פס"ד בתביעה בעניין זהות היורש שיוכר כמוכן ומסוגל לקיים משק ההורים המנוחים

תביעה לפי סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה").

במוקד ההליך הזכויות במשק X במושב X, שזכויות בר הרשות בו עודן רשומות על שם הוריהם המנוחים של בעלי הדין, שבעה אחים (להלן: "המשק"). עיקר המחלוקת נעוצה בין תובע 1, שמרבית האחים כמו גם נציג האגודה מבקשים שיוכר כיורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק, ובין אחת מאחיותיהם.

התובענה הועברה לטיפולי ביום 2.2.21.

רקע כללי ודיוני

1. התובעים הם חמישה מתוך שבעת ילדיהם של המנוחים ע' ופ' מ' ז"ל, אשר אין מחלוקת כי היו ברי הרשות במשק קודם לכן. ע' ז"ל הלך לעולמו ביום 4.10.15 ואילו ביום 12.12.18 הלכה לעולמה פ' ז"ל.

    

   הסכם המשבצת החל על המשק הוא ההסכם המשולש ולא מונה בן ממשיך בקשר עימו.

    

   אין למעשה מחלוקת כי יורשיו של ע' ז"ל על פי צו ירושה מיום 11.12.16 היו פ' ז"ל וכלל ילדיו וכי יורשיה של פ' ז"ל בהתאם לצו הירושה מיום 18.2.19 הם כלל ילדי המנוחים (1/7 כל אחד).

    

   תובע 1, לו זכויות במשק אחר במושב X' (משק Y) הוא המועמד מטעם התובעים להיכנס בנעלי המנוחים בקשר עם הזכויות במשק.

    

   נתבעת 1, לה זכויות אף היא במשק במושב אחר, היא בת נוספת של המנוחים והיא כאמור ברת הפלוגתא העיקרית בהליך.

    

   בן נוסף, מר ס' (מ. ) מ' (להלן: "מ'"), נטל אף הוא חלק בהליך הגם שלא צורף תחילה כבעל דין.

    

   יתר הנתבעים הם אגודת מושב X (להלן: "האגודה"), רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית.

    

2. עם פטירת המנוחה התעורר הצורך לקבוע לידי מי תעבורנה זכויות בר הרשות במשק. לשם כך הסתייעו התובעים בחוות דעת שמאית מטעם שמאית המקרקעין, גב' א.ב.

    

   אין כפי הנראה מחלוקת שחלק מהאדמות החקלאיות המשויכות עם המשק מושכרות בשלב זה לאחר.

    

3. ביום 3.3.19 כרת התובע 1 הסכם עם אחיו, מ', לפיו בתמורה לסך כולל של 270,000 ₪ יעביר זה את זכויותיו לתובע 1 במשק. אין מחלוקת שהתמורה שולמה ומ' אף חתם על יפוי כח בלתי חוזר ואישור קבלת התמורה בהקשר זה (נספחים ה'- ו' לכתב התביעה המקורי).

    

   ביום 1.4.19 כרתו גם תובעות 2 – 4 הסכם דומה עם תובע 1, תוך שכל אחת מהן מתחייבת להעביר את זכויותיה לתובע בתמורה לסך של 250,000 ₪ לפחות לכל אחת (נספח ז' לכתב התביעה המקורי).

    

   ביום 18.9.19 כרת תובע 1 הסכם גם עם תובע 5 בתמורה לסך של 125,000 ₪.

    

4. אלא שנתבעת 1 סירבה לכרות עם תובע 1 הסכם דומה, ועמדה למעשה על פירוק השיתוף בזכויות בנכס (ראו למשל נספח יא' לכתב התביעה המקורי, מכתבה מיום 3.12.19).

    

   בהמשך, לטענת התובעים בכתב התביעה, עקב לחץ פסול של נתבעת 1, העלה גם מ' טענות כנגד ההסכמות.

    

5. התביעה הוגשה בחודש דצמבר 2019 עקב סירובה הנטען של נתבעת 1 להצעת תובע 1.

    

   לאור השתלשלות ההליך וההתנהלות הדיונית החריגה שבו, לא יהא מנוס מלפרט ולו בתמצית את מכלול ההתנהלות עד כה. 

    

6. על פי החלטה מיום 12.2.20, תוקן כתב התביעה על דרך הוספת האגודה, רמ"י והסוכנות היהודית כנתבעים נוספים. כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 24.2.20.

    

   ביום 6.5.20 הוגש כתב הגנה מטעם רמ"י, אשר ככלל עמדה על כך שעל הזכויות לעבור בהתאם לדין החל לרבות החלטות מועצת מקרקעי ישראל.

    

   ביום 10.5.20 הוגש כתב הגנה מטעם הסוכנות היהודית, שחזרה ככלל על עמדת רמ"י.

    

   רמ"י והסוכנות הופטרו מהתייצבות לדיונים.

    

7. ביום 13.5.20 הוגש כתב הגנה מטעם האגודה, שככלל תמכה בסעד שתבעו התובעים ובין היתר הביעה התנגדות לעמדתה של נתבעת 1.

    

8. ביום 17.5.20 הורה בית המשפט על צירופו של מ' כצד להליך או לחילופין על הגשת תצהיר מטעמו המבהיר עמדתו ביחס להליך.

    

   ואכן, ביום 21.5.20 הוגש תצהיר מטעמו של מ' ולפיו תובע 1 הוא הראוי ומסוגל לקיים את המשק וכי תובע 1 שילם לו את מלוא התמורה על פי שומה שהוצגה לפניו, "ואף מעבר לכך..." (שם).

    

9. בדיון מיום 2.7.20 הוסכם כי תוגש חוות דעת מעדכנת מטעם השמאית הגב' ב., ביחס לשוויו של המשק, וזאת לשם הערכת שוויו העדכני תוך שלאחר קבלת חוות הדעת תודיע נתבעת 1 עמדתה ביחס להצעת תובע לרכוש את חלקה בהתאם לשמאות.

    

   ואכן, ביום 7.8.20 הוגשה חוות דעת שמאית מיום 23.7.20 (להלן: "חוות הדעת").

   על פי חוות הדעת נאמד שווי המשק על סך 2,100,000 ₪ תוך שעלויות התשלומים לרשויות הוערכו כדלקמן: דמי רכישה – כ- 580,000 ₪ ; מס רכישה – כ- 35,000 ₪ ; דמי הסכמה – כ- 70,000 ₪. על פי חוות הדעת לא צפויה עלות בהיטל השבחה וכי בגין מס שבח סביר כי תחול חבות רק על החלק המשקי ועל זכויות בניה עודפות.

    

10. ביום 10.9.20 הודיעה נתבעת 1 כי היא מציעה לרכוש את המשק בתמורה לסך של 1,820,000 ₪ נטו ובין היתר התחייבה להפקיד 10% מגובה ההצעה מיד לאחר קבלת ההחלטה בהתמחרות, ככל שתיערך.

     

    בתגובה לטענות התובעים, ניתנה ביום 23.9.20 החלטה לפיה על נתבעת 1 בין היתר להבהיר את יכולתה הכלכלית לרכוש את המשק עת לדברי התובעים בוטלה עסקה אחרת בה נקשרה בשל אי עמידה בתשלום.

     

11. בתגובה, אישרה נתבעת 1 ביום 1.10.20 כי עסקה לרכישת משק אחר בה היתה מעורבת אמנם בוטלה, אולם זאת לטענתה לאור פעולת המוכרים בחוסר תום לב באשר מנעו ממנה קבלת מימון בנקאי. לפיכך ביקשה ארכה בת 30 יום לשם הצגת אופן מימון תשלום הצעתה.

     

    בהתאם, נקבע באותו היום דיון במעמד הצדדים ליום 27.10.20, תוך שהובהר לנתבעת בהחלטה שיפוטית כי "... עד מועד זה הנתבעת תמצה כל בדיקה בהתאם להבנתה. לא תשמע טענה כי לא עלה בידה לעשות כן בתוך מועד זה..." (החלטה מיום 1.10.20).

     

12. לאור בקשה לדחיית הדיון שהגישה נתבעת 1, נדחה הדיון ליום 9.11.20 (החלטה מיום 20.10.20).

     

13. לבקשת הנתבעת 1 אף ניתנה לה ארכה עד ליום 8.11.20 להציג את האסמכתאות שנדרשה בדבר יכולתה לרכוש את המשק (החלטה מיום 26.10.20). כבר עתה אציין כי אסמכתאות שכאלה לא הוצגו.

     

14. אלא שלדיון שנקבע ליום 9.11.20 לא התייצבה נתבעת 1, לדבריה מטעם רפואי, תוך שהדיון התקיים בנוכחות בא כוחה תוך שהנתבעת משתתפת בו בוויעוד טלפוני.

     

    הגם שבדיון הודיעה נתבעת 1 כי היא מסכימה לכך שבית המשפט יכריע בהליך בדרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, ביום 10.11.20 חזרה בה הנתבעת מהסכמות אלה.

     

15. ביום 24.11.20 הגישו התובעים, בהתאם להחלטה שניתנה עוד בדיון ביום 9.11.20 תצהירי עדות ראשית מטעמם.

     

16. ביום 8.12.20 ביקשה נתבעת 1 ארכה להגשת התצהירים עקב החלפת ייצוג. ביום 14.12.20 דחה בית המשפט את בקשת הארכה תוך שהותיר על כנו את מועד שמיעת הראיות, שהיה קבוע ליום 21.12.20.

     

17. תצהיר עדות ראשית מטעם נתבעת 1 הוגש ביום 18.12.20.

     

    ביום 20.12.20 הודיעה נתבעת 1 כי היא מצויה במעצר בית ולפיכך ביקשה מתן הוראות מבית המשפט ביחס למועד הדיון.

     

18. לדיון ביום 21.12.20 לא התייצבה נתבעת 1. בית המשפט הורה לנתבעת להתייצב, במידת הצורך עם הערב לה אולם הובהר כי הנתבעת שוהה בעיר XX. לפיכך, והואיל ובאת כוחה עמדה על נוכחותה של הנתבעת בדיון, הורה בית המשפט על דחייתו ליום 21.3.21.

     

19. ביום 2.2.21 הועברה, כאמור, התובענה לטיפולי.

     

    ביום 18.2.21 קבעתי את התובענה לשמיעת ראיות לפני ליום 14.3.21. לבקשת הצדדים ובהסכמתם הצדדים נדחה הדיון ליום 16.3.21 תוך שהובהר להם שיתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע.

     

20. ביום 15.3.21 הודיע מ' כי הוא מבקש ליטול חלק בהליך וניתנה החלטה מתאימה שהבהירה כי אין כל מניעה שייטול בו חלק (החלטה שהודעה טלפונית על ידי המזכירות).

     

21. בדיון שמיעת הראיות ביום 16.3.21 נחקרו תובעת 3 ותובע 5. עם המשך הדיון יצאה תובעת 2 את האולם מטעמים רפואיים, ולאחר התנצחויות רבות בין באי כח הצדדים והצדדים עצמם ניתנה החלטה לפיה בית המשפט ימשיך את שמיעת הראיות במועד נדחה, אליו תזומן הקלטה, מהטעמים שפורטו בהחלטה.

     

22. ביום 24.5.21 הוגשה מטעם צדדי ג' "...בקשת הצטרפות לתיק, רישום עיקול ופתיחת התיק לעיון חלקי ...", וזאת בקשר עם הליך שנוהל מטעמם כנגד נתבעת 1 בבית משפט השלום באשקלון, במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה לפיו התחייבה להשיב לצדדי ג' סך של 500,000 ₪, בין היתר כנגד ביטול עיקול על סך 1,000,000 ₪ שהוטל על זכויותיה של נתבעת 1 במשק אחר. בו ביום ניתנה החלטתי ולפיה הבקשה לא גילתה עילה של ממש לצירופם כבעלי דין בהליך.

     

23. ביום 28.6.21 נמשכה שמיעת הראיות . לדיון זה לא התייצבה נתבעת 1, לדבריה מטעמים רפואיים. גם תובעת 4 לא התייצבה למתן עדות. לפיכך, בדיון נחקרו תובעת 2 ותובע 1 בלבד.

     

    לאחר שהוגש תצהיר מטעם נתבעת 1 בדבר היעדרות מן הדיון קבעתי מועד נוסף לשמיעת הראיות ליום 18.7.21. לבקשת הצדדים נדחה הדיון והתקיים ביום 19.9.21.

    אלא שלדיון זה אף הוא לא התייצבו נתבעת 1, לטענת באת כוחה עקב מצבה הרפואי, וכן תובעת 4 (שב"כ התובעים ביקש למשוך את תצהירה). באותו היום ניתנה החלטה מנומקת המבהירה את פשרן הדיוני של היעדר ההתייצבויות, תוך שנקבע מועד נדחה לשמיעת הראיות ונתבעת 1 חויבה בתשלום הוצאות תובעים 1,2,3,5 ונתבעת 3.

     

24. ביום 19.9.21 ביקשה נתבעת 1 לזמן גם את מ' לדיון שמיעת הראיות.

     

    ביום 3.10.21 נמשכה שמיעת הראיות בעדותם של נתבעת 1 כמו גם נציג האגודה, מר א.א.. תובעת 4 לא התייצבה גם לדיון זה והתבקש גם זימונה למתן עדות מטעם הנתבעת 1.

     

25. ביום 7.11.21 ביקשה באת כח נתבעת 1 לשחררה מייצוג.

     

26. במקביל, הבהירו התובעים כי אינם מתנגדים לבקשה לזמן את תובעת 4 כעדה מטעם נתבעת 1 כמו גם את מ'. לפיכך, נקבע מועד לשמיעת עדותם ליום 30.11.21.

     

27. ביום 28.11.21, לבקשת נתבעת 1 הוריתי על שחרור באת כוחה מייצוגה.

     

28. ביום 30.11.21 התקיים דיון נוסף לשמיעת הראיות במהלכו העיד האח מ', אולם תובעת 4 לא התייצבה שוב. עם תום הדיון ניתן צו לסיכומים.

     

29. לאחר שהוגש אחרון הסיכומים ביום 21.2.22, פנו התובעים בבקשה לצירוף ראיה חדשה - החלטה שניתנה בהליך אחר בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, במתייחס לנתבעת 1. לאחר שהתבקשה ארכה גם מטעם התובעים, הוגשו תגובות וביום 25.5.22 ניתנה החלטתי המנומקת לפיה דחיתי את בקשת התובעים לצירוף ראיה.

     

    עם דחיית הבקשה, בשלה העת להכריע בתובענה.

     

     

    תמצית טענות הצדדים

30. התובעים מבהירים כי יש לכבד את הסכמות שישה מתוך שבעת היורשים לפיהן תובע 1 הוא המוכן ומסוגל לקיים את המשק, ובהתאם אף חתמו עימו על הסכמים. לטענתם, נתבעת 1 העלתה טענה מלאכותית לפיה היא מוכנה ומסוגלת לקיים את המשק, תוך שסימן שאלה של ממש רובץ על יכולתה הכלכלית ועל התנהלותה הדיונית בהליך זה.

     

    לטענתם, אין לנתבעת 1 יכולת כלכלית, היא איננה מעוניינת במשק על פי הצהרתה היא והיא מעוניינת שהמשק יימכר לצד ג', ואילו תובע 1 הוא שפעל להגשים את רצון המנוחים (כך עולה בין היתר מבקשתה מיום 7.9.20 , מחקירתה הנגדית בעמ' 165 לפרוטוקול כמו גם ממכתביה שצורפו כנספחים יא' ו- יג' לכתב התביעה).

     

    התובעים מזכירים גם כי קביעתו של תובע 1 כיורש עולה בקנה אחד עם רצון המנוחים, וכן כי תובע 1 הבהיר מפורשות כי ככל שייקבע כיורש המסוגל ומוכן לקיים את המשק, הוא יעביר את הזכויות במשק שהוא בעל זכויות בו (משק X) על שם בנו. זאת, בניגוד לנתבעת, שגם מחזיקה במשק נוסף אולם באשר למשק נושא ההליך מתכוונת ליהנות מפירותיו.

     

    לפיכך, עותרים התובעים לקבוע כי תובע 1 הוא אשר מוכן ומסוגל לקיים את המשק, כפוף לפיצוי נתבעת 1 בסך של 250,000 ₪, כעולה מהשומה המעודכנת.

     

31. נציג האגודה, בסיכומיה, חזר על הטענות כנגד נתבעת 1, לפיהן נתבעת 1 גרמה לסכסוך חריף בין כלל האחים, וכי רצונה של הנתבעת במשק הוא מטעמים כלכליים, שעה שהיא מבקשת למכרו לצד ג'. האגודה מבקשת לאשר הכרזתו של התובע 1 כיורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק.

     

32. נתבעת 1 מבהירה את האופי החוזי שבבסיסו של סעיף 114 לחוק הירושה וחוזרת על הטענות לפיהן הגשת התביעה היתה מלווה ברצון לקבל הכשר מהיר של בית המשפט, משל בית המשפט אך "מברך על המוגמר".

     

    נתבעת 1 ציינה כי היא הצהירה בתצהיר שתמך כתב ההגנה כי היא יכולה ומסוגלת לקיים את המשק וכי יש לה כוונה לרכשו ולהירשם כבעלת הזכויות בו. זאת, גם מאחר שהיא מצויה בהליכי גירושין ואיננה מתגוררת עוד בביתה. זאת, בניגוד לתובע 1 שהתכוון לרשום את הזכויות על שם בנו, כמפורט גם בכתב התביעה.

     

    עוד מציינת נתבעת 1 כי מבחן המסוגלות הוא תיאורטי בעיקרו, במיוחד לאור הפסיקה אשר מציבה דגש גם על המציאות הטכנולוגית המשתנה המקלה על אחזקה ותפעול של המשק. עוד טוענת נתבעת 1 שאין לייחס כל משמעות להסכמים שכרת תובע 1 עם יתר האחים וכי לא ויתרה על דרישתה לקבלת הזדמנות ראויה לרכוש את המשק בעצמה. לשיטתה של נתבעת 1 יש מקום לערוך התמחרות בינה ובין תובע 1.

     

    המסגרת הנורמטיבית

33. בענייננו, הסכם המשבצת התלת צדדי מבהיר מפורשות, כי מקום בו לא נקבע בן ממשיך, יועברו הזכויות במשק בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה (ראו למשל סעיף 20(ה) להסכם המשבצת מיום 19.2.20 שצורף כנספח א' לכתב ההגנה מטעם רמ"י). לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי ההכרעה תבוצע בהתאם להוראות סעיף 114 לחוק הירושה.

     

34. סעיף 114 לחוק הירושה מסדיר את המסגרת הנורמטיבית להכרעה בשאלה לאיזה מן היורשים יימסר המשק, ובאלו תנאים:

    "... (א) משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית – יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.

    (ב) באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו – יחליט בית המשפט לפי הנסיבות...." (שם).

     

    מעצם נוסחו של סעיף החוק ברורה בין היתר החשיבות שייחס המחוקק לאפשרות המשך הפעלתו וקיומו של המשק לתכלית ההתיישבותית – החקלאית שלשמה נמסרו הזכויות לבר הרשות שהלך לעולמו.

     

35. על פי הפסיקה, מבחן הנסיבות אליו מכוון סעיף 114 הוא מבחן מצטבר סובייקטיבי ואובייקטיבי ; סובייקטיבי – של מוכנות לקיים את המשק כיחידה חקלאית, ואובייקטיבי – של מסוגלות של ממש. בנוסף, גם לקבלה לאגודה השיתופית יש ליתן משקל (השוו: ש. שוחט, נ. פינברג וי. פלומין דיני ירושה ועיזבון מהדורה שביעית 2014, 247 והאסמכתאות שם).

     

    דיון והכרעה

36. במקרה שלפני שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה ולהכריז על תובע 1 כיורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק, בכפוף לפיצוי כלל אחיו בסכום לו עתר ביחס לנתבעת ועל פי ההסכמים שכרת עם יתר אחיו.

     

    ראשית ייאמר, כי ככלל לא היתה כל מחלוקת על עצם חוות הדעת ואף לא התבקשה חקירת השמאית על חוות דעתה. כפועל יוצא, הרי שסכום הפיצוי שמציע תובע 1 בהחלט עולה בקנה אחד – גם ריאלית – עם שוויו המוערך של המשק גם עתה (הערכתו של תובע 1 כפי שבין היתר הוסברה בסעיפים 10 – 11 לתצהיר עדותו הראשית עולה בהחלט בקנה אחד גם עם השמאות העדכנית שהוזמנה ואך משקפת את כנות נכונותו לקיים את המשק).

     

    הנכונות לקיים את המשק

37. אני מקבל את הצהרותיו של תובע 1 הן בכתב התביעה והן בתצהירו לפיהם הוא מעוניין לקיים את המשק מתוך כבוד להוריו המנוחים ולשמר את המורשת המשפחתית (ראו למשל סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית, שלא נסתר ואף נתמך למשל בדברי תובע 5 בעמ' 46 לפרוטוקול ודברי תובעת 2 בעמ' 72 לפרוטוקול).

     

38. בהקשר זה, הרי שבניגוד לנטען על ידי נתבעת 1, תובע 1 הבהיר עוד בכתב התביעה המקורי כי הוא מבין היטב שכבר רשות במשק נוסף, יהא עליו לוותר על הזכויות "באחת מהנחלות" לטובת בנו, ובהמשך אף הבהיר והצהיר בחקירתו כי בכוונתו לוותר על הזכויות במשק X דווקא לטובת קבלת הזכויות במשק נושא ההליך (ראו סעיף 37 לכתב התביעה; סעיף 32 לתצהיר העדות הראשית ובעמ' 133 לפרוטוקול שורות 19 - 20 לפרוטוקול ; כן ראו סעיף 12.1 לנספח ה' בכתב התביעה הוא ההסכם למול מW, סעיף 12.1 לנספח ז' לכתב התביעה הוא ההסכם עם תובעות 2 – 4 וכן בסעיף 12.1 לנספח ט' לכתב התביעה הוא ההסכם מול תובע 5).

     

    לא למותר לציין כי לא הוכחה לפני כל הגבלת עבירות בזכויות במשק שבו מחזיק עתה תובע 1 כך שלא הונח לפני כל יסוד לסבור שגם הצהרתו בפרוטוקול איננה משקפת את רצונו.

     

39. תובע 1 אף ציין בעדותו בפני את תכניותיו החקלאיות בקשר עם הקמתו של דיר במשק ונראה היה שהוא בהחלט בקיא בנדרש הימנו כדי לקיימו, וזאת גם אם חלק מאדמות המשק מושכרות לאחר (ראו למשל עמ' 153 – 154 לפרוטוקול). תוכנית שכזו – ולו ראשיתה – משמשת נדבך נוסף להוכחת כנות הצהרתו של תובע 1.

     

40. לכך יש להוסיף את תמיכתם של תובעים 2,3 ו – 5 כמו גם של נציג האגודה מר א. א., בתביעתו של התובע אשר שכנעו אותי בכנות כוונתו של תובע 1 לקיים את המשק (בהקשר זה ראו הן בתצהירי תובעים 2,3 ו – 5; סיכומי האגודה ; דברי תובעת 3 בעמ' 39 למשל לפרוטוקול ; דברי תובעת 2 בעמ' 71 וכן 91 U- 93לפרוטוקול).

     

41. היטיב להבהיר זאת תובע 5 בחקירתו הנגדית: "...ש: נשאלת בתחילת החקירה למה לא צ' התחלת להסביר אני רוצה שתפרט לי למה א' כן וצ' לא? ת: צ' מתעסקת הרבה בביזנס למיטב ידיעתי המשק הזה ילך לביזנס, א' נתן לי מילה שהוא יעביר את הדיר למשק והמשק יפרח...." (עמ' 60 לפרוטוקול).

     

42. לא זו אלא שמ' עצמו, שמטעמים של סכסוך נטען מאוחר יותר עם תובע 1 ביקש לחזור בו מהסכמותיו, אישר כי כי הוא עצמו ראה בתובע 1 דווקא כמי שיכול ליטול על עצמו את הזכויות במשק: "...שאני חתמתי בהתחלה היה בינינו, לא הסתכלתי על... אני דרבנתי אותו שיקנה. אני הלכתי אתו, הוא נתן לי את כל הכסף ללא ויכוח, אבל אחרי שנוצר ויכוח וראיתי שהבן אדם אומר לי שאני מלשין של המשטרה והוא יטפל בי, אני זכותי, אני רוצה לבטל את ההסכם זה חתימה שלי..." (עמ' 166 לפרוטוקול מיום 14.12.21 ; הדגשות לא במקור – ב.ש ; כן ראו עמ' 169 – 170 לפרוטוקול הנ"ל).

     

43. בהקשר זה יוער, כי רצונו של מ' לחזור בו מהסכמותיו הנטענות לאור סכסוך מאוחר יותר שהתרחש בינו ובין תובע 1 לפי הנטען אין בו כהוא זה כדי לשנות את עמדתו המוצהרת גם עתה, לפיה ראה בתובע 1 כמי שנכון לקיים את המשק, ואף מסוגל לעשות כן. אף אין מדובר בטעמים של "כדאיות" לעסקה כי אם בסכסוך מאוחר, יתכן על רקע אחר, שאין בו כדי לשנות את ההתרשמות לפיה מבין ילדי המנוחים, תובע 1 הוא הנכון לקיים את המשק.

     

44. לפיכך אני מקבל את הצהרתו של תובע 1 לפיה הוא מוכן לקיים את המשק.

     

45. בניגוד לאמור, נתבעת 1 הביעה רצונה הראשוני דווקא למכור את המשק לכל המרבה במחיר ולא לקיימו. שכן מקום בו תובע 1 כבר הניע בתמיכת כל אחיו את המהלך להעברת הזכויות ופיצוי האחים בהתאם ולמעשה מעל לשווי נטו של המשק בחוות דעת שמאי, דווקא נתבעת 1 הביעה עניין במקסום הרווח מהמשק (ראו מכתב ב"כ נתבעת 1 מיום 10.12.19, בדגש על הסיפא לסעיף 3 לו, צורף כנספח יג' לכתב התביעה וכן מכתב מוקדם יותר, נספח יא לכתב התביעה).

     

    לו היתה נתבעת 1 מבקשת לקיים את המשק כיחידה חקלאית מצופה היה שרצונה זה היה מובע בכתובים מיד ובהזדמנות הראשונה.

     

46. לא זו אלא שספק גדול אם הצהרותיה החדשות של הנתבעת 1, בעלת זכויות במשק ביישוב אחר, בדבר מוכנותה לקיים את המשק הן ברות ביצוע ולא נטענו אך מהשפה אל החוץ. זאת בהתחשב באישורה של נתבעת 1 עצמה בדבר הגבלות העבירות הקיימות על המשק שבו היא בעלת זכויות עתה – הן משכון, הן עיקול לטובת נושה פרטי והן בשים לב הליכי גירושין בהם היא מצויה ואשר חזקה שאינם מאפשרים עבירות קלה בזכויות במשק – גם אלמלא יתר ההגבלות. דומה, אפוא, שהצהרותיה של נתבעת 1 בדבר מוכנותה לקיים את המשק בנסיבות אלה, קשורות יותר להזדמנות שזיהתה בקשר עם הזכויות במשק ופחות עם מוכנות בפועל.

     

47. בניגוד לתובע 1, שגם אם אניח שעיסוקו העיקרי בשנים עברו היה בעבודות תשתית, ואשר גילה לפני ולו ראשיתה של תכנית ברת קיימא להפעלת המשק כיחידה חקלאית, הרי שבעדותה לפני הנתבעת - אשר אין חולק שעיסוקה העיקרי הוא בעסקי מקרקעין ושידוכים על פי הצהרתה היא (עמ' 177 לפרוטוקול שורות 8 - 12) - לא הציגה כל תכנית ברת קיימא לקיום המשק כיחידה חקלאית או לכל הפחות בקיאות מינימלית בהפעלה חקלאית של משק (ראו בהרחבה עמ' 177 – 178; בין היתר בעמ' 178 שורות 14 – 21).

     

    כיצד, אפוא, נכונה הנתבעת 1 לקיים את המשק? באיזה אופן לשיטתה תקיימו? לנתבעת פתרונים.

     

48. בהקשר זה אעיר כי ככלל עדותה של הנתבעת 1 לוותה בתמיהות של ממש, בעיקר בכל הנוגע לשאלות הקשורות עם איתנותה ויכולותיה הכלכליות (ראו למשל בעמ' 166 – 168). לכך אדרש עוד בהמשך.

     

49. אין תמה, אפוא, מדוע בכל הנוגע לשאלת הנכונות לקיים את המשק, אני מקבל את הצהרתו ותכניתו של התובע 1, ואינני מקבל את זו של נתבעת 1.

     

    מבחן המסוגלות 

50. אולם גם במבחן האובייקטיבי, שוכנעתי כי תובע 1 הוא אשר מסוגל לקיים את המשק כיחידה חקלאית וחשוב לא פחות, הוא המסוגל לפצות את יתר אחיו פיצוי הולם העולה בקנה אחד עם שוויו המוערך של המשק.

     

    כפי שפורט לעיל, תובע 1 הציג תכניות להפעלת המשק לשימוש חקלאי ; תובע 1 כבר פיצה בפועל את מ' בהתאם לתכניותיו ; איש לא הטיל ספק – לא בכח ולא בפועל – באיתנותו הכלכלית של תובע 1 לקיים את המשק מבלי להוות נטל על האגודה או על בעלי המקרקעין ואף לא ביכולתו של תובע 1 לפצות את כלל אחיו בערכים שהציע.

     

    תובע 1 אף זוכה לתמיכת האגודה, ואין להמעיט בנפקות תמיכה זו בכל הנוגע למרקם היחסים הקהילתי בתוככי היישוב.

     

51. מנגד, שוכנעתי כי נתבעת 1 איננה מסוגלת באמת ובתמים לקיים את המשק כיחידה חקלאית אחת.

     

    נתבעת 1 לא הציגה לפני ולו ראשיתה של תכנית לקיומו של המשק כיחידה חקלאית (גם במצבו "as is", ובהנחה שחלק מאדמות המשק מושכרות לאחר) ; איתנותה הפיננסית לא הוכחה כל עיקר, כפי שיפורט להלן ; מרבית אחיה העידו כי לדעתם איננה מסוגלת לא לקיים את המשק ולא לפצותם (ראו למשל דברי תובעת 3 בעמ' 35 לפרוטוקול ; דברי תובע 5 בעמ' 57 ועמ' 60 לפרוטוקול ; סעיף 7 לתצהיר תובעת 2, סעיף 6 לתצהיר תובע 5, סעיף 6 לתצהיר תובעת 3).

     

    לא למותר להבהיר שאפילו מ', שמטעמיו שלו כאמור ביקש לחזור בו מהסכמותיו עם תובע 1 (חרף תשלום הכספים לידיו בפועל), לא תמך בפועל בטענותיה של נתבעת 1 (ראו למשל בעמ' 175 לפרוטוקול מיום 14.12.21).

     

52. לא למותר לשוב ולהזכיר את ההתנגדות הנחרצת שהביע נציג האגודה, מטעמים שונים, בדבר אפשרות קבלתה של נתבעת 1 לאגודה. גם בכך יש כדי לשמש משקל לענייננו.

     

53. כפועל יוצא, למעשה שוכנעתי שלפנינו מועמד אחד בלבד אשר גם נכון וגם מסוגל לקיים את המשק, והוא תובע 1.

     

    על היכולת לפצות ואיתנות פיננסית

54. שאלת המסוגלות אף שזורה בשאלת היכולת של היורש לפצות את יתר אחיו (לעניין זה לא היתה מחלוקת כי למעשה שווי המשק עולה כפי הנראה באופן משמעותי על חלקו של תובע 1 בעזבון המנוחים).

     

    תובע 1 לא זו בלבד שהציע את הפיצוי מיוזמתו אלא כרת מהלכים של ממש לשם כך – הזמין חוות דעת שמאי, כרת הסכמים של ממש עם מרבית אחיו, ואף שילם בפועל למ' לכל הפחות את חלקו טרם פרוץ הסכסוך למול נתבעת 1.

     

55. יש לתמוה על בחירתה של נתבעת 1 לבקר מהלכים אלה משל בכל פעם בה מתעוררת שאלת זכויות דור המשך במשק ההכרעה בה צריכה להגיע לפתחו של בית המשפט, חלף דרך המלך והיא הידברות והסכמה בין כלל היורשים. הדברים יפים במשנה תוקף מקום בו עולותיו של תובע 1 לא נעשו במחשכים ואף אין מחלוקת כי דווחו כנדרש וכדין.

     

56. אולם למעלה מן הצורך – וגם לו הייתי מניח שנתבעת 1 מוכנה אף היא ומסוגלת לקיים את המשק כיחידה חקלאית - שוכנעתי כי נתבעת 1 איננה מסוגלת הלכה למעשה לפצות את יתר אחיה בערכיו הריאליים של המשק, ולו בשווי נטו.

     

    לא בכדי הרחבתי ופירטתי את מהלך העניינים הדיוני לעיל, בכדי להצביע על כך שלנתבעת ניתנה שהות ממושכת לעמוד בהחלטות שיפוטיות על מנת להציג ולו ראשיתה של איתנות פיננסית שתאפשר לה להתמודד באופן מהותי עם הדרישה לפיצוי בערכים ריאליים של יתר אחיה.

     

    לא זו בלבד שלא הוצגה כל ראיה שכזו – ודי בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת להצעותיה שהיו אך בבחינת הצעות מן השפה אל החוץ - כי אם בפועל הובהר היטב שנתבעת 1 מתמודדת בעצמה עם מורכבות כלכלית שספק רב אם תאפשר לה ולו תחילתו של פיצוי שכזה לכלל אחיה.

     

57. כאמור, אין מחלוקת כי המשק שלה זכויות בו ממושכן על ידי תאגיד בנקאי וכי לבד מכך לכל הפחות היא מתמודדת עם נשייה של אחר (לטענתה שותף עסקי בעבר) בסך של כ – 600,000 ₪, בהקשרו אף נפתחו נגדה הליכי הוצאה לפועל (לעניין זה ראו בין היתר בעמ' 174 – 175 לפרוטוקול כמו גם בקשת צדדי ג' מיום 24.5.21 שפורטה לעיל ואשר מצויה בתיק).

     

    האם מצב דברים שכזה מלמד מסקנה לפיה לנתבעת 1 יכולת של ממש לפצות את יתר אחיה בשיעורים ריאליים? דומני שהתשובה לכך ברורה.

     

58. גם דבריה בחקירתה הנגדית של נתבעת 1 משקפים היטב מסקנה זו. בחקירתה הנגדית מצינו שלוש גרסאות בכל הקשור עם הימנעותה מהצגת ראיות באשר ליכולותיה הכלכליות.

    תחילה, עת נשאלה מדוע לא הציגה אסמכתאות באשר ליכולתה הכלכלית, ניכר היה שנתבעת 1 מתחמקת ממתן תשובה עניינית בטענה לפיה לא זכרה שנדרשה לעשות כן (עמ' 166 – 168 לפרוטוקול). לאחר מכן, אכן אישרה כי לא הגישה אסמכתאות בדבר איתנות כלכלית אולם טענה כי לא התבקשה לעשות כן (עמ' 171 שורה 1 לפרוטוקול). אולם לבסוף, טענה כי לא הציגה את יכולתה הכלכלית מאחר שממילא האגודה ונציגה לא יאפשרו קבלתה למושב בכל דרך (עמ' 191 – 192 לפרוטוקול). מה, אפוא, היא הגרסה הנכונה? נתבעת 1 לא הבהירה האמור בשום דרך.

     

59. לכך יש להוסיף, כי גם אחיה של הנתבעת חזרו בעדותם על כך שלנתבעת 1 אין יכולת של ממש לפצותם (ראו עמ' 35 לפרוטוקול בדברי תובעת 3 ; עמ' 57 לפרוטוקול בדברי תובע 5).

     

60. כפועל יוצא מכלל האמור לעיל, המסקנה היחידה הנלמדת היא שתובע 1 הוא המוכן ומסוגל לקיים את המשק ובה בעת גם לפצות את כלל אחיו.

     

61. באשר לשיעורו של הפיצוי, הרי כלל האחים למעט נתבעת 1 כבר כרתו עם התובע 1 הסכמים בשווי העולה בקנה אחד עם חוות דעת השמאי. כאמור, גם במהלך ניהול ההליך לא הובעה על ידי איזה מהאחים טרוניה קונקרטית כנגד שוויו המוערך של המשק (נתבעת 1 אף הציעה ככלל סכומים קרובים לזה שתובע 1 הציע) ושיעור הפיצוי שהציע תובע 1 בהחלט עולה בקנה אחד עם שווי זה. לפיכך, אני גם מקבל את הצעת התובעים בסיכומיהם בדבר שיעורו של הפיצוי שישולם גם לנתבעת 1.

     

62. בשולי הדברים אעיר, כי חרף האפשרות שניתנה גם לנתבעת 1 לזמן את תובעת 4, שכזכור חתמה אף היא עם תובע 1 על הסכם להעברת הזכויות במשק לידיו בתמורה לפיצויה, הרי שזו לבסוף לא העידה, לא לטובת התובעים ולא לטובת נתבעת 1. לפיכך, ולמעשה, אין היעדרה משלב שמיעת הראיות מעלה או מוריד לענייננו.

     

     

    סיכום אופרטיבי

63. מכלל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להתקבל. לפיכך אני קובע כי תובע 1 הוא המוכן ומסוגל לקיים את המשק וכפועל יוצא קובע כי ניתן יהא לרשום את הזכויות במשק על שמו, בכפוף לעמידתו בכלל ההסכמים עליהם חתם אל מול כלל אחיו כמו גם לפיצויה של נתבעת 1 בסך של 250,000 ₪, כעתירתו בסיכומיו.

     

    זאת, כמובן, גם בכפוף להוראות כל דין ועמידה בתנאי והוראות הגורמים המיישבים.

     

    למען הסר ספק יובהר כי תצהירי האחים המאשרים כי קיבלו את התמורה או לחילופין אסמכתא בנקאית בדבר העברת התמורה לחשבון היורשים יהא אסמכתא מספקת לשם רישום הזכויות כאמור לעיל. רשמתי לפני כי אין מחלוקת שמ' עצמו קיבל זה מכבר את התמורה.

     

64. באשר להוצאות ההליך. ברגיל, היה מקום לשקול חיובה הריאלי של נתבעת 1 בהוצאות התובעים, בכלל זה לאור משכו של ההליך והתנהלותה הדיונית החריגה. יחד עם זאת, הואיל ולתובעים עצמם היה חלק לא מבוטל בהתנהלות דיונית חריגה, בהתנצחויות בלתי פוסקות גם במהלך הדיונים, בהכבדה בדרך של הגשת בקשות רבות שלא לצורך (בהן גם בקשות הוגשו שלא באמצעות המייצג) ובהימשכות ההליך, תישא נתבעת 1 בשיעור מתון יותר בהוצאות התובעים, ביחד ולחוד, בסך כולל של 25,000 ₪.

    כן תישא נתבעת 1 בהוצאות האגודה בסך כולל של 10,000 ₪.

     

    בזה הסתיים הטיפול בהליך.

     

    ב"כ התובעים ימציא העתק פסק הדין למ' ויצרף על כך אסמכתא תוך 7 ימים.

     

    פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת כל פרט מזהה על אודות הצדדים ובאי כוחם.

     

    המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

     

    ניתן היום, ל' סיוון תשפ"ב, 29 יוני 2022, בהעדר הצדדים.