בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 29.1.20 (כב' השופט יהורם שקד), שבמסגרתו התקבל ערעור המשיב על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל שקבעה שהמשיב חייב להמשיך לשלם למבקשת את הסכום החודשי שהוסכם עליהם, בסך של 30,000 ₪ לחודש.
א.רקע עובדתי וטענות המבקשת
1.הצדדים נישאו לפני כארבעים שנה ולאור קרע שאירע ביניהם, הגישה המבקשת (להלן גם: האישה) תובענות לאיזון משאבים ומזונות נגד המשיב (להלן גם: האיש), לבית המשפט קמא.
2.ביום 15.11.18 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פס"ד (להלן: ההסכמה) לפיה:
"האיש יעביר לאישה 30,000 ₪ לחודש וזאת עד להחלטה אחרת או עד לחלוקת הרכוש לפי המוקדם" (להלן: "התשלום החודשי").
3.בחודש יוני 2019 הגיש האיש לביהמ"ש קמא בקשה לביטול המזונות הזמניים. בבקשה טען האיש, שבחודש אפריל 2019 נמכר בית הצדדים ולרשות האישה עומד סך של 750,000 ₪ ובחודש אוגוסט יעמוד לרשותה סך של כשלושה מיליון ₪ מתמורת בית הצדדים ולכן "מתייתר הצורך בתשלום מזונות זמניים" על ידו.
4.האישה התנגדה לבקשה וטענה שעל פי ההסכמה, התשלום החודשי יופסק רק כשתושלם חלוקת הרכוש והחלוקה טרם הושלמה. לטענתה, מכירת הבית מהווה רק מימוש של 1/15 מסך הרכוש המשותף ועל האיש להמשיך ולשלם את התשלום החודשי כסדרו. האישה טענה שהיא כבת שישים, היא היתה נשואה למשיב כארבעים שנה וכל השנים הוא פרנס אותה. לדבריה, הסכמתה לקבלת מזונות זמניים בגובה 30,000 ₪ בלבד היתה פשרה קשה מצידה, מאחר שהיא היתה רגילה לרמת חיים בסכום חודשי כפול. האישה טענה שאם האיש יפסיק את התשלום החודשי, היא "תתרסק כלכלית" והכסף שהיא קיבלה ותקבל מתמורת מכירת הבית נועד לרכישת דיור חילופי עבורה ולא לצורך קיומה השוטף.
5.ביום 9.7.19 החליט בית המשפט קמא למחוק את בקשת האיש ונקבע כי:
"הבקשה הוגשה בתיק סגור. כאשר הצדדים חלוקים האם מכירת הדירה וחלוקת התמורה מהווה, הלכה למעשה, טענת "פרעתי". עניין זה, בכל הכבוד, איננו לבירור בית המשפט במסגרת התיק שהגיע לסיומו אלא במסגרת דיון בערכאה המתאימה".
6.לאור ההחלטה הנ"ל, הגיש האיש בקשה בטענת פרעתי בלשכת ההוצאה לפועל שבמסגרתה הוא טען, שמאחר שהועברו לאישה סכומים נכבדים בעקבות מכירת בית הצדדים, אזי כבר בוצעה "חלוקת הרכוש" והוא פטור מהחיוב לשלם לאישה את התשלום החודשי. האישה טענה מאידך, שאין לראות במכירת הבית משום ביצוע "חלוקת הרכוש", מאחר שרוב רובו של הרכוש טרם חולק ולכן על האיש להמשיך ולשלם לה את התשלום החודשי עד שמלוא הרכוש יחולק ביניהם.
7.ביום 27.10.19 דחתה כב' רשמת ההוצאה לפועל את בקשת האיש ובהחלטתה (להלן: ההחלטה) נקבע בין היתר כי:
"...איני נדרשת לתצהיר מטעם הזוכה שכן החלטה זו מבוססת על טענות משפטיות בלבד...חלוקת הרכוש – לא הושלמה. סבורתני שפשיטא שהקביעה שהתשלום ייפסק עם חלוקת הרכוש מתייחסת לחלוקת מלוא הרכוש ולא מכירת הדירה בלבד. ככל שכוונת הצדדים היתה להפסיק התשלום עם תחילת החלוקה/עם ביצוע חלוקה חלקית כלשהי – היו קובעים זאת במפורש. משאין קביעה כזו – הרי שהחיוב ייפסק עם חלוקת הרכוש, היינו עם חלוקת מלוא הרכוש".
8.האיש לא השלים עם ההחלטה והגיש ערעור לבית המשפט קמא. בית המשפט קמא קיבל את הערעור ובפסק דינו (להלן: פסה"ד) נקבע בין היתר כי:
"אמנם, בשום מקום בהסכם לא נקבע כי התשלום ייפסק עם חלוקה חלקית של הרכוש אולם, באותה נשימה ניתן לאמר כי בשום מקום בהסכם גם לא נקבע כי התשלום יימשך עד לחלוקת מלוא הרכוש. בעניין זה, הרשמת הרשתה לעצמה לתת פרשנות לטקסט שלכל הפחות ניתן לומר כי הוא במחלוקת בין הצדדים וזאת בכל הכבוד בהעדר סמכות... מדובר בשאלה פרשנית ולא בשאלה שעולה מהטקסט...לשתי שאלות אלה אין לבית המשפט תשובה וזאת מאחר ומדובר בשאלה פרשנית המתייחסת לכוונתם הסובייקטיבית של הצדדים שבפני ומאחר וסוגיה זו חייבת להתברר במסגרת בירור עובדתי לרבות חקירת הצדדים על גרסאותיהם ביחס להבנת ההסכם עליו חתמו... יוצא אפוא כי בכל הכבוד הרשמת טעתה פעמיים: פעם אחת כאשר החליטה כי בסמכותה לפרש את ההסכם כפי שפרשה אותו ופעם שנייה כאשר בחרה לפרש את ההסכם מבלי לשמוע את הצדדים".
9.בפסק הדין נקבע שבמקרה דנן, היתה צריכה כב' רשמת ההוצל"פ להעביר את השאלה להכרעת בית המשפט בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז – 1967 (להלן: סעיף 12).
10.המבקשת לא השלימה עם פסה"ד והגישה בקשת רשות ערעור.
11.המבקשת טוענת שחלוקת רכוש הצדדים טרם הושלמה ומומחה שמונה ע"י בית המשפט להערכת שווי עסקו של האיש, עדיין לא סיים את מלאכתו. לדבריה, הבית מהווה כעשירית משווי רכוש הצדדים ופסה"ד מביא ל"סיכון בטחונה הכלכלי ובטחון מדורה".
12.לטענתה, טענה בהמ"ש קמא טעות לשונית וטעות משפטית. בהסכמה נאמר "עד לחלוקת הרכוש", דהיינו כל הרכוש ולא חלק מהרכוש. בנוסף, הסכם יש לפרש על פי לשונו והוא "ביטא במדויק את שהוסכם עליו, כולל שמירה באופן סביר, על רמת חייה, איכות החיים, כבודה האישי של המבקשת". לדבריה "חלק המבקשת בבית המגורים, הינו זכות מוקנית ולא מהווה רכיב כלכלי באיזון המשאבים".
13.המבקשת טוענת גם, שההסכמה ברורה וחד משמעית ולא נדרשת שמיעת הצדדים לצורך פרשנותה. פסה"ד הותיר אותה "בעמדת נחיתות כלכלית משמעותית" והיא נאלצת "לחזר על הפתחים של מקורביה, לקבל הלוואות לכלכלתה".
ב.דיון והכרעה
1.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, יש לדחות אותה אף מבלי קבלת תשובה, בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.
2.בעניינינו, "מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, בו נדונו טענות המבקשים בערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ. במצב דברים זה, תחול אמת מידה מחמירה יותר למתן רשות ערעור. אמת מידה זו דורשת, ככלל, שהעניין יעורר שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינים של הצדדים הישירים למחלוקת, שנפל בהחלטת הערכאות דלמטה פגם דיוני היורד לשורש העניין, או שייגרם למבקש עיוות דין אם לא תינתן רשות ערעור" (רמ"ש 14987-10-15 י.י. נ' נ.ש. (10.5.16) כן רמ"ש 34024-01-13 ר' ל' נ' ע' ל' (17.4.14) שניהם מפי כב' השופט (כתוארו אז) שאול שוחט).
3.אכן, כפי שנקבע ברע"א 8476/12 עזבון המנוחה כהן עדינה ז"ל נ' בנק הפועלים בע"מ (29.1.13):
"כיום, לאחר הפרדת מערכת ההוצאה לפועל ממערכת בתי המשפט, אפשר שראוי לקבוע רף מקל יותר לקבלת בקשות רשות ערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל... זאת, שכן בשונה מבעבר, אין מדובר בערכאה שיפוטית רגילה, כי אם בגוף "מעין שיפוטי" בלבד".
ראו גם: ברע"א 411/13 מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' (20.5.13)
ברם במקרה דנן, אף בחינה מרוככת יותר של הבקשה, לא תצדיק רשות ערעור.
4.שהרי, בית המשפט קמא לא נעל את הדלת בפני המבקשת להוכחת טענתה לפי היא עדיין זכאית לקבל מידי חודש את התשלום החודשי. בית המשפט קמא החליט שהיה על כב' רשמת ההוצאה לפועל, לפנות לבית המשפט בשאלת הבהרה, מאחר שקיימת אי בהירות ביחס לפרשנות המילים "עד לחלוקת הרכוש".
5.סעיף 12 קובע כי:
"היה רשם ההוצאה לפועל סבור שפסק הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו, רשאי הוא לפנות בכתב לבית המשפט שנתנו כדי לקבל הבהרה".
6.בנוסף, ציין בית המשפט קמא בסעיף 13 לפסה"ד, שכל אחד מהצדדים, לרבות המבקשת, רשאי להגיש לבית המשפט תובענה לפרשנות ההסכם.
7.ביהמ"ש קמא לא הכריע כלל במחלוקת בין הצדדים בנושא פרשנות ההסכמה. טענות המבקשת כלל לא נדונו ולא הוכרעו לגופן. בית המשפט קמא סבר שיש לערוך חקירות ולהביא ראיות, על מנת שניתן יהיה להכריע בפרשנות ההסכם.
8.אין כל עילה להתערב בפסק הדין. הוא לא מעלה שאלה החורגת מעניינם של הצדדים ולא נפל בפסק הדין פגם היורד לשורש העניין. לא נגרם למבקשת עיוות דין והיא רשאית להעלות את כל טענותיה בהליך מתאים שתגיש.
9.לפיכך, הבקשה נדחית.
10.משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות והערובה תושב למבקשת באמצעות באת כוחה.
11.פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתן היום, כ"ב אדר תש"פ, 18 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
