התנתקה מאימה - ונענשה: "החלטתי לשנות את הצוואה"

"בתי התנתקה ממני, התעלמה ממצוקותיי ומנעה מפגשים עם נכדיי", כתבה האם מדם ליבה בצוואתה. הבת ביקשה לבטלה ולקיים צוואה קודמת, אך נדחתה

בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה התנגדות שהגישה אישה לצוואת אימה, המנשלת אותה מירושתה. המנוחה נימקה את בחירתה הלא שגרתית בהתרחקות בתה ממנה, חרף מגוריה הסמוכים אליה, תוך הזנחתה "ברגעים קשים ובכלל". הבת העלתה טענות להשפעה בלתי הוגנת, היעדר כשירות ומעורבות פסולה בצוואה, אך השופטת עידית בן-דב ג'וליאן דחתה אותן.

שני התובעים והנתבעת הם אחים, ילדי אלמנה שהלכה לעולמה באפריל 2020. המנוחה ערכה מספר צוואות בחייה, האחרונה שבהן בפברואר 2012 - במסגרתה הורישה את רכושה אחרי מותה לילדיה-התובעים בלבד, תוך נישול בתה-הנתבעת.

המניע למהלך החריג הופיע במפורש בצוואה: "בשל העובדה שהנתבעת התנתקה ממני לגמרי במהלך השנים האחרונות, התעלמה ממצוקותיי, לא פגשה בי ואף לא הפגישה ביני לבין ילדיה ונכדיה - לא בימים של שמחה ולא בימים של מחלה וכאב. הנתבעת זנחה אותי ברגעים קשים ובכלל".

אלא שלאחר פטירת אימה סירבה הנתבעת להשלים עם הדרתה מרכושה. במסגרת התנגדות שהגישה לצוואה טענה שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך אותה, וכי היא נגועה בהשפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה. בתוך כך התעקשה הבת שמעולם לא התנתקה מאימה, וכי אחותה-התובעת היא שמנעה את המפגשים ביניהן - באופן שאילץ אותה להתראות עימה בסתר. בקשתה הייתה לקיים צוואה מוקדמת של אימה, בה היא נכללת כיורשת.

מנגד טענו הזוכים שאימם הייתה צלולה ודעתנית עד ליומה האחרון, ובפרט במעמד צוואת 2012. הם סיפרו שאחותם התעלמה מהמנוחה למשך 13 שנים תמימות, הגם שכלום לא מנע ממנה להיות עימה בקשר ולסעוד אותה לעת זקנתה. לעמדתם, על ההתנגדות להידחות תוך קיום הצוואה האחרונה.

המכתב שקדם לצוואה

השופטת בן-דב ג'וליאן קבעה שהנתבעת לא הוכיחה איזו מטענותיה בקשר לכשירות אימה, השפעה פסולה שכביכול הייתה עליה, ומעורבות בלתי לגיטימית מצד היורשים בעריכת צוואתה האחרונה. אדרבה, הבת אישרה בעדותה כי ב-6 השנים שקדמו למות אימה (כלומר מאז 2014) שרר נתק מוחלט בינה לבין משפחתה, באופן העשוי ללמד על מרקם היחסים ב-2012, שנת הצוואה.

ראיה מרכזית נוספת שהקריסה את ההתנגדות הייתה אגרת שהותירה האם, אותה כתבה טרם צוואתה האחרונה וברוח האמור בה. באגרת, שנשמרה במעטפה סגורה עליה נכתב "לפתוח לאחר מותי" ומוענה לנתבעת, כתבה המנוחה ש"אחרי הרבה מחשבות הגעתי להחלטה שלא רציתי בה. כל החיים נתתי לך מכול הלב גם לילדים שלך, אבל לצערי תמיד מצאת לנתק אותי".

המנוחה המשיכה וכתבה מדם ליבה כי נוכח "האכזבות שקיבלתי ממך והעצב הגדול שלא ביקרתם ולא שאלתם - החלטתי לשנות את הצוואה. אני מאחלת לך ולמשפחתך כל טוב ושאלוהים יתן לך אושר. יום אחד תביני שלא היה מגיע לי ממך ההתנהגות הזאת, לכן אני כותבת בבכי".

השופטת קבעה שיש באגרת זו, המדברת בעד עצמה, כדי לחזק את המסקנה שרצון המנוחה היה לנשל את בתה מירושתה. "מכלל הראיות והעדויות התרשמתי כי הנתבעת בחרה לנתק קשר עם אימה, לא ביקרה אותה תדיר ולא טיפלה בה, והאם זעקה את הכאב במכתב, כמו גם בשיחות עם הנתבעת - בכולן המנוחה מביעה כאב שאינה רואה את הנתבעת, אינה מכירה את ילדיה ומבקשת קשר עימה", כתבה.

לפיכך השופטת הורתה על דחיית ההתנגדות תוך חיוב הבת ב-75,000 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד, ועל קיום צוואתה האחרונה של המנוחה ככתבה וכלשונה.

• ב"כ התובעים: עו"ד מיטל אורשלם
• ב"כ הנתבעת: עו"ד ליאור לב