פס"ד בתביעה לביטול ייפוי כוח מתמשך בטענה להשפעה בלתי הוגנת וניכור לעת זקנה

עננינו של פסק דין זה בתביעה לביטול ייפויי הכח המתמשך אשר נחתם ע"י אמה של התובעת, לטובת חתנה, נתבע 4, וכן עתירתה של התובעת למינויה כאפוטרופוס קבועה לגוף ולרכוש האם.

הצדדים

1. התובעת הינה בתה של הגב' ******* ילידת שנת 1960 . (להלן: "הממנה" או "האם").
2. לממנה נולדו שתי בנות מנישואיה הראשונים: גב' YYYY (להלן:"האחות" או: "YYYY") וגב' ZZZZ (להלן: "התובעת").
3. הממנה נישאה בשנית למר*****, אשר נפטר ביום 6.5.2020. (להלן: "הבעל")
4. הבעל שימש בפועל כאביהם של התובעת ואחותה כל השנים.
5. הבת YYYY התגוררה משך שנים בצרפת יחד עם בעלה, נתבע 4, עד אשר הלכה לעולמה בנסיבות טראגיות בצרפת ביום 28.5.2020.
6. הנתבע (להלן: "הנתבע"), בעלה של הגב'YYYY ז"ל, הינו מיופה הכח של הממנה על פי יפויי כח מתמשך עליו חתמה האם ביום 22.3.18 ואשר נכנס לתוקפו ביום 23.10.19.
7. הנתבע מתגורר בצרפת.

• רקע דיוני

8. תביעה זו הוגשה, בתחילה, כבקשת התובעת למינויה כאפוטרופוס על אמה, אולם משהתברר כי יפויי הכח נכנס לתוקפו טרם הגשת הבקשה, נדונה תביעה זו כתביעה למתן פס"ד הצהרתי המורה על ביטול יפויי הכח המתמשך. התביעה השניה שהוגשה לאחר הגשת התביעה שבעניין, הינה למינוי התובעת כאפוטרופוס קבועה לגופה ורכושה של הממנה.
9. ביום 21.6.20 הורה בית המשפט על מינוי אפוט' לדין לממנה, זאת לצורך שמיעת עמדתה וטובתה בעניינים התלויים, בנפרד מטענות ועמדות הצדדים.
10. ביום 9.7.20 הודיע ב"כ היועמ"ש באפה"כ כי אינו מצטרף להליך.
11. ביום 4.8.20 הגישה העו"ס בדיור המוגן "=======" דיווח בעניין הממנה.
12. ביום 11.8.20 הגישה האפוט' לדין את עמדת הממנה לתביעה שבעניין ולעתירת התובעת למינויה כאפוטרופוס לגוף ולרכוש עבור הממנה, ביום 6.12.20 הוגשה עמדה נוספת מטעמה.
13. ביום 16.8.20 הוגש תסקיר העו"ס. תסקיר משלים הוגש ביום 20.5.21. (כמענה לשאלות ההבהרה).
14. ביום 15.11.20 הודיע ב"כ היועמ"ש ברווחה עמדתו. עמדה נוספת הוגשה ביום 23.5.21.
15. ביום 29.12.20 ניתנה החלטה כי אין מקום לבצע הערכה פסיכיאטרית לממנה.
16. תצהירי עדות ראשית הוגשו לתיק ביום 22.4.21 וביום 23.5.21.
17. ביום 2.8.21 הוגשה חוו"ד מאת הגרפולוגית שמונתה בתיק.
18. דיוני ההוכחות התקיימו ביום 21.6.21 ביום 9.12.21, וביום 19.12.21.
19. סיכומי הצדדים הוגשו ובשלה העת ליתן פסק דין.

טענות התובעת

20. עיקר טענת התובעת הינה כי יש לבטל את יפויי הכוח המתמשך אשר נחתם ע"י האם לפיו יפתה האם את כוחו של הנתבע, לפעול בענייניה הרכושיים והרפואיים עת שלא תוכל לפעול בענייניה.
21. לטענתה, יפויי הכח נחתם בעורמה בעת שהאם הייתה שרויה במצב נפשי רגיש, בריאותית נפשית ושכלית, ולאחר שהנתבע ומי מטעמו הפעילו עליה לחץ והכל לשם קידום מטרותיו האישיות.
22. לטענת התובעת, החתימה על יפויי הכח המתמשך ע"י אמה מהווה חריגה מאורח החיים של משפחת התובעת. לטענתה, המשפחה הגרעינית, האם בעלה והבנות, היו מאוחדים ומגובשים ובמשך שנים התובעת ואחותה ז"ל, דאגו לאם ולבעלה ז"ל בצורה משותפת.
23. התובעת טענה כי האם ובעלה ז"ל, ערכו יחד עם התובעת והאחות ז"ל יפוי כוח נוטריוני אשר איפשר להן לפעול בשם האם ובעלה לחיוב ולזכות בכל ענייניהם. לטענתה של התובעת, האם סמכה עליה כביתה שתטפל בכל ענייניה. התובעת טענה כי רצונה האמיתי של אמה הינו כי היא זו שתפעל ותהיה אחראית בעניינה ולא חתנה, הנתבע. התובעת הוסיפה כי משך שנים שיתפה האם את בנותיה, ובכללן אותה,בכל התלבטות או החלטה שהייתה צריכה לקבל.
24. לטענת התובעת כל השנים היא פעלה לטובת האם ובעלה, בענייני כספים ובעניינים רפואיים, תוך שהיא שומרת על שקיפות מירבית מול אחותה הרחוקה ומדווחת לה על כל הנעשה עם אמם.
25. לטענת התובעת, בעקבות טעות שנעשתה על ידי סניף הבנק של האם, החלו לעבור מכתבים מסניף הבנק של האם לביתה של התובעת, ולא לבית האם כפי שהיה נהוג. לאחר שעניין זה התגלה לנתבע, הוא החל להסית את האם ובעלה כנגדה וגרם להם לא לדבר עם התובעת.
26. התובעת טענה כי חרף התנהגותו של הנתבע וכעסה של האם על התובעת – המשיכה התובעת לבקר את האם ואת בעלה ז"ל, ולא הפסיקה לעשות כן, כאשר לאחר זמן מה חזרו היחסים בינה לבין אמה להיות כפי שהיו טרם המקרה עם הבנק כאמור לעיל.
27. התובעת טענה כי חרף כך שהאם והתובעת "השלימו", הנתבע ניצל את מצב הדברים כפי שהיה, והסית את האם כנגדה. לטענת התובעת, הנתבע פעל באותה עת בחוסר תום לב, תוך שהוא מנצל את מצבם של האם ובן זוגה וגורם להם להתנכר לתובעת.
28. לטענת התובעת, הנתבע יצר טריז בינה לבין אמה, וזאת כיוון שעת שהתגלתה טעות הבנק כאמור, הגיע ארצה, ופעל לביטול יפויי הכוח הנוטריוני שהיה לה בחשבון האם ובן זוגה, זאת באמצעות מכתב ששלח לבנק.
29. התובעת ציינה כי במשך כל אותה תקופה עשה הנתבע בעצמו שימוש בייפוי הכוח הנוטריוני שניתן לYYYY האחות, תוך שהוא מנצל את מצבה הנפשי של אשתו ז"ל.
30. התובעת ציינה כי בתחילה, ובעידודו של הנתבע, פעל הנתבע בחודש 12/2017 לצורך עריכת ייפוי כוח של האם והבעל את האחות YYYY, אשת הנתבע. התובעת הוסיפה כי לאחר שלושה חודשים, נערך יפויי כוח מתמשך, בו ממנים האם והבעל את הנתבע בלבד, כמיופה כוח בייפוי כוח מתמשך.
31. התובעת טענה כי ייפוי הכוח המתמשך נערך באופן תמוה, שכן לא נכתבה בו חובת יידוע של אדם אחר ואף לא יידוע את התובעת.
32. התובעת הוסיפה כי האם סיפרה לה שעו"ד UUUUU, שערך את ייפוי הכוח המתמשך, לא נהג כלפיה כפי הנדרש ולא סיפר לה, עת נערך ונחתם ייפוי הכוח המתמשך, כי יש אפשרויות נוספות לפיקוח ולבקרה על פעולותיו של הנתבע כמיופה כח.
33. התובעת טענה כי כבר בטרם עריכת יפויי הכוח המתמשך היה מצבה של האם לא כשורה והחל להתדרדר, והיא אף נזקקה למינוי אפוטרופוס עוד בטרם נערך יפויי הכח.
34. התובעת הוסיפה כי החשש שלה כי האם חתמה על יפויי הכח המתמשך נוכח לחצים שהפעיל עליה הנתבע, אושש לאחר שהאם עצמה אמרה לה כי הנתבע הינו "מסוכן" וכי הוא הפר את אמונה.
35. עוד ציינה התובעת כי אמה הביע בפניה את צערה כי אין לה יכולת לרכוש מתנות לנכדיה, בהיותה "בשליטת הנתבע".
36. התובעת ציינה אמה אינה מקבלת את הטיפול המיטיב עבורה ויפויי הכח אינו תואם את צרכיה.
37. התובעת טענה כי כי החל מהחתימה על יפויי הכח המתמשך עשה הנתבע הכל על מנת להשתלט על האם ובעלה, הכל בכדי שיפויי הכח ייכנס לתוקף. התובעת טענה כי החל משנכנס יפויי הכח לתוקף, מנע ומונע הנתבע טיפול רפואי מהאם, ועוקב ומפקח על התובעת ועל מעשיה עם האם.
38. התובעת טענה כי הנתבע מחזיק את האם כ"בת ערובה", לא פועל בעצמו לטובתה, אלא באמצעות צדדים שלישיים, ואף מונע ממנה לשהות במחיצת אמה עת הינה בטיפולים רפואיים.
39. התובעת הוסיפה כי הנתבע מונע מהאם יחס מסור אוהב ומחבק, בהיותו מיופה כח המתגורר בצרפת, ובפועל הוא כלל לא רוצה לטפל באם, וכי כל רצונו הוא למדר אותה מאמה.
40. לטענת התובעת, הנתבע ניכר את האם כלפיה, תוך ניצול גילה המבוגר ומצבה הקוגניטיבי, וחרף היחסים הטובים שהיו לתובעת ולאמה בעבר.
41. לעניין התביעה למינוי אפוטרופוס לאם, טענה התובעת כי מניעיו של הנתבע אינם טהורים, והלכה למעשה הוא מבקש להיות מיופה כח אף שאינו מתאים. התובעת טענה כי הוא מתגורר רחוק מהאם, מונע ממנה לדאוג לאמה וכתוצאה מכך – מאיין את טובתה, שכן הוא מבקש לטפל בה ב"שלט רחוק" ובכך מונע ממנה טיפול ראוי ואף מונע מהתובעת לטפל באמה "כפי שעשתה כל חייה".
42. התובעת טענה כי נוכח כל הנטען על ידה, יש לבטל את יפוי הכח המתמשך, ולמנות אותה כאפוטרופוס לגוף ורכוש של האם.
43. בסיכומיה, הוסיפה התובעת כי אין לייחס משקל לרצונה של אמה, כפי שהובא במסגרת ההליך, זאת נוכח מצבה הקוגניטיבי העכשווי. כמו כן הוסיפה וטענה כי אין לייחס חשיבות או לתת משקל לעדותו של עוה"ד אשר ערך את יפויי הכח המתמשך, עו"ד UUUUU.

טענות הנתבע

44. לטענת הנתבע אין כל עילה לביטול יפויי הכח המתמשך, שכן הליך עריכתו נעשה באופן תקין והוא מבטא את רצונה החופשי והאמיתי של האם.
45. הנתבע הוסיף כי טרם החתימה על ייפויי הכח נבדקה האם ע"י רופא, וכך גם טרם הפעלתו.
46. הנתבע אינו זר לאם, הוא מכיר אותה לאורך כל נישואיו לבתה ואף קודם לכן, מעל 40 שנה.
47. הנתבע טען כי יפויי הכח המתמשך נחתם בחודש מרץ 2018 ונכנס לתקופו בחודש אוקטובר 2019, ומשך כל אותו הזמן לא עשתה התובעת דבר על מנת לבטלו.
48. הנתבע טען כי השתהותה של התובעת לפעול כנגד יפי הכח, אינה בכדי. היא המתינה עד לפטירתם של בן זוגה של האם, אחותה ואחיה של האם, אשר היה בידם לשפוך אור על טענות התובעת.
49. הנתבע טען כי ביטול ייפויי הכח הנוטריוני אשר העניק לתובעת סמכות לפעול בחשבון הבנק, נעשה לאור משבר האמון שהיה לאם ולבן זוגה עם התובעת, אשר נבע ממעשיה של התובעת בלבד.
50. הנתבע טען כי טענותיה של התובעת בעניין ה"משפחה המאוחדת" הינן טענות שווא, שכן התובעת היא זו אשר לא הייתה בקשר עם אחותה.
51. הנתבע טען כי הוא הגורם המתאים ביותר לשמש כמיופה כח, וכי הוא לא מצויי בניגוד עניינים עם האם, שכן הוא כלל לא יורש של האם.
52. לטענת הנתבע אין אמת בטענת התובעת כי היא זו שטיפלה באם ובן זוגה משך כל השנים, שכן ראשית, האם ובן זוגה היו עצמאיים עד שלוש שנים קודם הגשת התביעה. שנית, הם התגוררו בדיור מוגן מהטובים בארץ.
53. הנתבע טען כי האם ובן זוגה סמכו עליו וביקשו ממנו כי יהיה מיופה הכח שלהם, בעוד שעל התובעת הם לא סמכו.
54. לטענתו של הנתבע, המשבר הגדול ביחסי האם ובן זוגה עם התובעת החל בשנת 2017, עת התובעת הזמינה שני פנקסי שיקים מחשבון הבנק של ההורים – להחזקתה, ושינתה את הכתובת אליה כך שהודעות ומכתבי הבנק – יישלחו לכתובתה.
55. הנתבע ציין כי מעשה זה של התובעת, גרם לאם ולבן זוגה לאיבוד האמון בתובעת. הנתבע הוסיף כי ערך בירור מול הבנק וכי שינוי הכתובת לא נעשה בטעות, אלא בכוונת מכוון.
56. הנתבע הוסיף כי הוא מעולם לא הסית את האם כנגד התובעת, אולם הוא יודע כי בעלה של התובעת אינו בקשר עם האם. אשר על כן, לטענתו, אין ללמוד גזירה שווה לגבי מערכת היחסים של הנתבע עם האם, לזו של בעלה של התובעת.
57. הנתבע טען כי התובעת לא סיפקה כל נימוק, או תימוכין, לטענתה כי הוא אינו פועל כיאות עבור האם. לטענתו הוא פועל באפיקים רבים בכל הנוגע לטיפול בענייני האם, מתייעץ עם רופאים, אנשי תחזוקה, דואג לרכישת ציוד עבורה, ועוד. עוד הוסיף וטען הנתבע כי במסגרת מינויו כמיופה כח הוא אינו צריך לטפל באם עצמה, אלא בענייניה, כפי שהוא עושה כל השנים.
58. הנתבע הוסיף כי הוא חש מחוייב לטפל באם, לאור התחייבותו כלפי בעלה המנוח של הממנה וכלפי אשתו המנוחה, בתה של האם.
59. הנתבע הוסיף כי הוא טיפל כל השנים באם, ואילו התובעת היא זו אשר מנעה ממנה טיפול, כאשר הפסיקה לרכוש עבורה ויטמינים, ממניעים כלכליים. הנתבע ציין כי צייד את התובעת בכרטיס אשראי להטענה במסגרתו רכשה התובעת לאם מוצרים, וכן הוסיף כי התובעת קיבלה מדי חודש סך של 1,000 ש"ח כתשלום על טיפולה בדירות המושכרות שבבעלות האם.
60. הנתבע הוסיף כי בשנים האחרונות פעלה התובעת בעניינים רפואיים של האם בחוסר שיקול דעת, ואף סיכנה את האם ובעלה ז"ל. הנתבע הוסיף כי בניגוד לתובעת כל אימת שיש או הייתה לאם בעיה רפואית, הוא זה שדאג לטיפול מיטיב עבורה ואף הגיע בהתראה קצרה לארץ על מנת לטפל באם.
61. הנתבע הוסיף כי הטיפול השוטף באם נעשה ע"י הצוות הרפואי בדיור המוגן וכן ע"י העובדת הזרה אשר מטפלת בה יום ולילה.
62. הנתבע ציין כי כל המומחים והגורמים המקצועיים אשר פגשו באם, צידדו בעמדתו וסברו כי היא חתמה על יפויי הכח המתמשך לבקשתה ומרצונה.
63. הנתבע הוסיף כי התובעת אינה מתאימה לשמש כאפוטרופוס לאם, זאת נוכח כשלים בהתנהגותה ובקבלת ההחלטות לגבי האם. כך למשל: היא אינה מודעת או מעורבת במחלות של האם, היא אינה משקיעה כסף והטבות מהאם מטעמי חסכנות, ועוד.
64. עוד הוסיף הנתבע וטען כי שלא כטענת התובעת, היא הגיעה לאם בתדירות פחותה, וכלל לא שוחחה עמה כאשר באה לבקרה.

עמדת הממנה לבקשה

65. ביום 11.8.20 הוגשה עמדת האם לתביעה בעניינה, ע"י האפוט' לדין, במסגרתה צויין כי הממנה ציינה בפניה כי היא והתובעת ביחסים טובים מאוד, אך היא מצרה על בחירתה לנהל את ההליך שעה שהיא, האם, הייתה ועודנה מעוניינת כי הנתבע ישמש כמיופה כוחה וכן כי היא מבינה את משמעותו של יפויי הכוח המתמשך.
66. בעדכון המשלים מיום 7.12.20 הוסיפה האפ' לדין כי האם מסרה לה כי היא מצטערת כי ההליכים בין הצדדים עדיין מתקיימים, וכי למרות רצונה של התובעת לשמש כאפ'וטרופוס על גופה ורכושה, היא מעוניינת כי הנתבע ישמש כמיופה הכוח שלה וזאת נוכח התנהלותו האחראית ופועלו עבורה בעבר. (ר' לעניין זה סעיף 13 לעמדת האפ' לדין).

• המישור הנורמטיבי

67. תיקון מספר 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות"), אשר נכנס לתקפו בחודש אוקטובר 2016, שינה את סדרי הדין כפי שנהגו על פי חוק הכשרות המשפטי והאפוטרופסות, ויצר, בין היתר, את מוסד ייפוי הכוח המתמשך.
68. טרם התיקון לחוק, חלו שינויים בתפיסות החברתיות בארץ ובעולם, במסגרתם הוחלפה הגישה הפטרנליסטית כלפי אוכלוסיות שאינן יכולות לדאוג לענייניהם, ובמקומה קמה גישה המבקשת לשים דגש על כבודם וזכויותיהם אוכלוסיות אלו, תוך שימת דגש על עצמאותם, רצונם, וכבודם.
69. מוסד יפויי הכח המתמשך הינו כלי מרכזי באמצעותו יכול אדם, בעודו כשיר משפטית ומסוגל לקבל החלטות בענייניו, למנות מיופה כח אשר יידאג להם במועד בו תיגרע כשרותו, ככל וכך יקרה.
70. הקמת מנגנון של ייפויי כח מתמשך נעשתה ברוח אמנת האג בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות, אשר אושררה בישראל בשנת 2012, להגנה בינלאומית על מבוגרים, וכן ברוח החקיקה אשר נחקקה טרם התיקון. (כדוגמת חוק ייסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות).
71. הרציונאל העומד מאחורי יצירת מוסד ייפויי הכוח המתמשך, הינו הצורך וההכרח להגן על כבודו, חירותו וכלל זכויותיו החוקתיות של האדם אשר מינה מיופה כוח בייפוי כוח מתמשך.
72. התפיסה החברתית העומדת מאחורי תיקון 18 לחוק הכשרות ויצירת מוסד ייפוי הכוח המתמשך, הינה תפיסה המכבדת את האוטנומיה הכבוד והרצון של כל אחד מהאכלוסיה (על מוגבלותו, ככל שתהיה) ומאפשרת תכנון עתידי, שהוא על פי רוב, חלופה לאפוטרופסות, המותאמת ומתחשבת באותו האדם אשר ייפה כוחו במסגרת ייפויי כוח מתמשך. (ר' לעניין זה סעיף 32ח לחוק הכשרות והחובות המוטלות על מיופה הכח לעניין, וכן דברי ההסבר להצעת החוק, מיום 27.10.14)
73. תיק זה עניינו עתירת התובעת לביטול יפויי הכח המתמשך, אשר כאמור לעיל, עליו חתמה הממנה, במסגרתו הביעה את רצונה, עת שהייתה כשירה לעשות כן, לייפות את כוחו של הנתבע לפעול בענייניה הכספיים והרפואיים.
74. האפשרות לבטל יפויי כוח מתמשך ע"י בית משפט נדונה בסעיף 32כט(5) לחוק הכשרות:

"32כט. (א)בית המשפט רשאי לבטל ייפוי כוח מתמשך או מינוי על פיו, בהתקיים אחד מאלה:

(1) מיופה הכוח לא מפעיל את הסמכויות שבייפוי הכוח כראוי וכתוצאה מכך נגרמת לממנה פגיעה של ממש או שהוא אינו פועל לפי רצונו של הממנה כאמור בסעיף 32ט;

(2) ייפוי הכוח ניתן כתוצאה ממרמה, מניצול או מהפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנת על הממנה או שהוא ניתן בעת שהממנה לא היה בעל כשירות;

(3) בית המשפט ראה כי לשם שמירת ענייניו של הממנה אין די בייפוי הכוח ויש למנות לו אפוטרופוס שידאג לענייניו, כולם או חלקם." (ההדגשות שלי – ב.י.).

75. ניתן לקטלג את הטעמים לביטול ייפויי הכוח המתמשך לשתי קבוצות:
76. האחת, מטעמים הקשורים בטיפול בממנה בהווה, עניינים אלו נדונים בסעיפים 32כט(1) ו-(3). השניה, טעמים הקשורים בנסיבות עריכת יפויי הכח בעבר, עניינים אלו נדונים בסעיף 32כט(2).

"ייפוי הכוח ניתן כתוצאה ממרמה, מניצול או מהפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנת על הממנה או שהוא ניתן בעת שהממנה לא היה בעל כשירות".

77. סעיף 32כט(2) מבקש להסדיר נסיבות בהן הממנה חתם על יפוי הכוח המתמשך באופן בו לא בא לידי ביטוי רצונו האמיתי, שכן הופעל עליו לחץ או השפעה בלתי הוגנת.
78. הצורך בבדיקת נסיבות החתימה על יפויי הכוח המתמשך ורצונו של הממנה עובר לחתימה קיבל התייחסויות נוספות בחוק הכשרות. כך למשל נדרש עו"ד אשר ערך את ייפויי הכוח המתמשך לבדוק האם עת חתם הממנה על ייפויי הכוח, הוא הבין את המשמעות של ייפוי הכוח המתמשך והאם הוא מסכים לייפוי הכוח. לעניין זה קובע סעיף 32יד(ה):

"32יד(ה) עורך הדין שבפניו נחתם ייפוי הכוח, יאשר על גבי הטופס כי הממנה חתם בפניו על ייפוי הכוח במועד הנקוב בו לאחר שהביא לידיעתו את הפרטים המפורטים בסעיף קטן (ג), וכי נוכח לדעת כי הממנה מבין את משמעות מתן ייפוי הכוח, מטרותיו ותוצאותיו והתרשם, לאחר שנתן על כך את דעתו, כי ייפוי הכוח ניתן בהסכמה חופשית ומרצון בלא שהופעלו על הממנה לחץ או השפעה בלתי הוגנת ובלא ניצול של מצוקתו או חולשתו." (ההדגשות שלי ב.י).

79. זאת ועוד, אף במסמך ייפויי הכוח עצמו מאשר הממנה כי ייפה את כוחו בהסכמה חופשית ובלא שהופעלו עליו לחץ או השפעה בלתי הוגנת. (ר' לעניין זה סעיף 32(יג)(ה) לחוק הכשרות).
80. חזרת המחוקק על הצורך בבדיקת רצונו של הממנה, ובכלל כך האם הושפע הממנה ממאן דהוא, או נוצל על ידי מאן דהוא, עת חתם על יפויי הכח המתמשך, מביאה לידי ביטויי את העקרונות עליהם מבקש החוק להגן: כיבודו הגנה על רצונו של הממנה ושליטתו בשאלה מי ינהל את ענייניו כשלא יוכל יותר לטפל בהם - יהא מיופה הכח אשר יהא.

השפעה בלתי הוגנת

81. הכלל הבסיסי, המוכר בדיני צוואות, הינו הכרה בחופש הציווי, כאשר המינוח "השפעה בלתי הוגנת" מוכר במצבים שבהם מבקש צד לתקוף צוואה, כאשר עילת הביטול נוגעת למצבים שבהם רצונו של המנוח, כפי שהובא בצוואה, אינו משקף את רצון המצווה. (ר' לעניין זה סעיף 30 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965).
82. פרשנות המינוח "השפעה בלתי הוגנת" נדונה במסקר רב של פסקי דין לאורך השנים. כידוע, בפסה"ד המנחה בעניין מרום (רדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב(2) 813 (1998). (להלן: "עניין מרום")) הותוו ארבעה מבחנים אשר באמצעותם נבחנת טענה להשפעה בלתי הוגנת אשר בגינה נשללת יכולתו של האדם המצווה להביע את רצונו האמיתי בצוואתו. במסגרת מבחנים אלו נבדקים תלותו ועצמאותו של המצווה, תלות והסיוע, קשרי המצווה עם הסביבה וכן נסיבות עריכת הצוואה.
83. בפסיקה מאוחרת נקבע כי גם אם לעיתים חלק מהמבחנים אשר הותוו בעניין מרום אינם מתקיימים ומבססים עילה עצמאית, אזי ניתן לחבר עילות שונות כדי להכיר בהשפעה בלתי הוגנת העולה לכדי שלילת בחירתו החופשית של המצווה. (בע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני, פורסם בנבו, עמ"ש (מחוזי ת"א) 48729-03-19  ב' י' פ' ואח' נ' א' פ' (פורסם בנבו, ניתן ביום 17.11.19).

השפעה בלתי הוגנת – ביפויי כוח מתמשך

84. מוסד ייפוי הכוח המתמשך הינו מוסד חדש, אשר החקיקה לגביו טרם יושמה בפועל בבתי המשפט.
85. הלכה למעשה כפי שצוואה הינה פעולה בה אדם מחליט כיצד יטפלו ברכושו לאחר שלא יהיה בחיים, הרי שייפויי כוח מתמשך הינה פעולה בה אדם מחליט כיצד יטפלו בענייניו וברכושו – לאחר שלא יהיה כשיר. אשר על כן, סבורני כי ניתן, ואף מתבקש, להקיש בין ההוראות והכללים הנוגעים להשפעה בלתי הוגנת בדיני הירושה – להוראות והכללים הנוגעים להשפעה בלתי הוגנת בדיני הכשרות ובפרט במוסד יפויי הכוח המתמשך.

• מן הכלל אל הפרט

86. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, במסמכים אשר הוגשו לתיק, בפרוטוקול ההוכחות שנערכו ובסיכומים, מצאתי לנכון לדחות את התביעה.
87. לצורך הניתוח המשפטי, תצויין להלן השתלשלות העניינים הרלוונטית.

ביום 28.12.16 נחתם יפויי כוח נוטריוני ע"י האם ובעלה לטובת התובעת והאחות ז"ל.

כשנה לאחר מכן, ביום 7.12.17 בוטל יפוי הכוח הנוטריוני ע"י האם ובעלה.

שלושה ימים לאחר מכן, ביום 10.12.2017, נחתם יפויי כוח נוטריוני חדש במסגרתו ייפו האם ובעלה את כוחה של הבת YYYY ז"ל לפעול בעניינם.

כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 22.3.18, נחתם יפויי הכוח המתמשך ע"י האם ובן זוגה, הממנה את הנתבע כמיופה כוח.

ביום 17.10.19 נכנס יפויי הכוח לתוקף.

ביום 28.5.20 נפטרה האחות YYYY ז"ל.

88. טענות התובעת נוגעות הן למועד עריכת יפוי הכוח המתמשך והן לתוכנו של ייפוי הכוח המתמשך.

טענות אלו ידונו להלן:

תוכנו של ייפויי הכוח המתמשך

89. ראשית, איני מקבל את טענות התובעת כי העובדה שיפויי הכוח המתמשך אינו מזכיר את התובעת, או נעדר הנחיות מקדימות – יש בו כדי לאיין את תוקפו.
90. אכן, הנחיות מקדימות ליפויי כוח מתמשך הינן חשובות וראויות, ומאפשרות לממנה לזקק את רצונותיו ולהסבירן באופן אשר יאפשר, עת יהיה הממנה נעדר כשירות, לפעול לטובת הממנה ולכבד רצונו. יחד עם האמור, חוק הכשרות אינו מחייב מילויי הנחיות מקדימות לצורך הפקדת יפויי הכוח מתמשך, או כניסתו לתוקף. מכל מקום סבורני כי אין באי מתן הנחיות מקדימות, כדי ללמד על חוסר גמירות דעתה של הממנה במקרה דנן.
91. אף את טענות התובעת לעניין אי מינוייה כ"מיודעת" – כמהווה עילה לביטול ייפויי הכוח המתמשך, מצאתי לנכון לדחות. ראשית, אין כל חובה שבדין למנות מיודע והאמור לעניין זה בחוק הכשרות נקבע כאפשרות בלבד (סעיף 32טז' לחוק הכשרות) שנית, גם לגופו של עניין, לא מצאתי כל טענה מדוע האם הייתה חייבת לידע את התובעת בדבר ייפויי הכוח.
92. יתירה מכך, סבורני כי בנסיבות מקרה דנן וכפי שיפורטו להלן, ניתן להסיק כי האם הממנה, סמכה על הנתבע שכבר טרם נחתם ייפויי הכח המתמשך – סייע לה רבות, משכך ייתכן כי סברה כי אין צורך ליתן הנחיות מקדימות.
93. בשולי דברים אלו אעיר כי טענתה של התובעת בדבר זיוף יפויי הכוח המתמשך נדחתה אף היא, לאחר שחתימתה של האם נבדקה במסגרת ההליך ע"י גרפולוגית.

נסיבות עריכת ייפוי הכוח המתמשך

94. אף את טענות התובעת לעניין נסיבות עריכת יפויי הכח המתמשך מצאתי לנכון לדחות, ואפרט:
95. חלק מטענותיה של התובעת כנגד מינויו של הנתבע כמיופה כח סבו סביב טענתה כי "בחירתו" כמיופה כח אינה עולה בקנה אחד עם התנהגות המשפחה טרם החתימה על יפויי הכח המתמשך.
96. ראשית אציין כי אני מקבל את טענת התובעת לפיה רבים הסיכויים שעד למועד עריכת יפויי הכח המתמשך, או כשנה קודם לכך, היו היחסים בין בני המשפחה "הגרעינית", קרי: האם ושתי בנותיה, ובן זוגה, תקינים. יתירה מכך, התרשמתי כי התובעת הייתה קשורה בקשר הדוק לאמה ולבן זוגה. (ר' לעניין זה תסקיר העו"ס בילי וולמן מיום 9.8.20, עמדת האפוט' לדין מיום 11.8.20).
97. יחד עם האמור, איני סבור כי יש באמור לעיל כשלעצמו כדי ללמד או להוכיח על רצונה של האם לגבי מיהות האדם שהיא מעוניינת כי יטפל בענייניה (הגופניים והכספיים) לעת שלא תוכל לעשות זאת בעצמה. הלכה למעשה גם אם היחסים בין האם לביתה היו תקינים, יכלה האם למנות מי שתרצה כמיופה כוחה, בוודאי לאחר ולאור משבר האמון בינהם, כפי שיפורט בהמשך.
98. התרשמתי כי במשך תקופה ארוכה סמכו האם ובן זוגה על התובעת ואחותה ז"ל והן אלו אשר ניהלו את ענייניהם הרכושיים והאישיים. אולם, אין בידי לקבל את טענות התובעת כי מהתנהלות האם בתקופה האמורה – ניתן ללמוד כי יפויי הכוח המתמשך לא נחתם כדין או שיש מקום לבטלו, ואבהיר:
99. כפי שהובא לעיל, בית המשפט רשאי לבטל יפויי כח מתמשך אשר נחתם, כאשר יוכח כי נעשתה השפעה בלתי הוגנת בואכה החתימה, או טרם לכך.
100. כפי שנאמר לעיל, והיות ומוסד יפויי הכח המתמשך הינו "מוסד חדש" יחסית, ונוכח האמור בפרק השני לפסק דין זה, סבורני כי יש להקיש מהפסיקה בעניין השפעה בלתי הוגנת בדיני הירושה, וליישם את מבחני הפסיקה האמורים אף לסוגיית יפוי כח מתמשך.
101. כאמור, בפסה"ד בעניין מרום נקבעו 4 מבחנים לצורך בדיקה האם נעשתה השפעה בלתי הוגנת: תלות ועצמאות, תלות וסיוע, קשרי המצווה (בעניינינו – הממנה) עם הסביבה, ונסיבות עריכת הצוואה (בעניינינו – יפויי הכוח המתמשך).
102. לא מצאתי לנכון לקבוע כי מבחנים אלו מתקיימים בעניינינו.
103. ראשית, יש לציין כי נטל ההוכחה כי הייתה השפעה בלתי הוגנת רובץ על התובעת. כפי שאפרט להלן סבורני כי התובעת לא עמדה בנטל ולא הוכיחה יסוד זה.
104. התובעת לא הביאה ראיה רפואית כלשהי בדבר מצבה הרפואי של האם עובר לעריכת יפויי הכוח המתמשך. הראיה הרפואית היחידה שהונחה בפני בית המשפט היא האישור הרפואי של הרופא בדיור המוגן בו שהתה האם, ד"ר דוד, באשר למצבה של האם טרם עריכת ייפויי הכוח המתמשך. (נספח י"ט לתצהיר העדות הראשית של התובע, עמ' 74, מיום 21.3.18). יצוין כי הרופא לא הוזמן לעדות על ידי התובעת על מנת לסתור את מסקנתו. משכך, מסמך זה בעינו עומד ומדבר בעד עצמו.
105. זאת ועוד, העו"ס בדיור המוגן בו התגוררה האם, ציינה בחקירתה כי הגם שבמועד סמוך לחתימה על יפויי הכוח המתמשך הייתה האם לא עצמאית, היא לא התרשמה כי באותה העת הייתה לה בעיה קוגנטיבית. (ר' לעניין זה חקירתה מיום 19.12.21 בעמוד 123, שורות 12-15: " אני לא מדברת פה על מצב קוגניטיבי. היא הייתה תלותית לחלוטין מבחינה סיעודית, מבחינת תפקוד ADL, מבחינת לבוש, בישול, רחצה, הליכה, ניידות. לא הזכרתי פה איזו שהיא בעיה קוגניטיבית, כי כנראה לא הייתה אז" ובהמשך: (עמ2 128, שורות 20-25)" כתבתי ששניהם היו במצב סיעודי. מצב סיעודי מתייחס לצד הפיזי, ADL זה Activity daily living, זאת אומרת זה כל הפעולות הפיזיות שבן אדם עושה, והם איבדו, שניהם, את האפשרות לעשות את זה והיו צריכים שתי מטפלות").
106. התובעת לא הוכיחה כי במועד עריכת ייפויי הכוח המתמשך הייתה האם תלוייה בנתבע, או נעדרת יכולת לפעול באופן עצמאי. התובעת לא הוכיחה כי האם הייתה תלוייה בסיועו של הנתבע באופן מוחלט, שכן היא טענה לאורך כל ההליך כי היא סייעה לאימה כדבר שבשיגרה. זאת ועוד, לא הוכח כי באותה התקופה הייתה האם מנותקת מסביבתה או מהעולם.
107. אדרבא, שוכנעתי כי בתקופה בה נחתם יפויי הכוח המתמשך (שנת 2018) לא התקיימה כל הגבלה בדבר הגעה למקום מגורי האם ובעלה והנטען ע"י התובעת בעניין "מניעת הביקורים" ארע בתקופת התפרצות הקורונה, עת הייתה מניעה לבקר את כל דיירי הדיור המוגן בה התגוררו האם ובעלה.
108. באשר לנסיבות עריכת יפויי הכוח: בין העיקריות מטענותיה של התובעת, נטען כי בעת זיקנתה של האם, יצר הנתבע, במעשיו, מצב בו האם התנכרה אליה, עד אשר כתוצאה מההתנכרות האמורה, ביטלה האם את ייפויי הכוח הנוטריוני שהעניקה לבנותיה ובכללן התובעת ובסופו של דבר ייפתה את כוחו של הנתבע במסגרת ייפויי הכוח המתמשך.
109. שני הצדדים תיארו בכתבי טענותיהם ריב אשר היה לתובעת ואמה, כאשר גילתה כי כל מכתבי חשבון הבנק נשלחו לכתובתה של התובעת ולא לאם.
110. התובעת טענה כי בעלה של האם היה מאבד את פנקסי השיקים שלו, ולכן היא ביקשה כי פנקסי השיקים יישלחו אליה, על מנת שלא יאבדו (והבנק שלח את מכתביו אל כתובתה כתוצאה מכך – בשוגג). מנגד, טען הנתבע כי התובעת עשתה זאת בכוונת מכוון ובאופן אשר גרם לאם בסופו של דבר שלא לסמוך על התובעת.
111. ישנו קושי להכריע בשאלת "כוונת התובעת" בהעברת הכתובת, אולם שוכנעתי כי המניע של הנתבע לפנות לבנק, או למצער להודיע את האם כי יש לפנות לבנק, היה כדי להבטיח שלא ייעשה דבר בכספיה של האם ללא השגחה ואין בידי לקבוע כי הדבר נעשה בכוונת מכוון, כטענת התבועת, על מנת לגרום לניתוק בינה לבין אמה.
112. זאת ועוד, לא הוכחש כי גם לאחר האירוע האמור, חזרו התובעת והאם לקשר.
113. כפי שהובא בפרק ב' לעיל, ייתכנו מקרים בהם לא יתקיימו כל המבחנים אשר נקבעו בעניין מרום, ועדיין, יתרשם ביהמ"ש כי ממכלול הנסיבות ניתן להסיק כי התקיימה השפעה בלתי הוגנת.
114. ברם, בחינת נסיבות העניין שבפנינו, אינה מביאה לכלל מסקנה כי התקיימה השפעה על האם אשר בגינה נחתם יפויי הכוח המתמשך.
115. יוזכר כי הלכה למעשה, יפויי הכוח הנוטריוני לטובת התובעת בוטל ביום 7.12.2017. משכך, החל מאותו המועד יכלה התובעת לפעול ברכים נוספות על מנת לטפל בענייניה של האם, אולם היא לא עשתה דבר החל ממועד הביטול.
116. התובעת יכלה לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי אפוטרופוס, או לפנות לנתבע או למי מטעמו ולטעון טענותיה בעניין ביטול יפויי הכוח הנוטריוני – אולם כאמור, התובעת לא עשתה דבר.
117. יתירה מכך, התובעת אישרה בחקירתה כי בשנת 2017, מועד בו אין מחלוקת לגבי כשירותה של האם, האם ידעה ורצתה בביטול יפויי הכוח הנוטריוני אשר ניתן לטובתה, ולא הסכימה כי ייחתם מחדש ייפויי הכוח הנוטריוני לטובת התובעת. ר' לעניין זה חקירתה מיום 21.6.21 עמ' 40-41:

ש.     מ-2017 לא הזמנת את אמך אף לא לחג אחד. נכון?

ת.       נכון. ומהסיבה שהיא פגעה פה ועשתה פה מעשה מאוד מאוד קשה ולכן אני נפגשתי איתה בחוץ. באתי אליהם, לא הפסדתי ביקור אבל,

ש.      תגידי לי,

ת.       סליחה. וכשאמא פנתה אלי וניסתה ליישר את ההדורים ואמרתי לה בבקשה, רק אני חושבת שמן ההגינות מכיוון שנעשה לי עוול גדול את צריכה גם לשנות את המצב המשפחתי, היא אמרה לי לא. המשפטי. אמרתי אני מצטערת, זה המצב שיכול להיות כרגע.

כב' השופט:   אני לא הבנתי את המשפט האחרון. את אמרת לה שהיא צריכה לשנות את המצב המשפחתי, אז מה היא אמרה לך?

ת.          המשפטי,

כב' השופט:   המשפטי.

ת.          הקודם.

כב' השופט:   המשפטי לגבי הייפוי כוח.

ת.          כן.

כב' השופט:   אז מה היא אמרה לך?

ת.          לא הייפוי כוח, ממש לא.

כב' השופט:   כן, אז מה?

ת.          אז היא אמרה לי שהיא לא מעוניינת.

כב' השופט:   אז מה כן? מה זה המצב המשפטי?

ת.          אמרתי לה שהיא לא מאמינה, שהיא בעצם פגעה בי, האשימה אותי שפגעתי בחשבון שלה,

כב' השופט:   במה ביקשת לשנות את המצב המשפטי?

ת.          להחזיר לי ייפוי כוח,

כב' השופט:   מה היא אמרה?

ת.          והיא אמרה שבזה היא לא מעוניינת.

כב' השופט:   היא לא מעוניינת. מתי זה היה?

ת.          בסביבות 2017, אמצע 2017. כחצי שנה לאחר המקרה, לאחר שהיא שברה את היד, לאחר שסעדתי אותה כשהיא שברה את היד".

(ההדגשות אינן במקור).

118. להשלמת עניין זה יצוין כי לתצהיר של הנתבע צורף (עמוד 38), מסמך הוראת האם לבנק, החתום על ידה ועל ידי בעלה, לפיו יש לבטל את יפויי הכוח הנוטריוני. לא הוכחש ולא הוכח כי האם לא חתמה על מסמך זה. מסמך זה משתלב היטב עם הודאתה של התובעת, האמורה לעיל, כי האם לא הייתה מעוניינת "לשנות את המצב המשפטי", כלומר באותו שלב האם לא סמכה על התובעת ולא הייתה מעוניינת שתטפל בענייניה הכספיים.
119. זאת ועוד, יפויי הכוח המתמשך נחתם בשנת 2018, ונכנס לתוקף בשלהי שנת 2019. לא ברור ולא הובהר כלל מדוע התובעת השתהתה, לא פנתה אז לשם ביטולו או לשם מינויה כאפוטרופוס לאם.
120. עוה"ד הורניק, שערך את ייפויי הכוח, העיד בדבר נסיבות עריכת יפויי הכוח המתמשך (ר' לעניין זה עדותו מיום 19.12.21 בעמ' 145 שורות 9-13):

"היא (-האם, ב.י.) הסבירה שהיא לא סומכת יותר על התובעת (-התובעת, ב.י.) והיא סיפרה לי את כל העניין עם השיקים, אני זוכר את המילים אל תשאל מה היא עשתה, והיא החליטה שהיא רוצה לבטל את ייפוי הכוח הנוטריוני ולתת בשלב מסוים, אני חושב שזה היה ייפוי כוח רגיל".

121. איני מקבל את טענות התובעת כי הרוח אשר נשבה בעורפה של האם ובעלה הייתה של הנתבע וכי מעשיו הם אלו אשר גרמו לאם לחתום על יפויי הכוח המתמשך. עוה"ד UUUUU העיד מספר פעמים כי מי שפנה אליו בעניין יפוי הכוח היה האם ובעלה בעצמם, ולא מישהו אחר. עוה"ד UUUUU אף הוסיף כי כפי שנדרש, בפגישה הראשונה עמו באשר ליפויי הכוח המתמשך היו רק האם ובעלה ורק בעת החתימה הצטרפה האחות YYYY ז"ל ובעלה – הנתבע (עמ' 151, לחקירה מיום 19.12.21). יצוין כי לא מצאתי כל סיבה להטיל דופי בעדותו זו של עו"ד הורניק.
122. עיינתי בטענות התובעת לפיה הנתבע "ניכר את האם" כלפיה, אולם בנסיבות העניין, אין בידי לקבלה.
123. ניצול הזקן המוחלש, או במונח הרווח "ניכור לעת זקנה", הוכר בספרות המקצועית כתת מקרה של "השפעה בלתי הוגנת". ר' לעניין זה, מאמרה של עו"ד ענת ליפשיץ, ""ניכור לעת זקנה כהשפעה בלתי הוגנת בעקבות הלכת החוטים השזורים", הארת דין יד 49 (תש"ף) עמ' 69.
124. במסגרת זו, התוותה כותבת המאמר מספר מאפיינים ל"ניכור לעת זקנה", ואלו הם:
125. סכסוך בין הצאצא המנוכר ובין הגורם שמנכר את הזקן.
126. הייוצרות יחסי אמון מיוחדים בין הזקן ובין הגורם שמנכר אותו.
127. טרם היווצרות יחסי האמון המיוחדים היו היחסים בין ההורה הזקן לצאצא המנוכר תקינים.
128. אלא, שאף מבחנים אלו אינם מתקיימים בעניינינו. ראשית, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים לאורך כל ההליך, ולאחר שאלו אומתו בפני במסגרת החקירות, סבורני כי תחילת הקרע בין האם לתובעת, היה בסכסוך בין האם והתובעת בלבד. כפי שפורט לעיל, אין מחלוקת, גם לשיטת התובעת כי האם ידעה (ואף בעלה ידע) שהתובעת פעלה בחשבון הבנק של האם, באופן שלא מצא חן בעייני האם.
129. אבהיר, גם אם אכן ישנו סכסוך אשר היה (ויתכן שעודנו) בין התובעת לנתבע – הרי שלסכסוך זה קדם סכסוך בין האם לבת, בתקופה שאין ולא הייתה לגביה מחלוקת, לגבי כשירותה של האם.
130. התובעת פרטה בטענותיה כי המקרה עם הבנק היה בחודש אוקטובר שנת 2017 או בסמוך לכך, וכן הוסיפה כי יפויי כוחה בחשבון האם ובעלה בוטל בסמוך לחודש דצמבר 2017. יתירה מכך, רק שנה לאחר מכן, חתמה האם על יפויי הכוח המתמשך לטובת הנתבע. סבורני כי אין להתעלם מחוסר האמון אשר נוצר, למרבה הצער, בתקופה קודמת בהרבה למועד החתימה על יפויי הכוח המתמשך.
131. התובעת אישרה בחקירתה כי החל משנת 2017, היא לא הזמינה את אמה לחוג עמה את החגים נוכך כך שביטלה את יפויי הכח הנוטריוני שניתן לטובתה, ר' לעניין זה חקירה מיום 21.6.21 בעמוד 40-41:

 "ש.     מ-2017 לא הזמנת את אמך אף לא לחג אחד. נכון?

 ת. נכון. ומהסיבה שהיא פגעה פה ועשתה פה מעשה מאוד מאוד קשה ולכן אני נפגשתי איתה בחוץ. באתי אליהם, לא הפסדתי ביקור אבל,

 ש.      תגידי לי,

ת. סליחה. וכשאמא פנתה אלי וניסתה ליישר את ההדורים ואמרתי לה בבקשה, רק אני חושבת שמן ההגינות מכיוון שנעשה לי עוול גדול את צריכה גם לשנות את המצב המשפחתי, היא אמרה לי לא. המשפטי. אמרתי אני מצטערת, זה המצב שיכול להיות כרגע."

129. אוסיף ואעיר כי התובעת לא טענה כי נוצרה הטעיה כלשהי ע"י הנתבע את האם עובר לאירוע עם הבנק, באופן שהנתבע בעצמו או מי מטעמו גרמו לאם לחשוב אלא כי התובעת פעלה שלא כדין בכספי האם. (ר' לעניין זה תצהיר עדות ראשית של התובעת בסעיף 35 – המועד בו האם ידעה על כך היה "בחודש 10/2017" (או נובמבר, כשיטת הנתבע), אלא טענה כי ה"טריז" "נוצר" ביום 7.12.17. (סעיף 36 לתצהיר עדות ראשית של התובעת).
130. לעניין יחסי האמון בין האם לנתבע - כפי שהבהרתי לעיל, לאחר היוודע הטעות מול הבנק פעל הנתבע ע"מ לסייע לאם לשמור על זכויותיה, אולם אין מקום להסיק מכך, ובוודאי שלא הוכח, כי יחסי האמון נוצרו דווקא באותה העת, מה שלא היה קודם לכך.
131. שנית, סבורני כי יחסי האמון שבין האם לנתבע לא נוצרו אך ורק בואכה החתימה על יפויי הכוח המתמשך. אין מחלוקת כי הנתבע,שהינו חתנה של האם, והאם הכירו זה את זה במשך שנים, כאשר לא הוכחש כי לאם היה חלק בהיכרותו של הנתבע עם הבת המנוחה טרם נישואיהם.
132. כמו כן, לא הוכחש ע"י התובעת לפני ואחרי לאחר החתימה על יפויי הכוח המתמשך פעלו הצדדים יחד לטובת האם. לתובעת היה כרטיס נטען לצורך רכישות לאם, התובעת טיפלה בהשכרת נכסי האם – והנתבע העביר לה תשלום חודשי עבור כך, ועוד. (ר' לעניין זה תצהירו של הנתבע, נספח הנושא תאריך 18.10.19) .
133. סבורני על מנת שיוכח כי התקיים ניכור, על הטוען לכך להוכיח בראיות חיצוניות כי ישנו קשר סיבתי בין הסכסוך לחתימה על יפויי הכוח המתמשך. הווה אומר, לא די בכך כי ישנו סכסוך בין המנכר למנוכר – אלא יש להוסיף ולהוכיח לפחות "דבר מה" נוסף שבעטיו נחתם יפויי הכוח המתמשך. במקרה דנן, לא הניחה התובעת את התשתית הראיתית הנדרשת ואף לא "דבר מה" נוסף כאמור.
134. זאת ועוד, סבורני כי במקרים בהם חולף זמן ניכר בין הסכסוך לבין החתימה על יפויי הכוח המתמשך – הרי שפוחת הסיכוי כי הניכור הוא זה אשר גרם לממנה לחתום על ייפויי הכוח המתמשך. כך גם במקרה דנן, חלוף הזמן מחליש ומפיחת בצורה ניכרת את האפשרות לטעון ולהוכיח כי התקיים קשר סיבתי בין הארוע שגרם לאם לאבד אמון בתובעת, לבין החתימה על יפוי הכח המתמשך.
135. מעבר לדרוש לצורך פסק דין זה אוסיף כי אני סבור שישנו הבדל בין "ניכור קטינים", תופעה מוכרת בהליכי גירושין ופירוד של בני זוג, לבין תופעת ה"ניכור לעת זקנה". הטיפול בניכור קטינים, כמו גם הצורך להגן עליהם מפני ניכור נובע, בין היתר, מהצורך להגן על התפתחותם התקינה ועל קיום הקשר התקין שלהם עם הוריהם. נקודת המוצא לבחינת ניכור הורי הינה ההבנה שקטין, באשר הוא, אינו "בשל" מספיק כדי להבין מתי הוא נתון למניפולציה בשל היותו תלוי בהוריו, וקיים חשש כי יווצר לקטין קונפליקט נאמנויות במסגרתו יצטרך לבכר מי מהוריו תוך התנכרות להורה השני.
136. האדם המבוגר נדרש פעמים רבות לסיוע ותמיכת ילדיו או הקרובים לו, בשל המגבלויות (הפיזיות והמנטליות) הנלוות לגיל, אולם ככל שמדובר באדם מבוגר אשר מוגבלותו אינה משפיעה על כשירותו להבין בעניינו והוא הביע את רצונו בעניין זה, ורצונו גם נבדק בהתאם להוראות הדין – הרי שהאפשרות ליצירת מצב של ניכור – פוחתת בצורה משמעותית.
137. בנסיבות העניין כאשר מדובר באם מבוגרת, וישנן אינדיקציות חזקות לכך שהיתה כשירה עת נחתם ייפויי הכוח המתמשך ואף הביע את דעתה במועדים הסמוכים לחתימה על יפויי הכוח המתמשך (וכן לאחרי הפעלתו – בפני בית משפט זה) כי זה הוא רצונה, יש לכבד את רצונה ולפעול ככל הנדרש על מנת שיצא לפועל ויתגשם.
138. לא התרשמתי מעדות הנתבע כי היה לו רצון לנכר את האם כלפי התובעת, אלא דווקא כי רצה לדאוג לענייניה וזאת בשים לב לכך שהאם היא זו אשר חשה חוסר אמון בתובעת. יתירה מכך, התובעת, אשר עליה כאמור נטל ההוכחה, לא הוכיחה כי לא נתנו לה לטפל באימה ואני מקבל את גרסת הנתבע לפיה הפעמים בהם הוגבלה התובעת מלהגיע, היו בעיקר לאור הנחיות משרד הבריאות עקב נגיף הקורונה.
139. אדגיש – כי תפקידו של הנתבע, על פי ייפויי הכוח המתמשך הינו לדאוג לענייניה של האם, הרפואיים והרכושיים, ומחלוקת הצדדים, הלכה למעשה, נוגעת לשאלה – מי יטפל באם.
140. לא התרשמתי כי רצונו של הנתבע, או כוונתו, לפעול או לפגוע בכספיה של האם, אלא דווקא לטפל בענייניה של האם על פי רצונה וטובתה.
141. אכן, התרשמתי כי התובעת מאוד פגועה כך שאמה בחרה בחתנה להיות מיופה כוחה ולפעול בענייניה בעת שלא תהיה כשירה. אין להתעלם מהקושי הרגשי של התובעת במציאות שנכפתה עליה נוכח רצונה של האם, אולם רצונה של האם גובר ועל התובעת לכבד רצונה זה.
142. מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי יפוי הכוח נחתם כדין והוא מבטא את רצונה של האם.

התביעה למינוי אפוטרופוס – תיק 35589-06-20

143. למעשה, די באמור לעיל כדי לדחות את תביעת התובעת למינוייה כאפוטרופוס לאם. אולם אבקש להתייחס למקצת טענותיה של התובעת לעניין אי התאמתו של הנתבע לשמש כאפוטרופוס לאם.
144. ראשית, איני מקבל את הטענה לפיה הנתבע אינו יכול להתמנות כמיופה כוח נוכח מגוריו בחו"ל – הדבר אינו נלמד מהוראות הדין, וכל טענה בעניין זה דינה להדחות.
145. שנית, ואף לגופו של עניין, בנסיבות תיק זה שוכנעתי כי העובדה שהנתבע מתגורר בחו"ל אינה מקשה על פעולותיו כמיופה כח, ובוודאי שאינה גורמת נזק לאם. ראשית, האם מתגוררת בדיור מוגן, כאשר מוסכם על הצדדים כי הטיפול באם במסגרתו הינו טוב ומיטיב בעבורה. שנית, האם מטופלת ביום יום ע"י מטפלת צמודה (הגב' מ'), אשר מתגוררת עמה ונותנת מענה לצרכיה המיידים ואף מעסיקה מנקה אשר מטפלת בדירתה.
146. זאת ועוד, כל הגורמים אשר בחנו את התנהלות הנתבע באשר לאם והטיפול בה כמיופה כח אישרו כי הנתבע, חרף מגוריו בחו"ל, מטפל באופן שוטף בעניינה של האם ואף זמין לטיפול בצרכים ספציפים לפי הצורך והשעה. ר' תסקיר מיום 17.8.20 בעמ' 9, תסקיר מיום 15.9.20 בסעיף 8:

"למען הסר ספק, נדגיש שהקשישה מטופלת, צרכיה מסופקים על ידי העובדת הזרה ועל ידי הנתבע והתובעת, הדבר קיבל אישור מאנשי הצוות המטפל במקום וממראה עיני בביקור הבית. בסעיף 2 לעיל ניתן חיזוק לכך. ההמלצה כתובה בתסקיר, כי אין לשנות את המצב הקיים, ומעידה על כך כי יש לכבד ולממש את רצון הממנה למנות את חתנה מר .... כמיופה כוח מתמשך, שאושר ונכנס לתוקפו מיום 23.10.19".

147. גם במסגרת חקירתה העידה העו"ס כי הטיפול של הנתבע בממנה הינו שוטף, וראוי עבורה.

   ר' חקירת  העו"ס הגב' ג' מיום 19.12.21 בעמוד 189, שורות 6-11:

"ממה שאני יודעת וממה שדיווחו לי, אפילו ברמה של לדבר עם המטפלת כשהיא בסופרמרקט, אם יש לה איזו שהיא התלבטות, אפילו ברמה כזו שהיא מרימה לו טלפון ושואלת. אני הבנתי שגם ברמה של הזמנת מונית כשהיה צורך, פעם אחת. אם אתה רוצה עוד דוגמאות, אני יכולה להסתכל בתסקיר".

148. כ"כ ראה חקירת העו"ס הגב' ב' מיום 19.12.21, עמ' 135-136:

"אני יודעת שהנתבע מטפל בה לעילא ולעילא. אני לא רואה סיבה שהתובעת גם לא תיכנס ותהיה חלק מהטיפול, כי אני חושבת שהתובעת בת אוהבת ומסורה, וזה גם מה שהשופט שאל אותי וזה מה שאני יכולה להגיד שוב. מעבר לזה אני לא יודעת, אני יכולה להגיד שהנתבע מטפל בה מצוין".

149. נוכח האמור והמפורט לעיל, לא מצאתי לנכון להתערב ולשנות את מתווה הטיפול באם, וזאת נוכח רצונה של האם, כפי שבא לידי ביטוי ביפויי הכוח המתמשך, ונוכח הטיפול המיטבי לו האם זוכה כיום ע"י הנתבע.

סיכום

150. אשר על כן, תביעה זו, והקשורה לה – נדחות.
151. לעניין ההוצאות - בתיק זה הוגשו ע"י התובעת בקשות רבות החורגות מגדר הרגיל. לפנים משורת הדין, מצאתי לנכון לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, בלבד.
152. בטרם סיום – הריני מביע את צערי העמוק על המחלוקת והמצב הרגשי הבעייתי אליו נקלעו הצדדים טרם הגשת התביעות, וביתר שאת לאור ניהולם. יש לקוות כי עם מתן פסק דין זה ישכילו הצדדים לשים את העבר מאחוריהם, ויעשו כל אחד על פי דרכו ויכולתו, את הנדרש למען טובתה של האם הממנה והטיפול הטוב ביותר עבורה. יש להניח כי האם הממנה הייתה מעוניינת כי הצדדים ישכילו כיום לפעול בדרך זו.
153. פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת כל פריט מזהה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים.

ניתן היום,  כ"ג חשוון תשפ"ג, 17 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.