנגדית עלה כי אינה מבינה את כל מה שכתוב בתצהירה.

    בעוד שבתצהירה הצהירה כי התובעת הרחיקה את המנוחה מהנתבעת באיומים (סע' 7 בתצהיר), כאשר נשאלה בחקירתה שלוש פעמים אם זה נכון שהתובעת הרחיקה את המנוחה מהנתבעת תשובתה היתה "אני לא מבינה", "אני לא שמעתי את זה", "אני לא יודעת" (פרוט' עמ' 19).

    אין בעדותה כדי לתמוך בגרסת הנתבעת.

     

    43.חקירת לי.ג. (חברה של המנוחה) – פרוט' 28.10.21 עמ' 7-14)

    העידה כי לא נפגשה עם המנוחה 10 שנים, שוחחה עמה בטלפון.

    התובעת היתה מטפלת במנוחה, תומכת בה ועושה כל מה שצריך. למרות שהנתבעת התגוררה מספר רחובות מהמנוחה.

    המנוחה היתה הולכת לנתבעת בחגים, הנתבעת לקחה אותה. לא ידעה לומר מתי בפעם האחרונה הנתבעת ראתה את המנוחה, לא זוכרת תאריכים.

    היה ריב גדול בין התובעת לנתבעת, כשנשאלה על מה הריב ענתה שיכול להיות על הצוואה (פרוט' שם עמ' 12)

    המנוחה סיפרה לה שערכה צוואה, הכחישה שהיא סיפרה לנתבעת על הצוואה (פרוט' שם עמ' 12). בתצהירה לא נרשם דבר לעניין הצוואה.

    עדות העדה אינה מעלה או מורידה בהליך שכן מעבר לכך שהעדה אינה זוכרת תאריכים, גם מחקירתה לא עלה תדירות וטיב הקשר שלה עם המנוחה במועד הרלוונטי לעריכת צוואת 2012 וידיעה אישית על המוצהר על ידה.

     

    44.שתי העדות, חברותיה של המנוחה, כל אחת העידה כי נרשם בתצהירה בדיוק מה שאמרה לעוה"ד. התצהירים דומים. כל אחת העידה כי הידיעה שלה זה מפי המנוחה בשיחות ביניהן. אלא שכל אחת העידה הפוך מהשניה בעניין הטיפול של התובעת במנוחה. לעדות לי. ג – התובעת טיפלה במנוחה בעיקר. לעדות לו. ג. – הנתבעת היא שטיפלה בה.

     

    סוף דבר

    45.לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי במועד עריכת צוואת 2012 המנוחה היתה "תלויה לחלוטין בזולת", "לא תפקדה", "לא יכלה להביע את עצמה ואת רצונה", "לא התמצאה בזמן ובמקום";

    לא עלה בידי הנתבעת להוכיח טענתה כי המנוחה הובאה על ידי התובעים או מי מהם לעו"ד ליפשיץ לצורך עריכת הצוואה. הוכח כי המנוחה פנתה מיוזמתה לעו"ד ליפשיץ אשר הגיע לבית המנוחה לצורך עריכת הצוואה, לבקשתה ובהתאם להסברים שנתנה לו;

    הוכח כי התובעת היתה כשירה לערוך את צוואת 2012 והפקידה אותה בעצמה אצל הרשמת לענייני ירושה;

    הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת גרמה לניתוקה של המנוחה מהנתבעת ולא הוכיחה טענתה כי התובעת בודדה את המנוחה מהסביבה. הנתבעת לא הוכיחה כי המנוחה היתה תלויה באופן בלעדי ומוחלט בתובעת עד כדי יצירת תלות שמאיינת את רצונה החופשי של המנוחה;

    הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת או התובע השפיעו בהשפעה בלתי הוגנת על המנוחה לעריכת צוואת 2012;

    הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת או התובע או מי מטעמם היו מעורבים בעריכת צוואת 2012.

    הוכח כי הנתבעת נמנעה מקשר חם עם אמה המנוחה וגם ילדיה מבחירתם זנחו את המנוחה;

    הוכח כי המנוחה כאבה את התייחסותה של הנתבעת כלפיה התנהלותה כלפיה;

    שוכנעתי כי צוואת 2012 מבטאת את רצונה האמיתי האחרון החופשי של המנוחה.

     

    46.אשר על כן התנגדות הנתבעת לקיום צוואת 2012 – נדחית.

    צו לקיום צוואת המנוחה מיום 5.2.12 ינתן בנפרד.

     

     

     

    47.אשר להוצאות ההליכים –

    טענות הנתבעת נדחו והתקבלו טענות התובעים, מדובר בהליכים המתנהלים משנת 2020, התקיימו 7 דיונים, הצדדים מיוצגים.

    הנתבעת תשלם לתובעים יחד הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 75,000 ₪. הסכום ישא ריבית שקלית מהיום ועד מועד הפירעון.

     

    המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליכים

    פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

     

     

    ניתן היום, כ' אייר תשפ"ה, 18 מאי 2025, בהעדר הצדדים.