אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בתביעה לביטול צו ירושה וצו קיום צוואה - ביטול הסתלקות

פס"ד בתביעה לביטול צו ירושה וצו קיום צוואה - ביטול הסתלקות

תאריך פרסום : 07/11/2023 | גרסת הדפסה

ת"ע
בית משפט לעניני משפחה תל אביב -יפו
51995-04-19,1728-06-19
23/10/2023
בפני השופט:
יהורם שקד

- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד יהושע ננר
הנתבעים:
1. אלמוני
2. 2-6. אחרים

עו"ד יצחק מקמל - בשם הנתבע 1
פסק דין

 

האם יש להורות על ביטול הסתלקותו של התובע מירושת אמו המנוחה ומירושת אביו המנוח, וכפועל יוצא לבטל את צו הירושה שניתן אחר האם ואת צו קיום צוואת האב שניתנו בשנת 2009, כעשר שנים בטרם הוגשה תובענה זו? זו השאלה העומדת בבסיס פסק דין זה.

 

א' – העובדות הצריכות לעניין:

 

  1. הצדדים כולם הם אחים, ילדי המנוחים ז"ל (להלן: המנוח, המנוחה, המנוחים – בהתאמה). המנוח נפטר בשנת 1996 ובחודש מאי 2009 ניתן צו לקיום צוואתו (להלן: הצוואה) אשר מחלקת את חלקו הארי של עזבונו בין שלושת בניו (התובע, הנתבע 1 (להלן: הנתבע) והנתבע 6) תוך ציווי סכומי כסף לחלק מבנותיו. המנוחה נפטרה בשנת 2002 2 ובחודש מאי 2009 ניתן אחריה צו ירושה. בשים לב לתצהירי הסתלקות מהשנים 2008-2009 לטובתו של הנתבע מאת כל יתר ילדי המנוחים, הוצהר כי הנתבע הוא היורש הבלעדי של הוריו המנוחים. להשלמת התמונה, ייאמר כי בשנת 2006, כשנתיים טרם החתימה על תצהירי ההסתלקות, חתם התובע על ייפוי כוח המייפה את כוחו של הנתבע לבצע כל פעולה משפטית הנוגעת לדירה ברמת גן בה התגוררו המנוחים.

     

  2. בשנת 2016 בנו של התובע (להלן: הבן), לרשם הירושה בדרישה למידע באשר לעיזבונות המנוחים, ולדבריו, לאחר כשלוש שנים קיבל את המידע ואז הגיש בשם אביו את בקשותיו לביטול הצווים שניתנו.

     

  3. במהלך בירור שתי הבקשות (האחת לביטול צו קיום צוואת המנוח והשנייה, לביטול צו ירושת המנוחה – להלן גם: התובענות/הבקשות), עתר התובע למינוי מומחה מטעם בית המשפט להשוואת כתבי יד לבדיקת אותנטיות חתימותיו של התובע, וכן עתר למינוי מומחה נוסף לבחינת גיל הנייר עליו הוטבעו חתימותיו, וחרף טענות טובות מאת הנתבע, נעתרתי לבקשה (על כך, בהרחבה בהמשך).

  4. בסופו של יום ארוך מאוד (וגם על זה ארחיב בהמשך), הוגשו לבית המשפט חוות דעת משני מומחים: הראשונה, מאת הגב' טל חגג-רוקח באשר לאותנתיות חתימותיו הנטענות של התובע; השנייה, מאת מר אבנר רוזנגרטן (המכון למדע פורנזי) באשר לגיל הנייר, התאמת הדיו וכו'.

     

  5. הצדדים נשמעו, הוגשו סיכומים ובשלה העת ליתן פסק דין זה.

     

    ב' – טענות הצדדים:

     

  6. בטרם אביא את טענות הצדדים, אזכיר כי טענות הצדדים הצריכות בירור הן טענותיהם בכתבי בי-הדין הראשיים שהגישו, קרי: מה נטען במסגרת בקשותיו של התובע לביטול צו הירושה וצו קיום הצוואה ומה נטען בתשובותיו של הנתבע לטענותיו אלה.

     

  7. להלן עיקר טענות התובע:

     

    • נסיבות חתימת התובע על תצהירי ההסתלקות נעוצות במעשי קנוניה ונוכלות חמורים אשר כל מטרתם הייתה גזילת חלקו של התובע בירושת הוריו המנוחים.

    • באשר לתצהיר ההסתלקות מעיזבון המנוחה - התובע לא ידע כלל וכלל על מה הוא חותם כאשר כל שנאמר לו שחתימותיו נדרשות לטיפול בנכסי המנוחים. המסמכים עליהם חתם היו בשפה העברית כאשר התובע דובר פרסית וכלל לא קורא או דובר עברית. התצהירים לא תורגמו לו ואף לא מצוין בהם כי תורגמו לו כפי הנדרש.

    • באשר לתצהיר ההסתלקות מעיזבון המנוח – התובע כלל לא חתם על תצהיר הסתלקות וחתימתו, למעשה, "הודבקה" על נוסח תצהיר הסתלקות אחר (אף הוא על שם המנוחה), ואשר משום מה חרף האמור לעיל, נעתר הרשם והוציא תחת ידו צו קיום צוואה הכולל את הסתלקותו ממנה. בעניין זה מוסיף התובע לאמור כי הפגמים שנפלו בתצהיר מטעמו שהוגש לרשם מחייבים את ביטול הצו.

    • למעשה טוען התובע כי התצהיר התומך בבקשה לצו קיום צוואה של האב ניתן ב 2006 בעוד שהתצהירים שצורפו הם משנת 2008 ו 2009 ולכן לא ניתן היה לראות את התצהיר ככזה התומך בבקשה. נעשה שימוש בצילום של אותו דף תצהיר ממש הן בבקשה לצו קיום צוואה והן בבקשה לצו ירושה וברי כי כל בקשה הייתה צריכה להיתמך בתצהיר משלה. הפגמים שנפלו הן בבקשה לצו קיום והן בבקשה לצו ירושה הינם יסודיים, ברורים וגלויים ולכן על פניו היה מחויב הרשם בביטולם, אך זה האחרון התחמק ממתן מענה.

    • מעשיהם החמורים של הנתבעים ושל עו"ד פלמוני התבררו לתובע רק בסוף שנת 2015 כאשר בנו שעלה לארץ ניסה, ללא הצלחה, להשיג את אותם תצהירים שלכאורה חתום עליהם התובע. רק כעבור כשלוש שנים עלה בידו של הבן לקבל את המידע מרשם הירושה, או אז הבין התובע את מעשה הגזלה והנוכלות שנעשה מאחורי גבו ומכאן התובענות שלפנינו.

       

       

       

  8. להלן עיקר טענות הנתבע:

     

    • יש לדחות את התובענות על הסף מחמת התיישנות. התובע חתם במועדים שונים על הסכמות להסתלקות מעיזבונות המנוחים וידע על כך בזמן אמת. בהינתן שידע התובע בדיוק ממה הוא מסתלק וזאת הובהר לו על ידי עו"ד פלמוני כבר ב 2008, הרי הגשת התובענות בחלוף כ 11 שנים דינה להידחות מטעמי התיישנות. לחילופין, יש לדחות את התובענות מחמת שיהוי.

    • ההורים המנוחים עלו ארצה חסרי כל והיו אלה התובע ואח נוסף ששילמו עבורם את התשלום הראשוני בסך $19,000 לרכישת הדירה כאשר התובע לקח על עצמו לשלם את מלוא תשלומי המשכנתא עד לפרעונה המלא. תחת נסיבות אלה, חתימת התובע על תצהירי ההסתלקות היא המשך ישיר לחתימת כל יתר האחים על תצהירים זהים, מתוך ידיעה והכרה כי הדירה שייכת לתובע והעובדה כי מאז ועד היום לא נשמעה כל טענה מאת אח או אחות כלשהם, מעידה היטב על ההסכמות.

    • באשר למסמכים שנמסרו לרשם הירושה, לנוכח הזמן הרב שחלף נוצר קושי ראייתי גדול להתחקות אחר מסמכים שהוגשו לפני שנים כה רבות וכן כי מתקיימת חזקת תקינות המעשה המנהלי. בנוסף טוען הנתבע כי אף אם נפלו פגמים פרוצדורליים כאלה ואחרים, אין הם פוגמים בהסתלקות התובע.

      ג' – דיון:  

  9. כבר בפתח פרק זה, אני מוצא להקדים את המאוחר ולומר בקול ברור כי התביעות שהוגשו על ידי התובע הן דוגמא ומופת לשימוש לרעה בהליכי משפט, תוך העלאת טענות מופרכות וחסרות שחר ולא פחות חשוב, תוך השמצת אנשים תמימי דרך וייחוס להם פעולות הגובלות ואף נגועות בפלילים! לצערי הרב, ההליך שהתברר בפני, ובו נשמעו עדים רבים, הוכיח את האמרה "הנייר סובל הכל", תוך גרימת סבל לאחרים, תוך פגיעה בשמם בטוב, והכל ללא כל עוול בכפם. את כל זאת, אראה להלן.

     

  10. סעיף 72(א) לחוק הירושה, תשכ"ה 1965 (להלן: החוק) קובע כי: "נתן רשם לעניני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו ...". משמונחת בפני בית המשפט בקשה לביטול צו קיום צוואה שניתן על ידו, הרי שעל פי תקנה 27(ג) לתקנות הירושה תשנ"ח – 1998: "... בית המשפט רשאי שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה".

     

  11. על פי הדין, בעת שמוגשת בקשה לביטול צו ירושה או צו קיום צוואה, על בית המשפט לערוך בחינה מדוקדקת של הטענה או העובדה החדשה, ולהכריע האם אכן קיים טעם המצדיק ביטולו או תיקונו של הצו. בע"א 516/80 אילן חיים לשינסקי נ' משה שפירא (פורסם בנבו, 4.11.82; להלן: עניין לשינסקי) נקבע כדלהלן: "נראה לי, כי על-פי הפירוש הנכון של סעיף 72(א), רשאי בית המשפט להחליט, כי אין הוא מוכן להיזקק לעובדות או לטענות החדשות במקרים הבאים: א. כאשר צד לדיון המקורי היה ער לעובדה או לטענה ויכול היה להביאן לפני בית המשפט לפני מתן צו הירושה, אך לא עשה כן עד למתן הצו; ב. הוא הדין באדם, שלא השתתף בדיון על הוצאת צו הירושה, אך הוא בכל זאת צד מעוניין בחלוקת העיזבון; ג. כאשר העובדות או הטענות הובאו לידיעת הצד המעוניין רק לאחר מתן צו הירושה, אך הוא השהה את הגשת בקשתו לתיקון צו הירושה במשך זמן בלתי סביר..." (ר' עמ' 345 לפסק דין).

     

  12. לעניין השיהוי נקבע בעניין לשינסקי כי על בית המשפט להביא בחשבון את השיקולים שלהלן: (א) מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדות ו/או הטענות בפני בית המשפט; (ב) הסברו של מבקש הביטול לאיחור ומידת הסבירות של הסבר זה; (ג) האם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן.

     

  13. בע"א 601/88 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' ורדה שרייבר (פורסם בנבו, 15.4.93) נקבע כי בקשה לביטול צו קיום צוואה שניתן תיבחן בזהירות רבה, לאמור: "מלשון הסיפא של סעיף 72(א) עולה, כי בית המשפט אינו חייב לדחות בקשה המוגשת לפי סעיף זה, אף אם הוגשה שלא בהזדמנות הסבירה הראשונה, ונתון לו שיקול דעת בכגון דא. יחד עם זאת, ראוי כי ההיזקקות לבקשות המוגשות באיחור לא תיעשה על דרך השגרה, וכי הדבר ייעשה על יסוד שיקולים ענייניים ומבוססים... אשר יביאו בחשבון את חומרת הפגיעה בכל אחד מן הצדדים עקב שינוי הצו המקורי (או אי שינויו) ואת הקושי אשר עלולה ההשתהות בהגשת הבקשה לתיקון לגרום בבירור זכויות הצדדים... רק בדרך זו ניתן יהיה להשיג את התכלית החקיקתית הטמונה ביסוד הסיפא של הוראת סעיף 72(א): תחימת מסגרת זמן מגובשת ומוגדרת ככל האפשר, בה ניתן יהיה להביא לשינויים של צו ירושה או צו קיום צוואה, אם נפלו בהם טעות או פגם" (עמ' 20 לפסק הדין). בהקשר זה נמנו בע"א 4440/91 צבי טורנר נ' מאיר טורנר (נבו, 14.6.1993) השיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לבחון האם לוקה הבקשה לביטול צו הקיום בשיהוי. שיקולים אלה נוגעים למהותה, טיבה, ומשקלה הלכאורי של הטענה החדשה; למידת האיחור בהגשת הבקשה וסבירותו של ההסבר לאיחור; ולשאלה האם השיהוי יצר קושי בבירור עובדות המקרה. עוד נקבע בפסיקה כי השיהוי נמדד מן המועד שבו נתגלתה למבקש אותה עובדה או טענה חדשה המצדיקה את הביטול (רע"א 2590/93 עאסי נ' עאסי (נבו, 9.5.1995) בעמ' 4).

     

    לפיכך יש חשיבות רבה כי הטוען לביטולו של הצו יוכיח במפורש ובמדויק את המועד שבו התגלתה לו העובדה או הטענה בשמה יש להורות על ביטול הצו, כשהנטל בעניין זה מונח לפתחו של מבקש הביטול.

     

    ג.1. – האם מדובר בטענות או בעובדות שהוגשו בהזדמנות סבירה?

     

  14. במקרה דנן הוגשה הבקשה לביטול הצווים על ידי התובע כאשר עיקר טענתו לשיהוי נעוצה בכך שלא התגורר בארץ ולא היה מודע להליכים המשפטיים שהתקיימו בעניינים אלו. לדבריו, בשנת 2015 עלה בנו הבכור ארצה והחל לחקור מה עלה בגורל הרכוש המשפחתי ובשנת 2016 פנה בשמו לרשם הירושה.

     

  15. אין חולק כי רק לאחר כשלוש שנים, בשנת 2019, הגיש את התובענות שבפני. בקדם המשפט הראשון מיום 12.11.19 נאמר על ידי ב"כ התובע: "לשאלת בימ"ש מה עשה המבקש בעשר השנים האחרונות לרבות האם פנה למי מהמשיבים, ביקש את חלקו בעיזבון, כתב מכתבים, העביר מסרים אני משיב שעד שהסתברה ההטעיה הוא סמך על בני המשפחה. הוא ישב באיראן, יש לו גם סכסוך עם הגב' [אחת האחיות] שנדון בביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים לגבי כספים שהיא קיבלה ממנו ורכשה מה שרכשה. היה פה ניצול ללא ידיעתו" (ר' עמ' 3, שורה 6 ואילך). עם כל הכבוד, אין בידי לקבל תשובה זו. אין זה סביר בעיני שאדם המחשיב עצמו כיורש ישב בחיבוק ידיים שנים על גבי שנים מבלי מעש, לא כל שכן כאשר מאוחר יותר בדיון טען ב"כ: "עד 2015 אמרו לו בטלפון כל הזמן שהכול בסדר, שיגיע לארץ יקבל הכול" (שם, עמ' 3, ש' 28 ואילך). טענה זו איננה סבירה בעיני, שכן אם היה בה ממש, מה מנע מהתובע, באמצעות בנו ו/או כאשר הגיע ארצה בשנת 2015 או בשנת 2016 (ר' עדותו מיום 1.2.21, עמ' 8, ש' 21) לבקש מאחיו שיעמדו במילתם או אפילו לפנות אליהם בעניין הירושות?!

     

  16. גרסה זו נסתרת שוב מתוך דבריו של התובע, עת העיד כי: "אבל ב-2015, כשבאנו לארץ, הראו לנו (את צוואת המנוח – י' ש')... ידענו, ידענו שיש צוואה, אבל אני האמנתי לאחים שלי. אבל רק ב-2015 ראינו את הצוואה וקיבלנו צילום מהצוואה" (ר' עמ' 9, ש' 23 ואילך). שוב, מה מנע מהתובע לדרוש את חלקו כאשר ראה את הצוואה וכאשר ב"כ טען לפרוטוקול בשמו, שהובטח לו שעם הגעתו לארץ הוא יקבל את חלקו?! ודוק! התובע לא טוען משל השיבו לו ב'לך ושוב', לא טוען משל אמרו לו שהינה או-טו-טו הוא מקבל את חלקו, לא טוען משל הציגו בפניו מצג לפיו חלקו הוא כזה או אחר, אלא עיקר העיקרים היא העובדה שעליה אין כל חולק – התובע מעולם לא פנה אל אחיו בדרישה לקבל את חלקו! עובדה זו מלמדת כאלף עדים טובים ומהימנים כי הסיבה היחידה להיעדר דרישה מאת התובע היא ידיעתו הברורה שאין לו חלק ונחלה בעיזבונות.

     

  17. התובע אינו מניח את הדעת בטיעוניו והסבריו לפשר השיהוי ומשך הזמן שלקח לו להגיש את תביעותיו. למרות היה בקשר עם אחיו אף ממקום מגוריו באירן, טען כי לא היה ביכולתו לדעת כי רימו אותו מכיוון שסמך על אחיו שיפעלו בצורה הראויה והוסיף שהם הבטיחו לו שכאשר יגיע ארצה, יקבל את חלקו. חרף זאת, הוא לא מסביר, ולו באופן קלוש, מדוע לא פנה אליהם בשנת 2015 או בשנת 2016 לקבל את "חלקו" ועוד יותר לא מסביר מדוע היה צורך בעוד כשלוש שנים עד להגשת הבקשות.

  18. בכל הכבוד, דיונינו אמור להיעצר כאן ועכשיו. אין זה סביר בעיני כי אדם ישן על זכויותיו שנים על גבי שנים כאשר ידוע לו היטב כי לאחר ששני הוריו המנוחים הלכו לבית עולמם ויתר האחים או מי מהם פועל לשם הוצאת צווי ירושה וקיום צוואה. תישאל השאלה, מהן העובדות החדשות אותן הביא התובע ושלא יכול היה להביאן בפני רשם הירושה תוך פרק זמן סביר ממועד מתן הצווים? לטענתו של התובע, העובדות הן שלא הייה מודע לקנוניה שנעשתה כנגדו, ואף אם תאמר כי יש אמת בדברים (כפי שאראה להלן, טענות התובע נמצאו כחסרות שחר), מה מנע ממנו לברר מול רשם הירושה מה נעשה או לא נעשה בעניין עיזבונות הוריו קודם לכן, ואף אם תמצא ללמד זכות על התובע בעניין זה מאחר והוא מתגורר באירן, מדוע נזקק לשלוש שנים תמימות (משנת 2015 עד 2018) כדי להגיש את התובענות דנן?! מה מנע מהתובע למסור יפוי כח לעו"ד כבר בשנת 2015 – שלא לומר קודם לכן – כדי שזה יפנה בשמו ועבורו לרשם הירושה לבירור מצב הדברים? ביני לביני, שיהוי של שלוש שנים בהגשת בקשה לביטול צווים, הוא שיהוי כבד שדי בו להביא לדחיית התובענות. חרף האמור לעיל, וכדי שלא תימצא טענה שלא התבררה, אוסיף לבחון את יתר הטענות.

     

    ג.2. - האם התובע ידע על היקף העיזבון? 

  19. לטענת התובע, אחיו רימו אותו בייחס להיקף העיזבון, ויחד עם זאת בחקירתו הנגדית הוכח מתוך דבריו שידע גם ידע מה כולל העיזבון. כך נשאל וכך השיב [הערותיי לעדותו בתוך סוגריים מרובעים]:

    "ש:... אז אני מציע את הפירוש הבא. אתם ב-2005 נפגשים כל האחים במסעדת אורלי, מדברים על חלוקת הרכוש של ההורים, נכון?

    ת:כן [אין מחלוקת שהתקיימה שיחה בעניין העיזבונות].

    ש:נכון. ובאותה פגישה אתם דנים בחלקים שמגיעים לכם מהדירה באשדוד, נכון?

    ת:וגם רמת גן [התובע היה מודע כבר אז לשתי הדירות].

    ש:וגם רמת גן. ואתה אומר בפגישה הזאת, שהדירה ברמת גן לא שייכת לך. אני מנסה, אני אראה את זה. לא לך. כתוב במכתב.

    ת:מכיוון שאני לא ראיתי את צו הירושה המקורי. לפי הדברים שהם אמרו, אני ראיתי [ראיה שלא הייתה כל כוונה לרמות את התובע, שהרי סיפרו לו על שתי הדירות] 

    ש:אתה למעשה אמרת שאין לך חלק בדירה ברמת גן, בפגישה באורלי, נכון? וחתמת על זה.

    ת:אני חתמתי על זה, כי הם אמרו לי, כל מה שיש לאבא זה רק הדירה ברמת גן. לכן אני אמרתי, אם זה רק זה, אז אני מוותר, לא צריך חלק [התובע סותר את עצמו שכן רק כמה שורות קודם העיד שידע על שתי דירות]. אבל ב-30.7.2007 התברר שיש הרבה דברים אחרים, ואבא שלח 200,000 דולר בשביל לקנות דברים אחרים [ומה עשה מאז? כלום!]

    ש:אז זאת אומרת, אתה הסכמת לוותר על הדירה ברמת גן, כי הדירה נרכשה בכספים של [הנתבע], אבל כשהבנת שיש עוד דברים, אז אתה כרגע מתנגד לחלוקה הזאת.

    ת:כי אני לא ידעתי מה הם אומרים. מה שהיה, היה בעברית [התובע משרבב את טענתו לאי ידיעתו את השפה העברית היכן שלא צריך, מה שמלמד על כך שבא עם תשובות מוכנות מהבית]. 

    ...

     

    ש:נכון. אז עכשיו, למעשה, בפגישה הזאת, אתה יודע על שתי דירות. דירה ברמת גן ודירה באשדוד, שרשומה על שם [הנתבע] ולמעשה זה מהכסף של אבא, נכון?

    ת:גם אשדוד מהכספים של אבא שלי [עוד ראיה שידע על שתי הדירות].

    ש:לא, לא. אשדוד מהכספים של אבא. נכון. אין וויכוח. ידעת שיש דירה גם באשדוד, שזה כספים שאבא שילם עליה.

    ת:כן. נכון. הם השכירו אותו" (ר' עמ' 14 , ש' 16 ואילך).

     

  20. מתוך דבריו של התובע עולה במפורש כי כבר בשנת 2005 האחים כולם נפגשו במסעדה כדי לדבר מה יעלה בגורל הירושות, וכבר אז התובע ידע בבירור כי בעיזבון שתי דירות, האחת באשדוד והשנייה ברמת גן. חשוב להתעכב על תשובותיו של התובע, אשר ניכר כי בא עם נרטיב שיש לחזור עליו שוב ושוב, משל הוא לא יודע עברית ולא קורא עברית ולכן, מבחינתו, עד שלא יוכח אחרת, דין בקשותיו להתקבל. כך או כך, הוכח מפיו של התובע שידע היטב מהו היקף העיזבון ואציין כי עד למועד כתיבת שורות אלה, כשלוש שנים וחצי לאחר הגשת התובענות, לא הוכיח התובע ואף לא ניסה להוכיח כי בעיזבון היו כספים נוספים.

     

  21. עוד יצויין כי התובע צירף לתצהירו מסמך שנכתב בפרסית (תורגם על ידי מי מטעמו לעברית; ר' נספח "8" לתצהירו), והמהווה מעין סיכום מפגש בינו לבין הנתבע. כאשר הנתבע נחשף למסמך בפרסית ולתרגום, נרשם בתצהירו של הנתבע כי התובע השמיט בתרגום לעברית חלק משמעותי ביותר מתוך המסמך והכל בכוונת מכוון, ובו נרשם (ולא תורגם): "אח שלנו הגדול [התובע] אמר אם אנחנו שלושתינו מוכנים שחלק מן הירושה של הבית באשדוד לוותר ולמכור את הבית ולחלק בין ארבעת האחים האחיות גם. לא היה לי חלק ברמת גן וגם אין לי שום עסק בבית" (ר' סעיף 61 לתצהירו של הנתבע; כך במקור). אציין כי חרף הטענה הקשה כלפי התובע, על שהשמיט מהתרגום חלק משמעותי בכוונת מכוון, לא פעל התובע לסתור את הטענה, והדבר זועק דרשני.

     

  22. אמור מעתה, התובע ידע היטב מה כלל העיזבון.

    ג.3. - האם התובע ידע משמעות החתימה על תצהיר ההסתלקות מעיזבון המנוחה?

  23. את ליבת תביעתו זו מבסס התובע על טיעון כי מעולם לא הסתלק מעיזבון המנוחה, כיוון שלא ידע ולא יכול היה לדעת על מה הוא חותם. לאורכם ולרוחבם של כתבי בי- הדין שהגיש התובע, ולרבות בסיכומיו, נכתב כי הוא הוטעה ורומה על ידי הנתבע ובעיקר על ידי עו"ד פלמוני (בעלה של אחותו), והכל מתוך תוכנית זדונית לנשל אותו מהמגיע לו. כנגד עו"ד פלמוני נטענו טענות קשות וחמורות, שלחלקן אופי פלילי.

  24. כפי שאראה להלן, ניתוח עדויות הצדדים שבפני, כמו גם היחשפות לראיות, הובילו למסקנה ברורה כי לא רק שהתובע כשל כישלון מוחלט להוכיח את טענותיו החמורות, אלא שהוכח ברמת הסתברות גבוהה מאד ההיפך מכך.

     

  25. כאמור, טענתו של התובע כי עו"ד פלמוני חבר לנתבעים וביחד רקחו מזימה אפלה להחתים את התובע על תצהיר ההסתלקות מבלי שהוא, התובע, יודע על מה הוא חתם. האמנם?!

     

  26. בטרם נבחן את הטענות לגופן, לא ניתן שלא לומר כי אין היגיון רב בטענות התובע. ובמה דברים אמורים? הרי רעייתו של עו"ד פלמוני היא אחת מבנותיהם של המנוחים ואף היא חתמה על תצהיר הסתלקות מעיזבונות המנוחים, כך שאיזה היגיון יש ש עו"ד פלמוני יפעל להחתים את כל יתר האחים על תצהירי הסתלקות מעיזבונות המנוחים, ובכלל זה מעיזבון המנוחה שלא עשתה צוואה, ובכך לאיין את ירושת רעייתו מעיזבון המנוחה?!

     

  27. לגופם של דברים;

     

    הפסיקה קבעה באופן ברור כי: "אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תישמע מפיו הטענה... שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי. מקורה של חזקה זו בכך שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על-ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו; ועל-כן הוא זה הנושא בתוצאות אי-קיומה של החובה. אולם במקום שצד למסמך - כגון הצד האחר לחוזה - יודע ש"חברו" אינו מסוגל לקרוא את המסמך, החובה לוודא כי תוכן המסמך יובא לידיעתו של האחרון, לפני שיחתום עליו..." (ר' ע"א 2119/94 ציפורה לנדאו נ' ברוך וין, פ"ד מט(2) 77, 84 (1995)).

     

  28. אף אם נצא מנקודת הנחה שהתובע אינו יודע לקרוא עברית, התרשמתי באופן מובהק כי עו"ד פלמוני הסביר לתובע היטב על מה חתם וכן התרשמתי באותה מידה כי התובע ידע היטב על מה חתם. יובהר כי התובע טען פעם אחר פעם כי כתב ההסתלקות עליו חתם לא תורגם לו "מילה במילה" ואולם, לא מצאתי בדין כל חובה כזו זולת כי "תוכן המסמך יובא לידיעתו" (ר' ציטוט לעיל).

     

  29. ראשית, כבר ביפוי הכח עליו חתומים כל האחים, לרבות התובע, נכתב במפורש כי עיזבון המנוחים כולל את הדירה ברמת גן, את הדירה באשדוד וכן כספים בחשבון בנק דיסקונט, אגב ציון הסניף ומספר החשבון. לדברי עו"ד פלמוני: "הבני משפחה באו. כלומר, (לא ברור) בעניין העזבון. יש ייפוי כוח בלתי חוזר נוטריוני, שבו מייפים כל בני המשפחה את [הנתבע], שיטפל בעיזבון המנוחים. יש גם פירוט בייפוי כוח, שזה כולל את הדירה ברוא"ה, כולל את הדירה באשדוד וכולל כספים שבבנק דיסקונט. בייפוי כוח בלתי חוזר מופיע. כולם חתמו מרצונם הטוב והחופשי..." (ר' עמ' 29, ש' 20 ואילך).

     

     

     

    עוד לדברי עו"ד פלמוני, טרם שהתובע התבקש לחתום על יפוי הכח, נשלח אליו דרך כתובת המייל של בנו, העתק מיפוי הכח ומתצהירי ההסתלקות על מנת שיוכל לקרוא בדיוק על מה הוא חותם, ובמילותיו של העד: "אז אני אומר לאדוני. לפני שהוא חתם על הייפוי כוח בלתי חוזר... מסרו לי מייל, שנקרא בשם אאא.... וכו'. לא ידעתי אם זה אאא... נודע לי, אחרי בירור, ש-אאא זה הבן של, המשיב, או המבקש, או התובע... ואני הוצאתי ממערכת המיילים את הנוסח, על מה הוא אומר לחתום ב-2006. ואני שולח לו אדוני... והוא מחזיר לי דרך שליח בארץ את המייל כמה חודשים לפני כן... ורואים פה זה דף פרסי, אדוני, זה מצומצם מאוד, מה שנקרא, את המקור גם של האמא וגם של האבא" (ר' בעמ' 30, ש' 26 ואילך).

     

  30. למשמע דברים אלו, ולאחר שהוצגה בפני ראיה כי אכן נשלח מייל מאת העד, ביקשתי לברר עם התובע את פשר הדברים. כך הוא נשאל וכך השיב [הערותיי לעדותו בסוגריים מרובעים]:

    "בימ"ש:השאלה, כן, תגיד לו ככה. עורך הדין פלמוני, אומר כרגע בעדות שלו, הוא שהוא שלח את התצהירים במייל לבן שלו. ואז הוא החזיר את זה לישראל על ידי שליח. מה הוא אומר על זה?

    ת:איך שלחו? [במקום להשיב מנסה להסיט את השאלה "איך שלחו". לא מה שנשאל]

    בימ"ש:אני לא יודע. תשאל אותו, אם הוא באמת חתם על מסמכים באיראן ושלח אותם לישראל.

    ת:איך אתם לא יודעים איך שלחו? [פעם נוספת מתעסק ב"איך" ולא ב"מה"]

    בימ"ש:תגיד לו בבקשה שיענה על השאלה שלי. האם הוא קיבל מסמכים לאיראן, חתם ושלח אותם לישראל.

    ת:האמת היא שאני לא זוכר [חוסר אמינות בולט. אדם אמור לזכור פרט כה משמעותי]

    בימ"ש:טוב, הוא לא זוכר. תראה לו. אולי זה יזכיר לו. שים לו את זה מול המצלמה, שיסתכל ויראה אם הוא מזהה את זה.

    ת:המסמכים האלה נכתבו בעברית.

    בימ"ש:נכון, נכון.

    ת:לא פעלנו ולא היו שום מסמכים כדי להתחיל לטפל בעניינים האלה [פעם נוספת מנסה להסיט את הדיון למקום שנוח לו, וזאת במקום להשיב לשאלה]

    בימ"ש:זה לא מה ששאלנו [שוב מתחמק]. האם הוא קיבל את זה? זה שאלה טכנית. מה הוא אומר?

    ת:אני בדיוק לא זוכר, אבל בזמנו בכלל לא התחלנו לטפל בענייני צוואה. [שוב, התחמקות מלהשיב]

    בימ"ש:אז הוא לא זוכר שהוא חתם על משהו, והעביר לישראל דרך שליח?

    ת:מדובר על 15 שנים לפני [שוב, ניסיון להיתמם]" (ר' עמ' 32, ש' 26 ואילך).

     

  31. מתוך האמור לעיל, עולות שתי מסקנות ברורות: האחת – שהנתבעים ועו"ד פלמוני היו תמי לב לחלוטין ולפני שהתובע חתם, הם העבירו לו את הנוסח למייל של בנו. השנייה – שהתובע ידע היטב על מה חתם ולמצער, דבר לא מנע ממנו לדעת על מה הוא חתם.

  32. ראיה נוספת לתום ליבם של כל הצדדים (למעט תום ליבו של התובע), מצויה בתשובתו הנוספת של עו"ד פלמוני: "... אני במסגרת הייפוי כוח, ציינתי את זה בכל המסמכים, שזה חלק מהעיזבון (הדירה באשדוד – י' ש')". נזכיר כי הדירה באשדוד נרשמה על שם הנתבע, כך שאם הייתה כוונה להונות את התובע, מן הסתם, לא היו כוללים את הדירה ביפוי הכח.

     

  33. אני מקבל ללא כל היסוס את עדותו של עו"ד פלמוני בעניין ידיעתו של התובע על מה בדיוק חתם. עו"ד פלמוני העיד כי: "...הסברתי את מהות החתימה, מה הוא חותם, והייתה ביניהם הבנה והסכמה, שאני, שוב, לא התערבתי כי אשתי הזהירה אותי, שהם ביניהם מסכימים ביניהם... אני הסברתי לו, כן. אבל אני מנסה להועיל לך, אתה לא רוצה לשמוע, אל תשמע..." (עמ' 49, ש' 18 ואילך). העד אמנם אינו מאשר שתרגם לתובע את המסמכים, אבל שב וחזר כי הסביר לו את מהותם ובזאת אני נותן אמון.

     

  34. עו"ד פלמוני הסביר בעדותו את עוגמת הנפש שהייתה לו ולרעייתו מכך שרעייתו, אשר טיפלה בהורים המנוחים, בסופו של דבר הודרה כמעט לחלוטין מעזבונותיהם, ובמילותיו: "לי, אגב, לי מבחינת אשתי זה מתאים מאוד, כי ברגע שתבוטל הצו קיום צוואה, ויש לה פתח פה עכשיו מגישים בקשה לקיום אז הדרך סלולה. אני אומר לאדוני משהו, למה אני הרגשתי, במילה עדינה, אי שביעות רצון? מה שקורה, המנוחים אדוני, היו בביתנו במשך שנים, אשתי טיפלה בהם. היחידים שטיפלו, זה [אחות נוספת] ואשתי, במנוחים. שנים רבות היו אצלי בבית. אכלו, שתו, טיפלתי בהם, היא ראתה בי, יותר מבן, אדוני. היא ראתה אותי, שמחה לקראתי. נתתי להם כבוד יותר מהורים. אכלו אצלי, שתו אצלי, אשתי טיפלה, הייתה בבית אבות הילדים שלי, כלומר הנכדים, ביקרו אותה ללא הפסקה, טיפלו בה. אף אחד מהבנים לא טיפל בה, אדוני, אף אחד, גם לא [הנתבע], אני אגיד בפניו. מי שטיפל זה אשתי, ימים על ימים טיפלה בהם. אני הרגשתי, לא הכסף, הרגשתי מין, איזה מין משהו לא בסדר. הפרסים חושבים שלא לתת לבנות, לא משנה, הרגשתי אי נוחות, ואמרתי לאשתי זה לא הגון. את מטפלת בהם, אוכלים אצלי, שותים אצלי, לנים אצלי, כל בעיה שיש להם בבית אצלי, ועכשיו גם כמה גרושים מנסים למנוע ממך? רק מדמי טיפול אני מקבל אלפי שקלים. אבל היא אמרה את המילים האלה וכיבדתי את רצונה. אם חברי יפתח, יכול להיות שיפתח גם מערכת נוספת של התנגדות לצוואה" (עמ' 52, ש' 4 ואילך). 

     

  35. ראיות נוספות לכך שהתובע ידע היטב על מה חתם, כמו גם לכך שהוסבר לו על ידי עו"ד פלמוני משמעות המסמכים עליהם חתם, ניתן למצוא בעדותה של פלמונית, אחות נוספת, אשר לדבריה הייתה נוכחת במעמד חתימת התובע על כתב ההסתלקות. כך נשאלה וכך השיבה.

     

    "ש:ישבת שם?

    ת:כן.

    ש:הבנתי.

    ת: וגם אשתו של [אח נוסף] הייתה. [אח נוסף] ו-[התובע] ואשתו של [האח הנוסף] הייתה.

    ש:הבנתי. עכשיו, ואת ראית אותו חותם על שני התצהירים אצל [עו"ד פלמוני]?

    ת:אני ראיתי שהוא חתם. אני לא נכנסתי בפנים, מה מו מה. אני ראיתי שהוא חותם. מהרצון הטוב שלו.

    ...

    ש:אני מקריא לך. "וכי הוא נכה צה"ל, יוותרו האחים לטובתו על הדירה". זה מה שאת כותבת.

    ת:את זה אני שמעתי במו אוזניי מ[התובע]...

    ...

    ת:כולם הסכימו מה ש[התובע] אמר.

    ...

    ת:אני במו אוזניי שמעתי אומר "אני רוצה לתת את החלק שלי ל[נתבע]". [האח הנוסף] גם אמר וגם אנחנו אמרנו אין לנו בעיה" (עמ' 128, ש' 13 ואילך).

     

  36. העדה נשאלה פעם אחר פעם מה שמעה ומה נאמר, משל לא השיבה מקודם, מתוך ניסיון למצוא סדק כלשהו בעדותה הסדורה, וכך:

     

    "ש:... אני שואל אותך אם הסבירו למה זה?

    ת:[עו"ד פלמוני] הסביר ל[תובע] ביחד.

    ש:מה הסביר?

    ת:על כל מה שהוא הולך לעשות.

    ...

    בימ"ש:מה אמר לו?

     

    ת:שאתה מוכן לעשות ככה וככה על בית של אשדוד ובית של רמת גן. הסביר להם והם בפרסית, ו[עו"ד פלמוני] יודע פרסית היטב מפני שהורים שלו פרסים ובאו עם ילדים כמו [הנתבע] ואלה..." (עמ' 132, ש' 23 ואילך).

     

  37. ובהמשך:

     

    "ש:השאלה מאוד ממוקדת גברת [פלמונית], מאוד ממוקדת. אני שואל אותך רק דבר אחד, מה אמר עורך דין פלמוני לגרסתך לתובע, לגבי הדירה ברמת גן? זה מה שאני שואל.

    ת:אני, עד כמה שזכור לי, ש[עו"ד פלמוני] אמר "אתם מוותרים כפי שאתה אמרת [התובע]?", [התובע] אומר כן. "[האח הנוסף] אתה מוותר לטובת [הנתבע]?" [האח הנוסף] אמר כן. "[אני] את מוותרת לטובת [הנתבע]?" אמרה כן. וגם חוץ מזה שאנחנו דיברנו האחים והאחיות, בוודאי שאשתו של עו"ד פלמוני סיפר לי עו"ד פלמוני שתשמע ככה [התובע] רוצה לעשות. מה ש[התובע] אמר אנחנו בלי להוציא נקודה אחת הקשבנו" (עמ' 135, ש' 3 ואילך).

  38. עדותה של העדה הייתה אמינה מאד בעיני, ולחלוטין לא התרשמתי כי היא הייתה מגמתית או מסולפת. העדה העידה ביחס לאירועים שהיא קלטה בחושיה, על דברים שראתה ושמעה ועדותה משתלבת היטב עם יתר הראיות שנגלו בפני, לרבות בעדותו של עו"ד פלמוני שמצאתיה אמינה וללא רבב.

     

  39. חשוב לציין כי במהלך בירור התביעה, העלה ב"כ התובע טענה משל חתימתו של התובע זויפה, זאת למרות שאין בנמצא כל שחר לטענה בבקשתו המקורית לביטול הצו. לבקשתו של התובע הוריתי על מינוי מומחית לזיהוי כתב יד, אשר קבעה כי קיימת סבירות גבוהה ביותר (בין 90% ל 100%) שמדובר בחתימתו של התובע. על כך בהרחבה בהמשך תחת התייחסות להתנהלותו של התובע בהליך.

     

  40. כאמור, שתי טענות לתובע הקשורות בקשר טבורי האחת לשנייה והן כי רימו אותו ולכן גם לא אמרו לו על מה הוא חותם. בעניין זה אפנה לעדותו של התובע בעניין אותה 'רמאות' [הערות לעדותו בסוגריים מרובעים]:

     

    "ש:למעשה, כן, כן, ברור. למעשה מה שאתה טוען שרימו אותך, כשחתמת על המסמכים של וויתור, כי לא ידעת שיש נכסים נוספים.

    ת:כן. [יצא המרצע מן השק! הטענה שרימו אותו כאשר לא סיפרו לו שיש עוד נכסים]

    ש:נכון. ואז לכן, אתה ידעת במסמך הזה על שתי הדירות, ושאר הדברים לא ידעת, ואתה טוען שרימו אותך, כי יש דברים אחרים.

    ת:כן.

    ש:איזה עוד נכסים יש?

    ת:[הנתבע] בעצמו עושה שלושה ביחד, נתן לי, נתן לי חוזה השכירות של אשדוד. את הצילום של הבית ברמת גן גם נתן לי [הודאה מפורשת שידע על שתי הדירות, ולא פחות חשוב, ראיה ברורה שהנתבע לא ניסה להונות אותו]" (עמ' 19, ש' 24 ואילך).

     

  41. אשר על כן, לא רק שהתובע לא הוכיח כי לא ידע על מה חתם, אלא הוכח בראיות טובות ומהימנות שידע גם ידע בדיוק על מה חתם, ולכן אני דוחה מכל וכל טענתו זו.

     

    ג.4. - האם התובע חתם על תצהיר ההסתלקות מעיזבון המנוח?

  42. התובע טען כי כלל לא חתם על תצהיר הסתלקות מעיזבונו של המנוח וכי צו קיום הצוואה של המנוח הכולל את הסתלקותו ניתן שלא כדין. עוד לטענתו, היו אלו הנתבעים ועו"ד פלמוני אשר הטעו את רשם הירושה להוציא תחת ידו צו קיום צוואה הכולל את ההסתלקויות תוך שהם מצרפים לרשם העתק מתצהיר ההסתלקות של התובע מעיזבון המנוחה. למרות שהטענה נשמעה מעט לא סבירה, שהרי חזקה על הרשם שלא היה מוציא תחת ידו צו קיום צוואה שגוי, המתינו כולם לשמוע את מוצא פיו של עו"ד פלמוני שטיפל בהוצאת הצווים הנ"ל.

     

  43. וכך, במהלך עדותו, חשף עו"ד פלמוני תצהיר הסתלקות מאת התובע בייחס לעיזבון המנוח, חתום כמובן על ידי התובע, וכך נרשם לפרוטוקול:

     

    "ב"כ הנתבעים:זה הפתעה, כי אנחנו

    עו"ד פלמוניי:הפתעה, כי אני לא רציתי להגיד לאף אחד מהצדדים מה יש לי, מה אין לי, אמרתי אני אבוא לבית משפט, אני אומר מה שיש לי. לא אף אחד שייתן לי מה להגיד, איך להגיד, כלום" (ר' בעמ' 30, ש' 5 ואילך).  

     

  44. בשלב מאוחר יותר, הסביר עו"ד פלמוני את הטעמים שהביאו אותו שלא לגלות לצדדים דבר קיומו של התצהיר בידיו טרם שבא להעיד: "כיוון שאני יודע, שיש כאן שני צדדים, מבחינתי שני האחים הם בני דודים שלי. מבחינתי אין הבדל בין אחד לשני, לא רוצה להעדיף אחד על השני, אני רוצה להגיע לבית משפט לומר מה שאני יודע. הוא ביקש לדעת, באחד המקרים, אני דרך אגב הופתעתי, אדוני, שהתצהיר של האב לא היה. כלומר, אני הייתי, גם כשהיה כתבי הטיעון, לא התעמקתי מה הטענות, אבל בדיעבד הובן לי שזה חסר. בדקתי במסמכים ומצאתי. אני לא רציתי לתת לאף צד שאני אתו ביחד, וגם לא רציתי לתת תצהיר מראש, שאני מוכתב מה לכתוב, למי לכתוב ואיך לכתוב. רציתי לבוא בעצמי לבית משפט, לומר את הדברים כהווייתם. נכון, אתה הופתעת, גם הוא הופתע באותה מידה" (ר' עמ' 35, ש' 29 ואילך).

     

  45. במהלך הדיון ולאחר שהתמונה הוסיפה להתבהר, פניתי לב"כ התובע בשאלה: "האם יש מחלוקת שעורך דין פלמוני החתים את התובע ואימת את החתימה שלו גם על ההסתלקות של האמא וגם על ההסתלקות של האבא?" (ר' בעמ' 57, ש' 24 ואילך) ולכך הוא השיב בחיוב, קרי: יש ועוד איך יש מחלוקת. בהמשך טען ב"כ התובע כי יש לו "יותר מפקפוק" לגבי התצהיר החדש שזה עתה התגלה, תוך שהוא מהין לטעון, בשם מרשו כמובן, כי: "... בהחלט יכול להיות שזה דבר שהיה חתום על הבלאנק" (ר' בעמ' 60, ש' 17 ואילך), ותוך שהוא מוסיף להטיל ספק ורפש בעו"ד פלמוני, עד אשר נכתב מפי: "... ראינו דברים שהם חמורים. ראינו... אנחנו לא בית משפט של מלאכים, שיש רק להביע צער על כך. אבל, יש שאלה שכל פרקליט צריך גם לשאול את עצמו. אם היה מדובר פה באיזשהו רב נוכל, למה הוא צריך להחתים אותו, למה המשפחה צריכה להחתים אותו על מסמך ארוך בעברית תחתום למטה. היו מחתימים אותו על החלק ואחר כך כותבים מה שהם רוצים. זאת אומרת, דפוס ההתנהלות הוא למעשה דפוס שאינו עולה בקנה אחד עם התנהלות עבריינית. למה שעורך הדין ישלח מייל לבן שלו, עם הדוגמה של התצהיר הסתלקות, אם הוא מתכוון לרמות אותו, הרי אין היגיון" (ר' בעמ' 62, ש' 5 ואילך) ולזאת השיב ב"כ התובע: "במידה ונשלח. במידה וזה מה שנשלח" (שם, ש' 13 ואילך). ויובהר, אני נותן אמון מוחלט בעדותו של עו"ד פלמוני לפיה שלח לתובע העתק מהתצהירים עליהם התבקש לחתום, ומנגד לא נתתי כל אמון ולו קלוש בתשובתו המתחמקת של התובע שהשיב לשאלה האם המסמכים נשלחו אליו ב: "לא זוכר" (ר' לעיל).

     

  46. להמחשת ההתנהלות הבעייתית והלא סבירה של התובע, די אם נפנה להמשך הפרוטוקול. לאחר שב"כ התובע טען שייתכן מאד שהתובע הוחתם על החלק (בלאנקו) השיב עו"ד פלמוני: "שקר. זה לא מכונה הדפסה, שאפשר להדפיס עליה. זה מחשב. זה לא מכונת הדפסה, זה מחשב" (ר' בעמ' 64, ש' 13 ואילך). מיד לאחר מכן, פניתי שוב אל התובע ושאלתי אותו האם חתם אי פעם על דף לבן וחלק ונתן למישהו באולם, ולכן השיב: "אני לא זוכר דבר כזה" (ר' בעמ' 65, ש' 9 ואילך). חשבנו שלאחר דבריו אלו של התובע, ב"כ יחדל מלהעלות בשמו תיאוריות קונספירציה, אולם זה בחר לומר: "לא זוכר זה עדין לא. לא כן ולא לא" (ר' בעמ' 65, ש' 13 ואילך). מפאת הכבוד, לא אוסיף.

     

  47. סיכומו של דבר – התובע חתם גם חתם על תצהיר הסתלקות מעיזבונו של האב לאחר שהוסבר לו היטב ובדיוק על מה הוא חותם. כל טענותיו של התובע בעניין זה נדחות מכל וכל.

     

    ג.5. – על ההתנהלות:

     

  48. לצערי הרב, התנהלותו של התובע בהליך שבפני הייתה רחוקה, רחוקה מאד, מהתנהלות סבירה הנדרשת מבעל דין. התובע ההין לטעון טענות מופרכות וחסרות בסיס, תוך שהוא מייחס לנתבע ולעו"ד פלמוני פעולות פליליות של ממש. התובע לא חדל מקו זה במהלך בירור התובענה ואף נותר איתן בדעותיו אלו גם בסיכומיו. במהלך בירור התובענות התברר כי התובע קיבל כספים מאת הנתבע בעבור חלקו בעיזבון, כספים שהועברו אליו באמצעות שליח שאת פרטיו המדוייקים מסר הנתבע. התובע, שוב, העדיף להכחיש קבלת הכספים משל די שיאמר כי הוא תושב אירן שלא יודע לקרוא וכמעשה קסמים, כל הנטלים שבמשפט יתהפכו ויוטלו על כתפיו של הנתבע.

     

  49. התובע האריך את הדיון שלא לצורך, תוך שהוא מעלה טענות מאוחרות שכלל לא נטענו על ידו. כך, ביקש וקיבל מינוי מומחית לבחינת חתימתו על תצהיר ההסתלקות של המנוח, כאשר היה ברור שחתימתו אותנטית. מסקנות המומחית היו חד משמעיות, סבירות גבוהה ביותר בין 90% ל 100% שמדובר בחתימתו של התובע. התובע לא עצר כאן, אלא הוסיף וביקש מינוי מומחים בעניין גיל דיו ונייר, משל חתימותיו "הודבקו" ומשל הוא חתם על החלק, למרות שמעולם לא העלה את הטענה בכתבי טענותיו ולמרות שהעיד שלא זכור לו שחתם אי פעם על החלק.

     

  50. גם כאשר הגיעו מסקנות שני המומחים, התובע לא אמר נואש, למומחים נשלחו שאלות הבהרה ואחת מהם זומנה להיחקר על חוות דעתה, כאשר לא עלה בכוחו של התובע לסתור מאומה מתוך המסקנות ובסיכומיו הראשיים אין כל התייחסות למסקנות המומחים, ורק בסיכומי התשובה שלו יש התייחסות רפה לעניין זה כמענה לסיכומי הנתבעים.

     

  51. התובע טען בסיכומיו שלא הכחיש את חתימתו על תצהיר ההסתלקות מעיזבונו של האב, וכיצד טענה זו עולה בקנה אחד עם הדרישה למנות מומחים, עם הטענה שחתם על החלק ועם יתר הדברים שנרשמו לפרוטוקול מפי ב"כ, כנראה רק לתובע הפתרונים.

     

    ג.6. – מספר הערות טרם נעילה:

     

     

  52. לטענת התובע, תצהיר ההסתלקות שלו מעיזבונה של האם היא לטובת העיזבון ואילו בתצהיר אחר עליו חתם מול עו"ד אחר ממשרדו של עו"ד פלמוני, ההסתלקות היא לטובת אחות נוספת. לטענתו של התובע, יש בכך משום פגם שבכוחו לבטל את הצו שניתן. עם כן הכבוד, בהתאם לדין, מרגע שיורש מסתלק מחלקו אין הוא בגדר יורש וכפועל יוצא, אין ביכולתו לעתור בכל עניין אחר שצו שניתן (ר' סעיף 6(ב) לחוק).

     

  53. עוד לטענת התובע, רשם הירושה הוציא תחת ידו צו לקיום צוואת המנוח הכולל את הסתלקותו של התובע מעיזבון המנוחה. שוב, ניכר כי התובע נוהג כאותו טובע שמנסה להיאחז בקש שצף על פני המים, שכן הוכח בעליל שהתובע חתם על תצהיר הסתלקות גם מעיזבונו של האב ולא מן הנמנע כי תצהיר זה כן נשלח לרשם הירושה, ואף אם לא נשלח, אין מחלוקת כי הוא שריר וקיים ולכן אינני רואה כל טעם בביטול הצו (אף אם היה התובע עומד בכל התנאים לביטול הצו, כפי שהובא לעיל) רק כדי שיינתן בשנית. ודוק; השיהוי הכבד ויתר מחדליו של התובע לא מאפשרים כלל פתיחתו של נושא זה בשנית.

     

  54. טענה נוספת שהעלה התובע היא כי דוגמאות של שני תצהירים נוספים עליהם חתום התובע זוייפו (ר' נ2 - נ3 לחוו"ד מיום 1.3.22) . טענתו זו של התובע נטענת כחלק ממערך הקונספירציה שלדבריו הוא היה קורבן לה. ובפועל מה? התברר כי עו"ד פלמוני שלח לתובע שני תצהירים לחתימתו באירן וזה האחרון שלח אותם חזרה ארצה, חתומים על ידי מאן דהו. בשום מקום בתצהירים הללו, אין את אישורו של עו"ד פלמוני אשר הסביר כי לא יכול היה לאשר תצהירים שלא נחתמו בפניו. אשר על כן, לא רק שאין פסול ולא מצאתי כי עו"ד פלמוני אחראי חלילה לאי האותנטיות של החתימות על אותן טיוטות, אלא הוכח כי עו"ד פלמוני לא עשה בהם שימוש בהיותו עו"ד אחראי ומקצועי.

     

  55. יתר טענותיו של התובע בעניין "הפגמים" שנפלו בתצהירים נדחות, שכן, כאמור, התובע חתם עליהם מרצונו החופשי וניסיונו לנער את חוצנו מהם ניכר להיות נגוע בחוסר תום לב קיצוני שלא אתן לכך יד.

     

  56. במהלך בירור הבקשות התייחסו הצדדים לנסיבות רכישת הדירות, לרבות כספים שנטען שניתנו על ידי הצדדים לצורך כך. עניין זה אינו רלוונטי להליכים שבפני, אולם יש בו כדי להסביר את המניעים שעמדו בבסיס ההסכמות שבאו לידי ביטוי בהסתלקות האחים ובחלוקת התמורה בינם לבין עצמם.

     

    ד' – סיכומם של דברים:

     

  57. בתום מסענו מצאתי לקבוע כי התובע לא הוכיח כי הוא עומד בתנאי סעיף 72 לחוק, המאפשרים ביטול הצווים שניתנו. מעבר לכך, ובבחינת למעלה מן הצורך, מצאתי לקבוע באופן פוזיטיבי כי התובע גם ידע על מה חתם, שאיש לא הונה אותו לחתום על תצהירי ההסתלקות, שתצהירי ההסתלקות נחתמו כחלק מהסדר תוך משפחתי שהיה, שעו"ד פלמוני וכל מי שפעל להוצאת הצווים פעלו בתום לב וביושר, וכל טענותיו של התובע בעניינים אלו נמצאו כטענות בלתי אמינות לחלוטין.

     

  58. בקדם המשפט הראשון, הודיע בנו של התובע כי ככל שייפסקו הוצאות משפט, הוא יישא בהן (ר' עמ' 6, ש' 22 לפרוטוקול מיום 11.12.19) וכך יהיה.

     

  59. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי וכן להתנהלות, הריני להורות כדלהלן:

     

    • שתי התובענות נדחות בזאת.

    • התובע ובנו ישלמו, ביחד ולחוד, שכ"ט ב"כ הנתבעים בסך כולל של 50,000 ₪. הסך ישולם בתוך 30 ימים, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

    • מתיר פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

    • כל התיקים ייסגרו.

       

      ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ד, 23 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.

       

      Picture 1

       

       

       

       


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ